תַדְשֵׁא הארץ

158. תַדְשֵׁא הארץ דשא עשב מזריע זֶרע, עץ פרי עושה פרי למינו. מורה על התחברות המים העליונים במים התחתונים, כדי לעשות פירות. המים העליונים עושים פירות, והמים התחתונים קוראים אל העליונים, לקבל מהם הפירות, ולהוציא אותם בעולם. כיחס הנקבה אל הזכר, המקבלת ממנו היריון, ומוציאה תולדות לעולם. כי מים עליונים הם זכרים, ומים תחתונים הם נקבות.

המוחין דגדלות, הנקראים פירות, לא יוכלו להתגלות בנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א. וע"כ היא נקראת יַבָּשה, שאינה ראויה להוצאת פירות, אלא אחר שנעשה הזיווג בנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ואז, מה שהייתה יבשה, למעלה מחזה, נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות למטה מחזה דז"א.

והנה מחזה ולמעלה דז"א נקרא מים עליונים, ומחזה ולמטה דז"א נקרא מים תחתונים. כי הרקיע המבדיל בין מים עליונים לתחתונים, עומד במקום החזה. ונמצא שאע"פ שהמוחין יוצאים בנוקבא שלמעלה מחזה דז"א, כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה, ששָׁם מים עליונים, מ"מ לא יוכלו להתגלות שם, והם שם בבחינת יבשה. ומקום הגילוי הוא רק במקום שמחזה ולמטה, ששם המים התחתונים.

ונאמר, שהתחברות המים העליונים במים התחתונים, היא כדי לעשות פירות. כי המוחין, המכונים פירות, באים מכוח הזיווג העליון שלמעלה מחזה דז"א, כמ"ש, ייקוו המים אל מקום אחד. אלא שלא יוכל להתגלות משם, כי שם הם יבשה. ולפיכך המים התחתונים קוראים אל העליונים, לקבל מהם הפירות. כיחס הנקבה אל הזכר, המקבלת ממנו היריון ומוציאה תולדות לעולם.

כמו שזֶרע הזכר, אין לו כוח להתגלות בו, אלא בנוקבא, שבה היריון ולידה, כך המוחין שבמים העליונים, לא יוכלו להתגלות במקומם, אלא במחזה ולמטה, הנקרא מים תחתונים. ולכן הם קוראים למים העליונים, שישפיעו בהם המוחין, ויתגלו בעולמות על ידיהם.

159. כל זה למעלה מחזה דז"א ולמטה מחזה דז"א, שעניין מים עליונים ותחתונים נוהג הן מחזה ולמעלה והן מחזה ולמטה. כי יש זכר ונוקבא למעלה מחזה, ז"א ולאה, שהזכר מים עליונים, והנוקבא מים תחתונים. וכן יש זכר ונוקבא למטה מחזה, יעקב ורחל, שיעקב מים עליונים ורחל מים תחתונים.

ופירוש הכתוב, תדשא הארץ דשא, הוא על התחברות המים העליונים והתחתונים שמחזה ולמטה דז"א. כי אין לפרש הכתוב על מים עליונים ותחתונים שמחזה ולמעלה, כי שם הוא מקום יבשה, ואינה מוציאה דשא ופירות.

א"כ מיהו השם אלקים שבכתוב, ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא? הלוא הוא אלקים חיים, בינה שלמעלה. כי כל ל"ב (32) שמות אלקים שבמעשה בראשית הם בינה.

ואם פירוש הכתוב הוא למטה, במים עליונים ותחתונים שלמטה מחזה, א"כ יהיה השם אלקים שבכתוב, אלקים סתם. כלומר, הנוקבא לאה שלמעלה מחזה, הנקראת סתם אלקים ולא אלקים חיים, בינה. שזהו כנגד המקובל, שכל ל"ב אלקים שבמעשה בראשית, הם שמות הבינה, שהיא אלקים חיים.

פירוש. ויאמר אלקים, תדשא הארץ דשא. זוהי בהכרח המדרגה הקודמת למים עליונים, המרומזים במילים, תדשא הארץ דשא. כי כל מדרגה מתפעלת ונעשית ע"י העליונה הסמוכה לה. ואם פירוש הכתוב, תדשא הארץ דשא, הוא על הפעלת מים עליונים שלמעלה מחזה, שיתחברו עם מים תחתונים אשר שָׁם, הרי השם אלקים, שהפעיל אותם, הוא בינה, הנקראת אלקים חיים.

