ר' יצחק יושב ועצוב
[ר' יצחק יתיב ועציב]
144. רבי יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של רבי יהודה והיה עצוב. יצא רבי יהודה ומצא אותו בפתחו, שהיה יושב ועצוב. אמר לו, מה יום מיומיים?
145. אמר לו, באתי אליך לבקש ממך שלושה דברים. אחד, כאשר תאמר דברי תורה ותזכיר מאלו הדברים שאמרתי אני, תאמר אותם בשמי, כדי להזכיר את שמי. ואחד, שתזַכה את בני יוסף בתורה. ואחד, שתלך לקברי כל שבעה הימים של אבלות, ותתפלל תפילתך עליי.
146. אמר לו, מאין תדע שתמות? אמר לו רבי יצחק, הנה נשמתי מסתלקת ממני בכל לילה ואינה מאירה לי בחלום כמו מתחילה. ועוד, כשאני מתפלל ומגיע למילים, שומע תפילה, אני מסתכל בצֶלם שלי שעל הכותל, ואיני רואה אותו.
ואומר אני, שאמות, הואיל שעבר ממני הצלם ואינו נראה, כי כרוז יוצא ומכריז, כמ"ש, אך בצלם יתהלך איש. כל זמן שצלמו של אדם לא עבר ממנו, יתהלך איש. ורוחו מתקיים בתוכו. יצא צלמו של האדם ואינו נראה, הוא יוצא מעוה"ז.
147. אמר לו רבי יהודה, גם מכאן נשמע זה, כמ"ש, כי צל ימינו עלֵי ארץ. כל אלו הדברים שביקשת ממני, אעשה. אבל אני מבקש ממך, שבעולם ההוא תבחר מקומי אצלך, כמו שהייתי אצלך בעוה"ז. בכה רבי יצחק ואמר, בבקשה ממך, שלא תיפרד ממני כל אלו הימים.
148. הלכו אל רבי שמעון, מצאו אותו שהיה עוסק בתורה. נשא עיניו רבי שמעון, וראה את רבי יצחק, וראה שמלאך המוות רץ לפניו ורוקד לפניו. קם רבי שמעון, אחז בידו של רבי יהודה ואמר, גוזר אני, מי שרגיל לבוא אצלי, יבוא, ומי שלא רגיל לבוא אליי, לא יבוא. נכנסו רבי יצחק ורבי יהודה. קשר בזה את מלאך המוות לחוץ, ולא יכול להיכנס.
149. הסתכל רבי שמעון וראה, שעד עתה עוד לא הגיע זמנו למות, אלא עד שמונה שעות של היום הוא זמנו. הושיבו ועסק עימו בתורה. אמר לרבי אלעזר בנו, שב בפתח, ומי שתראה, לא תדבר עימו. ואם ירצה להיכנס כאן, תישבע שבועה שלא ייכנס.
150. אמר רבי שמעון לרבי יצחק, האם ראית צורת אביך ביום הזה, או לא? כי בשעה שהאדם מסתלק מן העולם, אביו וקרוביו נמצאים שם עימו, ורואה אותם ומכירם. וכל אלו שיהיה מִשְׁכָּנו עימהם בעולם ההוא במדרגה אחת, כולם מתקבצים ונמצאים עימו, והולכים עם נשמתו, עד המקום שישכון שם. אמר רבי יצחק, עד עתה עוד לא ראיתי את צורת אבי.
151. קם רבי שמעון ואמר, ריבונו של עולם, נודע רבי יצחק אצלנו, ומאלו שבע עיניים הוא כאן, כלומר משבעת התלמידים שנשארו בחיים ביציאתם מאידרא רבא, הנה אני אוחז בו, ותן אותו לי. יצא קול ואמר, הכיסא של אדונו, הנוקבא, קרבה לזיווג ע"י כנפיו של רבי שמעון, כלומר ע"י עבודתו והעלאת מ"ן. הנה שלך רבי יצחק, ותבוא עימו בזמן שתבוא לשבת בכיסאך, בשעה שייפטר רבי שמעון מן העולם. אמר רבי שמעון, כן אעשה, שאביא אותו עימי בשעת פטירתי מעולם.
