תוכן עניינים
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)/זוהר לעם
פקודי
כרך א'
הקדמת ספר הזוהר
השושנה
השושנה (מראות הסולם)
נצנים
מי ברא אלה
מי ברא אלה של אליהו
אמא השאילה בגדיה לבתה
אותיות דרב המנונא סבא
חכמה, שהעולם עומד עליה
מנעולא ומפתחא
בהבראם באברהם
החיזיון של רבי חייא
עימי אתה בשותפות
מוליך החמורים
שתי נקודות
ליל הכלה
שמיים וארץ
כי בכל חכמי הגויים מאין כמוך
מי זאת
שמח במועדים ואינו נותן לעניים
תורה ותפילה
יציאת רבי שמעון מהמערה
מצוות התורה, המצווה הראשונה
המצווה השנייה
המצווה השלישית
המצווה הרביעית
המצווה החמישית
המצווה השישית
המצווה השביעית
המצווה השמינית
המצווה התשיעית
המצווה העשירית
המצווה האחת עשרה
המצווה השתים עשרה
המצווה השלש עשרה
המצווה הארבע עשרה
ביאור כללי לכל י"ד (14) מצוות, ואיך מתחלקות לשבעה ימי בראשית
ביאור התחלקות י"ד מצוות בעשרה מאמרות
כרך ב'
בראשית - א
בראשית - ב
נוח
לך לך
כרך ג'
ויירא
חיי שרה
תולדות
ויצא
וישלח
וישב
מקץ
ויגש
ויחי
כרך ד'
שמות
וארא
בוא
בשלח
יתרו
משפטים
כרך ה'
תרומה
ספרא דצניעותא
תצווה
כי תשא
ויקהל
פקודי
כרך ו'
ויקרא
צו
שמיני
תזריע
מצורע
אחרי מות
קדושים
אמור
בהר
בחוקתי
כרך ז'
במדבר
נשוא
בהעלותך
שלח לך
קרח
חקת
בלק
פינחס
מטות
כרך ח'
ואתחנן
עקב
שופטים
כי תצא
וילך
האזינו
כרך ט'
זוהר חדש, בראשית
זוהר חדש, נח
זוהר חדש, לך לך
זוהר חדש, וירא
זוהר חדש, תולדות
זוהר חדש, ויצא
זוהר חדש, וישב
זוהר חדש, בשלח
זוהר חדש, יתרו
זוהר חדש, תרומה
זוהר חדש, צו
כרך י'
זוהר חדש, כי תשא
זוהר חדש, אחרי
זוהר חדש, בהר
זוהר חדש, נשוא
זוהר חדש, חוקת
זוהר חדש, בלק
זוהר חדש, מטות
זוהר חדש, ואתחנן
זוהר חדש, כי תצא
זוהר חדש, כי תבוא
זוהר חדש, שיר השירים
זוהר חדש, מדרש רות
זוהר חדש, איכה
כרך יא
מאמרים לפסח
מאמרים לשבועות
מאמרים לראש השנה
מאמרים ליום הכיפורים
מאמרים לסוכות
כרך יב
אברהם
אדם הראשון
אהבה
אהבת חברים
אור
אותיות
גברים ונשים
גלות וגאולה
הטבע
השגה רוחנית
השכינה
זיווג
חיבור
טוב ורע
ימות המשיח
יציאת מצרים
יצר הרע ויצר הטוב
יראה
ירושלים
ישראל
ישראל והעמים
מדרגה רוחנית
מחשבת הבריאה
מטרת החיים
נשמות
ספר הזוהר
עליות וירידות בדרך
עניים ועשירים
ערב רב
צדיקים ורשעים
קו אמצעי
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
רצון
שלום
שמחה
תורה
תורה - לימוד בלילה
תיקון וגמר התיקון
תפילה
תפיסת המציאות
כרך יג
תיקוני הזוהר

פרשת פקודי

כל הנחלים הולכים אל הים

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף א

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף א.

.1 אלה פקודֵי המשכן, משכן העדוּת. כתוב, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא. כל הנחלים, הם נחלים ומעיינות קדושים, הספירות דז"א, שהתמלאו ויצאו להאיר ולמלא לים הגדול, המלכות. וכיוון שהים הגדול התמלא מצד אלו הנחלים, אז הוא מוציא מים ומשקה לכל חיות השדה, כמ"ש, ישקו כל חיְתו שׂדיי, שהן המדרגות דבי"ע.

.2 קודם כתוב, המשלח מעיינים בנחלים. ואח"כ כתוב, ישקו כל חיתו שׂדיי, ישְׁבְּרו פְראים צמאם, שאלו הן המרכבות שלמטה, בבי"ע, הנקראות חיות השדה ופראים. וכאשר הים, המלכות, מקבל אותם המעיינות, אורות דז"א, מקבל אותם כולם ושואב אותם לתוכו. ואח"כ מוציא מים לצד האחר, שהוא המרכבות הקדושות שלמטה בבי"ע, ומשקה אותם. וכולם נמנים ונפקדים בשם. שכל המדרגות שהמלכות משקה אותן, קוראת להן בשם. כמ"ש, לכולם בשם יקרא. ומשום זה כתוב, אלה פקודי המשכן, שהמשכן הוא המלכות, והמדרגות שמשקה אותן, כלי המשכן, הם פקודים שלה, הנקראים בשם.

מה רב טובך אשר צפנתָ ליראיך

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף ב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ב.

.3 כתוב, מה רב טובך אשר צפנתָ ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. כמה יש לבני אדם להסתכל ולדעת בדרכיו של הקב"ה, כי בכל יום ויום יוצא קול, ומכריז ואומר, הישמרו בני העולם, סגרו דלתות העוונות, הסתלקו מהרשת הצָדה אנשים, מטרם שתיתפשׂנה רגליכם ברשת הזו. גלגל חוזר בעולם תמיד, כלומר, הדין של מעלה, עולה ויורד, שמעלה אנשים ומוריד אנשים. אוי לאותם שרגליהם נדחו מחמת הגלגל, כי הם נופלים לתוך עומק השמור לרשעי עולם.

.4 אוי לאלו שנופלים לתוך העומק, ולא יקומו ולא יאירו באור הגנוז לצדיקים לעוה"ב. אשריהם הצדיקים לעוה"ב, שכמה אורות גנוזים ושמורים להם, כמה עידונים מהעולם ההוא צפונים להם, כמ"ש, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. מה רב טובך, זהו אור הגנוז לצדיקים לעוה"ב. כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. וכתוב, אור זָרוע לצדיק. זרוע, פירושו שנגנז. ועל זה כתוב, מה רב טובך.

.5 כתוב כאן, מה רב טובך. וכתוב שם, וירא אלקים את האור כי טוב. כמו ששם נאמר טוב על האור, אף כאן טובך, פירושו אורךָ. אשר צפנת, משום שהסתכל הקב"ה באור ובאלו הרשעים העתידים לחטוא בעולם, גנז האור ההוא, לזכות בו הצדיקים לעוה"ב.

.6 למה תחילה כתוב צפנת, ואח"כ כתוב פעלת? צפנת, שגנז אותו לצדיקים. פעלת, כי באור ההוא הגנוז פעל הקב"ה אומנות העולם. כי כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. באברהם כתוב, כי בהבראם הוא אותיות באברהם. שאותו האור של אברהם, חסד, גנז אותו הקב"ה, ובו פעל אומנות העולם, שכתוב, פעלת לחוסים בך. כלומר, לאלו היושבים תחת צילו של הקב"ה, שחוסים בצילו.

.7 פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. האומנות שנעשתה באור הזה, מקיימת בני אדם בעולם, והיא קיום שלהם. ואע"פ שהאור גנוז, מתקיימים בו האנשים בעוה"ז. פעלת, האומנות של העוה"ז, שבו נעשה הכול בחשבון. אומנות העולם היא, כעין אומנות המשכן, שהיא אומנות כמו העולם.

.8 כתוב כאן, אלה פקודי המשכן. וכתוב שם, אלה תולדות השמיים והארץ, מלמד שמעשיהם שווים, כי כל אלו תולדות, שעשו והוציאו שמיים וארץ, כולם נעשו ויצאו בכוח אור הגנוז. וכן פקודי המשכן יצאו בכוח הזה של אור הגנוז. כי כתוב, ובצלאל בן אוּרי בן חוּר למטֵה יהודה. זהו מצד ימין, אברהם, אור הגנוז. ואיתו אָהֳליאב. זהו מצד שמאל. והמשכן, המלכות, מצד ימין ושמאל הוקם ונעשה. ומשה, שהיה ביניהם, קו האמצעי, הקים אותו.

והוכן בחסד כיסא

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף ד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ד.

.9 והוכן בחסד כיסא, וישב עליו באמת באוהל דוד. כשהמחשבה, חכמה, או"א עילאין, עלתה להיתקן, ברצון החדווה מנסתר כל הנסתרים, שלא נודע ואינו מושג, שהוא עתיק, הגיע חדווה דעתיק והאירה בתוך המחשבה, שהוא אבא. ואז נכנס במקום שנכנס, שהזדווג עם אמא עילאה באור החסד בזיווג שלא נפסק, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא.

מבאר ההכנה שנעשתה בחסד ע"י תיקון פרצוף או"א עילאין באור החסד בזיווג פב"פ, כי חפץ חסד הוא, שהזיווג הגדול הזה לא נפסק לעולמים. כי הח"ח הזה שבאו"א נמשך להם מעתיק. כי בעת שעתיק תיקן פרצוף או"א, האירה חדוות אור החסד שבעתיק אל אבא, עד שחדווה זו התדבקה באבא כל כך, שאינו עוד מקבל חכמה, אלא מזדווג עם אמא עילאה בזיווג שלא נפסק בהארת החסדים לבדה. ועל התיקון הזה דאו"א עילאין כתוב, והוכן בחסד כיסא.

.10 עד שאו"א נגנזו, כלומר נתקנו והתלבשו בהיכל עליון, בינה, ישסו"ת, היכל הנסתר, שאין החכמה מגולה שם למעלה במקומו. אבל משם מושפעים ונמשכים כל האורות: אור חסדים מקו ימין, ואור חכמה מקו שמאל, ואור הדעת שבקו אמצעי. אור החסדים מימין נוסע תחילה, ואח"כ נוסעים אור החכמה ואור הדעת.

מצד ימין נתקן הכיסא שלמטה, המלכות. כי הקב"ה, ז"א, התקין כיסא בחסד, הנמשך מקו ימין דישסו"ת ומאו"א עילאין. ואינו יושב על כיסא, המלכות, אלא בחותם שנקרא אמת, שהוא התיקון דקו אמצעי. כמ"ש, וישב עליו באמת, בתיקון החותם על הכול. כלומר, באוהל דוד, המלכות, הכיסא למטה.

.11 שופט, ודורש משפט, ומהיר צדק. הוא סוף הפסוק. שופט, מצד הדין, קו שמאל. דורש משפט, מצד הרחמים, קו האמצעי. מהיר צדק, כיסא הדין, ב"ד שלמטה, המלכות. כעין זה, המשכן נתקן מימין, חסד. ועל זה נמנו כל התולדות, הנמשכים ממלכות, ונתקנו למטה.

אלה פקודי המשכן

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף ה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ה.

.12 בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כשברא הקב"ה העולם, ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עוה"ז בצורת עולם העליון, מלכות. וכל אלו הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, בעוה"ז, כדי לדבֵּק ולקשר עולם בעולם, עוה"ז במלכות.

.13 כשרצה הקב"ה לברוא העולם, הסתכל בתורה וברא אותו. והסתכל בשם הקדוש, הוי"ה, כלל התורה, וקיים העולם. בג' צדדים נברא העולם: חכמה ותבונה ודעת. בחכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ. בתבונה, כמ"ש, כונן שמיים בתבונה. בדעת, כמ"ש, בדעתו תהומות נבקעו. הרי שיש כולם בקיום העולם. בשלושה אלו נבנה המשכן, כמ"ש, ואמלֵא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת.

.14 כל השלושה, חכמה תבונה ודעת, רמוזים בפסוק. בראשית, בחכמה. ברא אלקים, בתבונה, כי התבונה נקראת אלקים. את השמיים, בדעת, כי ז"א נקרא שמיים ודעת. וכולם כתובים בעבודת המשכן. כמ"ש, אלה פקודי המשכן, החכמה, כי פקודים ומספר נמשך מחכמה. משכן העדות, תבונה, כי הארת החכמה המתגלה בישסו"ת, נקראת עדות. אשר פּוּקַד על פי משה, הדעת, כי משה דעת. והכול נעשה זה כנגד זה, כי כל מה שברא הקב"ה בעוה"ז, ברא אותו כעין של מעלה. והכול נרשם בעבודת המשכן.

.15 בשעה שאמר הקב"ה למשה, עשֵה את המשכן, היה עומד משה בתימהון, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקב"ה בעין, כמ"ש, וראֵה ועשֵה בתבניתם, אשר אתה מראֶה בהר. בתבניתם, שהראה הקב"ה למשה צורת כל דבר באותה הצורה הרוחנית שלמעלה. וכל אחת מהצורות הרוחניות שלמעלה, הייתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.

.16 אשר אתה מראֶה בהר. המראָה שאינה מאירה, המלכות, הייתה מראה לו בתוכה כל האופנים והצורות הנעשים למטה.

.17 אשר אתה מראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראתה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי בתוך המלכות עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווה צורתה לצורה הדמיונית שבעוה"ז במשכן.

ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. וע"כ התקשה בהן משה, שלא היה יודע איזו מהן לתפוס. אמר לו הקב"ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוס הסימנים הדמיוניים שבכל דבר, והקב"ה תופס הסימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז התיישב משה בכל העבודה של המשכן.

.18 כשנעשתה כל העבודה, היה צריך משה למְנות הכול, כדי שלא יאמרו ישראל, שנשאר כסף וזהב, ועומד לקחת אותו. וע"כ היה צריך לספור חשבון לפני ישראל, משום שכתוב, והייתם נקיים מה' ומישראל.

.19 ומשום זה כתוב, אלה פקודי המשכן, משכן העדות. כי רוח הקודש, המלכות, הנקרא משכן, היה מראה לכל, החשבון של כל זהב וכסף שנידבו ישראל. ורוח הקודש אמר, וכסף פקודי העדה מְאַת כיכר. ואמר, כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש, משום שהקב"ה רצה באלו האומנים, ורצה להראות נאמנותם לפני הכול.

.20 אלה פקודי המשכן. בשעה שנעשתה עבודת המשכן, היה ס"א הולך ומשוטט להשׂטין. ולא מצא עילה על אמונת האומנים, עד שהקב"ה הכניע אותו לפני משה. וס"א עשה חשבון הנאמנות בעל כורחו, והראה נאמנות שלהם לפני הכול. כמ"ש, אלה פקודי המשכן. אלה זה ס"א. וכתוב, אשר פוּקַד על פי משה. שעל פי משה התמנה ומופקד, עד שנעשה החשבון של המשכן לפני משה וכל ישראל.

.21 אלה פקודי המשכן משכן העדות. פעמיים כתוב משכן: אחד למעלה, בבינה, משכן העדות, ואחד למטה, במלכות, משכן סתם. משכן נקרא משכן העדות. כמ"ש, שבטי יה עדות לישראל, כי שם י"ה, חו"ב, הוא עדות לישראל.

.22 כעין זה כתוב, עדות ביהוסף שָׂמו. נקרא עדות, כי שם י"ה שביהוסף, חו"ב, עדות. י"ה מעידות עדות בכל מקום, כלומר שמאירות הארת החכמה, הנקראת עדן או עדות. משום זה כתוב, משכן העדות, משכן של עדות י"ה, בינה. שע"כ נקרא משכן, על השם הקדוש י"ה. כמ"ש, ועדותי זו אלמדם. משום שמקום זה, י"ה, הוא סתום וגנוז. וע"כ כתוב, אלמדם.

.23 אשר פוקד על פי משה. האם המשכן פוקד או העדות, שכתוב, פקודי המשכן משכן העדות? אלא ודאי העדות, י"ה, פוקד. משום שמיום שהסתלקו האבות מהעולם, וכל אלו השבטים בני יעקב, ונשארו ישראל בגלות, באלו הצרות נשכחה מהם הידיעה של השם הקדוש העליון, עדות, שהוא קיום שמיים וארץ, המוחין דזו"ן. כי אלו שתי אותיות י"ה, הקימו עליונים ותחתונים וכל צדדי העולם, בזה שמשפיעים להם מוחין.

.24 כיוון שבא משה, נפקד ונזכר שם י"ה בעולם. וכאשר היה בסנה, שאל מיד על השם הזה, כמ"ש, ואָמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. ושָם נפקד השם הזה על פי משה.

.25 משכן העדות, אשר פוקד על פי משה, עבודת הלוויים. וכתוב, ועבַד הלוי הוא את עבודת אוהל מועד. הוא, זהו השם הקדוש, בינה. הוא, לשון נסתר. ולא לשון נוכח, כמו המלכות, הנקראת אתה. ולכן, משכן העדות, בינה, הוא עבודת הלוויים.

ועוד, עבודת הלוויים, מה שהם נושאים המשכן על כתפיהם ממקום למקום, כמ"ש, ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו. וע"כ נקרא המשכן על שמם, עבודת הלוויים.

.26 והיה ביום ההוא שורש ישי, אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והייתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא, שהקב"ה ירבה שלום בעולם. אז יתקיים שורש עה"ח, קו אמצעי המכריע, ועושה שלום בין ימין ושמאל. ומהשורש ההוא יתקיימו שאר השורשים למטה, המדרגות שבמלכות ובבי"ע, שכולם השתרשו ומתקיימים ממנו.

.27 אשר עומד לנס עמים. עומד לנס ולאות לשם הקדוש הוי"ה. אליו גויים ידרושו, כי שָׁם הקיום, המוחין, של השם הקדוש. וע"כ אליו גויים ידרושו, לקבל משם חכמה ודעת, כמ"ש, והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה'. וע"כ אליו גויים ידרושו. והייתה מנוחתו כבוד. מנוחתו היא ביהמ"ק, המלכות, כמ"ש, זאת מנוחתי עדֵי עד. כבוד, שכך נקראת בזמן ההוא, כבוד ה'. שכתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה, שאור המלכות יהיה כאור ז"א. ואור החמה יהיה שבעתיים, שאור ז"א יהיה פי שבעה ממה שהיה קודם לכן.

.28 והמנוחה של שורש ישי, המלכות, שנקראת כבוד ה', לא תיספר ולא תקום בחשבון לעולם, משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות. וברכות שורות רק במה שלא נמצא בחשבון. ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שכתוב, אלה פקודי המשכן.

אור החכמה נקרא אורות דמספר או חשבון, ג"ר שבחכמה, אבל ו"ק דחכמה נקראים רק מוחין דמספר וחשבון. ונודע שע"י קו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, התמעטו הג"ר דחכמה, שהוא מספר וחשבון. ואז שורה הברכה בה. אבל מטרם שהתמעטו הג"ר, היו נמשכים דינים מקו השמאל והאורות קפאו, ולא הייתה שם ברכה.

שורש ישי, קו האמצעי, מיעט ג"ר דחכמה מהמלכות, הנקראים מספר וחשבון. משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות, כי בעת שג"ר דחכמה מאירים בקו שמאל, יש מחלוקת בין הקווים, ואין שם חסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ אין שם ברכה.

