תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
האזינו
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת האזינו

הַאזינו השמיים

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף א.

.1 כתוב, פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר, נפשי יצאה בדַבְּרו, ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קְרָאתיו ולא ענני. וכתוב, אני ישנה וליבי ער, קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי. אני ישנה, אמרה כנ"י. אני ישנה, ממצוות התורה בזמן שהלכתי במדבר. וליבי ער, להביא אותם לארץ לעשות להם חוקים, כי כל מצוות התורה נמצאות בארץ. קול דודי דופק, זה משה, שהוכיח את ישראל בכמה ויכוחים, בכמה מריבות.

.2 ועכ"ז שמשה הוכיח לישראל, כל דבריו באהבה היו, כמ"ש, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ובך בחר ה' אלקיך, להיות לו לעם סגולה. וכתוב, בנים אתם לה' אלקיכם. ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום. וע"כ, ושמעת בקול ה' אלקיך. כי מֵאַהֲבת ה' אתכם, הוציא ה' אתכם ביד חזקה. זהו כמ"ש, פתחי לי אחותי רעייתי, בלשון חיבה.

.3 כתוב, קמתי אני לפתוח לדודי. אמרו ישראל, בעוד שהיינו מוכנים להיכנס לארץ ולקבל מצוות התורה ע"י משה, כתוב, ודודי חמק עבר. כמ"ש, וימָת שם משה עבד ה'. ביקשתיהו ולא מצאתיהו, כמ"ש, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. קראתיו ולא ענני, שלא היה דור כדורו של משה, שהקב"ה שמע לקולם, ועשה להם ניסים וחוקים, כמו שעשה על ידיו.

.4 קמתי אני לפתוח לדודי, זה הקב"ה בימיו של משה, שכל ימיו לא רצה שמלאך ושליח ינהג עימו. כמ"ש, אם אין פניך הולכים אל תַעַלֵנו מזה. אשרי חלקו של משה, שהקב"ה הסכים לרצונו. ודודי חמק עבר, בימיו של יהושוע, כמ"ש, כי אני שר צבא ה'.

.5 משה היה שומע את הקול הקדוש של המלך העליון ולא הזדעזע. וכש"כ מלאך, שלא רצה משה לקבל אותו. אחר שמת, כתוב, ויאמר לא, כי אני שר צבא ה', עתה באתי, וייפול יהושוע אל פניו ארצה.

עתה באתי, בימיו של משה רבך באתי, ולא קיבלו אותי. בה בשעה ידעו ישראל שבחו של משה. בעת ההיא ביקשו ישראל את הקב"ה, ולא הזדמן להם כך, כמו בימיו של משה. וזהו, ביקשתיהו ולא מצאתיהו.

האזינו השמיים, שִׁמעו שמיים

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ב.

.6 האזינו השמיים ואדבֵּרה, ותשמע הארץ אִמרֵי פי. אשרי חלקו של משה יותר מכל נביאי העולם. כתוב בישעיהו, שִׁמעו שמיים והאזיני ארץ כי ה' דיבר. הנה ישעיהו, שהיה יותר רחוק מהמלך, כתוב, שמעו שמיים. משה, שהיה יותר קרוב למלך, כתוב, האזינו השמיים.

.7 באותה שעה שאמר ישעיהו, שמעו שמיים והאזיני ארץ, כמה בעלי דין הזדמנו לשבור ראשו. יצא קול ואמר, מי הוא זה שרוצה להרעיש עולמות? עד שפתח ואמר, לא אני ולא שלי, אלא, כי ה' דיבר, ולא אני.

במשה כתוב, האזינו השמיים ואדברה, אני ולא אחר. ואדברה, בלא פחד. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחר. אשרי חלקו. האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ. כאן נרמז שם הקדוש העליון: הי' שבהאזינו, ה' שבהשמיים, ו' של ואדברה, ה' שבהארץ.

.8 עוד בין משה לישעיהו. משה אמר, האזינו השמיים, עם ה' הידיעה, שהם השמיים העליונים, אלו הנודעים, הנקראים שמו של הקב"ה. ותשמע הארץ, הארץ העליונה, אותה שנודעת שהיא ארץ החיים, מלכות.

בישעיהו כתוב, שמעו שמיים, ולא השמיים. האזיני ארץ, ולא הארץ. כי הם שמיים וארץ תחתונים. ועכ"ז, רצו להעניש אותו עד שאמר, כי ה' דיבר, ולא אני. ומשה אמר כל כך, כמ"ש, האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי, שהם ז"א ומלכות. ולא פחד, ולא רצו להעניש אותו.

תפוח ושושנה

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ג.

.9 כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים. אשרי חלקם של ישראל מכל העמים עכו"ם, כי כל שאר העמים ניתנו לשרים ממונים שישלטו עליהם. וישראל הקדושים, אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב, שלא נתן אותם הקב"ה לא למלאך ולא לשליט אחר, אלא הוא אחז אותם לחלקו. כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו. וכתוב, כי יעקב בחר לו יה.

כתפוח בעצי היער, כמו שהתפוח נבדל בצבעיו מכל שאר אילנות השדה, כך הקב"ה נבדל ונרשם על כל הצבאות העליונים והתחתונים. משום זה כתוב, ה' צבאות שמו. שפירושו, אות הוא בכל הצבא שלמעלה.

.10 הקב"ה הוא כמו תפוח, שיש בו ג' צבעים לבן אדום ירוק, הרומזים על חג"ת. כנ"י, המלכות, היא כשושנה. שושנה סתם, שנכללת משישה עלים. צבעיה לבן ואדום, המורים על דין וחסד. כך היא כנ"י, המלכות.

.11 הקב"ה הוא כתפוח. כנ"י היא כשושנה. כי כך אמרה כנ"י, תחת התפוח עוררתיךָ. תחת התפוח באיזה מקום? אלו הם האבות, חג"ת. וזה יובֵל, בינה, שנקראת תפוח.

הכול יפה, כי האבות הם ג' צבעים, שמתחברים בתפוח, שהם ג' קווים שבבינה, וחג"ת שבז"א. וע"כ אפשר לומר, שתפוח הוא ז"א. ואפשר לומר, שהוא בינה.

.12 באיזה מקום נכללה כנ"י בשושנה? באלו נשיקין של אהבה, שהמלכות התדבקה במלך העליון, ז"א. אז לקחה מב' שפתותיו, ב' שושנים, כמ"ש, שפתותיו שושנים. ומשום זה אמרה כנ"י, יישָׁקֵני מנשיקות פיהו. כי אז נכללת בשושנים, בב' השפתיים שלו, הנקראות שושנים.

שבעה רקיעים ושבעה כוכבי לכת

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ד.

.13 הקב"ה, ז"א, נקרא שמיים. ומשום שנקרא שמיים, כל אלו הרקיעים, הנכללים בשם הזה, כשמתחברים יחד, נקראים שמיים. ונקראים שֵׁם הקב"ה. מהם אלו הרקיעים הנכללים בשמיים? שבעה הם: וילון, רקיע, שחקים, זְבוּל, מעון, מכון, ערָבוֹת.

אלו הברייתות של רבי המנונא סבא שמְדַברים מדְבָרים תחתונים ורומזים עליונים. כמו כאן, שמדברים משבעה רקיעים ורומזים על ז"א, שיש לו שבע ספירות.

.14 כלפי כל שבעים ספירות של המלך, שׂמים כנגדם שבעה רקיעים, ושבעה כוכבי לכת, הרצים והולכים, וקוראים אותם בשמות הגשמיים. ואע"פ שהם שׂמים הרקיעים, כולם בכיסוי, שקוראים בשמות המרמזים על הפנימיות בהעלם.

ושבעת הכוכבים, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה, עושים אלו שבע ספירות העליונים, כנגד אלו שמות הכוכבים, כי ברצונם לכסות הדברים, כנגד אלו שכתוב בהם, יעמדו נא ויושיעוךְ הוֹבְרֵי שמיים החוזים בכוכבים. ומכסים כל הדברים בשמות ההם, אע"פ שאינם בדרכי התורה, אלא לשון החוזים בכוכבים.

ואנו, אחר דרכי התורה אנו הולכים, לרמז על כל דבר ולכסות בלשון התורה, כמ"ש, ויקרא להן שמות, כשמות אשר קרא להן אביו. כמו שהקב"ה מדבר, אנו הולכים, בלשון התורה, ועימו אנו הולכים, כמ"ש, והלכתָ בדרכיו.

רבי שמעון היה מתרעם על אותן הברייתות, המבארות סדרי חכמת הקבלה ע"פ שמות מחכמות חיצוניות, ולא ע"פ שמות שבתורה ושבשה"ש.

.15 השמות החיצוניים, פשוטים אצל החברים, והדברים מובנים להם, אע"פ שהתכסו בשמות זרים. בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה במילואה, כלומר שהמלכות הייתה במילואה פב"פ עם ז"א, וע"כ התרבתה אז החכמה, ובמקומות רבים הבינו הדברים של אלו הברייתות.

.16 אמר רבי שמעון, הרימותי ידיי בתפילה, לקדוש העליון, שדברים אלו, כלומר חכמת הקבלה, יתגלו על ידי בעולם ההוא, כמו שהיו מכוסים בליבי. ואין אנו משתמשים באלו הדרכים של אותן הברייתות, אלא דרכי התורה אנו מחזיקים לבאר החכמה.

.17 מי לך גדול בחכמה כדוד המלך וכשלמה המלך בנו, בהשגת אותה הספירה הנודעת בברייתות אלו, ספירת המלכות. והלבנה, מלכות, דוד המלך קרא לה צדק, כי שלו היא, שהיה מרכבה למלכות, כמ"ש, פִּתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה. שלמה המלך ג"כ קרא לה צדק. והיא נקראת צדק. והשמש, שנקרא בברייתות, ברית, יסוד, נקרא משפט. והם כיסא הכבוד של המלך, ז"א, כמ"ש, צדק ומשפט מְכוֹן כיסאךָ, כי צדיק וצדק, יסוד ומלכות, הם ג"כ במדרגה אחת.

וע"כ כלל אותם דוד ואמר, צדק ומשפט מְכון כיסאֶךָ. שבע ספירות חג"ת נהי"מ הן תשע עם חו"ב. ואפילו באלו הברייתות שבעה רקיעים הם תשעה.

.18 אמר רבי שמעון, עד מתי יקראו החברים בברייתות, הרי אנו הולכים אחר הקב"ה, ואנו יודעים הדברים שבחכמת הקבלה, ודבר זה התגלה על ידינו, מה שלא התגלה לראשונים.

מכאן והלאה, כל אלו הדברים וכל אלו הברייתות, הניחו אותם לאלו שלא נכנסו ויצאו, שנכנסו בחכמה ולא יצאו ממנה, כי לא הבינו אותה. ובניהם יבואו לשאול בחכמה. וכשישאלו, יאמרו להם החברים, אוי לאותו הדור שרבי שמעון הסתלק ממנו. אבל מכאן והלאה לא יהיה דור כדור הזה, והתורה לא תתגלה ע"י החברים.

משה גילה ביום שהסתלק מהעולם

[משה גלי ביומא דסליק מעלמא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ו.

.19 הדור האחרון שיצא ממצרים, ידע הכול, כי משה גילה להם כל אלו מ' (40) שנה שהיו במדבר. ואף משה לא גילה זה, אלא ביום שהסתלק מהעולם, כמ"ש, בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום. ביום שהסתלק מהעולם ממש.

ועכ"ז לא אמר עד שנתנו לו רשות, כמ"ש, ועתה כִּתבו לכם את השירה הזאת, ולַמדהּ את בני ישראל. וכשגילה, לא אמר, הַאזינו ישראל, אלא, האזינו השמיים.

.20 כתבו לכם את השירה הזאת. כתוב, את השירה. האם היא נקראת שירה? האם לא היה צריך לומר, את התורה? שירה ודאי היא. כמו ששירה נמשכה ברוח הקודש מלמעלה למטה, אף דברים אלו כך, שנמשכו ברוח הקודש מלמעלה למטה. ומשום זה אמר משה, שירה.

.21 אמר משה וקרא לעליונים, מטרם שהתחיל לומר מילה, כמ"ש, האזינו השמיים. יערוף כמָטָר לִקחי, תיזל כטל אמרתי, כִּשְׂעירים עלי דשא, וכִרְביבים עלי עשב. וכל כך למה? משום, כי שֵׁם ה' אקרא. ומטרם שאמר דבר זה, הרעיש כל העולמות.

.22 בשעה שאמר משה, האזינו השמיים ואדברה, הזדעזעו העולמות. יצא קול ואמר, משה משה, למה אתה מרעיש כל העולם. אתה בן אדם, ובגללך ירעש העולם. פתח ואמר, כי שם ה' אקרא. באותה שעה השתתקו והקשיבו לדבריו.

האידרא זוטא קדישא

ביום שרבי שמעון רצה להסתלק מהעולם

[יומא דר"ש בעא לאסתלקא מעלמא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ח.

.23 באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מהעולם, והיה מסדר דבריו, התאספו החברים אצלו, והיו לפניו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ושאר החברים, והיה הבית מלא.

נשא רבי שמעון עיניו, וראה שהתמלא הבית. בכה רבי שמעון ואמר, בזמן אחר, כשהייתי חולה, היה לפניי רבי פינחס בן יאיר. ועד שביררתי מקומי בגן עדן, חיכו לי עד עתה. וכשחזרתי, הייתה אש מסוֹבבת לפניי, ומעולם לא נפסקה, ולא נכנס אליי אדם אלא ברשות. ועתה אני רואה, שנפסקה האש והנה התמלא הבית.

.24 בעוד שהיו יושבים, פתח עיניו רבי שמעון וראה מה שראה. ואש סובבה את הבית. יצאו כולם ונשארו רבי אלעזר בנו ורבי אבא, ושאר החברים ישבו מבחוץ. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, צא וראה אם רבי יצחק ישנו כאן, כי אני ערבתי לו. אמור לו, שיסדר דבריו ויישב אצלי. אשרי חלקו.

.25 קם רבי שמעון, וישב, וצחק, ושמח. אמר, איפה הם החברים. קם רבי אלעזר והכניס אותם. ישבו לפניו. נשא ידיו רבי שמעון, והתפלל תפילה, והיה שמח, ואמר, אלו החברים שהיו נמצאים באידרא רבא, יזדמנו כאן. יצאו כולם. ונשארו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי חייא. בתוך כך נכנס רבי יצחק. אמר לו רבי שמעון, כמה יפה חלקך, כמה שמחה צריכה להתווסף לך ביום הזה. ישב רבי אבא מאחורי כתפיו, ורבי אלעזר לפניו.

.26 אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב. והנה דברים קדושים, שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון הסתלקתי מהעולם. ועד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להיכנס בהם לעוה"ב.

.27 וכך אני מסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם. קם רבי אבא מאחורי כתפיו. והיה רבי אלעזר בנו יושב לפניו. אמר לו רבי שמעון, קום בני, כי אחר יישב במקום זה. קם רבי אלעזר.

.28 התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר, לא המתים יהללו יה, ולא כל יורדי דוּמה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי, שהם נקראים מתים, כי הקב"ה נקרא חי, והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, הצדיקים, ולא עם אלו הנקראים מתים, הרשעים. וסוף הכתוב מוכיח, שכתוב, ולא כל יורדי דומה, כל אלו היורדים למלאך דומה, שיישארו בגיהינום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים, הצדיקים, אשר הקב"ה רוצה בכבודם.

.29 אמר רבי שמעון, כמה שונה שעה זו, מאידרא רבא שבפרשת נשוא, כי באידרא הזדמן הקב"ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באידרא.

והקב"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מהכבוד של עצמו, כמו בירבעם, שהיה מקטר ועובד לעבודה זרה. והקב"ה המתין לו, ולא העניש אותו. וכיוון שהושיט ידו כנגד עידו הנביא, התייבשה ידו, כמ"ש, ותִיבַש ידו אשר שלח עליו. ועל שעבד עבודה זרה לא כתוב, אלא על מה שהושיט ידו לעידו הנביא. ועתה הקב"ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עימו.

.30 אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו שבעים צדיקים, חקוקים בעטרות, ומאירים כל אחד מזוהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר.

בעוד שהיה יושב, אמר, הרי רבי פינחס בן יאיר כאן, הַתקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם, וקמו וישבו ביַרְכתי הבית. ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו לפני רבי שמעון.

אמר רבי שמעון, באידרא רבא נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עימהם. עתה אני אומר לבדי וכולם יקשיבו לדבריי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה.

.31 אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, הפרוד ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול.

האידרא זוטא קדישא

ט' אורות הלוהטים מתיקוניו של עתיקא

[ט' נהורין דלהטין מתקוניה דעתיקא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף י

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף י.

.32 העתיק שבכל עתיקים, רדל"א, הסתום מכל סתומים, נתקן ולא נתקן. נתקן כדי לקיים הכול, כי הוא פרצוף הראשון דאצילות, וע"י תיקוניו מתקיים הכול. אבל מבחינת עצמו לא נתקן, כי התיקונים שלו אינם מגלים כלום מבחינתו, והוא בלתי מושג.

.33 כשנתקן, הוציא ט' אורות, ט"ס כח"ב חג"ת נה"י דא"א, אשר לבושיו הם או"א וזו"ן. והם לוהטים ממנו, מרדל"א, מתיקוניו. ואלו ט' אורות מאירים ממנו בחסדים, ולוהטים ממנו בגבורות, והולכים ומתפשטים לכל עבר, הן לחכמה והן לחסדים. כמו נר, שמתפשטים ממנו אורות לכל עבר.

וכשיתקרבו לדעת אותם האורות המתפשטים, לא נמצא אלא הנר לבדו. כלומר, שאין הנר והאורות, המתפשטים מהנר, שני דברים. שהרי לאור המתפשט מהנר אין שום מציאות ושליטה בפני עצמו. אלא כל מציאותו היא בתוך הנר. ואם תיקח הנר למקום אחר, יהיו האורות המתפשטים במקום אחר, ולא ישאירו משהו מהם במקום הראשון.

כך עתיקא קדישא, נר עליון סתום מכל סתומים, ואינו מושג זולת האורות המתפשטים ממנו, שמהם מתגלים ומהם נסתרים, והם הנקראים שם הקדוש. אבל האורות המתפשטים מעתיקא קדישא, אין להם שום מציאות בפני עצמם, אלא כל מציאותם בתוך עתיקא קדישא, אע"פ שהם מושגים ועתיקא קדישא אינו מושג, כדמיון האורות המתפשטים מהנר. ומשום זה הכול אחד.

תחילת כל הספירות הוא הכתר, ונקרא עתיקא, מלשון הכתוב, ויַעתֵק משם, כי הוא נשגב ומרומם ואין בו שום השגה, כי בו מתלבש א"ס. ויש ב' פרצופי הכתר:

א. נקרא רדל"א,

ב. נקרא א"א.

רדל"א נסתר לגמרי, ומא"א מתחיל הגילוי. ולפי שיש שינוי בין ב' הפרצופים האלו, הוא מזהיר על הייחוד ועל האחדות, וממשיל אותם כמו הנר והאורות המתפשטים ממנו, כך התפשטו ט"ס דא"א מרדל"א, ואינם שום תוספות במציאות.

כי כל מציאות ט"ס דא"א היא בתוך רדל"א, כמו שכל מציאות האורות, המתפשטים מהנר, אין להם מציאות חוץ מהנר, אלא שהם ניתנים כדי ליהנות בני אדם מאור הנר. כך ט' אורות דא"א, יש בהם תיקונים כלפי בני אדם, שיוכלו להשיג אותם. באופן שההבדל בין המדרגות הוא הבדל בערך בני אדם והשגתם. ולא כלום מבחינת המציאות, כי הכול הוא א"ס, כמו הנר והאורות המתפשטים. וזהו עניין עמוק מאוד.

ומחשיב רק ט"ס בא"א ולא ע"ס, כי מיתוק המלכות בבינה נעשה בראשונה בפרצוף א"א. כי המלכות עלתה לבינה דרדל"א, והוציאה לחוץ את א"א, שהוא בינה ותו"מ דרדל"א, והוא נתקן לפרצוף בט"ס, והמלכות שלו היא עטרת יסוד, והמלכות העיקרית שלו היא בבינה דרדל"א. וע"כ אין בו אלא ט"ס. ולפי שעלתה המלכות לבינה דרדל"א, נעשה זכר ונקבה ברדל"א, המכונים עתיק ונוקבא שלו. וכן בא"א יש זכר ונקבה.

ואלו ט"ס דא"א כוללים כל הפרצופים שבאצילות. כי כח"ב הם ג' ראשים שלו. וחג"ת הם ג' ראשים לאו"א. ונה"י הם ג' ראשים לזו"ן. כי אי אפשר לומר שהכוונה היא לט"ס דא"א בלבד, כי גם הם אינם מושגים לתחתונים. ואיך נאמר עליהם, האורות המתפשטים ממנו, שמהם מתגלים ומהם נסתרים? אלא הכוונה היא על ההתפשטות שלהם לאו"א ולישסו"ת ולזו"ן.

וזכוֹר שאין שום שינוי מציאות בכל המדרגות והשינויים שאנו דורשים באצילות. אלא אין כאן אלא א"ס לבדו יחיד ומיוחד, והמדרגות המתפשטות יש להן ערך באורות המתפשטים מהנר. ולא תיכשל בזמן ובמקום ובריבוי מחמת הבחנות המדרגות.

.34 ואלו השינויים המתפשטים מהבורא הם מדרגות שנבראו, שהם מתהווים מחמת תיקונים שנבראו. ועתיקא קדישא התגלה בכל אחד מהם, משום שהם תיקונים של עתיקא קדישא. שהם מיני כיסויים על הארת א"ס, שע"י הכיסויים הללו יש יכולת בתחתונים להשיג אותו. וזהו שנברא ודאי כלפי האדם. אבל באור עצמו אין שינוי. כי בדומה לאדם, המתכסה כלפי חבריו, שאין האדם עצמו מתפעל כלום מחמת הכיסויים, אלא האחרים מתפעלים.

האידרא זוטא קדישא

גולגולת דעתיקא

[גלגלתא דעתיקא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף יב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יב.

.35 הגולגולת, הכתר של ראש הלבן, של ראש א"א, שכולו לבן, שהוא שליטת החסד, אין בו התחלה וסיום לגילוי החכמה, שהם חכמה עילאה וחכמה תתאה, היות שהשפעת החכמה והשפעת החסדים מאוחדות בו, לאור אחד של חסדים.

איחוד השפעותיו מתפשט ומאיר ממנו. וממנו יורשים הצדיקים 400 עולמות חמודים לעוה"ב. מאיחוד ההשפעות, שהוא ראש הלבן, נוטף טל, שפע, כל יום, לז"א, המקום שנקרא שמיים. ובטל הזה עתידים המתים לשוב לתחייה לעת"ל. כמ"ש, וייתן לך האלקים מטל השמיים, מטל ז"א, הנקרא שמיים. ומתמלא ראשו. ומז"א נוטף לשדה תפוחים, למלכות. וכל שדה התפוחים מאיר מהטל הזה.

בראש א"א, ראש הלבן, יש י"ג (13) מיני לבנוניות, י"ג מיני חסדים, שהם ג' קווים, שבכל אחד חו"ב תו"מ, עם הכולל אותם. והם ג' הוויות, ב' הוויות מימין ומשמאל דראש, והוי"ה אחת באמצע שלהם לאחורי הראש.

והטל שנוטף מראש א"א לז"א, הוא מד' אותיות הוי"ה שבאמצע, שכנגד ז"א, קו אמצעי. ואלו ארבע אותיות הוי"ה, הן חו"ב תו"מ, שמבחינת בינה שספירותיה מאות, הן 400. וכיוון שהצדיקים מקבלים טל זה לא מגלגלתא דא"א עצמו, אלא מעוה"ב, בינה, ע"כ הם נבחנים אצלם ל-400 עולמות. ולכן נאמר, וממנו יורשים הצדיקים 400 עולמות חמודים לעוה"ב, מבינה הנקראת עוה"ב. אבל בגלגלתא דא"א עצמו, כל ספירה היא במספר אלף ריבּוא (10,000,000).

.36 עתיקא קדישא, א"א, נסתר וגנוז. והחכמה העליונה הסתומה של א"א נמצאת בגולגולת, בכתר דא"א. בעתיקא הזה לא נגלה אלא הראש לבדו, ג"ר דא"א, המכונות ראש. אבל ז"ת דא"א מלובשות באו"א ובזו"ן דאצילות, ואינן מגולות, משום שהוא הראש לכל הראשים, כי כל פרצופי האצילות מתקשרים בו, שאו"א מלבישים חג"ת שלו, וזו"ן מלבישים נה"י שלו. אבל שאר הפרצופים דאצילות אינם מלובשים בתחתון שלהם, אלא ג"ס תחתונות בלבד, שהן נה"י. אבל כח"ב חג"ת שלהם מגולים.

חכמה עליונה, שהוא ראש, סתום בראש א"א, ונקרא מוח העליון, מוח הסתום, מוח שוכך ושוקט. ואין מי שישיג אותו חוץ ממנו עצמו.

האידרא זוטא קדישא

ג' ראשים דעתיקא

[ג' רישין דעתיקא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף יג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יג.

.37 ג' ראשים נחקקו. זה לִפְנים מזה, חו"ס בפנים הגלגלתא. וזה למעלה מזה, רדל"א למעלה מגלגלתא.

ראש אחד, חו"ס, מתכסה ואינה נפתחת. חו"ס היא ראש לכל ראש של שאר חכמות. זה הראש הראשון מלמטה למעלה.

ראש שני, ראש העליון, עתיקא קדישא הסתום מכל סתום, גלגלתא דא"א.

ראש שלישי העליון על הכול, ראש של כל ראש, ראש שאינו ראש, כי ראש מורה שהוא התחלה להתפשטות ולהשגה, והראש הזה אין ממנו שום השגה. כי לא ידע ולא נודע מה שיש בראש הזה, כי לא התדבק לא בחכמה ולא בתבונה. ועל זה נקרא, בְּרח לך אל מקומך. וכן, והחיות רָצוֹא וָשוֹב. משום שאין שם השגה.

אחר שבירת הכלים, כשהתחיל התיקון והבירור לתקן פרצופי אצילות, כל הזך ביותר, שלא תצויר בו אחיזה לקליפות, נִברר תחילה. וזה התיקון של ג' ראשים, זה לפנים מזה, זה למעלה מזה. כי תחילה נברר רדל"א, פרצוף עתיק, שהוא למעלה מזה, כלומר שאין לו חיבור עם ספירת החכמה, שכלפי הכתר נקראת החכמה כיסא של שביבי אש, משום שממנה מתפשטות חכמה עילאה וחכמה תתאה שבאצילות, שבחכמה תתאה יש אחיזה לקליפות.

ונמצא משום זה שברדל"א אין שום גילוי לחכמה. שזהו ראש שאינו ראש, כי לא התדבק לא בחכמה ולא בתבונה, לכן אין בו שום גילוי לחו"ב, אלא כולו בשליטת החסדים.

אחר שנתקן ראש העליון הזה, הזך מכולם, נתקנו ב' ראשים, זה לפנים מזה, חו"ס לפנים מהגלגלתא. כי תחילה נתקנה הגלגלתא, שהיא ג"כ בחינת כתר, וג"כ כולו בשליטת החסדים, כמו רדל"א, אלא שהוא הכתר שיש לו חיבור עם החכמה בשיעור זה לפנים מזה, שהחכמה מסובבת ומתקיימת מאותו הכתר. וע"כ הראש הזה אינו זך כמו רדל"א.

ואחר שני ראשים אלו, שיצאו בבחינת חסדים, יצאה חו"ס, שהיא ראש להתפשטות אור החכמה. ולפיכך צריכים לג' ראשים, שלכל ראש פעולה מיוחדת, וכל עליון מגן על התחתון שלו.

.38 משום זה נקרא עתיקא קדישא, גלגלתא דא"א, בשם אַין. משום שבו, ברדל"א, תלוי אין. כלומר, כיוון שהראש הזה, גלגלתא, קרוב לרדל"א, שהוא אפס ההשגה, אין השגה גם בו, וע"כ נקרא אין. שזה מורה שאין בו השגה כלל. ומשום זה, כל השערות והנימים שעל הגלגלתא, אינם מגלגלתא, כיוון שאין בו שום אחיזה לדינים, אלא שיוצאים ממו"ס, שלהיותו ראש להתפשטות החכמה, כי ממנו מתפשטת חכמה עילאה, שבסוף מתגלה החכמה במלכות, כבר יש שם מקום לדינים.

והשערות הן שורש הדינים, מלשון הכתוב, בשערה יְשׁוּפֵני. וע"כ יוצאות ממו"ס שערות ראש ושערות דיקנא. אמנם כאן אין שום דינים בשערות, אלא שורשים בלבד, וע"כ כולם חלקים, כלומר רכים בלי דין. והן שוות זו לזו במשקל שווה. מפני שכאן הכול הוא אור אחד של רחמים. והעורף אינו נראה. כי עורף מרמז על דין ואחוריים, כמ"ש, כי פָנו אליי עורף ולא פנים.

.39 משום שעתיקא הוא באור אחד, בשליטת החסדים, אין שם מקום לגילוי דין, וכולו בשמחה, ואינו משתנה מהארת הרחמים לעולם. אע"פ שאנו מבחינים בו ג' קווים ימין שמאל אמצע, אינו משתנה כלל מקו ימין, והוא ברחמים ובחסדים לעולם. ונמצא בי"ג מידות הרחמים, משום שחו"ס שבו מתחלקת ג"פ לארבע, שהן י"ב (12). והוא, עתיקא עצמו, כולל אותם ושולט על הכול. וע"כ ביחד עימו הן י"ג מידות.

בחו"ס ג' קווים, שבכל קו יש חו"ב תו"מ, שהן י"ב בחינות. ועם כללות עתיקא קדישא השולט עליהם, הן י"ג בחינות, שמי"ג בחינות אלו יצאו י"ג תיקונים בדיקנא דא"א, הנקראים י"ג מידות הרחמים. וכן י"ג בחינות בשערות ראש דא"א, שמונה בחינות מהם, ארבע דקו ימין וארבע דקו שמאל, הן על הגלגלתא לצד פנים. ארבע דקו האמצעי על הגלגלתא מאחורי הראש.

האידרא זוטא קדישא

דרך התחלקות השערות

[אורחא דפלגותא דשערי]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף יד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יד.

.40 דרך אחד מאיר באמצע התחלקות השערות, היוצאות מהמוח הסתום, חו"ס, בין ד' בחינות השערות שבקו ימין דראש, לבין ד' בחינות השערות שבקו שמאל דראש. דרך שמאירים בו הצדיקים לעוה"ב, כמ"ש, ואורַח צדיקים כאור נוֹגה. וע"כ כתוב, אז תתענַג על ה'. ומהאורח הזה מאירים כל שאר הדרכים התלויים בז"א, שהם תרי"ג (613) דרכים.

כל התיקונים הנאמרים בא"א אינם פועלים אלא בז"א, כי ז"א מיתקן על ידיהם. ובין ב' הקווים ימין ושמאל שבא"א, יש דרך לבן הפנוי משערות, שמצד אחד אין בו אחיזה לשום דינים שבעולם, שזה מורה על היותו פנוי משערות. ומצד שני הוא כולל ימין ושמאל בבת אחת, שהרי הוא מתוקן בין ב' הקווים ימין ושמאל.

ולפיכך הדרך הזה משפיע לדרך שבין ימין ושמאל דז"א, אשר השמאל שבשערות ראשו הוא בחינת דינים, ועכ"ז, יש מציאות קו אמצעי, הכולל ימין ושמאל דשערות ראש דז"א, שאין בו דינים כלל, מחמת התכללות קו האמצעי. והוא מטעם היותו מקבל מדרך התחלקות השערות דא"א, אשר בו גם בקו שמאל אין דין. ומהדרך הזה של התחלקות השערות דז"א מקבלים הצדיקים לעוה"ב, אשר ע"כ הם עולים תמיד במדרגות הקדושות, עד שזוכים לגמה"ת. כמ"ש, ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך וָאור עַד נְכון היום.

.41 עתיקא, א"א, זקן הזקֵנים, שממנו נמשכים או"א עילאין, הנקראים זקֵנים, הוא כתר עליון למעלה, כתר דא"א, שמתעטרות בו כל העטרות, כל המוחין המכונים עטרות, שהם שבעה תיקוני הראש, וי"ג (13) תיקוני דיקנא. והכתרים מאירים ממנו, שהם או"א. וכל שאר הנרות, ז"ת שבהן דינים, מתלהטים ממנו ומאירים. ועכ"ז הוא עצמו נר עליון נסתר שאינו נודע.

האידרא זוטא קדישא

עתיקא נמצא בג', בב' והוא אחד

[עתיקא אשתכח בג', בב' והוא חד]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף טו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף טו.

.42 עתיקא, א"א, נמצא בג' ראשים, גלגלתא, אוירא, וחו"ס. וכלולים בראש אחד דא"א. וראש עליון, הרדל"א, ראש עתיק, הוא למעלה למעלה, למעלה מג' ראשים דא"א. ומשום שעתיקא קדישא נרשם בג' ראשים, ג' קווים, כִתרא ימין, מו"ס שמאל, אוירא אמצעי, אף כך כל שאר הספירות המאירים ממנו, נרשמו בג'. כי יש ג' קווים בראש, חב"ד, ג' קווים בתוך, חג"ת, וג' קווים בסוף, נה"י.

עוד, נרשם עתיקא קדישא בשניים, כי הכלל של עתיק הוא בשניים:

א. כתר עליון של כל העליונים, הראש של כל הראשים, גלגלתא דא"א, הכולל חו"ס.

ב. ראש שלמעלה מזה, רדל"א.

כך כל שאר הנרות, הספירות, סתומים בשניים. קו האמצעי, שבו חו"ג, שאינם מתייחדים להכריע בין ימין ושמאל, שנמשכים מב' ראשים רדל"א וגלגלתא דא"א.

עוד, עתיקא קדישא נרשם ונסתם באחד, שכל האורות שבו נכללים בשליטת אור החסדים בלבד. והוא אחד והכול אחד. כך כל שאר הנרות מתקדשים ומתקשרים וחוזרים באחד, והם אחד.

עתיקא הוא שם הכולל לג' ראשים רדל"א, גלגלתא, וחו"ס, אשר א"ס מתלבש בהם. כמו שעתיקא כלול בג' ראשים, רדל"א, גלגלתא, וחו"ס, כך שאר הנרות נמצאו בג', שהם חב"ד חג"ת נה"י. ולפי שדעת כלולה מחו"ב, וכן ת"ת כלול מחו"ג, וכן יסוד כלול מנו"ה, שכל אחד מהם נמצאו שניים שניים, ע"כ נאמר, נרשם עתיקא קדישא בשניים, רדל"א וראש א"א, וכך כל שאר הנרות כלולים בשניים.

ועוד, ג' ראשים דא"א הם תיקון ם' ל' צ' דצל"ם. כי בגדלות שי' יוצאת מאויר וחוזר להיות אור החכמה, יש בזה ג' מדרגות:

א. ם' דצל"ם. ג"ר דבינה, ח"ח, שי' לא יוצאת מאויר.

ב. ל' דצל"ם. ז"ת דבינה, צריכה חכמה כדי להשפיע לזו"ן, ע"כ יוצאת הי' מאויר וחוזר בה אור החכמה, אבל לא לעצמה אלא להשפיע לזו"ן. מפני שהבינה, הן ג"ר והן ז"ת, היא אור החסדים.

ג. צ' דצל"ם. זו"ן, שבהם מתגלה החכמה מחזה ולמטה, מקום גילוי החכמה.

וזה התיקון של ג' ראשים דא"א. כי כו"ח דראש א"א אין עסק בהם, ותחילת העסק היא בבינה דראש א"א, אשר ג"ר דבינה מכונים גלגלתא, שבהם אין הי' יוצאת מאויר והם בבחינת חסדים, ם' דצל"ם. וז"ת דבינה דראש א"א מכונים מוח דאוירא, שבו יוצאת הי' מאויר ומגלה החכמה, אבל לא לצורכו, כי הוא מאיר רק בחסדים כדרך הבינה, ל' דצל"ם.

