תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
זוהר חדש, חוקת
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון (אדה"ר)
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת חוקת

וייסעו מהוֹר ההר

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף א

מהד' 10 כר'. כרך י. דף א.

.1 וייסעו מהוֹר ההר דרך ים סוף. נסעו, כלומר, שפסקו מללמוד התלמוד, תשבע"פ, שנקרא הור ההר, משום שמשם יוצאת הוראה לעולם. כמ"ש, אשר כתבתי להורוֹתם. וזוהי תשבע"פ, שמשם יוצאת הוראה.

.2 סוד החכמה יש כאן. המקום הזה, שנקרא הור ההר, הוא דרך לים סוף, לסוף המדרגות, שהוא המלכות, שהייתה הולכת לפניהם במדבר, ולימדה אותם דרכי החיים. משום שהיא הדרך, לבוא על ידה לעוה"ב.

.3 וישראל נסעו מאחוריה ומִדַרכה, והלכו אחר נחש עקלתון, השולט בארץ אדום. ע"כ כתוב, וייסעו מהור ההר דרך ים סוף לִסְבוֹב את ארץ אדום. אז, וַתִקְצר נפש העם בדרך, משום שסרו מדרך החיים. אז, וידבר העם באלקים ובמשה. באלקים, מלכות. במשה, ז"א.

למה העליתונו ממצרים, למות במדבר, כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. על הכול התלוננו, על התשבע"פ, מלכות, ועל התושב"כ, ז"א. כי אין לחם, תשבע"פ. ואין מים, תושב"כ. והוא לחם הקלוקל, כי דבר התשבע"פ קל היה בעיניהם.

.4 אהרון, ימינו של המלך, חסד. הסתלק אהרון, והסתלקו מישראל שבעה עננים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ שמצד החסד. אז חזרו ישראל לאחוריהם שבע מדרגות, כשנסעו מבאר מים חיים, המלכות, שהייתה נוסכת עליהם שפע, לקבל עול מלכות שמיים.

כי בתחילה היו עולים באלו שבע מדרגות חג"ת נהי"מ, מלמטה למעלה, ממלכות עד חסד. ואח"כ חזרו לאחוריהם והתדבקו בנחש עקלתון, השט בים, כי יצאו מהרשות העליונה, מחמת אלו שבע המדרגות, שחטאו בהן והסתלקו מהם.

אז הייתה רשות לנחש התחתון לשלוט בהם, שהוא כמ"ש, עמלק יושב בארץ הנגב, אם לא היו חוזרים בתשובה, והתדבקו בקול יעקב, ואז שלטו בנחש ההוא ונמסר בידיהם.

ויְשַׁלַח הנחשים השְׂרָפים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ב

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ב.

.5 אח"כ חזרו לסורם, וחטאו במקום תורה ומצוות, וחזרו לאחור שבע מדרגות. אז התעורר הנחש העליון לשלוט עליהם. כמ"ש, ויְשַׁלַח ה' בעם את הנחשים השְׂרָפים. שרפים, כמ"ש, שרפים עומדים ממעל לו. והם נקראים הנחש העליון, משום שתחילה היו שני תנינים וחזרו להיות אחד, כי הנקבה נהרגה. וע"כ כתוב, ויברא אלקים את התנינִם הגדולים ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם. תנינִם, חסר י'.

.6 וכמה נחשים יוצאים מהנחש העליון, והתחברו בישראל. אז חזרו בתשובה שלמה, והתדבקו בצד הרחמים, להוריד רחמים להמתיק העולם. והוסר הנחש, וכל העולמות נמתקו.

.7 כשחטאו, כתוב, וידבר העם באלקים ובמשה. כשחזרו בתשובה כתוב, כי דיברנו בה' ובך. ולא כתוב, באלקים. אלא, אחר שחזרו בתשובה, רצו להחזיר השפע מהמקור העליון למקומם, מהתושב"כ, ז"א, לתשבע"פ, מלכות. והתדבקו במקום העליון, בז"א, שבו תלוי להמתיק המלכות ולהמשיך מים עליונים מז"א, למקום השורה עליהם, מלכות. משום זה אמרו, כי דיברנו בה' ובך. שהוי"ה הוא ז"א.

.8 כשאדם חוטא במקום הדין, שממשיך דינים למטה, כאילו חטא במקום הדין העליון, במלכות. כש"כ כאן, שחטאו באלקים ובמשה. ומה הטעם שבא עליהם נחש? משום שהם ניחשו ואמרו, אם לא יבוא עלינו דין אין לנו לעסוק בתורה, ואם יבוא עלינו דין, נעסוק בתורה.

.9 כתוב, עשֵׂה לך שָׂרף. כמ"ש, שרפים עומדים. משום שמאחר שחזרו בתשובה עליונה, הרי הם בהיכלי, כשרפים עליונים המשמשים לפניי. ושים אותו על נס. כלומר, להגביה את ישראל למעלה, שיניק אותם המקום של המזבח העליון, בינה הנקראת נס, בכנפיו, להציל אותם מהנחש. כמ"ש, ויקרא שמו, ה' נִיסי. הוי"ה, ז"א. ניסי, בינה. וע"כ כתוב, ושים אותו על נס, ודאי.

.10 כתוב, והאלקים ניסה את אברהם. שהרים דגלו על הכול. כי ניסה, לשון רוממות. אף כאן, הרים דגלו על הכול. ומה הטעם שעשה את הנחש מנחושת? משום שנחושת תלויה במקום החיים, כי נחושת היא ת"ת, המקום שיעקב שרוי שם, משום זה כתוב, וראה אותו וָחָי. כי ת"ת הוא עה"ח.

.11 כמה כוח התשובה עליון על הכול, כי כשאדם שב לפני אדונו, מתמלאת אז באר מים חיים, המלכות, ומַעייניה יוצאים לכל הצדדים, ונמשך לכל שבט בי"ב (12) שערים, להשקות חיות קטנות עם גדולות, שהם י"ב השבטים, הנקראים אריה זאב, חיות גדולות, וטלה וגדי, חיות קטנות.

.12 ישראל כשחזרו בתשובה, אמרו שירה. ואלו שבע מדרגות שחזרו לאחוריהם, החזירו אותם עם השירה שלהם, והעלו הבאר העליונה, מלכות, למעלה, לבינה, כי ממלכות עד בינה יש שבע מדרגות.

ונפרד הנחש מהעולם. כמ"ש, אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עֲלִי באר עֱנוּ לה. כי הבאר, מלכות, עלתה למעלה למעלה, לבינה, והתחברה האם התחתונה, מלכות, בעליונה, בינה.

שירת הבאר

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ד.

.13 כתוב, באר חפָרוּהָ שׂרים. או"א הנקראים שרים, הולידו את הבאר, המלכות, כמ"ש, וייבֶן ה' אלקים את הצלע, או"א שבנו את המלכות. כָּרוּהָ נדיבי העם, האבות. כרוה, כמ"ש, וָאֶכְּרֶהָ לי בחמישה עשר כסף. אלה האבות, חג"ת. וזרע ישראל, שהתחברו במלכות, בט"ו (15) בניסן, ביציאת מצרים, והתעוררה עליהם יד רמה, הנקראת כסף, ימין המלך, חסד.

.14 כָּרוּהָ נדיבי העם בִּמְחוקק במשענותם. כלומר, שע"י משה, המְחוקֵק, התחברה המלכות בי"ב שבטים, שהם בניה, השורים סביב לה. כשישראל עוסקים בתורה, שניתנה ע"י המְחוקֵק, אז י"ב עמודים שלמעלה, י"ב השבטים העליונים, סומכים את השכינה. וע"כ כתוב, במשענותם, כי המלכות נשענת עליהם.

.15 י"ב שערים יש לבאר הקדושה הזו, לעיר הקדושה ירושלים, המלכות, ומהשערים האלו יוצאות לעולם י"ב מתנות עליונות: טובה שמחה ברכה שלום עזרה כפרה תורה חכמה חיים רצון עושר כבוד. וכל שבט מי"ב השבטים ינק לו מתנה עליונה.

.16 וכתוב, באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם, ומִמִדבר מַתָנה. מדבר, דיבורי התורה, מהמדבר הזה באה להם מתנה עליונה, באותו זמן שאינם פוסקים מלסמוך אותה, ע"י עסק התורה.

.17 כשאדם נושא אישה, הוא מתדבק בשכינה, כי מטרם שנשא אישה אין השכינה שורה עליו, כי אין השכינה שורה על מקום פגום. וכשהשכינה אינה שורה עליו, היא מונעת ממנו י"ב מתנות עליונות.

.18 לכן כל השרוי בלי אישה, שרוי בלי טובה, כמ"ש, לא טוב היות האדם לבדו. ושרוי בלי שמחה, כמ"ש, ושמחתָ אתה וביתך.

ושרוי בלי ברכה, כמ"ש, להניח ברכה אל ביתךָ. ובלי שלום, כמ"ש, וידעתָ כי שָׁלום אוהלך. ובלי עזרה, כמ"ש, אעשה לו עזר כנגדו. ובלי כפרה, כמ"ש, וכיפר בעדו ובעד ביתו.