אמנם אע"פ שהחכמה התמעטה ע"י קו האמצעי לו"ק דחכמה, מ"מ אי אפשר שייצאו ו"ק דחכמה בחיסרון של ג"ר, אלא מתחילה צריכים להאיר כל ע"ס דחכמה בשלמות, ואח"כ מסתלקות הג"ר דחכמה ונשארים הו"ק דחכמה.

ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שכתוב, אלה פקודי המשכן. שמתחילה צריכים לצאת גם הג"ר דחכמה, הנקראים חשבון, כי אי אפשר שייצאו ו"ק בלי ג"ר. אלא שמסתלקים תכף. ועל הפעם הראשונה כתוב, אלה פקודי המשכן. אבל אח"כ מסתלקים הג"ר ונשארה בו"ק.

.29 משכן עומד בחשבון. המלכות נקראת משכן, קו שמאל, שמשם החשבון. וע"כ נצרכה לתפילת משה, קו האמצעי, המאחד ימין ושמאל, ומשרה בהם ברכות, כדי שישרה עליה ברכות. ויברך אותם משה בברכת, יהי רצון שתשרה ברכה על מעשה ידיכם. וברכות אינן שורות על חשבון, עד שקשר אותו משה במשכן של מעלה, הבינה. כמ"ש, אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה. משכן העדות הוא בינה. ואם לא נעשה החשבון ע"י משה, שימעטו מג"ר דג"ר, לא יכלו הם לעשות חשבון, שכתוב, אשר פוקד על פי משה.

.30 כתוב באליהו, ויהי דבר ה' אליו לאמור, קום לך צָרפתה אשר לצידון, הנה ציוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך. מטרם שיבוא לעולם, ציווה הקב"ה, בגזרה שלו למעלה על העורבים, להביא מזון לאליהו, ולאישה ההיא, שתיתן מזון לאליהו.

.31 כתוב, ותאמר חי ה' אלקיך, אם יש לי מָעוג, כי אם מלוא כף קמח בכד, ומעט שמן בַּצַפָּחַת. כף, הייתה המדידה בקמח, והיה ראוי שלא תשרינה בו ברכות, מפני שעומד במידה. אלא כתוב, כה אמר ה' אלקי ישראל, כד הקמח לא תִכְלָה וצַפַּחַת השמן לא תחסר, עד יום תיתן ה' גשם. וע"כ, משום ברכה זו, שרו בהם ברכות, אע"פ שהיו במידה.

.32 קוראים, תֵת ה' גשם, וכתוב, תיתן ה' גשם. משום שבכל הדור לא נמצא מי שיזכה לזכות כמו האישה ההיא. וע"כ כתוב, תיתן, את תיתני מטר על העולם, משום שזכותך רבה.

.33 וכתוב, כד הקמח לא כָלָתָה וצפחת השמן לא חָסֵר, כדבר ה', אשר דיבר ביד אליהו. כי אם הקמח שעמד במדידה, עכ"ז לא נפסקו ברכות ממנו, משום הדיבור של אליהו, שכתוב, כד הקמח לא תִכְלָה. כש"כ משכן העדות, אע"פ שעמד בחשבון, כיוון שנפקד על פי משה, שורות בו ברכות. וע"כ כתוב, אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה.

.34 כתוב, אל תקרב הלום שַׁל נעליך מעל רגליך. שהפריד אותו הקב"ה מאשתו, כדי שיתדבק בשכינה, שכתוב, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. אדמת קודש זו היא השכינה, דבקות קדושה שהתדבק משה בשעה ההיא למעלה.

.35 אז קשר אותו הקב"ה בחביבות של מעלה והתמנה ממונה עליון על הבית, המלכות, שנעשה מרכבה לז"א, עליון על המלכות. והוא גוזר והקב"ה עושה, כמ"ש, קוּמה ה', שוּבה ה'. וכתוב, אשר פוּקד על פי משה. על פי משה נתקן המשכן ופקד בכל.

פקודת המשכן, המלכות, הייתה ע"י משה, שכתוב, פָּקוד פקדתי אתכם. שמשה היה קול, ז"א, המוציא לדיבור, למלכות, ועשה לה פקידה לצאת מהגלות. ועתה, הצטוותה להמשיך קדושה מלמעלה למטה. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

.36 ובצלאל בן אוּרי בן חוּר למטֵה יהודה, עָשָׂה את כל אשר ציווה ה' את משה. בצלאל צד ימין, חסד, התקין תיקון הכול. כי יהודה היה שליט ומלך על כל שאר השבטים, ע"כ יצא ממנו מי שהתקין כל המשכן. בצלאל, בצל אל, בצילו של אל, ימין, כי החסד נקרא אל. מצד זה התקין הכול, וירש חכמה לעשות כל המלאכה.

.37 ואיתו אָהליאב בן אחיסָמָך למטֵה דן. דן, מצד שמאל, דין קשה. משני צדדים אלו, ימין ושמאל, נעשה המשכן, המלכות. ונתקנה בהם, להתקשר בהם, שתהיה בין ימין לשמאל.

יְפֵה נוף משׂושׂ כל הארץ

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף יג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יג.

.38 יפה נוף משׂושׂ כל הארץ הר ציון ירכתֵי צפוֹן קריית מלך רב. כשברא הקב"ה את העולם, זרק אבן יקרה אחת מתחת כיסא הכבוד, ושקעה עד התהום. ראש אחד של אבן תקוע בתוך התהום, וראש אחר של האבן הוא למעלה. ואותו ראש אחר שלמעלה, היא נקודה אחת, העומדת באמצע העולם, ומשם התפשטה לימין לשמאל ולכל הצדדים. והתקיים העולם בנקודה האמצעית ההיא. והאבן ההיא נקראת שתייה, שממנה נשתל כל העולם לכל הצדדים. עוד יש לפרש, שתי"ה אותיות שָׁת י"ה, שהקב"ה שת אותה, להיות יסוד העולם ושתילת הכול.

תחילה נברא העולם במדה"ד, המלכות המצומצמת. ראה, שאין העולם מתקיים, כי הכלים של בני העולם, שהיו נמשכים מהמלכות המצומצמת, לא היו ראויים לקבל אור העליון, מחמת הצמצום שרכב על המלכות, שיתף עימו מדה"ר, בינה, כי העלה המלכות במקום בינה, שהיא מדה"ר. וכיוון שהמלכות עלתה למקום בינה, נעשה שם סיום המדרגה תחת החכמה באמצע הבינה. והרוויחה המלכות ב' כלים, הראויים לקבל או"י, שהם חצי בינה ות"ת.

כי בהיות המלכות במקום בינה, נמצאים בינה ות"ת תחת המלכות, וע"כ נכללו בה. באופן, שכל המקום הזה, ממקום בינה עד המלכות, נעשה לבחינת מלכות, אשר הקצה האחד שלה תקוע במקום מלכות דמדה"ד למטה, והקצה השני שלה עומד למעלה באמצע ספירת הבינה.

ודבר זה נעשה בכל מדרגה בפרטות. וכן בכללות העולמות, חמישה עולמות א"ק ואבי"ע: א"ק כתר, עולם אצילות חכמה, עולם הבריאה בינה, עולם היצירה ז"א, עולם העשיה מלכות. והעלה המאציל את המלכות מבחינת עשיה אל מתחת האצילות, שהוא חכמה, וסיימה את עולם האצילות, ונבחן, שהמאציל זרק אבן מסיום האצילות עד העשיה.

כי כיוון שג' עולמות בי"ע נמצאים מתחת המלכות המסיימת את האצילות, הם נכללים בה ונחשבים כולם לבחינת מלכות, והיא התפשטה מסיום אצילות עד עולם עשיה. באופן שהיא נעוצה בעשיה, והקצה השני שלה עומד בסוף האצילות, במלכות דאצילות אשר שם, הנקראת נקודה האמצעית. משום שעומדת באמצע העולמות, מתחת החכמה, שהיא אצילות.

המלכות נקראת אבן, ומחמת עלייתה למקום בינה נקראת יקרה. והמאציל זרק אותה, נתן לה כוח התפשטות, ממקום בינה, הנקראת כיסא הכבוד, עד ששקע במלכות דמדה"ד למטה, הנקראת תהום. וכללה בעצמה כל המדרגות הנמצאות במקום הזה, שהם ו"ק דבינה ות"ת עד המלכות שלמטה. ובמקום בינה עומדת עיקר המלכות, הנקראת משום זה נקודה האמצעית, להיותה עומדת באמצע המדרגה, במקום בינה של כל מדרגה.

ואין לשאול, הרי המלכות עלתה במקום בינה מתחת החכמה, ולמה נאמר, שזרק אבן יקרה אחת מתחת כיסא הכבוד, מתחת הבינה? משום שג"ר דבינה אינם יוצאים מחוץ למדרגה, מחמת סיום המלכות מתחת החכמה, אלא רק ו"ק דבינה יוצאים מתחת סיום המלכות, והו"ק של כל מדרגה נבחנים לתחתית המדרגה. ע"כ נאמר, שזרק אבן יקרה אחת מתחת כיסא הכבוד.

ומשם התפשטה לימין לשמאל ולכל הצדדים, שממנה נשתל כל העולם לכל הצדדים. כל המוחין, ועליית התחתון לעליון לקבל מוחין, תלויים בנקודה האמצעית הזו, שהיא המלכות שעלתה לבינה, כי ע"י ירידתה למקומה, עולים בינה ותו"מ למעלה וחוזרים למדרגתם, וגם מקבלים עימהם התחתון, ומקבל מוחין מעליון. הרי שהכול נעשה ע"י נקודה האמצעית.

האמור נוהג בכל המדרגות. והזוהר מדבר כאן ממדרגת הארץ דעשיה, שהיא כוללת עשר ארצות, ע"ס, אשר מהתהום, שהיא מלכות החיצונה דארצות, הנמצא באוקיינוס, המקיף את מלכות דארצות, עד ו"ק דבינה דארצות, הארץ שאנחנו יושבים עליה, זהו מקום התפשטות המלכות. וראש העליון שלה בארץ שאנו יושבים, וראש התחתון הוא נעוץ בתהום.

שתי"ה אותיות שת י"ה, ששָׁת המלכות להיות במקום בינה, הנקראת י"ה. להיות יסוד העולם ושתילת הכול, כי ע"י זה קנו העולמות הכלים הראויים לקבל אור העליון. גם ע"י זה הוכנה עליית התחתון לקבל מוחין מעליון, וע"כ היא יסוד הכול ושתילת הכול.

.39 בשלושה אופנים התפשטה הארץ סביב הנקודה ההיא, המלכות שבפנימיות עוה"ז. ההתפשטות הראשונה סביב הנקודה ההיא, כל הצחוּת והזַכּוּת שבארץ עומדת שם ושם הוא. וזו נמצאת למעלה על כל הארץ מסביב הנקודה ההיא.

ההתפשטות השנייה היא מסביב ההתפשטות הראשונה, ואינה כל כך צחה וזכה כמו ההתפשטות הראשונה, אבל היא דקה וצחה מבחינת הצחות שבעפר, יותר מכל שאר עפר אחר.

ההתפשטות השלישית היא חשכה ועוביות העפר יותר מכולן, ומסביב ההתפשטות ההיא נמצאים המים של ים אוקיינוס הסובב כל העולם. נמצא שהנקודה ההיא עומדת באמצע, וכל האופנים של התפשטות העולם הם מסביב לה.

.40 ההתפשטות הראשונה היא ביהמ"ק וכל ההיכלות והעֲזָרות וכל התיקונים שלו, וירושלים, וכל העיר שמהחומה ופנימה. וע"כ היא צחה וזכה יותר מכל הארץ. ההתפשטות השנייה היא כל ארץ ישראל שהתקדשה בקדושה. ההתפשטות השלישית היא כל שאר הארץ, מקום מושבם של שאר העמים. וים אוקיינוס שסובב הכול.

הזוהר מדבר מארץ שבעוה"ז, שהיא כלולה מע"ס, שהמלכות דארצות עלתה לבינה דארצות וסיימה שם המדרגה. באופן, שהמלכות מתפשטת מו"ק דבינה דארצות עד התהום שבאוקיינוס, שהיא המלכות החיצונה שבמלכות דארצות. ונמצא, נקודת המלכות העיקרית עומדת למעלה מו"ק דבינה דארצות, שהיא הנקודה האמצעית ועיקר המלכות הממותקת בבינה. וסופה נעוץ בתהום.

ותופסת ארבע בחינות בו"ק דבינה שבארצות, שהיא הארץ המיושבת:

א. בחינה העליונה שבה, ביהמ"ק והעיר ירושלים מהחומה ופנימה.

ב. מת"ת שבה עד היסוד, ארץ ישראל.

ג. מלכות שבה, ארצות שאר העמים.

ד. התהום, המלכות החיצונה.

ד' בחינות אלה סובבות זו את זו, והנקודה האמצעית בפנימיות כולם, במקום קודש הקודשים, והיא נקראת אבן שתייה.

.41 הצבעים שבעין סובבים את הנקודה האמצעית שבעין, שהיא כוח הראייה של כל העין, כמו הנקודה האמצעית שבפנימיות הארץ, שהיא הראייה של הכול. ושָׁם קודש הקודשים והארון והכַּפּורת, שהם הראייה של הכול.

נמצא שהנקודה ההיא, היא הראייה של כל העולם. וע"כ כתוב עליה, יְפֵה נוף משׂושׂ כל הארץ הר ציון. יְפֵה, משום שיפה הוא המראה הזה. נוף, ענף של האילן, ז"א, היופי של הכול.

.42 היופי של העולם והמראה של העולם, לא נראה בעולם עד שנבנה והוקם המשכן והארון נכנס אל הקודש. מהשעה ההיא נראה המראה של הכול בעולם, השכינה, ונתקן העולם, והולכים הזכאים במשכן ובארון, עד שמגיעים אל הנקודה האמצעית, הנמצאת שם, שהיא יפה נוף משוש כל. כיוון שמגיעים שם, אז הארון פתח ואמר, זאת מנוחתי עדֵי עד, פה אשב כי איוויתיה.

.43 כנ"י אמרה הפסוק הזה בשעה שנבנה ביהמ"ק והארון נכנס למקומו. הקב"ה אמר הפסוק הזה על כנ"י, כשישראל עושים רצונו. כי אז יושב הקב"ה על כיסא כבודו, ומרחם על העולם, וברכה ושלום ואהבת הכול נמצא. ואז אמר, זאת מנוחתי עדי עד.

.44 בשעה שכל האומנים התחילו לעשות מלאכתם, אותה המלאכה ממש שהתחילו לעשות נשלמת מאליה, כי כתוב, ותֵכֶל כל עבודת משכן אוהל מועד, כלומר שנשלמה מאליה.

.45 כעין זה הכתוב, ויכוּלו השמיים והארץ. שנשלמו מאליהם. והרי כתוב, ויְכל אלקים ביום השביעי. הרי שהאלקים כילה והשלימם, ולא מאליהם? ודאי שכל העולם, אע"פ שכל המלאכות נשלמו, עכ"ז העולם לא היה שלם בקיומו עד שבא היום השביעי. כי כשבא היום השביעי, אז נשלמו כל המלאכות, והשלים בו הקב"ה את העולם, כמ"ש, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. בזה, בשביעי, נשלם בקיום כל המלאכה שעשה. וע"כ, ויכל אלקים ביום השביעי.

.46 כשנבנה ביהמ"ק, כל המלאכה שנעשתה, נעשתה מאליה. האומנים התחילו, והמלאכה נראית להם איך לעשותה, ונרשמה לפניהם, והמלאכה נשלמה מאליה. כמ"ש, והבית בהיבנותו, משום שנשלם מאליו. וכתוב, אבן שלֵמה מַסָע נבנָה, משום שמאליו נבנה. וכן בכל המלאכה שהיא קודש, היא נשלמה מאליה.

.47 רוח הקודש הכריז לעיניהם של ישראל, ואמר, ובצלאל בן אורי בן חור למטֵה יהודה, עָשָׂה את כל אשר ציווה ה' את משה, ואיתו אהליאב בן אחיסמך. ואיתו, פירושו, שאהליאב לא עשה את המלאכה לבדו, אלא עם בצלאל. ואיתו ולא מעצמו. כי בצלאל ימין, ואהליאב שמאל. מכאן, שהשמאל תמיד בכלל ימין. וע"כ כתוב, ואני הנה נתתי איתו את אהליאב. זה ימין, וזה שמאל. והשמאל בכלל ימין.

אלה פקודי המשכן

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף יז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יז.

.48 אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פוּקד על פי משה. כיוון שכל החכמים עשו את המשכן, היה צריך לעשות חשבון מכל אלה המלאכות שנעשו בו, משום שלפי כל חשבון שנעשה, הייתה מתקיימת העבודה, והיה מתקיים במקומו.

כתוב, אלה פקודי המשכן, במוחין דמספר וחשבון, שהם ו"ק דחכמה, שהם המוחין המקיימים הכול. ומתקיים רק במקומו עצמו, ולא להמשיך משם מלמעלה למטה, להיותם ו"ק, המאירים רק מלמטה למעלה.

.49 וישראל כולם, כמו שהיה תחילה לרצונם במה שהתנדבו, כך היה רצונם בחשבון ההוא, שע"י רצונם המשיכו המוחין דחשבון, ואז התקיימה כל העבודה ע"י רצון. וע"כ כאן במשכן צריך חשבון, משום שבחשבון התקיימה העבודה. וע"כ כתוב, אלה פקודי המשכן. וזהו חשבון, הפוסל כל החשבונות שבעולם, המשכת הג"ר דחכמה, שאינם של קדושה, שהם אינם מקיימים, אלא מחריבים המקום שנמשכים שם. אבל זה החשבון שבמשכן, שהוא ו"ק דחכמה, מתקיים יותר מכולם, ובזה מתקיים המשכן, ולא באחר.

והיה אמונת עיתיך

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף יח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יח.

.50 כתוב, והיה אמונת עיתיך, חוסן ישועות חָכְמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו. כל אדם שעוסק בתורה בעוה"ז, וזכה לקבוע לה עיתים, צריך להיות באמונה, שהרצון שלו יתכוון להקב"ה, ז"א. שיתכוון לשם שמיים. המלכות נקראת שֵם, שתזדווג עם שמיים, ז"א.

משום שהאמונה, המלכות, התכוונה להתחבר עם ז"א. כמ"ש, אמונת עיתיך, שעיתיך, העיתים לתורה, לז"א, ואמונה, המלכות, שיתחברו שניהם יחד. חוסן ישועות, לכלול חסד בדין. כי חוסן דין, וישועות חסד. חכמת ודעת, אלו שורות זו על זו, כי החכמה מוסתרת וגנוזה, וצריכים להשרותן זו על זו, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הדעת.

.51 יראת ה' היא אוצרו. היא אוצרו של כל אלו המדרגות. שיראת ה', המלכות, לוקחת כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם. וכשיוצאות ממנה כל אלה הצפוּנות כולן, היא מוציאה אותן בחשבון. כמ"ש, עינייך בריכות בחשבון. כי ודאי עושה בחשבון ומוציאה אלה בריכות מים, שהן המדרגות שקיבלה לתוכה, ומשגיח להוציא הכול בחשבון.

אין גילוי החכמה אלא במלכות. וע"כ נקראת המלכות אוצר. כמו אוצר, השומר ומקיים כל שנותנים לתוכו, כן המלכות מקבלת בתוכה כל הספירות והמדרגות, ומשפיעה בהן הארת חכמה, שבזה נשמרות ומתקיימות. והיא מוציאה אותן בחשבון, בהארת החכמה, הנקראת מוחין דחשבון. ועל זה מביא ראיה מהכתוב, עינייך בריכות בחשבון. כי החכמה נקראת עיניים. חשבון הוא השפעת החכמה. בריכות הן המדרגות שמקבלת. והבריכות שבה, מוציאה בחשבון, שזה הארת החכמה מהעיניים.