וזו"ן דראש א"א הם ראש שלישי, הנקרא חו"ס דא"א, ששם מקום גילוי החכמה ממש, צ' דצל"ם. ולפי שבראש דא"א שליטת החסדים, ע"כ נסתמה החכמה בו ואינה מתגלה כלל. וע"כ נקרא חו"ס.

ומשום שעתיקא קדישא נרשם בג' ראשים, ם' ל' צ' דצל"ם, אף כך כל שאר הספירות המאירים ממנו, נרשמו בג'. כי בכל פרצוף נבחנות ג' בחינות ם' ל' צ', כמו בג' ראשים דא"א.

ויש עוד הבחן גדול בעתיק ובא"א. כי באמת הם ע"ס דפרצוף אחד, הכתר, אלא מתוך התיקון של עליית המלכות לבינה, שנעשה בכל הפרצופים, עלתה המלכות דכתר לבינה דכתר, וסיימה שם פרצוף הכתר, ונשארו כו"ח וחצי בינה בפרצוף הכתר, וחצי בינה ותו"מ יצאו ממדרגת כתר.

כו"ח וחצי בינה שנשארו בכתר, נקראים פרצוף עתיק, או רדל"א. ובינה ותו"מ דכתר, שיצאו לחוץ מהכתר, נתקנו לפרצוף א"א. והמלכות הזו שעלתה לבינה דכתר, שמחמתה נעשו ב' פרצופים בכתר, נשארת תמיד ברדל"א, שהוא ג"ר דכתר, ואינה יוצאת משם לעולם. ורק בחצי כתר התחתון, א"א, ו"ק דכתר, בו יוצאת הי' מאויר במוחא דאוירא.

ולפיכך נמשך מכאן לכל הפרצופים דאצילות, שנחלקים כמוהם לג"ר ולו"ק, אשר בג"ר של כל פרצוף אין הי' יוצאת מאויר, אלא רק בו"ק של כל פרצוף. אשר בכל פרצוף בג"ר, החסדים מכוסים מחכמה, ובו"ק החכמה מתגלה.

האידרא זוטא קדישא

מצח הרצון דא"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף טז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף טז.

.43 המצח שהתגלה בעתיקא קדישא, בא"א, נקרא רצון. כי ראש העליון הזה, הסתום למעלה, שאינו נודע, פשט שליטה אחת מתוקה ונאה, שנכלל במצח. ומשום שהוא רצון כל הרצונות, נתקן במצח, ומתגלה בהכרעה. וע"כ נקרא המצח הזה רצון.

עיקר ההבחן במצח, הוא משום שהוא מתגלה משערות ראש, שכיסו אותו בעת קטנות. השערות באות מקרומא דאוירא שבראש דא"א, שהוא הפרסא שנעשתה בע"ס דראש א"א, מחמת עליית המלכות לבינה, שהוציאה בינה ותו"מ דראש לחוץ, והניחה את הראש בכו"ח דכלים, ונ"ר דאורות. שזה י' שנכנסה באור ועשתה אותו לאויר. ומהמיעוט הזה של אור החכמה, שהתמעט לאויר, חסדים, יצאו השערות, דינים.

ואע"פ ששערות באות מחו"ס, זה אמור רק לחלק בין הארת החסדים לבין אור החכמה, להורות שאין דינים נמשכים כלל מאור החסדים, אלא מאור החכמה, שהוא חו"ס דא"א. אמנם ודאי שאין השערות באות משלמות החכמה, אלא ממיעוט החכמה, מפרסא שבראש, הי' שנכנסה באור ומיעטה הראש מאור החכמה, שנעשה לאויר. ומהמיעוט הזה יצאו השערות על הגלגלתא, סביב סביב, אלא שנפסקו מלצמוח על המצח. ולמה נפסקו?

ג' ראשים דא"א הם מ' ל' צ' דצל"ם, פנימיות הראש. כן יש אלו ג' בחינות בחיצוניות הראש, אשר עצם הגולגולת היא ם' דצל"ם, שבו אין הי' יוצאת מאויר לעולם, והמצח והפנים הם ל' דצל"ם, שבה יוצאת הי' מאויר לעת גדלות וחוזר אור החכמה אל הפרצוף. ולפיכך, כיוון שהשערות באות מהי' שנכנסה לאור, ע"כ נקבע מקומן על הגלגלתא, ם' דצל"ם, שמשם אין הי' יוצאת מאויר אפילו בשעת גדלות.

משא"כ המצח, ל' דצל"ם, אשר בעת גדלות יוצאת הי' מאויר שבו, ואור החכמה חוזר למקומו. א"כ אי אפשר שיהיו בו שערות בקביעות, כי בגדלות מתבטל בו שורש השערות, הי' שנכנסה לאויר, וע"כ אין שערות צומחות במקום המצח.

ועכ"ז יש הפרש בין קטנות לגדלות. כי בקטנות נמשכות השערות מגלגלתא, ומכסות את המצח, מטעם הי' שיש באויר המצח. ובגדלות מתפנות השערות מהמצח, והמצח מתגלה משערות.

ואע"פ שבל' דצל"ם יוצאת הי' מאויר וחוזר אור החכמה לפרצוף, עכ"ז אין ל' דצל"ם לוקחת החכמה לצורך עצמה, מחמת היותה ז"ת דבינה, וכל ספירת הבינה, אפילו ז"ת שלה, ח"ח. אלא שמוציאה י' מהאויר ומתגלה החכמה בשביל ז"א, להיותה שורש לז"א.

נמצא, שאע"פ שמתגלה החכמה בל' דצל"ם, עכ"ז היא בוחרת יותר בחסדים ואינה מקבלת החכמה לעצמה. נמצא שגם בגדלות כשכבר יצאה הי' מאויר דראש א"א, והמצח התפנה משערות והתגלה, עכ"ז אין במצח אלא הארת החסדים בלבד, כי אין מקבל חכמה לצורכו.

וכל ההפרש בו בין קטנות לגדלות, הוא שבקטנות נמצאים החסדים בו שלא ברצונו, אלא בהכרח בשליטה, מחמת מיעוט הי' שנכנסה באור ועשתה אותו אויר. אבל בגדלות, אחר שיצאה הי' מאויר, וחזר אור החכמה לפרצוף, והמצח דוחה אור החכמה ובוחר באור החסדים, הרי החסדים נמצאים בו ברצון. באופן, שכאשר המצח מכוסה בשערות, נמצאים שם החסדים שלא ברצון. וכשמתגלה המצח מהשערות, נמצא שם אור החסדים ברצון.

עליית המלכות לבינה מתחילה בפרצוף הכתר דאצילות, שמחמתה נעשו ב' פרצופים, רדל"א וא"א, שע"י זה מתמעט גם פרצוף א"א, וגם בו עלתה הי' לאויר שלו, וכן בכל המדרגות.

ולמה המצח שמתגלה בעתיקא קדישא, בא"א, נקרא רצון? כי ראש העליון הזה, הסתום למעלה, שאינו נודע, חצי פרצוף הכתר העליון, רדל"א, פשט שליטה אחת מתוקה ונאה, שנכלל במצח. כלומר, שהוריד שליטת המלכות שנכנסה בבינה, אל ראש א"א, שמחמת זה יצא אור החכמה דא"א ונעשה לאויר, שבזה השליט רדל"א אור החסדים במצח דא"א.

וזה נקרא שליטה, שמוֹרה שהחסדים הם לא מחמת בחירה וחפץ, אלא בהכרח בשליטה. ונקראת מתוקה, מלשון המתקה, כי ע"י עליית המלכות לבינה, נמתקת המלכות מהדינים שבה, ברחמי הבינה. ונקראת נאה, כי שם גנוז יסוד דעתיק, כמ"ש, ויהי יוסף יפה תואר. ולולא המתקה זו דמלכות שעלתה לבינה, לא הייתה המלכות ראויה לקבל היופי הזה.

והטעם שאנו מייחסים תיקון זה של עליית המלכות לבינה, כלומר י' שנכנסה באור, דווקא במצח ולא במקום אחר, הוא משום שרצון כל הרצונות נתקן במצח. כי המיעוט הזה נעשה שם בכוונה, כדי לגלות הארת החסדים מהמצח ברצון של כל הרצונות, שהוא המקום שבו יוצאת הי' מהאויר, והחכמה חוזרת אל הראש. ואשר גם אז, המצח דוחה הארת החכמה ובוחר בחסדים.

לפיכך הוא המקום שבו נגלה לכל, שהארת החסדים שבו היא ברצון של הרצונות, ולא מחמת שליטה, כמו בקטנות. ומתגלה בהכרעה, שאז מתגלה רצון כל הרצונות של החסדים בכוח ההכרעה שבמצח, שהכריע והחשיב החסדים על החכמה, שזה גילה לכל, רצון כל הרצונות. וע"כ נקרא המצח הזה רצון, כי בו מתגלה רצון כל הרצונות.

וזהו שייסד האר"י, בזמר של שלוש סעודות, שאז מתגלה המצח, אומר, שׂמחו עתה בזו השעה, בשעה זו שמתגלה המצח, שאז מתגלה שהרצון שבו, הארת החסדים שבו, היא מחמת תשוקה ורצון. ולא משום כוח ושליטה מחמת עליית המלכות לבינה. שהרי עתה כבר יצאה מבינה. ועכ"ז הוא דוחה חכמה, מחמת תשוקת החסדים הגדולים.

ואלו החסדים חשובים הרבה יותר מחכמה, כי יש בהם מעלת שניהם, כי היות שמשפיעים החכמה לז"א, נחשבים בעצמם כמו חכמה, וכוחם יפה להכניע החיצוניים כמו חכמה. והיות שהם רק חסדים, אין שום אחיזה להשפעה שלהם, כי אור החסדים אינו מתעבה כלל בירידתו לתחתונים. כי לא היה הצמצום אלא רק על אור החכמה.

.44 וכשנגלה הרצון הזה במצח, רצון הרצונות נמצא בכל העולמות, שההארה השלמה מגיעה לכל העולמות, וכל התפילות שלמטה מתקבלות. ומאירים פניו של ז"א. והכול נמצא ברחמים, וכל הדינים מסתתרים ונכנעים. משום שיש בו שתי המעלות של חכמה ושל חסדים.

.45 בשעת תפילת המנחה בחול, הוא הזמן שכל הדינים מתעוררים, משום שאז מתגלה החכמה שבקו שמאל, הנה בשבת, בשעת המנחה, מתגלה המצח דא"א, הרצון להארת החסדים, ונכנעים כל הדינים, ונמצאים רחמים בכל העולמות, משום שיש בו מעלת שניהם. ומשום זה נמצא שבת בלי דין, לא למעלה ולא למטה. ואפילו אש של גיהינום שוקעת במקומה, והרשעים נחים. וע"כ מתווספת נשמה של שמחה בשבת.

כי היום נחלק. משהאיר היום עד חצות היום, היא שליטת הרחמים. ומחצות היום והלאה, היא שליטת הדין, שאז זמן תפילת המנחה. ומהדין הזה יוצאים כל הדינים שבלילה. ולפיכך גם בחצי היום הראשון, אין הארת רחמים גמורים. כי יש אחיזה לחיצוניים גם בימין, מפני חיסרון של הגדלות שבהם. כי הגדלות אינה יוצאת בשלמות, מחמת אחיזת הדינים של שעת המנחה.

משא"כ ביום השבת, שאפילו בשעת המנחה אין שם דין, מחמת הארת מצח הרצון, שיש בו מעלות שניהם, מעלת חכמה מפני שהוא המשפיע חכמה אל ז"א, ובהיותו אור החסדים אין שום יניקה ממנו לקליפות.

ונמצא שכל הקליפות נכנעות ממנו, ומסתתרות, להיותו אור החכמה. ואין שום דין נוהג שם, כי בהארת החסדים השלמים אין הדינים נאחזים. ומשום זה נמצא שבת בלי דין, לא למעלה ולא למטה.

וכיוון שבשעת שליטת הדין, במנחת שבת, מאיר אז מצח הרצון, כבר התבטל הדין מכל יום השבת, ואין שליטה אלא לחסדים. ואפילו אש של גיהינום שוקעת במקומה, כי כיוון שהתבטל שורש הדין, אין עוד לדינים ולעונשים במה להיאחז. כי בחסדים השלמים אין להם אחיזה.

האידרא זוטא קדישא

שלוש סעודות בשבת

[תלת סעודתי דשבתא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יט.

.46 צריך האדם לשמוח בשלוש סעודות בשבת. כי כל האמונה, וכל כלל האמונה נמצא בו. וצריך האדם לסדר שולחנו, ולאכול ג' סעודות האמונה, ולשמוח בהן.

.47 אמר רבי שמעון, אני מעיד עליי את כל אלו שכאן, שמימיי לא ביטלתי ג' סעודות אלו. ובזכותן לא הייתי צריך לתענית בשבת. ואפילו בימים אחרים של חול, לא הייתי צריך להתענות. כש"כ בשבת. כי מי שזוכה בהן, זוכה לאמונה שלמה. ואלו הן:

א. סעודת המלכה בליל שבת, כי בלילה ממשלת המלכות.

ב. סעודתו של המלך הקדוש, ז"א, בסעודת המנחה, שאז עולה ז"א לעתיקא קדישא.

ג. סעודתו של עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, בסעודת הבוקר.

בשבת מאיר עתיקא קדישא באמצע או"א עילאין, וז"א מקבל הארת עתיקא קדישא מאו"א עילאין. אבל במנחת שבת ז"א עצמו עולה לעתיקא קדישא ומקבל הארתו. וע"כ נקראת הסעודה ע"ש הז"א, ובבוקר ע"ש עתיקא קדישא. ובעולם ההוא יזכה האדם לאלו המדרגות.

רצון שבמצח, כאשר נגלה, נכנעים כל הדינים בכבליהם, שאינם מתבטלים לגמרי, אלא כמו שנקשרים בכבלים במשך יום השבת, ואחר השבת חוזרים לתפקידם.

האידרא זוטא קדישא

חו"ס דא"א וחכמה שהתגלתה

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף יט.

.48 התיקון של עתיקא קדישא, הוא שנתקן בתיקון אחד, שהוא כלל כל התיקונים, והוא חכמה עליונה סתומה, הראש השלישי דא"א, שהוא הכלל של כל השאר, ונקרא עדן העליון הסתום, והוא המוח של עתיקא קדישא.

המוח הזה מתפשט לכל צד, וממנו מתפשט עדן אחר, שהוא או"א עילאין, עדן תחתון. ומהעדן ההוא נחקקה החכמה, ובאה להתגלות בישסו"ת, בז"א ובמלכות, שהיא חכמה תתאה, שבה החכמה מתגלה.

אור החכמה הוא כלל כל התיקונים והמוחין, כי כל המוחין דג"ר שבפרצופים באים מחכמה. וחסדים בלי חכמה הם ו"ק בלי ראש. ולכן נאמר, התיקון של עתיקא קדישא, הוא כלל כל התיקונים, והוא חכמה עליונה סתומה, שהוא הכלל של כל השאר. כי החכמה היא כלל כל המוחין.

חכמה זו דא"א נסתמה, ורק בינה שחזרה לחכמה היא המאירה לתחתונים, דרך או"א וישסו"ת. ונקרא החו"ס עדן העליון הסתום, שאינו מתפשט לתחתונים, והוא מוח של עתיקא קדישא, שאינו מאיר אלא לעצמו.

והמוח הזה, הארתו מתפשטת בראש א"א עצמו לכל צד, למצח דא"א ולשערות ראש ודיקנא. אבל כדי להאיר לתחתונים, מתפשט ממנו עדן אחר, בינה החוזרת לחכמה, או"א, הנקראים חכמה עילאה, ונקראים ג"כ חכמה של ל"ב (32) נתיבות, ומאו"א נחקקה החכמה והתגלתה בישסו"ת ובז"א ובמלכות.

כי עדן התחתון, או"א, הוא אמצעי בין חו"ס לתחתונים, שאו"א לבדם מקבלים מדיקנא, שהדיקנא מקבל ממו"ס ואו"א משפיעים לתחתונים.

ואחר שהזוהר ביאר אשר חו"ס מאירה ומתפשטת בראש א"א לכל צד, מבאר איך המצח מקבל ממנו החכמה לעת גדלות, כדי להשפיע לזו"ן ולא לעצמו, כי לעצמו הוא בוחר בחסדים, וע"כ נקרא מצח הרצון.

האידרא זוטא קדישא

רדל"א פשט שליטה אחת שנכללה במצח

[רדל"א פשיט חד טורנא דאתכליל במצחא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כ

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כ.

.49 ואותו הראש הסתום שבראש עתיקא שלא נודע, הראש הראשון, כשפשט שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, בטש על ידה בחו"ס דא"א, ונחקק, כלומר שהתמעט לקטנות. ואח"כ קיבל גם הגדלות ע"י אותה השליטה, והאיר בחסדים ובחכמה, וחו"ס הוציאה הארתו ורשמה כמו ההכרעה הזו במצח הזה. ואז נרשם במצח אור שנקרא רצון.

והרצון הזה התפשט למטה, בי"ג (13) תיקוני דיקנא דא"א, עד המקום שהתיישב בדיקנא, שנקרא חסד עליון, וזהו התיקון שנקרא נוצֵר חסד, תיקון שמיני של י"ג תיקוני דיקנא. וכשמתגלה הרצון הזה ע"י התיקון הזה, נוצֵר חסד, מסתכלים בעלי הדין ונכנעים.

רדל"א מעלה המלכות לבינה דא"א, וממעט אותו מג"ר, כדי להמתיק המלכות בבינה בנקודת המפתחא, כדי שע"י זה תוכל המלכות לקבל חכמה בעת גדלות. ואותו הראש הסתום שלא נודע, כשפשט שליטה אחת, כלומר שהעלה המלכות לבינה, ע"י זה מתמעט הראש דא"א מחכמה ובא לחסדים. שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, שרדל"א תיקן שליטה זו דקטנות, כדי להאיר אח"כ את הגדלות, ויהיו זו"ן ראויים למוחין. ולפיכך ע"י שליטה זו שתיקן, בטש על ידה בחו"ס דא"א, ונחקק. כלומר שמיעט אותו וחקק אותו, כי המיעוט נקרא בשם חקיקה.

אבל ע"י חקיקה זו באה אח"כ הגדלות, ע"י הורדת המלכות מבינה. ואז חזר אליו אור החכמה, והאיר בחכמה ובחסדים, ואז הוציאה חו"ס הארת החכמה והארת החסדים אל המצח דא"א, והמצח הכריע חשיבות אור החסדים, ודחה אור החכמה בשביל זו"ן. והוציא האורות דחכמה וחסדים. וע"י זה שהמצח הכריע לקבל החסדים ולדחות החכמה, נרשמה הכרעה זו במצח, ואז נרשם במצח אור שנקרא רצון.

הכרעה זו שעשה, להעדיף את החסדים על החכמה, אע"פ שיש לו חכמה, היא נקראת בשם רצון. כלומר, אותה קבלת החסדים, שהיו בתחילה ע"י שליטה של עליית המלכות לבינה, נעשתה עתה לרצון.

האידרא זוטא קדישא

פקיחת העיניים

[פקיחו דעיינין]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כא.

.50 העיניים של ראש עתיקא קדישא, א"א, שתי העיניים שקולות כאחת. והן משגיחות תמיד ואינן ישנות, כמ"ש, לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ישראל הקדוש, ז"א, משום זה אין לו גבות עיניים, ואין לו כְּסוּת על העיניים.

גלגלתא ופנים, הם ם' ל' צ' דצל"ם. גלגלתא הוא ם', והפנים הם ל'. והם נכללים זה בזה. וכל אחד מהם כולל מל"צ. יש מל"צ של ם', של ל', של צ'.

ונמצא, שאע"פ שהפנים הם ל' דצל"ם, יש בהם מל"צ, אשר שתי אוזניים ומצח הם ם' של ל', והם ג"ר. ושתי עיניים וחוטם הם ל' של ל', והם חג"ת. וכיוון שהל' היא גילוי חכמה, ולא ם', ע"כ הם מכונים עיניים, כי אור הראייה הוא חכמה. אלא כיוון שבם' של ל', שהם ג"ר דפנים, אין החכמה מתגלה, אלא בל', שהם חג"ת, ע"כ העיניים נבחנות לו"ק דחכמה, לחו"ג, והחוטם לת"ת.

ונודע שכל הדינים נאחזים באור החכמה, וכל תאוות הקליפות והס"א היא לינוק ממנו. וע"כ הם צריכים שמירה מס"א, שלא יינקו מהם. ושמירה זו היא הכסות שעל העין. שבזמן שליטת שמאל בלי ימין, הכסות מכסה ומעלימה אור החכמה שבשמאל, שהוא העיניים.

ומשום כוח השמירה, מופיעים דינים בעת הארת החכמה, המענישים כל הנוגע בהם. ואלו השערות שבגבות העיניים, שהם הדינים להבריח ס"א. אמנם כל זה נוהג בעיניים דז"א, שיש שם הארת החכמה דשמאל. משא"כ בעיני א"א, שבהן רק שליטת החסדים, כיוון שבחסדים אין אחיזה לס"א, אין העיניים שלו צריכות שמירה, כלומר הכסות שעל העיניים, ואינן צריכות שערות שבגבות עיניים.

העיניים של ראש עתיקא קדישא, א"א, שתי העיניים שקולות כאחת. כי בז"א עין ימין היא חסד, עין שמאל היא הארת החכמה. ע"כ הן שתיים. משא"כ בא"א, ששם שליטת החסדים, אין הפרש בין עין ימין לשמאל, שתהיינה נבחנות לשתיים. והן כמו עין אחת, כי החכמה שבעין שמאל נכללת בחסד שבעין ימין, ואין שם אלא אור החסדים.

והן משגיחות תמיד ואינן ישנות, כי בז"א, כשהארת חכמה שבשמאל שולטת בלי ימין, מסתלקים ממנו המוחין, והוא בשינה. מה שאין זה בעיניים דא"א, שלא ייארע לעולם שהשמאל ישלוט בלי ימין, משום זה אין לו גבות עיניים, ואין לו כסות על העיניים. כי בשליטת החסדים אין אחיזה לס"א, ואינם צריכים לשמור אותם מפניהם.

.51 המוח, חו"ס דא"א, נחקק בקטנות ומאיר בגדלות בג' מיני לבן שבעַין, ג' מיני חסד, שבג' קווים שבעין. בלבן אחד שבהן, רוחצות עיניים דז"א בחלב, בחסד. והוא מהלבן הראשון, שבג' מיני לבן דעיניים דא"א, קו ימין. ושאר מיני לבן רוחצים ומאירים בשאר הנרות, בשאר המדרגות.

.52 המוח, חו"ס, נקרא מעיין הברכות, המעיין שכל הברכות יוצאות ממנו. ומשום שהמוח הזה לוהט בג' מיני לבן שבעין, ע"כ תלויה הברכה בעין, כמ"ש, טוב עין הוא יבורך. כי הלבן שבעין תלוי במוח. העין ההיא כשמשגיחה בז"א, מאירים כולם בשמחה. עין זו, אע"פ שיש בה ג' קווים, עכ"ז כולה ימין. אבל עיניים שלמטה, דז"א, הן ימין ושמאל, שתיים, בשתי בחינות, שהימין חסד והשמאל גבורה בהארת חכמה.

.53 יש י' עליונה י' תחתונה, ה' עליונה ה' תחתונה, ו' עליונה ו' תחתונה. כל העליונות תלויות בעתיקא, והתחתונות בז"א. ואינן תלויות בו, אלא שהן בו ממש. כי ז"א נקרא הוי"ה, ובו האותיות. ובעתיקא קדישא הן רק תלויות, ששורשי ד' אותיות הוי"ה הם בו, ולא אותיות הוי"ה ממש. כי השם של עתיקא מתכסה מהכול, ואינו מושג. אבל אותיות הוי"ה תלויות בעתיקא, כדי שיקיימו האותיות שלמטה. שאם לא כן, לא היו מתקיימות אלו שלמטה.

.54 משום זה, השם הקדוש סתום וגלוי. אותו הסתום הוא כנגד עתיקא קדישא הסתום מכל. ואותו הגלוי הוא בז"א.

ומשום זה, כל הברכות צריכות להיות בסתום ובגלוי. שצריכות להיות בלשון נוכח, כמו, ברוך אתה. וצריכות להיות בלשון נסתר, אשר קידְשנו וציוונו, שהיא סתומה, כנגד אלו האותיות הסתומות התלויות בעתיקא קדישא. וגלויה כנגד האותיות שבז"א.

האידרא זוטא קדישא

החוטם של א"א

[חוטמא דא"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כג.

.55 החוטם של א"א. בחוטם הזה, בנקב החלון שבו, נושב רוח החיים לז"א. ובחוטם הזה, בנקב החלון, תלויה אות ה' לקיים ה' אחרת למטה. והרוח הזה יוצא מהמוח הסתום, ונקרא רוח החיים. וברוח הזה עתידים לדעת חכמה, בזמן מלך המשיח. כמ"ש, ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה. החוטם הזה הוא חיים מכל הצדדים, שמחה שלמה, נחת רוח ורפואה. בחוטם דז"א כתוב, עלה עשן באפו. וכאן כתוב, ותהילתי אֶחטום לָך.

שתי עיניים וחוטם הם חג"ת, ג' קווים. ונמצא שהחוטם, ת"ת, מייחד ב' הקווים חו"ג, שהם שני עיניים. ההשפעה אינה באה מב' הקווים שבקצוות, אלא מקו האמצעי, המייחד אותם וכולל את קו הימין וקו השמאל. נמצא שבחינת הארת החכמה שבעיניים מתגלה בימין ובשמאל שבחוטם.

גם נודע שימין ושמאל דקו האמצעי הם ז"א ומלכות, שהימין שבו חג"ת נה"י, והשמאל שבו מלכות. וכמו שבדעת, כך הוא בת"ת. וזהו, שני הנקבים שבחוטם, שבקו האמצעי, שנקב הימין שבו הוא ז"א, ונקב השמאל שבו הוא המלכות.

בחוטם הזה, בנקב החלון שבו, בנקב ימין דחוטם, נושב רוח החיים לז"א. משפיע אל ז"א רוח החכמה, רוח החיים, כי אור החכמה נקרא אור החיה. כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה בעליון. וע"כ ז"א למטה, מקבל מבחינת ז"א שבחוטם.

ובחוטם הזה, בנקב החלון, בנקב שמאל שבחוטם, תלויה אות ה', מלכות, כי השמאל שבחוטם היא מלכות. לקיים ה' אחרת למטה, כלומר המלכות שלמטה מקבלת הארת החכמה ממלכות זו הכלולה בחוטם, שזו התכללות העין השמאלית בחוטם.

והרוח הזה יוצא מהמוח הסתום, כי העיניים הן הארת החכמה, המתקבלת מחו"ס, והחוטם הוא התכללות העיניים. וע"כ נקרא רוח החיים, כי אור החכמה נקרא אור החיה, כמ"ש, החכמה תחַייה בעליהָ. החוטם הזה הוא חיים מכל הצדדים, כי אפילו הימין דחוטם הוא ג"כ אור החכמה, משום שהימין והשמאל כלולים זה מזה.

בחוטם דז"א כתוב, עלה עשן באפו, ששם מתקבצים כל הדינים. וכאן כתוב, ותהילתי אחטום לך. אחטום, לשון חוטם, שיסתום החרון שבחוטם, ויאריך אפו. ותהילה, היא אור המלכות, שמתקשר בנקב השמאל דחוטם ומעכב הדינים מלהתגלות.

.56 אות ה', המלכות, מקבלת מפה דא"א. אבל כאן אין המלכות מתחברת לפה דא"א, אלא לנקב שמאלי דחוטם. ואע"פ שעולה באחד, בה' תלויים דינים, להיותה חכמה תתאה, המאירה עם דינים. ודין תלוי בחוטם, בחכמה המושפעת מחוטם. כמ"ש, עלה עשן באפו. והרי כתוב, ואש מפיו תאכֵל, האם גם בפה יש דינים? אלא עיקר הרוגז תלוי בחוטם, משום שמשם מושפעת החכמה.

האידרא זוטא קדישא

ב' חכמות, הסתומה והגלויה

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כד.

.57 כל התיקונים של עתיקא קדישא, במוח שוקט וסתום מיתקנים, בחו"ס. וכל התיקונים שבז"א, בחכמה תחתונה מיתקנים, בבינה שחזרה להיות חכמה, בעת שובה לראש א"א, ולא בחכמה ממש, כמ"ש, כולם בחכמה עשיתָ. ואות ה', המלכות, היא כלל הכול, מפני שמקום גילוי חכמה התחתונה הוא במלכות.

מה בין ה', מלכות התחתונה, לה' שבנקב שמאל שבחוטם עתיקא? ה' שבמלכות שלמטה, מתעוררים ממנה דינים. וה' שבחוטם, היא רחמים בתוך רחמים. כמו עין השמאל דא"א, שהיא לבן בתוך לבן. וכן השערות דא"א, אע"פ שנמשכו מחו"ס, הן לבנות, משום שחו"ס נתקנה זה בתוך זה.

ב' מיני חכמות באצילות:

א. חכמה דע"ס,

ב. חכמה דקו שמאל, חכמה דל"ב (32) שבילים, שממנה נבנית חכמה תתאה, מלכות.

ההפרש ביניהם רב, כי החכמה דע"ס היא עצם החכמה, משא"כ החכמה דקו שמאל היא בינה, שלאחר שהתמעטה מחכמה בקו ימין, חזרה החכמה להתגלות בקו שמאל שלה. שחכמה זו אינה עצמוּת חכמה, אלא המשכת הארה מחו"ס.

האידרא זוטא קדישא

שערות דיקנא דא"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כד.

.58 בדיקנא של עתיקא קדישא, שהוא א"א, תלוי כל הכבוד של הכול. ונקרא מזל הכול. מהדיקנא הזה, שנקרא מזל, שהוא מכובד מכל מכובד, נעשו מוצלחים העליונים והתחתונים. כולם משגיחים לקבל השפע שלהם מהמזל ההוא. במזל הזה תלויים חיי הכול, מזון הכול. במזל הזה תלויים שמיים וארץ, ז"א ומלכות, וגשמי רצון. במזל הזה, שהוא מכובד מכל מכובד, נעשו הצבאות העליונים והתחתונים. מזל, פירושו לשון הצלחה.

שורש השערות הוא מקרומא דאוירא, מהמיעוט שנעשה ע"י עליית המלכות לבינה. אמנם זה שורש, כי הן כוללות כל הדינים, המתפשטים בסיבת עליית מלכות לבינה, שהם כל הדינים הנכללים בג' זריעות של חולם שורוק חיריק, וכן הדינים הנגלים מכוח המחלוקת של ימין ושמאל.

כל אלו הדינים כלולים בדיקנא, משום שמקור כל הדינים האלו הוא עליית המלכות לבינה, נקודת החולם, שהיא תחת החכמה דע"ס, חו"ס. ואין הדינים האלו יכולים לפעול משהו למעלה ממקור יציאתם בחכמה ובכתר דע"ס, אלא מבינה ולמטה.

וזהו שחו"ס נקראת מוח שוקט וסתום, שאע"פ שהמלכות עלתה לראש א"א והוציאה הבינה לחוץ, לא צמחו משום זה שום דינים בחו"ס עצמה, כי אין הדינים יכולים לפעול למעלה ממקום יציאתם. אמנם כל המוחין וכל המדרגות דאבי"ע יוצאים בג' זריעות אלו של חולם חיריק שורוק. ולפיכך היו צריכים להיתקן בא"א, שממנו מתקיימים כל אבי"ע. וכיוון שבו עצמו לא יכלו להיאחז, ע"כ נתקנו בו בשערות הדיקנא, הכולל כל מיני דינים אלו, של ג' זריעות חולם שורוק חיריק. וכל המחלוקת הגדולה של ימין ושמאל.

ודיקנא הוא המשפיע אותם אל התחתונים, אשר ע"י דינים אלו הולכים ומתגלים כל המוחין באבי"ע, מדרגה אחר מדרגה עד גמה"ת.

בדיקנא של עתיקא קדישא תלוי כל הכבוד של הכול. ונקרא מזל הכול. ולולא הדינים, המכונים שערות דיקנא, מלשון סערות, לא היו מתגלים באבי"ע כל המוחין הגדולים. וע"כ נקרא הדיקנא מזל הכול, ההצלחה של הכול. שאין מי שיזכה להצלחה, אם לא קיבל מקודם אותם הדינים שבשערות דיקנא דא"א.

ובנים, חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות אלא הדבר תלוי במזל. במזל הזה תלויים חיי הכול, המוחין דהארת חכמה. ומזון הכול, החסדים. ולולא תיקון הדיקנא לא הייתה מציאות כלל לז"א ולמלכות. כי עיקר מציאותם הוא מתוך מיתוק המלכות בבינה, המושפע מהמזל ההוא. ולכן נאמר, במזל הזה תלויים שמיים וארץ, ז"א ומלכות.

.59 י"ג (13) מעיינות של שמן חשוב וטוב, י"ג מידות הרחמים, תלויים בדיקנא, המזל המכובד, וכולם יוצאים לז"א. וט' מהם נמצאים בז"א, להכניע הדינים.

.60 המזל הזה תלוי במשקל שווה עד הטבור. כל קדושות קודשי הקודשים תלויות במזל הזה. המוחין דאו"א הנקראים קודשים, שבעת עלייתם לא"א נקראים קודשי הקודשים, תלויים במזל הזה. במזל הזה התיר התרת הסבך של קשר העליון, מאותו הראש של כל הראשים שלא נודע ואינו מושג ואין יודעים בו עליונים ותחתונים. משום זה הכול תלוי במזל הזה.

אין השערות נקבעות אלא במקום ם' דצל"ם. וגם הגוף מתחלק לםל"ץ, אשר מפֶּה עד החזה היא ם', ומחזה עד הטבור ל', ומטבור ולמטה ץ'. ולפיכך יכולות השערות להתפשט בגוף רק עד מקום החזה, ולא יותר מזה, כי משם והלאה הוא ל' דצל"ם, שבה יוצאת הי' מאויר בשעת גדלות, ואינן יכולות משום זה לקבוע מקום בל' דצל"ם. המזל הזה תלוי במשקל שווה עד הטבור, הכוונה עד החזה, טבור הלב.

ונודע, שכל המוחין בבי"ע עד גמה"ת מתגלים ממַזָלא, שבמזל הזה התיר התרת הסבך של קשר העליון, שתיתקן המלכות דצ"א, הגנוזה ברדל"א. כלומר, הסבך העליון מאותו הרדל"א. שע"י גילוי כל המוחין שבדיקנא, נתקן לבסוף אותו הסבך, המלכות דצ"א, שהסתבכה ונגנזה ברדל"א.

.61 בדיקנא מתפשטים ג' ראשים, רדל"א כִתרא חו"ס. וכולם מתחברים במזל הזה ונמצאים בו, ומשום זה כל המכובד שבמכובד תלוי במזל הזה. כל אלו האותיות של שם הוי"ה התלויות בעתיקא, כולן תלויות רק בדיקנא זה, ומתחברות במזל הזה, ותלויות בו לקיים האותיות האחרות, הנמצאות בז"א. כי האותיות הן כלים ודינים.

ובעתיקא עצמו אין אחיזה לדינים כלל, אלא כדי להיתקן בהם לקיים התחתונים, נתקן פרצוף שערות מיוחד התלוי בו. ואם אלו האותיות לא היו עולות לעתיק, לדיקנא שלו, לא היו מתקיימות אלו האחרות שבז"א. ומשום זה כשהיה צריך, אמר משה, הוי"ה הוי"ה, פעמיים, שהראשון הוא התלוי בא"א והשני בז"א. וטעם מפסיק ביניהם. ובמזלא תלוי הכול, ולא בא"א עצמו. מהמזל הזה מתביישים העליונים והתחתונים ונכנעים לפניו.

