ונקדשתי, בשלוש מדרגות

[ונקדשתי בג' דרגין]

86. ולא תחללו את שם קודשי ונִקְדשתי בתוך בני ישראל, אני ה' מְקַדִשכם. מצווה לקדש אותו בכל יום, להעלות קדושתו מלמטה למעלה, להעלות מ"ן מלמטה לעורר קדושתו למעלה, כמו שהוא קדוש למעלה. עד שתעלה קדושתו אל האבות, שהם חג"ת דז"א, ואל הבנים, שהם נה"י דז"א, המכונים בני ישראל. כמ"ש, ונקדשתי בתוך בני ישראל. למעלה מהחזה, למטה מהחזה. כי, ונקדשתי, חג"ת דז"א, אבות, למעלה מחזה. בתוך בני ישראל, נה"י דז"א, למטה מחזה דז"א. למעלה בשלוש מדרגות, חג"ת. למטה בשלוש מדרגות, נה"י.

87. כמו שיש קדושה למעלה מהכול, או"א עילאין, הנקראים קודש, כך יש קדושה באמצע, ז"א, וקדושה למטה, במלכות. והכול בעניין שלמטה, שהעיקר להמשיך קדושה למטה, למלכות. קדושה שלמעלה למעלה, או"א, בעניין אחד, שהם קודש בעצמם וכל בחינתם קודש. הקדושה שבאמצע ושלמטה, ז"א ומלכות, נחלקת בג' מדרגות, שהן אחת, שהקדושה נמשכת בג' קווים. הקדושה היא בקו ימין, ומקו ימין נמשכת לכל הקווים, שבז"א הם חג"ת, ובמלכות הם נה"י.

88. קדוש היא בחינה עליונה, הנמצאת תחילת כל המדרגות, או"א, חכמה, ראש המדרגות, י' דהוי"ה. ואע"פ שנסתרת ונקראת קׂדש, שאינה נמשכת למטה, כי היא י' שאין לה רגל, שאין לה התפשטות, עכ"ז משם מאירה דרך שביל דק נסתר, ביסוד דאו"א, אל המדרגה האמצעית, ז"א. כיוון שהאירה במדרגה האמצעית, אז נרשמה בשפע של קׂדש, ו' אחת המאירה בתוך הקׂדש שקיבלה, ונקרא קדוש עם ו'.

מהאור הזה מתפשטת התפשטות למטה אל המלכות, שהיא סוף כל המדרגות, ה"ת דהוי"ה. כיוון שהאירה בסוף, אז נרשמה בתוך האור, אות ה' אחת של המלכות, ונקראת קדוּשה, בתוספת ה'. נמצא כששפע הקדושה במקורה באו"א עילאין, נקראת קׂדש. וכשנמשכה לז"א, התווספה בה ו', ונקראת קדוש. וכשנמשכה למלכות, התווספה בה אות ה', ונקראת קדושה.

ג' מדרגות כוללות כל ע"ס: או"א ז"א ומלכות. ההפרש ביניהם, כי או"א הם אוירא דכיא, שאוויר הוא חסדים, כי אין החכמה מאירה בהם. אמנם החסדים הם דכיא, שנחשבים לג"ר, מטעם שג"ר דבינה הם כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, שחפצים בחסדים יותר מאשר בחכמה. וע"כ החסדים שלהם חשובים מחכמה. ואין זה נחשב לחיסרון, כי הם הבינה דאו"י, שאינה מקבלת חכמה.

משא"כ ז"א ומלכות, שממקורם באו"י, הם צריכים חכמה. וע"כ כל עוד שאין בהם הארת חכמה, נחשבים למחוסרי ראש. והחסדים שמקבלים מאו"א, אין בהם אוירא דכיא, אלא אוירא סתם, ו"ק בלי ראש. אלא אחר שהם מקבלים חכמה בג' קווים מישסו"ת, שקונים ממנה ראש, אז יוכלו לקבל החסדים מאו"א. ואז יהיו גם בהם אוירא דכיא. וההפרש מז"א למלכות, כי בז"א, אע"פ שמתגלה בו החכמה, אינה אלא ו"ק דחכמה, ולא ג"ר דחכמה, וע"כ אינה מאירה בחג"ת שלו, היות שהם ג"ר, אלא שמאירה בנה"י שמחזה ולמטה שלו, ששם המלכות, ו"ק. שמקום המשכת החכמה הוא בז"א, ומקום גילוי החכמה הוא במלכות.