.52 משום שבמלכות נוהג חשבון, שהוא חכמה המקיימת הכול, ע"כ נקראת אמונה, כי אמונה היא נאמנות וקיום. בספירות ובמדרגות עליונות, שהמלכות מקבלת, צריך לראות אמונה, להאירם בחשבון, כמ"ש, יראת ה' היא אוצרו. על אחת כמה וכמה בדברי העולם, בתיקונים של המלכות עצמה, הנקראת עולם, בכלי המשכן, צריכים לחשבון ולהראות האמונה, שהיא הקיום. וע"כ הודיע הקב"ה לכל ישראל עניין האמונה של עושי המשכן, בכל מה שעשו. כמ"ש, אלה פקודי המשכן.

בצלאל, השם שלו גרם

[בצלאל שמא גרים]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף יט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף יט.

.53 הקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל. השם שלו גרם, שנקרא בצלאל, בצל אל. אשר אל, שם החסד. הקב"ה שׂם שֵׁמות בארץ להתעטר בהם, ולעשות בהם עבודת העולם. כמ"ש, אשר שׂם שמות בארץ. שהשמות שהאנשים קוראים בארץ, שׂומה עליהם מפי ה'.

.54 יהודה היה מצד שמאל, כי יהודה מלכות, והמלכות נבנית משמאל. וחזר והתדבק בימין, בז"א. וע"כ בצד זה נעשה המשכן, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בימין, ואח"כ נכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. כעין זה התורה, ת"ת, התחילה משמאל, כי ת"ת נאצל מגבורה, שמאל, והתדבק בימין, בחסד, ונכללו זה בזה, ונעשה הכול ימין. ראובן התחיל מימין, כי ראובן חסד, ונטה לשמאל, כי לקח עימו לדגלו שאר השבטים, שמעון וגד, שהם שמאל. כי התחיל מימין ונטה לשמאל.

.55 יהודה התחיל משמאל, משום שבא משמאל, מלכות, ומלכות נבנית משמאל, והתדבק בימין. והמשכן נעשה ג"כ בצד זה, שהתחיל מצד שמאל והתדבק בצד ימין. כי המשכן הוא מלכות. וע"כ בצלאל, שבא מצד יהודה, עשה המשכן ונתקן אצלו, כי בחינתו דומה למשכן. והקב"ה רצה בו ובחר אותו מכל ישראל לעבודת המשכן הזו.

.56 ונתן לו חכמה ותבונה ודעת, משום שבתחילה היה עימו תבונת הלב, כמ"ש, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, שמשום שהיה כבר חכם לב, ע"כ נתתי בו חכמה. משום שהקב"ה אינו נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה. כעין זה בצלאל, שהיה בו חכמה, נתן לו הקב"ה חכמה. בצלאל, בצל אל, השם גרם לו, ועל חכמתו נקרא כך.

.57 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים, בצילו חימדתי וישבתי ופריוֹ מתוק לחיכי. בצילו, בצלאל, שהתקין המשכן ועשה אותו. חימדתי וישבתי, שהמשכן נחמד לשבת בו, שעושה חמדה לכנ"י, וכנ"י יושבת בצל אל. וזהו בצלאל.

.58 ופריו מתוק לחיכי. ז"א עושה פירות טובים בעולם. פרי הן נשמות הצדיקים, שהן פרי של מעשה הקב"ה. כי נהר היוצא מעדן, הוא יסוד דז"א, ומוציא וזורק נשמות לעולם. והן פירות של הקב"ה.

.59 בצילו, זה בצלאל, וע"כ תיקון המשכן היה ע"י בצלאל. משום זה כתוב, ובצלאל בן אורי בן חור. בן אורי, זה אור השמש היוצא, זה ימין. בן חור, זהו שמאל. וע"כ נשלם בו דין הקב"ה במעשה העגל, שהערב רב הרגו אותו.

.60 כתוב, כל הזהב העשוי למלאכה. משעה שנתנו אותו ישראל, כבר היה עשוי, ונתקן למעלה מקודם לכן, בכל מלאכת הקודש. כל הזהב כבר נעשה ונתקן בכל מלאכת הקודש למעלה. משום שבכל מדרגה היה מתוקן בה זהב, כי אין שלמות אלא רחמים ודין. וע"כ היה הולך הזהב בכל מלאכת המשכן, בכל מדרגות המלכות, בכל עבודה, הנקראת קודש.

.61 הקב"ה חפץ בדין בכל דבר, לערב זה בזה, חסד בדין. ועכ"ז הוא מאריך הדין לרשעי עולם. אם רוצה בדין, למה מסיר אותו מהרשעים, כלומר, שמאריך אפו? כמה חכמים נעקרו, כי לא ידעו טעם האמיתי. אבל כמה דברים גילה רבי שמעון בזה.

.62 הדין, שהקב"ה חפץ בו, הוא דין ברור, המעורר אהבה ושמחה, דין דקו שמאל, אחר שמתייחד עם קו ימין, שאז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכן הוא זהב. אבל הרשעים, כשהם בעולם, הם כולם דין הזוהמה, כולם הם דין שהקב"ה אינו רוצה בו כלל. וע"כ לא צריכים לערב דין קדוש בדין הזוהמה, עד שדין הזוהמה נכלה מאליו ומאביד הרשע מעוה"ב, שדין הזוהמה שבו מאבידו מהעולם.

בִּפְרוח רשעים כמו עשב

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף כב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כב.

.63 בִּפְרוח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי אוון, להישמדם עדֵי עד. כמו עשב, כעשב באדמה יבשה. יבש, כשנותנים עליו מים, פורח, והיבשות פרחה ממנו. וכאילן הקצוץ החוזר וצץ, ואינו אלא צמרות לצד זה ולצד זה, שהם רק ענפים עולים, ולעולם אינו עולה אילן משם, כמו האילן שהיה מתחילה. כלומר, ויציצו כל פועלי אוון. וכל זה כדי לעוקרם משורשם ומהכול כמ"ש, להישמדם עדי עד.

.64 הקב"ה מאריך אפו לרשעים בעוה"ז, משום שעוה"ז חלק הס"א. ועוה"ב חלק הקדושה, חלק הצדיקים, שיהיו בו הצדיקים האלו בעטרה של כבוד אדונם. וב' צדדים אלו עומדים זה מול זה, עוה"ב, צד הקדושה, ועוה"ז, צד של הטומאה, זה עומד לצדיקים וזה עומד לרשעים, והכול זה כנגד זה. אשריהם הצדיקים, שאין להם חלק בעוה"ז, אלא בעוה"ב.

מ"ב (42) קורבנות בלק

[מ"ב קרבנין דבלק]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף כג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כג.

.65 הכול נתקן ונגלה לפני הקב"ה. ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו בקורבנותיהם אל הקב"ה, הכול מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל 24,000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו. ואמר ה' אל משה, קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'. ועד עתה תלוי הקורבן ההוא להיפרע מישראל. שבעה מזבחות בנו והקריבו עליהם בקורבנות, בחשבון מ"ב (42).

.66 אלו מ"ב קורבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מס"א אל הקב"ה. וע"כ היה תלוי הקורבן שתיטול אותו מישראל הס"א, שנקראת קללה. ועד עתה עוד לא לקחה מהם.

וכתוב באלישע, וייפן אחריו ויראֵם את הנערים שהתקלסו בו, ואמרו לו עלה קירח. וייפן אחריו, אחורי השכינה, כי הס"א עומדת לאחור. ויראם, הסתכלה וראתה, באותם מ"ב ילדים, ס"א הנקראת קללה, וראתה אותם שראויים לעונש. וע"כ, ויקללם בשם ה'. בשם ה', להוציא שם ה' מהחיוב של קורבן, שהקריבו בלעם ובלק. והכול מיתקן לפני הקב"ה, ודבר לא אבוד. כעין זה, מיתקן הכול לפני הקב"ה, הן לטוב והן לרע.

.67 דוד, שברח מפני שאול, וע"כ גרם שנאבדו כל הכוהנים של עיר נוב, ולא נשאר מכולם חוץ מאביתר לבדו, שברח. וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו, ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות. ועכ"ז החטא ההוא היה תלוי על דוד להיפרע ממנו, עד שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד, ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד, שנגנב ע"י יהושֶׁבע בת יורם, כמו שלא נשאר מאחימלך אלא אביתר בלבד. ועד היום תלוי החטא ההוא, לעשות דין על נוב, על החטא ההוא של נוב, שכתוב, עוד היום בנוב לעמוד.

כל הזהב העשוי למלאכה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף כד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כד.

.68 הסתכל הקב"ה, כשנתנו ישראל הזהב לעגל, והקדים להם זהב זה לרפואה, כי הקדים להם זהב המשכן לזהב של העגל. כי כל הזהב שהיה עימהם, נתנו לתרומת המשכן. כי הייתכן, שנמצא עימהם זהב כשעשו את העגל, והם פירקו אוזניהם לקחת זהב ההוא? כמ"ש, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אשר באוזניהם. וע"כ הקדים זהב התרומה, לכפר על מעשה העגל.

.69 ובצלאל מצד המלכות, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה, כי כל אומנות המשכן נתקנה בהם ועל ידיהם. בצלאל עשה המלאכה, ומשה התקין אח"כ את הכול.

משה ובצלאל כאחד היו. משה למעלה, ת"ת, ובצלאל תחתיו, יסוד. סיום הגוף הוא כגוף, כי יסוד ות"ת אחד הם. בצלאל ימין, חסד, ואהליאב שמאל, דין. והכול אחד, שכלולים זה בזה.

ומשום זה כתוב, ובצלאל בן אורי בן חור למטֵה יהודה. ואיתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן.

וייפן אחריו ויראם

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף כה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כה.

.71 וייפן אחריו ויראם. וייפן אחריו, שהסתכל לאחוריו, אם יחזרו בתשובה או לא. ויראם, ראה בהם שזרע מתוקן אינו ראוי לצאת מהם. ויראם, שנעשו בליל יוה"כ, שאז התעבּרה אימם מהם. מיד, ויקללם בשם ה'.

.72 וייפן אחריו, הסתכל בהם, אם ייענש עליהם. ונפנה מדבר זה, שנפנה מעונש שלהם. ויראם, שראה אותם שעתידים לעשות כמה רעות בישראל.

.73 וייפן אחריו. כמ"ש, ותבט אשתו מאחריו, מאחורי השכינה. וראה שכולם התעבּרו אימותיהם מהם בליל יוה"כ.

מיד כתוב, ויקללם בשם ה', ותצאנה שתיים דובים מן היער. שניים דובים, היה צריך לומר. אלא נקבות היו, והיו עימהם בניהם, ע"כ אומר דובים ולא דובות. ותבקענה מהם ארבעים ושניים ילדים, שהם כנגד קורבנות של בלק.

זהב מלמטה למעלה וכסף מלמעלה למטה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף כו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כו.

.74 ויהי זהב התנופה. למה נקרא זהב התנופה, ולא נקרא כך, כסף התנופה? שניים נקראים כך, זהב התנופה ונחושת התנופה. ולא נקרא כסף התנופה, משום שתנופה היא עלייה למעלה. זהב הוא הארת החכמה שבקו שמאל, נחושת היא ת"ת, קו האמצעי הכלול מחכמה, שהארת חכמה מאירה רק מלמטה למעלה.

יש כך למטה, בקליפות, ואינו זהב התנופה. כי הס"א ממשיכה החכמה שבשמאל מלמעלה למטה, ואינם בתנופה כמו הקדושה. תנופה, פירושו הרמה למעלה ולא להוריד למטה. כסף הוא חסדים ומותר להמשיכו למטה, וע"כ לא כתוב כסף התנופה.

.75 הארת חכמה נקראת חשבון, שכל המדרגות והמרכבות עומדות בתנופה, שמאירות מלמטה למעלה. וזהו זהב התנופה. הזהב, הארת החכמה, כל מה שמתפשט למטה, סותם המראֶה והטוב והאור שלו. וכשהוא בתנופה, מלמטה למעלה, אז הוא זהב טוב באור שלו. וכל זהב הנמשך למטה, הוא פסולת הזהב, והוא ההיתוך שלו, קליפה וס"א.

כשהחכמה נמשכת מקו שמאל מלמעלה למטה, היא מבטלת את קו הימין, ונמצאת עימו במחלוקת, ונמצאת אז החכמה בלי חסדים, מימין, וע"כ נסתמת הארתה. כל מה שמתפשט למטה, סותם המראֶה והטוב והאור שלו. כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים.

אמנם אחר שבא קו האמצעי ומייחד ב' הקווים זה בזה, אז מקיים הארת שניהם, באופן שלא יהיו סותרים זה את זה, שאור הימין יאיר מלמעלה למטה, ואור החכמה שבשמאל יאיר רק מלמטה למעלה. וכשמתייחדים שני הקווים זה בזה, מתלבשת החכמה בחסדים. ואז היא מאירה בשלמות, אבל רק מלמטה למעלה.

אבל הקליפות והס"א נאחזים רק בשמאל, כשהוא במחלוקת עם ימין, וממשיכים החכמה מלמעלה למטה. אבל היא חשוכה ומלאה דינים. לכן נאמר, וכל זהב הנמשך למטה, הוא פסולת הזהב, והוא ההיתוך שלו, קליפה וס"א.

.76 וכסף פקודי העדה. כסף אור החסדים מקו ימין. כל מה שמתפשט למטה כך, הוא טוב. ואע"פ שאינו בתנופה מלמטה למעלה, הוא לטוב. אבל זהב, הארת חכמה מקו שמאל, כל מה שמתפשט למטה הוא לרע. ומשום זה צריכים להניף תנופה את הזהב, ולהעלות למעלה. והכסף צריך להתפשט למטה ולכל הצדדים, משום שהכול הוא לטוב.

.77 כתוב, כי שמש ומגֵן ה' אלקים, חן וכבוד ייתן ה'. שמש, הקב"ה, השם הקדוש הוי"ה, ז"א, שכל המדרגות עומדות בו בנחת. מגן, השם הקדוש אלקים, המלכות. כמ"ש, אנוכי מגן לךְ. אנוכי, המלכות, נקראת אנוכי מגן לך. ושמש ומגן, זה שם שלם, שמורה על ז"א ומלכות בחיבור אחד.

חן וכבוד ייתן הוי"ה, שאלקים יהיה למגן, והוי"ה ייתן חן וכבוד, שיהיה הכול אחד. אע"פ שחן וכבוד נמשך בנחת, ומגן נמשך בעוז למי שיש לו אויבים, באים באחד, מחיבור הוי"ה אלקים.

.78 לא ימנע טוב להולכים בתמים. כמ"ש, ויִימָנע מרשעים אורם. ע"כ אומר כאן, שלהולכים בתמים לא ימנע טוב. זה אור הראשון, חסד, שכתוב בו, ויַרְא אלקים את האור כי טוב. שגנז אותו מהרשעים, ומנע מהם בעוה"ז ובעוה"ב. אבל לצדיקים לא ימנע טוב להולכים בתמים.

.79 וע"כ לא צריך האור הראשון להתעלות מלמטה למעלה ולהניף אותו, אלא להתפשט ולהתגלות, ולא להתעלות כשמאל, זהב. וע"כ נקרא זהב תנופה, ולא כסף. ומשום זה כתוב, וכסף פקודי העדה. ולא כתוב, כסף תנופה.

.80 צד ימין עומד תמיד לקיים כל העולם ולהאיר ולברך אותו. וע"כ הכוהן, צד ימין, חסד, מזדמן תמיד לברך את העם. כי מצד ימין באות כל ברכות העולם, והכוהן לוקח בראש. וע"כ התמנה הכוהן לברך למעלה ולמטה. החסד למעלה והכוהן למטה.

.81 בשעה שהכוהן פורש ידיו לברך העם, אז באה השכינה ושורה עליו וממלאת את ידיו, ומגביה יד ימין למעלה על יד שמאל, כדי להעלות הימין ולהגבירו על השמאל. ואז כל המדרגות שהכוהן פורש בהן ידיו, כולן מתברכות ממקור הכול.

מקור הבאר, זהו צדיק, יסוד. מקור הכול, עוה"ב, בינה, שכל הפנים, כל המוחין, מאירים משם, כי הוא המעיין והמקור של הכול, וכל הנרות והאורות נדלקים משם.

.82 כעין בבינה, גם המקור והמעיין של הבאר, שהוא יסוד, כל אלו הנרות שלמטה, הספירות של המלכות, כולן מוארות ומתמלאות אורות ממנו. בינה מקור המשפיע לכל, כן יסוד הוא מקור המשפיע למלכות. משום זה, בשעה שהכוהן פורש ידיו ומתחיל לברך את העם, אז שורות ברכות עליונות ממקור העליון, בינה, להדליק הנרות, וכל הפנים מאירים, וכנ"י, המלכות, מתעטרת בעטרות עליונות, וכל הברכות יורדות ונמשכות מלמעלה למטה.

חשבון ומספר

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף כט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף כט.

.83 משה ציווה ובצלאל עשה, כדי שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת, וסיום הגוף, ברית קודש, בצלאל, כדי להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, במלכות, והכול נעשה בימין. ע"כ בכל מקום שנמצא צד ימין, אינה שולטת בו עין הרע. משום זה כתוב, וכסף פקודי העדה. שנמנה בחשבון, שהוא הארת חכמה. ולא כתוב בו כסף התנופה, משום שהכסף הזה בא מימין, חסד, וע"כ נמנה הכול במספר, התכללות בשמאל, ועכ"ז מושפע מלמעלה למטה.

.84 הרי הברכה אינה שורה בדבר העומד במידה ובחשבון. למה במשכן היה הכול בחשבון? בכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, כלומר, שנמשך מקו אמצעי, המייחד ימין ושמאל. אם החשבון בא מצד הקדושה, שורה עליו ברכה תמיד, ואינה עוברת ממנו. מאין לנו? ממעשר, משום שבא החשבון לקודש, נמצאת בו הברכה. כש"כ המשכן, שהוא קודש, ובא מצד הקודש.

.85 אבל כל שאר דברי העולם, שאינם באים מצד הקדושה, אין הברכה שורה עליהם כשהם בחשבון, משום שס"א, שהוא רע עין, יכול לשלוט עליו. וכיוון שיכול לשלוט עליו, לא נמצאת בו ברכה, כדי שלא יגיעו ברכות לרע עין ההוא.

.86 ומדידה של קדושה, וחשבון של קדושה, תמיד התווספו בו ברכות. ע"כ כתוב, וכסף פקודי העדה. כלומר, בחשבון. פקודי העדה, ואין יראה מעין הרע ומכל חשבון, כי הברכות שורות בכל מלמעלה.

.87 בזרעו של יוסף אינה שולטת עין הרע, משום שבא מצד ימין. ע"כ נעשה המשכן ע"י בצלאל, כי הוא שורה בצד יוסף, ברית קודש, יסוד. וע"כ, משה מצווה ובצלאל עושה, שיהיה הכול בגוף, משה, ת"ת. וסיום הגוף, בצלאל, יסוד, אות ברית קודש, להרבות אהבה וקשר הייחוד במשכן, המלכות.

והכול נעשה בימין. ומשום זה כתוב, וכסף פקודי העדה מְאַת כיכר, שחשבון הוא חשבון מדרגות גדולות ממונות, ג"ר, המתאחדות מימין. וע"כ כתוב, מאַת כיכר, שמורה על ע"ס, שבכל אחת עשר, כי יש בהן ג"ר.