האידרא זוטא קדישא

איך נאצלה החכמה דל"ב שבילים

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כו.

.62 עתיקא קדישא הזה, הסתום מכל סתומים, לא נזכר בתורה ואינו נמצא, כי משום שהוא ראש עליון לכל העליונים, אינו נזכר בתורה אלא רק ראש אחד בלי גוף. כמ"ש בדניאל, ושֵׂיער ראשו כצמר נקי, ולא נזכרים גוף וזרועות ושוקיים, כדי לקיים את הכול.

.63 הנסתר והסתום והגנוז מכל, שהוא כתרא דא"א, תיקוניו נתקנו באותו המוח הסתום מכל, חו"ס. ואחר שהתפשט ונתקן כולו, יצא חסד עליון מכתרא דא"א והתפשט, ונתקן, ונכלל הכול במוח הסתום, חכמה דא"א. כשנתקן הלבן הזה באור הזה, כשהחסד עליון דכתרא נכלל בחו"ס דא"א, בטש רדל"א במו"ס, והאיר, והוציא מהמזל המכובד מוח אחר, שמתפשט ומאיר לל"ב שבילים, שהם או"א.

והמוח הזה מאיר מהמזל המכובד. כי הדיקנא הוא שורש למוח דל"ב שבילים. והאירו במוח הזה ג' ראשים עליונים, חו"ב, ואחד הכולל אותם, מוח הדעת. ואלו חב"ד תלויים במזלא ונכללים בו. ונמצא, שכל אור החכמה שהתחתונים מקבלים, אינם מקבלים מחכמה שבראש א"א, אלא מחכמה המתפשטת בדיקנא דא"א.

.64 ממוח דל"ב שבילים מתחיל להתגלות הכבוד של הדיקנא, המזל הסתום. כי ממנו בא ונמשך בכל מדרגה. וכשהם מיתקנים בכל המדרגות, הם מיתקנים, כמו שעתיקא קדישא, ג' ראשים מתעטרים בו, כך כל המדרגות הן בג' ראשים. וכשהן מאירות, תלויות כל המדרגות זו בזו בג' ראשים, שהם ב', מב' הצדדים ימין ושמאל, ואחד הכולל אותם באמצע שלהם, שהם ג' קווים, ימין שמאל ואמצע, הנוהגים בכל מדרגה, ושדרכם משפיעה כל מדרגה אל התחתונה ממנה.

הזוהר מפרש איך כל המוחין יוצאים ממזלא. תחילה נכללה חו"ס דא"א מג' ראשים, רדל"א כתרא מו"ס. ונתקנה מהם בג' קווים. ואח"כ מוציאה חו"ס ג' קווים שבה בזה אחר זה במזלא, שהוא הדיקנא, שבו מיתקנים כל הדינים הבאים מתיקון ג' קווים, בג' זריעות חולם שורוק חיריק, ובגילוי הדינים ממחלוקת ימין ושמאל, שהם מכונים שערות. ומג' קווים אלו שבדיקנא, מתפשט ויוצא המוח של ל"ב שבילים, אשר החכמה שבו היא הארת חכמה דשמאל, שהוא חב"ד דאו"א וישסו"ת, המשפיעים לזו"ן.

הנסתר הסתום והגנוז מכל, כתרא דא"א, זה רדל"א המאיר שליטה אחת מתוקה ונאה בראש א"א, שהיא הקטנות של עליית המלכות בבינה דרדל"א, שמתיקון זה התמעט לו"ק, והיא נקודת החולם שממנה נתקן קו ימין. תיקוניו נתקנו באותו המוח הסתום מכל, שע"י תיקון זה דרדל"א התמעטה חו"ס לו"ק, קו ימין, שנתקן במו"ס.

ואחר שהתפשט ונתקן כולו, לאחר המיעוט שבקו ימין, חזרה והתפשטה הי' שיצאה מאויר, וחזר להיות אור החכמה, ונתקן כל המיעוט שמקודם, הנעשה בקו הימין. ותיקון זה הוא נקודת השורוק, תיקון קו השמאל.

ואח"ז ע"י התעוררות מרדל"א, נכללו ימין ושמאל שבמו"ס זה בזה, וחסד עליון, קו ימין, יצא מגלגלתא ונכלל במו"ס בקו אמצעי, הכולל ימין ושמאל. ואז נשלמת הארת מו"ס בג' קווים. כשנתקן הלבן הזה באור הזה, כשנתקן חסד באור חו"ס, שנשלם בג' קווים, בטש רדל"א במו"ס, וחזר והאיר הארת הגדלות במו"ס, והוציא מהמזל המכובד מוח אחר, שמתפשט ומאיר לל"ב שבילים.

בעת שיצאו ג' קווים במו"ס, האירו את כוחם בשערות דיקנא בזה אחר זה, אשר כל הדינים שדרכם לבוא עם תיקון ג' קווים, יצאו אז בשערות דיקנא, כי שערות פירושן סערות ודינים. עד שנתקנו בהן ג' קווים על שלמותם, כלומר שהדיקנא נמצא בי"ג מידות הרחמים, שהארת מו"ס מתפשטת בדיקנא בג' קווים, שבכל קו חו"ב תו"מ. ואז יוצא ממנו מוח אחר שהוא או"א, שמתפשט ומאיר לל"ב שבילים, החכמה של המין השני, חכמה דקו שמאל, חכמה דל"ב שבילים, המתחדשת ויוצאת מדיקנא.

ל"ב שבילים הם עשרה מאמרות וכ"ב (22) אותיות, ע"ס דבינה וכ"ב אותיות דז"א, שעלו למ"ן והתחברו בבינה. ובעליית ז"א לבינה נעשה הפרש חדש בין מו"ס לחכמה דשמאל, כי במו"ס נמצא שקו האמצעי, הכולל יחד ימין ושמאל, בא מלמעלה. כי רדל"א, הוא קו האמצעי, הכולל כתרא ומו"ס. אבל בבינה, ז"א שעלה אליה למ"ן, הוא קו האמצעי, הכולל ומייחד ימין ושמאל שבבינה, ונמצא בה הקו האמצעי למטה מימין ושמאל.

.65 תחת השם עתיקא קדישא למעלה למעלה יש אינו נודע, ואינו מושג, ואינו נרשם, שהוא רדל"א, הכולל הכול. וב' הראשים התחתונים, גלגלתא ומו"ס, ימין ושמאל, כלולים בו, שהוא מייחד אותם. ואז הכול נתקן בדרך ב' ראשים לימין ושמאל, ואחד הכולל אותם ומייחד אותם זה בזה, רדל"א. והוא אינו במניין הספירות, ולא בכלל שלהם, שאינו אפילו כתר אליהם. ולא בחשבון, שאינו בבחינת חכמה, הנקראת חשבון, אלא ברצון הלב.

.66 המקום שנמצאת בו התחלה, הוא מהארת עתיקא קדישא המאיר ממזלא, הארת החכמה, המתפשטת ל-32 צדדים, חכמה דל"ב שבילים, שיוצאת מאותו מו"ס, מהארתו בדיקנא. ומה שעתיקא קדישא מאיר בתחילה, זה המוח דל"ב צדדים, ההתחלה ממה שהתגלה, ונעשה לג' ראשים, חו"ב וראש הכולל אותם, מוח הדעת. ואלו שלושה חב"ד מתפשטים לז"א, ומאלו מאירים כל המדרגות.

האידרא זוטא קדישא

התפשטות החכמה דל"ב שבילים לתחתונים

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף כט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף כט.

.67 הזוהר מבאר, איך ב' ראשים חו"ב ואחד הכולל אותם, הדעת, מתפשטים ממוח דל"ב שבילים לז"א ולשאר המדרגות.

נחקקה חכמה דל"ב שבילים, והוציאה נהר אחד, בינה מחוץ לחכמה, בסיבת עליית המלכות לבינה, שע"י זה נמשך ויוצא הנהר להשקות הגן, המלכות, שלולא יציאת הבינה מחכמה, לא היו מוחין למלכות. ועלייה זו של מלכות לבינה הוא קו ימין. ונכנס בראש דז"א, ונעשה מוח אחד, מוח החכמה שבימין דראש ז"א.

ומשם נמשך ויוצא בכל הגוף דז"א, ומשקה כל אלו הנטיעות. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. והתבאר עניין יציאת הימין דראש דז"א, חכמה דימין, הנעשית בעיקרה ע"י עליית המלכות לבינה, ויציאת הבינה משום זה מחוץ לחכמה.

.68 עוד נחקקה חכמה דל"ב שבילים, ונמשכה ונכנסה בראש דז"א, ע"י ירידת המלכות מבינה, נקודת השורוק. ונעשה מוח אחר, מוח הבינה, קו השמאל דראש דז"א.

אח"כ האור ההוא, קו האמצעי דראש דז"א, שנמשכו ממנו אלו ב' ההמשכות, כלומר, שמייחד זה בזה קו ימין וקו שמאל, חו"ב, ומושך אותם וכולל אותם יחד בתוכו, ונחקקו והתחברו בראש אחד של עמקות הבור, מוח הדעת, כמ"ש, בדעתו תהומות נבקעו. ונכנס בראש דז"א ונעשה מוח אחר, מוח הדעת. ומשם נמשך ונכנס לתוך הגוף דז"א, וממלא כל אלו החדרים והמסדרונות שבגוף. כמ"ש, ובדעת חדרים יימלאו.

.69 חב"ד דז"א מאירים מאור של אותו מו"ס העליון, המאיר במזלא. ומזלא מאיר במוח דל"ב שבילים, שהוא או"א. ומאו"א נמשך לחב"ד דז"א. והכול תלוי זה בזה, ונקשר זה בזה, עד שיהיה נודע שהכול אחד. והכול הוא עתיקא, ולא נפרד ממנו כלום.

אלו ג' אורות חב"ד דז"א מאירים לג' אחרים, לאבות, חג"ת דז"א. ואלו מאירים לבנים, נה"י דז"א. והכול מאיר ממקום אחד, ממו"ס, עתיקא. כשמתגלה עתיקא, רצון הרצונות, הכול מאיר, והכול נמצא בשמחה שלמה.

האידרא זוטא קדישא

עדן עליון עדן תחתון

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ל

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ל.

.70 חכמה דל"ב שבילים נקראת עדן. ועדן זה נמשך מעדן העליון, הסתום מכל סתום, מו"ס. ומהעדן הזה, חכמה דל"ב שבילים, נקרא התחלה, התחלה להאיר לתחתונים. כי בעתיקא, במו"ס, לא נקראו ולא היו ההתחלה והסוף, שהם חכמה עילאה וחכמה תתאה, כי מו"ס אינו מאיר בתחתונים מעצמותו, אלא מהארתו דרך מזלא במוח דל"ב שבילים.

והמוח דל"ב שבילים יש בו התחלה, היות שבו החכמה דקו שמאל. ויש בו סוף, המלכות, שנקראת חכמה תתאה, שבה מקום גילוי חכמה זו. ומשום שבעתיקא אין התחלה וסוף, אינו נקרא, אתה, לשון נוכח וגילוי, כי הוא מכוסה ואינו מגולה. וע"כ נקרא, הוא, לשון נסתר. וממקום שנמצאת בו התחלה, החכמה דל"ב שבילים, נקרא, אתה, ונקרא, אב. כמ"ש, כי אתה אבינו.

.71 כלל הכול הוא, שז"א נקרא, אתה, משום שהוא מגולה. עתיקא קדישא, שהוא מכוסה, נקרא, הוא. והוא יפה. ועתה אנו קוראים למקום זה, שנמצאת בו התחלה, שהוא המוח דל"ב שבילים, בשם אתה. כי אע"פ שעוד מכוסה, עכ"ז ממנו היא ההתחלה לגילוי. וע"כ נקרא גם הוא, אתה.

ונקרא אב, והוא אב לאבות, חג"ת דז"א. והאב הזה יוצא מעתיקא קדישא, כמ"ש, והחכמה מאַין תימצא. מעתיקא קדישא, שנקרא אַין. וע"כ אינה נודעת.

.72 כתוב, אלקים הבין דרכּה. דרכה ממש, כי אלקים, ז"א, יודע דרך התפשטות החכמה דל"ב שבילים לחכמה תתאה. אבל, והוא, עתיקא קדישא, ידע את מקומה. מקומה ממש, עצם חכמה עילאה, או"א. וכש"כ החכמה ההיא הסתומה בעתיקא קדישא, כי היא המוח של עצמו.

האידרא זוטא קדישא

למה נקראת חכמה דל"ב שבילים

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף לא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לא.

.73 חכמה זו דל"ב שבילים, היא התחלת הכול. ממנה מתפשטים ל"ב שבילים, שהתורה, ז"א, נכללת בהם בכ"ב (22) אותיות, ובעשרה מאמרות, ע"ס דאו"א עצמם שהם ע"ס דבינה. כ"ב ועשרה הם ל"ב (32), ול"ב שבילים פירושו, שז"א, שהוא כ"ב אותיות, עולה למ"ן לבינה, ומתחבר בה בקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל. חכמה זו היא אב, לאבות, חג"ת דז"א, בחכמה זו נמצאים התחלה וסוף, ונקראים משום זה חכמה עליונה וחכמה תחתונה, שחכמה עליונה היא התחלה וחכמה תחתונה היא הסוף. כשמתפשטת החכמה לז"א, הוא נקרא אב לאבות, הכול נכלל בזו החכמה. כמ"ש, כולם בחכמה עשיתָ.

האידרא זוטא קדישא

או"א שהם חו"ב

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף לא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לא.

.74 נשא רבי שמעון את ידיו, ושמח, אמר, ודאי שהזמן הוא לגלוֹת. והכול צריך בשעה זו. בשעה שעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, רצה לתקן, תיקן הכול כעין זכר ונוקבא, שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות נוקבא בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מהזכר והנוקבא. אבל במקום שנכללו זכר ונוקבא בכל ספירה, לא התקיימו, אלא בקיום אחר של זכר ונוקבא.

וחכמה זו, שהיא כלל הכול, חכמה דל"ב שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בזכר ונוקבא, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה. ונמצאו, שהם זכר ונוקבא, חכמה היא אב, בינה היא אם, חו"ב במשקל אחד נשקלו, זכר ונוקבא, שניהם שווים. ובשבילם התקיים הכול בזכר ונוקבא, שלולא זה לא היו מתקיימים.

בעולם הנקודים, כשעלתה המלכות במקומה של בינה, היא נעשתה נוקבא לכו"ח שנשארו במדרגה, וכוח הדין שבה סיים את החכמה בפרסא, שנתקנה למטה מכו"ח והוציאה בינה ותו"מ מחוץ למדרגה.

ונודע שכוח העליון שולט על התחתונים ממנו, ולפיכך כוח הדין, שקיבלו מהמלכות, העומדת למעלה מהן, נעשה נוקבא בכל ספירה. אמנם לא התקיימו כך, כי בעת גדלות חזרה וירדה המלכות ממקום בינה למקומה, ובינה ותו"מ שנפלו ממדרגתם, חזרו אל המדרגה. והתבטלה הפרסא וכל ההתכללות של זכר ונוקבא, שנעשו מסיבת עליית המלכות לבינה, שמשום זה התפשט האור מלמעלה למטה, שזו הייתה סיבת שבירת הכלים.

בשעה שעתיקא קדישא רצה לתקן, תיקן הכול כעין זכר ונוקבא, כי ע"י עליית מלכות לבינה, נכללה כל ספירה בנוקבא. אבל במקום שנכללו זכר ונוקבא בכל ספירה, לא התקיימו, כי בגדלות, כשירדה המלכות מבינה למקומה, ובינה ותו"מ חזרו למדרגתם כמקודם לכן, התבטלה התכללות זכר ונוקבא שהייתה בכל הספירות. אלא התקיימו בקיום אחר של זכר ונוקבא, בעולם התיקון, שאז נעשה נוקבא באופן אחר.

כי אז נתקן שאפילו אחר ירידת המלכות למקומה, נשארת הפרסא קבועה, ובינה ותו"מ שחזרו למדרגתם, אינם מתחברים במדרגתם כשהם למטה מפרסא, אלא צריכים לעלות למעלה מפרסא, ונעשים שם קו שמאל לכו"ח.

ומתוך שכבר סבלו מהדינים של המלכות, לא יוכלו להתאחד לגמרי עם כו"ח שבראש, להיות לאחד, אלא שנעשו לצד שמאל של המדרגה. והכו"ח, שלא נפלו ממדרגה לעולם, נבחנים לצד ימין של המדרגה, ולזכר, כי הימין הוא זכר. ובינה ותו"מ שנפלו וחזרו למדרגה, נבחנים לשמאל של המדרגה ולנקבה, כי השמאל הוא נקבה. ונמצא שאחר שהתבטלה צורת התכללות זכר ונוקבא, מחמת עליית המלכות למקום בינה, יצאו ונתקנו זכר ונוקבא בדרך חדשה.

וחכמה זו, שהיא כלל הכול, חכמה דל"ב שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, אחר שקיבלה הארת הגדלות מעתיקא דרך הדיקנא, שאז ירדה המלכות מבינה, ובינה ותו"מ חזרו למדרגתם. לא האירה אלא בזכר ובנוקבא, שבינה ותו"מ שעלו למדרגתם, לא נעשו למדרגה אחת ממש עם החכמה, אלא שנבדלו להיות שמאל אל החכמה, שהיא נקבה. ונמצא, שחו"ב האירו בזכר ובנקבה.

ומשום שחכמה זו התפשטה והוציאה מכבר את הבינה לחוץ, ע"כ, אע"פ שעתה חזרה הבינה אל החכמה, היא נעשתה לשמאל אל החכמה, לנוקבא דחכמה, שלא נפלה ממדרגתה מעולם. ונמצאו מתוקנים לזכר ונוקבא, שהחכמה שמעולם לא יצאה ממדרגתה, היא זכר. והבינה, שנפלה ואח"כ חזרה למדרגתה, היא נוקבא.

אמנם כל עיקר העלאת המלכות לבינה, שמשום זה נשארה הבינה נקבה לחכמה, היה כדי שיתקיימו זו"ן והעולמות. ע"כ השתנה שמם של חו"ב לאב ואם, לזו"ן, משום שכל טרחתם ומיעוטם אינם אלא לקיים מוחין וקיום לז"א ולמלכות בניהם. בדומה לאב ולאם, שכל יגיעתם אינה אלא לצורך בניהם. ולכן נאמר, חכמה היא אב, בינה היא אם. כי משום כך השתנה שם החכמה לאב, ושם הבינה לאם.

וכיוון שחו"ב הם מדרגה אחת, כי כו"ח, שנשארו ממדרגת בינה דא"א, נקראים חכמה, זכר, אב. ובינה ותו"מ, שחזרו למדרגה, נקראים בינה, נקבה, אם. ע"כ, חו"ב במשקל אחד נשקלו, זכר ונוקבא, שניהם שווים, כי הם ממדרגה אחת. ולא כמו ז"א ומלכות, שהם ב' מדרגות, עליון ותחתון.

ובגללם התקיים הכול בזכר ובנוקבא, שז"א ומלכות וכל המדרגות שבבי"ע התקיימו במוחין שבדרך זכר ונוקבא, כי בכל מדרגה יש ע"ס, וכו"ח שבה הם זכר, ובינה ותו"מ הם נקבה. ולולא קיום זכר ונוקבא של חו"ב, שסיבתם היא מחמת עליית המלכות לבינה, לא היו מתקיימים זו"ן ובי"ע.

.75 התחלה זו, החכמה דל"ב נתיבות, שהם או"א, היא אב לכל, אב לכל האבות, שהם חג"ת דז"א. וחו"ב, שהם או"א, התחברו זה בזה, ומאירים זה בזה. כשהתחברו, הולידו את ז"א ומלכות, והתפשטה האמונה, המלכות.

כשהתחברו י' בה', חו"ב, התעברה הבינה, הוציאה והולידה בן, ז"א. משום זה נקראת בינה, כי מולידה בן י"ה, כי בינה היא אותיות בן י"ה, שזוהי שלמות הכול. כי נמצאים חו"ב מתחברים, והבן, ז"א, ביניהם, שהוא כלל הכול בתיקונם. ונמצאת שלמות הכול, שהכול אב ואם, חו"ב, בן ובת, ז"א ומלכות. שהם ד' אותיות י"ה ו"ה, שמהן כל המציאות.

.76 דברים אלו לא נתנו לגלוֹת, חוץ מלקדושים עליונים, שנכנסו לחכמה ויצאו ממנה בשלום, ויודעים דרכי הקב"ה, שאינם סרים מהם לימין ולשמאל, כמ"ש, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם. אשרי חלקו של מי שזכה לדעת דרכיו, ולא יסור, ולא יטעה בהם. כי דברים אלו סתומים הם, וקדושים עליונים מאירים בהם. כמי שמאיר מאור הנר.

לא נמסרו דברים אלו אלא למי שנכנס בחכמה ויצא. כי מי שלא נכנס ויצא, טוב לו שלא נברא. שהרי גלוי לפני עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שדברים אלו מאירים בליבי בשלמות האהבה והיראה לפני הקב"ה. ואלו בניי שכאן, יודע אני בהם, כי נכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלום, והאירו באלו הדברים, ולא בכולם. ועתה הנה מאירים בשלמות, כמו שצריך. אשרי חלקי עימהם בעולם ההוא.

.77 כל מה שנאמר בעתיקא קדישא, וכל מה שנאמר בז"א, הכול דבר אחד, אין תלוי בו פירוד.

.78 ההתחלה שנקראת אב, נכללת בי', התלויה ומאירה מהמזל הקדוש, הדיקנא, ומשום זה הי' כוללת אותיות ו"ד, כי במילואה היא יו"ד, שזה מורה שבאבא כלולים פרצופים אחרים, אמא ז"א ומלכות, הרמוזים בו"ד. כי אות ה', אמא, היא בצורת ו"ד. וכן ו' היא ז"א, ד' היא המלכות.

י' היא התכללות של כל האותיות האחרות, כי התחלת כל אות היא עם נקודה, י', שזה מורה שכל המדרגות כלולות באבא. י' הוא ראש וסוף של הכול. כי חכמה עליונה, שהיא ראשית הכול, נקראת י'. וכן חכמה תחתונה, שהיא סוף הכול, המלכות, נקראת י'.

.79 ואותו הנהר הנמשך ויוצא, בינה היוצאת מחכמה, נקרא עוה"ב, משום שבא תמיד ואינו נפסק. וזהו עדן הצדיקים, שיזכו לחיי העוה"ב, בינה החוזרת לחכמה, הנקרא עדן התחתון, המשקה תמיד את הגן, זו"ן, ואינו נפסק. עליו כתוב, וכמוצָא מַים אשר לא יכַזבו מֵימיו.

ועוה"ב הזה נברא בי', ע"י חכמה שנקראת י'. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן, בינה היוצאת מחכמה, הנקראת עדן העליון. להשקות את הגן, את זו"ן, הנקראים ו"ד. כי י' במילואה כלולה משתי אותיות ו"ד, כלומר יו"ד.

.80 ו"ד כלולות ביו"ד. הנטיעה של הגן, שהוא ז"א, נקראת ו'. ויש גן אחר, שנקרא ד'. ומו', ז"א, מושקה ד', המלכות, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. עדן הוא חכמה עליונה, וזה י'. להשקות את הגן, זה ו', ז"א. ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, זוהי ד', המלכות. והכול כלול ביוד.

.81 משום שהכול כלול ביוד, חכמה, נקראת החכמה אב לכל, אב אל האבות, שהם חג"ת דז"א, התחלת הכול, בית הכול, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. וכתוב, כולם בחכמה עשית.

החכמה במקומה לא התגלתה ולא נודעה. משהתחברה באמא, בינה, היא נרמזת באמא, ומשום זה נעשתה אמא כלל הכול, שבה נודעים ובה נרמזים ההתחלה והסוף של הכול, חכמה עליונה, וחכמה תחתונה, המלכות. כי בה נסתם הכול.

.82 כלל הכול הוא השם הקדוש. י' דהוי"ה כוללת חכמה דל"ב שבילים, שהיא אבא. אות ה', היא אמא, בינה. ו"ה הם ב' בנים, ז"א ומלכות, המתעטרים מאמא. והבינה כוללת כולם, כי י', חכמה, מתחברת בה', אמא, ומולידים בן, ז"א, והם אותיות בינה, אב ואם, שהם י"ה, ובן ביניהם. כי בינה היא אותיות בן י"ה.

.83 בינה, אמא, גם נקראת תבונה, בשעה שמניקה לב' בנים, שהם בן ובת, ו"ה, ז'"א ומלכות, כי הכול כלול באותיות בן ובת. כי תבונה היא אותיות ב"ן ב"ת ו"ה. והכול הוא כלל אחד, תבונה.

.84 שלמה המלך, התיקון הראשון שגילה ואמר, הינָך יפה רעייתי, שמדובר באמא, שאבא קורא לה רעייתי. והתיקון השני, שאמר, איתי מלבנון כלה, נקראת כלה, הנוקבא שלמטה, המלכות. ואין ששניהם בנוקבא שלמטה, במלכות. כי ה"ר דהוי"ה אינה נקראת כלה אלא רעייתי, כי או"א נקראים רֵעים.

וה"ת נקראת כלה לזמנים ידועים, כי בזמנים שזכר, ז"א, אינו מתחבר עימה ומסתלק ממנה, בזמן ההוא כתוב, ואל אישה בנידת טומאתה לא תִקרב. בשעה שהנוקבא נטהרת, והזכר רוצה להתחבר עימה, אז נקראת כלה. כי באה ככלה ממש, שלכל זיווג, המלכות נבנית בע"ס מחדש ונחשבת ככלה. משא"כ או"א, הזיווג שלהם תמידי ואינו נפסק.

.85 אבל אמא זו, רצון של או"א, אינו נפסק לעולם, כאחד יוצאים וכאחד הם שורים. לא נפסק זה מזה, ואינו מסתלק זה מזה. ומשום זה כתוב, ונהר יוצא מעדן. יוצא תמיד ואינו נפסק. כמ"ש, וכמוצָא מים אשר לא יכזבו מימיו. ומשום זה כתוב על אמא, רעייתי, כי שורים ברצון של אחווה ורעות, באחדות שלמה.

אבל כאן במלכות, נקראת כלה, כי כשבא הזכר, ז"א, להתחבר עימה, היא כלה, שע"ס שלה נבנות מחדש במוחין ובנה"י לכל זיווג, כי ככלה ממש היא באה.

.86 ומשום זה מפרש שלמה ב' תיקונים של נוקבא, באמא ובמלכות. התיקון הראשון באמא שהיא סתומה, משום שאמא סתומה ומכוסה. התיקון השני במלכות אינו סתום כל כך. ואח"כ תולה כל השבח של המלכות באותה שלמעלה, באמא, כמ"ש, אחת היא לאִימה, ברה היא ליולַדְתה.

ומשום שאמא מתעטרת בעטרה של הכלה, מחמת שהמלכות, הכלה, עלתה ונכללה באמא, ורצון הי', חכמה, אינו נפסק ממנה לעולם, ונמצאת אחוזה בעליונים ובתחתונים כאחד, ע"כ ניתנה ברשותה כל חירות העבדים, כל החירות של הכול, כל חירות של הרשעים לטהר הכול. כמ"ש, כי ביום הזה יכפר עליכם. וכתוב, וקידשתם את שנת החמישים שנה, יוֹבל היא. יובל, כמ"ש, ועל יוּבל ישַׁלַח שורשיו, כי יוּבל פירושו נהר. משום אותו הנהר, אמא, הבא ונמשך ויוצא ובא תמיד בלי הפסק אל הגן, המלכות.

.87 כתוב, כי אִם לַבינה תקרא, לתבונה תיתן קולֶךָ. כיוון שכתוב, כי אם לבינה תקרא, למה כתוב, לתבונה תיתן קולך? אלא בזמן שבינה מניקה לבן ולבת, נקראת תבונה. איזו מהן עליונה? בינה. בינה היא אב ואם ובן. כי י"ה הן אב ואם. ובן ביניהם, ו', שבינה היא אותיות בן י"ה.

תבונה היא כלל של הבנים, אותיות בן ובת ו"ה. י"ה אינן נזכרות בה. מזה נשמע, שבינה היא עליונה מתבונה, כי לא נמצאים אב ואם, י"ה, אלא בבינה. ובתבונה לא נזכרו י"ה, כי תבונה היא ו"ק דבינה. אמא רובצת על הבנים, שהם ו"ה, ואמא עצמה אינה מגולה שם. ע"כ אין באותיות תבונה, אלא בן בת ו"ה בלבד, ולא י"ה.

נמצא שכלל ב' בנים, ז"א ומלכות, נקרא תבונה. והכלל של אב אם ובן, חכמה בינה וז"א, נקרא בינה. וכשרוצה לכלול גם י"ה, נכללו בבינה. ונמצא מזה, כשז"א מלביש לישסו"ת, אין לו אלא ו"ק. וכשמלביש לאו"א, יש לו י"ה, ג"ר.

האידרא זוטא קדישא

הדעת הוא ז"א המייחד חו"ב שהם או"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף לז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לז.

.88 ואו"א ובן אלו, נקראים חב"ד. משום שהבן הזה, ז"א, כשלוקח הסימנים של אביו ואימו, כשלוקח וכולל בתוכו חו"ב של או"א, הוא נקרא דעת, לשון עדות, משום שהוא עדות על שניהם, שכולל בתוכו מוחין דאבא ומוחין דאמא. כי הדעת הוא מכריע וכולל חו"ב. והבן הזה, דעת, נקרא בן בכור, כמ"ש, בנִי בכורי ישראל. כי ז"א, דעת, נקרא ישראל. וכתוב עליו, בני בכורי ישראל.

ומשום שנקרא בכור, לוקח ב' חלקים, חלק מאבא, חכמה, וחלק מאמא, בינה. וכשהוא גדל בעטרותיו, לוקח ג' חלקים, חב"ד. וב' חלקים וג' חלקים הכול הוא דבר אחד, כי הדעת אין בו יותר אלא מהתכללות חו"ב. באופן, שאפילו בחב"ד אינם יותר משניים, שהם חו"ב. וזה וזה אחד הוא, משום שהדעת יורש ירושת אביו ואימו. וע"כ יש בו רק חו"ב, כמו אביו ואימו, ולא יותר.

האידרא זוטא קדישא

ירושה וב' עטרות שבחב"ד דז"א

[אחסנתא וב' עטרין שבחב"ד דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף לח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לח.

.89 מהי הירושה שז"א יורש את או"א? היא ירושת אביו ואימו, חו"ב שלהם. וב' עטרות שהיו גנוזות בתוכם, והורישו לבן הזה, ב' חלקים של הדעת, המייחד את או"א. כי ז"א יורש כל ג' חלקים חב"ד מאו"א. כי מצד אביו הייתה גנוזה בדעת עטרה אחת שנקראת חסד, ומצד אמא עטרה אחת שנקראת גבורה. וכולם מתעטרים בראש ז"א, ואוחז אותם, כי נעשו לחב"ד שלו.

וכשמאירים אלו או"א עליו בירושתם חו"ב ובב' עטרות דדעת, נקראים כולם תפילין של ראש, שהוא ד' פרשיות. כי הירושה, חו"ב, הן פרשיות קדֶש, והיה כי יביאךָ. וב' עטרות דדעת הן שְׁמע, והיה אם שָׁמוע. והכול לוקח בן ויורש הכול ומתפשט בו, מחב"ד שבראש לכל הגוף. ובן, ז"א, נותן לבת, מלכות, וניזונה ממנו. ועכ"פ נשמע מכאן, שהבן יורש את אביו ואימו, ולא הבת, וממנו ניזונה הבת. כמ"ש בדניאל על האילן הרומז לז"א, ומזון לכל בו.

אין הזו"ן ראויים למוחין מצד עצמוּתם, להיותם ממלכות דמדה"ד, שאינם ראויים לקבל אור. אלא מכוח עליית המלכות דמדה"ד אל הבינה, שנמתקה שם, נעשים זו"ן ראויים לקבל מוחין וכלים מבינה. ובזה השתנו זו"ן מכל הפרצופים, כי כל הפרצופים, הכלים מצד עצמם, ורק האורות מקבלים מעליון. משא"כ זו"ן, גם הכלים מוכרחים לקבל מעליון, ולולא זה לא היו ראויים זו"ן למוחין.

ומסיבת עלייה זו של מלכות לבינה, השתנו השֵׁמות של חו"ב לאו"א. וכן זו"ן נקראים מחמת זה בשם בנים, מטעם שגם הכלים שלהם נמשכים מאו"א. ואלו המוחין שז"א מקבל מאו"א, הוא בעלייה למ"ן ובייחוד או"א, שע"י זה, כיוון ששלושה קווים דאו"א יוצאים מאחד, אחד, ז"א, זוכה בשלושתם. וע"כ נחשב זה כמו ירושה, בדומה לבן שיורש נכסי אביו, אע"פ שלא עמל עליהם, כן ז"א מקבל חב"ד דאו"א, מחמת עלייתו למ"ן והכרעתו, אע"פ שאינם נמשכים לו מצד השתלשלות המדרגות.

אמנם הבת, מלכות, אינה יורשת החלק שלה, העטרה של שמאל הדעת, שנקראת גבורה, ישר מאו"א, אלא ע"י ז"א בעלה, להיותה המדרגה השנייה לז"א. ואין מדרגה מקבלת, אלא ממדרגה עליונה הקרובה אליה.

וב' עטרות דאו"א אינן נחשבות כל כך לירושה, משום שהן באמת בחינות ז"א עצמו שעלה למ"ן לאו"א וייחד ב' הקווים שלהם, ונעשה דעת להם, שזה נחשב למעשה ידיו של ז"א ולא לירושה.

.90 אב ואם אלו כלולים ומתחברים, ואבא נעלם יותר מאמא. והכול אחוז מעתיקא קדישא, ממו"ס, ותלוי מהמזל המכובד, שאינם מקבלים ישר מעתיקא קדישא, אלא דרך הדיקנא, שנקראת מזלא. ואב ואם אלו מתקנים הבית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית ובתבונה יתכונָן, ובדעת חדרים יימָלאו כל הון יקר ונעים, שזה חב"ד דז"א.

.91 אמר רבי שמעון, לא גיליתי הכול, וכל אלו הדברים היו נסתרים בליבי עד עתה, ורציתי להסתיר אותם לעוה"ב, משום שבעוה"ב שאלה שואלים לנו בחכמה, כי חכמה ירצו ממנו. וע"כ הסתיר דברים לעוה"ב. ועתה אני רואה, שרצון הקב"ה לגלות אותם, כדי שאכנס בלי בושה לפני ארמונותיו.

האידרא זוטא קדישא

דעת הנעלם, דעת המאיר בראש, דעת המתפשט

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף לט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף לט.

.92 כתוב, כי אֵל דעות ה'. דעות, לשון רבים, כי יש בז"א ג' דעות:

א. מוח הדעת, כי בדעת כל הארמונות מתמלאים, כמ"ש, ובדעת חדרים יימלאו.

ב. וכנגד זה דעת אחר, שאינו מתגלה, אלא הולך בו בסתר ונכלל בו.

ג. דעת המאיר במוחין, ומתפשט בכל המוח, אבל לא לגוף.

כי יש בראש ז"א ב' מיני חב"ד: חב"ד מאו"א עילאין וחב"ד מישסו"ת. וע"כ יש בו ב' מיני דעת. כי דעת מאו"א עילאין הוא דעת הנעלם, משום שאו"א נעלמים, שאין הי' יוצאת מאויר שלהם לעולם. והדעת מישסו"ת הוא דעת הגלוי, כי בישסו"ת יוצאת הי' מאויר, והחכמה מתגלה בו. אמנם גם דעת זה אינו מתגלה אלא בראש דז"א בלבד, ואינו מתפשט לגוף.

