נר"נ של חול נר"נ של שבת

[נר"נ דחול נר"נ דשבת]

59. משום זה אומרים במוסף רה"ש, אִם כבנים אם כעבדים. אם כבנים, שכתוב בהם, בנים אתם לה' אלקיכם. אם כעבדים, כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, ולא שאר האומות. אבל אלו הרשעים, שאינם עוסקים בתורה ובמצוות, ואין עליהם עול תורה ועול תפילין ושאר המצוות, הם עבדים לאוה"ע המשעבדים בהם. כמ"ש, עבדים היינו לפרעה במצרים.

60. ואם שומרים שבתות וימים טובים, כתוב בהם, ויוציאנו ה' ממצרים. ויתקיים בהם הכתוב, למען ינוח שורךָ וחמורך, שהם חמור בתורה ובמצוות, ויינפֵש בן אמָתך ובהמתך. עַם הארץ נקרא בהמה.

ואחרי שיכניס את עצמו תחת בחינת אדם בתורה, יתקיים בו הכתוב, אדם ובהמה תושיע ה'. אם הוא כסוס, שאדונו רוכב עליו, והסוס סובל אותו, ואינו בועט באדונו. כך הוא צריך להיות, כסוס תחת תלמיד חכם.

61. ומהו הסבל, שעַם הארץ צריך לסבול את התלמיד החכם? כי תלמיד חכם הוא כיום השבת, שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו, כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום. ואם עם הארץ סובל אותו בכספו, ונוהג עימו לעשות רצונו, לשמש אותו, ולהתנהג במצוות כפי רצונו, יתקיים בו הכתוב, אדם ובהמה תושיע ה'.

יושיע לו משוד ומגזֵלה, יושיע לו ממלאך המוות, שלא ישלוט עליו וישחט אותו בסכין פגום שלו, וכל מה שנשחט בסכין פגום הוא נבלה, שכתוב בו, לכלב תשליכון אותו. שהוא ס"מ, שנקרא כלב.

62. ונפש של תלמיד חכם נקראת שבת המלכה, שהיא הנפש היתֵרה של שבת. והעונג שלה, הוא נשמת חיים ורוח שׂכלי. והם נשמה יתֵרה, נשמת כל חי, ורוח יתֵרה, על נר"נ שהם עבדים, השולטים בגוף בימות החול. נשמה יתרה היא כתר על ראש צדיק, שהוא יום השבת, ז"א. והכתר שלו הוא מאו"א.

ובנשמה יתרה זו תהלל יה, שהם או"א, שעליהם כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך, משום שהם מרכבה לעילת העילות, א"א, שהוא מכוסה ואין העין שולטת בו. ומשום זה, עין לא ראתה גם באו"א, שהם המרכבה שלו. שמהם נמשכת נשמה יתרה של שבת, שהם כתר דז"א.

63. רוח יתרה הוא נהר היוצא מעדן, כלומר מבֵין או"א, שהוא ז"א, בן י"ה, כי נאצל מי"ה, שהם או"א. ומַהלָכוֹ 500 שנים, חמש ספירות חג"ת נ"ה, הנמשכים לו מבינה, שספירותיה מאות. וע"כ הם 500 שנה. ומגיע לספירה השישית, שהיא צדיק, יסוד, להשקות את הגן, שהוא נפש יתרה, המלכות.

64. נשמה השולטת בימות החול על עבד ה', היא מכיסא הכבוד, עולם הבריאה. כל הנשמות גזורות תחת כיסא הכבוד. והרוח השולט בימות החול על עבד ה', הוא מעבד המלך מט"ט שבעולם היצירה, שהוא כולל שישה סדרי משנה, שהם ו"ס שלו חג"ת נה"י, שבהן הוא מִשְׁנה לז"א, והוא כמ"ש, שש מעלות לכיסא. כי חג"ת נה"י דיצירה הן שש מעלות לעולם הבריאה, הנקרא כיסא.

והנפש השולטת בימות החול, היא מכיסא דין, מעולם העשיה, מסנדלפון, שהיא תכלת שבציצית, כמ"ש, כמעשה לִבְנַת הספיר, שהוא לשון עשיה.

אבל בת המלך היא הנפש השכלית של תלמיד חכם. שבפסח, היא ליל שימורים, מצה שמורה, שנמשכת ממלכות, הנקראת בפסח ליל שימורים ומצה שמורה, לרוב מעלתה. והרוח, שמור כנגדה, שהוא יו"ט ויום שבת. והם זָכוֹר ושָׁמוֹר. רוח, זכור, ז"א, יום השבת. נפש, שמור, המלכות, ליל שימורים וליל שבת. משום שנפש דאצילות ממלכות.

65. וכך הם תלמידי חכמים, בניהם של המלך והמלכה, שהנפש שלהם היא של המלכות דאצילות, והרוח שלהם הוא מז"א דאצילות. הם נקראים שבתות וימים טובים. ואין להם כלום משלהם, כמו שבתות וימים טובים, כי אינם בעלי מלאכה, כשאר עבדים, שהם בניהם של ג' עולמות בי"ע, שהם חול.

השכר שלהם בעוה"ז ובעוה"ב, הוא לענג אותם בכל מיני מאכל ומשתה, ולכבד אותם בלבושים יפים כמו השבת, שלומדים בו, כַּבְּדֵהו בִּכְסוּת נקייה. כל מה שעושה האדם לכבוד שבתות וימים טובים, יש לעשות להם.

