עשן המערכה
52. והעשן העולה מפיהם של בעלי התורה, בדברי תורה, הוא כמו עשן המערכה, המלכות. ונקרא מערכה, משום שמסדרים אותה ועורכים אותה אל ז"א בעלה. כמ"ש, בהַעלותךָ את הנרות, שכתוב על העלאת המלכות, שהיא נרות, אל ז"א, שכתוב בהם, להעלות נר תמיד. המלכות נקראת נר. וזהו בעשן המערכה של המזבח החיצון, שהעשן נבחן למלכות.
ובעשן המערכה וענן הקטורת, שהיא במזבח הפנימי, שהתורה, שהיא ז"א, היא עשן שלה, יתעורר ז"א מהלב, שהוא בינה, ויעלה אל החכמה, שהיא כמוח, כי מוח ולב הם חו"ב, ועשן המערכה של המזבח הפנימי, ז"א, יעלה אליהם למ"ן, ויחבר חו"ב זו בזו.
כעין הענן, שהתעוררות הענן היא מהלב, כמ"ש, ואֵד יעלה מן הארץ, ז"א שנקרא אֵד, עשן, יעלה מהבינה, ארץ עליונה. ואח"כ כתוב, והִשקה את כל פני האדמה, כי אחר שז"א עלה למ"ן, וקיבל שפע מחו"ב, הוא משקה את כל פני האדמה, המלכות.
53. כך יתעורר עשן מבינה, שהוא בלב, כמו שלומדים, הלב מבין. ועולה אל החכמה, מוח. עשן הוא קו האמצעי, ז"א, העולה ומייחד חו"ב, ונעשה אליהם דעת, שזהו לב מבין דעת, שמלב, בינה, עולה דעת, קו האמצעי, המייחד חו"ב.
54. אחר שיורד העשן, שהוא ז"א ודעת, מחכמה לבינה, זה לשמאל וזה לימין, שבינה משמאל לז"א, והחכמה מימינוֹ, הוא יורד מלא משפע או"א, חו"ב, מלא משפע י"ה, לשרוף העצים, תלמידי חכמים, שהם מצד עה"ח, ז"א.
וע"כ מכונים עצים, שהם איברי הגוף, ששָׁם האות ה' של העֵצים, איברי מלכות, הנקראת גוף. ונקראת ה', שנשמות תלמידי חכמים הם תולָדות מז"א וממלכות. ודאי שהכוונה היא לשרוף אותם בשלהבת התורה, שכתוב בה, כה דְבָרִי כאש נאום ה'. ובשלהבת של נר מצווה באהבה, ברִשפֵי אש האהבה של המצווה.
55. מצווה להקריב בכל יום תמידים ואח"כ להדליק אש, כמ"ש, אש תמיד תוּקַד על המזבח לא תִכבה. ואח"כ, תרומת הדֶשן. ואח"כ, קורבן נֶדר או נדבה. תַנאים ואמוראים, כל אלו התמידים, הם מידותיו של הקב"ה, הספירות, שצריך שתהיה להם מנוחה. ואע"פ שכל הספירות כולן אחד, מ"מ כל ספירה ממונה על שבתות וזמנים וימים טובים.
בכל שבת ובכל יו"ט שולטת ספירה אחרת. והמידה ההיא השולטת באותו זמן, כל הספירות נכללות בה. כי בכל ספירה, כלולות כל ע"ס. ונקראות כולן ע"ש אותה הספירה השולטת. בחסד חסדים ובגבורה גבורות. אם הספירה השולטת היא חסד, נקראות כל ע"ס הנכללות בה, חסדים. ואם הספירה השולטת היא גבורה, נקראות כל ע"ס שבה, גבורות. וכך בכל מידה השולטת.