אלא שהדעת הזה דישסו"ת כלול מג' קווים חב"ד בפני עצמו, אשר ב' הקווים העליונים, חו"ב שלו, נשארים בראש, והקו האמצעי, דעת דדעת, הגלוי, הוא דעת המתפשט לגוף, כמ"ש, ובדעת חדרים יימלאו. באופן, שיש בראש ז"א ג' דעות:

א. דעת הנעלם,

ב. דעת הגלוי בראש ז"א ואינו מתפשט לגוף,

ג. דעת המתפשט לגוף.

.93 כי אל דעות ה'. אל תקרא דעות, אלא עדוּת. כי הוא עדות הכול, עדות של ב' חלקים, שכולל בתוכו חו"ב, כמ"ש, ויָקֶם עדוּת ביעקב. כי ז"א, יעקב, הוא הדעת הכולל חו"ב.

.94 באו"א כלולים כולם, ישסו"ת וז"א ומלכות. והכול סתום בהם, שבעת שכלולים באו"א, הם סתומים ונעלמים כמו או"א. והם סתומים ונכללים במזל הקדוש, בדיקנא דעתיקא מכל עתיקין, א"א. בו הם סתומים, כשמלבישים את א"א מפה עד החזה. בו הם נכללים, כשנכללים בדיקנא שלו. הכול הוא עתיקא, ועתיקא הוא הכול. כי כל הפרצופים או"א וישסו"ת וזו"ן הם לבושים בלבד.

.95 כל הדברים שבאידרא רבא יפים הם, וכולם דברים קדושים, דברים שאינם סרים לימין ולשמאל, כולם דברים סתומים, ומתגלים לאלו שנכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלמות. וכל הסודות כך הם, שאינם נגלים אלא לאלו שנכנסו ויצאו. ועד עתה היו מתכסים אלו הדברים שגיליתי כאן, כי הייתי ירא לגלות אותם, ועתה התגלו.

וגלוי לפני עתיקא קדישא, כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי זה, אלא כדי שלא אכנס בבושה לפני היכלו עשיתי זה. כי ראיתי כי הקב"ה וכל אלו צדיקי אמת הנמצאים כאן, כולם הסכימו על ידי לגלות אותם. כי ראיתי שכולם שמחים בשמחה זו שלי. וכולם מוזמנים בעולם ההוא אל השמחה שלי, אשרי חלקי.

.96 כשרבי שמעון סיים מילה זו, הרים ידיו ובכה וצחק. כי רצה לגלות דבר אחד. אמר, כל ימיי הצטערתי בדבר זה לגלות אותו, ועתה אינם נותנים לי רשות. התחזק וישב. ושפתיו דובבות. והשתחווה ג"פ, ולא היה אדם יכול להסתכל במקומו, כש"כ בו. אמר, פֶּה פֶּה, שזכית לכל זה, ולא יבשו מעייניך, מעיינך יוצא ואינו נפסק. עליך אנו קוראים, ונהר יוצא מעדן. וכתוב, וכמוצָא מים אשר לא יכַזבו מֵימיו.

.97 עתה אני מעיד עליי, שכל הימים שעמדתי בעולם, הייתי משתוקק לראות את היום הזה, שתהיה לי בו רשות לגלות הסודות. ולא עלה בידי, חוץ מעתה, כי בעטרה זו של גילוי סודות מתעטר היום הזה. ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב"ה, כי כל הסודות שאני מגלה מתעטרים בראשי. והיום הזה לא יתרחק מלבוא למקומו לעולם ההוא כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי. ולא יותר. ועתה אני מתחיל לגלות דברים, כדי שלא אכנס בבושה לעוה"ב. והנה אני מתחיל לומר.

האידרא זוטא קדישא

זיווג זו"ן הנקראים צדק ומשפט

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף מא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף מא.

.98 כתוב, צדק ומשפט מכון כיסאךָ, חסד ואמת יקדמו פניך. מי חכם יסתכל בזה, לראות דרכיו של הקדוש העליון, שהם דינים של אמת, דינים המתעטרים בספירות העליונות. שאני רואה שכל המאורות מאירים מהמאור העליון, הנסתר מכל נסתר, עתיקא, כל המדרגות הן להאיר בהם, שלכל אחת הארה מיוחדת. ובאור שבכל מדרגה, מתגלה בה גילוי מיוחד אליה. וכל האורות, אחוזים אור זה באור זה, ואור זה באור זה, ומאירים זה בזה. ואינם נפרדים זה מזה.

.99 האור שבכל מאור, הנקראים תיקוני המלך, ספירות המלך, כל אור מאיר ואחוז באותו האור שלִפְנַי ולִפְנים, אור א"ס, שאינו נפרד לחוץ, שאין בו תפיסה כלל. ומשום זה הכול עולה במדרגה אחת, והכול מתעטר בדבר אחד, ואינו נפרד זה מזה, הוא ושמו אחד. הוא, האור שמתגלה, נקרא לבושו של המלך. האור שלפני ולפנים שבכל האורות, הוא אור סתום, ובו שורה אותו שאינו נפרד ואינו מתגלה, א"ס.

.100 וכל המאורות וכל האורות מאירים מעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, שהוא המאור העליון. וכשמסתכלים, הנה כל האורות המתפשטים מעתיקא, אינו נמצא בהם, אלא רק המאור העליון הנסתר ואינו מתגלה.

.101 באלו לבושי כבוד, לבושי אמת, תיקוני אמת, ומאורי אמת, נמצאים ב' מאורות, שהם תיקון כיסא המלך, בינה, ונקראים צדק ומשפט. ז"א הוא משפט, המלכות היא צדק. והם התחלה ושלמות בכל האמונה. צדק בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק נקרא משפט. ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה. והכול סתום במשפט, בז"א. וצדק, מלכות, ניזון ממשפט, מז"א. ולפעמים קוראים את המלכות, ומַלכִּי צֶדק מֶלך שלם.

.102 כשמתעוררים דינים ממשפט, כולם הם רחמים, כולם הם בשלמות. כי משפט מבשם את צדק, שהוא דינים, והדינים מיתקנים, וכולם יורדים לעולם בשלמות ברחמים. ואז היא השעה שמתחברים זכר ונוקבא, וכל העולמות כולם הם ברחמים ובשמחה.

.103 וכשמתרבים עוונות העולם, והמקדש, המלכות, נטמא ע"י עוונותיהם, והזכר, ז"א, מתרחק מהנוקבא, המלכות, ונחש החזק מתחיל להתעורר, אוי לעולם שניזון בזמן ההוא מצדק, מלכות, בפירוד מז"א, משפט. כמה גדודי מלאכי חבלה מתעוררים בעולם, כמה צדיקים מסתלקים מהעולם. משום שמתרחק הזכר מהנוקבא, והמשפט אינו מתקרב אל הצדק הזה.

ועל זה כתוב, ויש נִספֶּה בלא משפט. משום שהמשפט, ז"א, מתרחק מצדק, ולא התבשמה המלכות, והצדק יונק ממקום אחר, משמאל בלי ימין, מדינים קשים.

.104 ועל זה אמר שלמה המלך, את הכול ראיתי בימי הֶבְלי, יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. הבל זה, הוא הבל אחד משבעה הבלים של מעלה, הנקראים פני המלך, משבע ספירות חג"ת נהי"מ. וזהו מלכות הקדושה, ההבל האחרון משבעה הבלים. כשהיא מתעוררת בדיניה, כתוב, יש צדיק אובד בצדקו, בצדק שלו. כי משפט מתרחק מצדק. והמלכות היא שמאל בלי ימין. משום זה נקרא, ויש נספה בלא משפט.

.105 כשנמצא צדיק עליון בעולם, אוהבו של הקב"ה, אפילו כשמתעורר צדק בלבד בלי משפט, יכול העולם להינצל בזכותו. שהקב"ה רוצה בכבודו, ואינו ירא מהדין. וכשהצדיק הזה אינו נמצא בקיומו, יראים אפילו ממשפט, ואינם יכולים לעמוד בו, כש"כ בצדק.

.106 דוד המלך, בתחילה אמר, בְּחָנֵני ה' ונַסֵני. כי אני איני מפחד מכל הדינים, אפילו מצדק זה. וכש"כ שאני אחוז בו, כי דוד היה מרכבה למלכות. כמ"ש, אני בצדק אחזה פניך. איני מתיירא לקום בדיניו. אחר שחטא היה מתיירא אפילו ממשפט, כמ"ש, ואל תבוא במשפט את עבדך.

כשצדק זה מתבשם ממשפט, הוא נקרא צדקה, לשון נקבה, כי נעשה נקבה לז"א, שנקרא משפט, ומקבלת ממנו חסדים. והעולם מתבשם בחסד, ומתמלא ממנו, כמ"ש, אוהב צדקה ומשפט, חסד ה' מָלאה הארץ.

.107 אני מעיד עליי, שכל ימיי הייתי מצטער על העולם, שלא ייקרה בדיניו של צדק, והעולם לא יישרף בלהביו, כמ"ש, אכלה ומחתה פיה. מכאן והלאה, אחר פטירתי, העולם יתנהג כפי מעשה כל אחד. כפי הבור, כך הוא עומקו, שמשלמים מידה כנגד מידה לפי המעשים. והנה בדור הזה יש צדיקים, אבל קטנים הם, שיקומו להגן על הדור ועל הצאן מד' רוחות העולם.

האידרא זוטא קדישא

ז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף מד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף מד.

.108 עד כאן התבאר, איך ג' ראשים דעתיקא נאחזים זה בזה. ואיך הדיקנא נאחזת בעתיקא. ואיך או"א נאחזים בדיקנא. מכאן והלאה הם דברים שבז"א, שלא התגלו באידרא רבא, אלו שהיו סתומים בליבי, ושם לא נתקנו. עתה נתקנו והתגלו, וכולם דברים סתומים וברורים הם כולם. אשרי חלקי ושל אלו היורשים ירושה זו, כמ"ש, אשרי העם שֶׁכָּכה לו.

.109 או"א אחוזים בעתיקא בדיקנא שנתקנה. כי תלויים מהמוח הסתום מכל סתומים ונאחזים בו. וכאשר יסתכלו בדבריי, יראו שהכול עתיקא היה, ויהיה. וכל התיקונים בו. או"א יוצאים מהמוח הסתום הזה ונכללו במזלא, ובו תלויים ובו נאחזים. ז"א תלוי בעתיקא קדישא ואחוז. וכבר התבארו הדברים באידרא רבא.

אשרי חלקו מי שנכנס בחכמה ויצא ממנה בשלמות, ויודע הדרכים, שלא יסור לימין ולשמאל, אלא בקו האמצעי, ומי שלא נכנס ויצא בשלמות, טוב לו שלא נברא. וכתוב, כי ישרים דרכי ה'.

.110 מסתכל הייתי כל ימיי בפסוק שכתוב, בה' תתהלל נפשי, ישמעו ענווים ויִשמָחו. ועתה מתקיים כל הכתוב. בה' תתהלל נפשי. כי נשמתי אחוזה בו, בו לוהטת, בו מתדבקת ומשתדלת, ובהשתדלות הזו תעלה למקומה. ישמעו ענווים וישמחו. כל אלו הצדיקים, וכל בני הישיבה הקדושה, והצדיקים שבאו עתה עם השכינה, כולם שומעים דבריי ושמחים. משום זה כתוב, גַדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו.

.111 כתוב, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אֱדום. כמ"ש, כי הנה המלכים נועדו עברוּ יחדיו. נועדו, בארץ אדום, במקום שהדינים נאחזים שם. עברו יחדיו, כמ"ש, וימָת, וימלוך תחתיו. הֵמה ראו כן תָמָהו נבהלו נחפָּזו, משום שלא התקיימו במקומם, אלא נשברו ומתו, משום שעוד לא נתקנו התיקונים של המלך, והעיר הקדושה, המלכות, וחומותיה, לא הזדמנו.

.112 וכתוב, כאשר שמענו כן ראינו. כי כולם לא התקיימו, והמלכות מתקיימת עתה בזכר, ששרה עימה. כמ"ש, וימלוך תחתיו הדר ושֵׁם עירו פָּעוּ, ושם אשתו מְהֵיטַבְאֵל בת מַטְרֵד בת מֵי זהב.

כי שבירת הכלים הייתה מחמת שז"ת עוד לא נתקנו בתיקון ג' קווים, בעיקר בתיקון קו אמצעי, המייחד ימין ושמאל, ומקיים הארת שניהם, באופן שהימין, הארת החסד, יאיר מלמעלה למטה, והשמאל, הארת החכמה, יאיר מלמטה למעלה. וכיוון שלא היה עוד תיקון זה דקו האמצעי, נמשכה הארת החכמה שבשמאל מלמעלה למטה, מאצילות לבי"ע.

וע"כ לא התקיימו, אלא שנשברו ומתו. משום שעוד לא נתקנו התיקונים של המלך, שתיקון ז"א בקו האמצעי עוד לא נתקן, ונמשכה החכמה דשמאל מלמעלה לבי"ע, וע"כ מתו.

ולפיכך אח"כ בעולם התיקון, כשנעשה התיקון דקו האמצעי, שהשמאל לא יאיר אלא רק מלמטה למעלה, נבחן שהתקיימה הארת החכמה רק באור נקבה, מלמטה למעלה, ולא באור זכר, מלמעלה למטה. ונמצא שכל אלו המלכים של עולם הנקודים שנשברו ומתו, לא נתקנו עוד כמו שהיו מולכים מקודם, כי אור זכר לא נתקן ע"י קו אמצעי, אלא רק אור נקבה.

ולכן נאמר, כי כולם לא התקיימו, שכל המלכים דנקודים, ששימשו בהארת חכמה באור זכר, מלמעלה למטה, לא התקיימו בעולם התיקון. והמלכות מתקיימת בעולם התיקון, שתאיר בהארת חכמה כדרכה באור נקבה מלמטה למעלה, בכוח קו האמצעי, שתיקן אור השמאל, שיאיר כן מלמטה למעלה באור נקבה.

.113 וימלוך תחתיו הדר, יסוד שנקרא עץ הדר, כמ"ש, פרי עץ הדר. שהמלכות נקראת פרי, והיסוד, עץ הדר. ושם אשתו מהיטבאל, כמ"ש, כפות תמרים, שהוא היסוד. ונקרא בלשון רבים, תמרים, שכתוב, צדיק כתמר יפרח, שאינו פורח בלי נוקבא, כי תמר הוא זכר ונוקבא.

וע"כ כתוב בו, ושם אשתו מהיטבאל. המלכות נקראת בת מטרד, בת ממקום שהכול טרודים להשיג, שנקרא אב, חכמה. וכתוב, לא ידע אנוֹש עֶרכה ולא תימצא בארץ החיים. שהכול טרודים להשיג אותה.

בת אל אמא, בינה, שמצידה מתעוררים דינים המטרידים הכול. וע"כ נקראת בת מטרד. בת מי זהב, משום שיונקת מב' צדדים, המאירים בב' אופנים בחסד ובדין, מימין ומשמאל. שהימין הוא חסד, מֵי, והשמאל חכמה, זהב. וזהו, מי זהב.

.114 מטרם שנברא העולם, לא היו משגיחים פב"פ. ומשום זה העולמות הראשונים, ז' מלכים דנקודים, נחרבו, שנשברו ומתו. והעולמות הראשונים נעשו בלי תיקון. ואותו מלך שלא היה בתיקון, נקרא זיקים ניצוצים, שמלכותו ושליטתו היו כמו הארת ניצוץ, שדועך מיד ואינו. כאותו אומן, כשמכה בפטיש בכלי ברזל, מוציא ניצוצין לכל צד.

ואלו הניצוצים היוצאים, יוצאים לוהטים ומאירים, ומתכבים מיד. ואלו נקראים עולמות ראשונים, ומשום זה נחרבו ולא התקיימו. עד שנתקן עתיקא קדישא, ויצא האומן לאומנותו.

האידרא זוטא קדישא

איך נאצל ז"א מאו"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף מז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף מז.

.115 המאור הוציא זיקים וניצוצים ל-320 צדדים. ואלו הניצוצים נקראים עולמות עליונים, ומתו מיד. ואח"כ יצא עתיקא קדישא לאומנותו, ונתקן בזכר ונוקבא. ואלו הניצוצים שנכבו ומתו, הנה עתה מתקיים הכול. כי מהנר הקשה יצא ניצוץ, הפטיש החזק, שהיכה והוציא ניצוצים שנכבו בעולמות הראשונים, ומתערב באוויר הטהור ומתבשמים זה בזה.

שמונה מלכים, דעת חג"ת נהי"מ, מלכו בנקודים. וכל מלך היה כולל ע"ס אשר בכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ, שכל מלך כלול מארבעים בחינות. ושמונה פעמים ארבעים הרי ש"כ (320) בחינות, שעם מיתת המלכים נשברו כל אלו ש"כ ניצוצות שבהם והתפזרו לכל צד.

המאור הוציא זיקים וניצוצים ל-320 צדדים. ואח"כ יצא עתיקא קדישא לאומנותו, ונתקן בזכר ונוקבא, שהשמאל נעשה נוקבא לימין, שהוא זכר, ודינים שבשמאל נמתקו בחסד שבימין.

מהנר הקשה, מדינים דשמאל שבנוקבא, אמא, יצא הניצוץ, הפטיש החזק, שהיכה והוציא ניצוצין של העולמות הראשונים, הדינים דחכמה דשמאל, שגרמו לשבירת הכלים, מחמת שנמשכו מלמעלה למטה. והניצוץ שיצא מאמא מתערב בחסדים דאבא, אוירא דכיא, הזכר, והתבשמו זה בזה.

כי אחר שהחכמה דשמאל, הנוקבא, נכללת ומתערבת בחסדים דימין, הזכר, הרי היא נמצאת בכל השלמות, כי אז החסדים מאירים מלמעלה למטה, והחכמה מאירה מלמטה למעלה, שזהו כל המבוקש.

.116 עתה מבוארת יציאת ז"א מאו"א. כשהתחבר אבא באמא, זכר בנוקבא, שמהרוח הגנוז בעתיק יומין נגנז באבא אותו האויר הטהור, חסדים, וכלל את הניצוץ היוצא מהנר הקשה הגנוז בבטן אמא, הדינים דחכמה דשמאל שבאמא. וכשהתחברו שניהם ונכללו זה בזה, שחכמה דאמא נכללה בחסדים דאבא, וכן להיפך, יצאה גולגולת אחת חזקה, הראש דז"א, והתפשטה בצדדיו. כמו עתיקא קדישא, ששלושה ראשים נמצאו באחד, רדל"א כתרא חו"ס.

התיקון הוא התכללות הדינים דשמאל בחסדים דימין. מזיווג זה יצאה גולגולת ז"א בג' מוחין חב"ד. וחיבור או"א הוא ע"י המ"ן דמסך דחיריק, שמעלה ז"א, שלולא הגורם הזה אין השמאל מתחבר עם הימין. וכשהתחברו שניהם ונכללו זה בזה, ע"י ז"א, שנעשה לקו אמצעי ביניהם, אז יצאו מכתר ג' קווים חב"ד באו"א, ואז יצאה גולגולת אחת חזקה, כי אז נאצל חב"ד דז"א, ראש ז"א.

כיוון שז"א גרם ג' מוחין חב"ד באו"א, זכה גם הוא באותם ג' מוחין חב"ד, שהתפשט לג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, חב"ד שבראש דז"א.

ויש הפרש בין ג' ראשים דעתיקא, ששׁם קו אמצעי למעלה, רדל"א, וכאן קו אמצעי מלמטה, ז"א. כי בג' ראשים דעתיקא, גלגלתא מימין, חו"ס משמאל, רדל"א עליהם באמצע, אין דינים, אלא כל שנתקן שם היה כדי להאיר שייצא כך למטה. ולפיכך נעשית התכללות ימין ושמאל שם ע"י העליון, רדל"א, שכתר נחשב לקו אמצעי, וחו"ב שמתחתיו ימין ושמאל.

משא"כ בשערות ראש ודיקנא, ששם כבר יצאו הדינים, לא יכלו ימין ושמאל להתאחד ולהתכלל זה בזה, אלא ע"י כוח המסך דחיריק שבקו האמצעי העולה מלמטה, שעל ידו נכנע השמאל והתייחד עם הימין. וכוח העליון אינו מספיק להתכללות ימין ושמאל, ומטעם זה זכה ז"א לכל ג' מוחין דאו"א, משום שהוא היה הגורם ליציאתם, שלולא המ"ן שלו ממסך דחיריק לא נכללו ימין ושמאל באו"א. ומשום ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

האידרא זוטא קדישא

גלגלתא דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף מח

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף מח.

.117 בגלגלתא דז"א נוטף טל מראש הלבן, מגלגלתא דא"א, ונראה בב' צבעים, כי אע"פ שהוא חסדים, לבן, עכ"ז נראה בו גוון אדמומית, הרומז להתכללות מחכמה. כעין הבדולח. ומז"א ניזון שדה התפוחים הקדושים, המלכות. ומהטל שבגלגלתא זו טוחנים מ"ן לצדיקים לעוה"ב. ובו עתידים המתים לשוב לתחייה.

ולא הזדמן שייפול מהטל הזה חוץ מאותו זמן, בעת שהלכו ישראל במדבר, וזן אותם העתיק מכל, מאותו מקום, מהטל שעל הגלגלתא. מה שאינו נמצא אח"כ. כמ"ש, הנני ממטיר לכם לחם מן השמיים. וכן, וְייתן לך האלקים מטל השמיים. כי מטל הגלגלתא דא"א, נוטף על גלגלתא דז"א, שנקרא שמיים.

זה היה כשהיו ניזונים מטל השמיים. ולזמן אחר, קשים מזונותיו של אדם לפני הקב"ה, כי בזמן הזה תלויים המזונות במזלא, במזל, שיש שם דינים, ולא מטל הגלגלתא דא"א, שכולו רחמים. וע"כ בנים, חיים ומזון, לא בזכות תלוי הדבר, אלא במזל תלוי הדבר. והכול תלויים במזל ההוא, הדיקנא דא"א, הנקרא מזלא.

כמו שהמזון, אור החיים של האדם, תלוי בטל ובמטר הגשמיים, כך המזון הרוחני, שממנו אור החיים הרוחני, תלוי בטל ובמטר הרוחניים. וטל ומטר הם עניין אחד, אלא החסדים שבו נקראים טל, והגבורות שבו נקראים מטר, שזהו שנקראים גבורות גשמים. זמן הטל בקיץ, חסדים. זמן המטר בחורף, גבורות. ע"כ בחג הפסח, שהוא קו ימין, מזכירים הטל, ובחג הסוכות, קו שמאל, מזכירים הגשם.

ולפיכך ראש הלבן, עתיקא, שאין בו שמאל וכולו ימין, מטעם שהשמאל כפוף ומכוסה בימין, בעניין לבן בתוך לבן, הימין והשמאל שבו, גלגלתא וחו"ס, שניהם טל, חסדים. אלא ההפרש בין ימין לשמאל, הוא שהימין, גלגלתא, הוא טל שכולו לבן, אבל השמאל, חו"ס, אע"פ שהוא ג"כ טל לבן בעצם, מבהיקים ממנו ניצוצי אדמומית, כעין הבדולח. לפיכך נקרא טל הבדולח.

ומז"א ניזון שדה התפוחים הקדושים, המלכות. שאע"פ שממקורו בגלגלתא הוא גוון אחד, שכולו לבן ואין בו אדמומית כלל, עכ"ז כשז"א מקבל הטל הזה, כדי להשפיע אל המלכות, הנקראת שדה תפוחים, הוא נראה אצל המלכות בב' גוונים, לבן אדום, כעין הבדולח. אבל ז"א, ימין, כולו לבן. כי אין הטל מקבל ב' גוונים אלא במלכות שהיא שמאל. ורק לצורך השפעה למלכות מקבל הטל ב' גוונים.

לפיכך אין מזון התחתונים מתקבל מטל השמיים, חסדים מז"א, אלא מלחם מן הארץ, הבא ע"י גבורות גשמים, וממלכות, ארץ. כי אין אור החיים אלא באורות דג"ר. ואור החסדים, אע"פ שהוא ג"ר אצל הבינה, וכן אצל ז"א בעת שמלביש הבינה, מטעם שכתוב, כי חפץ חסד הוא, והם דוחים קבלת החכמה, וע"כ אין החיסרון של חכמה נחשב להם לחיסרון, והחסדים מספיקים להם לג"ר.

אבל התחתונים, המקבלים חכמה, אם מושפעים להם חסדים בלי חכמה, הרי נחשב אליהם כמחוסר ראש, ואין אור החיים מושפע מהם. וע"כ מוכרחים התחתונים לקבל לחם מן הארץ, מהמלכות, חכמה תתאה, שיש שם ב' גוונים חכמה וחסדים יחדיו, שאז נחשב להם לאור החיים. אבל טל השמיים, חסדים בלי חכמה, נחשב להם לו"ק בלי ראש, ואינו מספיק להם למזון, שיש בו אור החיים.

אמנם דור המִדבר, הדור היחיד שהתנהג בבחינת ז"א, ע"י משה, שפניו כפני חמה, ז"א, הגביה מעלת ישראל, שיכלו לקבל מטל השמיים בלבד, ועכ"ז יהיה הטל בכל השלמות ולא יהיה מחוסר ג"ר, ויהיה מספיק למזון שבו אור החיים. ולא הזדמן שייפול מהטל הזה חוץ מאותו זמן, בעת שהלכו ישראל במדבר. וזה בזכותו של משה, שהגביה אותם למדרגתו, והספיק להם לג"ר.

אבל לזמן אחר, קשים מזונותיו של אדם, כי הם מחויבים לקבל מזונותיהם מהמלכות, שהוא לחם מן הארץ, המושפע ע"י גבורות מקו שמאל, הנמשכות משערות דיקנא דא"א, הנקרא מזל, משום שהמלכות קו שמאל.

ונודע, שהעליון כלול מכל אורות התחתונים, ואינו מתקבל לתחתון, אלא אחר שכבר קיבל כל האורות התחתונים ממנו. ולפיכך, אע"פ שהתחתונים מקבלים מהטל של הגלגלתא דרך ז"א והמלכות, אינו אלא טיפות. אבל בגמה"ת, אחר שיקבלו התחתונים כל המוחין מגלגלתא דעתיקא ולמטה, ויגיעו לקבלת הטל שעל הגלגלתא דעתיקא, אז ייגמר כל התיקון, שתתוקן המלכות דצ"א, שהמיתה נמשכת ממנה, ואז יבולע המוות לָנצח.

כי אין המלכות דצ"א מתוקנת עד שהתחתונים יקבלו כל המוחין מגלגלתא דאצילות ולמטה דרך ז"א. ע"י הטל שעל הגלגלתא דעתיקא, הנוטף טיפות לגלגלתא דז"א, כשהתחתונים יהיו ראויים לקבל ממנו, אז ישפיע ז"א לתחתונים כל הטל, שקיבל מגלגלתא דעתיקא, בבת אחת, ויקומו המתים לתחייה, ויבולע המוות לנצח.

ומטל ההוא שאותו שמבחוץ, ז"א, מנער מראשו, מתעוררים המתים לתחייה לעוה"ב, שאז ינער ז"א כל הטל מראשו בבת אחת ואז יחיו המתים.

ואין לשאול, כיוון שהתחתונים כבר קיבלו כל המדרגות, שהם מגלגלתא דעתיקא ולמטה, א"כ הם יכולים לקבל הטל ישר מגלגלתא דעתיקא, ולמה הם מקבלים אותו דרך גלגלתא דז"א? העניין הוא, כי התחתונים, אפילו בגמה"ת אינם יכולים לקבל משהו מלמעלה מז"א, כי נשמות התחתונים הן תולדה מז"א וממלכות, וכל מדרגה אינה יכולה לקבל משהו, אלא מהמדרגה העליונה הסמוכה לה, שהיא השורש שלה.

אלא בגמה"ת ז"א עולה לגלגלתא דעתיקא, ונעשה שווה כמו עתיקא, והתחתונים יכולים לקבל כל הטל דעתיקא דרך ז"א, שז"א ינער אותו מראשו בבת אחת.

.118 9000 ריבוא עולמות נוסעים וסומכים על גלגלתא זו. והאוויר הטהור הזה דאבא נכלל בכל המדרגות דז"א, הן בימין והן בשמאל, כיוון שהוא כלול מכל, וכל המדרגות נכללות בו, שכלול מימין ומשמאל. וע"כ התפשטו פניו של ז"א לב' צדדים, לימין ושמאל, בב' אורות מחסדים ומחכמה, כלול מכל.

וכשמסתכלים פניו דז"א בפנים דעתיקא קדישא, נקרא הכל, הפנים דא"א והפנים דז"א, בשם ארך אפיים, משום שמאריך אפו לרשעים. ארך אפיים, פירושו רפואה מהפנים, כי ארך פירושו רפואה, כי לא נמצאת רפואה בעולם, אלא כשמשגיחים ז"א ועתיקא קדישא פב"פ.

בגלגלתא דא"א יש 13,000 ריבוא עולמות, שהם ג' הוויות, מימין משמאל ובאחורי הראש באמצע, ג' קווים שבכל אחד ד"ס חו"ב תו"מ, והם י"ב (12), ועם המלכות המקבלת אותם, הם י"ג (13). ז"א לוקח מהם 9000 ריבוא עולמות, שהם ימין ושמאל הכלולים בהוי"ה של אחורי הראש דא"א, עם מלכות הכוללת אותם. כי קו האמצעי כולל ב' הקווים ימין ושמאל. אבל ב' הוויות שמב' צדדי הראש דא"א, שייכים לאו"א. כי או"א הם ימין ושמאל, וז"א הוא קו האמצעי, ע"כ כל אחד לוקח מהבחינה שכנגדו בא"א.

האידרא זוטא קדישא

חב"ד דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף נא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נא.

.119 בחלל הגולגולת מאירים ג' אורות, חב"ד, שהם ד' אורות, ירושת או"א, חו"ב, וב' חלקי הדעת הגנוז בהם, שמתעטרים כולם בראשו דז"א והם תפילין של ראש. בתחילה הם ד' אורות, ואח"כ מתחברים בצדדיו, שב' חלקי הדעת מתחברים בו לאחד, להכריע על חו"ב ולייחד אותם זה בזה, ונעשו ג' אורות. ומאירים ונכנסים בג' חללים שבגולגולת, ויוצאים כל אחד בצד שלו, בימין בשמאל באמצע, ומתפשטים בכל הגוף.

.120 ואלו ד' אורות מתחברים בב' מוחין, חו"ב, ובמוח השלישי הכולל אותם ב' מוחין, ואחוז בצד זה ובצד זה, בימין שהוא חכמה, בשמאל שהוא בינה, ומתפשט בכל הגוף, ונעשים ממנו ב' גוונים כלולים כאחד, כלומר הימין שבו שהוא חסדים, והשמאל שבו שהוא חכמה, כלולים בו יחד. שמזה מאיר פניו.

גווני הפנים שלו מעידים על או"א, שמאירים בגוון אבא שהוא חסדים, ובגוון אמא שהוא חכמה, והוא נקרא דעת. כמ"ש, כי אל דעות ה', בלשון רבים, משום שהוא בב' גוונים, חסדים וחכמה, ע"כ כתוב, ולו נִתְכְּנוּ עלילות, להאיר בחכמה ובחסדים. אבל לעתיקא קדישא סתימאה לא נתכנו.

ונתכנו לז"א, משום שירש מאו"א ב' חלקים, חכמה וחסדים. ע"'כ כתוב, עִם חסיד תתחסָד, שמאיר לו בחסדים. עם גיבור תמים תיתַמָם, שמאיר לו בגבורות, בהארת חכמה שבשמאל, שהוא השלמות. כי תמים פירושו שלם.

.121 וכתוב, ויגד יעקב לרחל, כי אחי אביה הוא. ויגד, הכול בחכמה, שהמשכת החכמה נקראת הגדה. וכי בן רבקה הוא. כתוב, בן רבקה, ולא כתוב, בן יצחק, שזהו רמז, והכול רמוז בחכמה. יש בחכמה אור זכר, המאיר מלמעלה למטה, ואור נקבה, המאירה מלמטה למעלה.

וע"כ רמז שבן רבקה הוא, שיש בו אור נקבה. ולא בן יצחק, כי אין בו אור זכר. כי יעקב קו האמצעי, המתקן את השמאל, שלא יאיר אלא מלמטה למעלה. ואין הכוונה שיצחק היה מאיר החכמה מלמעלה למטה, אלא שמדרגתו הייתה כך, להאיר מלמעלה למטה, אלא שנתקן בעקידה, שיאיר בקו אמצעי, מלמטה למעלה. הרמז, ולא בן יצחק, הוא על מדרגתו המקורית, אור זכר.

.122 על זה נקרא יעקב תמים בכל. ובו נראית האמונה, שהשפיע חכמה למלכות, שנקראת רחל ואמונה. והשפעת החכמה מכונה הגדה. ע"כ כתוב, ויגד יעקב לרחל. שזה מורה על השפעת החכמה, ולא כתוב, ויאמר.

.123 אלו הגוונים של ימין ושמאל שבדעת, כמו שמאירים בעטרה של הראש באורות מקיפים, ונכנסים בחללי הגלגלתא, ומאירים באורות פנימיים, כך מתפשטים בכל הגוף, חג"ת נה"י, והגוף נאחז בהם. אבל לעתיקא קדישא הסתום לא נתכנו עלילות, שאין בו חכמה, ואינן יפות לו, כי עתיקא קדישא נמצא לגמרי באחד, באור החסדים בלבד, ואין הארת החכמה שולטת בו.

וע"כ נמצא בו שמחה לכל, חיים לכל, ולא תלוי בו שום דין. אבל בז"א, לוֹ נתכנו עלילות. כתוב, לו עם ו', בעתיקא קוראים לא עם א', בז"א לו עם ו'.

האידרא זוטא קדישא

שערות, אגודות שיער וקווצות שיער דראש ז"א

[שערות נימין קוצין דראש ז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף נב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נב.

.124 בגלגלתא של הראש, כתר, תלויות כל אלו הרבבות והאלפים קווצות השיער, שהן שחורות ומסתבכות זו בזו, ואחוזות זו בזו, שאחוזות באור העליון המעטר ראשו מאבא, וממוחו שהאיר מאבא.

ואח"כ יוצאות אגודות שיער על אגודות שיער, מהאור המתעטר בראשו מאמא, ומשאר המוחין, כלומר מהמוח הפנימי דאמא וממוח הדעת. וכולן אחוזות ומסתבכות באלו השערות האחוזות מאבא, משום שהן מתערבות זו בזו ומסתבכות זו בזו.

השערות הן מלשון סערות, דינים הבאים מג' זריעות חולם שורוק חיריק, שהם שורשים לג' קווים ימין שמאל ואמצע. וכן ממחלוקת של ימין ושמאל, כמ"ש, יעלו שמיים יירדו תהומות. ויש ב' מיני מוחין דחב"ד בראש ז"א:

א. ג' קווים בגלגלתא, שהם ד' מוחין דאו"א, חו"ב ימין דדעת ושמאל דדעת.

ב. ג' קווים, ג' חללי גלגלתא, שהם ג' מוחין חב"ד מישסו"ת.

ולפיכך גם בשערות הראש יצאו דינים וסערות, ג' קווים דאו"א שבגלגלתא דז"א, ודינים וסערות, ג' קווים דישסו"ת שבמוחין שבג' חללים דראש ז"א.

הדינים והסערות היוצאים מקו ימין של או"א וישסו"ת, שנקרא חכמה, נקראים שערות.

הסערות היוצאות מקו שמאל של או"א וישסו"ת, שנקרא בינה, נקראות אגודות שיער.

הסערות היוצאות מקו אמצעי דאו"א וישסו"ת, הנקרא דעת, נקראות קווצות שיער.

בגלגלתא של הראש, כתר, תלויות כל אלו הרבבות והאלפים קווצות השיער, שהן שחורות. שהם הדינים דג' נקודות. שמצד הדעת, שהן הדינים דמסך דחיריק, הן נקראות קווצות השיער. ומצד החכמה, קו ימין, ששם עליית המלכות לבינה, הן נקראות שערות.