ובלי תורה, כמ"ש, האם אין עֶזְרתי בי ותושייה נדחָה ממני. ובלי חכמה, כמ"ש, חַכְמות נשים בנתה ביתה. ובלי חיים, כמ"ש, רְאֵה חיים עם אישה אשר אהבת. ובלי רצון, כמ"ש, מצא אישה מצא טוב ויָפֶק רצון מה'. ובלי עושר, כמ"ש, בָּטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ובלי כבוד, כמ"ש, אשת חן תתמוך כבוד.

.19 משום שאשת חיל, המלכות, נקראת יִראת ה', כמ"ש, יִראת ה' טהורה. כשאדם נושא אישה, נפתחים כל י"ב השערים להוסיף ברכות על ראשו, משום שיושב בסתר המלכות, ונשלם כעין של מעלה.

.20 ועל זה כתוב, ממדבר מתנה, שמעסק התורה זוכים לי"ב מתנות. וממתנה נחליאל, שנחלי שפע של אל נמשכים אליו. ומנחליאל בָּמות, הִתְעלוּת. שמתעלה ויושב ברום העולם ועוסק בדברים עליונים שבתורה.

.21 ומבָּמות הגיא אשר בשדה מואב, ראש הפסגה, ונשקפה על פני הישימון. כשאדם מתדבק בתורה ויושב ברום העולם, צריך להשפיל עצמו, כדי שהיצה"ר, המקטרג עליו, לא ישלוט בו, להסיר אותו מהדרך. וע"כ כתוב, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב.

מחמת ההתעלות הגדולה הוא צריך לעשות עצמו שפל כגיא, כדי שייפרד ממנו אותו שיושב בשדה מואב, ודאי, היצה"ר שנקרא לוט, ושוכן במואב, משום שדבקותו הראשונה, להוציא פירות של מעשים רעים בעולם, הייתה במואב. כמ"ש, ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב.

.22 ואם אדם נפרד ממנו, עולה להיות ראש, ולשכון בפסגה, במלכות. ונשקפה, שההסתכלות שלמעלה היא בו. על פני הישימון, זהו עוה"ב, בינה, שנקרא ישימון, שמסתכל בפסגה הזו, העיר הקדושה ירושלים, המלכות. כי הבינה מסתכלת, כלומר משפיעה, במלכות.

.23 כשישראל חזרו בתשובה, והעלו את הבאר, המלכות, למעלה, היא ניתנה להם במתנה. ועל זה כתוב, וממדבר, מתשובה, מתנה. וכשחוזרים לדרך רע, אז, ומבמות הגיא, כמ"ש, ונשב בגיא מול בית פְּעוֹר. על עוון זה ישבו למטה בגיא. אשר בשדה מואב, משום שהצד של מואב גרם להם עוון זה.

.24 ואחר שקיבלו את עונשם עלו לראש, והרימו דגליהם על הכול, כמ"ש, ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרון הכוהן לאמור, שְׂאוּ את ראש. להרים דגליהם על הכול.

והורידו לָאיש מִנְחה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך י. דף ח.

.25 באר זו נקראת מִנְחה, כמ"ש, והורידו לָאיש מנחה, המלכות. שהפירוש הוא, תְחברו מנחה, המלכות, בבעלה, ז"א, שגרמתם שז"א יסתלק ממנה, כשמכרו והורידו אותו צדיק, יוסף, למצרים. שעל זה כתוב, והורידו לאיש מנחה, שתתקנו זה, ותחברו המנחה, מלכות, לאיש, ז"א.

.26 וזוהי תשבע"פ, המלכות, ונקראת באר, כמ"ש, הואיל משה ביאר את התורה. ויש בה שישה סדרים, שישה סדרי משנה, כנגד חג"ת נה"י דמלכות. משום זה מי שיתעסק בה, יתעלה שש מדרגות חג"ת נה"י.

.27 כמ"ש, וממִדבר מתָנה. מדבר, כמ"ש, ומִדְבּרֵךְ נָאוֶוה, שהוא דברי תורה. מתנה, גורם בתורתו שהצדיק, יסוד, ייתן לו מתנה.

וממתנה נחליאל, הנחלים העליונים נו"ה.

ומנחליאל בָּמות, זוהי התעלות אל המקום שהמלך שורה, ת"ת.

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, זהו יצחק היושב באותו שדה, כמ"ש, וייצא יצחק לשׂוחַ בשדה. ומאותו שדה, שהוא גבורה, התעורר עליהם הדין עד שישבו בגיא, בשפלות.

ראש הפסגה, זהו אברהם, חסד, ראש העולם. אלו הן שש מדרגות, שהעוסק בתורה מתעלה בהן.

.28 כשירד יוסף למצרים, ראה יעקב בחכמה, ורמז להם, שיורידו למצרים את המנחה, המלכות, שתגן עליהם בגלות. וע"כ אמר, והורידו לאיש מנחה. ובמנחה זו כלולים ו"ק חג"ת נה"י, כמ"ש, מעט צוֹרי ומעט דבש, נְכׂאת ולוט, בוטנים ושקדים.

.29 מהו הטעם שכתוב, מעט צורי ומעט דבש? כשמעשיהם של בני אדם אינם ישרים למעלה, אז נחלש צד הימין, חסד, והשמאל שולט. וע"כ מעט צורי ומעט דבש, זהו תמר, שיש בו זכר ונקבה, והסתלק הזכר מהנוקבא, שאין ייחוד ז"א ומלכות שלם. ע"כ לא היה אז אלא מעט דבש.

נְכׂאת, כמ"ש, וַיַרְאֵם את בית נְכוֹתו, שפירושו אוצר. הרי יש כאן שלושה דברים, צורי דבש נכאת. ועם לוט בוטנים שקדים, הן שש מדרגות, הכלולות במנחה זו.

.30 ועכ"ז, אע"פ שהמנחה, המלכות, ירדה למצרים, בא מעט צורי, משום שיושבת בגלות. וכשתעשו מנחה זו, אז כתוב, ואֵל שד"י ייתן לכם רחמים לפני האיש. אל, אברהם, חסד. שד"י, יצחק, גבורה. ייתן לכם רחמים, יעקב, ת"ת. לפני האיש, יוסף, יסוד.

כל אלו המדרגות יתחברו. ואני, כאשר שָׁכוֹלתי שָׁכָלתי. שכולתי במקדש ראשון. שכלתי במקדש שני. ולא אֶשְׁכַּל עוד. וכל זה בעוון מכירת אותו צדיק ירדו למצרים.

.31 י"ב שנים ישב אותו צדיק, יוסף, בבית האסורים, משום זה י"ב השבטים הם בגלות אדום. משום מאה ברכות שמנעו מהמלכות בכל יום.

.32 ושנה אחת לבד ישב בבית פוטיפר, כמ"ש, ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה. בבית, זהו מחצית השנה, אשר קור יורד לעולם, ויושבים בבית. ובשדה, זהו מחצית השנה, שאדם יושב בעבודה בשדה.

נשארו י"ב שנים, שישב בבור בבית האסורים. לכן עורר הקב"ה על י"ב השבטים את הבור של אותו נחש, גלות עשיו. ועל זה כתוב, והורידו לאיש מנחה.

ובסוף הגלות, שנותנים מנחה, שמתקנים המלכות, שנקראת מנחה, שתהיה מזדווגת עם ז"א, מתקיים בהם הכתוב, והֵביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'.

.33 מנחה זו נקראת ארץ ישראל. ארץ מלכות. ישראל ז"א. וארץ ישראל, מורה שהמלכות בזיווג עם ז"א. ומשתבחת בשבעה פירות עליונים שיש בה, חג"ת נהי"מ, כשהיא בחיבור עם ז"א למעלה, וע"כ ציווה אותם הקב"ה, כשיבואו לארץ הקדושה יתחברו אישה בבעלה, מלכות בז"א.

.34 כתוב, ולקחתָ מראשית כל פרי האדמה. אדמה אותיות אד"ם ה'. אדם, יעקב, ז"א. כשהתחברה בו אמא עילאה, בינה, הנקראת ה"ר דהוי"ה, ומעטירה אותו במוחין, אז האילן הגדול, ז"א, נותן פרי. ונקרא בשלמות אדמה. וזהו פרי האדמה.

.35 כתוב, ושׂמתָ בטנא, במלכות, הנקראת טנא, שבא לה אור מז"א, ושׂם בה האור העליון, הבא אליו מראשית, מחכמה. ואז, והלכת אל המקום, אל המלכות.

הפרי של אדם שלמעלה, של ז"א, הוא יוסף, צדיק, יסוד דז"א, שהוא פרי מעה"ח, מז"א. והפרי ההוא יתחבר בטנא, מלכות. ואם לא תלך עם הפרי הזה, יסוד, הישמר מללכת למקום המלכות, שלא תשרוף אותך בלהבותיה.

.36 כך אמר יעקב לבניו, הישמרו מרדת למצרים, אם לא תורידו לאיש ההוא מנחה. וכאשר תורידו, תִתְרצו יחד, וכל העולם יהיה בשמחה.

