קין הבל ושֵׁת
139. והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר, ותלד את קין. והאדם, אדה"ר הנסתר, שאורות דקים עליונים בחקיקותיו, אורות חסדים. ידע, מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כי ידע להיות עימה פב"פ. וכשהם מסתכלים פב"פ לשימוש, אז כתוב, ידע, שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע, לעשות תולדות. זהו לטוב, בהתעוררות ההשגחה למטה.
המילה, ידע, רומזת על המשכת החכמה ע"י הדעת. והאדם, רומז על ז"א, הנקרא אדה"ר הנסתר, שבחקיקותיו אורות דקים עליונים, אורות חסדים בלי חכמה, דקים וקטנים.
ידע, מה שלא הכיר בה מקודם לכן, כלומר, שידע להמשיך למלכות אורות החכמה ע"י הדעת, מה שלא ידע מקודם לכן, כי מקודם לכן היו אורות דקים עליונים בחקיקותיו.
כי ידע להיות עימה פב"פ, שהזיווג של ז"א ומלכות נקרא זיווג פב"פ. וכשהם מסתכלים פב"פ לשימוש, אז כתוב, ידע, כי ידע, פירושו המשכת החכמה ע"י הדעת, שז"א ומלכות הם פב"פ. אז כתוב, ידע, שידע להשקות אותה, לזרוע בה זרע, לעשות תולדות. שע"י זיווג פב"פ נולדות נשמות, ולא בעניין אחר.
זהו לטוב, כל הנאמר עד כאן הוא לטוב, ללמד שאדה"ר גרם במעשיו לזיווג פב"פ של ז"א ומלכות, וע"כ זכה גם הוא להיות בזיווג פב"פ עם חוה, הראוי להמשיך נשמות קדושות. בהתעוררות ההשגחה העליונה למטה. שע"י הזיווג העליון פב"פ, נמשכת ההשגחה למטה לתחתונים.
140. מִשֶׁבָּא הנחש על חוה, שהסית אותה לאכילת עצה"ד, הטיל בה זוהמה, רוח הטומאה. וקין מאותה זוהמה יצא. איך יצא מזוהמת הנחש? הרי כתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, שנשמע, שקין יצא מאדם, ולא מהצד האחר. א"כ איך ייתכן, שהנחש הטיל בה זוהמה, ויצא ממנה קין?
141. אלא ודאי הנחש הטיל בה זוהמה, ומאותה זוהמה נשאב ונבלע בה רוח הטומאה, שהיה דופק במעיה, ולא היה לו גוף להתלבש ולהיכלל בו ולצאת לעולם. וכיוון שבא אדם והתחבר באשתו בהתעוררות אותה זוהמה, עשה גוף לאותו הרוח הרע, שהיה במעיה.
והרוח הרע התלבש ונכלל בגוף הזה, ויצא לעולם בצורה שמלמעלה ושמלמטה. שהיה מעורב מב' צורות, מצורת הקדושה שמצד הגוף, מאדם, ומצורת הטומאה, שמצד הרוח, מזוהמת הנחש.
142. וחוה הסתכלה בזה, שהיה מעורב מב' צורות, ואמרה, קניתי איש את ה', כלומר עם ה'. כי איש שבו, הוא מצד זוהמת הנחש. עם ה', הגוף שבו נמשך ע"י אדם, שהיה מהקדושה, מה'. ולכן כל מעשיו של קין היו מאותו הצד האחר הרע. וכשהביא קורבנו, מאותו הצד האחר הביא אותו. כמ"ש, ויהי מקץ ימים. ולא כתוב, ויהי מקץ ימין. כי הצד האחר נקרא קץ הימים. והקדושה נקראת קץ הימין.
143. ותוסֶף ללדת את אחיו את הבל. כי ודאי שאותו הרוח הרע התחזק והתגבר במעשיו של קין, והכוח והעוז של הרוח הרע נשבר בהבל, ע"י מעשיו של הבל, ולא היה אצל הבל כלום. כי הבל היה כולו מצד ימין, ולא הייתה בו אחיזה אל הצד האחר. ועד כאן היה הכול בצד הזוהמה של הנחש. אפילו הבל לא היה על צד השלמות. כי היה כולו ימין, ולא היה בו מהקו האמצעי, שהוא צורת אדם. וזה גרמה לו הזוהמה של הנחש.
144. כיוון שאח"כ בא ונולד שֵׁת, נמתק העולם בצדיקים ובחסידים, שהיו אח"כ בעולם, שיצאו ממנו. ש"ת זה סיומו של הא"ב. כי ש' ת' הן האותיות האחרונות של הא"ב. ואע"פ שהעולם נמתק, לא הוסרו העיקשות והרע מהעולם, אלא שנכנעו מפני צד האמונה, המלכות, שנקראת אמונה, שהיא סיום האותיות. כי סיום האותיות, ק"ר ש"ת, הן אותיות המלכות.
145. כי עד כאן נבראו העולמות באותיות התורה, ולא נשלמו האותיות של הא"ב, עד שנולד ש"ת, שנקרא באותיות האחרונות של הא"ב. כיוון שנולד שת, נשלמו כל המעשים שלמעלה ושלמטה בעניין האותיות. אז נמתק העולם, שהעיקשות והרע נכנעו לקדושה, כי נשלמו תיקוניו.
מכאן והלאה התחיל העולם להתנהג ע"פ דרכי היושר, בקו האמצעי, שהוא ישר ואינו נוטה לא לימין בלבד, כמו שהיה הבל, ולא לשמאל בלבד, כמו שהיה קין, אלא בקו האמצעי הכולל שניהם יחד.
146. ההתחלה של השמות, שהתחילה אחר שנולד שת, היא מאלו האותיות שנעזבו מקודם. השם אדם מתחיל באות א' ונגמר בם'. ולאחר שגמר הא"ב בשם ש"ת, חזרו האותיות אל השם אֱנוֹש.
א' של אנוש כמקודם, כמו בשם אדם, שהוא תחילת הא"ב. הנ' של אנוש, אחר מ', שנעזבה מאדם, כי הוא נגמר בם', נתקנה בנ' של אנוש. הש' של אנוש נלקחה מהתחלת האותיות של שת, כי אנוש לקח האותיות מזה ומזה, הא' של אדם והש' של שת. הו' של אנוש, צורת האדם שבו, הקו האמצעי, להראות שֶׁמִשֵׁת התייחסו הדורות בעולם בדרך יושר, בקו האמצעי, ביושר, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.