ומצד המסך דחיריק, שכולל בתוכו גם דינים דמנעולא, שהיא מלכות הבלתי נמתקת בבינה, הן שחורות. כי המלכות היא גוון שחור, כמ"ש, קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. ואע"פ שיש בהן הרבה בחינות דינים מג' זריעות וממחלוקת של שמאל וימין, מ"מ כולן מסתבכות זו בזו, שנכללות זו מזו, ונאחזות לינוק זו מזו.

ואחוזות באור העליון, שהדינים הללו אחוזים בהארה העליונה, כלומר הם גורמים לסדר ג' קווים, המאיר במוחין עליונים. ולולא הקדם הדינים האלו, לא היו יוצאים המוחין דג' קווים. אור העליון מעטר ראשו מאבא, כלומר השערות הנמשכות מקו ימין, שנקרא אבא, מקו ימין דד' מוחין שבגלגלתא דז"א, כי המעטר ראשו, פירושו שהוא מעטר אותו בגלגלתא שלו. וממוחו שהאיר מאבא, כלומר מקו ימין שבג' מוחין דג' חללי גלגלתא, שמקבל מקו ימין דמוחין עליונים שבגלגלתא.

ואח"כ יוצאות אגודות שיער על אגודות שיער, מהאור המתעטר בראשו מאמא. אגודות שיער היוצאות מקו שמאל, שנקרא אמא, מקו שמאל דד' מוחין דגלגלתא דז"א. ומשאר המוחין, מקו שמאל דג' קווים דישסו"ת שבמוחין הפנימיים דז"א, ומקו אמצעי שלמעלה בגלגלתא דז"א, דעת דאו"א, ומקו אמצעי שבפנימיות המוחין, דעת דישסו"ת. מכל אלו נמשכות שערות, אגודות שיער וקווצות שיער על הגלגלתא.

ונקבעו להיות על גלגלתא, מטעם שמתוקנת בם' דצל"ם, ועיקר התכללות כל הדינים הוא בדינים דקו ימין, שהוא שורש כל הדינים, בחינת אבא. וכולן אחוזות ומסתבכות באלו השערות האחוזות מאבא, בדינים של זריעת החולם, שהיא כניסת הי' לאויר, שורש השערות.

.125 וכל המוחין שבפנימיות חללי הראש, שהם חב"ד דישסו"ת, אחוזים בגלגלתא, שהם חב"ד דאו"א, שהוא המוח העליון. וכל המשכות השערות נמשכות מג' חללי המוח, האחוזים במוחין העליונים, ומתערבות זו בזו, בטהרה בטומאה. כלומר שהן טעמי הטהרה, וטעמי האזהרות על הטומאה. בכל אלו הטעמים והסודות, הסתומים והמתגלים.

משום זה כל המוחין מרומזים בכתוב, אנוכי ה' אלקיך, שהם רמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) לא תעשה, הכלולות באנוכי ה' אלקיך, שמסודרים כמו שמאירים בעטרת הראש, בד' מוחין דגלגלתא, והארתם נכנסת בג' חללי הגלגלתא בפנימיות הראש.

.126 כל אלו קווצות השערות השחורות תלויות ומכסות לצד האוזניים. לכן כתוב, הַטה ה' אוזנך ושְׁמע. ומי שרוצה שהמלך יטה אוזנו אליו, יסלסל השערות בראש המלך. כלומר, שיכוון לתקן הדינים התלויים בשערות ראש דז"א, ויפנה השערות מעל אוזניו, שלא יכסו על שמיעת התפילה, ואז ישמע לו המלך בכל מה שצריך.

מקור השערות הוא מקו ימין, מזריעת נקודת החולם, שהיא עליית המלכות לבינה. ואינן דבוקות אלא על הגלגלתא, ם' דצל"ם, שממנה אין המלכות יורדת לעולם. משא"כ הפנים, המתחילים משתי האוזניים והמצח, אין שם מקום קביעות לשערות, להיותן ל' דצל"ם, שמשם יוצאת הי' מאויר בעת גדלות, וע"כ מתבטל שורש השערות משם.

אלא כל עוד שהוא בקטנות, השערות שעל הגלגלתא נמשכות ומכסות גם על האוזניים והמצח, שזה מורה שיש גם בפָּנים כניסת הי' לאויר, שהוא שורש הדינים והשערות. ואז אין תפילות התחתונים נשמעות, כי הדינים דשערות מכסים האוזניים.

אלא כשהאדם מסלסל בשערות המלך, כשמוציא הי' מאויר, ומתגלים ג"ר דז"א, אז חוזרות השערות למקום קביעותן לגלגלתא, והאוזניים והמצח מתגלים. וכיוון שיש ג"ר לז"א, התפילות נשמעות. כשמתגלה ג"ר, מתפנים האוזניים והמצח משערות, ואז ישמע לו המלך בכל מה שצריך, כי אין התפילות מתקבלות מטרם שמאירים הג"ר בז"א.

האידרא זוטא קדישא

דרך התחלקות השערות דז"א

[אורחא דפלגותא דשערי דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף נד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נד.

.127 בהתחלקות השערות דז"א, נאחז דרך אחד, בדרך התחלקות השערות דעתיק יומין, כלומר שמקבל שפעו ממנו, ומתחלקים ממנו כל הדרכים של מצוות התורה. כל בעלי יבבה ויללה תלויים בכל קווצה שבשערות, והם פורשׂים רשת לרשעים, שאינם יודעים אלו הדרכים. כמ"ש, דרך רשעים כאפלה, וכל אלו תלויים בקווצות הקשות. ומשום זה כולם קשים.

ובאלו הקווצות החלקות נאחזים בעלי המאזניים, כמ"ש, כל אורחות ה' חסד ואמת, משום שממשיכים ממוחין סתומים של השמאל, הנקראים חללי המוח.

השערות, הם דינים, הנמשכים מתיקוני ג' קווים שבמוחין. הלבן שבין השערות רומז על חסד שאין בו דינים. כי מתוך שהצדיקים רואים הדינים, המתפשטים לנוטים לימין ולנוטים לשמאל, הם יודעים דרך קו האמצעי, החלק שאין בו שום שערות ודינים. שמקור הדרך הזה הוא בגלגלתא דא"א, שעליו כתוב, ואורַח צדיקים כאור נוגַה, הולך וָאור עד נְכון היום. ומאיר לדרך התחלקות השערות שבגלגלתא דז"א.

בהתחלקות השערות דז"א, נאחז דרך אחד, בדרך התחלקות השערות דעתיק יומין. שהצדיקים, ההולכים בקו אמצעי, יונקים מדרך דגלגלתא דא"א, המאיר בדרך דז"א. וכל תרי"ג (613) מצוות באות לעזור לאדם, שילך בדרך אמצעי זה, שאין בו משערות של קו ימין ושל קו שמאל. כי רמ"ח (248) מצוות עשה מצילות אותו משערות דימין, ושס"ה מצוות לא תעשה מצילות אותו משערות דשמאל.

ומתחלקים ממנו כל הדרכים של מצוות התורה. שכל מצווה מטילה האור שלה בדרך הלבן הזה. ואין לשאול, האם גם מקו אמצעי יש שערות ודינים? אלא הדינים שבו הם ג"כ מנטייה לקו ימין או לקו שמאל, שמענישים אותם, כדי שילכו בקו האמצעי ממש. וכשמקבלים הדינים ההם, נשמעים לו ללכת בקו אמצעי, אבל להולכים בקו אמצעי אין דינים כלל.

הדינים הנוהגים בקו האמצעי, שהם דעת, הנקראים קווצות, הם מענישים את הנוטים לימין או לשמאל. כל בעלי יבבה ויללה תלויים בכל קווצה שבשערות. בעלי הדין המענישים ומביאים יבבה ויללה לעולם, תלויים בדינים דקו אמצעי, הנמשכים מדעת, המכונים קווצות.

והם פורשים רשת לרשעים, שאינם יודעים אלו הדרכים, שמפילים אותם ברשת שלהם. כמ"ש, דרך רשעים כאפלה, לא ידעו בַּמֶה ייכשלו. והם נופלים לרשת הדינים שבקווצות השערות.

אמנם הצדיקים, ההולכים בקו אמצעי, הם הולכים בדרך התחלקות השערות, שהוא לבן ואין בו שערות כלל. שעליו כתוב, ואורח צדיקים כאור נוגה, הולך ואור עד נכון היום.

יש בקו אמצעי ב' בחינות דינים, דמנעולא ודמפתחא. בעת שגלויים בו הדינים דמנעולא, אין המוחין יכולים להתפשט בו, אלא אחר שממתיק המלכות לבחינת מפתחא, אז מתגלים בו המוחין. וכל אלו תלויים בקווצות הקשות. הקווצות היוצאות ממנעולא, דינים קשים.

אותן הקווצות הבאות מדינים דמפתחא, הן חלקות, בהן נאחזים בעלי המאזניים, שהוא המסך דחיריק, המתוקן במפתחא, שגורם ליציאת המוחין דפב"פ. עליהם כתוב, כל אורחות ה' חסד ואמת, כדי שיתגלו המוחין דגדלות, הכלולים מחסד וחכמה, הנקראים חסד ואמת. ולמה הם גורמים כל זה?

משום שממשיכים ממוחין סתומים של השמאל, הנקראים חללי המוח. שהיות שהמסך דחיריק מתוקן במאזניים, שהחסדים יאירו מלמעלה למטה, והחכמה מלמטה למעלה, אז יכולים להמשיך ולגלות המוחין הסתומים שבשמאל, כי אז הם נכללים בחסדים דימין ולא זולת.

האידרא זוטא קדישא

קווצות שבכל אחד ואחד מחב"ד

[קוצין שבכאו"א מחב"ד]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף נה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נה.

.128 כל אחת מהקווצות נמצאת כפי דרכה, שיש קווצות בכל מוח מחב"ד, כי כלולים זה מזה. ויש בכל אחד מהם שערות ואגודות שיער וקווצות שיער. אבל מהמוח האמצעי, דעת, מאלו הקווצות החלקות שבו, נמשכים בעלי המאזניים, שכתוב עליהם, כל אורחות ה' חסד ואמת.

אע"פ שהקווצות, הדינים דקו אמצעי, נמצאות בכל ג' המוחין, חב"ד, עכ"ז, מה שנאמר, שמהקווצות החלקות נמשכים בעלי המאזניים, לגלות המוחין דפב"פ, נאמר רק על מוח הימין, קו ימין בכללו. אלא לא בבחינת שערות ואגודות שיער, הנכללים בו, אלא בקווצות החלקות שבו, שהן קו אמצעי, מסך דחיריק, שעל ידו מכריח קו השמאל להתכלל בימין. הוא המכונה מאזניים, והוא מקווצות דימין, כי המפתחא כשנקשרת בימין, היא בשליטת החסדים, ואז הם כמראה המאירה.

.129 המוח השני, מוח השמאל, בינה, באלו הקווצות הקשות, שבו נמשכים ותלויים בעלי יבבה ויללה, שכתוב בהם, דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה ייכשלו. לא ידעו, שאינם יודעים ואינם רוצים לדעת במה ייכשלו. אל תקרא, במה ייכשלו, אלא, באמא ייכשלו. כלומר, באלו הנאחזים במוח השני, שבצד אמא, גבורה קשה שבשמאל, שממנה נאחזים בעלי יבבה ויללה.

בעלי יבבה ויללה יוצאים מהקווצות הקשות. לא מהקווצות הקשות שבקו האמצעי, אלא מהקווצות הקשות הכלולות בקו שמאל, כי שם מוכפלים הדינים שבהם, מחמת התכללותם בדינים דשמאל.

.130 מהמוח השלישי, באלו הקווצות שהן באמצע, כי כלול בו ימין שמאל אמצע, שהן שערות, אגודות שיער וקווצות שיער, מהן נמשכים ותלויים בעלי הדין. שהם היושבים על כיסא הדין, המקבלים מחכמה שבמלכות, הממותקת בחסדים, שאז נקראת כיסא הדין. וקיומם תלוי בקווצות דמוח הדעת, המסך דחיריק. ונקראים פנים מאירים ואינם מאירים.

להיותם במלכות, הם פנים שאינם מאירים, ולהיותם מתוקנים מקו אמצעי דדעת, הם מאירים. ובאלו כתוב, פַּלס מַעגל רגלך. שיהיו דבוקים בקו האמצעי, שהוא פלס ומאזניים, ואז יהיו פנים מאירים. והכול נמצא באלו הקווצות דשערות הראש.

המאזניים שבמסך דחיריק שבקו האמצעי, הממשיכים המוחין הגדולים דפנים המאירים, נמשכים מהקווצות שבקו ימין. ודינים הקשים, הנמשכים ממסך דחיריק שבקו האמצעי, מהמנעולא שבו, הם מהקווצות שבקו שמאל, אמא.

בעלי דין, המקבלים הארת החכמה ממלכות, חכמה תתאה, נמשכים מקווצות דקו אמצעי, השוקל את החכמה, שלא תאיר מלמעלה למטה, כמ"ש, פלס מעגל רגלך. ואלו, לפעמים הם בפנים מאירים, כשהם בשליטת קו האמצעי, ולפעמים הם בפנים שאינם מאירים, כשהם בשליטת המלכות.

האידרא זוטא קדישא

מצח דז"א

[מצחא דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף נז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נז.

.131 המצח של הגולגולת הוא מצח לפקוד הרשעים על מעשיהם. וכשהמצח הזה מתגלה, מתעוררים בעלי הדין, לאלו שאינם מתביישים במעשיהם. המצח הזה אדום כשושנה. ובשעה שמתגלה מצח של עתיקא, במצח הזה, הוא חוזר להיות לבן כשלג. ואותה שעה נקראת שעת רצון לכל.

אע"פ שלא נקבעו שערות במצח ובפנים דז"א, משום ששורש השערות הוא מהדינים דנקודת החולם, שהוא עליית י' לאור ונעשה אויר, וקביעות הי' באויר היא רק בגלגלתא. עכ"ז בקטנות, מטרם שיוצאת י' מאויר, נמצאות השערות מכסות האוזניים והמצח, מפני שהאור הוא ו"ק בלי ראש. ובגדלות, כשיוצאת י' מאויר, מתפנות השערות ונגלה המצח. שאז חוזרת ומתגלה החכמה, שנעלמה מכוח כניסת הי' לאויר.

ובא"א בעת ההיא מתגלה מצח הרצון, שהמצח שלו דוחה החכמה ובוחר בחסדים, ואז נמצאים החסדים ברצון כל הרצונות. משא"כ בז"א, כשמתגלה המצח מהשערות, שי' יוצאת מאויר ובינה ותו"מ דתחתון חוזרים למדרגה, יוצא ונעשה מהם קו שמאל, ומתעוררת מחלוקת בין ימין לשמאל, כמ"ש, יעלו שמיים יירדו תהומות.

מצח לפקוד הרשעים על מעשיהם. בשעה שהמצח מתגלה, שיוצאת הי' מאויר, והשערות מתפנות מהמצח, מתעוררים בעלי הדין, לאלו שאינם מתביישים במעשיהם. שמתעוררת אז המחלוקת של ימין ושמאל, ומתגלים דינים דימין ודינים דשמאל, על כל אותם הרשעים שאינם רוצים לקבל עליהם שליטת קו האמצעי. והמצח הזה אדום כשושנה, דינים דשמאל, אדום, המענישים קשה את הרשעים, הרוצים לינוק משמאל בלי ימין.

אבל בשעה שמתגלה מצח של עתיקא, במצח הזה, שבו שליטת החסדים החשובים יותר מחכמה, להיותם בו ברצון, אז הוא חוזר להיות לבן כשלג. כי שליטת החסד דמצח הרצון דעתיקא, גוון לבן, מתגברת על הארת השמאל שבמצח ומחזירה אותו ללבן. ואותה שעה נקראת שעת רצון לכל, מפני שחסדים דמצח דעתיקא מאירים ברצון, ולא מחמת מסך וחיסרון. וע"כ לא פגה מהם מעלת החכמה, ויש בהם מעלת שניהם. ע"כ הם לרצון לכל.

.132 אם זכו, הרי מצח של עתיק, מצח הרצון. ואם לא זכו, מטילים הח' בין ב' האותיות מ"צ, ונעשה הצירוף מחץ. כמ"ש, ומחץ פאתי מואב. שהרשעים משיגים ממנו עונשים.

.133 מצח נקרא נצח באותיות הרצופות, שבחילוף אות באות הסמוכה מתחלפת המ' של מצח בנ', ונעשה הצירוף נצח. שזה מורה, שמאיר במצח אור הנצח דעליון, כי נה"י דעליון מתלבשים בתחתון. ואע"פ שנצח במקום אחר עולה, כי נצח דעליון מתלבש במקום חסד של התחתון, אין זו שאלה, כי יש נצחים אחרים המתפשטים בכל הגוף.

כלומר, שנצח דעליון מתלבש בכל צד הימין בתחתון, בימין דראש, ובימין דחג"ת דגוף, שהוא חסד דתחתון, ובימין דנה"י דגוף, נצח דתחתון. וע"כ יש ג' נצחים דעליון, המתלבשים בתחתון, ונצח שבימין דראש מאיר במצח של התחתון.

והטעם שהמצח נקרא נצח, הוא משום שמנצח הדינים, משום שבשבת בשעת תפילת המנחה, כדי שלא יתעוררו דינים, מגלה עתיקא קדישא את המצח שלו, וכל הדינים נכנעים ושוקטים ואינם נעשים.

.134 במצח הזה תלויים כ"ד (24) בתי דין לכל אלו המחוצפים במעשיהם, כמ"ש, ואמרו איכה יָדע אל ויש דעה בעליון. הם עשרים בתי דין, וארבעה נוספו עליהם, כנגד ארבע מיתות ב"ד התחתון התלויות למעלה. ונשארו רק עשרים בתי דין למעלה. ומשום זה ב"ד של מעלה אינם מענישים עד שישלים ועולה לעשרים שנים, שהם כנגד עשרים בתי דין. והם כנגד כ"ד ספרים הכלולים בתורה.

שתי אוזניים ומצח הם חב"ד, ונמצא המצח שהוא דעת, קו האמצעי, הכולל ה"ח חג"ת נ"ה מימין וה"ג חג"ת נ"ה משמאל. ואלו ה"ג שמשמאל, יש בכל אחת מהן ד' בחינות חו"ב תו"מ, והן עשרים גבורות, המכונות עשרים בתי דין. למה נאמר שיש כ"ד בתי דין במצח? הרי אין יותר מעשרים, שהן ה"ג דשמאל, שבכל אחת ד' בחינות חו"ב תו"מ.

אלא גם המלכות, שנקראת ב"ד של מטה מצד הדין שבה, אשר ד' בחינות חו"ב תו"מ שבה, הן ד' מיתות ב"ד, גם הן כלולות ונמשכות מה"ג שבדעת, וע"כ יש עימהן כ"ד בתי דין.

כ"ד ספרים, אשר בתנ"ך, הם ז"א ומלכות. כי התורה היא חג"ת דז"א, ונביאים הם נה"י דז"א, וכתובים הם מלכות. בז"א יש י"ב (12) צירופים, שהם ג' קווים, שבכל אחד חו"ג תו"מ. ועד"ז י"ב בחינות במלכות, שהן ג' קווים, שבכל אחד חו"ג תו"מ. והן כלולות זה מזה, ויש כ"ד בחינות בז"א, וכ"ד בחינות במלכות. הם כנגד כ"ד ספרים שבז"א ובמלכות, י"ב דז"א וי"ב דמלכות, הכלולים בתורה, שהוא ז"א.

אלו כ"ד בחינות יוצאות מקו האמצעי, שנקרא תורה, שהוא שופט, אשר הימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל מלמטה למעלה. והוא מעניש בדינים דמסך דחיריק את כל הרשעים, הרוצים להמשיך חכמה משמאל מלמעלה למטה. ולפיכך נבחנות כ"ד הבחינות, היוצאות מג' קווים בז"א ובמלכות, בשם כ"ד בתי דין.

במצח הזה תלויים כ"ד בתי דין לכל אלו המחוצפים במעשיהם. שהמצח, הדעת, ז"א, מעניש אותם. כי הרשעים המחוצפים אינם חפצים להידבק בדרכי קו האמצעי, דעת שבמצח, ואומרים, איכה ידע אל ויש דעה בעליון. ולפי שהם מחציפים פניהם לחלוק על הכרעת הדעת, ע"כ נענשים קשה מכ"ד בתי דין שבדעת.

האידרא זוטא קדישא

עיניים דז"א

[עיינין דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף נט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף נט.

.135 העיניים שבראש ז"א, הרשעים לא נשמרים מהן. לפעמים ישֵׁנות ולפעמים אינן ישנות. משום זה נקראות כמ"ש, עיניו כיונים. וכמ"ש, ולא תוֹנוּ איש את עמיתו. מלשון הונאה. כי לרשעים נדמה, שהן ישנות, שאינן משגיחות על העולם. ע"כ כתוב, ויאמרו, לא יִראֶה יה, ולא יבין אלקי יעקב. וכתוב, הנוטַע אוזן הלוא ישמע, אם יוצר עין הלוא יביט.

העיניים דז"א הן השגחה בשכר ובעונש. פעם נגלה ופעם נסתר. כי בעת שהתחתונים מטיבים מעשיהם, זוכים להשיג השגחתו, והוא ער, כמ"ש, לא ינום ולא יישן. ואם מֵרֵעים מעשיהם, ההשגחה נסתרת, ואומרים, לא יראה יה, שזה נבחן כשינה.

והעיניים שבראש ז"א, הרשעים לא נשמרים מהן, כי בעת שמרעים מעשיהם, נמצאים מגבירים קו שמאל על הימין, ואז העיניים נסתרות מהם, ואומרים, לא יראה יה, וע"כ אינם שומרים את עצמם מהן, שאינם מפחדים לחטוא.

כי הרשעים מִתְאנים ע"י העיניים שלהם, כי מחמת חטאם הן נבחנות אליהם כמו ישנות ואינן משגיחות על העולם. שזוהי הונאה, כי רק מעשיהם גרמו להם זאת.

וע"כ נקראות כמ"ש, עיניו כיונים. ולפעמים ישנות ולפעמים אינן ישנות. שלרשעים הן ישנות, כמ"ש, ויאמרו, לא יראה יה. ולצדיקים לא ישנות, כמ"ש, הנוטע אוזן הלוא ישמע, אם יוצר עין הלוא יביט.

.136 התיקון שעל העין, הוא השערות המשׂוערות, שבסוף המצח מעל העיניים, בשיעור שלם. מאלו השערות תלויים 1700 בעלי השגחה לעשות מלחמה. ואז עומדות כולן מההשתלשלות שלהן, שמפסיקות את ההשתלשלות שלהן שעל העיניים, לכסות אותן. שהשערות מוגבהות מעל העיניים, והעיניים נפקחות.

מקום השערות הוא על הגלגלתא, להיותה ם' דצל"ם, שאין הי' יוצאת מאויר אשר שם. אבל המצח, ששם מתחילה ל' דצל"ם, ששם יוצאת הי' מאויר בעת גדלות, הוא חלק משערות. עכ"ז נשארו בו שערות מעל לעיניים, כי שערות אלו מדינים דמסך דחיריק דקו אמצעי, שבכוחם מייחד הימין והשמאל, לפתוח הארת החכמה ע"י התכללותה בימין. ולפיכך הן מוכרחות להישאר.

התיקון שעל העין הן השערות, שנשארו בסיום המצח, השערות המשׂוערות בשיעור שלם. הן פועלות בעת השלמות, בעת שכבר יצאה הי' מעיניים, והתגלתה החכמה. אז הן פועלות, לייחד החכמה עם החסדים, שאז העיניים נפקחות, שיכולות להאיר. אבל מטרם שקו האמצעי מייחד עם שערות אלו חכמה וחסדים זה בזה, אינן יכולות להאיר, ונבחנות לישנות ולסגורות. כי חכמה בלי חסדים הוא חושך ולא אור.

מאלו השערות תלויים 1700 בעלי השגחה לעשות מלחמה. שערות אלו עושות מלחמה, לקיים 1700 בעלי השגחה. כי ע"י מסך דחיריק מתקיימות הארות ב' הקווים, אלא הימין מאיר מלמעלה למטה, מפני שיש בו ג"ר, ונבחן לאלף, שכל ספירה כלולה ממאה. וקו השמאל חסר ג"ר, כי מאיר מלמטה למעלה. וע"כ אינו אלא 700, שבע ספירות, שכל אחת כלולה ממאה.

.137 הכסות שעל העיניים נאחזות בה גבות, שערות קטנות, ונקראים שניהם עפעפיים או כסות העין. 1400 רבבות בעלי מגן נאחזים בהם, והם נקראים כסות העיניים. וכל אלו הנקראים עיני ה', הם הארת החכמה, המכונה עיניים, כי כח"ב תו"מ דראש נקראים גלגלתא, עיניים, אוזן, חוטם, פה. וכל אלו הנקראים עיני ה' אינם נפקחים ואינם מתעוררים, חוץ מאשר בזמן שאלו הכסותים של הגבות שעל העיניים מחלקים התחתונים מהעליונים, שהחלק התחתון נחלק מהחלק העליון.

ובשעה שנחלקו הגבות התחתונות מהעליונות, ונותנות מקום להשגיח, נפקחות העיניים, ונראות כמי שהתעורר משנתו. מסתובבות העיניים ורואות העין הפקוחה דא"א, ומתרחצות בלבן שלו. וכשמתרחצות בלבן, נכנעים כל בעלי הדין של ישראל, ומשום זה כתוב, עוּרה למה תישן ה'.

בעת שהי' יוצאת מאויר, ובינה ותו"מ, שנפלו מהמדרגה, חוזרים למדרגה, יוצא קו שמאל במדרגה מע"ס כח"ב תו"מ, נקודת השורוק. ואז אין השמאל רוצה להתייחד עם הימין. ומחמת זה נמשכת כסות המעלימה את החכמה שבשמאל שלא תוכל להאיר. וזו כסות העיניים. שמטרם שאור החכמה, המכונה עיניים, מתייחד עם החסדים, עולה כסות על כל ע"ס שבעיניים, ומכסה הארתו.

אלא אח"כ, אחר ביאת קו האמצעי, שעם המסך דחיריק שבו, כופה את קו השמאל שיתייחד עם החסדים דימין, ע"י זה שממעט השמאל מג"ר, אז מתייחדת החכמה עם החסדים והעיניים נפקחות. ומיעוט הג"ר דשמאל, שנעשה ע"י קו האמצעי, בקע גם את הכסות, המכסה את השמאל, שהג"ר דכסות, שהתרוממו למעלה, מורים על הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל. והו"ק דכסות, שנשארו למטה, מורים על ו"ק דחכמה, שנשארו בעיניים. וזו פתיחת העיניים.

השערות, הנאחזות בכסות העיניים, מורות על דינים דמסך דחיריק של קו האמצעי, הפועלים שם לבקוע הכסות ולפקוח העיניים. 1400 רבבות בעלי מגן נאחזים בהם, כי ג' קווים הם 3000 ריבוא. וכיוון שהשמאל שולט בלי ימין, אין שם אלא קו שמאל וחצי השמאל דקו האמצעי, שהם 1500 ריבוא. אלא מטעם החיסרון של המלכות, משום שעלתה ונכללה בבינה, נבחנים ל-1400 ריבוא. והם נקראים כסות העיניים, ששליטה זו של צד השמאל בלי ימין הנבחנת ל-1400 ריבוא, היא הנעשית כסות על העיניים, להעלים את החכמה.

וכל אלו הנקראים עיני ה', שהם הארת החכמה, המכונה עיניים, אינם נפקחים ואינם מתעוררים, חוץ מאשר בזמן שאלו הכסותים של הגבות שעל העיניים מחלקים התחתונים מהעליונים, שהחלק התחתון נחלק מהחלק העליון. הכסות סוגרת את העיניים עד שבא קו האמצעי, וממעט את הג"ר דשמאל, בכוח המסך דחיריק, שהוא השערות שבכסות. ועם הסתלקות ג"ר דחכמה דשמאל, נבקעת הכסות, והג"ר שבו עולים למעלה, והו"ק שבו יורדים למטה.

ובשעה שנחלקו הגבות התחתונות מהעליונות, ונותנים מקום להשגיח, כי בזה שהתמעטו הג"ר דשמאל והגבות העליונות הסתלקו למעלה ונפרדו מהתחתונות, נמצאת החכמה מתייחדת בחסדים. ואז הארת החכמה, המכונה עיניים, משגיחה בהנהגה. נפקחות העיניים, ונראות כמי שהתעורר משנתו, כי מטרם שבא קו אמצעי, הייתה הכסות מכסה העיניים, ונבחן זה לשינה. ועתה, כשנפקחו, נבחן זה כמו שמקיץ משנתו. וכשהן נפקחות, מקבלות אז חסדים מהעין הפקוחה דעתיק.

.138 ארבעה צבעים נראים בעיניים דז"א, לבן אדום ירוק שחור, כנגד חו"ב תו"מ. מאלו מאירים ד' בתים של התפילין, המאירים בחללי המוח: הפרשות הן המוחין וג"ר, הבתים הם חללי המוחין וו"ק. הארות עיניים הן ו"ק, ע"כ משפיעות לבתים.

שבעה הם שנקראים עיני ה', שהן שבע ספירות חג"ת נה"י שבעַין, לבן חסד, אדום גבורה, ירוק ת"ת הכולל נה"י, שחור מלכות. והראייה יוצאת מהצבע השחור שבעין, המלכות, כמ"ש, על אבן אחת שבעה עיניים. והם גוונים הלוהטים מבחינתם. ששבע בחינות חג"ת נהי"מ, היוצאות מהשחור שבעין, עליהן כתוב, על אבן אחת, מלכות, שבעה עיניים, שבע בחינות המלכות.

.139 מגוון אדום שבעיניים יוצאות שבע עיניים אחרות, בעלי השגחה לדין. כי גוון אדום, הוא קו השמאל, דין. והן נקראות, עיני ה' משוטטות בכל הארץ. כמ"ש, ה', עיניו משוטטות בכל הארץ. משוטטות, בלשון נקבה, ולא משוטטים, בלשון זכר, מפני שכולן דין.

מגוון ירוק שבעין יוצאות שבע עיניים אחרות, העומדות לגלות המעשים של האדם, בין טוב ובין רע, כמ"ש, כי עיניו על דרכי איש. ואלו נקראות, עיני ה' משוטטים. כמ"ש, עיני ה' הֵמה משוטטים בכל הארץ. משוטטים, בלשון זכר, ולא משוטטות, בלשון נקבה, משום שהם לב' צדדים לטוב ולרע. כי גוון ירוק, הוא קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל, חסד ודין, ע"כ הוא בלשון זכר, כי חסד מאיר באור הזכר.

מגוון לבן שבעין יוצאים כל הרחמים, וכל הטוב, הנמצא בעולם להטיב לישראל, שאז מתרחצים כל אלו שלושה גוונים, אדום ירוק ושחור, בגוון הלבן, רחמים, כדי לרחם עליהם.

.140 אלו ד' גוונים מתערבים זה בזה, ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מהגוון שלו, חוץ מגוון לבן, שהכול כלולים בו, כשצריכים אליו, והוא מכסה על הכול. כל הצבעים שלמטה, הגשמיים, כל בני העולם אינם יכולים להחזיר את השחור והאדום והירוק למראה לבן. וכאן בהשגחה אחת, כל ג' הגוונים שחור אדום ירוק מתאחדים ומתרחצים בגוון לבן, חוזרים להיות לבן, חסד.

ד' הגוונים שבעין הם ג' קווים, לבן אדום ירוק, ומלכות, המקבלת ג' הקווים, שהיא מראה שחור. ג' קווים צריכים זה לזה, שאין שלמות לאחד בלי חיבור עם חברו. כי קו ימין בלי התכללות משמאל, הוא ו"ק חסר ג"ר. וקו שמאל בלי ימין, הוא חושך ואינו יכול להאיר כלל. ושניהם ימין ושמאל אינם יכולים להתכלל זה בזה בלי התכללות מקו אמצעי, הממעט ג"ר דשמאל ומייחד אותו עם הימין. וקו אמצעי, אין לו אלא האור של ימין ושמאל, מה שמקבל ע"י שמייחד אותם, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

הרי שכל קו שואל אור מחברו, להתכלל בו, הלבן מהאדום, והאדום מהלבן, ושניהם מהירוק. ולכן נאמר, אלו ד' גוונים מתערבים זה בזה, ומתדבקים זה בזה, כל אחד משאיל לחברו מהגוון שלו. כי אין שלמות לאחד, זולת ע"י התכללותו עם חברו. ונבחן ששואל אור ממנו, כדי לקיים שליטתו.

אמנם מראה לבן, קו ימין, הוא עיקר האור, שיכול להאיר בלי הקווים האחרים עכ"פ בו"ק. משא"כ הקווים האחרים, בלי קו ימין, חסד, הם חשוכים לגמרי. ולכן נאמר, חוץ מגוון לבן, שהכול כלולים בו. שכולם צריכים אליו, והוא אינו צריך אליהם, כי יכול עכ"פ להאיר בו"ק, בלי התכללות עם אחרים.

.141 הגבות אינן שקטות, חוץ מאשר כשגווני הלבן רוצים להשגיח, משום שהגבות נותנות מקום לכל הגוונים להשגיח. ואם הן אינן נותנות מקום, אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל. הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות, משום העין המפקחת העומדת עליהן. וע"כ כתוב, והחיות רָצוֹא וָשוֹב.

עם יציאת קו השמאל, יוצאות הגבות, הכסותים, ומכסות את העיניים, מטעם שאין השמאל יכול להאיר בלי חסדים שמימין. גם יציאת קו האמצעי ממעטת ג"ר דשמאל, שעם זה בוקעת הכסות, והחצי העליון שלה עולה למעלה, ואז נפקחות העיניים. ואם הגבות אינן נותנות מקום, אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל, שאם הגבות אינן נפקחות ע"י קו האמצעי, הרי הגבות מכסות העיניים ואינן יכולות להשגיח.

ואין החכמה מאירה, אלא בשעת נסיעת ג' קווים, ביציאתם לשלוט בזה אחר זה, תחילה קו הימין, אח"כ קו השמאל, אח"כ קו האמצעי. וכן חוזר חלילה. אבל אם הם נחים, נפסקת החכמה ואינם משפיעים אלא רק חסדים.

הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, כי הארת החכמה מכונה ראיית העיניים, אשר אינה מאירה אלא רק בשעת נסיעת ג' קווים. ולפיכך כשמתחילה יציאת קו השמאל, נמשכת הכסות ומכסה העיניים. וכשיוצא קו האמצעי, הוא בוקע הכסות ומרים מחציתה למעלה. ואח"כ חוזר חלילה.

כשמגיע זמן יציאת קו השמאל, מתכסות העיניים ונסגרות. ואח"כ כשמגיע זמן יציאת קו האמצעי, חוזרות ונפקחות. וכך כל משך הזמן של הארת החכמה, נוסעים ג' הקווים בזה אחר זה, וחוזרים חלילה. ואם הם נחים, נפסקת החכמה, שנקראת ראיית העיניים, ומתחיל אור החסדים.

הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות, משום העין המפקחת העומדת עליהן. כלומר, כל זמן שהעין המפקחת עומדת עליהן להשפיע בהן הראייה, הן נפקחות ונסגרות נסגרות ונפקחות, בכוח נסיעת ג' הקווים, שאינה נפסקת בעת הארת החכמה.

הגבות אינן שקטות, חוץ מאשר כשגווני הלבן רוצים להשגיח, כי כל משך זמן הארת החכמה, אין נסיעת ג' קווים נפסקת חוץ מכשרוצה להשפיע גוון לבן, חסדים, אז נפסקה הנסיעה. ואינן שקטות שעה אחת שלמה, לעמוד בקו אחד, בשמאל לבדו, או בימין לבדו. כי ג' קווים מכונים ג' שעות.

