הַשבתַת מלאכה

56. ויש הַשְׁבתַת מלאכה בשבת וביו"ט, לכל אחד לפי בחינתו. כמו שור, שנוהג בו עוֹל, וחמור, שנוהג בו משא. בין אותם שיש להם עול מלכות שמיים, כמו תפילין, שבשבת וביו"ט הם פטורים. ובין עול מלכות עכו"ם. כולם לפי מעשיהם, יש להם באלו ימים השבתת מלאכה ומנוחה. כי מי שאינו עוסק בתורה ובמצוות, יש לו עול מלכות עכו"ם. ומי שעוסק בתורה ובמצוות, יש לו עול מלכות שמיים, שהיא ה"ת דהוי"ה, הנקראת מלכות שמיים.

57. היא ודאי עול מצוות, משום שבה נבראו כל הבריות שבשמיים ובארץ. כי כל המציאות שבג' עולמות בי"ע יצאה מהמלכות. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בהִבָּראם, שהוא אותיות בה' בְּרָאם. וכשבאים שבת ויו"ט, יורדת בינה, יה"ו, חב"ד דבינה, על האות ה', מלכות שמיים, ואז היא נשמה יתֵרה, והיא בינה, חָרות על הלוחות, הלוחות הם המלכות, והשראת הבינה עליה, עושה אותה חירות מכל הקליפות.

והיא אָנוכי שביציאת מצרים, כמ"ש, אנוכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. שהבינה פרשׂה כנפיה על הבת, מלכות, ועל המחנות שלה, ויש להם מנוחה. ואז כתוב במחנות ס"מ והנחש, ורָאו כל עמֵי הארץ, כי שֵׁם ה' נקרא עליך, ויָראו ממך. שֵׁם ה', כלומר אות תפילין. אות תפילין, ואות שבת, ואות של יו"ט, ואות ברית, כולם שווים. ועל כולם כתוב, וראו כל עמי הארץ, כי שם ה' נקרא עליך.

58. ויש אות של שֵׁם שד"י, שהוא המלאך מט"ט, שנקרא עבד. וכמה עבדים נמשכים ממנו, שהם ממונים על אותם שעושים מצוות על מנת לקבל שכר. אשר מט"ט והמחנות שלו ממונים עליהם. עליהם כתוב, למען ינוח שורךָ וחמורך.

אבל אותם שעושים מצוות שלא על מנת לקבל שכר, הם בניהם של המלך והמלכה, ז"א ומלכות. ובימות החול הם כתרים ועטרות על ראשיהם של העבדים. ובשבילם נאמר, והמשתמש בעטרה, ימוּת, שהמשמש עם הבנים, שהם עטרה לעבדים, חולף ועובר מהעולם. והזר המתקרב לבנים יומת. כי הם, בימות החול, נקראים שבתות כלפי העבדים.