ואוירא דכיא שבאו"א הוא שורש כל הקדושה. ונקרא קׂדש, שכל הקדושות משם נמשכות. אמנם היא י' דהוי"ה, שאין לה התפשטות למטה, לז"א ולמלכות, אלא רק אחר שמקבלים חכמה בג' קווים מישסו"ת. ואע"פ שנסתרת ונקראת קׂדש, שאין לה התפשטות והם נסתרים, כי האוירא דכיא אינה יכולה להתפשט ישר לז"א ולמלכות, כי נעשה בהם לאוירא סתם. כי לי' דהוי"ה, הרומזת על או"א, אין רגל, אין לה התפשטות. וכן קׂדש מורה, שאין לו התפשטות, כי קׂדש מרוּמם ומובדל מכל. עכ"ז יסוד דאו"א עילאין, המכונה שביל דק ונסתר, מאיר לישסו"ת, וישסו"ת נפתחים בהארת חכמה ע"י ג' קווים, בג' נקודות חולם שורוק חיריק.

ומשם נמשכים ג' הקווים למדרגה האמצעית, לז"א, ונפתחת בו הארת החכמה ונשלם, ויכול לקבל שפע אוירא דכיא, קׂדש, מאו"א. כיוון שהאירה במדרגה האמצעית, אז נרשמה בשפע של קׂדש ו' אחת, המאירה בתוך הקׂדש שקיבלה, ונקרא קדוש עם ו', כי ו' מורה על התפשטות למטה, כי הרגל שלה מתפשטת למטה. משום שהו', ז"א, שמקבל אוירא דכיא אחר שנשלם בחכמה מג' קווים דישסו"ת, נמצא השפע שלו כלול מחכמה ומחסדים, שאז בכל מקום שהחסדים שלו מתפשטים, הם אוירא דכיא. וע"כ נקרא קדוש עם ו', שמורה שקדושתו מתפשטת. אמנם עיקר הנרצה הוא שהקדושה תתפשט למלכות, שמשם מקבלים כל העולמות.

קדושה שלמעלה למעלה, או"א, בעניין אחד. שהאור שבהם, הוא אוירא דכיא, הנקרא קׂדש, שורש כל הקדושות. דכיא הוא ג"ר. הקדושה שבאמצע ושלמטה, ז"א ומלכות, נחלקת בג' מדרגות, שהן אחת. כי אי אפשר שאוירא דכיא שבאו"א יתקבל בז"א ובמלכות, אם לא יקבלו תחילה ג' קווים, המשלימים בחכמה, בג"ר, ואח"כ מקבלים הקדושה, השפע דאוירא דכיא. ונמצא בהכרח, שאין מקבלים קודש דאו"א, אלא בהיותם שלוש מדרגות שהן אחת.

89. כתוב, קדוש קדוש קדוש. שנקרא בתחילה קדוש, שמיים, ז"א. כי קדוש הראשון הוא תחילת הכול, או"א עילאין. ונקראים קׂדש, משום שמשם נמצאת הקדושה, שקׂדש פירושו שורש הקדושה. א"כ למה נקרא קדוש למעלה? הרי שם לא נמצאת ו', התפשטות, אלא הם י' שאין לה התפשטות?

90. אלא ישראל מקדשים למטה, כעין המלאכים העליונים למעלה, שכתוב בהם, וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. וכיוון שישראל מקדשים, הם מעלים מלמטה למעלה את הכבוד העליון, ז"א, עד שעולה הו', השמיים העליונים, למעלה, לאו"א עילאין. וכיוון שהשמיים עולים למעלה, מאיר בהם קׂדש, או"א עילאין. ואז נקרא ז"א שעלה למעלה, קדוש. באופן, שגם קדוש הראשון, סובב על ז"א, אלא על ז"א שעלה לאו"א עילאין.