.37 וכתוב, ויכינו את המנחה עד בוא יוסף. כי מנחה, המלכות, נתקנה בי"ב (12) עמודים שלה, י"ב שבטים שבמלכות, עד שבא בעלה ז"א, להתחבר בה בצהריים. ובעת ההיא הם יאכלו שם לחם, וסם חיים יתעורר עליהם.

.38 כתוב, קוּמָה ה', אֵל נְשָׂא ידך, זהו להגביר הימין על השמאל, כמ"ש, נשאתי את ידי, שהוא ימין עליון, שנקרא אל. שהרמתי הדגל למעלה. ועל זה כתוב, ובאתָ אל הכוהן, צד ימין שהתעורר בעולם, חסד, ויקבל ממך המנחה ההיא, ויקבל אותה בימין, חסד.

.39 וע"כ כתוב, לך ה' הגדוּלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד. יש גדולה וגבורה במלכות, משום שכתוב, כי כל בשמיים ובארץ. אשר היסוד, שנקרא כל, מחבר שמיים וארץ, ז"א ומלכות, והתחבר בארץ ראשית הפרי הזה, יסוד, וכל הספירות, שהן הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד.

.40 וע"כ כתוב, שׂאו ידיכם קודש, שפירושו, קבלו אותה המנחה הנקראת ידכם הימנית, ותישאו אותה אל המקום שנקרא קודש, או"א, שבת, שאז עולה המלכות לאו"א. תישאו אותה אליו.

ואז, ובָרכו את ה'. והיא מתברכת מכל ע"י הכוהן, חסד דז"א, המתלבש בבד, יסוד דז"א, הענף של האילן העליון, הנקרא חכמה עליונה. כי כשז"א ומלכות מלבישים לאו"א, לחכמה עליונה, נמצא יסוד דז"א, ענף לחכמה עליונה, כי חכמה עליונה מתלבשת בו. ומהענף, יסוד, יוצאות כל הברכות שבעולם.

.41 והחשבון של כׂהן הוא ע"ה (75). ע"ב (72) הם כנגד ע"ב צדדים הרשומים בחסד, כי חסד הוא בחשבון ע"ב. ושלוש שנשארו עד ע"ה, הן כנגד שלוש מדרגות עליונות חב"ד, שהכוהן, חסד דז"א, מתלבש בהם. והכוהן אינו צריך להפסיק בין אותו הלבוש העליון, חב"ד, שהתלבש בו, כדי שלא להראות פירוד במקום עליון. ואז מתברכים עליונים ותחתונים על ידו.

.42 אם לא אותה המנחה, המלכות, שהורידו עימהם למצרים, ויעקב ביקש עליהם רחמים, לא היו יוצאים ממצרים. כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה. האלקים, אמא עילאה, בינה. מן העבודה, מנחה, שהיא מלכות, עבודה, והיא מתפללת על בניה, כמ"ש, ואני תפילה. ונקראת עבודה, משום שהיא גן עדן, וצריכים לעבוד אותה.

.43 המלכות, שנקראת עבודה, היא קיום העולם. ועל שלושה דברים העולם עומד, על התורה, יעקב, ת"ת. על העבודה, תשבע"פ, המלכות. ועל גמילות חסדים, אברהם, חסד. עבודה היא יצחק, גבורה. והכול אחד, כי המלכות נאחזת בגבורה.

.44 כשכוהן, חסד דז"א, התעורר לעבודה הזו, המלכות, אז יורד לחם מהשמיים, ז"א, לארץ, מלכות, וזן ליושביה, לעולמות התחתונים.

לחם, זהו לחם שעלה למעלה, שז"א המשפיע את הלחם, עלה לאו"א, והמלכות לישסו"ת, ומזונות תלויים בהשפעת מזלא, דיקנא דא"א, ואו"א במזלא התכללו. ומשם יורד מזון בשבת. כיוון שהוא קיום שלמעלה, מזון המקיים את העליונים, כי הוא עוה"ב, בינה, ועוה"ב מוציא האור למעלה במקומה.

.45 וע"כ כתוב, היום לא תמצאוהו בשדה. משום שביום הזה מקבל השדה, המלכות, שיקוי לעצמה, שמשום זה עלתה לבינה, ואינה נמצאת במקומה עצמה. אבל לעוה"ב, במקום בינה, תמצאו יו"ט הזה, שהוא השדה, המאיר באור השמש, ז"א, העומד אז במקום או"א, ומשפיע לה.

.46 השבת הזה נקרא כל, יסוד, אשר כל הוא בחשבון חמישים, משום שעל ידו נפתחים חמישים שערי בינה, ומתעורר להשפיע אותם למלכות. וכאשר כׂל הזה התעורר אל הכלה, כי בשעה שהמלכות מקבלת חמישים שערי בינה מכל, יסוד דז"א, היא נקראת כלה, שהיא ג"כ בחשבון חמישים, אלא בתוספת ה', הרומזת על המלכות, שהיא ה'. אז אמא עליונה, בינה, מלבישה אותו גבורות עליונות, ומתעוררים הרחמים בעולם. והתיקון העליון נתקן.

.47 מלכות היא האַפִּרְיון, כמ"ש, אפריון עשה לו המלך שלמה. והוא התיקונים של העולם, מלכות. עמודיו עשה כסף, אברהם, חסד. רפידתו זהב, יצחק, גבורה. מֶרְכָּבו ארגמן, יעקב, אשר כלול משני הצדדים חו"ג, הרוכב על הכיסא, הנקרא אהבה קטנה, מלכות, אהבת דודים שמשמאל, כמ"ש, תוכו רצוף אהבה.

.48 תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. אהבה רבה, אהבת חסד, שמימין, אהבה פנימית. מבנות ירושלים, כאשר התקינו את המנחה, מלכות, שאז מאיר לה השמש.

.49 כתוב, ויכינו את המנחה, כדי שהשמש, ז"א, יאיר לה. אז, ויישא מַשְׂאות מאֵת פניו, שחָלק להם חלקיהם. ונתן להם מאת פניו, מהכיסא, שבו מזון לכל, הבינה.

.50 וַתֵרֶב מַשְׂאַת בנימין ממשאות כולם חמש יָדוֹת. משום שהשכינה בחלקו. ממשאות כולם חמש יָדוֹת. כלומר, ה"ת דהוי"ה, כלה, כאשר כל, היסוד, התחבר עימה, אינם מתיישבים אלא בחלקו של בנימין, כי בנימין הוא יסוד דמלכות. וע"כ קיבל חמש ידות כשקיבל בחלקו אותה הה', הנקראת מנחה, המלכות. ואת כל חמישים הברכות הבאות מכל אל הכלה, קיבל בנימין, היסוד שלה, מפני שהוא הקטן מכולם. הרומז על המלכות, שהיא קטנה.

.51 מַשְׂאות כל השבטים הם עשרה. כתוב, ותֵרֶב מַשׂאַת בנימין, שהתרבה ה"פ עשרה, שכל ספירה שבחג"ת נ"ה דמלכות נכללה מעשרה, והן החמישים. והכול היה בגלל אותה ה' ששָׁרתה בחלקו. בגלל שמלכות קטנה והוא קטן, רצתה בו, לשים משכנה עימו, שקטן רומז על מלכות.

.52 על זה כתוב, הֱביאני המלך חדריו נגילה ונִשמחה בךְ. זהו בנימין, שאמר כך, שיוסף הביא אותו בחדרו. נגילה ונשמחה, אגילה, בלשון יחיד, היה צריך לומר, מהו נגילה? כל השבטים הביא אותם בחדרו בשביל בנימין. ע"כ אומר בלשון רבים.

בךְ, זהו כלל התורה, שהצטרפה מכ"ב (22) אותיות, והמילה בך רומזת על כ"ב, שהתקיימה כשיוסף שמר אות ברית הקודש. נזכירה דודיך מיַין, כי כתוב, וישתו ויִשְׁכְּרו עימו.

בחבלי אדם אֶמְשְׁכֵם בעבותות אהבה

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טו.

.53 ע"כ כתוב, מושְׁכֵני, אחריך נרוצה. כי יוסף משך אחָיו שם. כמ"ש, בחבלי אדם אֶמְשְׁכֵם בעבותות אהבה. זוהי אהבה, חסד דז"א, שירדה עימהם לדוּר שם, ושמחו שם במלך העליון, ז"א, שהתחבר שם עם יוסף, משום ששמר את ברית הקודש, שניתנה לשמונה ימים.

.54 וע"כ כתוב, מֵישָׁרים אֲהֵבוךָ. מישרים, כמ"ש, אתה כוננת מֵישרים משפט וצדקה, שהם ז"א משפט, ומלכות צדקה. אלו נקראים מישרים, כמ"ש, צדיק וישר הוא. ונכלל הזכר עם הנוקבא, שמשפט, ז"א, נכלל עם צדק, מלכות, והצדקה התעוררה בכל העולמות. וע"כ מישרים אהבוך ודאי.

.55 כתוב, וישראל אהב את יוסף מכל בניו. ישראל, היה צריך לכתוב, מהו, וישראל עם ו'? כדי לכלול עימו השכינה, האוהבת את יוסף, וע"כ כתובה ו' יתֵרה. כעין זה, והוי"ה עם ו', פירושו ז"א ובית דינו, המלכות.