אבל אם פירוש, תדשא הארץ דשא, הוא על הפעלת מים עליונים שלמטה מחזה, נמצא שהכתוב, ויאמר אלקים, חל על המדרגה העליונה והסמוכה לה, הנוקבא שלמעלה מחזה, הנקראת סתם אלקים, ולא אלקים חיים, כבינה. שזה כנגד המקובל, שכל השמות אלקים שבמעשה בראשית הם בינה.

אלא למטה מחזה הוא מקום התולדות, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּרְאם. בה' בְּרָאם, כלומר הנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, ה"ת דשם הוי"ה, וכל התולדות ממנה, ולא מהנוקבא שמחזה ולמעלה.

שלמעלה מחזה הם אבות של כל המדרגות, חג"ת, שורשים לעולמות, כי כל המקובל לעולמות בא מהם. ונוקבא שלהם נבחנת להשלמת המלאכה של כל התולדות, ולא ליציאת התולדות בפועל לעולמות.

כלומר, המוחין בעצם וכל מלאכתם נשלמים בזכר ובנוקבא שלמעלה מחזה, אשר הזכר חג"ת, הנקראים אבות, והנוקבא שלהם לאה. אמנם עדיין אינם מתגלים ובאים מהם לעולמות, שיהיו ניכרים בתולדות, היות שהנוקבא יבָּשה. אלא רק בנוקבא שלמטה מחזה, הנקראת ה', שעליה כתוב, בה' בראם, בה יוצאות התולדות בפועל.

ולפי זה מתבאר, תדשא, במים עליונים שלמעלה מחזה. ולא תולדות ממש, אלא להשלמת המלאכה, כי הנוקבא שלמעלה מחזה עוד אינה מוציאה המוחין בתולדות ממש. ובזה מתורץ, שהשם אלקים שבכתוב, הוא באמת על הבינה, הנקראת אלקים חיים, שהיא המדרגה העליונה הסמוכה להם.

ומשום זה עושה הארץ תולדות, כי היא מתעברת כמו נקבה מהזכר. משום שהנוקבא העליונה השלימה המלאכה של המוחין, יכולה הנוקבא התחתונה, שלמטה מחזה, הנקראת ארץ, לעשות פירות. כי היא מקבלת אותם, כמו נקבה המתעברת מהזכר, ומוציאה תולדותיו לגילוי.

ולפי זה יתבאר הכתוב, תדשא הארץ דשא, לזיווג המים העליונים והתחתונים שלמעלה מחזה, להשלמת מלאכת המוחין. והכתוב, ותוצֵא הארץ דשא, בזיווג של המים העליונים והתחתונים שמחזה ולמטה, להתגלות התולדות, ששם מתגלות התולדות, ממה שקיבלה מהעליונה.

160. כל הכוחות היו נגמרים בארץ, המלכות, והיא לא הוציאה הכוחות, התולדות שלה, מהכוח אל הפועל, עד היום השישי, שאז כתוב, תוצא הארץ נפש חיה. שהוציאה הכוחות שבה אל הפועל, ונעשו נפש חיה.

והרי כתוב, ותוצֵא הארץ דשא, שמשמע, שיצאו ונגלו בפועל ממש. אלא הפירוש הוא, שהוציאה תיקון הכוחות, להתיישב בה ולהיגמר כראוי, באופן שתוכל להוציא אותם ביום השישי.

והכול היה גנוז בה, ולא נגלו עד שהוצרך לגלות ביום השישי. שהרי בתחילה כתוב, והארץ הייתה תוהו ובוהו, שהייתה חרבה לגמרי. ואח"כ, ביום ג', נתקנה הארץ והתיישבה, וקיבלה זרע ודשאים ועשב ואילנות. והוציאה אותם לעולם אח"כ ביום השישי.

ומאורות ג"כ, לא שימש האור שלהם בעולם, עד שהוצרך. שהאור נברא ביום א', מ"מ לא נגלה האור לעולם עד יום ד', שנתלו בו המאורות להאיר על הארץ.