יהי רקיע

154. יהי רקיע בתוך המים. במאמר, יהי רקיע, נפרדו מים עליונים ממים תחתונים. רקיע, פירושו התפשטות של מים, ע"כ כתוב, ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים עליונים למים תחתונים. כמ"ש, יהי רקיע, שפירושו, שתתפשט התפשטות זו מזו.

155. ויעש אלקים את הרקיע. ויעש, מורה, שעשה בו פעולה בגדלות שלמעלה, כלומר שהמשיך בו מוחין דגדלות מהבינה. כי במילה, יהי רקיע, נעשתה הכנה לקבלת המוחין העליונים דבינה אל הזו"ן.

והמילה, ויעש, מורה על השלמת כל הנרצה, שכבר נמשכו בזו"ן כל המוחין העליונים מהבינה. לא כתוב, ויהי רקיע, אלא כתוב, ויעש אלקים את הרקיע. שלשון זה מורה, שהגדיל אותו בגדלות רבה.

156. ביום שני נברא הגיהינום לרשעי עולם, בשני נבראה המחלוקת. בשני, לא נשלמה בו המלאכה, אלא ביום שלישי. ומשום זה, לא כתוב ביום שני, כי טוב, עד שבא היום השלישי, ונשלמה בו המלאכה. ומשום זה כתוב ביום שלישי פעמיים, כי טוב. פעם אחת על השלמת מלאכת יום שני, ופעם אחת על השלמת מלאכתו עצמו.

ביום שלישי נתקן יום שני, והוכרעה בו המחלוקת, לקיום הארת שניהם, ובו נשלמו הרחמים על הרשעים שבגיהינום, לפטור אותם מהדין. ביום שלישי שוקטים שביבי אש של הגיהינום, כלומר, שבהארת יום שלישי הם מצטננים, ואינם שורפים יותר. ע"כ נכלל בו היום השני ונשלם בו.

157. הרי האור יצא ביום ראשון, והחושך יצא ביום שני, והתחלקות המים והמחלוקת היו בו. למה לא נשלם כל זה בהארת יום ראשון, שהרי הימין כולל את השמאל? כלומר, כיוון שאור הימין יצא ביום ראשון, נמצא שהוא שורש אל יום שני, וכל שורש כולל בתוכו את הענף שלו, ושולט עליו. וא"כ היה יום ראשון יכול לתקן אותו. ולמה נעשה יום שני לנצרך אל יום שלישי, שיתקן אותו?

וההבדל גדול ביותר, כי ע"י התיקון של יום שלישי, התמעטה הארתו, שאינו יכול להאיר מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד, הנבחן לו"ק דג"ר. אם יום שני היה מיתקן ע"י יום ראשון, היה נשאר בבחינתו ולא היה מתמעט כלום.

העניין הוא, שהמחלוקת הייתה על זה שבאמת היה יום ראשון רוצה לתקן אותו, כשורש המתקן את הענף. אלא שיום שני לא רצה לקבל עליו שליטת יום ראשון, וחָלק עליו, עד שיום שלישי היה צריך להכניס עצמו בין יום ראשון ויום שני, להכריע המחלוקת, ולהרבות שלום בהם.