ב"ה יום ח"י לחודש שבט יתרו פ"ה וורשה יע"א
לידידי מוה"ר... נ"י לנצח
לְמַעֲנֶה על מכתבך מיום ו' בֹּא, שהשגתי יחד עם מכתבך מיום ד' בְּשַׁלַּח.
אודות הַוִּכּוּח נראה ביותר פירושך האחרון. ואמלא מעט את דבריך: "דְּלָתֵי לִבִּי לְאוֹרַח עֶלְיוֹן אֶפְתַּח" - כמו הבטחה להרים את עצמו לְאוֹרַח העליון המופשט מכל מיני השגות התחתונים.
"וָוֵי עֲמוּדָי תְּהִלוֹת יָבִּיעוּ", - שבאופן העליה הזאת מעלה מעלה, אז מתחברים עמודי הלב בקשרים הידועים, הנקרים "וָוִין" (ע"פ בְּוָוִין תִתְקָטֵר [בווין תתקשר]) לדבקות אמיתי, שאז נובע אור העליון עליו.
"וכל מוֹרָשָי לָחֹפְשִי אֶשְלָח", - כמו מפקיר כל הוֹנוֹ, רצוני לומר כל מושגיו, כי מוֹרָשֵי הַלֵּב הם מוּשָׂגֵי הגוף, ואין עִניָנוֹ שישלחם לחפשי, שיהיה להם בכח להתדבק עמו בויכוחים, אלא אדרבה כָּלָה גָּרֵש יְגָרֵש אותם מביתו, שלא יהיה להם עוד שום מגע ומשא עמו.
וכדי לפעול את זה בהחלט, בא מאמר הסוגר ואומר: "יוֹדִיעוֹ עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ", פירוש הדבר, כמו שְׁאֵלָה ששואל לְמוֹרָשָׁי, וּמִתְוַכֵּחַ ואומר, אולי יש לכם אֲדָנִים בארץ גדולים או קטנים, או מְאוּמָדִים אשר על אֲדָנִים אלו נסמך איזה בנין שכלי? ובזה אומר להם, שֶיוֹדִיעוּ זאת, אם ידעו לענות אותו על החרוזים הנמשכים להלאה, שאין עליהם שום תירוץ אנושי, ובזה כָּלָה יְגָרֵש אותם, להודיע שֶׁתּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה ע"כ [עד כאן].
ועל מכתבך מיום ד' בשלח, מה שכתבת שאינכם מבינים דברי, אֶתְמָהָא אין זה כי אם מִרִפְיוֹן עבודה ומה אעשה, ומכ"ש [ומכל שכן] בעת הזאת קבלו נא על כל פנים דבר הזה, להיות ביניכם קשר אמיץ באהבה, כמו שהזהרתי אתכם טרם הִפָּרְדִי מכם.
וכבר כתבתי ע"ז [על זה] כמה מכתבים ולבי אומר לי שתתרשלו בזה, כי אני מרגיש עֲזוּבָה ביניכם בכלל. והשי"ת יְרַחֵם עלינו ונזכה לישועה בקרוב...
יהודה ליב