.88 כתוב, עיני ה' אל צדיקים ואוזניו אל שַוועָתם. ולמה אנו רואים כמה צדיקים בעוה"ז, שאפילו מזונות כעורבי השדה אינם יכולים להשיג?

.89 כל בריות העולם נודעות למעלה, לצד דקדושה או לצד דס"א. הנודעים למעלה לקדושה, ההשגחה שלה תמיד עליהם. הנודעים לטומאה, השגחתה תמיד עליהם. במקום ששולטת ההשגחה מקדושה, לא ישגיח עליו הס"א, ולא יתקרב אליו לעולם, ולא יוכל להדיחו ממקומו בכל מה שעושה. ועל זה כתוב, עיני ה' אל צדיקים. שמשום זה לא יוכל לשלוט עליהם הס"א.

.90 הרי בכל מקום שקדושה שורה, אע"פ שעומד בחשבון, אין הברכה נמנעת משם. והרי ישראל קודש, ובאים מצד הקודש, כמ"ש, קודש ישראל לה'. וכתוב, והייתם קדושים, כי קדוש אני. למה כשעשה דוד חשבון לישראל, היה בהם מוות. כמ"ש, וייתן ה' דֶבר בישראל מן הבוקר ועד עת מועד?

.91 משום שלא לקח מהם שקלים פדיון, שכתוב, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. משום שקודש צריך לתת פדיון הקודש, ולא נלקח מהם. כי ישראל קודש, העומד בלי חשבון, וע"כ צריך לקחת מהם פדיון, שעומד בחשבון, והם אינם עומדים בחשבון.

.92 משום שקודש הוא עליון של כל המדרגות, או"א עילאין. כמו שקודש עולה על הכול. ויש לו בחוץ קודש אחר למטה, העומד תחתיו, ישסו"ת, המלבישים מבחוץ על או"א עילאין, והוא עומד בחשבון ובמניין. אף כך ישראל קודש, כמ"ש, קודש ישראל לה'. והם נותנים קודש אחֵר, פדיון שלהם, העומד בחשבון. ישראל הם האילן, העומד בפנים, כנגד או"א עילאין. פדיון שנותנים הוא קודש אחר, העומד בחוץ ועולה בחשבון, כנגד ישסו"ת. ומגן זה על זה.

חשבון הוא המוחין דהארת חכמה. או"א עילאין בחסדים מכוסים מהארת חכמה. רק בישסו"ת, המלבישים עליהם, מתגלה השורש להארת החכמה. ישראל כנגד הקודש שבאו"א. ע"כ אין להם חשבון, כמו או"א עילאין. אלא הם נותנים כופר נפשם, כנגד ישסו"ת, העומדים בחשבון. ואז מגנים זה על זה.

יש להם הברכות מאו"א, ויש להם החשבון מישסו"ת, הנמשך ע"י הכופר שנותנים. ולפיכך כאשר דוד עשה חשבון בישראל בלי כופר, פרץ בהם הדֶבר. משום שישראל עצמם אינם עומדים בחשבון, והסתלקה מהם הקדושה דאו"א עילאין.

.93 והיה מספר בני ישראל כחול הים, אשר לא יימַד ולא ייספר. מהו, כחול הים? ב' אופנים יש כאן:

א. כחול הים, פירושו, כי כשהים מעלה גליו ברוגז, והגלים עולים לשטוף העולם, כשמגיעים ורואים את חול הים, מיד נשברים וחוזרים לאחוריהם, ושוקטים, ואינם יכולים לשלוט ולשטוף העולם.

.94 כעין זה, ישראל, חול הים. וכששאר העמים, שהם גלי הים, בעלי הרוגז, בעלי הדינים קשים, רואים שישראל מתקשרים בהקב"ה, חוזרים לאחוריהם ונשברים לפניהם, ואינם יכולים לשלוט בעולם.

ב. חול הים אין לו חשבון, ואינו עומד בחשבון ולא במידה, כמ"ש, אשר לא יימד ולא ייספר. אף ישראל כך, אין להם חשבון ואינם עומדים בחשבון.

.95 יש מדידה נסתרת וגנוזה, או"א. ויש חשבון העומד נסתר וגנוז, ישסו"ת, שאע"פ שבהם מתגלה הארת החכמה, שהוא חשבון, אמנם במקומם עצמם אין גילוי אלא צפוּן ונסתר, ורק במלכות מתגלה החכמה שבהם. זה עומד במדידה, וזה עומד בחשבון. וזהו קיום הכול למעלה ולמטה.

משום שמדידה שבאו"א, שיעור קומת החסדים שבהם, לא נודע לעולם על מה עומדת המדידה ההיא. וכן לא נודע על מה עומד חשבון שבישסו"ת. וזהו אמונת כל.

.96 וישראל למטה אינם עומדים בחשבון, אלא בחסדים מכוסים. והפדיון שנותנים כנגד ישסו"ת עומד בחשבון. ומשום זה ישראל, כשבאים בחשבון, לוקחים מהם פדיון. ע"כ בימיו של דוד, כשעשה חשבון בישראל, ולא לקח מהם כופר, היה רוגז ונאבדו מישראל כמה צבאות ומחנות.

.97 משום זה כתוב במעשה המשכן, וכסף פקודי העדה מְאַת כיכר. וכתוב, לכל העובר על הפְּקוּדים, כלומר החשבון. והכול התקדש לעבודת המשכן.

כיכרים, כמ"ש, מְאַת כיכר, חשבון אחד. שקלים, כמ"ש, ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש, חשבון אחד. משום שיש עליונים, שעולים לחשבון עליון, האורות שבישסו"ת, בינה, שהיא חשבון עליון, כיכרים. ויש אחרים, שעולים לחשבון אחר, חשבון שבז"א, המאיר אל המלכות. זה עליון, וזה תחתון.

משום זה כתוב, ויהי מְאַת כיכר הכסף לצקת את אדנֵי הקודש. אלו הם האֲדָנים, שהיא המלכות בכללה, שנקראת אדנ"י, מקבלת מחשבון עליון מבינה.

אם ה' לא יבנה בית

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף לד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לד.

.98 שיר המעלות לשלמה. אם ה' לא יבנה בית, שָׁווא עמְלו בוניו בו. פסוק זה אמר שלמה המלך בשעה שבנה ביהמ"ק. שהתחיל לבנות, והיה רואה שהמלאכה נשלמת בידיהם, והיה נבנה מאליו, אז התחיל ואמר, אם ה' לא יבנה בית. כמ"ש, בראשית ברא אלקים. כי הקב"ה ברא והתקין עוה"ז, המלכות, בית, בכל מה שצריך.

.99 וכתוב, שווא עמלו בוניו בו. בוניו הם הנהרות, הספירות דז"א, היוצאים ונכנסים כולם בתוך הבית הזה, המלכות, לתקן אותו בכל מה שצריך. ואע"פ שכולם באים לתקן ולעשות תיקונו, אם ה', שהוא עולם העליון, בינה, שהתקין ועשה הבית כראוי, היו אלו הבונים לשווא, אלא שהעיקר מה שבינה עשה והתקין.

אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקַד שומר. כמ"ש, תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. ובהשגחה זו היא נשמרת מכל הצדדים.

.100 כתוב, הנה מיטתו שלִשׂלׂמה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. וכולם שומרים אותה. מיטתו שלשלמה המלכות. למה כולם שומרים אותה? כמ"ש, מִפַּחד בלילות, פחד הגיהינום העומד כנגדה, כדי שתדחה אותו. ומשום זה כולם סובבים אותה.

.101 ואע"פ שכולם עומדים בהארת המחשבה שלא נודע, ראש דעתיק, הנקרא רדל"א, ואז אור של המחשבה שלא נודע היכה באור הפרסא, המפסיקה בֵינה ובין ג' ראשים דא"א, והתבטלה ההפסקה, ומאירים יחד. שג' ראשים דא"א עלו לרדל"א, אחר שהתבטלה הפרסא, ומאירים יחד עם רדל"א, וג' ראשים דא"א נכללו זה בזה, ונכלל כל אחד משלושתם, ונעשו תשעה היכלות.

ע"י עליית המלכות לבינה שבכל מדרגה, שסיימה המדרגה מתחת המלכות, נעשתה שם פרסא, סיום המדרגה. באופן, שבינה ותו"מ של כל מדרגה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה. ונפלו בינה ותו"מ דראש עתיק לג' ראשים דא"א, והופרסה פרסא מתחת החכמה דעתיק. וכן נפלו בינה ותו"מ של כל ראש מג' ראשים דא"א, כל אחד לראש שמתחתיו. וכן בינה ותו"מ של הראש השלישי דא"א נפלו לאו"א.

ואח"כ לעת גדלות, שנמשך הארה מע"ב ס"ג דא"ק, החוזרת ומורידה המלכות מבינה למקומה, ומבטלת גבול וסיום של הפרסא שבאמצע המדרגה, אז הבינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה, חוזרים ועולים למדרגתם כבתחילה מטרם שנפלו. ולוקחים עימהם גם המדרגה התחתונה, שהיו נפולים שם. ונמצא אז, אשר בינה ותו"מ של ראש דעתיק, שנפלו לג' ראשים דא"א, חוזרים ועולים למקומם לראש דעתיק, הנקרא רדל"א, ומעלים עימהם גם ג' ראשים דא"א לראש דעתיק. וג' ראשים דא"א נקראים כִתרא, אוירא, וחו"ס.

ואע"פ שכולם עומדים בהארת המחשבה שלא נודע, אחר שהופרסה הפרסא בין רדל"א לבין ג' ראשים דא"א, שמחמת זה נעשו גם בג' ראשים אותם המיעוטים כמו ברדל"א, שהסתיים כל אחד מתחת החכמה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיהם.

אבל אחר זה, אור של המחשבה שלא נודע, של רדל"א, היכה באור הפרסא, שהמשיך הארה מע"ב ס"ג דא"ק וביטל הסיום של הפרסא המבדילה בינו לבין ג' ראשים דא"א. וחזרו בינה ותו"מ דרדל"א עם ג' ראשים דא"א ועלו למקום רדל"א, מחמת הביטול של הפרסא, ומאירים יחד עם רדל"א.

ג' הראשים דא"א אחר שעלו לרדל"א, נכללו שם זה מזה, עד שכל אחד מהם כלול מג', ונעשו מהם תשעה היכלות ברדל"א. אמנם גם בא"א מאירים אלו תשעה היכלות, אלא ששם נקראים אורות.

.102 והיכלות אינם אורות, ואינם רוחות, ואינם נשמות, ואין מי שיעמוד בהם. הרצון של כל תשעה אורות, העומדים כולם במחשבה, שהיא אחת מהם בחשבון, כלומר, התכללות ג' ראשים דא"א זה בזה במקום חו"ס דא"א, הנקרא מחשבה, שהוא אחד מג' ראשים דא"א. הרצון של כולם לרדוף אחרי תשעה היכלות ברדל"א להשיגם, בעוד שעומדים במחשבה, בחו"ס.

כלומר תשעה אורות, שהם התכללות ג' ראשים דא"א בחו"ס, ובעוד שהם מצויים בחו"ס מחוץ לרדל"א, הם רוצים להשיג תשעה היכלות שבמקום רדל"א. מפני שכל המוחין שלהם הם מקבלים מתשעה היכלות אלו. אבל אינם משיגים ואינם נודעים. כי אינם נמצאים לא ברצון ולא במחשבה עליונה. תופסים בהם, שמקבלים מהם מוחין. ואינם תופסים בהם, כי אינם מושגים. באלו עומדים כל האמונה.

וכל אלו האורות מהמחשבה העליונה, חו"ס שלמטה מרדל"א, כולם נקראים א"ס. כי עד כאן האורות מגיעים ואינם מגיעים, ולא נודעו, אין כאן רצון ולא מחשבה. כי חו"ס זו נסתמה, ואינה מאירה כלום לתחתונים.

.103 כשמאיר הראש דא"א, הנקרא מחשבה, בעת ביטול כוח הפרסא, שמחזיר אליו בינה ותו"מ שלו, שמעלים עימהם גם התחתון, שהוא או"א וישסו"ת, ולא נודע ממי מאיר, כי המחשבה דא"א בלתי מושגת, אז מתלבש אורו ונסתם בתוך הבינה, משום שהבינה אינה יכולה לקבל חכמה בלי חסדים, ע"כ נסתם בה האור. ואח"כ האירו החסדים, וחכמה וחסדים נכללו זה בזה, עד שנכללו הכול יחד, אז מאירים לכל פרצופי אצילות.

בקורבן, כשעולה הכול, שבינה ותו"מ של כל מדרגה עולים למדרגתה ומעלים עימהם גם התחתון שהיו נפולים בו, נקשר זה בזה ומאיר זה בזה. כי כל תחתון עולה לעליון ונקשר בו, וע"י זה מקבל המוחין דעליון. הרי שכל תחתון נקשר בעליון, וכל עליון מאיר לתחתון. אז עומדים כל המדרגות בעלייה לעליון. והמחשבה, א"א, עלה והתעטר בא"ס, רדל"א, שנקשר ברדל"א בעלייה, וע"כ מאיר בו. אותו האור שהמחשבה העליונה, א"א, מאיר ממנו, כלומר רדל"א, נקרא א"ס.

.104 כיוון שהמחשבה, ראש דא"א, האירה והתפשטו ממנה כוחות, כלומר, הבינה שעלתה אליו וקיבלה ממנו חכמה והתפשטה למטה, אז המחשבה ההיא נסתמה ונגנזה ולא ידועה, כי היא מבחינת עצמה סתומה ואינה מאירה לתחתונים כלום. ומראש דא"א, התפשטה התפשטות לכל הצדדים. והתפשטה ממנו התפשטות אחת, שהיא עולם העליון, בינה.

.105 עולם העליון עומד בשאלה, והוא מאמר עליון, בינה, שנקרא מ"י, כמ"ש, שׂאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. השאלה שבראה אלה. מ"י, בינה, בראה אל"ה, שהם ו"ק דז"א. ואח"כ התפשט מ"י ונעשה ים, סוף כל המדרגות למטה, המלכות. ומבינה התחיל לבנות למטה במלכות, והכול עשה במלכות, באותו אופן ממש שלמעלה בבינה, זה כנגד זה. משום זה בינה היא שמירת הכול למעלה ולמטה.

כי כל ספירה ומדרגה מקבלת מוחין שלה מעליון, ע"י עליות תחתון לעליון. אבל עכ"ז יש לכל אחת בחינתה עצמה ג"כ, חוץ ממה שלקחה מעליון. משא"כ המלכות. כי המלכות מצד עצמה אינה ראויה לאור העליון, כי הצמצום רוכב עליה. אלא ע"י עלייתה לבינה, היא מקבלת ממנו הכלים והאורות שלה, וכל מה שיש בבינה יש במלכות, באותו אופן ממש.

וע"כ אותיות המלכות הן כאותיות הבינה. כי הבינה נקראת מ"י והמלכות י"ם. ועד"ז בשם הוי"ה, ה"ר בינה וה"ת מלכות. וע"כ נבחנת הבינה שמירת הכול, כי היא שומרת המלכות, שלא ייאחזו בה החיצוניים, מחמת שנותנת לה הכלים והאורות שלה.

.106 והתפשטות עולם העליון מהמחשבה, מחו"ס דא"א, היא בינה זו, הנקראת עולם העליון. כמ"ש, אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקַד שומר. שהוא שומר ישראל, ז"א, כי השמירה אינה עומדת בז"א, אלא בעולם העליון, בינה.

.107 התכלת של המשכן בעליון עומד. תכלת מלכות וארגמן ת"ת, שאחד יתקשר באחד, שיתייחדו ז"א ומלכות. כי ה' אלקיך אש אוכְלָה אש הוא. שיש אש אוכלה אש, שאוכל אותו ומכלה אותו, משום שיש אש החזק יותר מאש.

ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף לז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף לז.

.108 אלו השקלים, שכח אותם משה, ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשָה ווים לעמודים. מחצית השקלים, שנתנו כל אחד מישראל כופר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת, שעליהם כתוב, וכסף פקודי העדה, מְאַת כיכר ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים שקל בשקל הקודש.

כיכרים ושקלים הם ב' מדרגות, פנים ואחוריים דישסו"ת. מְאַת הכיכר הם פנים דישסו"ת ו-1775 שקלים הם אחוריים דישסו"ת, בינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת, כשהיו בבחינת נקודת החולם.

בעיקרם הם 775 שקלים. אשר 700 הן שבע ספירות בינה שספירותיה מאות. ושבעים הן שבע ספירות ת"ת, שספירותיו עשרות. וחמישה הן חג"ת נ"ה דמלכות, שספירותיה יחידות. אמנם אחר שחזרו והתחברו למדרגתם לכו"ח דישסו"ת, שהם הפנים שנשארו במדרגה, אז נכללו בינה ותו"מ אלו גם מספירת החכמה דישסו"ת, שהיא אלף, ונעשה המספר 1775.

ולפיכך שכח אותם משה. כי בעת שנפלו ממדרגת ישסו"ת ולא נראו שם, נבחנים שהם שכוחים. ולא נודע מה שנעשה מהם. אלא אח"כ, כשבאה נקודת השורוק, והחזירה אותם למדרגתם בישסו"ת בבחינת סתומים, שאינם מאירים. ואח"כ ע"י נקודת החיריק, קו אמצעי, שייחד הימין והשמאל, חזרו הבינה ותו"מ דישסו"ת והאירו, ונעשו ווים לעמודים.

אלו השקלים שכח אותם משה, בעת יציאת קו ימין מנקודת החולם, שאז נפלו ממדרגת ישסו"ת ונשכחו. וגם אח"כ בנקודת השורוק, קו שמאל, שהחזירה אותם למדרגת ישסו"ת, עוד היו בשכחה, מפני שהיו סתומים בלי אור. עד שיצא קול, קו אמצעי, אז חזרו והתגלו, ונזכר בהם משה, כמ"ש, ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים.

.109 כתוב, עד שהמלך במְסיבּוֹ נִרדי נתן ריחו. עד שהמלך במסיבו, זהו הקב"ה, בינה, כשנתן התורה לישראל ובא לסיני. כלומר, כשהבינה גילתה המוחין דיחידה דז"א, שהאירו בשעת מתן תורה לישראל. וכמה מרכבות היו עימו. כולן מרכבות קדושות, קו שמאל. וכל הקדושות העליונות מהקדושה של התורה, קו ימין. כולם היו שם.

והתורה, קו אמצעי, ניתנה בלהבות אש, והכול היה מאש. וכתובה באש לבן, מצד החסד, על אש שחור, שמצד הגבורה. כי קו אמצעי כלול מחו"ג, ימין ושמאל. והאותיות היו פורחות ועולות באוויר, שבאוויר היו המדרגות התחתונות פורחות ועולות לעליונות.

.110 והאות הראשונה של התורה נחלקה ל-775 לכל צד. וכולם נראו באוויר הרקיע באות ו', ו' לצד זה, ו' לצד זה, וכן לכל הצדדים.

התורה ז"א. אות ראשונה של התורה אות א', שהיא אות ראשונה שבמתן תורה, א' של אנוכי. וזהו אלף שבמספר 1775. ספירה ראשונה של ז"א חכמה, כי ז"א מתחיל בחכמה. וחכמה נקראת אלף, כמ"ש, ואאַלֶפך חכמה. והיא כלי דפנים שלו, שנשאר במדרגה בעת יציאת החולם. אבל ג"ס בינה ותו"מ שבו, נפלו אז ממדרגתם למדרגה שמתחתיה.

