כבד את אביך ואת אימך
550. כבד את אביך ואת אימך. לכבד אותם בכל מיני כבוד, לשמח אותם במע"ט. כמ"ש, גיל יָגיל אֲבי צדיק. וזהו כיבוד אביו ואימו.
551. כבד את הקב"ה, שנקרא אביך, והמלכות, שנקראת אימך. בבגד נקי, שהוא כנפי מצווה, טלית נאה. כי טלית בציצית נקרא תשמיש מצווה.
כתוב, כבד את ה' מֵהוֹנֶךָ, זה תורה ומצוות. כמ"ש, אורך ימים בימִינהּ, בשמאלהּ עושר וכבוד. שאין אדם עני, אלא כשהוא עני מהתורה ומהמצוות. אשר העושר של האדם הוא תורה ומצוות.
552. ומשום זה, כבד את ה' מהונך, ולא תעסוק בתורה כדי להתגדל בה. כמו שלומדים, ואַל תַעֲשֶׂם עטרה להתגדל בהם. ואל תאמר, אקרא בעבור שיִקְראוּני רבי, אלא כמ"ש, גַדלוּ לה' איתי, וכמ"ש, כבד את ה' מהונך, כבן, שהוא חייב בכבוד אביו ואימו.
553. משום שהוא משותף משתי טיפות, שמהן גופו של האדם. מטיפה של אביו נעשה הלבן שבעיניים והעצמות והאיברים. ומטיפה של אימו נעשה השחור שבעין והשׂערות והעור והבשר. ומגדלים אותו בתורה ובמע"ט.
554. כי האדם חייב ללמד בנו תורה, שכתוב, ושיננתָם לְבָניך. ואם אינו מלמד אותו תורה ומצוות, הוא כאילו עושה לו פסל. ומשום זה כתוב, לא תעשה לך פסל. ועתיד להיות בן סורר ומוֹרֶה, ומבזה אביו ואימו, וגוזל ממנו כמה ברכות.
כי משום שהוא עַם הארץ, הוא חשוד על הכול, ואפילו על שפיכות דמים וגילוי עריות ועבודה זרה. כי מי שהוא עַם הארץ והולך למקום שאין מכירים אותו, ואינו יודע לברך, חושדים אותו שהוא עובד עבודה זרה.
555. כבד את ה' מהונך. מהונך, מִכספך. מהונך, מהחֵן שלך, כלומר בשמחה של ניגון. כי זוהי שמחת הלב, כמו הניגון שבכל העולם, המשמח את הלב, מעשים ישרים של הבן משמחים לב אביו ואימו. מהונך, מכספך לכל מה שצריך.
556. כמו שאדם מכבד את הקב"ה, כן צריך לכבד את אביו ואימו, משום ששותפות אחת יש להם עם הקב"ה, עליו. כי שלושה שותפים יש באדם, הקב"ה ואביו ואימו. שאביו ואימו נותנים לו הגוף, והקב"ה הנשמה. וכמו שצריכים לירוא מהקב"ה, כן צריכים לירוא מאביו ומאימו. ולכבד אותם יחד בכל מיני כבוד.
557. למעַן יַאריכוּן ימיךָ. משום שיש ימים למעלה, חג"ת נהי"מ, שבהם תלויים חיי האדם בעוה"ז. ואלו הימים של האדם בעולם ההוא למעלה, כולם עומדים לפני הקב"ה, ובהם נודע חיי האדם.
558. על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לָך. היא הבטחה ליהנות במראה המאירה. וזהו שכתוב, על האדמה. זהו מראה המאירה באלו הימים העליונים חג"ת נהי"מ דז"א, המאירים מתוך המעיין של כל, בינה.
559. מה השינוי שבאלו שתי מצוות התורה, כתוב, למען יאריכון ימיך, בזו ובמצוות שילוּח הקֵן? אלא שתי מצוות אלו תלויות כולן למעלה: או"א, זכור ושמור כאחד, ז"א ומלכות. ומשום זה כתוב, למען יאריכון ימיך.
ובשילוח הקן, שכתוב, שַלֵח תשַלַח את האֵם ואת הבנים תיקח לָך, האם, היא עולם העליון, בינה, שנקראת אם. שפירושו, שלא ניתנה רשות להסתכל בה, וצריכים לשלח אותה מלשאול שאלה ולהסתכל בה.
560. ואת הבנים תיקח לך, שהם ז"א ומלכות. שכתוב, כי שְאל נא לְימים הראשונים אשר היו לפניך, ולְמִקְצֵה השמיים ועַד קצה השמיים. ז"א, הנקרא שמיים, יש בו שאלה והסתכלות. אבל למעלה מקצה השמיים, מז"א, שַלֵח תשַלַח ממחשבתך לִשאוֹל.
561. ובזה כתוב, למען ייטב לָך והַאֲרַכְתָ ימים. למען ייטב לך, מקום שמטיב לכל, עולם הסתום והגנוז, בינה. והארכת ימים, בכוחך עצמך, כי ברשות האדם הוא, להתדבק בבנים, ז"א ומלכות, שבהם אריכות ימים.
562. ואם מזדמן לו מעשה של מצווה ומכוון בה, הוא צדיק. ואע"פ שאינו מכוון בה, הוא צדיק, שעושה מצוות ריבונו, כי מצוות אינן צריכות כוונה.
אבל אינו נחשב כמי שעושה רצונו לשְׁמה, ומכוון בה ברצון של הסתכלות בכבוד ריבונו, כמי שאינו יודע להבין הטעם, כי ברצון תלוי הדבר של לשמה. ובמעשה שלמטה, שעושה לשמה, מתעלה המעשה של מעלה, המלכות, הנקרא מעשה, ומיתקן כראוי.
563. כעין זה במעשה של הגוף, נתקן ברצון הזה המעשה של הנפש. כי הקב"ה רוצה הלב והרצון של האדם. ועם זה, אם אין שָׁם רצון הלב, שהוא עיקר הכול, על זה התפלל דוד ואמר, ומעשה ידינו כוֹנְנָה עלינו ומעשה ידינו כוֹנְנֵהו. כי אין כל אדם יודע לשים הרצון והלב לתקן הכול ולעשות מעשה המצווה. וע"כ התפלל תפילה זו, ומעשה ידינו כוננה עלינו.
564. כוננה עלינו. כוננה, פירושו, התקן תיקונך למעלה כראוי. עלינו, אע"פ שאין אנו יודעים לשים הרצון, אלא מעשה בלבד. מעשה ידינו כוננהו, למדרגה שצריכים לתקן אותה, למלכות. כוננהו, שיהיה בחיבור אחד עם האבות, חג"ת דז"א, שיהיה מתוקן בהם ע"י מעשה המצווה הזו כראוי.