אגרת לה

שנת תרפ"ז

ב"ה אחד ושלשים למב"י תרפ"ז פה לאנדאן יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'

...ומה שמשתומם על קנאתי והתמסרותי על עמק המלך, שאני רוצה לפרסמו, הוא משום שלא הבין אותי, כי לא את עמק המלך אני מקנא, רק הקיצור הימנו, והוא לימודי אצילות, שהמעתיק בזדון יחסו על האר"י ז"ל. ומתוך קצורו שתי רעות עשה. א' שלקח זמן מכל חִקְרֵי לב, בחנם ולבהלה, לסבת הרחוקים, המתקרבים בשורותיו ומתמיהים. ב', שאלה דברים של הרב החכם בעל עמק המלך בכהאר"י [בכתבי האר"י], ומביא בזה ערבוב הדעת, עד אין לשער. ומתוך זמני עצמי, שהלך לאבוד, אני מקנא.

ובנדון הספר הנ"ל [הנזכר לעיל], הנה המחבר הוא אדם קדוש מאד נעלה בלי ספק. אבל דבריו בנויים על יסודות מהר"י סרוק ז"ל, שגם לדעתי, לא הבין דברי האר"י ז"ל רבו.

אמנם דברי הר"י סרוק ז"ל, התפשטו לכל הקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, והוא משום שהר"י סרוק ז"ל סדר על כל פנים דבריו ששמע מהאר"י ז"ל, ועל כן מובנים המה, לכל בעל מדרגת השגה, כי גדלות מוחו והשגתו של מהר"י סרוק, הוא עד אין חקר.

ועל כן גם בעל עמק המלך, נסמך כולו על יסודותיו, ועמו כל המקובלים שבחו"ל [שבחוץ לארץ] עד היום הזה, וזאת משום הקושיות שבדברי הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל, שקצרים המה ובלתי מסודרים. והוא גם אחד מהסבות שנתעוררתי לַחֲקוֹק דְּבָרַי עֲלֵי סֵפֶר, בסדור קבלת האר"י ז"ל, שהגיע לנו מהרח"ו [מהרב חיים ויטאל], שהבין אותם כמו שהאר"י ז"ל בעצמו מעיד עליו. וגם מהר"י סרוק הודה לזה.

ולפלא על החיד"א שלא הבין להציל את עמק המלך מִקֻשִיוֹת הַמְּקוֹר חיים, שח"ו [שחס ושלום] לא שיקר כלל בקבלת האר"י ז"ל, חוץ ממה שנסמך על מהר"י סרוק, והוא מקרה כל המקובלים והמחברים מחו"ל פחות או יותר, אחד מהם לא נמנע.

ולדעתי גם מהר"י צמח ז"ל, מהר"מ פאפרש, מהר"ן שפירא ומהר"מ די לונזאנו זכר כולם לברכה וכו'. נבנים הרבה מאד מהר"י סרוק ז"ל, ולמה לא כעס עליהם?

אולם כשאני לעצמי אקוה בעז"ה לטהר דברי האר"י ז"ל בלי ערוב מִשֵּׁמוֹת והשגות מזולתו, שנתערבו עד היום הזה בתוך דבריו, באופן שיהיה מוסכם במשך הזמן, מכל הגדולים, ולא יצטרכו להשקות יסודות האר"י ז"ל במעינות זולתו.

ומענין... שהתפלא מדוע לא הבאתי את הרש"ש [הרב שלום שרעבי]? למה לא ענה לו שהרש"ש ז"ל מתחיל ספרו מעולם-הנקודים, ואני - באמצע עקודים עומד. ופרט לאיזה דברים מקוטעים בְּהַשֶּׁמֶשׁ, שגם המה שייכים לה' [לחמישה] פרצופי אצילות, לא נשמע דבר הימנו בענינים אלו.

