וישמע אברם כי נִשבה אחיו – א'

22. וישמע אברם כי נִשבה אחיו. כתוב, קמתי אני לפתוח לדודי. ודודי חמק עבר, נפשי יצאה בדַברו. כמה יש לו לאדם להיטהר מעוונותיו, בעוד דרכי התשובה פתוחים לפניו, בטרם תיסתם הדרך. כמ"ש, דִרשו ה' בהימָצאו, קרָאוהו בהיותו קרוב. יש עיתים שקרוב ויש עיתים שרחוק.

23. כתוב, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת. פסוק זה מסייע לו. משמע שכתוב, לכל אשר יקראוהו באמת. ועכ"ז כתוב, רצון יראיו יעשה.

24. משל למלך, שבא אדם וצעק לפניו. הקשיב המלך לכל מה שאמר, ולא השיב לו. הוא צעק, והמלך הקשיב ושתק. הלך האדם.

25. אמרו משרתיו לפני המלך, אדוננו, למה לא השבת לאותו העני כלום? אמר להם, שמעתי כל מה שאמר, והקשבתי אליו, אבל הוא חייב לפניי, ואינו ראוי שייעשה לו רצונו. כי אמרו לו ולחבריו הרבה פעמים משמי, שלא יהיו רָעים, ויבואו אליי ואעשה עימהם טוב, ולא הביטו אליי, עתה איני מביט עליהם.

26. כך הוא הקב"ה, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, ושומע להם. אבל מי שעושה רצונו, עליו כתוב, רצון יראיו יעשה, ואת שוועתם ישמע ויושיעֵם.

27. לומדים ממשה רבנו, כמ"ש, ובמה ייוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועַמך. אמר משה, ריבונו של עולם, אין אנו צריכים למלאך, ולא לשרף, ולא לשר. איזה שינוי יהיה לנו מהאומות, להם שר, ולנו שר? אבל, ונִפְלִינו אני ועַמך. ובמה ייוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך, הלוא בלכתך עימנו, אתה ולא שר?

28. מה הייתה דעתו של משה, שלא קיבל את המלאך? אלא אמר משה, אני יודע בישראל, שהם חייבים ועַם קשה עורף. אם הם יימסרו למלאך, וכש"כ למי שהוא מדה"ד, לא יישאר משונאי ישראל שריד ופליט.

29. בכל מקום, הוי"ה הוא מדה"ר. אמר משה, ריבונו של עולם, אתה אמרת שמצאתי חן בעיניך. ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך, ילך נא אדנ"י בקִרבנו, שהוא מדה"ר. כי אדנ"י שכאן הוא מלכות, שהוא אחד עִם הוי"ה, ואז הוא מדה"ר.

30. שאל אותו, למה אינך רוצה מלאך? אמר לו, כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונְחַלְתָנו. ישראל הם ממאנים להקשיב, וטרחנים. כיוון שחוטאים, יש בידי המלאך לעשות דין, ולא לעשות סליחה ומחילה. אבל אתה רחום וחנון, היכולת והכוח בך, ורחמיך רבים, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונְחַלְתָנו. מה שאין רשות לשום מלאך לעשות כן.