ואות ראשונה של התורה, אל"ף, חכמה, נחלקה ל-775. נחלקה, כי נפלו ממנה בינה ותו"מ. כי שבע ספירות דבינה הם 700. ושבע ספירות דת"ת הם שבעים. וחמש ספירות חג"ת נ"ה של המלכות הם חמישה. ונפילת בינה ותו"מ אלו היו לכל צד מד' צדדים חו"ג תו"מ.

ואח"כ, ע"י יציאת הנקודות שורוק וחיריק, קו שמאל וקו אמצעי, חזרו ועלו בינה ותו"מ הנפולים למדרגתם לז"א, שעלו למעלה מפרסא דז"א, שנקרא רקיע, והתחברו עם האלף דז"א, שמרקיע ולמעלה, ונכללו גם הם מאלף זה, ונעשו 1775, שנכללה בהם החכמה, שהיא אלף.

וכולם נראו באוויר הרקיע באות ו'. כלומר, שחזרו ועלו למדרגתם. ונראו, פירושו, שנכללו מהארת החכמה שנקראת ראייה. ונכללו בקו אמצעי, אות ו'. ומטעם התכללות הזאת שבקו האמצעי נקראים 1775 האורות האלו בשם ווים.

.111 ואלו הווים היו עומדים על עמודים, נו"ה דז"א. ואלו העמודים עומדים על הנס, שמאירים אל המלכות, הנקראת נס, וכל הווים עליהם. שמאירים כולם אל המלכות, משום שתורה עומדת על ו', קו האמצעי, ע"כ 1775 האורות הנכללים בהם, נקראים ווים. הווים הם אמונת התורה, כולם עומדים על עמודים, נו"ה דז"א, שמהם יוצאים נביאים, כלומר, שמשם מקבלים הנביאים. והם מאירים בד' רוחות חו"ג תו"מ.

אחר ש-775 אורות, שהם בינה ותו"מ דז"א, שנפלו וירדו מז"א, חזרו ועלו למעלה מרקיע דז"א, למעלה מחזה שלו, הם נכללו שם מהחכמה שבו, ונעשו 1775 אורות, מחמת שנכללו מהארת החכמה, שנקראת אלף. אמנם הארת החכמה שבהם אינה יכולה להאיר שם למעלה מחזה דז"א, כי שם החסדים מכוסים מהארת חכמה, אלא שיורדים מחזה ולמטה דז"א, לב"ס נו"ה שלו, הנקראים עמודים, ושם מתגלה הארת החכמה שבהם.

ונאמר, שאלו הווים היו עומדים על עמודים. כי אלו 1775 אורות המכונים ווים, אינם עומדים לגלות החכמה שבהם, אלא רק בעמודים, שהם נו"ה דז"א, ולא למעלה מחזה. אמנם מקום גילוי החכמה הוא רק במלכות. ואלו העמודים עומדים על הנס, שהנו"ה משפיעים הארת החכמה שבווים אל המלכות, הנקראת נס.

ומתבאר הכתוב, עד שהמלך במְסיבּוֹ נִרדי נתן ריחו. ז"א אומר, עד שהמלך, בינה. במסיבו, שהיה מסובב תיקון ג' קווים דז"א ממוחין דיחידה על הר סיני. אז, נרדי, בינה ותו"מ הירודים והנפולים שלי, שהם 1775 ווים, נתן ריחו, הארת חכמה, אל המלכות, הנקראת נס. במסיבו, כי מסיבו פירושו בסיבוב של ג' קווים, משום שאין הארת החכמה מתגלה אלא בעת הסיבוב של ג' הקווים. וכיוון שפסק הסיבוב, פסקה הארת החכמה להאיר. משום זה, כשהזוהר מתחיל לפרש הכתוב, הוא מפרש ג' קווים דז"א, להורות שגילוי המוחין בהר סיני היו עם סיבובם של ג' הקווים.

.112 ו' עליונה, היא סוד הקול הנשמע, ז"א, שעומד בו התורה, משום שהתורה, ז"א, יוצאת מהקול הפנימי בבינה, הנקרא קול גדול. וקול גדול שבבינה הוא התורה, שיוצאת ממנו. וע"כ כתוב, קול גדול ולא יָסָף. כי התורה יוצאת ממנו.

.113 קול גדול זה, הוא עיקר הכול וסוד השם הקדוש, שהוא הדעת שבבינה, ע"כ אסור לאדם להקדים שלום לחברו מטרם שהתפלל תפילתו. כמ"ש, מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תיחשב לו. ואינו אסור עד שמברך אותו בקול גדול, שהוא עיקר השם הקדוש, כגון שאמר לו, יברכך ה'. אבל כשאינו מזכיר השם, אינו אסור.

.114 ע"כ התורה יוצאת מקול גדול בבינה. וזהו מלך, כמ"ש, עד שהמלך במסיבו. זהו מעמד הר סיני, ששם נגלו ג' הקווים דז"א. נרדי נתן ריחו, זה כנ"י, המלכות. כי 1775 ווים המכונים נרדי, ע"ש שנפלו וירדו ממדרגת ז"א, הם נתנו ריח, הארת חכמה, אל כנ"י, המלכות. וכל זה היה, משום שאמרו ישראל, כל אשר דיבר ה', נעשה ונשמע. שע"י זה זכו לכל הגילוי של מלך עליון, בינה.

.115 כשהקב"ה הביא מבול על העולם, כדי להשחית הכול, אמר הקב"ה לנוח, אתה צריך להישמר, שלא להראות עצמך לפני המשחית, מלאך המוות, שלא ישלוט עליך, משום שאין מי שיגן עליו. כיוון שהוקרב הקורבן שהקריב נוח, אז התבשם העולם. ולא התבשם כל כך, עד שעמדו ישראל על הר סיני, אז התבשם העולם, והמשחית לא נמצא עוד בעולם.

.116 ורצה הקב"ה בזמן ההוא להעביר המשחית מהעולם, שיבולע המוות לנצח. אבל ישראל חטאו לימים מועטים בזמן ההוא, ועשו את העגל. ואז כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. ועדיים, הוא השם הקדוש, שהעטיר אותם הקב"ה במתן תורה, ונלקח מהם. אז שלט המשחית על העולם, וחזר כמקודם, כזמן שהיה שולט בעולם, ועושה דין בבני אדם.

.117 בימיו של המבול, מי נתן שָם משחית, הרי המים התגברו ומחו את כל היקום? ומה היה לנוח להישמר מפני משחית? אין דין בעולם, או כשהעולם מוכה בדין, שלא יהיה נמצא ביניהם המשחית ההוא, שהוא הולך בתוך אלו הדינים שנעשים בעולם. אף כאן, מבול היה והמשחית הלך בתוך המבול, והוא נקרא מבול. וע"כ אמר הקב"ה לנוח, שיסתיר עצמו ולא ייראה בעולם.

.118 ואת האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים עשה ווים לעמודים. למה ווים? אלא כמין ו' היו, שנמשכו מקו אמצעי, שנקרא ו'. וראשיהם ציפה בזהב. הם עצמם היו של כסף, אור החסדים, וראשיהם, הג"ר, מצופים זהב, הארת חכמה. משום שכל ו' בצד הרחמים באה, ז"א, קו האמצעי, וכולם היו נודעים למעלה בחשבון, בהארת חכמה. ומשום שבאו מצד הרחמים, קו אמצעי, ע"כ נקראים ווים.

וכל שאר הספירות שבהם, תלויות בהם. ואין ו' אלא כסף וזהב ביחד, שכולל ב' קווים ימין ושמאל, חסדים והארת חכמה. משום זה נקראים, ווים של העמודים. כמ"ש, העמודים שניים, נו"ה. משום שאלו היו עומדים מחוץ לגוף, למטה מת"ת, למטה מחזה דז"א, ששם מקום גילוי של הארת חכמה.

.119 האם זה מלאכת הקודש או חול? משום שכתוב כאן, ואת האלף. וכתוב שם, כרמי שלי לפניי, הָאֶלֶף לך שלמה. שם האלף חול, האם אף כאן האלף חול?

.120 אינו כן. כי אם היה חול, לא היו נעשים מהם ווים. ועוד, כי שם כתוב, האלף, ולא יותר, אבל כאן כתוב, את האלף ושבע המאות וחמישה ושבעים. וא"כ אין להשוותם זה לזה. האלף שם חול, שכתוב, האלף לך שלמה. זה חול, משום שכל חול אינו בצד הקדושה כלל. חול מצד הטומאה, וע"כ יש הבדלה בין קודש לחול, משום שצריכים להבדיל בין קודש לחול. כמ"ש, ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ובין הטמא ובין הטהור.

.121 ועכ"ז, אע"פ שיש הבדלה לקודש מחול, יש לחול חלק אחד מהקדושה, משמאל דקדושה. כמ"ש, האלף לך שלמה, שהם אלף ימים של חול. והם הימים של הגלות. כמו שיש אלף ימים בקדושה, כך יש אלף ימים לצד האחר. וע"כ העירו החברים, שימי הגלות אלף שנה הם.

ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונוגה, מובאים ביחזקאל. הנוגה, מחזה ולמעלה היא קודש, ומחזה ולמטה חול. הנוגה כולה משמאל, שממשיכה החכמה שבשמאל. וע"כ כשממשיכה מלמטה למעלה היא קודש, וכשממשיכה מלמעלה למטה היא חול. וכשהיא דבוקה בקדושה, ששמורה שלא להמשיך חכמה מלמעלה למטה, אז נעשית כולה קודש. וכשהיא דבוקה בטומאה, שממשיכה מלמעלה למטה, אז כולה טומאה, שאפילו החלק שמחזה ולמעלה נופל לטומאה.

לכן יש לחול חלק אחד מהקדושה, משמאל דקדושה, החלק שמחזה ולמעלה דנוגה, שהיא מצד שמאל, קדושה. והם הימים של הגלות. כשחטאו ישראל גרמו שהנוגה התדבקה בטומאה, אשר אז גם חצי פרצופה שמחזה ולמעלה נופלת בטומאה. ויש לטומאה כל אלף ימים דנוגה, כל הע"ס שלה, שהם החכמה, הנקראת אלף.

ושלמה, אחר שתיקן הנוגה והדביק אותה בקדושה, כתוב עליו, האלף לך שלמה, כי הוציא מהטומאה גם חצי הפרצוף דנוגה שמחזה ולמטה והחזיר אותה לקדושה. ונמצא שתיקן את אלף הימים של ימי החול, שהם כל ע"ס דנוגה. ולכן האלף של חול לשלמה. כי החזיר אותם לקדושה.

כמו שיש אלף ימים בקדושה, המשכת החכמה שנקראת אלף, כך יש אלף ימים לצד האחר, שהם ע"ס דנוגה, שגם הם ממשיכים חכמה משמאל. ואע"פ שמחציתה קודש, אמנם המדובר הוא מימי הגלות, שאז נפלה כולה לטומאה.

.122 וע"כ יש אלף ויש אלף. יש אלף דקדושה ויש אלף דטומאה. והם אלף שנים של הגלות, שכל ע"ס דנוגה נפלו לטומאה, ואע"פ שישראל יהיו בגלות ויימשכו יותר מאלף שנים, נבחן שבאלף שנים ממשיכים, שאינם מתקנים אותם, שהם אלף ימים דנוגה. ומשום זה ביארו, כל שלמה האמור בשיר השירים הוא קודש, חוץ מהאלף לך שלמה. אבל האלף שבווי העמודים הוא קודש, וכל מעשהו קודש, וע"כ עשה מהם ווים לעמודים.

.123 בכל מקום שבא ו' בשם הקדוש, הוא רחמים. כגון, והוי"ה המטיר על סדום. והוי"ה אמר אל אברהם. שמורה על רחמים ודין ביחד. ומהו השינוי, שבכל מקום במבול כתוב, אלקים, למה לא כתוב, והוי"ה? בכל מקום שכתוב, והוי"ה, מורה, הוא ז"א, ובית דינו, מלכות. ואם כתוב, אלקים סתם, הוא דין בלבד.

.124 אלא בסדום נעשה דין ולא כדי לכלות העולם. ומשום זה התערב ז"א עם הדין, שכלול ברחמים. אבל במבול כלה כל העולם, וכל אלו שנמצאים בעולם. וע"כ כתוב שָם אלקים, שמורה על דין לבד, שאינו כלול ברחמים. א"כ, למה נוח ואשר עימו ניצלו? הוא משום, שהיה נסתר מעין, שלא היה נראה בעולם, כי היה בתיבה. אבל כל מה שהיה נמצא בעולם, השחית אותו.

.125 וע"כ אם כתוב, והוי"ה, הוא בגלוי ואינו מכלה הכול. ואם כתוב, אלקים, הוא סתום, וצריכים להישמר, כי מכלה הכול. וע"כ במבול, אלקים בלבד היה, כמ"ש, ה' למבול ישב. ישב, פירושו, ישב לבדו, בפני עצמו, ולא היה נכלל עם הדין של המבול.

.126 הקב"ה סתום ומגולה. סתום מהארת חכמה, שמאיר בחסדים בלבד. ומגולה בהארת חכמה. גלוי, הוא הב"ד שלמטה, מלכות, שבה מאירה החכמה. סתום, הוא המקום שכל הברכות יוצאות משם, ז"א. משום זה, כל דבריו של אדם, שהם בהסתר, ברכות שורות עליו. וכל שהם בגלוי, מקום של ב"ד שורה עליו, משום שהוא מקום הגלוי, מלכות.

.127 עד שהמלך במסיבו. באותה ההתחברות והעונג של עדן העליון, חכמה עליונה, הנמשכת לבינה, באותו השביל הסתום והגנוז שלא נודע, שהוא יסוד דאבא, ומתמלאת ממנו ויוצאת בנחלים ידועים, שהם נה"י דבינה. נרדי נתן ריחו, ים האחרון, מלכות, שברא עולם התחתון, מלכות, כעין של מעלה, בינה, והעלה ריח טוב עליון, הארת חכמה, לשלוט ולעשות, והוא יכול ושולט ומאיר באור העליון.

יכול, ע"י קו ימין, שממתיק המלכות בבינה, והשיגה בזה יכולת לקבל אור. ושולט, ע"י קו שמאל, שמקבלת ממנו הארת חכמה, שמשם השליטה. ומאיר, ע"י קו האמצעי, המלביש חכמה דשמאל בחסדים דימין, ואז מאירה החכמה. שמטרם שבא קו האמצעי, היה השמאל חושך ולא אור.

.128 בשעה שהנֵרְד הזה מעלה ריח למעלה, הארת חכמה, אז האהבה מתקשרת, אהבת דודים הבאה משמאל, ועולה הנרד הזה להתאחד למעלה, להאיר מלמטה למעלה. וכל המרכבות הקדושות מקבלות מנרד הזה. וכולן מעלות ריחות להתעטר למעלה, להאיר מלמטה למעלה כטבע הריח.

אלו המרכבות כולן נקראות עֲלָמות שיר, כמ"ש, על עלמות שיר. וכתוב, ועלמות אין מספר. מספר, הארת חכמה. ומשום שאין להם חשבון, חכמה, ע"כ כתוב, ועלמות אין מספר. שאין בהן הארת חכמה. וע"כ נקראות עלמות, לשון העלם. וע"כ הן צריכות לקבל הארת חכמה מנרד.

.129 ווים לעמודים. כולם זכרים שנמשכים מז"א, זכר. העולים בכבוד השמן למעלה, בז"א, כולם עומדים בעניין זכרים. ולא נקרא זכר אלא ו', שהוא שמיים, ז"א, זכרים. וכל אלו שלמטה, במלכות, נקראות נקבות.

משום זה כל אלו הבאים מצד שמאל, מצד הנוקבא, המלכות, מתמנות על השיר, ואומרות שירה תמיד. וע"כ כתוב, על עלמות שיר. וכולן יוצאות באות ה', המלכות. ה' הוציאה כמה צבאות ומיניהם בו', שהם זכרים. ו' הזכר, העומד לתת מזון אל הנוקבא, מלכות.

.130 ומשום זה כל אלו הווים שעשה בצלאל, היו כדי לתת להם לשרות על הנוקבא, מלכות. ויוצאים מאלף, חשבון שלם, חכמה הנקראת חשבון. ו-700, שהם שלם, שבע ספירות חג"ת נהי"מ דבינה שספירותיה מאות. וחמישה גם שלם, חג"ת נ"ה דמלכות, שספירותיה יחידות. ושבעים, הם חג"ת נהי"מ דז"א שספירותיו עשרות. והכול אחד, כי הם בינה ותו"מ דז"א, שנפלו ממדרגתו וחזרו, וע"כ מהחשבון הזה עשה ווים. וכולם בו', שנמשכו מז"א, ו', ובצורת ו' נעשו, מקו האמצעי, והכול בעליון ובחשבון היו.

כל מערכה בשלוש

[כל סדרא בתלת]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף מח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף מח.

.131 ונחושת התנופה שבעים כיכר. כל זה ירד למטה, בצורה עליונה של האמונה, מלכות. כעין זה עשה נבוכדנצר הרשע הצלם ההוא שהתקין. כי זה לעומת זה עשה אלקים. אלא שנבוכדנצר לא עשה כן, אבל בחלומו ראה צלם, אשר ראשו של זהב, ואח"כ כסף, ואח"כ נחושת.

ברזל וחרס שהיו בצלם, למה אינם במשכן? משום שאינם חשובים להכניסם לקודש. ואלו, זהב כסף ונחושת, שהם חג"ת, נכנסו.

.132 המשכן הוא בשלושה במתכות האלו, זהב כסף ונחושת. ובשאר דברים היה ארבע, כנגד חו"ג תו"מ, כגון תכלת מלכות, ארגמן ת"ת, תולעת שָׁני גבורה, ושֵׁשׁ חסד. וכגון ארבעה טורי אבן, כנגד חו"ג תו"מ.

.133 מהם בשלושה, מהם בארבע, מהם בשניים, מהם באחד. אבל כל מערכה בשלוש. שלוש מערכות הן, המתחלקות לכל רוח, לד' רוחות העולם, ובכל מערכה שבכל רוח יש שלוש מערכות אחרות.

ד' רוחות העולם הם חו"ב תו"מ. בז"א ומלכות הם חו"ג תו"מ. ואע"פ שנכללים זה מזה אינם ד"פ ד', אלא ג"פ ד', שהם י"ב (12). מטעם כי חו"ג תו"מ אלו הם ג' קווים חג"ת, ומלכות המקבלת ג' הקווים, כי המלכות מבחינתה אין לה, אלא רק ג' הקווים שמקבלת מז"א בעלה. וע"כ יש רק ג' קווים בכל רוח, שהם י"ב, ואינם ט"ז (16).

כל מערכה בשלוש, ג' קווים. שלוש מערכות הן, המתחלקות לכל רוח, שבכל רוח מד' רוחות חו"ג תו"מ, יש ג' קווים. ובכל מערכה שבכל רוח, בכל קו וקו, יש שלוש מערכות אחרות, כי ג' הקווים שבכל רוח נכללים זה מזה, ויש בכל קו ג' קווים. נמצא, שיש תשעה קווים לכל רוח.

.134 הסדר הראשון בצד מזרח, ת"ת. ג' סדרים, ג' קווים, משום שכלולים זה מזה, נמצא תשעה קווים. וכמה אלף ורבבות מדרגות נמצאות תחתיהם.

