לך לך מארצך
1. כתוב, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו, ולעסוק בתורתו יומם ולילה, כי מעלת התורה היא למעלה מכל המעלות.
2. שני דברים טובים גדולים יש בתורה, חיים ועושר. כמ"ש, אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד. אלו הם שלושה, כי יש ג"כ כבוד. אלא כבוד הוא בכלל העושר, כי מי שיש לו עושר יש לו כבוד. ובמה יזכה האדם לכל זה? בזכות התורה.
3. בכל לילה אוחז מט"ט, שר הפָּנים, כל נשמותיהם של העוסקים בתורה לִשְׁמה, ומראה אותן לפני הקב"ה, וממתינים מלאכי השרת, ודוממים מלומר שירה, עד שיתכנפו נפשות הצדיקים עימהם, ויזמרו ביחד לאל עליון.
4. הניצנים נראו בארץ, אלו העוסקים בתורה לשמה. עת הזמיר הגיע, עת לזמר לבוראם ביחד. וקול התור נשמע בארצנו, זה מט"ט, הבא לאסוף נשמותיהם של צדיקים, לזמר ליוצרם בכל לילה, כמ"ש, יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם. בכבוד, זה מט"ט.
5. כל נשמות הצדיקים נגזרו מתחת כיסא הכבוד, להנהיג את הגוף, כאָב המנהיג את הבן. כי ללא הנשמה, לא יוכל הגוף להתנהג, ולא לדעת ולעשות רצון בוראו. הנשמה היא מורה ומלמדת האדם, ומחנכת אותו בכל דרך ישר.
6. בשעה ששולח אותה הקב"ה ממקום הקודש, מברך אותה בשבע ברכות. כמ"ש, ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ, אשר אַראך. אברם, זוהי הנשמה, הנקראת אב רם, כי היא אב ללמד את הגוף, ורם עליו, כי ממקום רם ונישא היא באה.
ומה אומר לה? לך לך מארצך וממולדתך, שפירושו, לך מדירתך וממקומך ומהנאתך. ומבית אביך, המראה המאירה, ז"א, שהוא אב אל הנשמה. אל הארץ אשר אראך, לגוף פלוני, לגוף קדוש, לגוף ישר.
7. ועכ"ז, ואֲבָרְכה מְבָרכיך, אותם הנוהגים עימך מידות טובות, מידות ישרות. אותם המברכים אותי בזכותך ואומרים, כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך, ה' אלקיי. ומְקללך אָאוֹר, אותם המקללים אותך, ומקלקלים מעשיהם ודרכיהם.
8. וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. כיוון שהתברכה בשבע הברכות הללו, כתוב, וילך אברם. זוהי הנשמה, שהיא אב לגוף. ורם ממקום הרמים. כאשר דיבר אליו ה', להיכנס באותו הגוף, שהצטווה להנהיג אותו וללמד אותו.
9. כיוון שבאה להיכנס בגוף, כתוב, וילך איתו לוט, שזהו יצה"ר, המזומן להיכנס עם הנשמה ביחד כיוון שנולד אדם. ומנין שנקרא יצה"ר כך? כי כתוב, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וזהו לוט שהתארר בעולם.
10. הנחש שהִשׁיא לחוה, הוא יצה"ר. וראינו שקולל, כמ"ש, ארור אתה מכל הבהמה. ולפיכך נקרא לוט. שבשעה שהנשמה באה להיכנס בגוף, מיד, וילך איתו לוט, שהוא מזומן להיכנס עימו, ולהשׂטין לאדם, ולהיות מקטרג לנשמה.
11. מנין שהוא משל על הנשמה? מזה שכתוב אח"כ, וייקח אברם את שׂרי אשתו, זהו הגוף. ואת לוט בן אחיו, זהו יצה"ר, שהוא בן אחיו, משותף ונדבק עם הגוף. ואת כל רכושם אשר רכשו, אלו מעשיהם. וייצאו ללכת אַרצה כנען, כולם דבוקים ללכת בהבלי העולם, הולכים אחרי הבצע שלהם והרהורים.
12. ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אֵלוֹן מורה. בכל מקום שזה מתאווה, הנשמה עימו. והכנעני אז בארץ, זו התאווה, שהיא דבֵקה בגוף.
13. כיוון שפוקד הקב"ה מעשיהם, ומוציא הנשמה מהגוף, הנשמה רוצה לעלות למעלה, כמ"ש, וילך למסעיו מִנגב ועד בית אל. ורצונה לחזור אל המקום, שכתוב בו, אשר היה שָׁם אוהלו בתחילה. אוה_ה כתוב בה"א, ואז היא עומדת, כמ"ש, בין בית אל ובין העַיי, בין לעלות למעלה ובין לרדת למטה.
14. זכתה, עולה, כמ"ש, אל מקום המזבח, אשר עשה שָׁם בראשונה. מקום אשר מיכאל השר הגדול מקריב נשמותיהם של הצדיקים. ויקרא שָׁם אברם בשם ה'. הנשמה נותנת שבח והודאה בירושלים של מעלה, שזכתה לאותה המעלה. ואם לא זכתה, כתוב, וייסע אברם הלוך ונסוע הנֶגבה, דוחים אותה והולכת עד שסובבת כל העולם עד שתקבל עונשה.
15. הצדיקים, מה הם עושים? אם בא להיטהר, אפילו יצה"ר הבא לקטרג עליו, נשמתו מסייעת לו. כמ"ש, ויאמר אברם אל לוט, שזה הנשמה אומרת ליצה"ר, אַל נא תהי מריבה ביני ובינֶךָ.
16. מה עושה הצדיק הזה? הולך לבית המדרש, קורא ולומד, ומקטרג ליצה"ר, ואומר לו, הלוא כל הארץ לפניך, היפרד נא מעליי. רבּים יש בעולם, שאתה יכול להם, מפני שמחלישים מעשיהם. אם השְׂמׂאל, ואֵימִינה. אם אתה רוצה להשְׂמְאיל אותי, אני אַיְמין, אלך לצד ימין, שלא אַטה אשׁוּרי ימין ושמאל. ואם היָמִין, ואַשְׂמְאִילה. אע"פ שאראה שהיא טובה עצתך, אעשה היפוך רצונך ותאוותך.
17. מה עושה יצה"ר באותה שעה שרואה שלא נעשתה עצתו? כתוב, ויבחר לו לוט את כל כיכר הירדן, לאותם הרשעים שלא יקטרגו עימו, ובשביל זה הדרך, וייפרדו איש מֵעל אחִיו. ואז כתוב בנשמה, ואברם כבד מאוד. בכל מעשים טובים וישרים, בתורה ובמצוות.
18. הקב"ה מגן לצדיקים, שלא ישלטו בהם בני אדם. והקב"ה הגן על אברהם, שלא ישלטו בו ובאשתו.
19. השכינה לא זזה מעם שרה. בלילה ההוא, בא פרעה להתקרב אליה, בא המלאך והיכה אותו. בכל פעם שאמרה שרה, הַכה, היה מכה.
20. ואברהם היה מתחזק באדונו, ולא יהיו יכולים לשלוט על שרה, כמ"ש, וצדיקים ככפיר יבטח. וכאן היה ניסיון לאברהם, שאברהם לא הרהר אחר הקב"ה.
21. כי משום זה לא ציווה אותו הקב"ה שיירד למצרים, כמו שציווה את יעקב, אלא הוא בעצמו ירד, כדי שלא יהיה פתחון פה לבני העולם, שאמר לו את זה, ואח"כ הצטער על אשתו.