והאלקים ניסה את אברהם
484. כתוב, אתה הוא מלכי אלקים. זהו שלמות כל המדרגות כאחד, קשורות זו בזו. כי בפסוק, אתה הוא מלכי אלקים, יש כללות כל המדרגות, חג"ת ומלכות. אתה, פירושו, חסד. אלקים, גבורה. הוא, ת"ת. מלכי, מלכות.
485. וכתוב, צווה ישועות יעקב. שכל אלו השליחים העושים שליחות בעולם, יהיו כולם מצד הרחמים, ולא יהיו מצד הדין, משום שיש בעלי השליחות מצד הרחמים ומצד דין הקשה. ואלו השליחים הבאים מצד הרחמים, אינם עושים בעולם שליחות של דין כלל.
486. הרי המלאך שנגלה לבלעם, היה שליח של רחמים ונהפך לדין? לעולם לא השתנה לעשות דין, אלא שליח של רחמים היה, להגן על ישראל, ולהיות מליץ טוב עליהם. ולעומתו לבלעם היה דין. כך דרכיו של הקב"ה, כאשר מטיב לזה, נמצאת הטבה זו שהיא דין לזה. כך שליח של רחמים היה לישראל, ולבלעם נהפך לדין. וע"כ ביקש דוד, צווה ישועות יעקב, צווה על העולם, כאשר ישלחו שליח, יהיה מצד הרחמים.
487. צווה ישועות יעקב, שהתפלל על יעקב, שהם בגלות, שיהיה להם ישועה בעת הגלות. תפארת האבות היה יעקב, ואלמלא יצחק, לא היה בא יעקב לעולם. ומשום זה אמר, צווה ישועות יעקב, שזהו יצחק, ישועתו של יעקב. כי כיוון שניצל יצחק בעקידה, ישועת יעקב היה.
488. כתוב, ויהי אחר הדברים האלה, והאלקים ניסה את אברהם. על צער נאמר, ויהי אחר הדברים האלה, אחר המדרגה התחתונה של המדרגות העליונות דאצילות. והיא, דברים, מלכות.
489. ואחר מדרגה זו, המלכות, והאלקים ניסה את אברהם, שבא משם היצה"ר לקטרג לפני הקב"ה, וע"כ ניסה את אברהם. ויהי אחר הדברים, ויהי קטרוג יצה"ר, שמקומו הוא אחר המלכות, הנקראת דברים. וע"כ, והאלקים ניסה את אברהם.
כתוב, והאלקים ניסה את אברהם, הלוא את יצחק היה צריך לומר, שהרי יצחק כבר היה בן 37 שנה, ואביו כבר לא היה בן עונשים עליו שייענש בשבילו? ואלמלא אמר יצחק, איני רוצה, לא היה אביו נענש עליו. וא"כ, מה הטעם שכתוב, והאלקים ניסה את אברהם, ולא כתוב, ניסה את יצחק?
490. ודאי צריך לומר, את אברהם, שהוא היה צריך להיכלל בדין, כי לא היה שום דין באברהם מקודם לכן, אלא כולו חסד, ועתה נכלל מים באש, חסד בדין. ואברהם לא היה שלם עד עתה, שהתעטר לעשות דין ולתקן הדין במקומו. כי אין הארת החכמה אלא בקו שמאל.
וע"כ מטרם שאברהם נכלל ביצחק, קו שמאל, לא היה שלם, שהיה מחוסר הארת החכמה, וע"י מעשה העקידה נכלל ביצחק, והתעטר על ידו בהארת החכמה, והשתלם. שנאמר, שהתעטר לעשות דין בעקידה, וע"י זה נתקן הדין, הארת שמאל, במקומו, שנכלל במקומו של אברהם, בחסד.
491. וכל ימיו לא היה שלם עד עתה, שנכלל מים באש, ימין בשמאל, ואש במים, שמאל בימין. ומשום זה כתוב, והאלקים ניסה את אברהם, ולא את יצחק. כי הקב"ה הזמין את אברהם שיהיה נכלל בדין, בשמאל. וכאשר עשה מעשה העקידה, נכנס האש במים, שהדין נכנס בחסד, ונשלם זה עם זה.
וזהו עשה הדין של העקידה, שיכלול זה בזה. וע"כ בא יצה"ר לקטרג על אברהם, שלא נשלם כראוי, עד שיעשה הדין של העקידה ביצחק. כי היצה"ר נמצא מקומו אחר הדברים, אחר המלכות, כמ"ש, לפֶתח חטאת רובץ, ובא לקטרג.
492. אע"פ שכתוב אברהם ולא יצחק, יצחק ג"כ נכלל בכתוב, והאלקים ניסה את אברהם. כתוב, את אברהם, את רומז על יצחק. כי בשעה ההיא היה יצחק שורה בגבורה תחתונה, בנוקבא.
כיוון שנעקד ונועד בדין ע"י אברהם כראוי, אז התעטר יצחק במקומו עם אברהם, ונכללו אש במים, ועלו למעלה, אברהם בחסד שעלה לחכמה, ויצחק בגבורה שעלה לבינה. ואז התיישבה המחלוקת כראוי. כי עשו שלום ביניהם, שנכללו אש ומים זה מזה.
493. מי ראה אב רחמן, שייעשה אכזר על בנו? אלא כדי ליישב את המחלוקת, להכליל מים באש, חסד של אברהם באש של יצחק, ויתעטרו במקומם. והיה זה עד שבא יעקב, קו האמצעי, ונתקן הכול כראוי, ונעשו שלושה אבות שלמים, שנעשו מרכבה לג' קווים העליונים, ונתקנו העליונים והתחתונים.
494. ויאמר, קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה. איך יכול אברהם לקחת את יצחק בנו, הלוא היה זקן? קח, פירושו, להמשיך עם דברים.
ולך לך אל ארץ המוריה, כמ"ש, אלך לי אל הר המור, כדי לתקן במקום הראוי לתקן. מור ומוריה אחד הוא, והוא מקום המקדש. ושם מקום ראוי לתיקון. ועל זה מביא הזוהר ראיָה מהכתוב, אלך לי אל הר המור, הנאמר בהקב"ה, שגם הקב"ה עצמו הולך שם לתקן את הנוקבא. וע"כ אמר הקב"ה גם לאברהם, שילך שם לתקן את עצמו ואת יצחק בנו.