כמה מקומות יש לצדיקים
[כמה אתרין לצדיקים]
123. כמה מקומות מתוקנים יש לו להקב"ה בעולם ההוא. ובכולם יש בתי דירה לצדיקים, לכל אחד לפי מדרגתו כראוי לו.
124. אשרי תבחר ותקרֵב, ישכון חצריךָ. אותם, אשר הקב"ה קירב אליו, שהנשמות האלו עולות מלמטה למעלה, להתאחד בנחלתם שנתקן להם. ישכון חצריך, מקומות ומדרגות שהם לחוץ מהיכל. ומיהם? כמ"ש, ונתתי לך מַהלכים בין העומדים האלה. וזוהי מדרגה ידועה בין הקדושים העליונים.
125. וכל הזוכים למדרגה זו, הם שליחי ריבון העולם, כמו המלאכים. כי מהלכים פירושו שליחים, ועושים שליחות תמיד, בחפץ ריבונם, משום שאלו הם תמיד בקדושה, ולא נטמאו.
126. מי שנטמא בעוה"ז, מושך על עצמו רוח הטומאה. וכשנשמתו יוצאת ממנו, מטמאים אותו, הס"א, ודירתו בין אלו הטמאים. ואלו הם מזיקי העולם. כי כמו שאדם ממשיך על עצמו בעוה"ז, כך היא דירתו, וכך נמשך בעולם הנצחי.
127. כל המקדש עצמו, ושומר עצמו בעוה"ז שלא ייטמא, דירתו בעולם ההוא בין קדושים עליונים, ועושים שליחות של הקב"ה תמיד. והם עומדים בחצר, כמ"ש, את חצר המשכן. ועליהם אמר דוד, אשרי ישכון חצריך.
128. ויש אחרים, שהם יותר בפנימיות, שאינם בחצר אלא בבית, כמו שאמר דוד, נשׂבעה בטוּב ביתךָ. וכיוון שאמר, ישכון חצריך, למה אמר, נשבעה בטוב ביתך? הלוא ישבע בטוב ביתך, צריך לומר, כמו שאמר, ישכון חצריך? אלא שאין ישיבה בַּעֲזָרָה אלא למלכי בית דוד בלבד. וע"כ אמר, כמְדבר בעדו, נשבעה בטוב ביתך, שכוונתו היה על עצמו ועל שאר המלכים, שיש להם ישיבה בעזרה, שנקראת ביתך, כלומר ביהמ"ק.
129. ויש מקום לחסידים העליונים, הנכנסים עוד יותר בפנימיות, להיכל. ועליהם כתוב, קדוש היכלך. וכמה מדורים על מדורים ואורות על אורות נבדלים זה מזה בעולם ההוא. וכל אחד ואחד מתבייש מאורו של חברו. כי כמו שהמע"ט נבדלים בין איש לחברו בעוה"ז, כן מקומות הדירה והאורות שלהם נבדלים בעולם ההוא.
130. אפילו בעוה"ז, כשהאדם ישן על מיטתו, והנשמות יוצאות מהגוף, וצריכות לשוטט בעולם, לא כל נשמה משוטטת ועולה לראות בכבוד סבר פנים של עתיק יומין. אלא כפי מה שנמשך תמיד וכפי מעשיו, כן נשמתו עולה.
131. כשהוא ישן והנשמה יצאה ממנו, כל רוחות הטומאה אוחזים בה, והיא מתדבקת באלו המדרגות התחתונות המשוטטות בעולם. והם מודיעים לה דברים הקרובים לבוא בעולם, ממה ששמעו מאחורי הפרגוד. ולפעמים הם מודיעים לה דברי שקר, ומצחקים בה.
132. ואם האדם זכה, כשהוא ישן ונשמתו עולה, הולכת ומשוטטת ובוקעת לה דרך בין רוחות הטומאה. וכולם מכריזים ואומרים, פנו מקום. פנו, אין זה מן הצד שלנו. והיא עולה ובאה בין אלו הקדושים, והם מודיעים לה דבר אמת אחד.
133. וכשיורדת הנשמה, כל אלו המחנות המעורבבות, שהם המלאכים, כאלו שקדושה וחול וטומאה משמשים בהם בערבוביה, רוצים להתקרב אל הנשמה, לדעת אותו דְבַר אמת ששמעה, והם מודיעים לה דברים אחרים. ואותו הדבר שלקחה מן הקדושים, בין הדברים שלקחה ממחנות המעורבבות, דומה לתבואה המעורבת תוך קש ותבן. וזהו הזוכה ביותר בעוד שהוא בחיים, והנשמה עוד נמצאת בעוה"ז.
134. כעין זה, כשהנשמות יוצאות מהגוף מעוה"ז אחר הפטירה, הן מבקשות לעלות. וכמה שומרי הפתח ומחנות המזיקים נמצאים. אם הן מהצד שלהם, כולם אוחזים באלו הנפשות, ומוסרים אותן ביד דוּמה להכניס אותן בגיהינום.
135. ואח"כ עולות מגיהינום ואוחזות בהם, והם לוקחים אותן ומכריזים עליהן. אלו הן שעברו על מצוות ריבונן, וכן משוטטים עימהן בכל העולם. ואח"כ מחזירים אותן לגיהינום. וכך עושים עימהן, שמוציאים אותן מגיהינום ומכריזים, ואח"כ שוב מחזירים אותן, וחוזר חלילה. עד 12 חודשים. לאחר 12 חודש הן שוככות ובאות במקום הראוי להן. אבל אלו הנשמות הזוכות, עולות למעלה וזוכות במקומותיהן.
136. אשריהם הצדיקים, שצפוּן להם הרבה טוב לעולם ההוא. ואין מקום פנימי כל כך לכל אלו הצדיקים, כמו אותם היודעים סוד ריבונם, ויודעים להידבק בו בכל יום. על אלו כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחַכה לו.
137. למחכה לו, מה פירושו? הדוחקים להבין דבר חכמה, ומחכים לה להבין בירורו של הדבר, ולדעת את ריבונם, אלו הם שריבונם משתבח בהם בכל יום, אלו הם הבאים בין העליונים הקדושים, ואלו נכנסים בכל השערים העליונים, ואין מי שימחה בידיהם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב.
138. אברהם נכנס לדעת ולהתדבק בריבונו כראוי, אחר שהקדים מע"ט מתחילה. וזכה באלו הימים העליונים, והתברך מן המקום שכל הברכות יוצאות משם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. מהו בכל? הוא מקום הנהר, שמימיו אינם פוסקים לעולם, יסוד דאו"א עילאין, שזיווגם לא נפסק לעולם.
139. אברהם לא רצה להתערב בנשות העולם, ולהתדבק בעמים האחרים עובדי עבודה זרה. משום שנשיהם של העמים האחרים עובדי עבודה זרה, הן מטמאות לבעליהן ולאלו המתדבקים בהן. כי כשאברהם ידע חכמה, ידע העיקר והשורש, ומאיזה מקום יוצאים ומשוטטים רוחות הטומאה בעולם. וע"כ השביע את עבדו, שלא ייקח אישה לבנו מעמים האחרים.