ב' דמעות, אחת לסַגְדוֹן ואחת לגילְבָא

[ב' דמעין חד לסגדון וחד לגילבא]

271. כמה משובח היכל אחד העומד בראש צד מזרח של העזָרה הזו. משום שד' בחינות הן בעזרה, לד' רוחות העולם, חו"ג בימין ובשמאל, דרום וצפון, תו"מ במזרח ובמערב. אבל ההיכל שבצד מזרח מגדיל האורות שלו יותר מכולם.

272. יום אחד יוצא לווייתן בים הגדול, וכל הים מזדעזע, וכל הדגים הולכים לכאן ולכאן. כשמגיע הלווייתן אל הפתח של פתח התהום, הוא מתחיל לשמוח, והתהומות נשקטים שם.

אלא הוא כעין מעיין, והאורות מתכסים. ואינם נראים כל אלו האורות, חוץ מהאור שבהיכל הזה שמצד מזרח הזה.

273. המרגלית, שהלווייתן מוציא מתוך התהום, הנקראת סַגְדוֹ"ן, ממה היא נעשתה? אלא היום הזה, שהלווייתן הוציא המרגלית, שהים הזדעזע, היה היום שנחרב בו ביהמ"ק, שהוא יום ט' באב. ואותה המרגלית, הנה כשהקב"ה זוכר את בניו, ושופך ב' דמעות לים הגדול, דמעה אחת נופלת לתהום הזו, שנקרא סגדו"ן, ודמעה אחת נופלת לתוך תהום אחרת, שנקראת גילְבָ"א.

274. משום שחמש תהומות אחרות הן בים הגדול, אבל אינן חשובות כמו אלו אחרות, שהן סגדו"ן וגילב"א. וכיוון שאלו הדמעות נופלות, הן קופאות בתוך תהום אחת. ודמעה אחת נטבעת בתוך התהום, שנקראת גילב"א.

העזרה היא ו"ק דמלכות, ובפנימיות העזרה מלובשים ההיכלות שהם ע"ס שלמות. ולפיכך הם שס"ה (365) היכלות. כי 300 הן ג"ר, שכל ספירה כוללת מאה, להיותם מבינה, שספירותיה מאות. שישים הוא ו"ק, שכל אחת כוללת עשרה, להיותם מז"א, שספירותיו עשרות. והמלכות, ספירותיה יחידות, וצריכות להיות עשרה, אלא מפני שהמלכות חסרה חצי פרצוף שמבחינת עצמותה, ע"כ נחשבת רק לחמישה. והם שס"ה. בפנימיות העזרה הזו, שס"ה היכלות, ע"ס שלמות, וכדי שלא נטעה לומר שהם בחשבון של מחזה ולמטה, כמו אצל שס"ה עמודים, ע"כ נאמר, כחשבון ימי השנה, שימי השנה הם ע"ס של פרצוף המלכות.

ובכל פתח שבכל היכל, כתוב, יהי שלום בחֵילךְ, שלווה באַרְמְנותייך. זה מראה על שליטת קו האמצעי, העושה שלום בין ימין לשמאל של כל הספירות. לא ידוע מהו באלו היכלות, משום שהם ג"ר, ומה שמושג מהם, הוא שבעה סדרים של מרגליות, מסובבים אלו בתוך אלו בכל אחד ואחד, בכל היכל. והיכל, ונקראים מרגליות, משום שהם בחינות מחזה ולמטה, ששם בחינת רגליים, ומרגלית היא מלשון מרגליים.

והם שבעה סדרים, משום שיש בהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ. מחזה ולמטה של כל אחת משבע ספירות חג"ת נהי"מ הם שבעה סדרים של מרגליות. והם בכל היכל והיכל, ובהם יש השגה. וההיכלות מחולקים לד' רוחות, דרום צפון מזרח ומערב, שבעזרה, שהם חג"ת ומלכות. המזרח, ת"ת, הוא קו האמצעי. וההיכל שבצד מזרח מגדיל האורות שלו יותר מכולם, להיותו הכולל דרום צפון, חו"ג, והמשפיע אותם למערב, מלכות.

ובעת שליטת קו השמאל בים הגדול, נעשית שם מחלוקת בין ימין לשמאל, כמ"ש, יעלו שמיים יירדו תהומות. וכן המלכות, הנקראת ביהמ"ק, נפרדת מז"א, ונחרבת. וזה נמשך עד שקו האמצעי, לווייתן, ממעט קו השמאל, ומייחד אותו עם הימין, ואז נשקט הים וחוזרת השמחה בעולמות.

יום אחד יוצא לווייתן בים הגדול. ביום שנחרבה בו המלכות, ביהמ"ק, מחמת התגברות השמאל, יוצא קו האמצעי, שנקרא לווייתן, משום שכל הים מזדעזע, וכל הדגים הולכים לכאן ולכאן, מחמת המחלוקת של ימין ושמאל. כשמגיע הלווייתן לעשות שלום בין ימין ושמאל, שבזה נעשה פתח בתהום הגדול שנפתחו האורות, הוא מתחיל לשמוח, והתהומות שככו מהרוגז ומהכעס שבמחלוקת, מפני שהלווייתן עשה שלום ביניהם.