.142 כתוב, עיניך תִראינה ירושלים נָווה שאנן. וכתוב, תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. כי ירושלים, המלכות, צריכה שתהיינה בה עיני ה', חכמה. כי מקום גילוי החכמה הוא במלכות, בחכמה תתאה. כמ"ש, צֶדק ילין בה. וצדק הוא דינים, הנמשכים מהארת החכמה דשמאל, המאירה במלכות.

ומשום זה כתוב, ירושלים, ולא ציון. כי ציון היא פנימיות דמלכות, הארת החסדים. כמ"ש, ציון במשפט תיפָּדה. שהכול רחמים, כי צדק הוא דין דשמאל ונוהג בירושלים, ומשפט הוא רחמים דז"א ונוהג בציון.

.143 עיניך תראינה ירושלים. כתוב, עינך, לשון יחיד, שמורה על עין של עתיקא קדישא הסתום מכל, ששתי עיניים שלו חוזרות לאחת, משום שהן לבן בתוך לבן. וזה יהיה לעת"ל.

אבל עתה כתוב, עיני ה' אלקיך בה, שתי עיניים, שהן לטוב ולרע, כמו שראוי להיות. משום זה אינן מתקיימות כך בקיום תמיד, אלא לעתיד תחזורנה להיות עין אחת. כי שם עינך תראינה ירושלים, עין אחת, שהיא כולה לטוב, כולה ברחמים, עין דעתיקא. כמ"ש, וברחמים גדולים אקבְּצךָ.

.144 תמיד עיני ה' אלקיך בה מֵרֵשית השנה. כתוב, מרשית, חסר א'. רשית חסר א' היא ה"ת, המלכות. כי רשית הוא לשון רש ודל.

ולמעלה כתוב, השליך משמיים ארץ תפארת ישראל. מהו הטעם, שהשליך משמיים ארץ? כלומר, מהו הטעם שהמלכות הנקראת ארץ, הושלכה מז"א, שנקרא שמיים? משום שכתוב, אלביש שמיים קַדְרות. שהעיניים הן בקדרות, שהתכסו בגוון שחור. אשר אז נפרדת המלכות מז"א, שאין לה מה לקבל ממנו.

.145 מאיזה מקום מסתכלות אלו עיני ה' בירושלים? מרשית השנה, מבינה, שנקראת ראשית, בלי אל"ף, משום שהיא דין, כי הדין נאחז מצד שמאל שלה, אע"פ שאינה דין ממש. ועד אחרית שנה, המלכות.

.146 א' לבדה נקראת ראשון, זכר. כי באל"ף סתום וגנוז מה שלא נודע. כשמתחברת א' זו במקום אחר, נקרא המקום ראשית. ולא שהתחברה, אלא שמתגלה בו ומאירה בו, ואז נקרא ראשית. ואפילו בראשית ההיא אינה משגיחה בירושלים, כי אם הייתה מקבלת מראשית זו, הייתה מאירה תמיד, ולא היה זיווגה נפסק. אבל כתוב, מרשית, בלי א', וע"כ זיווגה נפסק. ולעוה"ב כתוב, ראשון לציון הנה הִינָם, אשר א', שנקראת ראשון, תאיר לציון, מלכות.

ג' מיני חכמה נמצאים באצילות:

א. חו"ס דא"א, שנסתמה ואינה מאירה לתחתונים מעצמותה.

ב. חכמה דימין, או"א עילאין, שמקבלים מחו"ס. ונקראים ראשית, להורות שהא' מאירה בהם. וחו"ס נקראת ראשון, זכר, ואו"א נקראים ראשית, נקבה, המקבלת ממנו. כי ראשון וראשית הם זכר ונוקבא. ונודע שאו"א ג"כ נסתמים ואינם מאירים לתחתונים.

ג. בינה שחזרה לחכמה, בינה ותו"מ שיצאה מראש, מחכמה, וחזרה לראש, אשר אז קו שמאל שלה נעשה לחכמה. והיא החכמה שמאירה לז"'א ולמלכות. אבל ב' החכמות הראשונות, שנקראות ראשון וראשית, אינן מאירות. ומתוך שחכמה דשמאל, יש בה דינים, ע"כ נקראת רשית בלי א'. להורות שחסרה בה הארת חו"ס, שנקראת א'.

האידרא זוטא קדישא

חוטם דז"א

[חוטמא דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף סה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף סה.

.147 החוטם דז"א הוא תיקון הפרצוף, שכל הפרצוף ניכר בו. חוטם זה אינו כחוטם עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, כי חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים, כי מב' נקבי החוטם יוצאים רוחות החיים לכל. בז"א הזה כתוב, עלה עשן באפו.

שתי עיניים וחוטם הם ג' קווים של הארת החכמה, שאין הארה מתפשטת אלא דרך קו האמצעי. נמצא, שכל החכמה המתגלה בעיניים, אינה נמשכת אלא דרך החוטם, קו האמצעי. וכל הפרצוף ניכר בו, שכל הארת הפנים ניכרת בחוטם, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. כי הוא המשפיע הארת החכמה לתחתונים.

וההפרש בין חוטם דעתיקא לחוטם דז"א, הוא שבעתיקא אין שמאל, כי השמאל נכלל בימין, לבן בתוך לבן, ושתי עיניים חוזרות לאחת. ולפיכך ב' נקבי החוטם הם חיים וחיים דחיים, בלי שום דין. אבל בז"א יש דין בחוטם. חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים, שנקב ימין הוא חיים, ונקב שמאל הוא חיים דחיים. ובז"א הזה כתוב, עלה עשן באפו. כי בז"א יש דינים, המכונים עשן.

.148/1 העשן הזה שבחוטם, כל הבחינות אחוזות בו, ובכל בחינה אחוזים כמה בעלי דין קשה, האחוזים בעשן ההוא. וכולם אינם מתבשמים אלא בעשן המזבח שלמטה. וע"כ כתוב, ויָרַח ה' את ריח הניחוח. הניחוח, התבשמות של בעלי הדין, נחת רוח.

עשן, הוא דינים דשמאל בלי ימין, בהתכללות דינים דמסך דחיריק. אש, היא דינים דמפתחא. גחלים, הם דינים דמנעולא. ג' מיני דינים אלו כלולים בכל ספירה מחג"ת נ"ה שבחוטם.

העשן הזה שבחוטם, כל הבחינות אחוזות בו. כלומר, חמש בחינות חג"ת נ"ה כלולות בעשן הזה. ובכל בחינה אחוזים כמה בעלי דין קשה, כי בכל בחינה יש ג' מיני דינים, גחלים אש עשן. וכל אלו כלולים בחוטם, קו האמצעי, המייחד שתי עיניים ימין ושמאל זו בזו. כי כל כוח ייחודו הוא במסך דחיריק ובעשן, המחלישים כוח השמאל, וע"כ הוא מייחד אותו עם הימין.

אמנם כוח המסך דחיריק, צריכים להעלות אותו מלמטה למעלה, ע"י הקרבת קורבן או תפילה, כי האש העצים והעשן היוצאים מהם, המסודרים על המזבח, הם הדינים המתחברים בשמאל בלי ימין, שעל ידיהם נכנע קו השמאל, והחוטם, קו האמצעי, יכול לייחד אותו עם הימין. וכולם אינם מתבשמים אלא בעשן המזבח שלמטה, שעשן המזבח, שבו כלולים אש ועצים, ממעטים את קו השמאל, ואז החוטם יכול לייחד הימין והשמאל, שע"י הייחוד הזה כל הדינים מתבשמים ונעשים לריח ניחוח. כמ"ש, וירח ה' את ריח הניחוח.

.148/2 ולא כתוב, את ריח הקורבן, אלא, את ריח הניחוח, משום שכל הגבורות אחוזות בחוטם, וכל הדינים שנאחזים בחוטם מתבשמים. וכמה גבורות מתאחדות יחד, כמ"ש, מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו.

ובחוטם הזה, מִנקב אחד, יוצאת אש אוכלה כל שאר אִישוֹת, שהיא דינים דמנעולא שבמסך דחיריק. ובנקב אחד יוצא עשן, דינים דשמאל בלי ימין, שנאחזים בהם הדינים שבמסך. וזה וזה נמצאים ממותקים באש ובעשן של המזבח. ומתגלה עתיקא קדישא בחסדים שלו, ונשקטו כל הדינים. כי אחר שהשמאל נכלל בחסדים, מתבטלים כל הדינים ממנו. כמ"ש, ותהילתי אֶחטום לָך, שכתוב על חוטם דעתיקא.

.149 החוטם דעתיקא קדישא הוא ארוך ומתפשט. ונקרא ארך אפיים. חוטם דז"א הוא קצר. וכשהעשן מתחיל לצאת בחיפזון, נעשה הדין. ומי שמעכב זה, הוא החוטם דעתיקא, החסדים שלו.

הארת החכמה מכונה ארוך. חוטם דעתיקא קדישא הוא ארוך ומתפשט, כי החסדים שלו כלולים מחכמה, הנקראת ארוך. אבל החוטם דז"א, כל זמן שלא נעשה הייחוד דשמאל עם הימין, הוא קצר, שאין החכמה מאירה בו, להיותו מחוסר חסדים. אלא בזמן שמקבל חסדים מעתיקא, אז מתפשטת בו החכמה ומאירה.

.150 אלו ב' נקבי החוטם, שמֵאחד עשן ואש, ומאחד נחת ורוח טוב. כי יש בו ימין ושמאל. משמאל עשן ואש. ומימין נחת ורוח טוב, חסדים הכלולים מחכמה. וכתוב, וריח לו כלבנון. ובנוקבא כתוב, וריח אפךְ כתפוחים, שזה מורה על הארת החכמה, המכונה ריח. ואם בנוקבא כך, כש"כ בז"א, המשפיע אל הנוקבא.

.151 וירח ה' את ריח הניחוח. הניחוח, מורה על נחת כפול מב' צדדים, מימין ומשמאל. מימין נחת המתגלה מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, נחת והתבשמות לכל, לחכמה ולחסדים. משמאל ההתבשמות הבאה מלמטה, ממסך דחיריק, שמעלים התחתונים בעשן ובאש שעל המזבח. ומשום שמתבשם מב' הצדדים, מעתיקא ומלמטה, ע"כ כתוב, ניחוח, לשון כפול של נחת. והכול נאמר בז"א.

האידרא זוטא קדישא

אוזניים דז"א

[אודנין דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף סז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף סז.

.152 שתי אוזניים לשמוע טו"ר. ושתיהן נחשבות לאחת, כמ"ש, הטה ה' אוזנך ושמע. האוזן, לִפְנַי ולִפְנים שלה, תלויה ברשימות עקומות, כדי שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין, ויוכל המוח להבחין בו, ולא ייכנס במהירות, שכל דבר שהוא במהירות, אינו בחכמה שלמה.

האוזניים, הן בינה דחיצוניות הראש. כי יש ע"ס דפנימיות הראש, שהם ג' מוחין, ויש ע"ס דחיצוניות הראש, הנקראות ג"ע אח"פ, שהם כח"ב תו"מ. אמנם יש כאן שינוי מאשר בע"ס דפנימיות הראש, שבפנימיות, החכמה קודמת לבינה. וכאן, האוזניים, בינה, גבוהות מהעיניים, חכמה.

כי שתי אוזניים ומצח נחשבים לחב"ד, ושתי עיניים וחוטם נחשבים לחג"ת. כי ע"ס דפנימיות הראש הן לעצם הפרצוף, ואין נגלה ממנו לאחרים. וע"ס דחיצוניות הראש הן להשפיע לזולתו.

ונודע, שחכמה דע"ס נסתמה בא"א ואינה נגלית כלל, וכל מה שנגלה הוא חכמה דל"ב (32) נתיבות, הבינה דע"ס שחזרה לחכמה. ולפיכך בחיצוניות הראש, שהוא לגלות לחוץ, נבחנת הבינה לבחינת חכמה. ולא כל ע"ס הבינה, אלא רק הו"ק דבינה.

כי ג"ר דבינה אינן מגלות חכמה, משום שג"ר דחכמה אינן מאירות, אלא רק ו"ק דחכמה. ואם הג"ר דבינה היו משפיעות חכמה, היו מגולות הג"ר דחכמה. ולפיכך שתי אוזניים ומצח, חב"ד, אינם מאירים חכמה לחוץ, אלא רק לשתי עיניים ומצח, חג"ת. וכל היוצא מחג"ת הוא ו"ק.

ונמצא שמגולה רק ו"ק דחכמה. באופן, ששתי עיניים וחוטם הם המגלים החכמה מחוץ לפרצוף. ונמצא ששיעור החכמה המגולה בפרצוף הוא רק שתי עיניים. וע"כ נקראות העיניים חכמה. אבל באוזניים אין גילוי חכמה לחוץ, אלא רק חסדים דג"ר דבינה. ועכ"ז, האוזניים הן המקור המגלה החכמה אל העיניים.

כי אין גילוי לחוץ, אלא מכח"ב תו"מ דחיצוניות. ומאחר שהחכמה דע"ס נסתמה, נמצאת הבינה ראשית הגילוי והמקור השורשי, שמשם מקבלים התחתונים, כלומר רק ג"ר דבינה דחיצוניות הראש, האוזניים, שבהן מתחילה כניסת הי' באויר לקו ימין, ויציאת הי' מאויר לקו שמאל, ובה נוהג עניין עליית ז"א למ"ן, כדי לייחד הימין והשמאל זה בזה, להשלים החכמה בחסדים.

אלא שהאוזניים אינן משפיעות החכמה לחוץ, כי אין תיקון באוזניים אלא רק לקבל ולא להשפיע לחוץ, אלא שהן משפיעות בפנימיות לעיניים ולחוטם, המתוקנים להשפיע לחוץ. שנאמר, שתי אוזניים לשמוע טו"ר, שהן עשויות רק לקבל.

והן שומעות טוב, שמקבלות מ"ן מהתחתונים, לגלות הטוב אל שתי עיניים וחוטם. והן שומעות רע, שבשעה שהתחתונים חוטאים ופוגמים בקו אמצעי, מקבלות האוזניים אותו הפגם, ומשפיעות דינים לעיניים ולחוטם. ושתיהן נחשבות לאחת, ששתיהן עולות לספירה אחת, בינה. וכן אין הבדל בהן, בין ימין לשמאל, כלפי חוץ. כי גם השמאל אינו משפיע חכמה אלא חסדים.

ומתוך שמקור כל התיקונים להתגלות לחוץ מתחיל בעיניים, נבחן ששם נתקן הפרסא באלכסון, הנקראת אלכסון של האוזניים. כי חו"ב תו"מ הם מרובע, ד' צלעות לד' רוחות העולם, דרום צפון מזרח ומערב. וכשעלתה המלכות אל הבינה, נמצא שהמערב, מלכות, עלה והתחבר לצלע אחת עם הצפון, בינה, ונעשו חו"ב תו"מ למשולש בעל ג' צלעות. כי המערב והצפון התחברו ונעשו לצלע אחת באלכסון. וע"כ נקראת הפרסא, שנעשתה ע"י עליית המלכות לבינה של האוזניים, בשם אלכסון של האוזניים. ועלייה זו דמלכות לבינה גרמה ליציאות ג' קווים.

והאוזן, לפני ולפנים שלה, תלויה ברשימות עקומות, כלומר שפנימיות האוזן נתקנה ברשומות עקומות, שהם ג' קווים, שיצאו מאלכסון של האוזניים. כדי שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין, כי המוח צריך להבחין בקול העולה אם טוב ואם רע, שזה מתברר בביאת הקול בסדר ג' קווים בזה אחר זה. כי אם התחתון רוצה להמשיך החכמה מלמעלה למטה, שמאל בלי ימין, אז הוא רע. ואם התחתון נזהר לקבל אותו מלמטה למעלה, כייחוד קו האמצעי, הוא טוב.

וע"כ נתקנו ג' קווים, שהקול עולה ומתעכב בהם, לקבל בזה אחר זה, כדי שבתוך כך יתגלו הדינים דשמאל. ואז יהיה נשמר, שלא לקבל משמאל, מלמעלה למטה, אלא רק מלמטה למעלה בדרך קו האמצעי, שהוא טוב. אבל אם לא היה בו ג' קווים, אלא כמו החכמה דע"ס דאו"י, המאירה בלי ג' קווים, אז היה התחתון ממשיך החכמה מלמעלה למטה.

וצריך שיתעכב הקול מלהיכנס במוחין, ויוכל המוח להבחין בו, ולא ייכנס במהירות, כי המושפע בקו אחד, הוא במהירות, וכל דבר שהוא במהירות, אינו בחכמה שלמה, משום שאין שמירה שהתחתון לא ימשוך החכמה מלמעלה למטה.

.153 מאוזניים אלו תלויים כל בעלי הכנפיים, המקבלים הקול מהעולם. וכולם נקראים אוזני ה', כמ"ש בהם, כי עוף השמיים יוליך את הקול, ובעל כנפיים יַגיד דבר. מה הטעם? הרי אין כאן קול, אלא מחשבה.

.154 אלא ודאי כל מה שחושב האדם, וכל מה שיסתכל בליבו, אינו עושה בזה דבר, עד שמוציא בשפתיו. והוא לא מתכוון בו. ואותה המילה שהוציא, מתבקעת באוויר והולכת ועולה ועפה בעולם, ונעשה ממנה קול. אותו הקול לוקחים בעלי הכנפיים, ומעלים אותו אל המלך, ונכנס באוזניו. כמ"ש, וישמע ה' את קול דבריכם. וכן, וישמע ה' וייחר אפו.

.155 משום זה, כל תפילה ובקשה, שמבקש האדם לפני הקב"ה, צריך להוציא המילים בשפתיו, שאם אינו מוציא אותן בשפתיו, אין תפילתו תפילה, ואין בקשתו בקשה. וכיוון שהמילים יוצאות, מתבקעות באוויר, ועולות ועפות ונעשו קול, ולוקח אותן מי שלוקח, ומאחד אותן למקום קדוש בראש המלך.

כמו שבפרצופים העליונים אין המוחין משפיעים לחוץ אלא דרך הספירות החיצוניות, עיניים חוטם פה, אף באדם התחתון, כל זמן שהדבר במחשבה, במוחין שלו, הן טוב והן רע אינו מתגלה לחוץ. ובאדם אין גילוי לחוץ, אלא דרך הפה.

ולכן כל מה שחושב האדם, וכל מה שיסתכל בליבו, אינו עושה בזה דבר, עד שמוציא בשפתיו. והוא לא מתכוון בו. ואפילו שאינו מתכוון להוציא בפה, מ"מ כיוון שהוציא אותו בפה, כבר התגלה לחוץ.

וכתוב, גם במַדָעֲךָ מֶלך אל תקלל. שמשמע, אפילו במחשבה. ואין זה, אלא מחשש שאם לא יקפיד על המחשבה, יכול גם להוציא אותה מפיו בלי כוונה, ואז מתגלה לחוץ. אבל במחשבה בלבד אינו עושה דבר, ומלך, הוא הקב"ה. וזה מטעם שכתוב, כי עוף השמיים יוליך את הקול.

ואותה המילה שהוציא, מתבקעת באוויר והולכת ועולה ועפה בעולם, ונעשה ממנה קול. שזה נוהג הן בטוב, בשעה שהאדם מתפלל ומעלה מ"ן למעלה, והן ברע. ואם אדם מוציא דיבור רע מפיו, יש מלאכים, שמקבלים הדיבור ומעלים אותו דרך האווירים, מהאווירים דעולם עשיה ולמעלה, עד שמגיע לאוזן המלך, בינה דז"א, שאז כתוב, וישמע ה' וייחר אפו.

.156 מג' חללי המוח, חב"ד, נוטפת נטיפה לאוזניים. והנטיפה ההיא נקראת נחל כְּרִית. כלומר, כריתה של האוזניים. והקול נכנס באלכסון שבאוזן, ונקלט באותו הנהר של הנטיפה ההיא. ואז מתעכב שם ונבחן, אם הוא טוב או רע. כמ"ש, כי אוזן מילין תבחן.

משום שהקול מתעכב באותו הנהר של הנטיפה, באלכסון שבאוזניים, ואינו נכנס במהירות. וע"כ נבחן אם הוא טוב, אם הוא רע. כמ"ש, וחֵך יטעם לאכול, משום שמתעכב בחך, ואינו נכנס במהירות לגוף, וע"כ יטעם ויבחן בין מתוק למר.

האוזניים הן חב"ד דבינה דחיצוניות הראש, ראשית לגילוי האורות שבפנימיות הראש. לפיכך כשיוצאים ג' קווים חב"ד באוזניים, הם מקבלים מג' מוחין חב"ד הפנימיים שבג' חללי הגלגלתא. באופן שעם יציאת קו ימין באוזניים, נוטף שם מוח הימין הפנימי, חכמה. וביציאת קו שמאל, נוטף שם מוח השמאל הפנימי, בינה. וביציאת קו האמצעי נוטף שם מוח הדעת הפנימי.

תחילת הנטיפה היא עם יציאת קו ימין באוזן, ע"י עליית המלכות לבינה משם, שאז נתקן ממנה האלכסון שבאוזניים, והחסדים היוצאים על המסך של האלכסון שבאוזניים, נוטפים ממוח הימין הפנימי. והם נקראים נטיפה. ולכן נאמר, מג' חללי המוח, חב"ד, נוטפת נטיפה לאוזניים, שעם תיקון האלכסון דאוזניים, תכף מתחילים המוחין הפנימיים לנטוף. אלא מקו ימין בלבד.

ואח"כ, כשיוצא קו השמאל באוזניים, ע"י ירידת המלכות מבינה, מתייבשת הנטיפה דאוזניים, משום שהארת שמאל בלי ימין מייבשת האורות, כדי שלא יהיו נמשכים מלמעלה למטה. והנטיפה ההיא נקראת נחל כְּרית. כלומר, כריתה של האוזניים. כי הנחל הזה נכרת מהאוזניים בעת יציאת קו שמאל, כי אז הוא מתייבש.

ומה שאמר הקב"ה לאליהו, ונסתרתָ בנחל כְּרית, רומז על עליית המלכות לבינה, כי אליהו הוא המלכות, והבינה נקראת נחל, יציאת קו הימין. ואח"כ כשיצא קו השמאל בבינה, שאז קופאים ומתייבשים האורות, מתייבש הנחל. כמ"ש, ויהי מקץ ימים וייבש הנחל. כי השמאל נקרא מקץ ימים. ולפיכך נקרא הנחל בשם נחל כרית, שסופו להיכרת ולהתייבש.

כי בעת יציאת השמאל, מתייבש ונכרת הנחל מהאוזניים, ואינו חוזר מכריתתו, אלא ע"י מ"ן מתפילות התחתונים, שמעלים מ"ן דמסך דחיריק. אשר אז עולה ז"א לבינה עם המסך דחיריק, ומייחד ב' הקווים דבינה, ונשלמים בה ג' האורות חב"ד. שזהו, קול התפילה הנכנס בנחל כרית הזה, מ"ן, לייחד ימין ושמאל, ולהחזיר הנחל למקומו.

והקול נכנס דרך הפרסא, הנקראת האלכסון שבאוזניים, כי הפרסא היא הפתח לעליית תחתון לעליון. ונקלט באותו הנהר של הנטיפה ההיא, שהקול עולה למ"ן לנחל כרית, שהתייבש מחמת יציאת קו השמאל, כדי לייחד אותו עם קו הימין.

ואז מתעכב שם, כדי להתדבק בקו האמצעי, ונבחן, אם הוא טוב או רע, שאם הוא טוב, הוא עוזר לקו האמצעי לייחד ב' הקווים זה בזה. ואם הוא רע, נמצא מתדבק בקו שמאל ולא בקו אמצעי, ואז הקול מביא עליו דינים.

כמ"ש, כי אוזן מילין תבחן, משום שהקול מתעכב באותו הנהר של הנטיפה, באלכסון שבאוזניים, כלומר, שמתעכב ע"י קו האמצעי, שאינו מאיר אלא בצירוף ג' קווים ביחד. ואינו נכנס במהירות, אינו נכנס ומתדבק בקו השמאל בלי חיבור הקווים, שאז הייתה נמשכת החכמה מלמעלה למטה בבחינת ג"ר, כמו החכמה דע"ס דאו"י שנגנזה, והיו מתבטלים כל תיקוני הקדושה.

אבל כיוון שמתדבק בקו אמצעי, הרי הוא מתעכב, עד שקו אמצעי מבחין בין טוב לרע, עד שמגלה שהארת חכמה שמלמעלה למטה היא רע, ומלמטה למעלה היא טוב. כי כך הוא סדר ההארה של ג' קווים. ובדרך זה מתגלה כל השלמות שבהארת חכמה. אבל אינו יוצא לחוץ, כי אין באוזן אלא רק כלי קבלה מבחוץ, אלא שמשפיע בדרך פנימיות לעיניים ולחוטם ולפה.

.157 בנקב שבאוזניים תלויים נקבים אחרים: נקב העין, נקב החוטם, נקב הפה. כי מהקול שנכנס בנקב האוזניים, אם צריך, נכנס מהאוזן לנקבי העיניים והעיניים מוציאות דמעות. מהקול ההוא, אם צריך, נכנס לנקב החלון שבחוטם, ומוציאים עשן ואש מהקול ההוא. כמ"ש, וישמע ה' וייחר אפו ותִבער בם אש ה'. ואם צריך, נכנס הקול לנקב הפה, ומדבר וגוזר דיבורים מהקול ההוא.

הכול הוא מהקול שנכנס לאוזניים. הוא נכנס לכל הגוף, והכול נרגשים על ידו. כמה תלוי באוזן הזו. אשרי מי ששומר דבריו. ע"כ כתוב, נְצוֹר לשונך מרע ושפתיך מדַבֵּר מרמה.

.158 אוזן זו שמיעה, בינה. בשמיעה נכללים המוחין חב"ד, כי אין חכמה מתגלה אלא מבינה. חכמה נכללת בה, כמ"ש, ונתתָ לעבדך לב שומע, ולב הוא ל"ב (32) נתיבות החכמה. בינה נכללת בה, כמ"ש, דבֵּר ה' כי שומע עבדך. וכן, כי שומעים אנחנו, כלומר, שמבינים אנחנו. דעת נכלל בה, כמ"ש, שמע בני וקח אֲמָריי. וכן, ומצווֹתיי תִצפּוֹן איתָך. אשר שְׁמע פירושו דע.

הרי שהכול תלוי באוזן, משום שהאוזניים הן ראשית הגילוי מחיצוניות דראש, ע"כ באוזן כלול הכול. באוזן זו תלויה קבלת התפילות והבקשות, ופקיחת העיניים. כמ"ש, הַטה ה' אוזנך ושְׁמע, פקח עיניך וראה. כי תיקון האוזן בהטיה, שפירושו עליית המלכות לבינה, גורם לפקיחת עיניים, שהם המוחין דחכמה. הרי שהכול תלוי באוזן.

.159 באוזן תלויים סודות עליונים, חכמה, שאינם יוצאים לחוץ. כי האוזן אינה משפיעה כלום לחוץ, להיותה ג"ר. משום זה היא אלכסון מבפנים, בפרסא שבה, המעכבת על החכמה, שלא תשפיע לחוץ. וסוד הסודות, ג"ר דחכמה, סתומים בה. אוי לאותו שמגלה סודות, שרוצה להמשיך ג"ר מלמעלה למטה.

ומשום שאוזן זו אוספת בתוכה הסודות, והאלכסון שמבפנים, הפרסא, לוקח אותם, מעכב עליהם, שלא יהיו מושפעים ממנה ולחוץ. לפיכך אינה מגלה סודות לאותם שהולכים בדרך עקלקלות, אלא לאלו שהולכים בדרך הישר, שאינה אלכסון. לאותם הדבקים בקו האמצעי, שהוא דרך הישר, שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. כמ"ש, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, שלוקחים דרכיו, וע"כ לוקחים דבריו.

.160 ואלו שדרכם עקומה, לוקחים דברים ומכניסים אותם במהירות, שדבקים בקו השמאל, שאין בהם מקום להתעכב. כי קו האמצעי, המשפיע בקיבוץ ג' הקווים, מתעכב בכל קו. אבל קו השמאל, השולט לבדו בלי חיבור עם שום קו, נבחן שהשפעתו במהירות. וכל הנקבים של עיניים וחוטם נפתחים בה. עד שיוצאים הדברים בנקב הפה, שממשיכים מלמעלה למטה.

ואלו הם רשעי הדור, שנואי הקב"ה. שהמגלה סוד הוא כאילו הרג אנשים, וכאילו עבד עבודה זרה. והכול נשמע בפסוק אחד, שכתוב, לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על דם רעך, אני ה'.

לא תעמוד על דם רעך, שהוא רציחה. אני ה', שלא תעבוד עבודה זרה. מי שעבר על ראש הכתוב, שהולך רכיל ומגלה סוד, הוא כאילו עבר על הכול, על רציחה ועל עבודה זרה.

.161 אשרי חלקם של הצדיקים שעליהם כתוב, ונאמן רוח מכַסה דָבר. נאמן רוח ודאי, כי הרוח שלהם נשלף ממקום עליון קדוש, מקו האמצעי. משום זה נקראים, נאמן רוח.

ומי שמגלה סודות, ידוע, שנשמתו אינה מגוף המלך הקדוש, ז"א, קו האמצעי. ומשום זה אין בו סוד, ואינו ממקום הסוד. וכשנשמתו יוצאת מגופו, אינה מתדבקת בגוף המלך כי אינו מקומה. אוי לאותו האדם, אוי לנשמתו. אשרי חלקם של הצדיקים המכסים הסודות. כש"כ סודות העליונים של הקב"ה. עליהם כתוב, ועַמֵךְ כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

האידרא זוטא קדישא

אור הפנים דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף עג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף עג.

.162 שני תפוחי הפנים דז"א, כשתי מנחות של בשמים, שנותנים ריח טוב, הארת החכמה מלמטה למעלה, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. שהם עדוּת על או"א. כי גם כל העדות להכרת פרצוף תלויה בפָּנים, אלא שבכל צורת הפנים תלויה העדות, במצח ובחוטם, כי אין מעידים אלא על פרצוף פנים שיש בו חוטם. אבל אלו שתי מנחות הבשמים, לבן ואדום, הן עדות לאו"א, שבהן מאירים המוחין דחו"ב שבאו"א, המאירים בפנים דז"א, שנקראים עדות, מלשון עדן, חכמה.

הם עדות על הירושה, שירש מאו"א, ואוחז בהם. כי ב' מוחין חו"ב נקראים ירושה דאו"א. וכמה מרחקים בין לבן לאדום, ועכ"ז הם נכללים בז"א כאחד בצד הלבן, בשליטת הלבן, חסד.

כתוב, באור פני מלך חיים. וכן, יָאֵר ה' פניו אליך. וזה מורה על הארת חו"ב, שז"א מקבל מאו"א, שמאיר לישראל. וזוהי עדות לישראל, שהקב"ה קרוב אליהם או להיפך. כי אם הארת החו"ב בשליטת הימין, לבן, חסד, אז הוא קרוב אליהם. ואם האדום שולט, השמאל, אז הוא מסתיר פניו מהם.

.163 כשהפָּנים דז"א מאירים בלבן, בחסד, מעתיקא, אז מכסה הלבן שבו, חסד, על האדום שבו, חכמה דשמאל, והכול נמצא בהארה. ואז כתוב, יאר ה' פניו אליך. וכשהרשעים מרובים, ודינים תלויים בעולם, נמצאת סגירה בכל, האורות כולם נסגרים ואינם מאירים. והאדום מתפשט בפָּנים, דין, ומכסה על הלבן, רחמים, ואז הכול נמצא בדין. ואז כתוב, פני ה' בעושֵׂי רָע. והכול תלוי בזה. ומשום זה הפנים הם עדות בכל.

.164 כמה וכמה מלאכים בעלי מגנים מחכים לאלו גווני הפנים, לבן ואדום, ומצפים לאלו גוונים. כשהגוונים מאירים, נמצאים כל העולמות בשמחה. בזמן שמאיר הלבן, הכול נראים בגוון חסד. וכשנראה באדום, נראים הכול בגוון דין.

האידרא זוטא קדישא

ט' תיקוני דיקנא דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף עד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף עד.

.165 באלו מנחות הבשמים, בשני תפוחי הפנים, מתחיל הזקָן להיראות מתחילת האוזניים, ויורד ועולה במנחת הבשמים, בפָּנים. שערות שחורות של הדיקנא, בתיקון נאה ויפה, כגיבור אמיץ ונאה. השֶׁמן החשוב של דיקנא העליונה דעתיקא, נראה ומאיר בדיקנא זו דז"א.

השערות הן פרצוף שלם, שנחלק מסיבת עליית המלכות לבינה, לכו"ח, שהן שערות ראש, ולבינה ולתו"מ, שהן שערות דיקנא. פרסא, אלכסון שבאוזניים, מחלקת אותן. ומתחיל הזקן להיראות מתחילת האוזניים, ששם הפרסא מחמת עליית המלכות לבינה, שהוציאה בינה ותו"מ דשערות מחוץ לראש, לבחינת שערות דיקנא. והן שחורות, מטעם שכלולה בהן המלכות דמדה"ד.

שערות שחורות של הדיקנא, בתיקון נאה ויפה, כגיבור אמיץ ונאה, כי להיותו קו אמצעי, שכל גבורתו לייחד הימין והשמאל בכוח המסך דחיריק, הכלול ממלכות דמדה"ד, שהיא גוון שחור, ע"כ שערותיו שחורות.

.166 היופי של דיקנא נמצא בתשעה תיקונים. וכשהשמן החשוב של י"ג (13) מעיינות הדיקנא דעתיקא קדישא, מאיר בדיקנא דז"א, נמצאים ביחד כ"ב (22) תיקונים. ואז כולם מתברכים למעלה ולמטה. וישראל סבא, ז"א, מתברך בזה. כמ"ש, בךָ יברך ישראל, כלומר, עם כ"ב תיקונים יברך ז"א, ישראל.

כל התיקונים של דיקנא זו התבארו באידרא קדישא, שכולם נתקנו מהתיקונים דעתיקא קדישא. וכאן אני רוצה לגלות מה שלא נגלה שם, כדי להיכנס בלי בושה לעוה"ב.

.167 שישה תיקונים הם ונקראים תשעה. התיקון הראשון, הוא שניצוץ הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת לקווצות שעל האוזניים, ויורד מלפני הפתח שבאוזניים עד ראש הפה. הנה תיקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא, אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא, שממנו תלוי מעיין החכמה.

כשאמא נמשכת ונכללת באוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן. וניצוץ הנר הקשה נכנס באוירא דכיא ונכלל בה. ואח"כ יצא. והתאחדו זה בזה, שבטש בקווצות השיער שעל האוזניים, ושני הדינים התאחדו זה בזה, ונעשו תיקון ראשון.

ז"א הוא תמיד בו"ק שהם חג"ת נה"י. אפילו בגדלות כשקונה חב"ד, אין זה חב"ד ממש, אלא חג"ת שהתעלו ונעשו חב"ד. הדיקנא יוצא רק בגדלות, כשכבר יש לו חב"ד. ע"כ יש גם בדיקנא ט' תיקונים, כנגד חב"ד חג"ת נה"י. וכשמדייקים אין שָׁם חב"ד, אלא חג"ת נה"י בלבד, כי החג"ת נעשו לו חב"ד ויוצאים נה"י חדשים. ולכן שישה תיקונים הם, חג"ת נה"י. ונקראים תשעה, מטעם שחג"ת נעשו בגדלות לחב"ד. אבל עיקרו שישה.

שערות ראש ודיקנא הן פרצוף אחד, שנחלק מסיבת עליית המלכות לבינה, שכו"ח דשערות נעשו לשערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו מהראש ונעשו לשערות דיקנא, אבל אינן יוצאות שתיהן יחד בעת הקטנות, אלא שערות ראש יוצאות בקטנות, ושערות דיקנא בגדלות.

