ח' ט' חזרו ט"ח

[ח' ט' אתהדרו ט"ח]

147. באותיות של הא"ב נבנה הכול, שבכל מדרגה שיצאה, היו בה כ"ב (22) אותיות שבא"ב. והלכו ל"ב (32) א"ב עד שעמדו ישראל על הר סיני. כיוון שעמדו ישראל על הר סיני, נאספו האותיות, ל"ב א"ב, ונסתמו בהתהפכות הא"ב, ויצאה התורה כלולה בל"ב שבילים של החכמה העליונה, ונרשמה כל הא"ב בי"ב (12) גבולים ובי"ב שבטים. חוץ משתי אותיות, שהסתלקו מי"ב השבטים, והן ח"ט, שלא נראו בהם כלל.

148. עד שבאו תחילה לארץ ישראל, והיה חרם בהם בחטאו של עָכָן, שמָעַל בחרם. ואז חזרו אלו שתי האותיות, שהיו מסתלקות מהם, והן מכריזות ואומרות חָטא ישראל. והאותיות האלו לא היו מסתלקות מהם בכל דור ודור, אע"פ שהיו בארץ הקדושה.

149. עד שבא שלמה ובנה את ביהמ"ק, והתיישבו העולמות למעלה ולמטה בצורה אחת, שזו"ן, העולמות שלמטה, עלו והלבישו את או"א, העולמות שלמעלה, ונעשו בצורה אחת כמוהם. כי התחתון שעלה לעליון נעשה כמוהו. אז התיישרו כל האותיות, ואלו שתי האותיות ח"ט, שהיו רשומות ביניהם לרע, לחטא, נהפכו לטוב, וחזרו ט"ח, כמ"ש, ויישב יהודה וישראל לבטח.

אין מדרגה שלא יהיו בה אורות וכלים. והכלים של כל מדרגה נקראים אותיות. והכול נבנה ומושג באותיות, שהם הכלים של כל המדרגות. ומהעת שהתגלתה הו' של אנוש, הקו האמצעי, עד מתן תורה, הלכו ונגלו ל"ב א"ב, ל"ב שבילי החכמה, החכמה דשמאל, שאינה נגלית אלא ע"י הקו האמצעי, הנקרא תורה.

במתן תורה נשלם הגילוי הזה של ל"ב שבילי החכמה. וכיוון שעמדו ישראל על הר סיני, נאספו האותיות, כלומר, שבהר סיני התקבצו כל ל"ב א"ב, ל"ב שבילי החכמה, ונשלמו.

אמנם יש ב' מיני הארות בא"ב, ישר והפוך, שא"ב ביושר כדרכו, מאיר בהן האור מלמעלה למטה, אור זכר. וא"ב הפוך, תשר"ק, אין האור מאיר בהן אלא מלמטה למעלה, אור נקבה.

ונאמר, שנסתמו בהתהפכות הא"ב, שהארת ל"ב שבילי החכמה נסתמה להאיר רק בא"ב הפוכות, שבהן מאירה החכמה רק מלמטה למעלה, וההארה מלמעלה למטה נסתמה. והוא מכוח התיקון של הקו האמצעי. ויצאה התורה כלולה בל"ב שבילים של החכמה העליונה, כי אז נגלתה החכמה הזו בכל השלמות.

ב' נקודות במלכות, והן מפתחא, מדה"ר, ומנעולא, מדה"ד. וכשהאדם זוכה, שמגביר הימין על השמאל, שולטת בה הנקודה דמפתחא, שורש כל האורות, והנקודה דמנעולא בגניזה, וע"כ ממשיכה המלכות כל האורות על האדם.

ואם האדם אינו זוכה, אלא שמגביר השמאל על הימין, אז מתגלה נקודה דמנעולא במלכות, שכל האורות מסתלקים מהמלכות בסיבתה. לכן נקראת המלכות עצה"ד טו"ר, שאם זוכה ומגביר הימין על השמאל, הנה טוב. ואם אינו זוכה ומגביר השמאל על הימין, הנה רע.

מטו"ר שתי האותיות ח' ט', המאירות במלכות בשני צירופים. כי ח' הארת השמאל, וט' הארת הימין, הנמשכות אל המלכות מב' הצינורות ימין ושמאל שביסוד דז"א. ואם זוכים ומגבירים הימין על השמאל, שאז שולטת נקודת המפתחא ונקודת המנעולא נגנזת, נעשה הצירוף ט"ח, שהט', הארת הימין, שולטת, והח', הארת השמאל, נכנעת לימין ונסתרת.

וטַח הוא לשון כיסוי והעלם, כמ"ש, טַח מֵרְאות עיניהם, הרומז על המנעולא, שהתכסתה ונגנזה. ואם אינם זוכים ומגבירים השמאל על הימין, נעשה הצירוף ח"ט, שהח', השמאל, שולטת על הימין. ואז התגלתה נקודת המנעולא, המסלקת את כל האורות, והנה רע. וזה רק במלכות, אבל ז"א הוא עה"ח, שאין בו אחיזה לרע, ואין בו אלו שתי האותיות ח' ט'.

לפיכך יש בשתי האותיות ח' ט' שלוש בחינות:

א. כשאין ח' ט', אין אחיזה לרע, שזהו בז"א ובי"ב שבטים.