והנה שלום זה, שהלווייתן עושה בין שמאל וימין אשר בים, ומייחד אותם זה בזה, נמצא מגלה בזה הארת החכמה שבשמאל. כי אחר שהשמאל מתייחד עם הימין, החכמה שבשמאל מתלבשת בחסדים שבימין, ואז יכולה החכמה להתגלות. משא"כ מטרם שעשה שלום, הייתה החכמה בלי חסדים, והייתה מלאה דינים ולא יכלה להאיר. וגילוי חכמה זו ע"י הלווייתן נקרא מרגלית, שאינה נגלית אלא מחזה ולמטה, שנקראת רגליים.

ואיך נעשתה הוצאת המרגלית מהתהום סגדו"ן ע"י הלווייתן? היום הזה שהלווייתן בא להוציא המרגלית, שאז הזדעזע הים מחמת המחלוקת של ימין ושמאל, הוא היום שביהמ"ק, מלכות, נחרבה, מטעם שנפרדה מז"א. והוא מכונה ט' באב, יום חורבן ביהמ"ק שלמטה.

ואותה מרגלית שהוציא הלווייתן אז, הוא כך, כשהקב"ה זוכר את בניו לגאול אותם, להחזיר אליו המלכות, שזה בניין ביהמ"ק וגאולת ישראל. שופך ב' דמעות לים הגדול, ב' מלכויות. אחת אדומה, מחמת שמלכות מיוחדת עם הבינה, ואחת שחורה, מלכות דמדה"ד.

והנה דינים דימין שיש בתהומות נקראים גילב"א, שמשם אין הי' יוצאת מאויר. ודינים דשמאל שיש בתהומות נקראים סגדו"ן, שמשם יוצאת הי' מאויר, והשמאל שולט, וע"י זה המים קופאים.

הדמעה האדומה, הממותקת ומיוחדת היטב בבינה, נופלת לתהום שנקראת סגדו"ן. והדמעה השחורה, שיש בה ממלכות דמדה"ד, שאינה נמתקת בבינה, נופלת לתוך תהום אחרת, שנקראת גילב"א. היא נופלת לתהום, שנקראת גילב"א, הדינים דימין, שמשם אין הי' יוצאת מאויר. וע"כ הדמעה השחורה נכללת בדינים ההם. וזהו כל תיקונה, ולא יותר.

ויש בים שבע תהומות, כנגד שבע ספירות. כי יש בכל אחת ע"ס, והמסך שבין כו"ח לבין בינה ותו"מ שבכל אחת, נקרא תהום. וע"כ יש שבע תהומות, תהום אחת בכל ספירה. ואלו ב' תהומות גילב"א וסגדו"ן, הן בחו"ג של שבע הספירות. ומשום שחמש תהומות אחרות הן בים הגדול, התהומות שבחמש ספירות תנהי"מ, אבל אינן חשובות כמו גילב"א וסגדו"ן, משום שהן בב"ס העליונות חו"ג.

וכיוון שאלו הדמעות נופלות, הן קופאות בתוך תהום אחת, בסגדו"ן, ששם יוצאת הי' מאויר, והשמאל שולט, שמחמת זה המים קופאים. ודמעה אחת נטבעת בתוך התהום, שנקראת גילב"א. כי הדמעה השחורה, שמגולה בה עצם המלכות דמדה"ד, לא תוכל לקבל תיקונה בתהום שנקראת סגדו"ן, אלא שיוצאת משם ונטבעת בגילב"א, שהם דינים דימין מנקודת החולם. וזהו כל תיקונה. כי מתערבת שם עם הדינים דימין, שהם מבינה.

ואח"כ כשהלווייתן עושה שלום בין ימין ושמאל, והים נפתח, והארת חכמה שבשמאל מקבלת תיקונה ומאירה, שהיא נקראת מרגלית, הוא מוציא אותה מאותה דמעה אדומה, שנפלה לסגדו"ן וקפאה. שהלווייתן, ע"י שמייחד השמאל עם הימין, פותח את סגדו"ן מקפאונו, והדמעה מקבלת הארת החכמה.

ומרגלית זו כוללת שבע ספירות, והם שבעה סדרים של מרגליות. הדינים דימין נקראים גילב"א, אותיות גיל בא, נקודת החולם, הממשיכים חסדים אל הימין, וע"כ בא עימהם גיל. והדינים דשמאל נקראים סגדו"ן, שפירושו משתחווה, כי אין תיקונו אלא ע"י הרכנת הראש, מיעוט הג"ר דג"ר, כי אז הוא מתייחד עם הימין.