עדן מנטף על הגן
140. כתוב, והנה אופַן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו. אופן אחד נעשה נשמה. אע"פ שאופן בכל מקום הוא שֵם הנפש, מ"מ השם אופן שבכתוב זה, חזר ונעשה נשמה.
141. כתוב בשה"ש, אחת היא יונתי תמתי, אחת היא הנשמה. מהי שבשה"ש, אנו קוראים הנשמה בלשון נקבה, יונתי תמתי, ובתורה, קוראים לה בלשון זכר, אברהם?
142. בתורה נקרא הנשמה בלשון זכר, כלפי הגוף. מפני שהגוף בערך הנשמה, הוא כערך אישה כלפי זכר. וכן הנשמה כלפי מדרגה עליונה ממנה, היא כנקבה בפני הזכר. וכל אחד יורש מעלתו לפי העניין. וע"כ בשה"ש, כשהמלך שהשלום שלו, מדבר על הנשמה, שהוא מדרגה עליונה ממנה, ע"כ נחשבת לו כמו נקבה, וקורא לה בלשון נקבה, יונתי תמתי. אבל בתורה מדובר בנשמה לפי עצמה, ע"כ קורא לה בלשון זכר, אברהם.
143. בארבע פעמים בשעה, בכל יום, עדן מנטף על הגן. ויוצא מאותן הטיפות נהר גדול, המתחלק לארבעה ראשים, ו-48 טיפות מנטף בכל יום, ומשם שׂבעים אילני הגן, כמ"ש, ישׂבעו עצי ה'.
כתוב, משקה הרים מעליותיו. עלייה, עדן. ועדן למעלה מערבות הוא. בערבות הוא, כמו שלומדים, שם גנזי חיים, וגנזי שלום, וגנזי ברכה, ונשמתן של צדיקים. והגנוז העליון. עדן למטה, מכוון כנגדו גן בארץ, ונוטל ממנו שפע בכל יום.
144. 48 נביאים עמדו לישראל, וכל אחד נטל בחלקו תמצית טיפה אחת מאותן טיפות של עדן, שהם 48 טיפות. ואם כל נביא, שנטל טיפה אחת מהן, הייתה מעלתו ברוח הקודש על כל השאר, כש"כ אדה"ר, שהיה מקבל מ-48. מכאן לומדים, כמה הייתה חכמתו.
145. ומאין היה לנביאים מאותן הטיפות? אלא בכל טיפה היוצאת מעדן, רוח חכמה יוצא עימו, וע"כ יש מים המגדלים חכמים, ויש מים המגדלים טיפשים, ואלו מים המגדלים חכמים, הם מטיפות של עדן.
146. המים שבו הטיפות יושבות, הראשון מכל ארבע הנהרות הוא, כמ"ש, שם האחד פישון. המיוחד מכולם הוא פישון, והוא הנופל בארץ מצרים, ולפיכך הייתה חכמת מצרים יותר מכל העולם.
147. ומשנגזרה גזרה, שאבדה חכמת מצרים, היה זה מטעם, כי נטל הקב"ה אותן טיפות. ומשניטלו אלו הטיפות, שלא יצאו מהגן, אבדה החכמה ממצרים.
148. ומאותו הרוח, שהיה יוצא מעדן, יִמָצוּ כל נביא ונביא, כמ"ש, מתהלך בגן לרוח היום. וגנוז זה בגן עדן לעת"ל. וזהו הנהר, שראה יחזקאל בנבואתו. וע"כ כתוב, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. שאותם מים תמיד מגדלים הידיעה בעולם.
149. כל הנשמות של הצדיקים למעלה בעדן הן. וכמו ממה שיורד מעדן, יִשְׂגֶה החכמה בעולם, על אחת כמה וכמה לעומדים בו ונהנים מהנאותיו וכיסופיו.
150. כיוון שהנשמה זוכה להיכנס בשערי ירושלים של מעלה, מיכאל השר הגדול הולך עימה, ומקדים לה שלום. מלאכי השרת תמהים בו, ושואלים עליה, מי זאת עולה מן המדבר? מי זאת עולה בין העליונים מהגוף החרב, שדומה להבל, כמ"ש, אדם להבל דָמָה? הוא משיב ואומר, אחת היא יונתי תמתי. אחת היא, מיוחדת היא. אחת היא לאִימָהּ. לאימה, זוהי כיסא הכבוד, שהיא אֵם לנשמה, ויולדת לה, שנגזרה ממנה.
151. רָאוּהָ בנות ויְאַשְׁרוּהָ. אלו שאר הנשמות, שהן במעלתן למעלה, והן הנקראות בנות ירושלים. אלו נקראות בנות ירושלים, והאחרות נקראות בנות לוט. ראוה בנות ויאשרוה, שאר הנשמות משבחות לה ואומרות, שלום בואך.
מְלָכות ופילגשים ויהללוה. מלכות, האבות. ופילגשים, גרי הצדק. כולם משבחות ומקלסות אותה עד שנכנסת למעלה, ואז הנשמה במעלתה, ומתקיימת אריכות הימים, כמ"ש, ואברהם זקן בא בימים. נכנס באריכות הימים, לעוה"ב.
152. כיוון שהנשמה היא בשלמותה במקום העליון, אינה מחפשת עוד את הגוף, אלא שנשמות אחרות נבראות ויוצאות ממנה, והיא נשארת במצבה. ואם בעוה"ז, שהוא הבל, נכנסת הנשמה בגוף, שהוא טיפה סרוחה, לעת"ל, שייצרפו כולם, ויהיה הגוף מובחר בקיום והשלמה יתרה, ודאי שתיכנס אותה הנשמה בו, בכל ההשלמות והעילויים שבה.
153. אותה הנשמה ממש, ואותו הגוף ממש, עתיד הקב"ה להעמיד אותם בקיומם לעת"ל, אבל שניהם יהיו שלמים בהשלמת הדעת, להשיג מה שלא השיגו בעוה"ז.