71. אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם. כל הקורא ק"ש כתיקונה על מיטתו, עולה נשמתו לשוט בארץ החיים.
72/1. ק"ש כתיקונה. שישים אותיות ידועות יש בק"ש של לילה, ויכוון בהן לדעת אותם הסובבים את כיסא הכבוד, המלאכים הסובבים את המלכות, שהם שישים. כמ"ש, שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. האם לא שבעים מלאכים הם הסובבים את המלכות? אלא עשרה מלאכים ממונים לעשות דין.
שבעים מלאכים הסובבים את המלכות, חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מעשר. אותם שישים מלאכים כנגד חג"ת נה"י. ועשרה מלאכים כנגד המלכות, אינו מחשיב לכוון כנגדם, משום שהמלכות נקראת אלקים, דין, כמ"ש, אלקים ניצב בעדת אל, בקֶרב אלקים ישפוט. שרומז על המלכות, דין. ושישים האותיות שבק"ש שצריכים לכוון בהן, אין הזוהר מפרש אותן.
72/2. הלך רבי דוֹסְתאי לראות את רבי אלעזר בן עֲרָך. הזדמן לו רבי חגי. אמר לו רבי חגי, דרך מתוקנת לפניך, למי אתה הולך? אמר לו, לראות תואר פניו של הזקן מימים, מי שיורדים לפניו השרים העליונים של המלך ברוך הוא, רבי אלעזר בן ערך.
73. האם נוח לאדוני, שאלך עימו לדרכו? אמר לו, אם תוכל להבין השׂכל ממה שתשמע, שתוכל להשכיל פנימיות השמועה, לך עימי. ואם לא, סור אחריך, כדי שלא תיענש.
אמר לו, אל ידאג אדוני לזה. כי כבר שמעתי דבר סוד עליון, והסתכלתי בו, והבנתי השכל שבו.
74. ומהו הדבר ששמעת? אמר לו, שמעתי הסוד של הפסוק, הנה מיטתו שֶׁלִשלמה, היא כיסא הכבוד של המלך, שהשלום כולו שלו. המלכות, הנקראת כיסא הכבוד.
שישים גיבורים סביב לה, שהם שישים שרים משרתים עליונים קדושים, המשרתים את כיסא הכבוד של המלך העליון. מגיבורי ישראל, הממונים תחת הממשלה הגדולה הקדושה של מיכאל, המגן על ישראל. ומשום שהם תחת ידיו, הם כולם שרים המגנים על ישראל. כמ"ש, מגיבורי ישראל.
75. אמר לו רבי דוסתאי, ראוי אתה יותר ממני ללכת לראות תואר פניו של הזקן מימים רבי אלעזר בן ערך. הלכו.
כשהגיעו אצלו, וראה אותם, אמר למשׁרתו, לך ואמור להם, כיסא של שלושה רגליים בלי אחד, מהו?
76. שמע רבי דוסתאי, הסתכל בעצמו בדבר, ואמר אל המשרת, לך ואמור לאדונך, שלא בחינם אמר דוד, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה. שזהו דוד המלך, המלכות, הרגל הרביעית של הכיסא. ומתוך שמאסו אותו בתחילה, היה נמצא אז הכיסא בג' רגליים, והרגל הרביעית חסרה.
77. הלך המשרת ואמר לרבי אלעזר בן ערך דבר זה של רבי דוסתאי. אמר לו, אמירה יפה אתה אומר, אלא לך ואמור לו, איפה מאסו בו בדוד, שאמר, אבן מאסו הבונים.
78. אמר רבי דוסתאי לרבי חגי, האם שמעת דבר בעניין הזה? אמר לו, ג' עניינים שמעתי, אחד דְרוּש.
אמר לו, לא לשמוע דרוש באתי לכאן, הסיפור של ישי ובניו שמעתי. אבל עיקר הדבר, אם שמעת, אמור.
79. עיקר הדבר הם שני עניינים ששמעתי. ועניין ראשון הוא, שאמר אבי, ביום שנבנה ביהמ"ק, עשה הקב"ה חסד גדול לדוד המלך.
80. כי אחַר שקרה לו אותו החטא של בת שבע, ואע"פ שמחל לו הקב"ה, כשיצא מהעוה"ז, לא עזבו אותו המלאכים העליונים לעבור שערי ירושלים שלמעלה, והיה יושב בחוץ.