ואח"כ מאיר אור העליון מאו"א עילאין אל הכיסא, שנקרא קדוש קדוש קדוש, והיה צריך לומר שחזרו למקומם, אחר שירדו השמיים, ז"א, מאו"א עילאין עם הקדושה שקיבלו, ובאו למקומם למטה, שנעשה כיסא לאו"א, ומתיישבים באותו האור. ואז נקרא קדוש השני.

ואח"כ יורד האור בתוך ז"א, עד שמקבל הכול צדיק אחד עליון, שהוא מדרגה מכובדת לקדש הכול למטה, יסוד דז"א, המשפיע למטה למלכות. כיוון שמקבל הכול, נקרא קדוש. באופן, שקדוש הראשון, ז"א, הנמצא במקום או"א ומקבל מהם. קדוש השני, ז"א אחר שירד מאו"א ובא למקומו. קדוש השלישי, יסוד דז"א המשפיע למלכות.

91. מי ששם רצונו לכוון בג"פ קדוש, באו"א בז"א וביסוד דז"א, עושה יפה. ומי ששם רצונו לכוון בג' מדרגות האבות, בג' קווים דז"א, בכלל אחד, לייחד אותם בקדושה הזו, אם אינו יכול לשים רצונו יותר מזה, הוא עושה יפה. והכול הוא להוריד מקדושה שלמעלה למטה אל המלכות, שכל אחד מישראל יקבל ממנה, ויקדש עצמו בקדושה הזו, ולשמור אותה, לפרושׂ על עצמו התפשטות הקדושה. כמ"ש, ונקדשתי בתוך בני ישראל, בתחילה, שבני ישראל יעלו מ"ן לעורר למעלה ג' הקדושות. ואח"כ, אני ה' מְקַדִשכם, שישראל מקבלים קדושה העליונה.

92. באיזה מקום יקדש אדם את עצמו בקדושה, לכלול עצמו בה? כשהאדם מגיע לכתוב, ה' צבאות, הנזכר אחר קדוש השלישי, נו"ה, שבו עניין, אני ה' מְקַדִשכם. ואנו לאחר ג"פ קדוש אומרים, ה' צבאות בלבד, שאין אנו מכלילים עצמנו שם.

ואח"כ כשהאדם מגיע אל הכתוב, מלוֹא כל הארץ כבודו, שאז נמשכת הקדושה למלכות, אז יכלול את עצמו בקדושה, להתקדש למטה, בתוך הכבוד ההוא שלמטה, המלכות. כמ"ש, ונִקדש בכבודי. ואח"כ יעשה בדרך פרט, בתחילה יכלול את עצמו במלכות, בכבוד שלמטה, בכתוב, מלוא כל הארץ כבודו, שכולל כל הארץ וכל האומות. ואח"כ יעשה המשכת הקדושה בדרך פרט, לישראל בלבד, שיתקדש הכול ומישראל תתפשט הקדושה לכל העולם.

וכמו שאנו עושים, הוא לעומתם של המלאכים העליונים, שהם אומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו, שזהו הכבוד העליון, ז"א. ואח"כ אומרים, ימלוך ה' לעולם, שזהו כבוד תחתון, מלכות. גם אנו מכלילים עצמנו בכתוב, מלוא כל הארץ כבודו, שהוא כבוד תחתון. ולא בה' צבאות, נו"ה דז"א, כבוד עליון, כמו שעשו הראשונים.

93. קדוש קדוש קדוש, זוהי קדושה שתתקדש תושב"כ, ז"א, בכלל אחד, בג' קווים חג"ת שלו. ואח"כ, ברוך כבוד ה' ממקומו, אלו הם נביאים, נו"ה דז"א. ואח"כ, ימלוך ה' לעולם, מלכות. ואנו צריכים, שבקדושה זו תימצאנה יחד קדושה, ברכה, מלכות. קדושה, כמ"ש, קדוש קדוש קדוש. ברכה, כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. מלכות, כמ"ש, ימלוך ה' לעולם. וע"כ אנו צריכים להשלים הכול. ועל זה יכוון האדם וישים רצונו בו בכל יום.