.56 כל השבטים הודו לו, על שאהוב לאביו ולאימו. ובירכו לו ברכות כל העולמות, שיתיישב במקומו כראוי.

.57 ומאין לנו שאפילו אחיו אהבו אותו? כי כתוב, על כן עלָמות אֲהֵבוךָ. עלמות, כמ"ש, עומד על שני עשר בקר. שהים, המלכות, עומד על י"ב בקר, י"ב שבטים עליונים שבמלכות, שמשם שורש י"ב שבטי ישראל. והשבטים נקראים עלמות, משום שהם בעולם הנוקבא, המלכות.

.58 אחר שהסתלק יוסף למעלה, כתוב, שחורה אני ונאווה בנות ירושלים, כאוהלֵי קֵדָר כיריעות ש_מה. שחורה, משום שהגלות התחזקה עליהם. ועכ"ז, ונאווה, משום שלא התערבו במצרים. כאוהלי קדר, נשחרתי ביניהם, שגזרו עליי כמה גזרות רעות. ועכ"ז אני יפה כיריעות שלמה במע"ט, משום ששבטי יה באו למצרים, ושבטי יה יצאו משם, שלא השתנו.

.59 אל תִראוני שאני שחרחורת, זהו משום ששְׁזָפַתְני השמש. כי השמש, ז"א, הסתלק. וכל זה בני אימי גרמו לי. אלו הם בניו של יעקב, שמכרו את יוסף כאן. והם גרמו לי ולשכינה, שגלתה עימי כאן.

.60 ועל זה כתוב, וייאנחו בני ישראל מן העבודה. כשראו את העבודה הקשה, עד שהייתה נזכרת להם הברית העליונה, ואמא עילאה, בינה, התעוררה ברחמים על בניה. כמ"ש, ותעל שוועתם אל האלקים, זוהי אמא עילאה, שכל החירות בידיה, ופתחה לישראל הפתחים העליונים, חמישים שערים, והוציאה אותם משם. ואמא תחתונה, מלכות, התמלאה רחמים עליהם. ומשה יצא לעולם, ממונה, ואב, לרעות את ישראל בתורה.

למנצח על שושנים

מהד' 21 כר'. כרך כ. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך י. דף טז.

.61 דוד רמז לתשבחה של שה"ש, שהיא קודש קודשים, שהייתה ראויה להיאמר ע"י בני קורח, אלא שלא הגיע הזמן להיאמר. משום זה כתוב, למנצח על שושנים לבני קורח, משכיל שיר ידידוֹת. על שושנים, אלו הן נשיקות פיהו, הנקראות שפתותיו שושנים.

.62 שושנים, אלו הן שש שנים, חג"ת נה"י, שהתחברו בשושנה האדומה, שביעית של כולן, המלכות, השביעית אחר חג"ת נה"י. משכיל, זוהי המשכה של עתיקא קדישא, כתר, הנמשך להם בשעה שז"א ומלכות יושבים יחד ואינם נפרדים. משום שהנשיקות הן בדבקות הרוח, ואינן נפרדות.

.63 שיר ידידוֹת. רמז לשירה שנקראת שיר כפול, י"ה. ושה"ש הוא י"ה. שיר הוא י', השירים ה'. שיר השירים, ושיר ידידות, והכול אחד. הקב"ה וכנ"י, ז"א ומלכות, נקראים דודים. כמ"ש, שְׁתו ושִׁכְרו דודים. משום זה כתוב, שיר ידידות, שיר של הדודים האלו. זה משבח לזה, וזה משבח לזה. וכמו שבשה"ש התחילה כנ"י בתשבחה, שכך הוא ראוי, כמ"ש, יישָׁקֵני. אף כאן המלכות התחילה לשבח אל המלך.

.64 כתוב, רחש ליבי דָבָר טוב. זוהי חיה שרוחשת בלילה, המלכות, הנקראת ליבי. דבר טוב, שעלה ברצונה, שיתחבר עימה המלך, הנקרא טוב, ז"א.

.65 דוד, המלכות. משום שלא ניתנה לו רשות לגלות רצונו, שיתחבר עימו המלך, שנקרא טוב, כי עוד לא נשלמה המלכות, אמר רחש, משום שרחש הדבר בליבו, ואפילו בשפתותיו לא ניתנה לו רשות לרחוש, אלא בליבו.

.66 מה הטעם שרחש ליבי? משום שדיבור בלי קול אינו יכול לדבּר. ליבי, המלכות, נקרא דיבור. ז"א נקרא קול. וכיוון שהייתה בלי ז"א, נבחן שהדיבור היה בלי קול. כי לא נשלמה המלכות, עד שבא שלמה המלך ובנה לה בית, ביהמ"ק. ונשלמה הלבנה, המלכות, בגדלות יתרה על הכול. משום שהקול, ז"א, התחבר עימה.

.67 באותה שעה שנשלמה, ניתנה הרשות לדבּר, כי נשלמה בקול, ז"א, וישבה בשלמות עם המלך, ז"א. ומשום שהוציאה בן חכם לעולם, שלמה, והתקינה בית למלך, אז שׂם המלך משכנו עימה, שהוא קול, והתחילה לדבר, ואמרה, יישָׁקֵני מנשיקות פיהו.

.68 אבל עתה בימי דוד, עד עתה עוד לא ישבה בשלמות. משום זה, רחש ליבי ודאי הדבר הטוב ההוא, ז"א. עתה כתוב, טוב. ולא, טובים. אחר שהקול התחבר עימה בימי שלמה, אז כתוב טובים ודאי בכל, כמ"ש, כי טובים דודיך מיין.

הצדיק, יסוד, נקרא טוב. כמ"ש, אִמְרוּ צדיק כי טוב. אף המלכות נקראת טובה, כמ"ש, טובה חָכְמה. שסובב על המלכות, הנקראת חכמה תתאה. וכשהתקרבו והתחברו יחד בנשיקות האלו, אז כתוב, כי טובים דודיך מיין. שהדודים שניהם ביחד. ע"כ כתוב, טובים.

.69 כי טובים דודיך מיין. כאן כתוב, דודים, שסובב על שניהם יחד. וכאן, ידידוֹת, לשון יחיד, משום שז"א אינו עימה. מתי הם טובים? מיין. כאשר יושקו מאותו היין השמור, הארת החכמה מבינה, הנקראת יין. וע"כ כתוב, שְׁתו ושכרו דודים. כי הנטיעות, ז"א ומלכות, צריכים להשקות אותן מנהר עמוק, אמא עילאה, בינה, שהשקתה אותם תחילה מאותו היין.

.70 כתוב, שמאלו תחת לראשי. היין, הארת החכמה משמאל, אמא משקה אותם תחילה. ואח"כ, לריח שמניך טובים, חסדים מימין. כמ"ש, וימינו תחבקני. שאחר שמאלו תחת לראשי, יין, כתוב, וימינו תחבקני, שמן. וזהו השמן הטוב שנמשך לו מאמא, בינה.

.71 כתוב, כשֶׁמן הטוב על הראש, יורד על הזָקָן זְקַן אהרון. זהו כוהן גדול שלמעלה, ימינו של המלך, חסד דז"א, כוהן לעולם. וכשמגיע אותו השמן אל זקן אהרון, חסד, אז ודאי שנקראים שמניך, לשון רבים, שמן מצד אמא, בינה, ושמן מצד אברהם, חסד. ואז שמניך טובים.

.72 מה הטעם שנמשך השמן הטוב לאברהם? משום שפשט ימינו, חסד, להאיר אל הלבנה, מלכות. וע"כ כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה טוב, זהו האור הראשון, שביום א' של מעשה בראשית, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, שהוא חסד. ומה נעים, זהו נעים זמירות ישראל, היום הרביעי, הלבנה, המלכות.

.73 כמו שהאור הנברא ביום ראשון נותן שלמות, ונמשך ממנו אור אל האור שהעוה"ז מתנהג בו. אף אברהם, האור הראשון, נותן אור לבת מלך, יום רביעי, מלכות, שעל ידה מתנהג העולם. וע"כ חוט של חסד משוך על המלכות, להאיר מֵאורו. וכשהמלכות מתחברת עימו ויושבת לימינו לקבל חסדים, הוא מתגדל בכל.

.74 אברהם, כשבא לעולם, כתוב בו, ואגַדְלה שמך. שהוסיף אות ה', המלכות, על שמו, והמקום הזה, המלכות, הקב"ה מתגדל בו. כמ"ש, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו. גדול, כשהעיר הקדושה, הנקראת ה"ת, ונקראת אהבה קטנה, המלכות, התדבקה בו, והוא שוכן בתוכה, אז יתגדל שמו על הכול.