אלו תשעה סדרים, שהם ג' קווים, שכל קו כלול משלושה, כולם מונהגים באותיות רשומות, כ"ז (27) אותיות שבא"ב, כ"ב (22) אותיות ומנצפ"ך הכפולים. וכל סדר, כל קו, מסתכל, כדי לקבל שִפעו לאלו האותיות הרשומות, מכ"ז האותיות המיוחסות אליו. וכן לכל סדר, לכל קו, שכולם נוסעים באותיות הרשומות, ואלו למעלה מאלו, ועומדים אלו על אלו.

שורש ג' קווים הן ג' הפעולות, הנעשות בג' נקודות חולם שורוק חיריק שבבינה. שביאת האות י' באור הבינה ונעשית אויר, המחלקת המדרגה, היא נקודת החולם. ויציאת הי' מאויר, החוזר ומשלים המדרגה, אלא שסותם האור, היא נקודת השורוק. ועליית ז"א במ"ן ומסך דחיריק, לייחד ב' נקודות אלו זו בזו ולפתוח הארתם, היא נקודת החיריק.

נקודות בבינה, אותיות בזו"ן. ג' פעולות שמהן נמשכים ג' קווים, הן ג' אותיות העומדות במערכה של ימין שמאל ואמצע. באופן, ששורשי תשעה קווים שבכל צד מג' צדדים דרום צפון מזרח, הם כ"ז אותיות, תשע אותיות לכל צד. ורוח מערב, מלכות, מקבלת לתוכה את כולם.

.135 וכשאלו אותיות פורחות באוויר של הרוח הממונה על הכול, ביאת י' באור ונעשה אויר שבאות הימנית, ויציאת הי' מאויר, שחזר ונעשה אור, שבאות השמאלית, אשר האוויר הזה ממונה על כל סדר יציאת המוחין, שכולם יוצאים ע"פ סדר של ג' קווים, הנמשכים מהשינויים הנעשים באוויר הזה, אז כל האותיות נוסעות.

ואות אחת בוטשת מלמטה, האות האמצעית מנקודת החיריק, ז"א העולה למ"ן, ונעשה זיווג על מסך דחיריק שלו, המוציא קומת החסדים, המאחדת הימין והשמאל. והאות ההיא עולה באו"י ויורדת באו"ח. ושתי אותיות, ימנית מנקודת החולם ושמאלית מנקודת השורוק, פורחות על האות האמצעית.

ואות מלמטה, האמצעית, עולה מלמטה למעלה, שהוא ז"א העולה לבינה ומייחד ב' קווים ימין ושמאל שבבינה. ומתחברת בהם ונעשו ג' אותיות, כולן לפי האותיות יה"ו, שהן שלוש בתוך מראה המאירה, ז"א, אשר י' ימין, ה' שמאל, ו' האמצעי. מאלו מתחלקים שלושה סדרים, ג' קווים. והם ב' אותיות, שנמשכות מחולם שורוק, ימין ושמאל דבינה. ואות אחת העולה, ז"א העולה מלמטה אל הבינה, מתחברת עימהן, והן שלושה.

.136 אלו ב' האותיות העליונות העולות באוויר, הימנית והשמאלית, כלולות זו בזו, חסד ודין. ומשום זה הן שתיים. והן מעולם העליון, ימין ושמאל שבבינה, הזכר. שנבחנות לזכרים, כי בינה זכר. והאות האמצעית, העולה ומייחדת אותן זו בזו, נקבה. כי להיותה ז"א, העולה למ"ן לבינה, ע"כ נחשב בערך ב' אותיות של הבינה, נקבה. והיא נכללת בשתיהן.

.137 כמו שהנוקבא מלכות, נכללת מב' צדדים, ימין ושמאל דז"א, ומתחברת בהם, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, אף כך האות האמצעית, הנקבה, מתחברת בשתי האותיות האחרות שבב' הצדדים ימין ושמאל. אלו ב' האותיות העליונות, מבינה, ואלו האמצעיות המייחדות כל ב' האותיות העליונות, הן תחתונות, מז"א. והכול הוא אחד, זכר ונקבה. שכל ב' אותיות עליונות הן זכרים, וכל אות המייחדת אותן, העולה מהתחתון, היא נקבה.

.138 כי כשנברא העולם, כשבינה האצילה את ז"א, שנקרא עולם, אלו ב' אותיות, הימנית והשמאלית, הנמשכות מחולם שורוק, שהן מעולם העליון, מבינה, הן שהולידו כל הדברים שלמטה, שבז"א, בצורתן ממש. אבל האות האמצעית הנמשכת מחיריק, אין בה שום צורה חדשה, חוץ ממה שמייחד הימין והשמאל. משום זה, מי שיודע אותן ונזהר בהן, אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה.

בריאת העולם, ז"א, נעשה ע"י עליית ז"א למ"ן אל הבינה, ונעשה שם קו האמצעי, לייחד ב' הקווים ימין ושמאל שבבינה. ובזה קיבל כל המוחין, הנמצאים בב' הקווים שבבינה. ונמצא, שכל הצורות הנמצאות בב' קווים ימין ושמאל דבינה, נמצאות בז"א. אבל מקו האמצעי דבינה, הנמשך בז"א, אין משם שום חידוש צורה, שהרי הוא בחינת ז"א עצמו, שעלה שם. ולפיכך ב' אותיות ימין ושמאל נחשבות לזכרים, למשפיעים, ואות האמצעית נחשבת לנקבה, המקבלת מהזכרים. וכל השלושה הם כגוף אחד.

.139 אלו האותיות כולן, כל כ"ז אותיות שבא"ב, הן זכר ונוקבא, שמהן זכרים ומהן נקבות, להיכלל במים עליונים, הזכרים, ובמים תחתונים, הנקבות. והכול אחד. וזהו ייחוד שלם. וע"כ, מי שיודע אותם ונזהר בהם, אשריו בעוה"ז, ואשריו בעוה"ב. משום שהוא עיקר ייחוד השלם כראוי.

האותיות מתחלקות לקבוצות של שלוש שלוש, ב' זכרים למעלה, ונקבה אחת באמצעם מלמטה. שלוש שלוש מצד זה ומצד זה. בייחוד אחד, שצד ימין וצד שמאל מתייחדים ע"י האמצעי בייחוד אחד, בשלמות הכול. וכולן הן סדר עליון שבבינה. כמו בעת שיצאו ג' הקווים השורשיים שבבינה ונכללו זה מזה, ונעשו בה ג' קבוצות של ג' קווים, כך כ"ז אותיות שבמלכות, שהיא המשכן, נחלקו אחריהם לקבוצות של ג' אותיות.

.140 הסדר השני לצד דרום, חסד. ג' סדרים, ג' קווים, ובכל סדר, בכל קו, שלוש שלוש, שכל קו מג' הקווים כלול מכל השלושה, והם תשעה. וכך נחלקות האותיות לכל צד, לימין שמאל ואמצע, כמו שנאמר קודם על צד מזרח, להתחבר הכול יחד. משום שיש אותיות הנקבה ואותיות הזכר, ומתחברות כולן כאחד, והן אחד בשם הקדוש השלם יה"ו.

ואצלם סדרים ממונים, קבוצות של שלוש שלוש, כמו בצד מזרח. וכולן יוצאות מסדר האבות שלמעלה, שהם ג' קווים דבינה, כסדר שנתקנו האותיות יה"ו שבשם הקדוש. אלו תשעה סדרים כולם מונהגים באלו אותיות הידועות, ג' קבוצות של ג' אותיות, ימין ושמאל ואמצע, כמו ברוח מזרח, ונוסעות בהם. וכמה צבאות ורבבות מלאכים, כולם למטה, נוסעים ומונהגים כסדר הזה.

.141 הסדר השלישי לצד צפון, גבורה. ג' סדרים לרוח ההוא, שהם תשעה. כי בג' סדרים יש שלושה שלושה לכל צד, ג' קווים שכל קו כלול מג' קווים, והם תשעה. ואלו סדרים הם לשלושה צדדים, ימין שמאל אמצע, הכול כמו ברוח מזרח ודרום.

.142 27סדרים באותיות, שהן כ"ז. ואע"פ שהן רק כ"ב אותיות בא"ב, אבל שלמות האותיות עם מנצפ"ך הכפולות, הן 27. ונמצא, כמו שהאותיות כ"ז, כך הסדר של סדרים כ"ז, לשלושה שלושה סדרים לכל רוח, מג' רוחות מזרח דרום צפון. נמצא שאלו שלושה מרוח דרום, הם תשעה, שכל קו מג' קווים כלול משלושה, והם תשעה. ואלו שלושה של רוח צפון, הם תשעה. ואלו שלושה של רוח מזרח הם תשעה. ונמצאו כולם יחד 27.

.143 אלו כ"ז הן תשע אותיות בנקבה, שתתחברנה עם י"ח (18) האותיות האחרות שבזכר. כל ג' אותיות הם ג' קווים הנמשכים מבינה, שכל ב' אותיות עליונות, הימנית והשמאלית, הן זכרים, וכל אות שלישית שמתחתיהן המייחדת אותן, נקבות. ותשע האותיות הנמצאות בכל רוח, הן שלוש קבוצות של שלוש שלוש.

נמצא, שבכל רוח שש אותיות זכרים, ג"פ שתי האותיות העליונות שבכל קבוצה, ושלוש אותיות נקבות, שלוש האותיות האמצעיות שבכל קבוצה. באופן, שיש שישה זכרים ושלוש נקבות ברוח מזרח, וכן שישה זכרים ושלוש נקבות ברוח דרום, וכן שישה זכרים ושלוש נקבות ברוח צפון, שביחד הם, י"ח זכרים ותשע נקבות.

שלוש אותיות נקבות הן בכל רוח מג' רוחות, וג"פ ג' הן תשע. שש אותיות זכרים בכל רוח מג' רוחות, וג"פ שישה הם י"ח. הרי שכ"ז האותיות נחלקות לתשע נקבות, וי"ח זכרים.

.144 כעין אלו האותיות שבעולם העליון, בינה, יש אותיות אחרות למטה, במלכות. האותיות העליונות שבבינה גדולות, והאותיות התחתונות שבמלכות קטנות. והכול זה כמו זה, כל הנוהג באותיות שבבינה נוהג ג"כ באותיות שבמלכות. וכן נוהג זכר ונקבה שבאותיות. וע"כ כל מה שבמלכות הכול בסוד עליון שבבינה.

מ"ה (45) מיני גווני אורות

[מ"ה זיני גווני נהורין]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף נא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף נא.

.145 במ"ה (45) מיני גווני אורות נחלק העולם, המלכות. כי הבינה נקראת מ"י (50), ע"ש חמישים שערים שבה. שבכל אחת מחמש ספירות כח"ב תו"מ שבה, יש ע"ס, והם חמישים. והמלכות נקראת מ"ה, משום שחסרות לה חמש ספירות של פרצוף המלכות שבה. ואין לה אלא ארבעה פרצופים וחצי.

.146 שבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א מתחלקות לשבעה תהומות, מלכויות, שכל ספירה מחג"ת נהי"מ דז"א מתפשטת לעשר. ויש בהן שבע מלכויות, מלכות לכל ספירה. כל אחת מכה בתהום שלה, שמזדווגת בזיווג דהכאה במסך שבמלכות שבה, הנקראת תהום. ומעלות ע"ס דאו"ח המלבישים לע"ס דאו"י, ואלו נקראות ע"ס דראש. והאבנים, המסכים, מתגלגלים בתוך התהום, שמתהפכים להאיר ממסך דמלכות דראש ולמטה, עד המלכות דמלכות.

ונמצא שנכנס האור מע"ס דראש, באבנים, במסכים, ונוקב אותם המים, האורות, שיוצאים בנקבי המסך עד ששוקעים כל אחד על התהום, מלכות דמלכות, ע"ס דגוף עד החזה. והמים מכסים לב' בחינות התהום, מסך דמפתחא ומסך דמנעולא. ובזה התבאר סדר אצילות של פרצוף ז"א, ראש וגוף.

.147 סדר אצילות הנוקבא, שהיה רק על מסך דמפתחא, שמטעם זה אין לה אלא מ"ה מיני גווני אורות. ויוצאים מים דרך נקבים שבאבנים דז"א, ואור נכנס דרכם ומכה לד' בחינות התהום, ומוציא ד' פרצופי המלכות כח"ב ות"ת, ונכללו כל אור בחברו ונפגשים באחד, בפרצוף החמישי שלה, מלכות דמלכות.

ומתחלקים המים, כי נמשכים בו רק עד החזה, רק עד היסוד דמלכות, מסך דמפתחא, שעל החזה. ושם נפסק האור, כי מחזה ולמטה של מלכות דמלכות הוא התפשטות המסך דמנעולא, וזה חסר לה. וע"כ אין לה אלא ד' פרצופים וחצי, שהם מ"ה מיני גווני אורות.

.148 סדר המוחין שמשפיע ז"א אל המלכות. תחילה השמאל, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואח"כ בחיבוק הימין, כמ"ש, וימינו תחבקני. ואוחזים כל שבע ספירות דז"א בשבעה תהומות, בשבע מלכויות שלהן, הנחשבות לקו שמאל דז"א. וכורים בחושך התהומות, המלכויות של המלכות, כלומר, שממשיכים בה קו שמאל מבינה, שהם חושך. ובזה נחקקה המלכות בחושך דאמא, וחשכות אלו התערבו בספירות המלכות.

ועולים מים, חסדים מקו ימין דז"א, ויורדים ומתגלגלים באלו האורות דקו שמאל החשוכים, ומתערבים יחד: משמאל, אורות החכמה והחשכות הדבוקות באורות החכמה, ומימין, מים, חסדים. ונעשים מהם האורות, שאינם נראים והחשוכים, כלומר מוחין של המלכות, שנקראת מראה שאינה מאירה.

.149 אחר שביאר השפעת השמאל, מבאר המוחין דימין, שז"א משפיע אל המלכות. כל בחינה שבז"א בוטשת ומשפיעה לבחינה שכנגדה במלכות, ובחינות ז"א מתחלקות ל-75 צינורות תהומות, ובהם נמשכים מים.

שבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א, שבכל אחת עשר, והן שבעים. ובחינת חצי פרצוף המלכות דמלכות החסרה במלכות, שהוא חמש ספירות שמחזה ולמטה שלה. גם זו התווספה על שבע ספירות דז"א, שיש בו ב' בחינות תהום. וע"כ יש בו 75 בחינות, שהם צינורות תהומות המשפיעים מים, אור החסדים, למלכות.

.150 כל צינור שבז"א עולה בקולו, ומזדעזעים התהומות, המלכויות של המלכות, המקבלות מהצינורות דז"א. וכשהקול נשמע, כל תהום קורא לחברו ואומר, חלוק את מימיך ואכנס בך. כמ"ש, תהום אל תהום קורא לקול צינוריך.

יש ב' מלכויות בז"א, דמפתחא ודמנעולא. וע"כ נבחן מחמת זה לב' קולות, ב' מיני השפעות של ז"א, הנקרא קול. קול דמפתחא, שיש לו בחינה שכנגדו במלכות. וקול דמנעולא, שאין לו בחינה שכנגדו במלכות. כי במלכות אין מנעולא, וע"כ חסר בה חצי פרצוף של מלכות דמלכות.

כל צינור שבז"א עולה בקולו, וע"כ מזדעזעים תהומות דמלכות, כי אין להם בית קיבול, להשפעת הקולות דמנעולא, מדה"ד, ומזדעזעים מפניהם. כשנשמע הקול דמדה"ד ממנעולא, המלכויות דז"א קוראות למלכויות שבנוקבא, חלוק את מימיך. כלומר, שלא תקבלי בכל פרצופך אלא רק עד החזה, ומחזה למטה לא תקבלי, ואז אכנס בך. שאשפיע לך. אבל אם תרצי לקבל לכל הפרצוף, גם מחזה ולמטה, אז לא אכנס בך, כי חסר לך שם התיקון של מלכות דמנעולא. כי אין לה אלא מ"ה מיני גווני אורות.

.151 מבאר תיקון היסוד של המלכות, שנעשה ע"י השפעת ז"א. תחת השפעת הצינורות יש שס"ה (365) גידים, לבנים שחורים אדומים, נכללים זה בזה, ונעשו גוון אחד. גידים אלו נרקמו בי"ז (17) רשתות, וכל רשת נקראת גידים. נרקמו זו בזו ויורדות בסוף התהום, ביסוד שבמלכות, הנקרא תהום. תחת אלו עומדות ב' רשתות במראֶה ברזל, וב' רשתות אחרות במראה נחושת.

שס"ה גידים הם הארת חכמה שבשמאל דבינה, שנמשכה למלכות. נקראים גידים, משום שהם מבינה. כי כח"ב נקרא מוחא עצמות גידים.

והם שס"ה, משום שכל קו שמאל הוא מבינה ותו"מ, שנפלו מהמדרגה בנקודת החולם, וחזרו אליה בנקודת השורוק, שאז נעשו בינה ותו"מ הללו לקו שמאל של המדרגה. ומבחינת הפרצוף נבחנים הכלים שמחזה ולמטה, לבינה ותו"מ, כי ת"ת הוא בינה ונו"ה הם תו"מ. ונמצא כי קו שמאל דבינה הוא חצי ת"ת ונה"י שלה מחזה ולמטה, שהם ג"ס וחצי. וספירות דבינה מאות, וע"כ הם שלוש מאות וחצי מאה, והארת י"ה מבינה רוכב עליהן, ע"כ הם שס"ה.

וזה שס"ה גידים. ובהם ג' גוונים, לבן אדום שחור, שהם חו"ג ומלכות. ולא נזכר גוון ירוק, משום שהוא המשפיע את הגוונים.

וגידים אלו נרקמו בי"ז רשתות. כי מטרם שהשמאל נמתק בחסדים מז"א, שאז הייתה המלכות בשמאל בלי ימין, ונהפכה לחושך ולקיפאון, ונבחן לה אז הארת השמאל כמו רשת. ועתה, ע"י הארת ז"א את החסדים, נמתקו לרשתות, ונעשו י"ז רשתות, הארת היסוד דמלכות מבחינת יוסף, כמ"ש, יוסף בן שבע עשרה. וכן נרקמו ד' רשתות מבחינת בנימין, ב' בפנימיות, שהן כמראה נחושת, וב' בחיצוניות, שהן כמראה ברזל.

.152 שני כיסאות עומדים עליהן, על כל הבחינות, מימין ומשמאל. כל אלו הרשתות מתחברות יחד, והמים, האורות, יורדים מהצינורות ונכנסים באלו הרשתות. אלו ב' כיסאות, כיסא של הרקיע השחור וכיסא של הרקיע כעין תחש, כשעולים, עולים בכיסא של הרקיע השחור, וכשיורדים, יורדים בכיסא של הרקיע כעין תחש.

עניין ייחוד ד' רוחות השמיים למעלה ולמטה. ד' רוחות השמיים, חו"ג תו"מ, ולמעלה ולמטה הם נו"ה, שהארת הנצח מאירה את כל ד' הרוחות חו"ג תו"מ מלמטה למעלה, והארת ההוד מאירה כל ד' הרוחות מלמעלה למטה. וזה נוהג בכל מדרגה. וזה ב' כיסאות. כיסא הימין, הארת הנצח המאירה מלמטה למעלה. כיסא השמאל, הארת ההוד, המאירה מלמעלה למטה.

כשעולים, עולים בכיסא של הרקיע השחור, וכשיורדים, יורדים בכיסא של הרקיע כעין תחש. הרקיע השחור, מסך דמנעולא, עצמותה של המלכות, שהיא גוון שחור. ורקיע כעין תחש, מסך דמפתחא, שהוא ממותק בבינה. והכיסא של הארת נצח, המאירה מלמטה למעלה, עומד על הרקיע השחור, דמנעולא. והכיסא של הארת הוד, עומד על רקיע כעין תחש, דמפתחא.