81. וביום שנבנה ביהמ"ק, קרא הקב"ה למיכאל, השר הקדוש, ומינה אותו, שיהיה הוא ושישים מלאכים קדושים עליונים, מגנים על ישראל, והם הסובבים את כיסא הכבוד הקדוש.
82. ומינה את מיכאל, שיכניס את דוד המלך המשיח, בשערי ירושלים של מעלה, ולתקן אותו עם האבות ביחד, להיות מרכבה קדושה עליונה. כמ"ש, על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדוֹ ולישראל עַמו. הטובה שתיקן אותו להיות רגל רביעית למרכבה הקדושה, יחד עם האבות.
ומטרם שנבנה ביהמ"ק, כתוב בו, אבן מאסו הבונים. וכשנבנה ביהמ"ק, כתוב בו, הייתה לראש פינה. כי נעשה לרגל רביעית של הכיסא.
83. העניין השני, הוא שכתוב ביהודה זקנו, שמאסו בו אחיו. כמ"ש, ויירד יהודה מאת אחָיו, שהסירו אותו מגאוותו. שהיה מקודם מלך עליהם, ועתה הסירו אותו ממלכותו.
והקב"ה, לא נראה לפניו, מכל בניו של יעקב, שתהיה לו שליטת המלכות לעולם, אלא יהודה. כמ"ש, לא יסור שבט מיהודה ומחוֹקק מבין רגליו, עד כי יבוא שילה ולו ייקְהַת עמים. הוא לבד, ולא שאר בניו של יעקב. והוא הדבר, שהיה אומר אביו, יעקב, לא יסור שבט מיהודה.
מכאן שהכתוב, אבן מאסו הבונים, כתוב על יהודה, זקנו של דוד. שאחיו מאסו בו, והקב"ה עשה אותו לראש פינה.
84. ועוד שמעתי. מה ראה הקב"ה לתת ממשלה ליהודה יותר מכל שאר אחיו? אלא שהסתכל הקב"ה בשמו הגדול, הוי"ה, שהיה רשום בשמו של יהודה, ובגללו השליט אותו על כל, וממשלתו לא תיפסק.
85. ב' מצבים במלכות:
א. שמאל בלי ימין, שנאחזת בקו שמאל דבינה, ומהמצב הזה נמשכים הדינים. ואז כתוב, אבן מאסו הבונים.
ב. אחר שהתמעטה ונבנית להיות נוקבא דז"א, שתקבל מז"א ולא מבינה, אז היא על שלמותה. והמצב הזה הוא בניין ביהמ"ק.
דוד המלך, הרומז על המלכות העליונה, מטרם שנבנה ביהמ"ק, שהוא מצב ב' של המלכות, לא עזבו אותו המלאכים העליונים לעבור שערי ירושלים של מעלה. כי בהיותו דבוק במצב א' של המלכות, לא היה יכול לקבל מירושלים של מעלה, שהוא המלכות בהיותה פב"פ עם ז"א. והיה אז בבחינת חיצוניות המלכות. והיה יושב בחוץ.
אלא אחר שנבנה ביהמ"ק, שאז נתקנה המלכות במצב ב', שנבנה להיות נוקבא דז"א, אז נמשכה ממנה כל השלמות. כשנבנה מצב ב' דמלכות, בניין ביהמ"ק, אז נתקן דוד להיות רגל רביעית של הכיסא ביחד עם האבות. כי חג"ת דז"א נקראים אבות, והם ג' רגלי הכיסא העליון של הבינה, ונתקנה המלכות להיות דבוקה עימהם ומקבלת מהם, להשפיע למטה.
עד"ז מרומז ג"כ ביהודה, כי גם יהודה הוא מרכבה למלכות העליונה. כמ"ש, לא יסור שבט מיהודה. לפיכך גם בו נרמזים ב' מצבי המלכות, באותיות ד' ה' של יהודה.
מצב א' של המלכות מרומז באות ד' שבשם יהודה, כי אז היא דלה וענייה, ואינה יכולה להשפיע. שאז כתוב עליה, אבן מאסו הבונים. וכשנבנית במצב ב', היא אות ה' שבשם יהודה, שאז היא מלאה כל טוב.
והסתכל הקב"ה בשמו הגדול, השם הוי"ה עם האות ד', הרומזת על מצב א', ועם הה"ת, הרומזת על מצב ב'. שהיה רשום בשמו של יהודה, כי יהודה אותיות הוי"ה ד'. ובגללו השליט אותו על כל.
