לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב
565. לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. בכל שלושת הדיברות האלו, מתחת המילה, לא, יש טעם טִפְּחָא הפוסק. ואם לא היה טעם הפוסק, לא היה תיקון לעולם, והיה אסור לנו להרוג נפש בעולם, אע"פ שיעבור על התורה. אבל במה שיש טעם הפוסק, מורה שאסר והתיר.
566. לא תנאף. אם לא היה טעם הפוסק, היה אסור אפילו להוליד או לשמוח באשתו שמחת מצווה. ובמה שהטעם פסק, מורה שאסר והתיר.
לא תגנוב, אם לא היה טעם הפוסק, היה אסור אפילו לגנוב דעתו של רבו בתורה, או דעת חכם כדי להסתכל בו, או דיין הדן דין לפי טענה, שצריך לגנוב דעת הרמאי, ולגנוב דעת שני בעלי הדינים, כדי להוציא הדין לאור. ובמה שפסק, הטעם מורה שאסר והתיר.
567. לא תַענֶה ברֵעֲך עֵד שקר. כאן אין טעם הפוסק, משום שהוא אסור לגמרי. ובכל דברי התורה שׂם הקב"ה סודות עליונים, ולימד לבני אדם הדרך להיתקן בה, וללכת בה, כמ"ש, אני ה' אלקיך מְלַמֶדךָ, להועיל מַדְריכְךָ בְּדרך תלך.
568. אף, לא תחמוד, אין טעם הפוסק כלל. האם אפילו חמדת התורה אסור, כיוון שאין טעם הפוסק? אלא, בכולם עשתה התורה כלל, ובזה עשתה פרט, שכתוב, בית רֵעֶך שָׂדֵהו ועַבדוֹ. כלומר, בכל דברי העולם דווקא. אבל התורה היא נחמדת תמיד, שעשועים אוצרות חיים, אריכות ימים בעוה"ז ובעוה"ב.
569. עשרת הדיברות של התורה, הם כלל של כל מצוות התורה, כלל שלמעלה ושלמטה, כלל של עשרה מאמרות של בראשית. אלו נחקקו על לוחות אבנים.
וכל האוצרות שהיו בהם, נראו לעיני הכול, לדעת ולהסתכל בתרי"ג (613) מצוות התורה, הכלולים בהם. הכול נראה לעיניים, הכול הוא בתבונה, בהסתכלות הלב של כל ישראל, והכול היה מאיר לעיניהם.
570. בשעה ההיא, כל סודות התורה וכל הסודות העליונים והתחתונים לא נחסר מהם. משום שהיו רואים עין בעין זיו כבוד של אדונם. מה שלא היה כיום ההוא, מיום שנברא העולם, שהקב"ה נגלה בכבודו על הר סיני.
571. והרי לומדים, ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. הייתכן שהיה כיום ההוא, שעמדו ישראל על הר סיני? לא, משום שביום ההוא שעמדו ישראל על הר סיני, הוסרה הזוהמה מהם, וכל הגופים היו מצוחצחים בצחות המלאכים העליונים, כשמתלבשים בלבושי צַחְצַחות לעשות שליחות אדונם.
572. ובלבוש ההוא המצוחצח נכנסים לאש ואינם יראים, כעין המלאך ההוא של מָנוח, כשנראה לו ונכנס בשלהבת ועלה השמיים, כמ"ש, ויַעַל מלאך ה', בלַהַב המזבֵּח. וכשהוסרה מהם הזוהמה ההיא, נשארו ישראל גופים מצוחצחים בלי טינופת כלל, והנשמה שבתוך הגוף הייתה כזוהר הרקיע לקבל אור.
573. כן היו ישראל, שהיו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם. מה שלא היה כן על הים, כי לא הוסרה מהם הזוהמה בזמן ההוא. וכאן בסיני, שפסקה הזוהמה מהגוף, אפילו עובָּרים שבמעי אימם היו רואים ומסתכלים בכבוד אדונם. וכולם, כל אחד ואחד, קיבל כראוי לו.
574. וביום ההוא הייתה שמחה לפני הקב"ה, יותר מיום שנברא בו העולם, משום שביום שנברא העולם לא היה העולם בקיום, עד שקיבלו ישראל את התורה, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שׂמתי.
575. כיוון שקיבלו ישראל את התורה על הר סיני, אז התבשׂם העולם והתקיימו שמיים וארץ. והקב"ה נודע למעלה ולמטה, ועלה בכבודו על כל. ועל היום ההוא כתוב, ה' מָלָך גֵאוּת לָבֵש, לָבֵש ה' עוז התאַזָר. ואין עוז אלא תורה, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.