.75 כתוב, צדיק ה' בכל דרכיו. משום שבמדרגת בכל הזו, במלכות, הוא כמ"ש, הנותן בים דרך. בים, במלכות. דרך, יסוד. וחסיד בכל מעשיו, שבמדרגת בכל הזו נעשה בעולם הימין של המלך, חסד, ונמצא החסד בכל מעשיו. ועל זה, אברהם, בימין הזה, בחסד שבמלכות, באות ה' שהוסיף לו, עשה אותו הקב"ה ברייה חדשה, והתחדש המזל שלו להוליד, והתגדל על הכול. וע"כ כתוב, וה' בירך את אברהם בכל, שבירך אותו עִם בכל הזה, שהיא בת מלך, המלכות, שניתנה לו.

.76 מהי הברכה שבירך אותו? היא השמן הטוב שיורד על ראשו, כמ"ש, מה טוב ומה נעים. ודאי כשמן הטוב, כי שמן הוא חסדים, הנמשכים מחכמה שבימין. וע"כ בשמן שורה הברכה, כי המקום גורם, מפני שנמשכת מחכמה. וע"כ כתוב, וה' בירך את אדונִי מאוד ויגדל. כי מחכמה נמשכת הגדלות, כמ"ש, ואגדלה שמךָ. וכמ"ש, שמן תוּרַק שמךָ.

.77 כשעתיד הקב"ה להרים ימינו על הכול בימי המשיח, בשמן הטוב הזה, כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. היום ההוא הזה, איני יודע מי הוא. אלא זהו היום הראשון מששת הימים חג"ת נה"י, ימין של אברהם, חסד, העתיד להתעורר ולהקים המלכות מעפרה.

.78 וע"כ, ביום ההוא, זהו היום הראשון לכל. ובפסוק שאח"ז כתוב, נאום ה' עושה זאת. נאום ה', זהו אברהם, שכתוב עליו, נאום ה', מקודם לכל אדם. כמ"ש, בי נשבעתי נאום ה'. וכאן נרמז השם של עתיקא, שנשבע בו ז"א לאברהם. וע"כ נקרא היום ההוא, לא יום ולא לילה, כי בעתיקא תלוי, ולא ביום ובלילה, ז"א ומלכות. שרוצה לכבד הדיקנא, שמשפיע השפעת הדיקנא, כמ"ש, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת.

.79 משה ראה כל אלו הצרות העתידות לבוא לעולם, כשהסוכה, המלכות, נופלת. כמ"ש, והכיתי אתכם גם אני. אף אני עימכם בגלותכם. וכשהעוונות האלו נשלמו, כתוב, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, שסמך הארץ הקדושה, סוכת דוד, לאברהם, כדי להקים אותה בימין, חסד, מידתו של אברהם, וחשב בשלמות.

.80 בריתי, זהו אברהם, שכתוב בו, הנה בריתי איתָך והייתָ לאב המון גויים. וכשהברית הזו, האות ה', המלכות, נמצאת עימך, עם החסד, היא תושלם בכל. וע"כ, מי שקורא אותו אברם בלי ה', פוגם המקום, שנקרא, עשה ולא תעשה, המלכות, משום שהוציא ה', מלכות, מאברהם, חסד. כי בה' זו של אברהם, נשלמת האמונה, המלכות, כי כל שלמותה היא לקבל החסד שבאברהם. שחכמה בלי חסדים אינה יכולה להאיר.

.81 וכשתעלה הה' בימינה של אמא, בימין הבינה, תקבל הבת, המלכות, מאמא עילאה הטובה שאינה נפסקת לעולם. החסדים הגדולים הנמשכים מאו"א עילאין, שזיווגם אינו נפסק.

ואז המלכות עושה נקמות בשאר העמים. ועל זה כתוב בדניאל, כי מן ההר נחצבה אבן שלא בידיים. שנחצבה מאליה, בלי ידיים. מן ההר, אברהם, ההר העליון.

נחצבה אבן, אבן אחת שעליה שבע עיניים, שנכללת משבע ספירות חג"ת נהי"מ, ועושה דין בכל האומות, שכתשו בניה בין רגליים, וכתשה אותם בכל וכל. וכתוב, הייתה להר גדול ומָלאה כל הארץ, משום שהתדבקה בימין. והיה אור הלבנה כאור החמה.

.82 כשאברהם בא לעולם, האירה הלבנה והתחילה להאיר עד שנשלמה במדרגותיה, בימיו של שלמה, שהתגדל על הכול, כמ"ש, ויגַדֵל את כיסאו מכיסאך. וע"כ כתוב, ואֶכְּרֶהָ לי בחמישה עשר כסף. אלו הם ט"ו (15) צדיקים עד שלמה. וע"כ ניתנה על ידו אותה תשבחה עליונה, כדי שיתגדל בה. אבל דוד, אמר בלחש ולא ניתנה לו רשות לגלות.

.83 כתוב, אומֵר אני מעשיי לְמלך, לשוני עט סוֹפר מהיר. אומר אני מעשיי למלך, זהו לעורר את המלך העליון. מעשיי, מי שהמעשה אינו תלוי בו, כי המלכות היא נקבה קרקע עולם, שאינה עושה שום מעשה, כי המעשה תלוי למעלה, בזכר, בז"א.

א"כ מה היא עושה? אלא מעשיי, אלו הם לשוני עט סופר מהיר, שמשבחת בחצות לילה למלך העליון, ז"א. שיר ידידוֹת כמו שה"ש, ששָׁם המלכה משבחת למלך, אף כאן המלכה משבחת למלך, המלכות משבחת לז"א.

ההמשכה מלמעלה למטה נבחנת למעשה ולמלאכה. וכיוון שהחכמה אינה נמשכת מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד, ע"כ נבחנת שאין בה מעשה, ולפיכך אינה מגולה, אלא במלכות, בנקבה בעת הזיווג, שאין בה מעשה. ולא בזכר, בז"א. מפני שאסור בה המעשה.

ואיך אמרה המלכות לז"א, מעשיי למלך? הרי שאין בה מעשה. אלא מה שמשבחת בחצות לילה למלך העליון, נחשב למעשה. שחצות לילה הוא זמן גילוי הארת החכמה שבה, כמ"ש, וַתָקָם בעוד לילה. ואז הקב"ה נכנס לגן עדן, למלכות, ונכלל ממנה בהארת החכמה. והתכללות זו שבז"א, זכר, נחשבת כמו מעשה. אשר מה שמלך עליון משתבח בה בחצות לילה נבחן למעשה. וע"כ אמרה, מעשיי למלך.

.84 כתוב, יוֹפְיָפיתָ מבני אדם. שאמרה לאברהם, התייפית בעליונים, כמ"ש, אנוכי מגֵן לָך. התייפית בתחתונים, כמ"ש, נשיא אלקים אתה בתוכנו. לכן כתוב יופיָפיתָ, שכולל שני שבחים. הוּצַק חן בשפתותיך, כמ"ש, הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. על כן בֵּירַכְך, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל.

.85 אמרה כנגד המלך העליון, ז"א, יופיָפיתָ למעלה, במחנות העליונים, המשבחים לפניך. יופיפית למטה, באלו צדיקי אמת העומדים בחצות לילה. הוצק חן בשפתותיך, בשעה שאתה קורא ודופק בשער היכלי, פתחי לי אחותי. וכתוב, על כן בירכך אלקים לעולם. אלקים, אמא עילאה, בינה. שהעטירה אותך בעטרות עליונות. לְעולם, בשביל העוה"ז התחתון, המלכות. ובשבילה אמרה הבינה, שהוא מאיר למלכות.

.86 לְעולם, זה הימין העליון, חסד. כמ"ש, אתה כוהן לְעולם. וכל הברכות והשמן הטוב שורים בימין. ולכן כתוב, על כן. שזהו, כאשר כן, המלכות מתחברת למעלה.

אבל בזמן שהעוה"ז, החסד, מתרחק ממנו, כתוב, שָׁאוֹג ישאג על נָוֵוהוּ, המלכה, משום שנמנעו ממנו הברכות, כי אינן שורות בו, אלא כאשר נווהו זו מתחברת עימו. וכנגד פסוק זה כתוב בשה"ש, כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים, משום, שבירכך אלקים לעולם.

.87 כתוב, מושכֵני, אחריך נרוצה. כנגד זה כתוב, חגוֹר חרבך על ירך גיבור. זוהי, כמ"ש, חרב לה' מָלְאה דם. להיפרע מהרשעים שגרמו לה פירוד מז"א למעלה. ואז קירבתָ את המלכות לך, לרַחם העולם, ויתמתקו יחד.

כשחוגר החרב, המסך דחיריק, על ירך, נה"י, אז מתמעטים ג"ר דשמאל, ונכרתים הרשעים, שכל חיותם היא מג"ר דשמאל האלו. ואז הוא זמן הזיווג של ז"א ומלכות, כי אותם הרשעים שגרמו פירוד, כבר נכרתו ואבדו מהארץ.

ונמצא שבזה שמכלה את הרשעים, הוא מושך את המלכות לזיווג. כתוב, מושכני אחריך נרוצה, וכנגד זה כתוב, חגור חרבך על ירך גיבור. כי אותה החרב המכלה את הרשעים מושכת את המלכות לזיווג. ואז קירבת את המלכות לך, כי כריתת הרשעים מקרבת המלכות לז"א.

