ויהי ה' את יוסף

204. ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי. כמ"ש, כי ה' אוהב משפט ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמָרו. פסוק זה ביארו אותו באברהם.

205. בכל מקום שצדיקים הולכים, שומר אותם הקב"ה ואינו עוזב אותם. דוד אמר, גם כי אלך בגיא צַלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי, שִׁבטך ומשענתך הֵמה ינחמוני. כי בכל מקום שצדיקים הולכים, השכינה הולכת עימהם ואינה עוזבת אותם.

206. יוסף הלך בגיא צלמוות והורידו אותו למצרים. השכינה הייתה עימו, כמ"ש, ויהי ה' את יוסף. ומשום שהייתה עימו השכינה, כל מה שהיה עושה היה מצליח בידו. ואפילו אם כבר היה בידו, וריבונו דרש ממנו באופן אחר, ממה שהיה, היה הדבר מתהפך בידו, לאותו אופן שריבונו היה רוצה בו.

207. וידע אדוניו כי ה' איתו, ללמד, שהיה רואה בעיניו בכל יום מעשה ניסים, שהקב"ה עשה בידו. וע"כ, ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. הקב"ה שומר את הצדיקים, ובשבילם שומר גם את הרשעים, כי הרשעים מתברכים בזכותם של הצדיקים. כמ"ש, ויברך ה' את בית עובד אֱדום, בעבור ארון האלקים.

208. הצדיקים, אחרים מתברכים בזכותם, והם עצמם אינם יכולים להינצל בזכותם. יוסף, התברך ריבונו בזכותו. והוא עצמו לא יכול להינצל ממנו בזכותו, ולצאת לחירות.

209. ואח"כ הכניס אותו לבית הסוהר, כמ"ש, עִינוּ בכֶּבֶל רגלו, בַּרזל באה נפשו. עד שאח"כ הוציא אותו הקב"ה לחירות והשליט אותו על כל ארץ מצרים. וע"כ כתוב, ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו. והקב"ה מגן על הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.