ומה שהשיג על פֵּירוּשֵׁי "הכתר" מש' מ"ב בע"ח [מִשָׁעַר 42 בעץ חיים]. תוכל לומר לו משמי, שאינו מבין הפירוש שם. כי שם מדבר מספירת הכתר שכולל ע"ס [עשר ספירות] דְאור ישר וע"ס [ועשר ספירות] דְאור חוזר שה"ס א"ק [שהוא סוד אדם קדמון] הפנימי, שהוא אמצעי בין א"ס [אין סוף], ובין עסמ"ב, אלא שנגלו לחוץ הימנו כנודע, ועד"ז יש בכל פרצוף ופרצוף סוד הכתר, דוגמת א"ק הפנימי, שכולל עשרים ספירות, דע"כ נקראים בלשון הזוהר "כ". ועליו אומר הע"ח שאפשר לקראו א"ס, ואפשר לקראו נאצל. ואלו ואלו דברי אלקים חיים.

ואני מדבר רק מהכתר מע"ס [עשר ספירות] דְאור ישר, שלא יתכן לקראו רק בשם א"ס [אין סוף], ובשם מאציל, ולא יתכן כלל לקראו אמצעי ח"ו, ומכל שכן תחת שֵׁם הִיּוּלִי, ושורש לד' יסודות דְחו"ב תו"מ [של חכמה ובינה, תפארת ומלכות]. כי טרם הִגָּלוּת ספירת הבינה דְאו"י [של אור ישר], אין כלל אפילו בחינת שורש לכלי, כמו שהארכתי בענף א', אשר בחינת הכלי הן הכוח, והן הפועל, הכל מצד הנאצל. עש"ה [עיין שם היטב].

ובענין אור פנימי דעגולים, עירבב דברי לאחר שחלקתי אותם בב' נקודות, בזה שחלקתי דְהארת או"מ [אור מקיף], הוא מצד א"ס [אין סוף] המקיף. וענין אור פנימי הוא ממה שיכולים העגולים מצד עצמם לקבל, שהם ב' בחינות.

שם בסמוך בבחינה ג' פירשתי האו"פ [האור הפנימי] וז"ל [בזה הלשון]: "ואור זה המגיע להם נקרא אור פנימי, שכ' פי' [שכן פירושו] שמגיע להם מצד עצמם, וזה נקרא אור הרשימו, כלומר, שהרשימו עדיין בכוחה למשוך וְלִינֹק מא"ס [מאין סוף], אלא בהארה המצומצמת, שמכונה משום זה, רשימו הנשאר אחר אור הגדול שמטרם הצמצום". והארכתי שם. לְאַפוּקִֵי [להוציא] מֵהַמְּדַמִּים לעצמם שענין הרשימו בכל מקום מורה כמו שנחצב חלק מאור הקדוש. ונשאר דבוק במקום, אחר הסתלקות האור, שהוא טעות מופלג, להיות כל אור דבוק בשורשו, ונמשך משורשו בלי הפסק אפילו רגע, הן אור גדול, והן אור קטן, הנשאר אחר הסתלקות הנקרא רשימו.

ובבחינה ד' שם פירשתי, את או"מ [אור מקיף] בזה"ל [בזה הלשון]: "כי הא"ס [האין סוף] מאיר עכשיו בחי' [בחינת] השפעה ממקומו" וכו' ע"ש [וכולי עיין שם]. כוונתי, שאור זה אינו בא על תכונת מקום הצמצום, שהוא בגבול ומדה כמו או"פ [אור פנימי], אלא אדרבה, הוא מאיר בלי גבול. ואינו מבחין בין גדול לקטן, שעשה הנאצל לעצמו.

וענינים אלו מפורשים במבו"ש [במבוא שערים] ושה"ק [ושער ההקדמות] במקומות הרבה. ואין כלל חלוק בינו וביני, רק במובן, אבל לא בלשון כלל, כי גם אני אומר, שאור הרשימו הוא או"פ [אור פנימי], אלא פירשתי אותו כדי שלא יטעו בזה כנ"ל.

