איש עִיתִי

124. ונתן אותם על ראש השעיר, ושילַח ביד איש עִיתִי המִדבָּרה. בכל מה שנעשה, צריך האדם העושה, להיות מוכן לדבר ההוא. יש בן אדם שהברכה מתקיימת על ידו יותר מאחר, מטעם הכנתו לזה. כתוב בכוהן, טוב עין הוא יבורך. אל תקרא יבורך אלא יברך. כי משום שהוא טוב עין, הוא מוכן שתתקיים הברכה על ידו בזה.

125. ויש בן אדם שמוכן שתתקיימנה קללות על ידו. ובכל מקום שיביט, תבואנה קללות ומְארה ובהלה. כמו בלעם, שנקרא רע עין. כי היה מוכן לכל רע, ולא היה מוכן לטוב. ואע"פ שבירך, ברכתו לא היה ברכה, ולא התקיימה. וכשהיה מקלל, כל מה שקילל היה מתקיים, ואפילו ברגע אחד היה מתקיים. וע"כ כתוב, נאום בלעם בנוֹ בְעוֹר ונאום הגבר שְׁתוּם העין, כי כל מקום ששלטו בו עיניו, קולל.

126. וקודם כתוב, ויָשֶׁת אל המדבָּר פניו. כדי שיתעורר הצד השולט שם, הס"א, ויבוא במלשינות ובקטרוגים על ישראל. כתוב בכוהנים, טוב עין הוא יבורך. כי הוא מוכן לזה והברכה שורה בנתינת עיניו. וע"כ למדנו, שהאדם יסור אפילו ממאה דרכים, ולא יפגוש באדם שיש לו עין רעה.

127. ושילח ביד איש עיתי המדברה, שמוכן לזה ורשום לזה. והכוהן היה מכיר בו, כי עין אחת הייתה גדולה קצת יותר מהשנייה, העור שעל העין, העפעפיים, מכוסה בשערות גדולות, העין בצבע כחול, ואינו מביט במישור. זהו אדם המוכן לשלוח השעיר לעזאזל, והוא כראוי לו. וע"כ כתוב, ביד איש עיתי.

128. בגוש חלב היה אדם, שבכל מקום שהיכה בידו היה ממית. ובני אדם לא היו מתקרבים אליו. בסוריה היה אדם, שבכל מקום שהביט, אפילו שהייתה כוונתו לטוב, היה הכול מתהפך לרע. יום אחד היה אדם אחד הולך בשוק, והיו פניו מאירים. בא אותו אדם והביט בו, ונבקעה עינו. משום זה, לכל דבר בין לטוב בין לרע, יש איש המוכן לו, לזה ולזה. וע"כ כתוב, טוב עין הוא יבורך. אל תקרא יבורך אלא יברך.

129. האדם שהיה הולך עם השעיר למדבר, כשהגיע לשם עם השעיר, היה עולה להר, ודוחה אותו בשתי ידיים. ולא היה יורד לחצי ההר, עד שנעשה איברים איברים. והיה אומר, כך יימחו עוונות עַמךָ. ומשום שע"י זה עלה הקטגור ונעשה סנגור של ישראל, אז לוקח הקב"ה כל עוונות ישראל, וכל מה שכתוב באלו פסקי הדין שלמעלה, להזכיר עוונות בני אדם. ומשליך אותם כאופן הזה, שהושלך השעיר לעזאזל מההר, אל המקום שנקרא מצולות ים, מקום החושך והדינים דשמאל, שמתחת למלכות, הנקראת ים. כמ"ש, ותשליך במצולות ים כל חטאותם.