כאשר מגיע זמנו להסתלק מן העולם

[כד מטי זמניה לאסתלקא מעלמא]

157. אין רשות להודיע לאדם כמה זמן נותר לו לחיות עוד בעוה"ז, ואין מודיעים זה לאדם. אבל בשמחה הגדולה היה רבי שמעון ביום פטירתו, ושמחה גדולה הייתה בכל העולמות, מחמת רוב הסודות שגילה אז.

160. ביום הקשה והנורא, כשהגיע זמנו של האדם להסתלק מן העולם, ד' רוחות העולם חו"ג תו"מ נמצאים בדין הקשה, לשפוט העולם. ומתעוררים דינים מד' רוחות העולם. וארבע יסודות של האדם, אש רוח מים ועפר, הקשורים זה בזה, ניצים, ומריבה נמצאת בהם, ורוצים להיפרד כל אחד לצידו: יסוד האש שבאדם אל יסוד האש הכללי של העולם, ויסוד המים שבאדם אל יסוד המים של העולם, ויסוד העפר שבאדם אל יסוד העפר שבעולם. כי כך נפרדים ד' יסודות של האדם עם מיתתו.

161. הכרוז, הארת החכמה מזיווג השמאל, יוצא ומכריז בעולם העליון, תבונה, ונשמע ב-270 עולמות מחזה ולמטה, ששם ב"ס נו"ה, שהם 200, וב' שלישי ת"ת, שהם 70. אם צדיק הוא, כל העולמות שמחים לקראתו, כי אם זכה הרי טוב. ואם אינו צדיק, אוי לו לאדם ההוא ולחלקו. כי אם לא זכה, הרי רע.

162. באותו זמן שהכרוז מכריז, יוצאת אז שלהבת אחת מצד צפון, והולכת ונשרפת בנהר של אש, נהר דינור, ונפרדת לד' רוחות העולם, ושורפת נשמות הרשעים.

163. ויוצאת אותה השלהבת, דין המלכות, שמתגלה כשלא זכה הרי רע, ועולה לבינה, ויורדת בעולם, וחוזרת אל המלכות. והשלהבת הזו מגיעה תחת כנפיו של תרנגול שחור, ומכה בכנפיו, והוא קורא בפתח בין השערים.

הזוהר מבאר, איך דין המלכות המתגלה כשלא זכה הרי רע, יוכל לפגום בכלים דבינה. ואומר, שיוצאת אותה השלהבת, ועולה לבינה ופוגמת אותה, ואח"כ יורדת למלכות, שנקרא עולם, ותוכל לפגום בכלים שבה. והשלהבת הזו מגיעה תחת כנפיו של תרנגול שחור, שנמשך מגבורה דבינה, והוא קורא בפתח שבאמצעם של ב' השערים, שערי בינה ושערי המלכות. כיוון שעומד באמצע, ע"י התכללות המלכות בבינה, ע"כ פוגם את שתיהן. וכן בזיווג דחצות לילה מיתקנים משום זה שתיהן.

164. בפעם הראשונה קורא ואומר, הנה יום ה' בא בוער כתנור. בפעם השנייה קורא ואומר, כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שֵׂחו. ובאותה שעה, יושב האדם ושומע מעשיו, שמעידים לפניו העדים, והוא מודה עליהם. בפעם השלישית, כשרוצים להוציא נשמתו ממנו, קורא התרנגול ואומר, מי לא ייראך מלך הגויים כי לך יָאתה.

165. תרנגול שחור למה בא? כל מה שעשה הקב"ה בארץ, הכול רומז על חכמה, רק בני אדם אינם יודעים. כמ"ש, מה רבּו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית, מָלְאה הארץ קניינך. ומשום שנעשו בחכמה, כולם רומזים בחכמה.

166. אין דין שורה אלא במקום שהוא מינו. תרנגול שחור. שחור בא מצד הדין, כי שחור רומז אל המלכות, שהיא מדה"ד. ומשום זה בחצות לילה, כשרוח הצפון, קו שמאל, מתעורר, יוצאת שלהבת אחת, ומכה תחת כנפי התרנגול וקורא. וכש"כ תרנגול שחור, הבא ממדה"ד, מכוון יותר ברמז הזה מתרנגול בצבע אחר.

167. בשעה שמתעורר דין על האדם, התרנגול השחור מתחיל וקורא. ואין מי שיודע זה, חוץ מאדם ההוא ההולך למות. כי בשעה שהאדם הולך למות, והדין לצאת מן העולם שורה עליו, מתווסף עליו הרוח העליון, בשיעור, שלא היה לו מימיו.

