הַאזינו השמיים

1. כתוב, פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר, נפשי יצאה בדַבְּרו, ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קְרָאתיו ולא ענני. וכתוב, אני ישנה וליבי ער, קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי. אני ישנה, אמרה כנ"י. אני ישנה, ממצוות התורה בזמן שהלכתי במדבר. וליבי ער, להביא אותם לארץ לעשות להם חוקים, כי כל מצוות התורה נמצאות בארץ. קול דודי דופק, זה משה, שהוכיח את ישראל בכמה ויכוחים, בכמה מריבות.

2. ועכ"ז שמשה הוכיח לישראל, כל דבריו באהבה היו, כמ"ש, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, ובך בחר ה' אלקיך, להיות לו לעם סגולה. וכתוב, בנים אתם לה' אלקיכם. ואתם הדבקים בה' חיים כולכם היום. וע"כ, ושמעת בקול ה' אלקיך. כי מֵאַהֲבת ה' אתכם, הוציא ה' אתכם ביד חזקה. זהו כמ"ש, פתחי לי אחותי רעייתי, בלשון חיבה.

3. כתוב, קמתי אני לפתוח לדודי. אמרו ישראל, בעוד שהיינו מוכנים להיכנס לארץ ולקבל מצוות התורה ע"י משה, כתוב, ודודי חמק עבר. כמ"ש, וימָת שם משה עבד ה'. ביקשתיהו ולא מצאתיהו, כמ"ש, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. קראתיו ולא ענני, שלא היה דור כדורו של משה, שהקב"ה שמע לקולם, ועשה להם ניסים וחוקים, כמו שעשה על ידיו.

4. קמתי אני לפתוח לדודי, זה הקב"ה בימיו של משה, שכל ימיו לא רצה שמלאך ושליח ינהג עימו. כמ"ש, אם אין פניך הולכים אל תַעַלֵנו מזה. אשרי חלקו של משה, שהקב"ה הסכים לרצונו. ודודי חמק עבר, בימיו של יהושוע, כמ"ש, כי אני שר צבא ה'.

5. משה היה שומע את הקול הקדוש של המלך העליון ולא הזדעזע. וכש"כ מלאך, שלא רצה משה לקבל אותו. אחר שמת, כתוב, ויאמר לא, כי אני שר צבא ה', עתה באתי, וייפול יהושוע אל פניו ארצה.

עתה באתי, בימיו של משה רבך באתי, ולא קיבלו אותי. בה בשעה ידעו ישראל שבחו של משה. בעת ההיא ביקשו ישראל את הקב"ה, ולא הזדמן להם כך, כמו בימיו של משה. וזהו, ביקשתיהו ולא מצאתיהו.