מועדי ה'

94. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראֵי קודש, אלה הם מועדיי. כתוב, ויקרא אלקים לָאור יום. האור שהיה בתחילה, היה מאיר מסוף העולם עד סופו. כשהסתכל הקב"ה ברשעים העתידים לעמוד בעולם, גנז האור לצדיקים לעוה"ב. כמ"ש, ויימנע מרשעים אורם. וכתוב, אור זָרוע לצדיק.

95. ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. כתוב, יהי אור, הוא אור שכבר היה. וכאן, האם אור פירושו יום בלבד, שהוא ז"א לבדו? אלא כתוב, ולחושך קרא לילה. שהיא מלכות, הנקראת לילה, וז"א לא נקרא אור אלא כשיש עימו המלכות, הנקראת לילה.

הייתכן שהם כל אחד לבדו, בלי זיווג זה בזה? אלא כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, שאין לילה בלי יום, ואין יום בלי לילה. כלומר, שאין שלמות לז"א, אלא כשהוא בזיווג עם המלכות. ואין שלמות למלכות, אלא כשהיא בזיווג עם ז"א. ואינם נקראים אחד, אלא כשהם בזיווג אחד. והקב"ה וכנ"י, שהם ז"א ומלכות, נקראים אחד. וזה בלא זה אינם נקראים אחד.

96. כיוון שכנ"י עתה בגלות, כביכול לא נקרא אחד. ונקרא אחד, בשעה שייצאו ישראל מהגלות וכנ"י תחזור למקומה להזדווג בהקב"ה. כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וזה בלא זה לא נקרא אחד.

97. מועדי ה', אשר תקראו אותם. לזַמן הכול למקום אחד. כי מועדי ה' הם חג"ת דז"א, שצריכים לזמן אותם שישפיעו למקום אחד, למלכות, שיימצא הכול בשלמות בעניין אחד. כי כשמתחברים חג"ת דז"א עם המלכות, הם נקראים אחד. ושישראל יהיו למטה גוי אחד בארץ. הקב"ה בזיווג בכנ"י, במלכות, נקרא אחד. אבל ישראל למטה, שמתוקנים כמו ז"א ומלכות למעלה, במה יהיו נקראים אחד?

98. אלא בירושלים של מטה, נקראים ישראל אחד, כשהם יושבים בה. כי כתוב, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. בארץ ישראל ובירושלים הם גוי אחד, עימה הם נקראים אחד, ולא כשהם לבדם. כי היה די שכתוב, ומי כעמך כישראל גוי אחד. ולמה כתוב, ומי כעמך כישראל גוי אחד, בארץ? משום שלא נקראו אחד אלא בארץ, בחיבור עם הארץ הזו. כעין שלמעלה, שז"א לא נקרא אחד, אלא בחיבור עם המלכות, שנקראת ארץ. ומשום כך, הכול קשור זה בזה בזיווג אחד. הן למעלה והן למטה. אשרי חלקם של ישראל.