1. כתוב, וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרון. ויאמר ה' אל משה, דַבֵּר אל אהרון אחיך. כמ"ש, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, וכתוב, ואל משה אמר עֲלֵה אל ה'. תחילת הכתוב, ויקרא אל משה, וכן, ואל משה אמר, היא מדרגת המלכות. והמשך הכתוב, וידבר ה' אליו, וכן, עלה אל ה', היא מדרגת ז"א.
אף כאן, וידבר ה' אל משה, היא מדרגת דין, שנקראת דיבור. ואח"כ, ויאמר ה' אל משה, היא מדרגת מדה"ר, שנקראת אמירה. ומה שכתוב בשניהם השם הוי"ה, הוא כי במשקל אחד עולים, ומשורש אחד התחבר הכול. כלומר, שב' המדרגות דין ורחמים האמורות, הן ממשקל אחד ומשורש אחד, שהוא ז"א, הנקרא הוי"ה.
2. כתוב, עִבדו את ה' ביראה וגילוּ ברעדה. וכתוב, עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. פסוקים אלו סותרים זה את זה, שכאן אומר לעבוד ביראה וברעדה, וכאן אומר בשמחה וברננה. אלא, עבדו את ה' ביראה. כי בכל עבודה, שרוצה האדם לעבוד לפני ריבונו, בתחילה צריך יראה, לירוא מפניו. ובזכות יראת ריבונו, יזכה אח"כ לעשות בשמחה מצוות התורה. וע"כ כתוב, מה ה' אלקיך שואל מעימָך, כי אם ליראה את ה'. שעל ידה יזכה לכל.
3. וגילו ברעדה. אסור לאדם לשמוח ביותר בעוה"ז, בדברי העולם. אבל בדברי תורה ובמצוות התורה צריך לשמוח. ולאחר שלא ישמח בדברי העולם, יימצא האדם שיעשה מצוות התורה בשמחה. כמ"ש, עבדו את ה' בשמחה.
4. עבדו את ה' ביראה. יראה פירושה, כמ"ש, יראת ה' ראשית דעת. וכן כתוב, ראשית חכמה יראת ה'. שהקב"ה נקרא יראת ה', שהיא המלכות. מי שרוצה לעבוד עבודת ריבונו, מתחיל ומכוון עבודתו לייחד שם ריבונו, ביראה. כי ביראה, במלכות, היא התחלת העבודה, מלמטה למעלה. כי הספירה הראשונה מלמטה למעלה היא מלכות.
5. כתוב, אחרי מות שני בני אהרון. ואח"כ כתוב, בזאת יבוא אהרון אל הקודש. איזה קשר יש בין הפסוק, אחרי מות, אל הפסוק, בזאת יבוא אהרון? אלא מיתת בני אהרון היא התחלה להזהיר את הכוהנים, שצריכים להיזהר בזא"ת, שהיא יראת ה', המלכות. כי מיתת בני אהרון הייתה, משום שלא נזהרו במלכות.
6. אחרי מות שני בני אהרון. אחרי מות נדב ואביהוא, היה צריך לכתוב, מה הטעם שכתוב, שני בני אהרון? כי עד כאן לא היו עומדים ברשות עצמם, אלא ברשות אביהם. וע"כ קרא להם הכתוב, בני אהרון. ומשום זה כתוב, בקוֹרבתם לפני ה' וימותו, שהיו דוחקים את השעה להקריב קטורת בחיי אביהם. וגם בגלל אותו עוון שעשו, בהקריבם אש זרה.
במקום אחד כתוב, בהקריבם אש זרה, שמשום זה מתו. ובמקום אחד כתוב, בקורבתם לפני ה', שמשום ההקרבה מתו, משום שדחקו את השעה להקטיר קטורת בחיי אביהם. זהו משום שזה וזה היו גורמים מיתתם. ומשום זה כתוב כאן, בני אהרון, ללמד שהיו ברשות אהרון. וכתוב, בקורבתם. שהמיתה הייתה מטעם שקרבו לפני ה', בחיי אביהם.
7. שיר מזמור לבני קורח, גדול ה' ומהולל מאוד. שיר מזמור, שיר שהוא כפול, שיר ומזמור, שהוא שיר המשובח משאר השירים. ומשום כך, כתוב בו פעמיים שיר. וכן כתוב, מזמור שיר ליום השבת, מורה שהוא משובח משאר השירים. וכעין זה כתוב, שיר השירים אשר לשלמה, שפירושו, שיר שהוא למעלה מכל שיר.
8. שיר מזמור משובח על שאר השירים. שיר של הקב"ה, שבני קורח היו מזמרים על אלו היושבים בפתחו של גיהינום. ובני קורח הם אחיהם של אלו היושבים בפתחו של גיהינום. כמ"ש, ובני קורח לא מתו. מקום התבצר להם בגיהינום. וע"כ שיר זה נאמר ביום שני בביהמ"ק.
9. בכל זמן שהצדיקים מסתלקים מהעולם, מסתלקים מהעולם הדינים, ומיתתם של הצדיקים מכפרת על עוונות הדור. וע"כ פרשת בני אהרון אנו קוראים ביוה"כ, שתהיה כפרה לעוונות ישראל. אמר הקב"ה, התעסקו במיתתם של צדיקים אלו, וייחשב לכם, כאילו אתם מקריבים קורבנות ביום הזה לכפר עליכם. שכל זמן שישראל יהיו בגלות, ולא יקריבו קורבנות ביום הזה, ולא יוכלו להקריב שני שעירים, יהיה להם זיכרון של שני בני אהרון, ויכופר להם.
10. כתוב, ואלה שמות בני אהרון, הבכור נדב, ואביהוא, אלעזר ואיתמר. שקוּל היה אביהוא כשני אחיו אלעזר ואיתמר. ונדב שקול כנגד כולם.
11. הבכור נדב. הוא בפני עצמו. ואביהוא בפני עצמו. ואח"כ אלעזר ואיתמר נקראים כמחוברים יחד, שכל אחד מנדב ומאביהוא נחשב בעיני הכתוב כאלעזר ואיתמר יחדיו. אבל נדב ואביהוא בפני עצמם, שקולים כנגד שבעים סנהדרין, שהיו משמשים לפני משה. ומשום זה מיתתם מכפרת על ישראל. וע"כ כתוב, ואחיכם כל בית ישראל יִבְכּו את השריפה אשר שרף ה'. הבכור נדב, שכל השבח והכבוד שלו. נדב ואביהוא שניהם יחד, על אחת כמה וכמה, כי שניים אלו לא היה נמצא בישראל כמוהם.