.88 וכשקרבה אליו המלכות, התלבש ז"א בהוד ובהדר. כמ"ש, הוד והדר לבשתָ. משום שבאותה שעה התגדל, כיוון שהתחבר בעיר אלקינו, במלכות, וע"כ כתוב, גדלתָ מאוד הוד והדר לבשת, לבושי כבוד, שפרשׂה עליו אמא עילאה, בינה.

משום זה כתוב, הדר ושֵׁם עירו פָּעוּ. ז"א נקרא הדר, כשמתחברת בו מְהֵיטַבְאֵל בת מַטְרֵד, המלכות. ע"כ כתוב, הודְךָ והדָרֶךָ. כעין זה הפסוק שבשה"ש, נגילה ונִשמחה בךְ, נזכירה דודיך מיין. יין הוא המשכה של אמא, שהשקה אותך ולכל. וזהו, הודך והדרך.

חגור חרבך על ירך. אותה החרב המכלה את הרשעים העושים פירוד בין ז"א ומלכות. וזוהי משיכת השכינה לזיווג. ואין ז"א מקבל הארת החכמה לעצמו, להיותו תמיד בחסדים מכוסים, חוץ משעת הזיווג עם המלכות, שבה מתגלה החכמה, אז הוא נכלל ממנה בהארת חכמה, ונעשה גדול, במוחין דגדלות.

כי בהיותו בפני עצמו, הוא בחסדים מכוסים ואינו מתגדל בחכמה. אלא כשמתחבר עם המלכות, הנקראת עיר אלקינו. וע"כ אחר שאומר, חגור חרבך על ירך גיבור, שזה נבחן למשיכה אל הזיווג, הוא מסיים, הודך והדרך. כי הזיווג הוא ההוד וההדר של ז"א. שאז מקבל הארת החכמה, הנקראת הוד והדר.

.89 כתוב, והדָרְךָ צְלַח רְכַב, על דבר אמת וענווה צֶדק. כנגד זה הפסוק שבשה"ש, שחורה אני ונאווה בנות ירושלים, כאוהלי קֵדָר כיריעות שלמה. כי בתחילה כשהמלכות נקראת חרב, לדון העולם, היא נקראת שחורה. ועתה, כשהתקרבה למעלה, לז"א, בענווה, היא נקראת נאווה.

בנות ירושלים, אלו י"ב (12) חיות גדולות עליונות שבמלכות, הנקראות כך, שהן נמשכות מי"ב בחינות שבז"א, מג' קווים שבכל אחד מחו"ג תו"מ שלו. שכולן בשלמות. ומשום שהן עתה בגלות, חזרו להיות כאוהלי קדר. ועתה כשחזרה המלכות לזיווג, הן כיריעות שלמה.

.90 כיוון שהחרב, המלכות, הוחזרה מדין שהיה בה, כי בני העולם הטיבו מעשיהם, נעשה הדבר דבר אמת, שהתחברה באמת, ז"א. ואמת התחבר בענווה, המלכות. ואז צדק בכל, וכולם אחד, שדבר אמת וענווה וצדק, הם כולם מלכות.

.91 הסוף, המלכות, כשמחוברת בראש, ז"א, הסוף נקרא דבר אמת. אמת, ז"א, הוא בראש, כי כתוב, ראש דְבָרְךָ אמת, שפירושו, הראש של אותה, שנקראת דברך, שהיא סוף המדרגות, המלכות. הראש מחובר בסוף, ענווה צדק, בלי פירוד.

ענווה, המלכות שמחזה ולמעלה דז"א, הנקראת לאה. וצדק, המלכות שמחזה ולמטה דז"א, הנקראת רחל. שנכללו והתחברו בכל וכל. ענווה, לאה, הראש. צדק, רחל, הסוף. כמ"ש, עֵקֶב ענווה יִראת ה'. אשר ענווה היא לאה, ויראת ה' היא רחל, שבעקב לאה.

.92 ותורךָ נוראות ימינךָ. זהו יעקב, ת"ת, הנקרא נורא, שלוקח שני חלקים, שכולל בתוכו ב' הקווים חו"ג, משום שהוא הקו האמצעי, הכולל את שניהם. משום שהתדבק בימין לעולם, כי ז"א תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. כמ"ש, מַחשוף הלבן אשר על המקלות. ולבן ימין, חסדים.

.93 בשעת זיווג ז"א עם מלכות, חוזר הכול להיות כיריעות שלמה. משום שצד ימין, חסד, התעורר בעולם, ויד ימין פשוטה לקבל את השבים בתשובה. כי עד עתה נחשכו בעוונותיהם כאוהלי קדר. ועתה, שחזרו בתשובה, הם כיריעות שלמה, משום שאברהם התעורר בעולם, ימינו של המלך, חסד.

.94 והכתוב, חיציך שנונים, ביארו על אברהם, כשרדף אחר כל אלו המלכים בלילה, כשנחלקו הרחמים מהדין, בחצות לילה, שחצי הלילה הראשון דין וחצי הלילה השני רחמים. והרג כל אלו המלכים. כמ"ש, כקש נידף קשתו, ירדְפֵם יעבור שלום. וכולם נפלו בידו.

.95 חיציך שנונים, אלו הם חיצים ואבני בליסטראות. שהמלכות דנה העולם, בכלי מלחמה אלו, שהמלך הפקיד בידי המלכה. וחיצים אלו של הקב"ה, ודאי שנונים הם לגמרי, מצד היום השני של מעשה בראשית, צד יצחק, השמאל, משום שממנו יוצא הדין לרשעים לדון אותם.

.96 ועל זה כתוב, עמים תחתיך ייפלו, בלב אויבי המלך. המדרגה שהפילה אותם נקראת לב, והיא המלכות, שהתמנתה על מעשי העולם, ודנה אותם על שהם אויבי המלך.

.97 וכנגד פסוק זה, הוא הפסוק שבשה"ש, אל תראוני שאני שחרחורת, משום שהתלבשתי בדין לדון העולם. אז היא נבחנת לשחרחורת. ואומרת לבניה הקרֵבים אליה לתוך הבית, אל תראוני שאני שחרחורת, ודאי אם עסקתם בתורה שנתתי לכם, אל תִירָאו. ואם לא עסקתם תגרמו לי לנטור בשבילכם את אוה"ע שתתפזרו שם, כמ"ש, אשר בנֵי אימי ניחֲרוּ בי, שָׂמוני נוטרה את הכרמים.

ועל זה העירו, אם נגזר דין על ישראל, הרי כשחזרו בתשובה, הקב"ה מוריד אותו הדין על האומות האחרות. ואם אינם חוזרים, יורדים בין האומות. והם אוכלים אותם עצם ובשר.

.98 בלב אויבי המלך, זהו אברהם שהתמנה מלך על העולם, וכל האומות הסכימו, שיהיה מלך עליהם, בעמק שווה. ואת כל שונאיו הרג הלילה, שהוא המלכות.

.99 חיציך שנונים. אותם המוכנים לעשות דין, נקראים חיצים. עמים תחתיך ייפלו, אלה הבאים מצד העמים האחרים. תחתיך ייפלו, שהם צד של הנחש. כשאותה שלהבת מצד צפון, הדינים דקו שמאל, מתעוררת על הנחש, הוא נופל בעמק הים העליון, וכוחו נשבר. וכשכוחו נשבר, נשבר הכוח של העמים האחרים, משום שהם אויבי המלך. מלך, זהו ישראל, ז"א, מלך על הכול.

.100 כיסאך אלקים עולם וָעֶד. בשבילה אמר דוד כך. כאישה, המעוררת את בעלה. ואומרת, אשתך רוצה להתחבר בך. כי אלו הרשעים שהפרידו החיבור שלנו, אבדו מהעולם, ועשיתי בהם דין. ועתה אני רוצה, שיתחבר העולם התחתון, המלכות, במקום שנקרא וָעֶד, ז"א.

כי, שבט מישור שבט מלכותךָ, שאותו הדין, שכיסאך עשה ברשעי העולם, הוא דין אמת, הוא יוצא ממקום שנקרא ישר. כמ"ש, צדיק וישר הוא. והכיסא, המלכות, נקרא ישר, ע"ש שיוצא ממנו שבט מישור.

.101 שבט מישור זהו מלך המשיח שנקרא שבט, להוכיח את רשעי העולם. כמ"ש, לא יסור שבט מיהודה. וכתוב, וקם שבט מישראל. מישור, כמ"ש, והוכיח במישור לענווי ארץ.

שבט מלכותך, על זה כתוב, וקם שבט מישראל, המשיח שיתעורר בעולם. וזה כתוב כאן, כי המלכות משבחת לפניו, ראה שהוצאתי לך בן טוב וחכם בעולם, כדי להרים ראש ישראל על הכול. לא יסור שבט, משום שכתוב, וכיסאו כשמש נגדי.

.102 אהבתָ צדק ותשנא רֶשע, על כן מְשָׁחֲךָ אלקים אלקיך שמן ששון מֵחֲבֵרֶךָ. אהבת צדק, משום שצדק, המלכות, אהבה שלך, היא אהבה קטנה. כי המלכות נקראת אהבה קטנה, שבהתחברותה למעלה בז"א, בחסדים, היא נעשית גדולה.

