יישָׁקֵני, כי טובים דוֹדיך מיָין

154. יישָׁקֵני מנשיקות פיהו, כי טובים דוֹדיך מיָין. כתוב, פיהו, ולא פיו, כדי לכלול ז"א ומלכות יחד. כי אות ה', מלכות. ו', ז"א. וע"כ כתוב, פיה"ו. פיהו, להראות שהמלכות מוכנה אצלו, כמו אישה שמתקנת פיה לקבל נשיקה מבעלה. משום זה נראית אות ה' במילה פיו, הרומזת על הכנת פיהָ של המלכות.

155. כתוב, פיהו. האם הנשיקות הן למעלה בא"ס, משום שכתוב בדרך סתום, יישקני פיהו? כי יישקני הוא לשון נסתר, וכן פיהו. וע"כ כאילו רומז על א"ס הנסתר. ואח"כ חוזר ללשון גלוי, וכתוב, דודיך. ודודיך הוא לשון נוכח וגלוי, הרומז על זו"ן שבגלוי.

אבל אינו כן, כי נשיקות אינן תלויות למעלה בא"ס, שאין השגה תופסת בו, אלא אישה בבעלה, בז"א ובמלכות בלבד המכונים אישה ובעלה. ומה שבתחילה כתוב, פיהו, לשון נסתר, ואח"כ, דודיך, לשון נוכח, כי טרם שהתקרבו זה בזה, כתוב בדרך נסתר, יישקני. כיוון שהתקרבו והתנשקו בדבקות האהבה, המלכות אומרת, דודיך, בגלוי, ולא כתוב, דודיו, לשון נסתר. כי הם כלולים יחד באהבה בחיבור אחד, בלי פירוד כלל.

156. כי טובים דודיך מיין. אין טוב אלא מצד האור הראשון, חסד, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. ואומרת המלכות לז"א, עתה שאתה בשלמות, שנכלל הימין בשמאל, טובים דודיך מיין. מיֵינה של תורה, הארת החכמה שמשמאל, שמחה וידידות. וטובים מצד השמאל, כיוון שימין, חסד, נכלל ביין, הארת החכמה משמאל, נעשה השמאל ג"כ טוב.

157. שמח רבי שמעון ואמר, ודאי זוהי שמחה, שזכיתי בכל אלו הדברים העליונים. אמר לו אליהו, רבי, פתח פיך, כי דבריך כתובים למעלה, בז"א, ודבריי כתובים למטה, במלכות. כי רבי שמעון היה מרכבה לדעת דז"א, ואליהו המלכות. אשריכם הצדיקים לפני עתיק יומין, שהוא כתר, בעוה"ז ובעוה"ב.