על כל, פירושו, על כל הבחינות של האורות, הן חכמה והן חסדים. כי הכלים של מצב א' דמלכות נשארים במצב ב', כי בהם מקבלת אז הארת החכמה. וזהו עניין הד' שנשארת קבועה בשם של יהודה. כי בכלים של מצב ב' אין לקבל אלא חסדים בלבד. ונמצא שבגלל שבשם יהודה נרמזים ב' המצבים, ע"כ השליט אותו על כל. בין חכמה ובין חסדים.
ורבי אלעזר בן ערך רצה לדעת אם יש בהם ב' הבחינות של המלכות ביחד, אם יש להם מצב הב' של המלכות, וכן גם הכלים של מצב הא'. כיוון ששמע מהם הסודות של דוד המלך ושל השם יהודה, אז הכיר שיש בהם ב' הבחינות. הכלים של מצב א', שעליהם כתוב, אבן מאסו הבונים, מכנה אותם דחייה. והבניין של מצב ב' מכנה השלמוּת.
ואמר להם, כיוון שיש בכם ב' בחינות אלו, בואו אליי ותראו ותחיו, שתשיגו מה שלא היה מגולה לעולם. כי החכמה נקראת ראייה, והיא נסתמה בחו"ס דא"א. וע"כ כתוב עליה, כי לא יִרְאַני האדם וָחי.
אבל החכמה המתגלה במלכות אפשר לראות, שהיא כמ"ש, וראיתָ את אחוריי, כי אין החכמה נגלית אלא בכלים של מצב א' של המלכות, המתחברים במצב הב' שלה, בבחינת אחוריים. וע"כ כתוב עליה, וראית את אחוריי.
ותראו ותחיו, כיוון שיש לכם הכלים של מצב א' של המלכות, הרי אתם יכולים לראות, לקבל חכמה, ולחיות. מה שלא היה מגולה לעולם, אשר חוץ מאשר במלכות אין החכמה גלויה לעולם, כי חוץ ממנה כתוב, כי לא יראני האדם וחי. ואתם תראו ותחיו, כי תוכלו לקבל החכמה מהמלכות, שעליה כתוב, וראית את אחוריי. ותחיו, כי לא יזיק לכם כלום.
87. כל הקורא ק"ש כתיקונה על מיטתו, נשמתו עולה לשוט בארץ החיים, המלכות. כמ"ש, שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל.
88. בק"ש יש שישים אותיות ידועות עד המילה, ובשעריך. ועל כל אות יש כבוד המלכות הקדושה של השליט העליון. ועבודתו של אדם לפניו צריכה להיות, עד שיכוון ויקרב דעתו לכיסא הכבוד של המלכות הקדושה.
89. באותה שעה, לוקח אותן האותיות מפיו שר הפָּנים, המלאך מט"ט, ששׁמו כשם אדונו, והוא מעלה אותן למעלה עם נשמות הצדיקים, לפני מזבח הכבוד של מעלה.
90. ולוקחים את שישים האותיות של ק"ש, שישים מלאכים הסובבים את כיסא הכבוד, המלכות, כל אחד מהם לוקח אות אחת, ומזמרים בהן כל הלילה. כמ"ש, ולקח הכוהן הטנא מידךָ והניחוֹ לפני מזבח ה' אלקיך. ולקח הכוהן, מט"ט. הטנא, הן שישים האותיות של ק"ש של לילה.
92. הכוהן הגדול, המלאך מיכאל, בא לקבל תורתו של רבי אלעזר, ואמר, רבי הקדוש, עלה עלה. אמר לו, מושכֵני, אחריך נרוצה.
אמר לו, מי הם אלו שאצלך? אמר לו, גדולי הדור הם.
אמר לו, אין לי רשות לקבל אותם, כי הקב"ה אמר לי לקבל פניך. ואני אביא אותך לפניו. כמ"ש, הֱביאַני המלך חדריו. ובחייך קדוש, שכל צבאות השמיים נגילה ונִשמחה בךֶ.
93. כך, לכל הצדיקים, עושה הקב"ה, למט"ט שר הפנים, שיעלה את נשמתם למעלה. הוא אומר לנשמה, עלי עלי, והנשמה משיבה לו ואומרת, מושכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, משום שרצונו שאכנס לחדרים העליונים. נגילה ונשמחה בך, כמ"ש, יעלזו חסידים בכבוד. בכבוד, זהו מט"ט.