כי החסד נקרא אהבה רבה. וז"א גדול ע"י התחברות עימה, כמ"ש, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו, בעת שמחובר עם המלכות, הנקראת עיר אלקינו. ועל זה מושכת אותו המלכה בדברי אהבה אלו.

.103 כנגד פסוק זה הוא הפסוק שבשה"ש, הַגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה. שפירושו, אתה, שכל אהבת נפשי בך, אם לא תתחבר בי, איכה תרעה העולם, איך תזון עצמך מהעומק העליון, מבינה, לך ולאחרים, הרי הברכות שלמעלה אינן שורות, אלא במקום זכר ונוקבא.

.104 שַׁלָמָה אהיה כעוֹטְיָה על עדרי חבריך. איך אהיה בבושה, כשבני האבות תובעים ממנו מזונות, שהם עדרי חבריך, עדר ה' ממש. משום זה כתוב, אהבתָ צדק, זהו הכיסא שלך, המלכות. ותשנא רֶשע, זהו הצד של השפחה, הקליפות, שכל דבריה הם לחובה, ועומדת לחייב את העולם בדין.

.105 ואע"פ שהכול אחד, אהבתָ צדק, אלו ישראל. שאחוזים בצדק הזה והוא חלקם, כמ"ש, אהבתי אתכם אמר ה', ואוהַב את יעקב. המילה, את, באה לרבות מדרגת צדק, שיעקב אוחז בה. ז"א, בשעה שנקרא יעקב. הרי שישראל אוהבים את הצדק. ותשנא רֶשע, זהו עשיו, שכל מעשיו הם לחובה, והצד שלו הוא צד רשע, נחש עקלתון. כמ"ש, ואת עשיו שנֵאתי.

.106 על כן מְשָׁחךָ אלקים אלקיך שמן ששון מחבֵרֶךָ. זהו השמן הטוב, המוחין העליונים, שנמשך על ראשך מהצד העליון, בינה, הנקראת אלקים. על כן, כלומר, משום שאהבת צדק.

.107 כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שבת אחים, התחברות האח, ז"א, בצדק, מלכות. גם, הוא לרבות את ישראל, שהם המרכבה לייחוד הזה. משום זה אמרה לו, איכה תרעה, איכה תרביץ. איכה תרעה את עצמך. איכה תרביץ את העדרים האלו של יעקב. שמן ששון מחבֵרך, אלו הם האבות העליונים, שהתחברו בך בתחילה.

.108 ישראל שהם אחים ורֵעים לז"א, מושכים אותו שמן ששון על ראשיהם בתפילתם. שמן ששון, אלו הם י"ב נהרות אפרסמון הטהור המאירים בה, מי"ב בחינות שבז"א. ואז שמחה בעולמות, רצון בעולמות, והכעס מסתלק מהעולם.

.109 מור ואֲהָלוֹת קציעוֹת כל בִּגְדותיך. מור, אברהם, חסד, הנקרא הר המור. ואהלות, יעקב, ת"ת. קציעות, יצחק, גבורה. כל בגדותיך, באלו שלושה צבעים שבחג"ת, לבן אדום ירוק, נשלמו אלו הבגדים, שהם בצבע ארגמן, שכולל שלושה צבעים אלו.

.110 מן הֵיכְלֵי שֵׁן מִנִי שׂימְחוךָ. היכלי שן, שבעה היכלות עליונים, שבעה היכלות המלכות, שנשמות הצדיקים שמחות בהם לפני הקב"ה. ואז שמחה לפניו. ונקראים היכלי שן, משום שזכו בתורה והתחזקו בה, כמ"ש, ושיננתָם. ע"כ זכו לשן זה.

.111 מני שׂימחוך, כלומר, במה עוסקות הנשמות האלה שבשבעה היכלות? הן עוסקות לפניך בתשבחות שלי, ואז נשלמת השמחה לפניו, כי אין שמחה לפניו מכל המרכבות שלו, כמו השמחה של נשמות הצדיקים הקרובים לו.

.112 מני שימחוך, שאין שמחה לפניו, כמו בזמן שעשה שלמה את שה"ש, ושיבח תשבחות המלכה אל המלך.

.113 הנשמות, הן כמ"ש, בנות מלכים ביִיקְרוֹתיךָ. בנות מלכים אלו הן הנשמות הקדושות, הנקראות בנות מלכים, כי הן באות מזיווג המלך עם המלכה, ז"א ומלכות. בייקרותיך, זהו גן עדן, היקר מכל מה שברא הקב"ה בעוה"ז, שהם הנטיעות שלו.

.114 ניצבה שֵׁגַל לימינךָ. כמ"ש, נאום ה' לאדוני, שֵׁב לימיני. כי שֵׁגַל, מלכות, משום זה למטה, התדבקה המלכות באברהם, ימין. ומשום זה נקרא, אברהם אוהבי, כי התדבקה בו האהבה שלי, והודיע דיני לעולם. ובזכותה זכה לבֵן. כי אות ה' התווספה לו מטרם שזכה לבן. שהיא המלכות, הנקראת ה'.

.115 בכֶתֶם אופיר, כמ"ש, אוקיר אנוֹש מפז ואדם מכֶּתם אופיר. ומתי היא בכתם אופיר? כשהיא מזדווגת עם המלך, בעת שהכתר יורד בדילוג מדרגה, המאיר מצד אמא עליונה, בינה, ושורה על ראש המלכה. כי המדרגה אחַר אמא עילאה, הוא ז"א.

נמצא שהכתר יורד מאמא למלכות בדילוג מדרגה, שמדלג על מדרגת ז"א. וכתר זה הוא הארת החכמה שהמלכות מקבלת מאמא. ואז, כמ"ש, כתפארת אדם לשבת בית.

תפארת אדם, ז"א. לשבת בית, המלכות. כי ז"א מקבל ממנה הארת החכמה. משום שהוא עצמו אינו אלא בחסדים מכוסים מחכמה. כי הבית שמעוה"ז, המלכות המשפיעה לעוה"ז, מתנהג אז על ידה עצמה, ולא ע"י ז"א. שהארת החכמה מאירה בעולם.

.116 משום זה אמרה לו המלכות, אם לא תתחבר בי, באופן שהחסדים דז"א ילבישו את הארת החכמה שבמלכות, איך אהיה בצימאון על אלו העדרים הקדושים, הנשמות, הסמוכות על שולחני. כמ"ש, שַׁלָמָה אהיה כעוטְיָה על עדרי חבריך.

.117 השיב לה הקב"ה, שמעי בת וראי. כנגד זה, הפסוק שבשה"ש, אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעִקְבֵי הצאן ורְעי את גְדִיותייך. אמר לה הקב"ה, הנה עצה עליונה לך, צאי לך בעקבי הצאן, אלו הם הצדיקים השלמים שהתעטרת בהם לפניי. ורעי את גדיותייך, אלו הנמשכים אחרייך.

.118 ואלו רשעי הדור, יתמשכנו בחטאם, שייטלו נשמתם למשכון על חטאותיהם. והיכה אותם ברצועה, ולא יוסיפו לחטוא. ותשמרי בנייך ההולכים אחרייך, שלא יתמשכנו עליהם, שלא ייקחו אותם למשכון על עוונותיהם של הרשעים. והכול בדין אמת, משום שכל הנשמות לפניי הן. וע"כ כתוב, בן לא יישא בעוון האב ואב לא יישא בעוון הבן.

.119 כעין זה כתוב, שמעי בת וראי, והטי אוזנך. שמעי, כי בך תלויה השמיעה. כי כשישראל יחזרו בתשובה לפניי, שמעי, הביאי תפילותיהם לפניי, כי הפתח של הכול בך הוא, הכול מסרתי בידך להנהיג את העולם התחתון. וע"כ, שמעי בת וראי, משום שאת המראֶה של הכול, כי החכמה הנקראת מראה, אינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה, את נקראת באר לַחַי רואי. ע"כ יש לך לדרוש בכל יום במעשיהם של בני העולם, לתת לאיש כפי מעשיו.

.120 כשברא הקב"ה את העולם, מסר היכלו בידי המלכה להשגיח על העולם. וכשבני העולם זכאים, התווספה שמחה למעלה.

.121 והַטִי אוזנך, לקבל תפילת הכול. וכן עשתה אף היא מכל התפילות, להקריב עטרה לצדיק, ליסוד. משום שכל התפילות הן להקריב עטרה לצדיק. שהן בחינות מ"ן, שהצדיק ישפיע עליהם מ"ד.

.122 ושכחי עַמך ובית אביך. כי כשבניי אינם הולכים בדרך הישר, יש לך להביא עליהם מכות. כמ"ש, והכיתי אתכם גם אני שֶׁבע על חטאותיכם, וע"כ, ושכחי עמך, עשה אותם כאילו הם שכוחים מהעולם, עד שישובו בתשובה לפניי.

ובית אביךְ, אברהם, שהיא בתו, ובכל שְׁמָה, כי המלכות נקראת בכל, והיא בתו של אברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. ע"כ אומר, ובית אביך, על ישראל.