כי בקטנות, שאין בז"א אלא כו"ח, באורות דרוח נפש, מחמת שבינה ותו"מ דכללות ירדו לבריאה, הנה אותו הדבר נעשה בכל ספירה ומדרגה פרטית דז"א. כי כל מדרגה פרטית דז"א כלולה מע"ס, ואין בה בקטנות אלא רק כו"ח, ובינה ותו"מ נפלו משם.

ולפיכך במדרגת ע"ס דשערות, אין בקטנות שלהן אלא כו"ח דשערות, שהן שערות ראש, אבל בינה ותו"מ דשערות אין שם. אלא בגדלות, כשנשלמו בינה ותו"מ דכללות ז"א, נשלמו עימהם בינה ותו"מ של כל מדרגה פרטית, ולפיכך נשלמו ויצאו אז גם בינה ותו"מ דשערות לבחינת דיקנא דז"א.

והנה תיקון ראשון דדיקנא, השערות הקצרות שמתחת לפאתי הראש עד השפה העליונה, הוא דין קשה ההולך ומתמתק ביתר התיקונים. כיוון שצמיחת שערות היא בגדלות, כשכבר יש כל המוחין בפרצוף מיוחדים זה בזה בבחינת הרחמים, איך אפשר שיתחיל אז לצמוח לו שערות דיקנא, שהן דינים? וכיוון שכל התיקונים דדיקנא דז"א נמשכים מדיקנא דעתיקא קדישא, א"כ איך יוצא משם התיקון הראשון שהוא דין?

אלא תיקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא, כי עתיקא כולו רחמים, והתיקון הראשון הוא דין. אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא, שממנו תלוי מעיין החכמה, אבא עילאה, הנקרא חכמה ואוירא דכיא, שנמשך ממזלא דעתיקא קדישא, כי או"א עילאין תלויים במזל. וכשאמא, בינה, שחזרה לחכמה, שבה ניצוץ הנר הקשה, נמשכת ונכללת באוירא דכיא דאבא עילאה, חכמה דימין, חסדים, אז לוקחת אמא אותו הלבן, החסד מאבא, וניצוץ הנר הקשה שבה נכנס בתוך החסד. והם המאירים במוחין דז"א, כשהדין דאמא נכלל כולו בחסד דאבא באוירא דכיא שלו.

ואח"כ, כדי להוציא הדיקנא, יצא ניצוץ הנר הקשה של אמא מתוך אוירא דכיא של אבא, ונחלק ממנו, והתאחדו זה בזה. הניצוץ של אמא מתאחד בקווצות שעל האוזניים, פאתי הראש, ששם המלכות דמדה"ד שעלתה לבינה, והוכפלו הדינים, שהדינים דשמאל דאמא, ניצוץ הנר הקשה, התחברו עם הדינים דמלכות שבפאתי הראש דז"א, ומשני הדינים נעשה התיקון הראשון. ובזה מיושב, שאע"פ שהמוחין כבר מתוקנים, מ"מ יצא הדין ונפרד מהם, לתקן הדיקנא. וע"כ הוא דין קשה.

.168 וכשצריך להשפיע חסד או להשפיע דינים, עולה זה על זה, ומתכסה אחד מלפני חברו. כלומר, כשצריך להשפיע דינים, מתכסה החסד שבדיקנא, ושולט הדין. וכשצריך להשפיע חסד, מתכסה הדין שבדיקנא ושולט החסד.

ומשום זה הכול צריך. הן הנהגת החסד, והן הנהגת הדין. אחד לעשות נקמות בשונאי ישראל, ואחד לרחם על ישראל. ועל זה חשק דוד המלך לדיקנא זה, שט' תיקונים אמר דוד בכתוב, מן המֵצַר קראתי יה.

.169 בדיקנא זו נמצאים ט' תיקונים, שהם שש ריבוא (60,000) שערות, כנגד חג"ת נה"י, התלויות בהם ומתפשטות בהארתם בכל הגוף, כלומר בו"ק הנקראים גוף. ואלו שישה תיקונים תלויים בשערות שמתחת למנחת הבשמים, מתחת לפנים. שלושה תיקונים מצד זה של הפנים, ושלושה תיקונים מצד זה של הפנים. חכמה חסד נצח בימין, בינה גבורה הוד בשמאל.

ובכבודו של הדיקנא, בחלק הדיקנא הנראה ביותר ומייפה את הפנים, תלויים ג' אחרים. אחד למעלה בשערות שעל השפתיים, ושניים בשערות התלויות עד הטבור, בשטח העליון של כל הדיקנא הנראה לעיניים, ובשטח התחתון של הדיקנא הסמוך לגוף.

ואלו שלושה תיקונים הם כנגד ג"ס דקו האמצעי, דעת ת"ת יסוד. קו האמצעי, דעת ת"ת יסוד, הוא עיקר הדיקנא, מטעם שכלולים בתוכו ב' הקווים ימין ושמאל, חכמה חסד נצח, ובינה גבורה הוד. וכל אלו השישה, ג' מכאן וג' מכאן, כולם נמשכים ותלויים בשערות התלויות האלו, ומתפשטים בכל הגוף.

.170 ומשום שאלו השלושה, דעת ת"ת יסוד, הם בכבודו של הדיקנא יותר מכולם, כי הם המקשטים ומייפים את הפנים, כתוב בהם השם הקדוש. כמ"ש, מן המצר קראתי יה, עָנָני במרחב יה, הוי"ה לי לא אִירָא.

ומה שהתבאר באידרא רבא, מן המצר קראתי יה, שהוא התיקון הראשון, ממקום שהדיקנא מתחיל להתפשט, שהוא מקום צר, שהשערות תופסות מקום צר ולא מקום רחב, מלפני האוזניים, ויפה הוא. שע"כ נקרא, מן המצר, מפני שהמקום צר. וכאן נאמר, שהוא השערות שעל השפתיים.

.171 ותחילת הדיקנא היא מחסד עליון. וכאן נאמר שמתחיל בחכמה. וכן שהם בדרך ג' קווים, חכמה חסד נצח, בינה גבורה הוד, דעת ת"ת יסוד. כך הדיקנא מתחיל לצאת, וט' תיקונים נמשכים ותלויים בדיקנא ומלפני האוזניים, אבל הקיום שלהם אינו מתקיים כך, אלא בג' קווים.

.172 וכשהעולם צריך לרחמים, מתגלה המזל הקדוש, הדיקנא דא"א, ואז, כל אלו התיקונים שבדיקנא המכובד דז"א, כולם נמצאים ברחמים. וכשצריך לדין, אז נראה הדין, ואז עושים נקמות בשונאי ישראל, באותם שמצערים לישראל.

כל כבוד הדיקנא הוא בשערות התלויות, בשטחי הדיקנא הנראים לעין, משום שהכול תלוי בהם, כי הוא קו האמצעי דעת ת"ת יסוד, שכולל כל הדיקנא.

.173 כל השערות של הדיקנא דז"א קשות וחזקות, משום שכולן כופות את הדינים, בשעה שנגלה המזל הקדוש. וכשרוצה לעשות מלחמה, נראה ע"י דיקנא זה, כגיבור אמיץ בעל ניצחון מלחמה. ואז מורט מי שמורט, וּמְגַבֵּחַ מי שמגבח.

השערות רומזות על דינים, והעברת הדינים היא העברת השערות. והעברת השיער מאחור נקרא מורט, והעברת השיער כלפי פניו נקרא מגבח.

.174 אלו ט' תיקונים אמר אותם משה פעם שנייה, כשהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים. כי אע"פ שלא אמר עתה י"ג תיקונים, הנה בכוונה תלוי הדבר, כי לא ייכנס להזכיר באלו התיקונים דז"א, שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזלא, בי"ג תיקוני דיקנא דא"א, והזכיר אותו, כמ"ש, ועתה יגדל נא כוח ה'. כוח ה', זהו המזל הקדוש, הסתום מכל סתום, הדיקנא דא"א. הכוח ואור שבדיקנא דז"א תלוי ממזל.

וכיוון שאמר משה ט' התיקונים דז"א, והזכיר המזל, שנקרא כוח ה', והתכוון בו להמשיך מי"ג תיקוני דיקנא דא"א לט' דז"א, אמר אז אלו ט' תיקונים התלויים בז"א, כדי שיאירו כולם ע"י המשכת י"ג דא"א, ולא יימצא שום דין, כי י"ג דא"א הם רחמים גמורים. וע"כ הכול תלוי במזל, הדיקנא דא"א.

ובפעם הראשונה, אחר מעשה העגל, הזכיר י"ג מידות, שהן נמשכות מא"א לז"א. כי כשז"א עולה לד' תיקוני דיקנא דא"א התחתונים, אז יש לו י"ג תיקוני דיקנא. ואלו י"ג תיקונים דז"א הזכיר שם. אלא כאן הזכיר ט' המידות הרגילות, והיה צריך להזכיר כוח ה', לכוון במזלא. ושם שהזכיר י"ג, לא היה צריך להזכיר כוח ה'. כי מספר י"ג אינו אלא בא"א.

.175 דיקנא זה, כשהשערות מתחילות להתעורר, נראה כגיבור אמיץ, כגיבור בעל ניצחון במלחמות, לנקום באויבי ישראל. בדיקנא זה נמשך שֶׁמן משחת קודש מעתיקא קדישא הסתום. כמ"ש, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקָן זְקן אהרון, שהוא הדיקנא דז"א.

האידרא זוטא קדישא

פה דז"א

[פומא דז"א]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף עט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף עט.

.176 שערות אלו דדיקנא אינן מכסות על השפתיים. והשפתיים כולן אדומות כשושנה. כמ"ש, שפתותיו שושנים. השפתיים דובבות גבורה, ודובבות חכמה. בשפתיים אלו תלויים טו"ר, חיים ומוות.

משפתיים אלו תלויים בעלי התעוררות, כי כאשר שפתיים אלו דובבות, מתעוררים כולם לגזור דין בכל בתי הדין, הנקראים עירין [מלאכי דין].

.177 עיר, כמ"ש, ויהי עָרֶךָ. אשר, ערך, פירושו שונאך. כי הדינים מתעוררים לאלו שאינם אהובים למעלה, שמשום זה אלו המתעוררים לעשות דין, הם אויבים שלהם. ע"כ נקראים עירין. ועכ"ז נעשית הגזרה בב' אופנים, ברחמים ובדין. וע"כ נקראים עיר וקדוש, דין ורחמים, כמ"ש, בגזרת עירין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדישִׁין שְׁאֵלְתָא. כי עיר מורה על דין, וקדוש על רחמים.

.178 ובשפתיים אלו כשנפתחות, נראה הפה. הרוח היוצא מהפה, מתלבשים בו כמה אלף ורבבות. וכשהרוח מתפשט, מתלבשים בו הנביאים הנאמנים. וכולם נקראים פה ה'. כשהדיבורים יוצאים מהפה, ומדובבים בשפתיים, הם מאירים לכל ח"י אלף (18,000) עולמות, עד שנקשרים כולם יחד בח"י (18) דרכים ושבילים.

הפנים מתחלקים למל"צ דצל"ם, ששתי אוזניים ומצח הם חב"ד דפנים, ם' דפנים. ושתי עיניים וחוטם הם חג"ת דפנים, ל' דפנים. שתי שפתיים ולשון הם נה"י והפה מלכות, צ' דצל"ם דפנים.

ההפרש ביניהם, הוא שבם' דצל"ם אין החכמה מתגלה, אלא חסדים בלבד. בל' דצל"ם החכמה מתגלה, אבל לא לצורך עצמו אלא להשפיע לצ' דצל"ם, שבצ' דצל"ם מקום גילוי החכמה.

במקום יציאת י' מאויר וגילוי החכמה, אין מקום לשערות. ולכן שערות אלו דדיקנא, אינן מכסות על השפתיים. כיוון שהם נו"ה, ובחינת המקום של גילוי החכמה, ע"כ אין השערות מכסות עליהן. והשפתיים כולן אדומות כשושנה. כי החכמה המתגלה היא של קו שמאל, שנבחן לגוון אדום.

החכמה המתגלה על השפתיים, היא גבורה, מקו שמאל. בשפתיים אלו תלויים טו"ר, חיים ומוות, כי כשהחכמה נכללת עם חסדים, נמשך ממנה הטוב והחיים. ובשעה שאינה נכללת עם חסדים, נמשך ממנה הרע והמוות.

משפתיים אלו תלויים בעלי התעוררות, בב' אופנים, ברחמים ובדין. אם מקבלים החכמה מלמטה למעלה, אז דנים בתי דין לרחמים. ואם רוצים להמשיך החכמה מלמעלה למטה, דנים אותם בתי דין לדין בלי רחמים.

בקטנות או בשליטת קו השמאל, נחשבים נו"ה לאחד, והפה, שמשם השפעת החכמה, הנקראת דיבור, סגור ואין שם דיבור. אלא בגדלות, כשקו האמצעי מקיים הארת שניהם, אז נו"ה, השפתיים, נפתחות והדיבור מתגלה. בגדלות, כשנפתחות השפתיים, נו"ה, לב' בחינות, אז נראה הפה, השפעת פה ה', הארת החכמה.

הרוח היוצא מהפה, מתלבשים בו כמה אלף ורבבות. המספר אלף מורה על המדרגות הנמשכות מחכמה. המספר רבבות מורה על המדרגות הנמשכות מחסדים. כל אלו מתלבשים ברוח החכמה. היוצא מפה ה'. כשמתפשט הרוח לנו"ה דגוף ז"א, מתלבשים בו הנביאים הנאמנים, שמשם מקבלים נבואתם.

וכשהדיבורים יוצאים מהפה, ומדובבים בשפתיים, הם מאירים לכל ח"י אלף עולמות. זהו היסוד המשפיע חכמה, שהוא חי, ע"ש אור החכמה, שנקראת חיה. וזהו אלפים, מספר החכמה. וזהו עולמות, ע"ש העלם החכמה, כי עולם הוא מלשון העלם. כי הוא משפיע החכמה למלכות, ובמלכות היא מתגלה.

עד שנקשרים כולם יחד בח"י דרכים ושבילים, כלומר עד שמתקשרים ביסוד דמלכות, שגם הוא נקרא חי, כמו שלומדים, דוד מלך ישראל חי וקיים. וכלי הקבלה שלה מכונים דרכים ושבילים, כי בה מקום הגילוי.

.179 והכול מחכים לפה הזה, בלשון מדברת גדולות, כי הלשון הוא קו האמצעי, המייחד ב' הקווים, ב' שפתיים, בקשר הצחות בעוֹטֵר, בקשר ובייחוד האורות בקו האמצעי, שעוטר אותם ומצחצח אותם.

כי הלשון, קו אמצעי, מצחצח האורות שבב' קווים שבשפתיים, ומשלים אותם. ועל זה כתוב, חִכּוֹ ממתקים. הם ממתקים ודאי, אחר שקו האמצעי כלל אותם זה בזה.

חכו, הוא כמ"ש, וחֵך יטעם לאכול. כי אחר שנעשתה התכללות ימין ושמאל, נעשו טוב ומלאי טעם. וכולו מחמדים. כלומר ב' הקווים שמאל וימין, הנקראים אש ומים. כי האש והמים מיתקנים ויפים ונחמדים בציורם, שנחמדים למראה, כי הגוונים אדום ולבן, שמאל וימין, מתחברים יחד. שכל היופי בא רק מכוח התמזגות לבן ואדום יחד.

האידרא זוטא קדישא

אחה"ע גיכ"ק

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף פא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פא.

.180 חכּוֹ ממתקים, מחמת האותיות הרשומות, שנחקקות בו בעטרות שלהן. שהמתיקות של החך באה מחמת שנחקקות בו אותיות בג' קווים ומלכות המקבלת אותם, שהסדר הזה מעטר אותן בעטרות. האותיות אחה"ע נחקקות בגרון, כל אחת בג' קווים.

ג' קווים של א'. קו הימין שבה מגרש מלכים. קו השמאל מסיר מלכים ממלכותם. קו האמצעי מקים מלכים.

ג' קווים של ח'. קו הימין שבה מגרש ויורד. קו השמאל עולה ועוטר. קו האמצעי כובש באש ומחוקק ברוח.

ג' קווים של ה'. זו יניקה מאמא, ממה שהנוקבא מקבלת מאמא, קו הימין דאמא, מכה לנוקבא. מקו השמאל דאמא, הנוקבא מתפשטת לנוקבא גדולה, שמקבלת ממנו הגדלות לקו שמאל. קו האמצעי דאמא, הוא כי בתאוות העיר הקדושה לחסדים היא מתחברת בקו אמצעי, והמקומות של הימין והשמאל נקשרים זה בזה. כמ"ש, הר המור, גבעת הלבונה.

ג' קווים של ע'. קו ימין, הוא הצחות שבצורת המדרגה. קו השמאל, הוא החקיקה שבצורת המדרגה. קו האמצעי, הוא שהענפים הרצים מתאחדים בצידם לרוחות חקוקים.

הזוהר מבאר החיוב והמעלה שבג' קווים, ואיך כל השלמות תלויה בקו האמצעי. ואומר, והכול מחכים לפה הזה, בלשון מדברת גדולות, שהוא קו האמצעי, ועל זה כתוב, חכו ממתקים. שכל המתיקות וכל היופי הם ע"י קו האמצעי, שזולתו שולטים הדינים דקו שמאל.

האותיות הנחקקות ויוצאות מהחך ומהגרון, מתרשמים בכל אחת מהן ג' קווים. והשלמות שבכל אחת מהן היא בקו האמצעי. כבר התבאר בזוהר, שא' היא הארת הכתר, ח' הארת החכמה, ה' הארת אמא למלכות, ע' הארת ע' (70) ענפים שבז"א. ומכל אות שבאחה"ע שבגרון מאירה האות שכנגדה באותיות גיכ"ק שבחיך.

אותיות אחה"ע נחקקות בג' קווים בגרון. קו ימין מתהווה ע"י עליית מלכות לבינה, שמסיימת המדרגה תחת כו"ח, ובינה ותו"מ של המדרגה מורידה לחוץ מהמדרגה.

א', קו הימין שבה מגרש מלכים, מגרש ג"ס בינה ותו"מ מהמדרגה, ומוריד אותם למדרגה שמתחתיה. וקו השמאל שבה מסיר מלכים ממלכותם, שביציאת קו השמאל, נעשה חושך במדרגה, שבזה הוסרה מלכותם כליל. וכיוון שהא' היא הארת הכתר, חסדים, ע"כ אינו מדבר כלל ממעלת הארת החכמה שבשמאל, כי החכמה אינה מאירה כאן, אלא שמדבר רק מהגירעון של קו השמאל.

וקו האמצעי שבה מקים מלכים, כי כשבא קו האמצעי, וכולל קו שמאל וימין זה בזה, אז חוזר האור למדרגה, וגם ג' מלכים בינה ותו"מ, שגורשו וחזרו, מיתקנים, ונמצא שהמלכים הוחזרו והוקמו על כנם.

אחר שביאר ג' קווים של א', הארת הכתר, מבאר ג' קווים של ח', הארת החכמה. ואומר שח', קו הימין שבה, מגרש ויורד, שמגרש הכלים דבינה ותו"מ. ונשאר בהארת כו"ח בקומת חסדים. והארתה יורדת, שמאירה מלמעלה למטה כדרך אור החסד. וקו השמאל שבה, עולה ועוטר, שהארת השמאל, חכמה, עולה מלמטה למעלה, ומעטר המדרגה בג"ר.

וקו האמצעי שבה, כובש באש ומחוקק ברוח. כובש ומכניע את האש שבקו שמאל, ע"י מסך דחיריק שבו, וחוקק הרוח, חכמה, שלא יאיר, אלא בו"ק ולא בג"ר.

ועתה מבאר ג' הקווים של ה', הארת אמא למלכות. ה', הנקת אמא לנוקבא, למלכות. קו הימין שבה מכה לנוקבא, ממעט הנוקבא לקטנות, מכוח עליית המלכות לבינה. וקו השמאל שבה, ממנו הנוקבא מתפשטת לנוקבא גדולה, שמחזיר אותה לבחינת גדלות, ע"י הוצאת המלכות מבינה.

וקו האמצעי שבה הוא, כי בתאוות העיר הקדושה לחסדים, בהשתוקקות המלכות לחסדים, כי הנוקבא נקראת העיר הקדושה, נקשרים המקומות של ימין ושמאל זה בזה ע"י קו האמצעי. כמ"ש, הר המור, גבעת הלבונה. הר המור, אָדום, החכמה שבקו שמאל שלה. גבעת הלבונה, החסדים שבימין שלה, שנכללים ומיוחדים זה בזה ע"י קו האמצעי.

ג' הקווים שבאות ע', היא הארת ע' ענפים שבז"א. ע', קו הימין שבה, הוא כל הצחות שבמדרגתו, כי ז"א הוא בעיקר ימין. וקו השמאל שבה הוא החקיקה שבמדרגה, שעם יציאת השמאל נחשכת המדרגה. וקו האמצע שבה, הוא שהענפים הרצים מתאחדים בצידם לרוחות חקוקים. הענפים הרצים, כלומר הארת השמאל שבע' ענפים, הנקראים רצים, כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב. הם מתאחדים ע"י קו האמצעי לצדדיו, בענפים שמצד ימין, לרוחות חקוקים, שנחקקו ע"י זה להאיר רק בו"ק דחכמה, רוח חכמה.

.181 באותיות של שלמה המלך, נאמר שד' אותיות אחה"ע, התעטרו בד' אותיות גיכ"ק שבחך. ולפיכך, נרמזו גם בחך ג' קווים. כמ"ש, וחך יטעם לאכול, קו ימין. וכמ"ש, הייאכל תפל מבלי מלח, קו שמאל. שמטרם שמתייחד עם הימין, אין ליהנות ממנו כלום, כמו בתפל בלי מלח. וכתוב, והיה מעשה הצדקה שלום, קו האמצעי, המייחד ועושה שלום בין ב' הקווים ימין ושמאל. הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש, כתוב על המלכות, שמקבלת שפע ג' הקווים האלו המתוקים.

.182 דוד המלך, אחר הכתוב, הנחמדים מזהב, הרומז על השפע המתוק והמכובד של ג' קווים, מסיים בכתוב, גם עבדך נזהר בהם. שנזהר שלא לקבל מקו שמאל בלי ימין.

ומסיים על זה רבי שמעון, אני מעיד על עצמי, שכל ימיי נזהרתי בג' קווים, שלא לטעות ולקבל מקו שמאל לבדו. חוץ מיום אחד, שהעטרתי עטרות המלך במערה של מירון, ולא נזהר שהשמאל יהיה מיוחד עם הימין, וראיתי נר של אש לוהטת ברוחב המערה, שראה הדינים של קו שמאל בלי ימין, אש לוהטת, והזדעזעתי. מהיום ההוא נזהר אני מהם בדעתי, שלא לקבל אלא משלושת הקווים ביחד, ולא עזבתי אותם כל ימיי.

אשרי חלקו, מי שנזהר בממתקים של המלך, וטועם בהם כראוי. על זה כתוב, טעמוּ ורְאו כי טוב ה'. וכתוב, לכו לחמוּ בלחמי.

האידרא זוטא קדישא

בניין האחוריים של הנוקבא דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף פד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פד.

.183 הזכר, ז"א, התפשט במוח הדעת שלו, והתמלאו מסדרונות וחדרים, נה"י וחג"ת. הדעת מתחיל מתחילת הראש ומתפשט בכל הגוף בחזה שלו ובזרועותיו ובכולו. מאחוריו מתדבק ניצוץ מהנר הקשה, הארת קו שמאל דבינה, ולוהט והוציא ראש אחד, סתום מכל צדדיו. והארת ב' מוחין חו"ב חקוקים בו. ומתדבק בצד הזכר מאחוריו. משום זה נקראת, יונתי תמתי. אל תקרא תמתי, אלא תאומתי.

יש ב' מצבים במלכות:

א. שני המאורות הגדולים, שהמלכות גדולה כמו ז"א, ששניהם במדרגה אחת שלאחר מדרגת הבינה. שז"א מקבל מימין המוחין דחב"ד דבינה, שהוא חכמה וחסד שבדעת. והמלכות מקבלת משמאל המוחין דחב"ד דבינה, שהוא בינה וגבורה שבדעת.

ואז שניהם דבוקים זה בזה, כדרך צד ימין ושמאל של מדרגה אחת, וכמו חב"ד דבינה שהם מדרגה אחת שבבינה, ששניהם מקבלים משם. אמנם אין המלכות נבחנת לדבוקה בשמאל דז"א, אלא מאחוריו. ובמצב הזה לא יכלה להתקיים, כי שמאל בלי ימין אינו יכול להאיר.

ב. ע"כ קטרגה הלבנה. ונאמר לה, לכי ומעטי את עצמך, שתהיה תחת יסוד דז"א, שתהיה נחלקת מז"א תחת מדרגת ז"א. ואז נבנית מחדש, כמ"ש, וייבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה. ואז חזרה להיות עימו פב"פ.

אחר שז"א התפשט במוח הדעת שלו בג' בחינות חב"ד חג"ת נה"י, אחר שנשלמה מדרגתו ברת"ס. מאחוריו מתדבק ניצוץ מהנר הקשה, שהארת השמאל דבינה, הנקראת ניצוץ מהנר הקשה, יצאה לבדה בלי ימין, והאירה מאחוריו של ז"א. ולוהט והוציא ראש אחד, שהאצילה שם את המלכות, והאצילה הראש של המלכות, בב' מוחין חו"ב תחת שליטת השמאל דדעת.

והארת ב' מוחין חו"ב חקוקים בו. שאין בה הארת ג' מוחין דבינה, אלא רק שניים. כי משום שהדעת מתחלק לשניים, אינו מתחבר לייחד חו"ב, ונשארים הארת חו"ב בראש בלי מוח הדעת. כי אז אין מוח הדעת מלובש בראש, אלא שיורד לגוף.

כי שורשו של הדעת הוא מגוף, מת"ת שעלה לייחד בין ב' קווים ימין ושמאל דבינה. אלא משום שמשמש לייחוד חו"ב, ע"כ נשאר שם קבוע בראש, אע"פ שהוא בחינת גוף. משא"כ במקום שאינו מייחד חו"ב, נמצא חוזר לבחינת גוף, כי אין לו עוד שום תפקיד בראש. ולפיכך כשנחלק כאן הדעת לימין ושמאל, שהימין לקח ז"א והשמאל לקחה המלכות, א"כ אינו יכול עוד לייחד חו"ב דראש, ואין לו משום זה עוד מקום בראש ויורד לגוף.

והארת ב' מוחין חו"ב חקוקים בו, כי אפילו חלק השמאל דדעת שיש לה, ירד לגוף שלה, ולא נשאר בראשה אלא ב' מוחין חו"ב. ואין לשאול, א"כ לא היה צריך להיות בראש אלא בינה לבדה. כיוון שהמלכות לא לקחה מימין כלום. הטעם הוא, כי אין בינה בלי חכמה ואין חכמה בלי בינה, כי מקושרים הם תמיד זה בזה. אלא ההפרש הוא בשליטה, אם השמאל שהוא הבינה שולט, נקראים שניהם בינה, ואם הימין שהוא החכמה שולט, נקראים שניהם חכמה.

אמנם ז"א ומלכות נמצאים שניהם במצב הזה, במדרגה אחת אחר הבינה. שז"א מקבל הימין שלה, ומלכות מקבלת השמאל שלה. משום זה נקראת, יונתי תמתי. אל תקרא תמתי, אלא תאומתי. כי שניהם כאח וכאחות תאומים שהם מדרגה אחת. ואינם משתלשלים זה מזה כב' מדרגות נפרדות.

.184 השערות של הנוקבא, המלכות, כלולים בהן הגוונים, לבן אדום ירוק, הנקרא ארגמן, כמ"ש, ודַלַת ראשךְ כארגמן. הגבורה, חלק השמאל של הדעת שנפל לגוף שלה, נקשרה בחמש גבורות, התפשטה בכל ע"ס של הגוף שלה, כח"ב תו"מ, אשר בגוף נקראים חג"ת נ"ה. ומצידה, מצד הגבורה, התפשטה המלכות והתדבקה בצד הזכר, ז"א, שהתדבקה בו מאחוריו.

האידרא זוטא קדישא

בניין פב"פ של נוקבא דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף פה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פה.

.185 עד שנפרדה המלכות מצלעותיו של ז"א, שזו הנסירה, ובאה להתחבר עימו פב"פ. וכשמתחברים, נראים גוף אחד ממש, מטעם שממקורם הם ימין ושמאל של מדרגה אחת. וע"כ אע"פ שנחלקו ונבנו לשתי מדרגות, חוזרים ומתחברים כגוף אחד, כמדרגה אחת ימין ושמאל.

מכאן למדנו, בנשמות אנשים, אשר הזכר כשהוא לעצמו נראה כחצי גוף, חלק הימין של הנשמה וכולה חסד. וכך הנקבה של הנשמה, חלק השמאל וכולה גבורה. וכשמתחברים יחד, נראה הכול גוף אחד ממש. כי שני חצאים התחברו לאחד. וכך הוא באמת. אף כאן, כשהזכר, ז"א, מתחבר במלכות, הכול הוא גוף אחד. ואז העולמות כולם הם בשמחה, כי כולם מגוף שלם מתברכים. וזהו מצב ב' של המלכות.

.186 כתוב, על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו. כי אז נמצא הכול תחת השפעת גוף אחד שלם, כי המלכות התדבקה במלך בשבת, ונמצאים גוף אחד. וע"כ נמצאות ברכות ביום הזה. ומכאן, מי שאינו נמצא בזכר ונקבה, נקרא חצי גוף, ואין ברכה שורה בדבר פגום וחסר, אלא במקום שלם, בדבר שלם, ולא בחצי דבר. וחצי דבר אינו מתקיים לעולם, ואינו מתברך לעולם.

.187 היופי של הנקבה הוא מהיופי של הזכר. מנוקבא, ממלכות, מתאחדים כל אלו של מטה בג' העולמות בי"ע. ממנה יונקים ואליה חוזרים. כי המלכות היא השורש לכל ג' העולמות התחתונים מאצילות. והיא נקראת אם לכולם. כמו שבינה היא אם לגוף, לז"א, וכל הגוף יונק מבינה, כך המלכות אם לכל האחרים שלמטה בבי"ע.

.188 יש חכמה, ויש חכמה. חכמה עילאה, או"א, וחכמה תתאה, מלכות. ונוקבא, מלכות, נקראת חכמה קטנה כלפי חכמה עליונה. וע"כ כתוב, אחות לנו קטנה ושדיים אין לה. כי חכמה זו נמשכה בגלות, וע"כ אין לה שדיים, להשפיע לישראל. אחות לנו קטנה, שנראית קטנה בגלות, אבל היא גדולה ורבה, כי היא שלמות המקבלת מכל הספירות.

וכשישראל בארצם, כתוב, אני חוֹמה ושדיי כמִגְדָלות. ושדיי, שמלאים להניק לכל. כמגדלות, שהם נהרות גדולים, היוצאים מאמא עילאה, הנקראים מִגְדלות.

האידרא זוטא קדישא

ג"ר דאורות ונה"י דכלים דחיה דז"א

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פו.

.189 עוד התפשט הזכר, ז"א, בימין ושמאל בירושה של הנחלה, בחו"ב, הנקראים ירושה דאו"א, שהחכמה התפשטה לחסד והבינה לגבורה. וכשהגוונים לבן שמימין ואדום שמשמאל מתחברים בקו האמצעי, נקרא ת"ת. ונתקן כל הגוף, ונעשה אילן גדול וחזק, יפה ונאה. תחתיו יטיילו חיות השדה, צבאות הבריאה, ובענפיו ידור עוף השמיים, צבאות היצירה, ובו מזון לכל. זרועותיו ימין ושמאל, חו"ג. בימין נמשכים חיים וחסד, בשמאל נמשכים מיתה וגבורה. מֵעיו, פנימיותו, נתקן בדעת וממלא כל המסדרונות וכל החדרים, נה"י וחג"ת. והתפשטות זאת היא ג"ר דאור החיה דז"א.

.190 עוד התפשט הגוף בשני שוקיים, נו"ה. ומתאחדים ביניהם שתי כליות ושני אשכים דדכורא, נו"ה הפנימיים. מכליות נמשכת פסולת המים לחיצוניים. מהאשכים נמשך הזרע לנשמות. כל השמן, הגדלות, כוח כל הגוף מתקבץ בב' אשכים, שכל הצבאות היוצאים לבי"ע, יוצאים מהם. וכולם שורים בפי היסוד. ומשום זה נקראים צבאות, נו"ה. ת"ת נקרא הוי"ה. משום זה נקראים ביחד הוי"ה צבאות. והתפשטות זאת היא נו"ה דכלים לאור החיה דז"א.

.191 היסוד של הזכר הוא סיום כל הגוף. מדרגה המבשמת את המלכות. ובו כל תאוות הזכר, ז"א, אל המלכות. ביסוד הזה נכנס למלכות, למקום שנקרא ציון. כי שם מקום הכסות של המלכות, כבית רחם לאישה. ומשום זה נקרא היסוד הוי"ה צבאות. והתפשטות זאת היא יסוד דכלים לאור החיה דז"א, הראוי להולדות נשמות.

האידרא זוטא קדישא

זיווג זו"ן פב"פ

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף פז

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פז.

.192 אחר שביאר הזוהר בניין ג"ר דאורות ונה"י דכלים דז"א, שבזה נעשה ראוי להולדת נשמות, מבאר זיווג זו"ן פב"פ. כתוב, כי בחר ה' בציון, איוָוה למוֹשב לו. אחר שהמלכה נפרדה מדבקות האחוריים, והתחברה במלך פב"פ בליל שבת, נעשה הכול גוף אחד. ואז יושב הקב"ה בכיסאו. והכול נקרא שם שלם, שם קדוש. כל אלו הדברים העליתי ליום הזה, שיתעטר בהם לעוה"ב. ועתה הם התגלו כאן. אשרי חלקי עימהם.

.193 מלכה זו כשמתחברת עם המלך, כל העולמות מתברכים, ונמצאים בשמחה גמורה. כמו שהזכר כלול מג' קווים וההתחלה היא מג', חב"ד. כך הגוף הוא מג', חג"ת. וסיום כל הגוף גם כך, נה"י. והמלכה אינה מתברכת אלא בכלל של ג' אלו, נה"י, משום ששורשה בז"א מתחיל במקום החזה, וע"כ אין לה אלא מחזה ולמטה דז"א.

ומתבשמת ומתברכת ממקום, שנקרא קודש הקודשים שלמטה, שהוא יסוד. כי א"א ואו"א נקראים קודש הקודשים שלמעלה. ויסוד דמלכות נקרא קודש הקודשים שלמטה. כמ"ש, כי שם ציווה ה' את הברכה. בציון, שנקראת קודש הקודשים. כי ב' מדרגות הן למעלה ולמטה, ציון וירושלים. יסוד דמלכות נקרא ציון, מלכות דמלכות נקראת ירושלים. וציון נקראת קודש הקודשים.

.194 משום זה, אין רשות להיכנס בקודש הקודשים שבעוה"ז, אלא רק לכוהן הגדול הבא מצד החסד. משום שלמקום ההוא של מעלה, ביסוד המלכות, הנקרא ציון, אינו נכנס אלא אותו שנקרא חסד דז"א, שהוא בחינת הכוהן הגדול, שנכנס בקודש הקודשים, והמלכות מתבשמת.

וקודש הקודשים הזה מתברך לִפְנַי ולִפְנים, שהוא המקום הנקרא ציון. ציון וירושלים הם ב' מדרגות, ציון, היא רחמים, משפט. ירושלים, היא דין, צדק.

.195 כל תשוקת הזכר, ז"א, אל המלכות, היא בציון. וקוראים לו ברכה. משום שמשם יוצאות ברכות לכל העולמות, וכולם מתברכים. ציון נקרא קודש. וכל הקודשים, האורות הקדושים של הזכר, ז"א, נכנסים בציון. כולם באים מראש העליון דגלגלתא דדכורא, מג"ר דחיה דז"א, מצד המוחין העליונים השורים בו.

