גדול ה'
55. שיר מזמור לבנֵי קורח. השיר הזה הוא שבח העולה על כל שאר השבחים, שזכו בני קורח לשַׁבח לו. שיר מזמור, לשון כפול, מורה שבח על שבח. שבח שנחלק לשני שבחים.
56. וזכו בני קורח לשַׁבח לכנ"י. כי כתוב, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קודשוֹ. מתי נקרא הקב"ה גדול? בזמן שכנ"י, המלכות, נמצאת עימו. זהו שכתוב, בעיר אלקינו, הוא גדול, שפירושו, עִם עיר אלקינו, עִם המלכות, הוא גדול.
כי ז"א, שנקרא הוי"ה, הוא תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. חכמה היא ג"ר, המכונה גדלות. כשממשיך חכמה בשביל המלכות, הנקראת כנ"י, יש לו ג"ר ונקרא גדול. אבל בלי המלכות אין לו חכמה, ואינו גדול. כי אין החכמה נגלית בשום ספירה אלא במלכות לבדה.
57. למה צריך לכתוב, בעיר אלקינו, היה מספיק לכתוב, בעיר הר קודשו? כי עיר, מלכות, נקראת יראת אלקינו, והיא שבחם של ישראל. הכתוב מלמדנו, שהמלך בלי המלכה אינו מלך, ואינו גדול, ואינו מהולל. ולכן כל מי שאינו נמצא זכר ונוקבא, נעדר ממנו כל שבח, ואינו בכלל אדם. ולא עוד, אלא שאינו כדאי להתברך.
58. ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם. כתוב בספרו של רב המנונא סָבָא, שבת זוגו של איוב, הייתה כמוהו ביראת הקב"ה, ומצד אשתו היה נקרא גדול. אף כאן, גדול ה' ומהולל מאוד. במה הוא גדול? בעיר אלקינו הר קודשו, המלכות, ומצידה נקרא ה' גדול, מטעם שהחכמה, שהיא הגדלות, אינה מושפעת לז"א, אלא כשהוא עם הנוקבא.
59. ומשום זה שבח זה נאמר ביום שני. כי ג' ימים ראשונים דמעשה בראשית הם כנגד ג' קווים דז"א, ויום שני הוא קו שמאל, שמשם נמשכת החכמה אל המלכות, כמ"ש, שְׂמאלו תחת לראשי.
ולמה לא כתוב, כי טוב, ביום שני, אם הוא חשוב כל כך, שמשם נמשכת החכמה? משום שעתידים להיפרד. כלומר, כל עוד שלא נפרדו ז"א ומלכות זה מזה, אלא המלכות, שבה החכמה, הייתה דבוקה בז"א, והיו שניהם פרצוף אחד, לא היה טוב, כמ"ש, לא טוב היות האדם לבדו. כי בזמן שהוא לבדו, והנוקבא עוד לא נלקחה ממנו, כתוב, לא טוב. וע"כ לא כתוב, כי טוב, ביום שני.
60. גדול ה' ומהולל. כמ"ש, שגדול רק כשהוא עִם המלכות. יְפה נוף מְשׂושׂ כל הארץ, הוא השבח של החיבור שלהם, כי יפה נוף, זהו הקב"ה, וזהו צדיק, יסוד דז"א. משוש כל הארץ, כי אז שמחת הכול, וכנ"י, המלכות, מתברכת.