.153 אלו ב' כיסאות הם אחד מימין ואחד משמאל. כיסא של הרקיע השחור, נצח, מימין. כיסא של רקיע כעין תחש, הוד, משמאל. כשעולים האורות בכיסא של הרקיע השחור, יורד הכיסא של רקיע השמאל, והאורות יורדים בו מלמעלה למטה.

.154 נכללים הכיסאות זה בזה, ואוחזים בתוכם כל אלו הרשתות ומכניסים אותן בסיומו של תהום התחתון. כי הכיסא השמאלי משיג הארה גדולה מהתכללות הכיסאות, והארתו יורדת ומשלימה עד סיום המדרגה, תהום התחתון.

.155 כיסא אחד עומד ועולה למעלה מכל אלו התהומות, וכיסא אחר עומד למטה מכל התהומות. בין שני כיסאות הללו מתגלגלים כל אלו התהומות. וכל הצינורות ננעצו בין שני כיסאות אלו.

הארת כיסא הנצח מלמטה למעלה מגיעה עד הג"ר, ומשם היא מאירה. נמצא שכיסא נצח עומד למעלה מכל התהומות, המלכויות שבגוף הפרצוף. והארת כיסא ההוד מלמעלה למטה, יורדת עד סוף המדרגה ומאירה שם. נמצא משום זה, שכיסא ההוד עומד למטה מכל התהומות. וביניהם נשלמות כל אלו הבחינות, התהומות והצינורות.

.156 75צינורות הם, שבעה הם העליונים על כולם, וכל האחרים נכללים בהם. העיקר שבהם שבע ספירות חג"ת נהי"מ, וכל השאר הם מהתכללות, שכל אחד התכלל מעשר, והם שבעים. וחמישה הם מתוספת חצי פרצוף החסר במלכות דמלכות. וכולם תקועים בגלגליו של הכיסא בצד זה, ותקועים בגלגליו של הכיסא בצד זה, שמקבלים הארתם של ב' הכיסאות.

.157 בכיסאות המים עולים ויורדים, שמאירים מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה. אלו שירדו, כורים בתהומות ובוקעים אותם. אלו העולים, נכנסים באלו הנקבים שבאבנים, שבמסך דפֶּה דראש ז"א. ועולים וממלאים לשבעה ימים, שהם שבע מלכויות שמחזה ולמעלה. עד כאן, שבעה גווני אורות בסוד העליון, חג"ת נה"י שמחזה ולמעלה.

הרי נחושת

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף נה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף נה.

.158 נחושת התנופה, הם הרי נחושת, שני הרים, זו"ן דנוגה, ונקראים אדנֵי נחושת. ונמצאים שומרי פתחים וסובבים את כל העומדים בפנים, משום שהם שומרי הפתחים העומדים בפתחים מבחוץ. כי הנוגה סובב הקדושה, ושומר אותה מפני הקליפות. והם באים ויוצאים בבית המלך, במלכות, כי הצד הטוב שבנוגה קדושה גמורה, אלא שמבחוץ לקדושה. ולפעמים נכנס בפנים.

.159 ומהנחושת, שהיא זו"ן דנוגה, כל כלי המזבח לשמש בהם. ואלו הם כלים למזבח, בשעה שהנשמות מתקרבות לעלות על המזבח, מלכות, אלו הם העובדים עבודת המזבח, וכולם עוזרים לנשמות לשמש שימוש, ונקראים כלי המזבח.

וכל הכלים ויתדות המשכן, שג"כ מבחוץ למשכן, כולם נקראים בשמות כלי שימוש לשמש בקודש. ועל זה עומדים כל הממונים, והמרכבות, והרוחות הידועים, כל אחד במקומו. ובהיכלות דקדושה ידועים עומדים כולם בחשבון, כמ"ש, המוציא במספר צבאם.

.160 הזהב שבמשכן קשור בזהב העליון, גבורה. וכן הכסף בכסף העליון, חסד. ונחושת שבמשכן בנחושת העליון, ת"ת. כי אלו נחושת שלמטה, זו"ן דנוגה, לוקחים כוח מנחושת שלמעלה, ת"ת. וכן כל הגוונים מתערבים אלו באלו, להתייחד ולהתקשר אלו באלו.

.161 קרסי זהב עומדים לקשור אלו היריעות של תכלת וארגמן תולעת שָׁני ושש, אחת באחת, מחברת במחברת. קרסי נחושת עומדים לקשור את המשכן, את יריעות העיזים. ואלו עומדים כנגד אלו. וכולם עומדים ככוכבים שברקיע. כמו שהכוכבים מאירים ברקיע ונראים, אף כך מאירים אלו הקרסים במשכן. ומאירים אלו הקרסים ונראים ככוכבים, העומדים ובולטים ונוצצים. ואלו חמישים של זהב וחמישים של נחושת, מאירים אלו כנגד אלו.

.162 מהאור העליון, ז"א, יוצא ניצוץ אחד, הנוצץ ומאיר בתוך מראה שאינה מאירה, כלומר, שמאיר למלכות. הניצוץ כלול מכל הצבעים המאירים, ונקרא ארגמן. וכשהארגמן הזה מכה באור החשוך, כלומר משפיע למלכות, אז יוצא ניצוץ אחר שאינו לוהט, תכלת, ומתערבים זה בזה. ואלו הם לבושי הקודש, שמתלבש בהם מיכאל, כוהן גדול.

.163 וכשמיכאל התלבש באלו לבושי כבוד, אז נכנס לשמש בקודש. וכל עוד שלא התלבש בלבושים האלו, לא נכנס בקודש. כמ"ש, ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. שהיה מתלבש בענן. אז, ויעל אל ההר. וכל עוד שלא התלבש בו, לא היה יכול להיכנס לבפנים. כעין זה הכוהן הגדול לא נכנס לקודש, עד שהתלבש באלו הלבושים, כדי להיכנס לקודש.

.164 ומשום שיוצאים מעליונים, והם כעין של מעלה, נקראים בגדי שְׂרָד, מלשון שריד, כי נשארו מאלו הלבושים העליונים, כי היו ממה שנשאר מהאורות של זיווים עליונים.

תכלת, מלכות, וארגמן, ז"א, צבעים של השם הקדוש, הנקרא שם מלא, הוי"ה אלקים. שהוי"ה ארגמן, ואלקים תכלת. וזהו, שיתלבש בו הכוהן הגדול לבוא אל הקודש. תולעת שני, צבע אדום, כנגד גבורה. תכלת וארגמן כנגד מלכות וז"א, שהם כלולים בכל אלו הצבעים. ומשום שהכוהן הגדול מתלבש בלבושים של צבעים האלו, נכנס לבפנים ואינם דוחים אותו לחוץ.

.165 הכול נעשה באמונה, במדרגות של המלכות, הנקראת אמונה. שיהיה הכול כעין של מעלה. וע"כ כתוב, בגדי השרד לשרת בקודש. ונקראים בגדי קודש, משום שאינם נקראים קודש, אלא כששורים בהם אלו הצבעים, כמ"ש, בגדי קודש הם.

וכתוב, קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. קודש ישראל, משום שבישראל נראים כל הצבעים, שהם כוהנים ולוויים וישראל, גוונים דחג"ת, לבן אדום ירוק. כוהנים לבן, לוויים אדום, וישראל ירוק, גוונים להיראות בפנים, בקודש.

לבושי הקודש

[לבושי דקדשא]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף נח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף נח.

.166 הנשמה אינה עולה להיראות לפני המלך הקדוש, עד שזוכה להתלבש בלבוש של מעלה. וכן אינה יורדת למטה, עד שמתלבשת בלבוש של עוה"ז.

.167 כעין זה המלאכים הקדושים של מעלה, שכתוב בהם, עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. כשעושים שליחות בעוה"ז, אינם יורדים למטה, עד שמתלבשים בלבוש של עוה"ז. והכול הוא לפי אותו מקום שהולך שם. והנשמה אינה עולה אלא בלבוש המאיר.

.168 אדה"ר, כשהיה בגן עדן, היה מלובש בלבוש כעין של מעלה, לבוש של אור עליון. כיוון שגורש מגן עדן, והיה נצרך לגוונים של עוה"ז, כתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם. מתחילה היו כותנות אור, של אור העליון, ששימש בו בגן עדן.

.169 משום שבגן עדן היה משמש בו אור עליון המאיר, ע"כ כשנכנס אדה"ר לגן עדן, הלביש אותו הקב"ה בלבוש של אותו האור והכניסו שם. ואם לא היה מתלבש תחילה באותו האור, לא היה נכנס לשם. כיוון שגורש משם, היה צריך למלבוש אחר. אז, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור. וכאן כעין זה, עשו בגדי שרד לשרת בקודש, להביאו אל הקודש.

.170 מע"ט של האדם, שעושה בעוה"ז, אלו המעשים מושכים אור של זיו העליון, לתקן לו לבוש לעולם ההוא, להיראות לפני הקב"ה. ובאותו הלבוש שלובש, נהנה ורואה במראה המאירה, כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

.171 וע"כ הנשמה מתלבשת בלבושים מיוחדים בשני עולמות, שיהיה לה שלמות בכל, בעוה"ז שלמטה, ובעולם שלמעלה. וע"כ כתוב, אך צדיקים יודו לשמךָ, יישְׁבו ישרים את פניך. אך צדיקים יודו לשמך, הוא בעוה"ז. יישבו ישרים את פניך, בעולם ההוא.

חושן ואפוד

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף נט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף נט.

.172 אפוד וחושן היו כאחד. כי אפוד הוא מלכות וחושן ז"א. במקום שהוא קיום, שיש מוחין שלמים, עומדים כל אלו י"ב (12) אבנים, נושאות שמות בני ישראל. וכולם י"ב גבולים עליונים, י"ב צירופי הוי"ה, חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קווים והם י"ב. כולם הם שבטי בני ישראל. כי י"ב שבטי בני ישראל הם י"ב צירופי הוי"ה, המושפעים אל המלכות.

.173 כתוב, שֶׁשָׁם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'. ששם עלו שבטים, י"ב שבטים עליונים, י"ב גבולים שבז"א, שורשי י"ב שבטים. והם שבטי י"ה, כי שֵם י"ה הוא עדות לישראל, שעדות היא ג"ר.

.174 פעמיים כתוב שבטים: שבטים שבטי יה. ששם עלו שבטים, אלו השבטים שלמטה, שבמלכות. שבטי יה, אלו השבטים שלמעלה בז"א. עדות לישראל, זה השם הקדוש העליון י"ה, שנקרא עדות. כמ"ש, ועדותי זו אלמדֵם.

ע"כ יש שמות י"ב שבטים בחושן, כנגד ז"א, ויש שמות י"ב שבטים באפוד, כנגד המלכות. י"ב שבטים קדושים עליונים שבז"א, הם י"ב אבנים הקדושות שבחושן. וע"כ הן עומדות למטה בחושן, כעין שלמעלה. וכל אלו השמות של י"ב שבטים, כולם חרותים באלו האבנים, והכוהן הגדול נושא אותם.

.175 יעקב, כשהיה הולך לחרן, כתוב, וייקח מאבני המקום ויָשֶׂם מראשותיו. אלו הן י"ב אבנים קדושות, שהן בחינת י"ב שבטים שבמלכות, חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קווים, וכולן נעשו אבן אחת, כמ"ש, והאבן הזאת אשר שמתי מַצֵבה. ונקראת אבן, משום שכל י"ב אבנים נכללו באבן אחת קדושה עליונה, שהיא למעלה מהם, המלכות, הנקראת אבן, כמ"ש, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים. וע"כ גם בחינת י"ב שבטים שלה נקראים ג"כ אבנים.

.176 ע"כ כאן שׂם אותה הכוהן הגדול על ליבו לזכור אותם תמיד. כמ"ש, ונשא אהרון את שמות בני ישראל על ליבו, לפני ה' תמיד. ומשום זה הכול הוא בי"ב, י"ב אבנים עליונות צפוּנות למעלה, שנגנזו בעליון הקדוש ז"א. והן עניין התורה, ז"א. ויוצאות מקול אחד דק, בינה. י"ב אבנים אחרות צפונות למטה במלכות, כעין אותן שלמעלה בז"א, ויוצאות מתוך קול אחר, שהוא אבן, כמ"ש, משָׁם רועה אבן ישראל, המלכות.

.177 וע"כ כתוב, ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן. זו היא השכינה, שנקראת אבן בוחן, אבן ישראל, שגוללים אותה ומכניסים אותה בגלות. וכתוב, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, בעת הגאולה. ועל שמה נקראים כולם, כל המדרגות היוצאות ממנה, בשם אבנים.

.178 וכמה בחינות אבנים הן באבנים. יש אבנים שהן יסודות הבית, המלכות בבחינת החכמה, שנקראת בית, כמ"ש, בחכמה ייבנה בית. וכתוב, ויְצַו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית אבני גזית. חו"ב שבה נקראות אבנים גדולות, אבנים יקרות. ויש אבנים עליונות יקרות, שהן י"ב, ארבעה סדרים, שלוש לכל סדר, לד' רוחות העולם, חו"ג תו"מ, שבכל אחת מהן ג' קווים, והם י"ב.

כעין זה הם ארבעה דגלים, שהיו הולכים במדבר, שהם י"ב שבטים, שלושה לכל צד לד' רוחות העולם. למזרח, יהודה יששכר וזבולון. לדרום, ראובן שמעון גד. לצפון, אפריים מנשה ובנימין. למערב, דן אשר נפתלי. שד' רוחות העולם הם חו"ג תו"מ, ושלושה שבטים שבכל רוח הם ג' קווים. והכול אחד.

.179 בשעה שהכוהן הגדול היה שם אלו י"ב אבנים, ולבש אותן בחושן ואפוד, אז שרתה עליו השכינה. ואלו י"ב אבנים מפותחות בשמות כל השבטים. וכל שבט נחקק על אבן אחת, והאותיות היו משוקעות באבנים. וכשהאבנים האירו, היו האותיות בולטות לחוץ, והאירו על מה שהיו צריכים.

.180 ובכל שמות השבטים לא היו ב' האותיות ח' ט', אותיות חטא, משום שבכולם לא היה נמצא חטא. ח' שהשם גרם, כי השם חת פירושו ירידה, או נחיתה. יפה הוא שאינו בשמות השבטים. אבל ט', היא אות טובה. ומי שרואה אות ט' בחלומו, טוב לו, משום שבה פתח התורה, כי טוב, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב. והרי היא אות טובה, א"כ למה לא נכתב בשבטים?

.181 משום שב' אותיות אלו סמוכות זו לזו, שהסמיכות שלה מורה חטא. ע"כ לא היו בשבטים. ועוד, כי אות ט' גנוזה ונסתרת, שהיא מורה על יסוד הבינה, והיא מאירה הארת כולן, ואין אור נמצא חוץ מהאות הזו.

כי כל האורות יוצאים מיסוד הבינה, כמ"ש, וירא אלקים את האור כי טוב, שהוא הארת האור שבאות ט', הגנוזה והנסתרת. ועל האות הזאת כתוב, לא ימנע טוב להולכים בתמים, וזהו האור של כל השבטים. וכיוון שהיא גנוזה כל כך, אינה נמצאת בשבטים. ועוד, שכל י"ב שבטים יוצאים מהמסדרון הזה, יסוד דבינה, הנסתר, שהוא אות ט'. וע"כ היא נסתרת וגנוזה ואינה נראית בשבטים.

.182 כל האבנים שהיו בחושן, עומדות בדרך אות ונס. כשהיו מאירות, היו מאירות פניו של הכוהן הגדול, והאותיות היו מאירות ובולטות, שיהיו ניכרות מהאבנים ולחוץ. וכשהיו מאירות פניו של כוהן גדול, אז היה ניכר בליטת האותיות שהוא לטוב. ובזה ניכר הכוהן, אם הוא צדיק או לא. וע"כ הכול היה באות ובנס.

.183 כתוב, ונתת אל חושן המשפט את האוּרים ואת התוּמים. אורים מאירים מה ששואלים. תומים משלימים דבריהם.

.184 חושן ואפוד כנגד אורים ותומים. וזה תפילין וקשר של תפילין, שהם כנגד ב' אלו. כתוב, וראיתָ את אחוריי ופניי לא יירָאו. וראית את אחוריי, שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין. ופניי, תפילין ממש, סוד עליון, שם הקדוש. אחוריי, קשר של תפילין. תפילין הם מראה המאירה, ז"א. קשר של תפילין מראה שאינה מאירה, המלכות.

.185 כנגד זה, אורים מאירים בדבריהם, ז"א, מראה המאירה. תומים משלימים בדבריהם, המלכות, המאירה בהארת חכמה, כמ"ש, וראית את אחוריי, שבה כל השלמות. פנים האורים, אחור התומים. וזה קול ודיבור: קול, ז"א, מאיר לדיבור, המלכות, לדבֵּר. כי הדיבור משלים הדבר. כלומר, שהקול הוא עיקר הממשות, והדיבור משלימו. ועולים תמיד זה בזה, ואינם נפרדים זה מזה לעולם, כי אין להפריד בין הקול לדיבור. וע"כ חושן ואפוד, פנים ואחור, והכול אחד.

.186 חושן ואפוד אינם נפרדים לעולם. ומי שמפריד אותם, כתוב עליו, מפריד אַלוּף, כי הם רומזים לז"א ולמלכות. ושכתוב, ויהי בברוֹח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילָה, אפוד ירד בידו. ואילו חושן אינו אומר. נמצא שהפריד אותם זה מזה.

.187 כל מה שחשוב הוא נסתר וגנוז ואינו נזכר. כתוב, נושאי אפוד בד, ולא נזכר החושן מפני חשיבותו. מה שיותר בגלוי נזכר, כדי שיתכסה מה שבגניזה ובמכוסה. וע"כ נזכר מה שבגלוי יותר, שהוא האפוד.

.188 משום זה, שם העליון הוא סוד שבמכוסה ובגניזה, ואינו נזכר אלא בשם שבגלוי. זה נזכר וזה נגנז. השם הנגנז הוא הוי"ה, השם בגלוי הוא אדנ"י. ע"כ נכתב באותיות נסתרות הוי"ה, ונקרא באותיות אדנ"י. והתכסה זה בזה, השם אדנ"י מכסה את השם הוי"ה, כדי שיהיה כבוד העליון מכוסה וגנוז לעולם. שכל דרכי התורה גלוי וסתום. וכל דברי העולם, בין של עוה"ז ובין של עולם העליון, הם מכוסים וגלויים. כלומר, שבכל דבר יש פנימיות.

.189 כתוב, ויאמרו אליו הגידה נא לנו, באשר למי הרעה הזאת לנו. באשר, סוד החכמה שָאלו. כאן שאלו סוד, שהוא בגילוי, לדעת, אם הוא בא מזרעו של יוסף, אשר הים, כיוון שראה הארון של יוסף, מיד נבקע והיה יבשה, כמ"ש, הים ראה ויָנוס. הים ראה אותו, שכתוב בו, ויָנס וייצא החוצה. מיד נבקע, כמ"ש, הירדן ייסוב לאחור.