הברכה ההיא נמשכת מהמוחין לכל איברי הגוף, לחג"ת, עד צבאות, נו"ה, שכל אותו השפע הנמשך מכל הגוף מתקבץ בנו"ה. וע"כ הם נקראים צבאות, משום שכל צבאות העליונים והתחתונים שבג' עולמות בי"ע יוצאים מנו"ה.

ואחר שמתקבץ השפע בנו"ה, משרים אותו ביסוד הקדוש, שכולו לבן, שע"כ נקרא חסד. אותו חסד נכנס לקודש הקודשים, כמ"ש, כי שם ציווה ה' את הברכה, חיים עד העולם.

האידרא זוטא קדישא

הסתלקות רבי שמעון

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף פט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף פט.

.196 אמר רבי אבא, לא גמר רבי שמעון לומר חיים, עד ששככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרמתי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים. אח"כ שמעתי קול אחר, חיים שָׁאל ממךָ.

.197 כל אותו היום לא נפסקה האש מהבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו מחמת שהאור והאש היו סובבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את רבי שמעון, קודש הקודשים, שהסתלק מהעולם, שהתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.

.198 קם רבי אלעזר בנו, ולקח ידיו ונשק אותן. ואני לחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכייה, ורבי אלעזר בנו נפל ג"פ, ולא יכול לפתוח פיו. אח"כ פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להישאר אחד, ג' גדולים היו בארץ, רבי אלעזר, ואביו רבי שמעון, וזקנו רבי פינחס בן יאיר. ועתה נשאר רבי אלעזר יתום מזקנו ומרבי שמעון אביו, ונשאר אחד בעולם.

עתה, אחר שהסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילות חיות השדה, ובענפיו ידור עוף השמיים, ומזון לכל בו, נמצא עתה, שהחיות תנדודנה, ועוף השמיים, שישב בענפיו, ישתקע בנקבי ים הגדול. והחברים, במקום המזון שקיבלו ממנו, ישתו דם.

.199 קם רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה רבי שמעון משגיח עלינו. עתה אין הזמן, אלא להשתדל בכבודו. קמו רבי אלעזר ורבי אבא, לקחו אותו ממקומו על מיטה העשויה כסולם, כדי להעלות אותו על מיטתו. מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. העלו אותו על מיטתו. ולא שימשו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.

.200 באו מכים ובעלי מגנים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו לקחת אותו בכוח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא ייקבר שם, אלא שייקבר אצלם. אחר שיצאה המיטה מהבית, הייתה עולה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. שמעו קול. היכנסו ובואו והתקבצו להילולה של רבי שמעון, יבוא שלום, ינוחו על משכבותם.

.201 כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו כתוב, ואתה לֵך לקֵץ, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

קדוש, קודש, קודש הקודשים

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צא

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צא.

.202 כמה אהובים ישראל לפני הקב"ה. כי בתחילה קרא להם גוי קדוש, כמ"ש, כי עם קדוש אתה. אח"כ קרא להם, קודש, כמ"ש, קודש ישראל לה' ראשית תבואתׂה. מה בין קדוש לקודש? קודש הוא עליון מכל, חכמה, כשמתחברות כל הקדושות יחד, ג' קווים חג"ת, נקראים קודש, כי אז כולם עולים ומתאספים למקום העליון, הנקרא קודש, לחכמה העליונה.

.203 משום זה כתוב, קדוש קדוש קדוש, שהם חג"ת, כוהנים לוויים ישראלים, קודש ישראל נעשה מהם. ומשום שישראל מתעטרים באלו ג' מדרגות, כשמתחברות יחד, נקראים קודש ישראל לה', שהוא ראשית, שאז מקבלים מחכמה עליונה, שנקראת ראשית.

כתוב, תבואתׂה, עם ה' יתרה, שמוֹרה על המלכות, שנקראת קודש, בעת שמקבלת מחכמה העליונה. כתוב, כל אוכליו יֶאשָׁמו. וכתוב, ואיש כי יאכל קודש בשגגה. וכתוב, וכל זר לא יאכל קודש. וישראל נקראים קודש, משום זה, כל אוכליו יאשמו.

.204 ההתחלה, חכמה עילאה, והסוף של הכול, המלכות, נכללו בקודש. חכמה העליונה נקראת קודש. וכשמאירה חכמה עליונה, מאירה גם חכמה של שלמה, המלכות, כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה, שהלבנה, המלכות, עמדה במילואה. כשהמלכות מתברכת מיסוד, קוראים לה קודש, שמאירה במילואה. וכשהמלכות אינה מאירה ומתעטרת בשלמות, קוראים לה רוח הקודש. ואינה נקראת קודש, כמו החכמה של מעלה.

.205 וכשהמלכות מתברכת מיסוד ומניקה לכל אלו שלמטה, היא נקראת אם, כמו אותה של מעלה, הבינה. וקוראים אז למלכות קודשים. ואז קוראים ליסוד קודש הקודשים, כי בו היא הכלה, שהיסוד הוא קודש, ועם הכלה, המלכות, הנקראת קודשים, הוא קודש הקודשים, כמ"ש, איתי מלבנון כלה.

לבנון הוא עדן, חכמה עליונה. ונקראת לבנון, משום שהתלבנה מכל הצדדים, שמאירה בחסד, גוון לבן, הן בצד ימין והן בצד שמאל. כי היא או"א עילאין, שהם תמיד בח"ח, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, אלא שמשפיעים חכמה למלכות, ע"י הנהר היוצא מעדן, בינה.

צדיק שצריך להסתלק, צריך לגלות חכמה

[זכאה דבעי לאסתלקא, בעי לגלאה חכמתא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צב.

.206 כתוב, כי שֵׁם ה' אקרא, הבוּ גודל לאלקינו. הבו גודל, גדולה, חסד. הצוּר תמים פועלו, גבורה. כי כל דרכיו משפט, ת"ת. אֵל אמונה, נצח. ואין עוול, הוד. צדיק וישר הוא. צדיק, יסוד. וישר, צדק, המלכות. הרי הכול הוא השם הקדוש של הקב"ה, שבע ספירות חג"ת נהי"מ. משום זה כתוב, כי שם הוי"ה אקרא.

.207 הוא שם הוי"ה ממש, שגילה להם משה באותה שעה לישראל. כמ"ש, בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא, ועתה כִּתבו לכם את השירה הזאת ולַמְדה לבני ישראל. אותו צדיק שחכמה עליונה בו, כשהגיע זמנו להסתלק מהעולם, צריך לגלות החכמה ההיא, לאותם שרוח הקודש ביניהם. מאין לנו זה? ממשה, שכתוב, בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום. וכתוב, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. שגילה להם, מה שלא גילה להם עד אז.

.208 ואם אינו מגלה להם החכמה, עליו כתוב, אל תמנע טוב מבעליו. שזהו תורה, הנקראת טוב, כמ"ש, כי לֶקח טוב נתתי לכם. בהיות לְאֵל ידךָ לעשות, מטרם שתסתלק מהעולם, מטרם שלא תהיה לך רשות לגלות.

כי שֵׁם ה' אקרא

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צג

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צג.

.209 כי שֵׁם ה' אקרא. סופו של הפסוק מקשר קשר האמונה, במה שכתוב, הוא, כמ"ש, צדיק וישר הוא. כלומר, הוא הכול. הוא אחד בלי פירוד. שאם תאמר, כל אלו השמות שבפסוק, רבים הם, חזר ואמר, הוא, שכולם עולים ומתקשרים ומתאחדים באחד. והוא הכול. הוא היה והוא הווה והוא יהיה, והוא אחד. ע"כ מתקשרים הדברים, ומתאחדים הדברים הקדושים של שם הקב"ה.

.210 אשרי חלקו מי שקורא אל המלך, ויודע לקרוא לו כראוי. ואם הוא קורא ואינו יודע למי קרא, הקב"ה מתרחק ממנו, כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו. למי הוא קרוב? לכל אשר יקראוהו באמת. האם יש מי שיקראוהו בשקר? זהו מי שקורא ואינו יודע למי קורא. מאין לנו? כי כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. מהו באמת? בחותם טבעת המלך, קו האמצעי, החותם המוחין עם המלכות, הנקראת טבעת המלך, שהיא שלמות הכול.

כמ"ש, תיתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ז"א, קו האמצעי, יעקב, שהאמת ניתנה לקו האמצעי. ומשום זה כתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. ומי שאינו יודע לקרוא לו במידת קו האמצעי, אלא שנוטה לקו שמאל או לקו ימין, הרי הקב"ה מתרחק ממנו. אשרי חלקו של מי שנכנס בחכמה ויצא בשלמות, לדעת דרכיו של הקב"ה. וע"כ כתוב, ואורַח צדיקים כאור נוגַה. וכתוב, ועַמך כולם צדיקים.

הרשעים עושים כביכול פגם למעלה

[חייבין כביכול עבדי פגימותא לעילא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צד.

.211 כל התיקונים והדברים לקוצרי השדה נמסרו, לאלו שכבר גמרו עבודת הקדושה והטהרה, וכבר זכו לראות פרי עבודתם. הרשעים עושים כביכול פגם למעלה. הפגם הוא כמ"ש, שִׁיחֵת לוֹ לא בניו מוּמָם. שהפגם הוא רק כלפי הבנים, שלא יוכלו לקבל השפע שלהם, משום שכל אלו התיקונים שנתקנו כדי להשפיע לתחתונים, אינם נמצאים כראוי, מחמת מעשיהם של הרשעים. כמ"ש, בניו מומם.

כתוב, ויִלבש צדקה כשִׁריָין. וכתוב, ויִלבש בגדֵי נָקָם תלבושת. וילבש צדקה, בזמן שישראל כשרים. לא זכו, וילבש בגדי נקם. וזהו הפגם שהרשעים עושים בתיקונים העליונים, שכביכול פושט את לבוש הצדקה, ולובש את בגדי נקם.

.212 הפגם שהרשעים עושים במעשיהם למעלה, שהאבות, חג"ת, אינם מקבלים הספקה להתברך מאותו שיקוי של הנחל, שפע הבינה. וכש"כ הבנים. כי כיוון שאינם מקבלים השפע בשביל התחתונים, נעשה מום ופגם למטה. פגם למעלה, שאינם מקבלים הברכות. ולמטה, שחסרים מכל, שאין זה נחשב למום כלפי מעלה, אלא כלפי הבנים, ישראל.

.213 כל זמן שהרשעים מרובים בעולם, כביכול השם הקדוש אינו מתברך בעולם. וכל זמן שהרשעים אינם מרובים בעולם, השם הקדוש מתברך בעולם. כמ"ש, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה' הללויה. פסוק זה ממש הוא, כמ"ש, שיחת לו לא בניו מומם. מי גרם למום הזה? כמ"ש, דור עיקש ופתלתול, משום שאלו הרשעים והדור נמצאים כך.

.214 משום זה, אחר שאמר משה כל אלו הדברים, והזכיר השם הקדוש כראוי, אמר, ודאי צדיק וישר הוא, שהדבר הוא בתיקונו, אבל, שיחת לו לא בניו מומם, משום שהם דור עיקש ופתלתול. אלא לעצמם עושים הרשעים את זה, שגורמים שיסתלקו הברכות מהעולם.

ואף גם זאת, לה' תגמלו זאת

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צה

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צה.

.215 ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מְאַסתים. אשריהם ישראל על כל העמים עכו"ם, שאע"פ שהכעיסו לפני אדונם, הקב"ה אינו רוצה לעזוב אותם, שבכל מקום שגלו בין העמים, הקב"ה נמצא עימהם בגלות.

.216 ואף גם זאת בהיותם. כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאע"פ שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם. ואין הם לבדם נמצאים בגלות, אלא, ואף גם זאת, השכינה הנקראת זא"ת, נמצאת עימהם. כמ"ש, ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם.

.217 משל למלך שכעס על בנו, וגזר עליו עונש, שיתרחק ממנו וילך לארץ רחוקה. שמעה המלכה ואמרה, כיוון שבני הולך לארץ רחוקה, והמלך השליך אותו מהיכלו, אני לא אעזוב אותו, או שנינו יחד נחזור להיכל המלך, או שנינו יחד נשב בארץ אחרת. לימים, פקד המלך את המלכה, ולא מצא אותה, כי הלכה עם בנו. אמר, כיוון שהמלכה שם, שניהם ישובו.

.218 כך הוא בזמן שיפקוד הקב"ה את השכינה, יפקוד אותה תחילה, ובגללה יפקוד את בניו. כמ"ש, וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל. מי גרם שאני שמעתי נאקתם? כביכול השכינה גרמה, שזכרתי אותה. כמ"ש, ואזכור את בריתי. השכינה, הנקראת ברית. וכתוב, ויזכור אלקים את בריתו. וכשהקב"ה יחזיר את ישראל מהגלות, כתוב, ושָׁב ה' אלקיך את שבותך וריחמך. זוהי השכינה, שעליה כתוב, ושב ה' אלקיך את שבותך וריחמך. ועוד כתוב, רציתָ ה' אַרצך שַׁבתָ שבות יעקב. השכינה, הנקראת ארץ.

.219 כתוב, הלהוי"ה תגמלו זאת, הרי אתם, דור עיקש ופתלתול, אתם גרמתם להגלות את זאת בגלות. הלהוי"ה תגמלו זאת? זהו הגמול על מה שעשה עימכם, בכל אלו המעשים שבמצרים, בכל אלו האותות שעשה לכם? זהו הגמול, שאתם משלמים לזא"ת הזו? מי גרם לכם את זה? הוא משום שאתם, עם נבל ולא חכם, שאינכם מסתכלים בכל הטוב שעשה לכם עד עתה.

אות ה' של הִבָּראם

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צו

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צו.

.220 כתוב, הלהוי"ה תגמלו זאת. זא"ת, השכינה. אות ה' של המילה, הִבָּראם, קטנה, רומזת למלכות. ה' של הלהוי"ה, גדולה, רומזת לבינה. ה' בכל מקום רומזת על הקב"ה, ונקראת אֵם. אלא ששני עולמות הם, בינה ומלכות, שכתוב עליהם, מן העולם ועד העולם, מבינה למלכות.

וכמ"ש, בשֶׁמן כתית רביעית הַהִין, שפירושו, אשר יסוד דז"א ממשיך השמן מהעולם העליון אל העולם התחתון, מלכות. וכמ"ש, הלהוי"ה תגמלו זאת, שזה כולל ג' מדרגות יחד, שהן העולם העליון, שהוא ה' גדולה של הלהוי"ה, והוי"ה עצמה, ז"א, הממשיך ממנה השפע אל זא"ת, השכינה.

.221 הקב"ה לא הסיר אהבתו מישראל. בכל מקום שהם היו, היה הקב"ה ביניהם. כמ"ש, לא מְאַסְתים ולא גְעַלְתים לכַלותם, להפר בריתי איתם. איתם הוא בדיוק, שהקב"ה ביניהם, עימהם. ולא מסתלק מהם לעולם.

.222 כתוב, וארד להצילו מיד מצרים. ארד, היה צריך לומר, הרי ו' מיותרת? ו' הופכת העתיד לעבר, כשירד יעקב למצרים, ירד עימו הקב"ה, כדי להציל אותו מיד מצרים. שאם לא היה ביניהם, לא היו יכולים לסבול הגלות. כמ"ש, עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו.

.223 בכל מקום שישראל שורים, הקב"ה ביניהם. ובכל מקום שחכמי הדור הולכים, הקב"ה הולך עימהם. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך. וכתוב, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, מחנה אלקים זה.

.224 כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ. השמיים הוא לכלול את הקב"ה, ז"א. והארץ היא לכלול את הקב"ה, המלכות, שנקראת ארץ. וכל מה שלמטה מאצילות, ג' עולמות בי"ע, הם נקראים תולדות השמיים והארץ, שמהם נולדו, מז"א וממלכות.

.225 בְּהִבָּראם, בה' בְּרָאם, במלכות. א"כ איך הם תולדות השמיים והארץ, כלומר גם מז"א? הכול דבר אחד הוא. כי כשהשמיים, ז"א, התחברו עם המלכות, אז אות ה', המלכות, הוציאה תולדות, ואלו נקראים תולדות השמיים והארץ.

למה התבאר אשר בהבראם הוא באברהם, שאותיותיהם שוות, ומה עניין אברהם לכאן? הכול דבר אחד הוא, באברהם, חסד דז"א, השמיים, ז"א. כי מחסד מתחיל ז"א להתפשט. שספירה ראשונה של ז"א הוא חסד, ונמצא שהשם אברהם רומז ג"כ על ז"א, כמו השם שמיים. ומה שנאמר בה' בראם, זהו והארץ, מלכות. ונמצא ששמיים וארץ נרמזים באותיות בהבראם. והכול דבר אחד הוא.

.226 אלה תולדות השמיים והארץ. עוה"ז נברא בה', המלכות, כמ"ש, בהבראם, בה' בראם. ועוה"ב, בינה, נברא בי', חכמה. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. שנהר, בינה, יוצא מעדן, חכמה, להשקות את הגן, ז"א.

נהר יוצא מעדן, כולל, את השמיים, ז"א, שנקרא ג"כ נהר. את הגן, כולל, ואת הארץ, מלכות. שז"א יוצא מחו"ב, שנקראים שניהם עדן, ומשקה את המלכות, הגן.

.227 כתוב, מעיין גנים באר מים חיים, ונוזלים מן לבנון. מעיין גנים, השמיים, ז"א, נהר, שהוא באר מים חיים. כמ"ש, ויִכְרו שם עבדי יצחק באר. וכתוב, ויעתק משם ויחפור באר אחרת. ונוזלים מן לבנון, מחכמה. שהנוזלים מתעטרים למעלה, בחכמה, ועולים בראש המלך, בג"ר דז"א, כמ"ש, כי גדול מעל שמיים חסדךָ, להיותם נמשכים מחכמה, שמעל ז"א, שמיים.

.228 מן לבנון, מחכמה, משם יוצאים הנוזלים, השפע, אל הבינה. ונוזל ונמשך לכל הזוויות, לד' רוחות, חו"ג תו"מ דז"א. עד שאלו המעיינות נוזלים ויורדים להתקבץ אל המקום, שנקרא ים הגדול, המלכות. כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. שנחלי חו"ג תו"מ דז"א הולכים אל המלכות, ים. וכתוב, הַביטו אל צור חוּצַבתֶם, שהוא אברהם, חסד דז"א.

ואחרי, ונוזלים מן לבנון, כתוב, גן נעול אחותי כלה, מלכות, המקבלת הנוזלים מז"א. ממלכות יצאו תולדות לכל העולמות, כמ"ש, בהבראם, בה' בראם, במלכות, באברהם ממש, חסד דז"א, שהם הנוזלים שנמשכים מחכמה עילאה, שנקראת לבנון, אל ז"א, ומז"א אל המלכות, שמהם כל התולדות שבבי"ע. ואפילו ביעקב ממש, ת"ת דז"א, כי ת"ת כולל בתוכו חו"ג. והכול הוא דבר אחד.

התשכח אישה עוּלה

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף צט

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף צט.

.229 אמר רבי יצחק, כשאנו יושבים לפני רבי שמעון, נאמר הכול לפניו בגלוי. ואין אנו צריכים לכסות הדברים בשמות ובכינויים. אין רבי שמעון כשאר בני אדם, שכולם לפניו כמו שאר הנביאים כלפי משה. כתוב, התשכח אישה עוּלה מרַחֵם בן בטנה. אם באגודת החברים לא נתמכנו בתמיכה בביאור הפסוק הזה, אנו מה נאמר.

.230 שמעתי קול אחד, שרמז לי ביאור הפסוק, ביום אחד כשהייתי הולך בדרך. ולא ידעתי, מי אמר, ואיני יודע הדבר. שבעה ימים היו שהייתי חולה על זה, ולא טעמתי משהו. ועתה אני הולך אל רבי שמעון, שיאמר לי, אולי אזכור.

.231 אמרו ישראל לפני הקב"ה, מיום שנפלנו בגלות, הקב"ה עזב אותנו בגלות ושכח אותנו. כמ"ש, ותאמר ציון עזָבַני ה', וה' שְׁכֵחָני. אמרה השכינה, התשכח אישה עוּלה. ישראל נקראים בנים, כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם, האם אפשר לשכוח אותם? כתוב, ואנוכי לא אשכחך. שהקב"ה אינו עוזב את ישראל לעולם.

.232 התשכח אישה עולה מרחם בן בטנה. אמר הקב"ה, הנה דברים אלו אחוזים בשמי. כמו שהקב"ה אינו שוכח שמו, כך הקב"ה אינו שוכח את ישראל, כי הם אחוזים בשמו ממש. ברוך יהיה הקב"ה שפגשתי אותך וידעתי הדבר, גם ידעתי מי הוא ששמעתי ממנו.

זכוֹר ימות עולם

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף ק

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף ק.

.234 זכוֹר ימות עולם, בִּינוּ שנות דור ודור. ימות עולם, הם ששת הימים שעשה הקב"ה בהם את העולם. כמ"ש, כי ששת ימים עשה ה'. כתוב, ששת ימים, ולא בששת ימים, משום שהם ו"ס חג"ת נה"י דז"א, שהן עשו את העולם. בינו שנות דור ודור, שאלו ימות עולם, חג"ת נה"י, יידעו ויכירו כל אלו השנים והימים, וכל דור ודור, עד הדור הזה שאתם נמצאים בו.

.235 שְׁאל אביך ויגדך, זהו הקב"ה. כמ"ש, הלוא הוא אביך קָנֶךָ. ויגדך, שהוא יגלה לך עומק החכמה. ומהי? אלא כשאלו ששת ימים, חג"ת נה"י, שִׁכללו העולם, לא שכללו אותו אלא בשבילך, שאתה תבוא ותעסוק בתורה. כל מה שעשה הקב"ה, עשה על תנאי, כשיבואו ישראל, אם יקבלו את התורה, טוב, ואם לא, יחזור העולם לתוהו ובוהו. ומשום זה, אלו ימות עולם, יידעו ויכירו הכול.

.236 אלו ענפי האילן, שבעים שרים של האומות, נאחזים בתוך האילן, ז"א. אז הקב"ה פיזר את שבעים השרים לממונים ולמגנים על שאר האומות. ובישראל כתוב, כי חֵלֶק ה' עמו, יעקב חֶבל נחלתו. שלא נתן אותם לשר, ולא למלאך, ולא לממונה אחר, כי העם הזה של הקב"ה, לקח לחלקו.

.237 באיזה מקום מצא אותם? כתוב, ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יְלֵל יְשׁימוֹן. וכתוב, תֶרַח אבי אברהם ואבי נָחוֹר ויעבדו אלוהים אחרים, ואקח את אביכם את אברהם. ומכאן הנהיג את ישראל בכל דור ודור, ולא נפרד מהם. והנהיג אותם ברחמים. כמ"ש, כנשר יעיר קינו.

כנשר יעיר קינו

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף קב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קב.

.238 לא מצאנו מי שירחם על בניו כנשר הזה. וע"כ כתוב, ופני אריה אל הימין, ופני שור מהשמאל. נשר איפה הוא מקומו? במקום שיעקב עומד, בקו האמצעי, הכולל ימין ושמאל. כמ"ש, דרך הנשר בשמיים, בז"א, קו האמצעי, משום שהוא רחמן על בניו, ודין כלפי אחרים. כך הקב"ה, הכולל ימין ושמאל, חסד ודין, מנהיג את בניו כנשר הזה.

.239 ה' בדד ינחנו ואין עימו אל נכר. הוא לבדו, כמ"ש, וה' הולך לפניהם. ואין עימו אל נכר, שאין מנהיג את ישראל, לא מלאך ולא ממונה אחר, שהם נקראים אל נכר. וזהו שאמר משה, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. זהו שכתוב, ה' בדד ינחנו. הוא לבדו ואין עימו אל נכר.

.240 אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מנהיג אותם, שכך כתוב עליהם, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו. וכתוב, כי לא ייטוש ה' את עמו, בעבור שמו הגדול, משום שזה בזה התדבקו. כי ישראל התדבקו בשמו הגדול. וע"כ לא יעזוב אותם הקב"ה. שבכל מקום שהם שורים, נמצא הקב"ה עימהם.

לוּ חָכְמו ישכילו זאת

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף קב

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קב.

.241 כל אלו הפסוקים שכאן הם תוכחות שהוכיח משה את ישראל, חוץ מהשם הקדוש ההוא שגילה בתחילת דבריו. שכתוב, כי שם ה' אקרא, שהוא חג"ת נהי"מ. ואפילו הפסוקים שהוכיח בהם את ישראל, הם בכלל השם הקדוש, כי אין דבר בתורה שיוצא מכלל השם הקדוש. כי התורה כולה שמו של הקב"ה הם.

.242 ואלו הפסוקים שביארנו עד הנה, הם ידועים לכל. אבל משום ששמו של הקב"ה רשום בפרשה זו, הוצרכנו לבאר אותם עד עתה. וכאן כתוב, לוּ חָכְמו ישכילו זאת, יבינו לאחריתם. זא"ת, היא המלכות. שאם ישראל יידעו, איך זא"ת נאחזת בדיניה, להיפרע מהרשעים, יבינו לאחריתם, וישמרו עצמם להיות בה, לקיים מצוותיה, כמ"ש, וארץ, המלכות, מתקוֹמָמָה לו.

.243 לו חכמו ישכילו זאת. כשזא"ת מתקשרת בישראל, בעת ששומרים מצוות התורה, ויושבים עימה בשלמות, יידעו שעזרת זא"ת עימהם, להיפרע משונאיהם. וישראל, שהם המעט בין העמים, יידעו, איכה ירדוף אחד אלף, ושניים יניסו רבבה. ומי גרם להם? זא"ת, שהייתה בהם בשלמות בעת שעשו מצוות התורה, ולעולם לא תסור מהם, מלעשות להם נקמות בשונאיהם.

.244 אם לא כי צוּרָם מְכָרם וה' הסגירם. כי צורם מכרם, משום שכתוב, צוּר יְלָדְךָ תֶשִׁי, שהתיקונים אינם שורים כראוי במקומם. אם לא כי צורם מכרם, זהו אברהם, שאמר, יתחייבו ישראל בגלות ואל ייכנסו בגיהינום, כי שניים אלו, גלות וגיהינום, לא יוכלו ישראל לסבול.

והקב"ה הסכים על ידו, שכל זמן שיחטאו ישראל ייפלו בגלות, ויעבדו בהם שונאיהם. ומשום זה, כי צורם מכרם, ודאי. שהוא אברהם, שמסר אותם לגלות. וה' הסגירם, שהסכים עימו.

מהו הטעם שכך הוכיח אותם משה

[מ"ט אוכח להו משה]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קד.

.245 מהו הטעם שכך הוכיח אותם משה בשירה זו? משום שהיו עתידים להיכנס לארץ ושתשרה ביניהם השכינה. ומשום זה הוכיח להם על זה.

.246 בב' מקומות עתיד הקב"ה להוכיח את ישראל, ואוה"ע שמחים. אחד, שכתוב, וריב לה' עם יהודה ולפקוד על יעקב כדרכיו. שומעים אוה"ע ושמחים, אומרים, עתה יִכלו מהעולם. כשראה הקב"ה שהם שמחים, מה כתוב אחריו? בבטן עקב את אחיו.

כאשר שמעו זה, אומרים, זוהי תשובה על עוונות ישראל? כלומר, שתמהו כי תחילה אמר, שבא לפקוד על יעקב כדרכיו, והיה צריך להשיב על זה את העוונות הרבים, שעשו ישראל. ולבסוף הזכיר רק מה שיעקב חטא בהיותו בבטן, שאין עונשים על חטא כזה כלל.

.247 זה דומה לאישה, שהיה לה ריב עם בנה. הלכה לצעוק ולתבוע עליו דין. ראתה את הדיין, שדן דיני נפשות. מהם להלקות, מהם לתלייה, לשריפה. אמרה, אוי, מה אעשה עם בני. כלומר, שנפל עליה פחד, פן ידון גם את בנה באחד מהעונשים האלו. כשהדיין גמר את הדין, אמר לאותה אישה, אמרי מה עשה לך בנך. אמרה שהיא קובלת עליו על שהֵצר אותה בבטנה, בעת שעיברה אותו. וכמובן, שהדיין לא עשה לו כלום בעד זה.

מסִפרו של קַרְטָנא הרופא

[מספרא דקרטנא אסיא]

מהד' 21 כר'. כרך יח. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך ט. דף קד.

.248 ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יְלֵל ישׁימון. ודאי שאח"כ עשה לכל אלו הקליפות שבמדבר ובישימון, שיהיו כולן משועבדות לישראל. הפסוקים, שעד כאן היו כתובים באותו ספר של הרופא, הנקרא קַרְטָנא. ואח"כ היה רושם בפסוק הזה כל השמירה, שרופא חכם צריך לעשות לחולה בבית משכבו. שמדרך הרופא לרשום לפניו תחילה את המצב, שמצא בו את החולה, ואח"כ רושם הרפואות.

וכן היו מסודרים כאן באותו ספר אלו הפסוקים, שבתחילה הזכיר הספר את הפסוקים, ימצאהו בארץ מדבר, המצב שבו נמצא החולה. ואח"כ, היה רושם בפסוק הזה שאח"כ, שכתוב בו כל השמירה שרופא חכם צריך לעשות לחולה השוכב בבית חוליו, בבית אסירי המלך, שהם חולים ממה שאינם יכולים לעבוד את אדון העולם.

.249 וכך היה כתוב שם בספר. כשהולך רופא חכם אל חולה, ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, כי המחלות השורות עליו מושיבות אותו בבית האסורים של המלך, במדבר בישימון. ואין לומר, כיוון שהקב"ה ציווה לתפוס אותו בבית האסורים, לא ישתדל אדם אחריו להחזיר אותו בתשובה. שהרי דוד אמר, אשרי משכיל אֶל דל. אותו חולה השוכב בבית חוליו הוא דל. ואם חברו רופא חכם הוא, הקב"ה נותן ברכות לכל מי שישתדל בו.

.250 והרופא ההוא, ימצאהו בארץ מדבר, ששוכב בבית חוליו. ובתוהו ילל ישימון, שהמחלות מצרות אותו. מה הוא צריך לעשות? יסובְבֶנְהו, יסובב סיבות ויביא עילות וסיבות, כדי שימנע ממנו אלו הדברים שמזיקים אותו, ויקיז לו דם, ויוציא ממנו הדם הרע.

יבונְנֵהו, יסתכל ויבין המחלה ממה הייתה, ויסתכל שלא תתרבה המחלה, וימעט אותה. ואח"כ, יִיצְרֶנהו כאישון עינו, כדי שיהיה נשמר כראוי באלו המשקים, ובאלו הרפואות הצריכות לו, שלא יטעה בהן. שאם יטעה אפילו בדבר אחד, וימות, הקב"ה מחשיב אותו הרופא, כאילו שפך דם והרג אותו.

.251 משום שהקב"ה רוצה, שאע"פ שאותו האדם הוא בבית האסורים של המלך, והוא אסור בבית האסורים, שאינו יכול להתיר את עצמו, ישתדל עליו אדם, ויעזור לו לצאת מבית האסורים.

ומכאן, שהקב"ה דן דינים של בני העולם למעלה, הן למוות, הן לעקור אותו מהשורש, אותו ואת בניו, הן לעקור אותו, שלא יהיה לו בנים, הן להעניש אותו ברכושו, ולתת אותו בבית האסורים. מי שנגזר עליו לעונש רכוש, נופל בבית חוליו, ואינו נרפא עד שייתן כל מה שנגזר עליו. אחר שנענש בכספו, ונתן כל מה שנגזר עליו, אז הוא נרפא ויוצא מבית האסורים. וע"כ צריכים להשתדל עליו, שייתן עונשו וייצא מבית האסורים.

.252 מי שנגזר עליו לעקור אותו מהשורש, תופסים אותו ונותנים אותו בבית האסורים עד שנעקר מכל, עד שימות הוא ובניו. ולפעמים נעקר מאיבריו או מאחד מהם, ובזה מתכפר לו. ואח"כ מוציאים אותו מבית האסורים. מי שנגזר עליו למות, מת. ואילו ייתן כל כופר וכל כסף שבעולם, אינו ניצל.

.253 וע"כ צריך לרופא חכם, שישתדל עליו. אם יכול לתת לו רפואת הגוף, טוב. ואם לא, ייתן לו רפואה לנשמתו, וישתדל על רפואת הנשמה. וזהו הרופא, שהקב"ה ישתדל עליו, לברך אותו בעוה"ז ובעוה"ב.

.254 אמר רבי אלעזר, עד עתה לא שמעתי מהרופא הזה, ומהספר הזה. חוץ מפעם אחת, שאמר לי סוחר אחד, ששמע מאביו, שרופא אחד היה בימיו, שבשעה שהיה מסתכל באדם כשהוא בבית חוליו, היה אומר, זה חי וזה מת. והיו אומרים עליו שהוא צדיק אמת ירא חטא. וכל מה שהחולה לא היה יכול להשיג מה שצריך, היה הוא קונה ונותן משלו. והיו אומרים שאין חכם בעולם כמוהו. ובתפילתו היה עושה יותר, ממה שהיה עושה בידיו. ונראה לנו, שזה היה אותו הרופא.

.255 אמר אותו סוחר, ודאי שהספר של אותו הרופא הוא בידי, שירשתי אותו מאבי אבא, וכל דבריו של אותו ספר כולם התייסדו על סודות התורה, וסודות סתומים מצאתי בו. ודברי רפואה הרבה, שהוא אמר עליהם, שאינו ראוי לפעול עימהם, אלא אם הוא ירא חטא.

.256 והרפואות הכתובות שם, הן ממה שהיה עושה בלעם, שהיה לוחש לחשים על המחלה, והיה אומר בפיו, ומיד מתרפא. וכולם מבוררים באותו ספר, ואומר, זה אסור להשתמש בו, וזה מותר להשתמש בו למי שהוא ירא חטא. כי מחלות הרבה, אמר, שהרפואה שלהן תלויה בלחש הפה. והן מצד נחש, ומהן מצד קסם. וכל אלו שאסור לומר בפה, ואסור לעשות מעשה, היה אומר שם. עד שמצאתי על מחלות ידועות, שצריך לומר כך, ולנדות בנידוי ובחרם, על אותה מחלה. והיא פליאה גדולה לנו.

.257 אמר רבי אלעזר, אם יהיה אצלנו אותו ספר, נראה מה הוא אומר. ואני אמסור לו הבטחה, ע"מ להראות לרבי שמעון, לאבי. אותו ספר היה בידי י"ב חודש, ומצאתי בו אורות עליונים ומכובדים, כשהגעתי לאלו הסודות שהיו מבִלעם, נפלאתי.

.258 יום אחד לחשתי במקום אחד, והיו האותיות עולות ויורדות. עד שראיתי בחלום, ואמר לי, מה לך להיכנס בגבול שאינו שלך. ואינו צריך לך. והקצתי. והיה רע לפניי, להיפרד מהספר, משום הסודות הסתומים שהיו בו.

.259 בסודות של בלעם מצאתי מאלו שמות המלאכים, ששלח אליו בלק, ולא היו מסודרים על תיקונם כראוי. אבל כמה מיני רפואה מצאתי בספר הזה, שהם מתוקנים על תיקוני התורה, ועל הסודות הסתומים שבה, וראיתי שהם בחסידות, ובתפילות ובבקשות להקב"ה.

האם היה עושה רפואה בדברי תורה, או בסודות התורה? לא, כי אסור לעשות כך, אלא היה אומר סודות התורה, וע"פ הסוד ההוא היה ממציא סודות של רפואה כאלו, שמעולם לא ראיתי כמוהם. אמרתי, ברוך הרחמן, שהחכים את בני אדם מהחכמה שלמעלה.

.260 ומאלו הדברים של בלעם לקחתי. וראיתי בהם, שלא היה בעולם חכם בכשפים כמוהו. אמרתי, ברוך הרחמן שביטל הכשפים מהעולם, שלא יטעו ויסירו בני אדם, מאחר יראתו של הקב"ה.