.123 ויִתְאָו המלך יופיֵיךְ. המלך העליון, ז"א, האוהב להתדבק בך ולהזדווג בך זיווג עולמים, בשעה שכל בני היכל המלך צדיקים, בשעה שאת מוסרת אותם ומוליכה אותם לרצון המלך. כמ"ש, משא אשר ייסְרַתוּ אימו. וזוהי בת שבע אם שלמה, שהוליכה אותו לרצון המלך.

.124 כי הוא אדונייך והשתחווי לו. שכל הכוח שלך ממנו, מז"א. הלבנה אינה מאירה אלא מהשמש. השם שלה הוא אדנ"י. סימן אוחזת מבית המלך, א' של אדנ"י, מראש הכול, מהשם אהי"ה, כתר, להתנהג בה. י' מתחילת השם הקדוש הוי"ה, חכמה עליונה.

.125 והשתחווי לו, כמ"ש, ותיקוד בת שבע, המלכות, ואז עושה המלך כל רצונה, וישראל מתגברים למעלה למעלה. ומִשכנם עם המלך ועם המלכה.

.126 אז נכנעים תחתם העמים האחרים, וכולם חוזרים לעבוד אותם, משום שהם בני מלך. ומשום זה כתוב, ובת צוֹר, במנחה פנייך יְחַלוּ עשירי עם, שעשירי בני צור יעבדו אותם, וישלחו מתנות.

.127 כנגד פסוק זה, הפסוק שבשה"ש, לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי. שהקב"ה נתן בליבם לבוא אחריהם לים, כדי שישׂבעו ישראל מכספם שהביאו עימהם שם, והכול לקחו ישראל מהם בים, שהיה שכר אותה עבודה שעבדו בהם 210 שנים.

.128 לעת"ל, ובת צור, זהו הצד של עשיו, והעמים האחרים, שהֵצֵרו להם לישראל. ועד עתה הם מֵצֵרים להם בעוונותיהם. כמ"ש, כי יבוא כנהר צר, רוח ה' נוססה בו. ומשום זה היא נקראת בת צור.

.129 אז יחזרו ישראל בתשובה שלמה לפני הקב"ה, שהוא נראה באלו הצרות הרבות הבאות עליהם, כאילו הגיע זיכרונם למעלה. וכשהם חוזרים בתשובה בלב שלם, כמ"ש, בַּצַר לךָ ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושַׁבְתָ עד ה' אלקיך. וישוב המלך אל המלכה לרַצות אותה. על זה כתוב, ובא לציון גואל. גואל זהו המלך הבא לבית המלכה, ומשום שבני ביתה כולם שלמים לפניה, בא המלך להקים אותה מעפר.

.130 במנחה פנייך יְחַלוּ עשירי עם, משום שאַת כְּבוּדָה בת מלך פנימה. כבוּדה, הוא כבוד ה', המלכות, וזוהי בת מאותו מלך שהוא ודאי פנימה, שזוהי אמא עילאה, בינה, שהיא פנימית הכול, והיא מעוררת חירות ונחת על בניה.

.131 וכתוב, ממשבצות זהב לבוּשהּ. כנגד זה אמר שלמה, נָאווּ לחיַיִך בַּתוֹרים, צווארך בחרוזים. לחייך הן שתיים, אחת לזמן הזה, ואחת לעת"ל. בתורים, שני תורים, אחד בזמן הזה, ואחד לעת"ל. כי בימות המשיח תתחדש הדעת בעולם והתורה תאיר לפני הכול. כי כתוב, כי כולם יידעו אותי למִקְטַנָם ועד גדולם.

ומעין הדעת הזו יש גם בזמן הזה, ועל הדעת הזו והארת החכמה, כתוב, ממשבצות זהב לבושה, שזהו צד צפון, שמאל מאמא, שהתלבשה בה, שמשם נמשכת הארת החכמה, לעשות נקמות באלו שמֵצרים לבניה.

כי הארת החכמה משביתה כל הדינים והקליפות. ועל הארת הדעת והחכמה קוראים למלכות, מלך המשיח. ומדרגת המלכות הזו, היא ודאי דוד. ואז, לעת"ל הוא מתעורר בעולם.

.132 כתוב, כי שָׁחָה לעפר נפשנו, דבקה לארץ בטננו, קוּמָה עֶזְרָתָה לנו. קוּמה, משום שעד עתה הייתה נופלת, מחמת שהייתה בפירוד מז"א, עתה, קומה עֶזְרתה לנו. שהתדבק המלך במלכה. ופְדֵנו למען חסדך, זהו אברהם, יד ימין, חסד, שלא תהיה לאחור, שמשום זה כתוב, הושיעה ימינך וענֵנִי. משום זה, ממשבצות זהב לבושה.

כשהמלכות מקבלת הארת החכמה משמאל דאמא והיא בפירוד מז"א, היא בנפילה. ועל הזמן הזה כתוב, כי שָׁחה לעפר נפשנו. המלכות, הנקראת נפש, שחה לעפר. אלא כשמתדבקת בז"א, ויש לה הארת החכמה, אז היא קמה מנפילתה, כי החכמה שבה מתלבשת בחסדים דז"א ויכולה להאיר. ואז כתוב, קוּמה עֶזְרתה לנו. וזהו, ממשבצות זהב לבושה. שזהו בזמן שמחוברת עם ז"א, שאז נבחנת הארת החכמה שבה למשבצות זהב.

.133 לִרְקָמות תוּבל לַמלך. לרקמות, הם לבושי כבוד, שמרוקמים למקדש, למלכות. הם חסדים הנמשכים מז"א, להלביש את הארת החכמה שבמלכות. כי החסדים מכונים לבושי כבוד. וכל בגדיו שעתיד הקב"ה ללבוש, כדי לנקום נקמה מאֱדום. תובל למלך, שהכלה הזו, המלכות, הלבישה אותו. כל זה משום שישראל לא התערבו בצד של עשיו, כל אלו עתידים לראות בכבוד של ציון.

.134 כנגד זה הפסוק בשה"ש, תורֵי זהב נעשֶׂה לָך עם נקודות הכסף. תורי הם שניים, רמז אל התורה שניתנה בימי פרעה, בהר סיני, ורמז אל הדעת שתתחדש בימות המשיח. עם נקודות הכסף, כמ"ש, בחמישה עשר כסף. כסף, פירושו, חסדים. וכאן כתוב, אם חוֹמה היא, נבנֶה עליה טירת כסף, חסדים, שבא מצד אברהם. כמ"ש, ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור.

.135 תוּבַלנה בשמחות וגיל. שתי שמחות, למעלה ולמטה. למעלה, כי השם הקדוש והכיסא נשלמים כשאובד מהעולם יודע צַיִד, עשיו, והזיכרון שלו לא ייזכר לעולם. למטה, שישראל, בניו של הקב"ה, ברחמים עליונים מרימים דגלם על הכול. וע"כ כתוב, מובאות לָך, כמ"ש, והֵביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'. וע"כ כתוב, תְבוֹאֶינה בהיכל מלך.

.136 תחת אבותיך יהיו בניך, תְשׁיתֵמו לשׂרים בכל הארץ. אמר הקב"ה לכנ"י, המלכות, תחת אבותיך. אלו הם האבות העליונים שהודיעו ופרסמו אותך בעולם, והתקינו אותך, על כל זה יהיו בניך. תשיתמו לשרים, הם האבות העליונים, שכתוב בהם, באר חפָרוּהָ שרים, שהתקינו בכל וכל הבאר הזו. היא נקראת כנ"י, המלכות.

.137 תחת אבותיך יהיו בניך. שאבותיך כולם היו באהבה, כמו דור המדבר, כמו אלו הנקראים דור דעה. יהיו בניך, שכולם באהבה יתגברו בתורה. כנגד זה כתוב, עד שהמלך בִּמְסיבּוֹ, נִרְדִי נתן ריחו. שהקדימו עשיה לשמיעה, שאמרו מקודם, נעשה, ואח"כ אמרו, נשמע. אף כאן בניך יושלמו כמוהם.

.138 אזכירה שמך בכל דור ודור. שאמשיך מהדור העליון, בינה, שתלויים בה דרור וחירות לכל, לאותו דור. בזמן שהשופר הגדול ההוא, בינה, יוציא כולם לחירות, אז, עמים יהוֹדוּךָ לעולם וָעֶד. שעולם, מלכות, לא ייפרד מן וָעֶד, ז"א, וּוָעֶד לא ייפרד מעולם. כנגד זה כתוב בשה"ש, צרוֹר המור דודי לי, בין שדיי ילין.

.139 עד כאן ניתנה לדוד רשות לגלות. בא שלמה ונשלם בכל, והשלים הכול וכלל באלו התשבחות שבשה"ש, חכמה עליונה, שהיא קיום כל העולמות, שעתיד הקב"ה לגלות אותה לבניו, בזמן שתתעורר הדעת בעולם. שכל אחד מישראל ישיג אז השגה בחכמה העליונה, שהיא סוד השם של הקב"ה, וזוהי טובה שאין לה הפסק כלל לעולם ולעולמי עולמים.