מי שלא נשא אישה הוא פגום
[מאן דלא אתנסיב איהו פגים]
61. אלקים בְּאַרְמְנותיה נודע למִשׂגב, כי הנה המלכים נועדוּ עברוּ יחדיו. נו"ה מכונים ארמונות, שמשם קיבוץ כל הברכות, קיבוץ השמחות היוצאות משם ע"י מדרגה זו, הנקראת צדיק, יסוד. ושם, ביסוד, מתקבצות הברכות, לְבַשֵׂם את העיר הקדושה הזו, המלכות, שתתברך משָׁם. כי הנה המלכים נועדו, אלו הם כל ספירות המלך, שהוא ז"א, בכלל אחד, תחת השׁם מֶלך. וגם המלכות נקראת מלך. ועל שניהם כתוב, המלכים. ואלו הדברים עולים לעניין אחר.
62. בשעה שהאדם מתקן מעשיו ע"י הקורבן, הכול מתבשם ומתקרב ומתקשר זה בזה בייחוד שלם, כמ"ש, אדם כי יקריב מכם. כי יקריב, לקשר הדברים כראוי.
63. אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אישה. כי קורבנו אינו קורבן, וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה. ממשמע שכתוב, אדם כי יקריב, והוא שונה, שאין הוא אדם, ולא בכלל אדם הוא, והשכינה אינה שורה עליו, משום שהוא פגום, ונקרא בעל מום, ובעל מום מתרחק מכל. כש"כ, ממזבח להקריב קורבן.
64. ונדב ואביהוא מוכיחים זה, שכתוב בהם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. מטעם שלא היו נשואים. ומשום זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. אדם הנמצא זכר ונוקבא, הוא ראוי להקריב קורבן זה, ולא אחר.
65. נדב ואביהוא, כך הם ודאי, מטעם שלא היו נשואים. הקטורת היא עליונה מכל הקורבנות שבעולם, שבשבילה מתברכים עליונים ותחתונים. והקורבן הזה שהוא למעלה מכל הקורבנות, לא היו ראויים להקריב, משום שלא היו נשואי אישה. וע"כ לא היו ראויים להקריב קורבן, כש"כ לדברים עליונים, כמו קטורת, כי אינם ראויים שיתברך העולם על ידיהם.
66. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם. למה נענשו קשה כל כך? משל לאדם שבא לפני המלכה, לבשר לה שהמלך בא לביתה ויִשרה אצלה לשמוח עימה. בא האיש לפני המלך, ראה המלך שהאיש הוא בעל מומים. אמר המלך, אין זה כבודי, שע"י הפגום הזה אבוא אל המלכה. בתוך כך, תיקנה המלכה את הבית בשביל המלך. כיוון שראתה, שהמלך היה מוכן לבוא אליה, והאיש ההוא גרם שיסתלק המלך ממנה, אז ציוותה המלכה להרוג אותו האיש.
67. כך בעת שנכנסו נדב ואביהוא, ובידיהם קטורת, שמחה המלכה, המלכות, ונתקנה לקבל את המלך, ז"א. כיוון שראה המלך, שהאנשים האלו בעלי מומים, לא רצה המלך, שעל ידיהם יבוא אל המלכה לשרות עימה, והסתלק המלך ממנה. כשראתה המלכה, שבגללם הסתלק המלך ממנה, מיד, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם.
68. וכל זה הוא משום שמי שאינו נשוי, הוא פגום, הוא בעל מומים לפני המלך, וקדושת המלך מסתלקת ממנו, ואינה שורה בפגם. ועל זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן. מי שנקרא אדם, יקריב. ומי שאינו נקרא אדם, שהוא הבלתי נשוי, לא יקריב.
69. מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קורבנכם. מן הבהמה, הוא כְּלל, שכולל כל מיני בהמות, טמאות וטהורות. מן הבקר ומן הצאן, הוא פְּרט לאחַר הכלל, שאין בכלל אלא מה שבפרט, כלומר, דווקא אלו הכשרים לאכילה. ואלו שאינם כשרים לאכילה, אסור להקריב.