152. בתוך כך ראה רבי אלעזר שמלאך המוות הסתלק, ואמר, אין גזר דין קיים במקום של רבי שמעון.
אמר רבי שמעון לרבי אלעזר, בוא הנה ואחוז ברבי יצחק, כי אני רואה שהוא מפחד. נכנס רבי אלעזר ואחז בו, ורבי שמעון החזיר פניו ועסק בתורה.
153. ישן רבי יצחק וראה את אביו. אמר לו אביו, בני, אשרי חלקך בעוה"ז ובעוה"ב. כי בין העלים של עה"ח מגן עדן אתה יושב, אילן גדול וחזק בשני העולמות הוא רבי שמעון, אשר הוא אוחז אותך בענפיו. אשרי חלקך, בני.
154. אמר לו, אבי, ומה אני שם, בעולם האמת? אמר לו, שלושה ימים היו מכינים בחיפזון את חדר משכבך, ותיקנו לך חלונות פתוחים, להאיר לך מד' רוחות העולם, ואני ראיתי מקומך, ושמחתי, שאמרתי, אשרי חלקך, בני.
155. והרי עתה, היו עתידים לבוא אליך 12 צדיקים מן החברים, ובעוד שהיו יוצאים, התעורר קול בכל העולמות. מי הם החברים העומדים כאן? התעטרו בשביל רבי שמעון, שביקש מהקב"ה, שלא ימות רבי יצחק, וניתנה לו.
156. ולא זה בלבד, כי שבעים מקומות מתעטרים כאן בשבילו, וכל מקום פתחים פתוחים לשבעים עולמות, וכל עולם נפתח לשבעים רצים, וכל רץ נפתח לשבעים כתרים עליונים, ומשם נפתחים דרכים לעתיקא, הסתום מכל, לראות בנועם העליון, המאיר ומענג לכל. כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, וכתוב, בכל ביתי נאמן הוא.
אין לנו השגה בג"ר, אלא בז"ת, אפילו בג"ר דע"ס דעולם העשיה. ובז"ת אפשר ליחידי סגולה להשיג אפילו בז"ת דג"ר דעולם האצילות. והשמיענו אביו של רבי יצחק, שרבי שמעון נאחז בז"ת מכל פרצופי האצילות, ואפילו בז"ת דג"ר דאצילות.
מקום, הוא הנוקבא דז"א, כמ"ש, הנה מקום איתי. ונאמר, כי שבעים מקומות מתעטרים כאן בשבילו, כלומר, ז"ת דנוקבא שכל אחת כלולה מעשר, שהן שבעים.
ז"א מכונה עולם, כמ"ש, עולם חסד ייבנה. וכתוב, וכל מקום פתחים פתוחים לשבעים עולמות, שהן ז"ת דז"א, שכל אחת כלולה מעשר.
אורות הבינה מכונים רצים, כמ"ש, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים, בינה. ונאמר, שכל עולם נפתח לשבעים רצים, שהם ז"ת דישסו"ת, שכל אחת כלולה מעשרה.
ספירות החכמה, פרצוף או"א עילאין, נקראים כתרים עליונים. וכל רץ נפתח לשבעים כתרים עליונים, ומהם לז"ת דעתיקא. שמשם נפתחים דרכים לעתיקא, הסתום מכל.
ונאמר, שנפתחים זה מזה, משום שחמישה פרצופים מלבישים זה על זה, וההתחלה היא מנוקבא, ונבחן שממנה נפתחים הפתחים לז"א, כי מלבישה אותו. וכן מז"א לישסו"ת, ומישסו"ת לאו"א עילאין, ומאו"א עילאין לז"ת דא"א, שנקרא עתיקא, להיותם מלבישים זה על זה.