וכיוון ששורה עליו והתדבק בו, הוא רואה מה שלא זכה לראות מימיו, משום שהרוח התווסף בו. ומשהתווסף בו הרוח והוא רואה, אז יוצא מעוה"ז. כמ"ש, תוסֵף רוחם יגוָועוּן ואל עפרם ישובון. אז כתוב, כי לא יִראַני האדם וָחָי. בחייהם אינם זוכים לראות, אבל במיתתם זוכים לראות.

168. בשעה שהאדם מת, ניתנת לו הרשות לראות, ורואה אצלו את קרוביו וחבריו מעולם האמת, ומכיר בהם, וכולם חקוקים בצורתם כמו שהיו בעוה"ז. ואם אדם צדיק, כולם שמחים לפניו ומקדימים לו שלום.

169. ואם אינו צדיק, אינם נודעים אליו, אלא רק אלו הרשעים, שמכים אותם בכל יום בגיהינום, וכולם עצובים, ופותחים באוי ומסיימים באוי. והאדם נושא עיניו ורואה אותם, כדבר שרוף העולה מהאש. ואף הוא פותח ואומר עליהם, אוי.

170. בשעה שיצאה נשמתו של האדם, כל קרוביו וחבריו שבעולם האמת הולכים עם נשמתו ומראים לה מקום העדן, ומקום העונש. אם הוא צדיק, הוא רואה מקומו, ועולה ויושב ומתעדן בעדן העליון שבעולם ההוא. ואם אינו צדיק, נשארת הנשמה ההיא בעוה"ז, עד שנקבר הגוף בארץ. כיוון שנקבר, כמה בעלי הדין אוחזים בה, עד שמגיעה לדוּמה, ומכניסים אותה במדורי גיהינום.

171. כל שבעת ימי אבלות, הנשמה הולכת מבית לקבר ומקבר בחזרה לבית, ומתאבלת על הגוף, כמ"ש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תֶאֱבל. הולכת ויושבת בבית, ורואה כולם עצובים, ומתאבלת גם היא.

172. אחר שבעה הימים, הגוף נעשה מה שנעשה, והנשמה נכנסת למקומה, ונכנסת למערת המכפלה, ורואה מה שרואה, ונכנסת למקום שנכנסת, עד שמגיעה לגן עדן, ופוגשת בכרובים ובלהט החרב אשר בגן עדן. אם ראויה היא להיכנס, נכנסת.

173. ארבעה עמודים, שהם ארבעה מלאכים, הנמשכים מד' יסודות הרוחניים חו"ב תו"מ, מזומנים לנשמה. וצורה אחת של הגוף שלה בידיהם, הלבוש, הנקרא חלוק חכמים, והיא מתלבשת בו בשמחה, ויושבת במדור גן עדן התחתון, עד הזמן שנגזר עליה לשבת שם.

174. ועמוד בשלושה צבעים מזומן בגן עדן התחתון, ג' גווני הקשת, והעמוד הזה נקרא מְכון הר ציון, כמ"ש, וברא ה' על כל מְכון הר ציון ועל מקרָאֶיהָ ענן יומם ועשן. והנשמה עולה בעמוד אל הפתח של צדק, שבו ציון וירושלים, יסוד ומלכות של הנוקבא דז"א, הנקראת צדק.

175. אם זכתה לעלות יותר מזה, הנה יפה חֶלקה וגורלה להתדבק בגוף המלך, בז"א, כי כיוון שכבר זכתה לעלות לציון ולירושלים, לנוקבא, הרי המדרגה הבאה אחריה היא גוף המלך, ז"א.

ואם אינה זוכה לעלות יותר, כתוב עליה, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים, הנוקבא, קדוש ייאמר לו. ואם זוכה לעלות יותר, אשריו שזכה לכבוד המלך, לז"א, ולהתעדן בעדן העליון של מעלה, שמיים, ז"א. כמ"ש, אז תתענג על ה'. על ה', ז"א, הנקרא הוי"ה. אשרי חלקו מי שזכה לחסד הזה, כמ"ש, כי גדול מעל שמיים חסדך.

176. והאם החסד מעל השמיים הוא? הלוא כתוב, כי גדול עד שמיים חסדך, משמע, שהחסד מתחת השמיים? יש חסד ויש חסד, חסד עליון וחסד תחתון. חסד עליון, חסד דז"א עצמו, מעל השמיים, כי השמיים ת"ת, וחסד קודם לת"ת. ועל זה כתוב, מעל השמיים חסדך. חסד התחתון, חסד דז"א, המתלבש בנוקבא דרך נו"ה דז"א, כמ"ש, חסדי דוד הנאמנים, הנקראים ע"ש הנוקבא, הנקראת דוד. ובאלו כתוב, עד שמיים חסדך, כי הם למטה מן השמיים, ת"ת דז"א.