ומה שכתב, שאינו מסודר אל הַתַּכְלִית הַנִּרְצָה, שהיא הכוונה. אמור לו, שלזה כל כוונתי בסדור ההקדמות, שרבים טועים בו, וכל אחד ואחד, בונה בָּמָה לעצמו, והוא משום, שהאר"י ז"ל ורח"ו [והרב חיים ויטאל], לא סדרו בעצמם, וע"כ [ועל כן] הכרחתי לבאר יסודותי בפרוש ע"ס [עשר ספירות], שרובם טועים בו מאד. ובפרוש ובסדור פרצופי א"ק [אדם קדמון] שרובם טעו בו הרבה.

ואחרי שאבאר סדר פרצופי האצילות, ועליות המדרגות כהלכתם, אז אבאר את ספר נהר שלום, שנדפס בסתירות גדולות, מסבה שהדפיסו אותו שלא מדעת הרש"ש [הרב שלום שרעבי] ז"ל. ונתחברו דברים שאמר בילדותו... וחזר מהם לעת זקנותו. ולולא היה מחברם בעצמו, ודאי היה מַגִּיהַּ מה שצריך.

אמנם נודע הדבר, שהוא לא חִבְּרוֹ, אלא אחרים גנבו והדפיסו אותו, בשעה שלא היה בביתו, והיה מצטער על זה כנודע. וראיתי פירושים שנדפסו לתרץ דבריו, אך פירושיהם מעידים עליהם שלא ירדו אפילו לתחילת דעתו של הרש"ש ז"ל, חוץ מספר אחד, תורת חכם, המשיג למקצתו, אבל לא ירד להיישיר הדברים. ובעז"ה [ובעזרת השם] יתפרש כל זה לנכון.

אמנם שיטת הרש"ש [הרב שלום שרעבי] ז"ל, הוא כנגד כל המחברים עד היום, ועל כן לא יכולתי לִישָׂא וּלְיִתֵן בדבריו האמיתיים, בטרם אני מראה יסודותיו האמיתיים, בלמוד הע"ח [העץ חיים], אשר בעז"ה [בעזרת השם] אגלה אותם אי"ה [אם ירצה השם] בימים הבאים.

והנה אחבר גם כן מראה מקומות, על כל דברי שב"פנים מסבירות ופנים מאירות". כי לא הוספתי שום מובן על הכתוב ומפורש בשמונה שערים, ובעץ חיים ובמבוא שערים, וגם מספר חפצי בה להרח"ו [לְהַרב חיים ויטאל] ז"ל, קבלתי איזה דברים, ומשאר כתבי האר"י לא קבלתי ליסדותי כלום וכלום, מיראתי על טהרת בעליהם עליהם, ואין צריך לומר מקבלת הראשונים והגאונים וכל זולתו, אשר כמעט שלא ראיתי אותם כלל. ומה שהבאתי את הרמב"ן [הרב משה בן נחמן] ז"ל בפירושו על ספר יצירה, לא הבאתי ליסוד החכמה, אלא ליסוד הטהרה מגשמיות, שגם הרח"ו מביא אותו לענין זה, כי כן הבאתי גם את הרמב"ם [הרב משה בן מימון] לענין זה.

מצאתי לנחוץ להאריך בזה, כדי שתוכלו להשיב למי שצריך. בְּהַשְׂכֵּל וָדַעַת, ודברי חכמים בנחת נשמעים. ובעז"ה אחבר מראה מקומות כדי שתוכלו להראות כל דבור ודבור.

כעת אני טרוד לסדר הקדמת הספר. ולאחר מכן אסדר מראה מקומות ומפתחות הענינים ור"ת [וראשי תיבות] ומרוב טרדותי מאריכים לי הזמן, ומה עוד שהמה מלאכות שאני לא רגיל בהם וע"כ [ועל כן] נדחים מיום ליום.

מענין בית הכנסת החדש, אני נהנה מאד, ורציתי לשמוע מה נעשה בבית הכנסת השני שֶׁקִּוּוּ לעשות בעיר העתיקה.

ואדרוש בשלומכם,

יהודה ליב