66. ומי שמחלל שבת חייב סקילה, וכך מי שמשתמש בעטרה, ימות. וכך הוא המשתמש במי ששונה הלכות שמחלל תורתו. וכש"כ המבזה אותו, שהוא כאילו מבזה שבתות ומועדים. והעמידו בעלי המשנה, כל המבזה את המוֹעדות כאילו כופר בעיקר.

67. וכמו כל הכלים של ביהמ"ק, שנקראים קודש, כך כל אלו המשמשים את תלמידי חכמים נקראים קודש. ותלמידי הרב, שהם כנגד איברי הגוף של הרב, נקראים קודש קודשים. כי נרמז בהם, והִבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים. ומט"ט והמחנות שלו צריכים להקריב אותם קורבן לפני ה' בכל לילה.

68. העשיה שצריך לעשות, כדי לקבל עליו עול מלכות שמיים, היא קבלת ייסורים של עניות, אשר לתלמיד חכם היא מוות לגוף הבהמי שלו. כי מזון התורה הוא מזון של נר"נ השכליים, שהם כוהן לוי וישראל. כוהן, בו י', חכמה. לוי, בו ה', תבונה. ישראל, בו דעת, ו'. נפש יתרה, ה"ת דהוי"ה, מלכות, הכוללת רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) לא תעשה.

ותורה, זוהי אדם, שהיא ז"א, כמ"ש, זאת התורה אדם, הכולל השם המפורש, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ד' אותיות הוי"ה במילוי אותיות א'. זוהי תורה, מזון לאדם בד' הפנים שלו: פני אריה פני שור פני נשר פני אדם. שהם חו"ג תו"מ.

כי פני אדם כוללים כל ד' הפנים. והוא לעומת מזון של הגוף הבהמי, שהוא ד' מינים: לחם, יין, בשר, כל מיני פירות. זה לעומת זה עשה האלקים: לחם כנגד פני אריה, חסד. יין כנגד פני שור, גבורה. בשר כנגד פני נשר, ת"ת. ומיני פירות כנגד פני אדם, מלכות.

69. וצריך האדם להקריב בכל לילה קורבן של נר"נ הבהמיים לפני ה'. ויתוודה בכמה מיני וידויים, ויעלה אותם במחשבתו בעת קריאת שמע, להוציא אותם לקורבן לפני ה'. שיכוון שיוציא את רוחו הדופק בעורקי הלב. והנפש יכוון בשׂריפתה, ובשחיטתה, ובנחירתה, כמו הכוהנים שהיו נוחרים, כמ"ש, וּמָלַק את ראשו ממול עורפּו ולא יבדיל. והוא חֶנק.

ויש כאן קבלת שלוש מיתות: שריפה ושחיטה שהם הרג, ונחירה שהיא חנק. ושלוש מיתות אלו הן כמו מָרָה אדומה, ומרה ירוקה, ומרה שחורה, שהן בכבד במרה ובטחול, והם כשלוש קליפות של אגוז.

כי ארבע מָרוֹת, הן כנגד חו"ב תו"מ. וכן רֵיאה כבד מרה וטחול. וכן ארבע קליפות של אגוז. ושלוש מיתות שריפה הרג וחנק, הן כנגד שלוש מרות, בינה ת"ת ומלכות. שהאדומה כנגד בינה. והירוקה כנגד ז"א. והשחורה כנגד מלכות. וכן מיתת שריפה כנגד מה שפגם בחכמה. ומיתת הרג כנגד מה שפגם בז"א. ומיתת חנק כנגד מה שפגם במלכות.

70. ולפני זה יתקן בחינת מזבח אבנים, שיכוון לעשות אותה סקילה, שיקבל עליו מיתת סקילה, שהיא מהמָרָה הלבנה, כנגד חכמה, השולטת בכנפי רֵיאה, באלו הסְרָכוֹת, הקליפות, המדביקות כנפי ריאה זו לזו ואינן יכולות לנשוב. שאלו הבהמות, נר"נ הבהמיות, נלכדות שם. ואז יורדת אש תכלת מהמלכות ומכַלה אותם. ויהיו נר"נ הבהמיות שלו, בבחינת חיות ובהמות ועופות טהורים, להקריב אותם לה' ולהשרות שמו עליהם.

בזמן ההוא יתקיים בהם הכתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים. ויהיו כסוס שאדוניו רוכב עליו, שיהיו מרכבה לה'. כמ"ש, כי תרכב על סוסיך מַרְכְּבותיך ישועה. ובזמן ההוא כתוב, אדם ובהמה תושיע ה'. שהם נר"נ השכליים, הנקראים אדם, ונר"נ הבהמיים, הנקראים בהמה.

71. ותלמיד חכם צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל בעלי תורה, וכך צריך לשקול את עצמו מצד התורה, מצד נר"נ השכליים. ומצד האיברים של הגוף, מצד נר"נ הבהמיים, צריך לראות את עצמו שקול כנגד כל עמי הארץ. כמו שהעמידו בעלי המשנה, לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו תלוי בו. וע"כ יכוון בנפשו וברוחו ונשמתו לעשות אותם קורבנות עִם כל בני העולם. והקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה. ובזה, אדם ובהמה תושיע ה'.