ב. כשהאותיות בצירוף ח"ט, שהשמאל גבר על ימין, זהו, לא זכה הרי רע, שבמלכות.

ג. כשהאותיות בצירוף ט"ח, שהימין גבר על השמאל, זהו, זכה הרי טוב שבמלכות.

י"ב גבולים הם התכללות ד' בחינות, ג' קווים דז"א ומלכות המקבלת אותם, שהם חגת"ם, זה בזה. והיה צריך להיות ט"ז (16) תחומים, כי ד"פ ד' הם ט"ז. ומפני שהמלכות אינה נכללת עימהם אלא מקבלת בלבד. ונבחנים שיש כאן ג' קווים ומלכות, שהם חגת"ם, שבכל אחד מחגת"ם ג' קווים. ואפילו במלכות עצמה עולים בשם רק ג' קווים שמקבלת ולא יותר. וע"כ הם ד' בחינות, שבכל אחת ג', והם י"ב, ולא ט"ז.

וכשאלו י"ב גבולים כולם מאירים במלכות, הם נקראים בה י"ב שבטים. ונמצא שבי"ב גבולים ובי"ב שבטים אין שם אלא ג' קווים דז"א. והמלכות אינה נחשבת עימהם, אלא מבחינת הקבלה. וע"כ אין בהם האותיות ח' ט', שהן האחיזה של הקליפות בטו"ר שיש במלכות, כי ז"א הוא עה"ח, שאין הרע נאחז בו, כמו בעצה"ד טו"ר, המלכות.

ונרשמה כל הא"ב בי"ב גבולים, שהם חגת"ם שבכל אחד ג' קווים, שהם בז"א. ובי"ב שבטים, כשמאירים כולם במלכות בלבד, נקראים י"ב שבטים. וכל זה נשלם במתן תורה. חוץ משתי אותיות, שהסתלקו מי"ב השבטים, והן ח"ט, שלא נראו בהם כלל.

כי בכל י"ב הבחינות יש רק ג' קווים דז"א, והמלכות אינה עולה ביניהם בשם, אלא רק בקבלה מהם בלבד. ובז"א אין אחיזה לטו"ר, לשני הצירופים ח"ט וט"ח. וע"כ אין אותיות אלו בי"ב שבטים. בשלמות של מתן תורה לא היו בה ח' ט' כלל. וזוהי בחינה ראשונה של ג' הבחינות.

עד שבאו תחילה לארץ ישראל, שארץ ישראל היא מלכות. והיה חרם בהם בחטאו של עָכָן, שמָעַל בחרם, והגביר השמאל על הימין, אז התעוררה המנעולא במלכות ונעשה הצירוף ח"ט, והן מכריזות ואומרות, חָטא ישראל. שנגלה במלכות הצירוף ח"ט, שהוא עניין, חטא ישראל, כלומר בחינת לא זכה הרי רע שיש במלכות. וזוהי בחינה ב' של ג' הבחינות.

עד שבא שלמה ואלו שתי האותיות ח"ט, שהיו רשומות ביניהם לרע, לחטא, הצירוף ח"ט, נהפכו לטוב, וחזרו ט"ח, שרומז על התגברות הימין, ט', על השמאל, ח'. שאז, זכה הרי טוב, ומתכסה ונעלמת המנעולא, מדה"ד, ומדה"ר שולטת במלכות וכל האורות מתגלים. וכן הצירוף ט"ח מרמז על הגניזה של מדה"ד, מלשון, טח מֵראוֹת עיניהם, לשון כיסוי והעלמה. וזוהי בחינה ג' של ג' הבחינות, שבזו כל השלמות.

150. כל האותיות היה ביניהן שלום בלי מריבה, כי הקו האמצעי עשה שלום בין קו הימין לקו השמאל שבאותיות, וכלל אותם זה בזה. וכל האותיות של הא"ב שלמות למעלה בז"א ולמטה במלכות. האותיות העליונות שלמות למעלה בז"א, והאותיות הדקות, שלמות למטה במלכות. כי האותיות שבמלכות הן קטנות.

151. בשעה שהכרובים, זו"ן, היו פורשים כנפיהם מלמטה למעלה, שהוא התיקון דמסך דחיריק דקו האמצעי, הנקרא כנפיים, היו אותיות פורחות מלמטה למעלה. כלומר, האותיות שהן קו השמאל, המאיר רק מלמטה למעלה. ואותיות היו פורחות מלמעלה למטה. כלומר, האותיות שהן קו הימין, המאיר מלמעלה למטה. ואותיות של ימין ושמאל נכנסות אלו באלו, ונכללות אלו באלו, בנשיקות של אהבה.

152. כיוון שהאותיות מימין ומשמאל מתחברות אלו באלו, כל המדרגות התחתונות והעליונות וכל העולמות מתחברים יחד, ונושקים אלו לאלו, בנשיקות האהבה, עד שנעשים כולם אחד, ששמו אחד, המלכות, והקב"ה אחד, שהוא ז"א, בלי פירוד כלל.

153. כל הנשיקות של האהבה, אינן אלא שיהיו כלל אחד, להתכלל זה בזה בלי פירוד. ומשום זה הנשיקות האלו, בכל וכל הן, להיעשות הכול בכלל אחד: אותיות באותיות, עולמות בעולמות, מדרגות במדרגות, אישה בבעלה, שיהיו הכול אחד.