.190 וע"כ שאלו את יונה, הגידה נא לנו, באשר למי הרעה. על שכתוב בו ביוסף, באשר אַת אשתו. ורמזו לו במילה, באשר, אם מהזרע ההוא של יוסף אתה בא, התפלל שישתוק הים מאיתנוּ. ושכתוב, למי הרעה הזאת לנו. במילה, למי, רמזו לו, ואם מזרע של יעקב אתה בא, כמ"ש, למי אתה ואנה תלך, והם, אלו שיעקב אמר להם את זה, היו המלאכים הקדושים ששלח לעשיו בשליחותו, וניצל מהצרה ההיא, התפלל גם אתה לאדונך, וישלח מלאכיו ונינצל מהצרה ההיא.

.191 ואם לא, אמור לנו, מה מלאכתך, במה עיסוקך בכל יום. ומאין תבוא, מה אהבתך. מה ארצך, אם היא ארץ הראויה לעונש. ואֵי מִזה עם אתה, אם הוא עמלק, או אחד משבעה אומות הראויות לעונש.

.192 מה השיב להם יונה? ויאמר אליהם, עברי אנוכי, כלומר מזרע אברהם העברי, שהקדיש שם ריבונו בעולם בכל יום. ואת ה' אלקי השמיים אני ירא. הם לא שאלו אותו, אלא דבר שבגילוי ושבמכוסה, לדעת בו. שרמזו לו במילה, באשר, ובמילה, למי, שהוא במכוסה, והשאר שאלו אותו בגילוי. ויונה השיב להם הכול בגילוי.

.193 וייראו האנשים יראה גדולה. כיוון ששמעו שם הקב"ה, מיד יראו, משום שכולם היו יודעים הניסים והגבורות שעשה הקב"ה בים. עוד אמר להם, שהוא בורח לפני הקב"ה. וע"כ אמרו לו, מה זאת עשית, שאתה בורח מלפניו, ואינך עושה מצוותיו?

.194 כל אלו התגיירו אח"כ, כשראו הניסים והגבורות שעשה הקב"ה ליונה בים. וכולם ראו אותו, כשנופל בים, ואותו הדג שעלה ובלע אותו, וכשבא אותו הדג הגדול לעיני כולם, והקיא אותו ליבשה. באו אליו והתגיירו כולם. כמ"ש, מְשַׁמרים הַבְלֵי שווא חסדם יעזובו.

.195 כולם היו גרי צדק והחכימו בתורה, והיו חכמים עליונים. משום שהקב"ה רצה בהם, ובכל אלו המתקרבים אליו ומקדשים שמו בגלוי. כי כשמקדשים שמו בגלוי, שמו הנסתר, הוי"ה, מתעלה על כיסא כבודו, אדנ"י, שנעשה ייחוד הוי"ה אדנ"י, כמ"ש, ונקדשתי בתוך בני ישראל.

.196 וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת. למה בפתיל תכלת? להראות שתכלת, המלכות מבחינת הדין שבה הקשורה עם החסד, מתקשרת בכל. וע"כ, הכול הוא בסוד עליון. שתכלת מקשרת החושן, ז"א, עם האפוד, המלכות.

.197 ויעשו פעמוני זהב טהור, וייתנו את הפעמונים בתוך הרימונים. כתוב, ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני ה'. משום שצריך לקול הנשמע, ז"א, וברכות תשרינה על העולם בזכות הכוהן, שמברך הכול ועושה הכול. פעמון זהב, הוא קול הנשמע, ז"א. רימון, המלכות, שמתמלאת מכל, שמקבלת מכל העליונים.

.198 ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג כְּלִיל תכלת. מעיל האפוד מלכות. כליל תכלת, כי תכלת היא אור הכיסא, ממלכות, שהיא אור השחור שבנר השורף והמכלה כל מה שמתחתיו. והיא תכלת, כשהיא נקשרת באור הלבן שבנר, חסד. וע"כ התכלת היא לאפוד, להיותו אור המלכות.

.199 אלו כלי לבושים של הכוהן בסוד עליון, שיהיו הלבושים שלמטה כעין שלמעלה. וכיוון שמיכאל הוא כוהן גדול, ובא מצד ימין, למה כתוב בגבריאל, האיש לבוש הבדים? הרי לבושים הם לכוהן גדול, ומיכאל כוהן ובא מימין? אלא שהשמאל נכלל תמיד בימין, ע"כ התלבש גבריאל, שמאל, בלבושים שמימין.

.200 גבריאל התמנה שליח לעוה"ז. וכל שליח שהתמנה לעוה"ז, צריך להתלבש בלבושים של העוה"ז. וכן כשהנשמה עולה למעלה, היא מתלבשת בלבוש של מעלה, כדי להיות שם. וכן כשיורדת מלמעלה למטה, היא מתלבשת בלבוש. כל לבוש כעין המקום שהולכת שם. כעין זה, כל השליחים שהתמנו בשליחות בעוה"ז, צריכים ללבוש מעוה"ז.

.201 מעיל האפוד היה לכסות אותו סביב גופו. כשלבש אותו, כתוב, אחור וקֶדם צרתני ותָשֶׁת עליי כַּפֶּךָ. שהחושן מקֶדם והאפוד באחור.

.202 אחור וקדם. בשעה שברא הקב"ה את אדה"ר, נבראו זכר ונקבה. והיו שניהם קשורים זה בזה, הנקבה לאחור והזכר מקדם. עד שניסר והפריד אותם הקב"ה, והתקין אותה, והכניס אותה לפני האדם להסתכל פב"פ. וכיוון שהסתכלו פב"פ, רבתה האהבה בעולם, והולידו תולדות בעולם, מה שלא היה מקודם לכן.

.203 ואחר שחטא אדם ואשתו, ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמה, הולידה חוה את קין. והייתה צורתו צורה של מעלה, ושל מַטה, מהזוהמה של הס"א, מצד שלמטה, מהחיצוניים. וע"כ הוא היה הראשון שעשה מוות בעולם, משום שהצד שלו גרם, להיותו בא מזוהמה של הנחש. הנחש, דרכו הוא לארוב כדי להרוג. הבא מנחש, קין, דרכו לקח והולך. וע"כ כתוב, ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

.204 כאשר הרג קין את הבל, היה נושך אותו נשיכות כמו נחש, עד שהוציא נשמתו והרגו.

.205 וכל הדברים חוזרים ליסוד הראשון, שיצאו משם. ואם לא היה קין מהצד של הנחש, לא היה נמצא כך כלפי אחיו. וע"כ כיוון שראה אדם, שהבל נהרג וקין גורש, אמר, מה אני מוליד מכאן והלאה? נפרד מאשתו מאה ושלושים שנה. ורוחות טמאות נקבות היו באות ומתחממות ממנו, והיה מוליד רוחות ושדים, ונקראים נגעי בני אדם.

.206 אח"כ, קינא, והתלבש בקנאה והתחבר באשתו, והוליד את שת. זהו בדמותו כצלמו, מה שלא היה כן מקודם, באלו הבנים הראשונים, שהיו מקודם לכן.

.207 בתחילה, לפני חוה, הייתה לו התחברות אחרת, לילית. עד שבאה חוה, שהתקין אותה הקב"ה לאדם, והתחברו פב"פ. וע"כ כתוב, לזאת ייקרא אישה, אבל האחרת, לילית, אינה נקראת כך.

.208 משום שאדם וחוה נבראו כאחד, כתוב, זכר ונקבה בראם ויברך אותם, כי שניהם ביחד היו. וע"כ כתוב, אחור וקדם צרתני.

.209 אפוד וחושן, אחור וקדם. החושן מקדם והאפוד באחור. כשהכוהן היה מתלבש בהם, היה דומה לצורה העליונה, ז"א ומלכות, שהם אחור וקדם. אז היו פניו מאירות, והאותיות בולטות ומאירות ועולות למעלה, ואז היה יודע הדבר שצריך.

.210 משום זה תיקון החושן ותיקון האפוד מתקשרים יחד, אע"פ שתיקון של זה אינו כתיקון של זה. והכול אחד. הקישור של זה בזה הוא, שיתאחד החושן, ז"א, באפוד, המלכות, בארבע טבעות המתקשרות במקום זה ובמקום זה, בחושן ובאפוד.

הטבעות הן המרכבות המתקשרות בצד הזה שלמטה לאלו שמלמעלה, והכול הוא אופנים וחיות. שב' טבעות שבחושן הן החיות, יצירה. וב' טבעות שבאפוד הן האופנים, עשיה. והם קשורים זה בזה.

.211 כתוב, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, שהשמיים ז"א והארץ מלכות. כי הכול כעין זה נעשה המשכן, שעשה כעין עולם התחתון, המלכות, וכעין עולם העליון, ז"א. וכל מעשיו של הקב"ה שעשה בעוה"ז, הם כעין של מעלה. אף המשכן כך, כל מעשיו הם כמעשה וכעין עולם העליון.

.212 וזה סוד כל מעשה המשכן, כולם מעשים ותיקונים שלמעלה ושלמטה, כדי להשרות השכינה בעולם, בדיירים עליונים, המלאכים, ובדיירים התחתונים, בני אדם. גן עדן התחתון, מלכות, כעין העליון, בינה. כל הציורים וכל הצורות של העולם, כולם הם שם. וע"כ מעשה המשכן ומעשה שמיים וארץ, ז"א ומלכות, כולם הם אחד.

שׂאו מרום עיניכם

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף ע

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ע.

.213 שׂאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. האם משום שמסתכל האדם בעיניו למעלה, ונושא אותן למעלה, הוא יכול לדעת ולהסתכל במה שלא ניתנה לו רשות לדעת ולראות?

.214 אלא, שאו מרום עיניכם, פירושו, מי שמבקש להסתכל ולדעת במעשיו של הקב"ה, יישא עיניו למעלה, ויראה כמה צבאות, מחנות, מעשים משונים גדולים. ואז, תראו ותשאלו ותאמרו, מי ברא אלה? מי, בינה, ברא אלה. שבינה, הוא מקום הנמצא במרום, גנוז סתום ולא ידוע. עומד תמיד לשאלה, משום שהמקום ההוא לא התגלה.

.215 המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא. המוציא, משום שמקום נסתר וגנוז, בינה, הוציא הכול בעניין הקול היוצא משופר, שהוא ז"א, הנקרא קול, היוצא מבינה, הנקראת שופר. וקול, ז"א בהארת חכמה, הוא מספר של כל הצבאות שלמעלה וחשבון הכול. מספר וחשבון הוא מוחין דהארת חכמה. אמנם הם אינם מתגלים במקום ז"א, אלא משם נמצאת האמונה העליונה, מלכות, בכל צדדים עליונים, חסדים מימין וחכמה בשמאל, שבה מקום גילוי החכמה, עד שנמשכות המדרגות מז"א, ונמשכות למטה למלכות, ונבדלים כמה צבאות למיניהם, וכולם עומדים בחשבון ונקראים בשם.

מרוב אונים ואמיץ כוח, איש לא נעדר. מרוב אונים, ימין. ואמיץ כוח, שמאל. איש לא נעדר, מצדדים הנמשכים מב' הקווים. שלא נחסר משהו, משום שב' צדדים אלו כוללים כל המציאות. ואפילו בקו אמצעי אין חידוש נוסף עליהם, כי הוא רק כולל כל מה שיש בב' קווים, ימין ושמאל.

.216 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. כשהוקם המשכן, והיה מתוקן, כל מי שראה המשכן, הסתכל בו במה שלמעלה ובמה שלמטה, והכול ראה במשכן.

משום שכל מעשי עולם העליון ועולם התחתון נתקנו במשכן. שכל מי שראה הקרסים שבמשכן, והסתכל בהם, היה רואה בהארה שלהם, הארת הכוכבים, משום שכך נמצאים הכוכבים ברקיע.

הללו את ה' מן השמיים

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף עא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עא.

.217 הללויה, הללו את ה' מן השמיים. השבח הזה אמר דוד כנגד הוי"ה, ז"א, כלל השבח של הכול. שתי תשבחות הן כעין השם הקדוש העליון, הוי"ה, כלל התשבחות של הכול. והן, הללו את ה' מן השמיים, ותשבחה האחרונה של ספר תהילים, שהוא כלל תשבחות כולם, שכתוב, הללויה הללו אל בקודשו. אבל זה על עשרה מינים, שכתוב בו עשר פעמים, הללו, כנגד ע"ס דז"א. הללו את ה' מן השמיים, הוא על שבע, שכתוב בו שבע פעמים, הללו, כנגד שבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א. והכול אחד בשם הקדוש.

.218 הללויה, הללו את ה' מן השמיים. הוא התחלת ו"ק, חג"ת נה"י, להתפשט למטה, שזהו ז"א, העומד לשאלה, כלומר, להשגה. כמ"ש, כי שְאל נא לימים ראשונים, אשר היו לפניך, שהם שבעה ימים חג"ת נהי"מ דז"א. עד כאן יש רשות לשאול. וכתוב, לְמִן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, ולמקצה השמיים ועד קצה השמיים, שהוא חסד דז"א. מכאן והלאה כח"ב דז"א אינו עומד לשאלה, משום שהוא מקום נסתר וגנוז.

.219 וע"כ כתוב, הללו את ה' מן השמיים, הללוהו במרומים. אלו הם ב' צדדים ימין ושמאל, חו"ג דז"א. ומכאן מתפשטות כל שאר הספירות למטה במדרגה להיתקן כראוי. הללוהו כל מלאכיו, ב' עמודים נו"ה, העומדים תחת הגוף, ת"ת, שיישען עליהם.

.220 אלו העמודים עומדים בעניין מלאכים, שכתוב עליהם, הללוהו כל מלאכיו, משום שהם שליחי הגוף, ללכת בשליחות אדונם ממקום למקום.

.221 הללוהו כל צבאיו. מקום שיוצאים ממנו כל צבאות הקדושים העליונים, אות ברית קודש, יסוד דז"א. והוא רשום בכל שאר הרבבות היוצאות ממנו. כמ"ש, ה' צבאות שמו, כי אות הוא בכל שאר צבאות ורבבות.

.222 הללוהו שמש וירח. בשמש כל הספירות דז"א, כי השמש ת"ת דז"א, עיקר ז"א, ושאר הספירות הן רק בדרך התכללות בת"ת. השמש להאיר, ובו הכוכבים העליונים המאירים והמזלות. אח"ז חוזר למעלה, לבינה, ושם נתקעים הכול, שכל המוחין דז"א ומלכות ובי"ע יוצאים משם. ועליה אומר, הללוהו שמֵי השמיים. כי השמיים ז"א, שמי השמיים בינה. אח"ז, הללו את ה' מן הארץ, מלכות דז"א, שהיא כנגד אלו, שכתוב אח"כ, אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה עושה דברו.

.223 אלו כוכבים למטה, עומדים בהמשכה שנמשכו מסוד העליון שבז"א, משום שהכול עומד בצורה העליונה. ומשום זה כל אלו הכוכבים והמזלות מגובה רקיע, ז"א, כולם עומדים להנהיג בהם עולם שלמטה ממנו, ומשם מתפשטות המדרגות עד שהמדרגות עומדות בכוכבים שלמטה בעוה"ז, וכולם אינם עומדים ברשותם, אלא ברשות העליון. ועל זה כתוב, יעמדו נא ויושיעוּךְ הוֹבְרֵי שמיים החוזים בכוכבים. והכול ברשות מלמעלה.

נָכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף עג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עג.

.224 והיה באחרית הימים, נָכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות. והיה באחרית הימים, כשיפקוד הקב"ה את בת יעקב, ויקים אותה מעפר, ויתחבר השמש עם הלבנה, ז"א עם מלכות. אז, נכון יהיה הר בית ה', ירושלים שלמעלה, המלכות, שתהיה מתוקנת בתיקוניה להאיר באור העליון.

כי כל אורותיה אינם מיתקנים אלא באור העליון דז"א. ובזמן ההוא יאיר עליה אור העליון, פי שבעה ממה שהיה מקודם לכן. כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתיים. אור החמה ז"א, ואור הלבנה מלכות.

.225 בראש ההרים, ולא בראשי ההרים, אלא אור שיהיה לה אז הוא בראש ההרים. ראש ההרים, כוהן גדול, חסד דז"א. כי חג"ת נקראים הרים, וחסד ראש שלהם. שכולו צד ימין, חסד, והוא שמתקן את הבית, מלכות, ומברך אותה להאיר פניה. ועל זה כתוב, נכון יהיה.

.226 ויתקן אותה, בלבושים, שהם כעין של מעלה, כז"א. והלבושים עומדים בשש, חג"ת נה"י, הכלולים בחסד, כוהן גדול. כמ"ש, ויעשו את הכותנות שֵׁשׁ, ואת המצנפת שש, ואת פַּארֵי המגבעות שש. והבית הזה, כשיהיה מתוקן בראש ההרים, שהוא כוהן גדול, חסד דז"א, אז מתקשר הבית ומתעלה למעלה בקיום העליון, בינה, ויאיר העולם מאור העליון שבבינה. וזהו כמ"ש, ונישא מגבעות, מכל שאר צבאות ומחנות עליונים. ואז כמ"ש, ונהרו אליו כל הגויים.

.227 בשעה שהכוהן למטה, בעוה"ז, פורש ידיו, אז רוח עליון, בינה, מאיר ויוצא, וכל הנרות, כל הספירות דז"א, מאירים. ואורות נמשכים ומאירים ומתקשרים אלו באלו, עד שיאירו פניה של כנ"י, המלכות, והכול הוא ע"י אור הראשון, הכוהן, חסד. וכשהכוהן מתעורר למטה, מתעורר למעלה, ובמעשים שלמטה מתעוררת התעוררות שלמעלה.

.228 וע"כ, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים. כי עתה, כל שאר עמים עכו"ם, יש להם ממונה ברקיע עליהם. ובעת ההיא, יבעֵר אותם ויפיל אותם הקב"ה מממשלתם. כמ"ש, יפקוד ה' על צבא המרום במרום. וכיוון שכולם יעברו מממשלתם, אז ישגב הקב"ה לבדו, כמ"ש, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. ואז, ונהרו אליו כל הגויים. כמ"ש, והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה', אל בית יעקב.

.229 והכול הוא בשעה שהכוהן, ראש ההרים, חסד, יאיר למלכות. והכול בשש, שבכל הו"ק יאיר לה.

לפעמים משבח עצמו ולפעמים משפיל

[זמנין משבח גרמיה וזמנין מאיך]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף עה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עה.

.231 צעיר אנוכי ונבזה, פיקודיך לא שכחתי. דוד המלך לפעמים היה משבח את עצמו, כמ"ש, ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם. וכתוב, נאום דוד בן ישי, ונאום הגבר הוקם על משיח אלקי יעקב. ולפעמים עשה עצמו עני, כמ"ש, כי עני ואביון אני. וכתוב, צעיר אנוכי ונבזה. והוא אמר, אבן מָאסו הבונים הייתה לראש פינה.

.232 כשהיה עולה במדרגת השלום, ומתעלה בדין אמת, והיה שולט על שונאיו, היה משבח את עצמו. וכשראה את עצמו בצרה ושונאיו היו מצֵרים לו, אז השפיל עצמו, והיה קורא את עצמו, עני, צעיר מכל, משום שלפעמים היה מושל, ולפעמים היה בצרה משונאיו.

.233 ועכ"ז היה שולט עליהם תמיד ולא יכלו לו. ודוד המלך תמיד היה משפיל עצמו אל הקב"ה, שכל מי שמשפיל עצמו לפני הקב"ה, הקב"ה מגביה אותו על הכול. ומשום זה הקב"ה רצה בדוד בעוה"ז ובעוה"ב. בעוה"ז, כמ"ש, וגַנוֹתי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. בעוה"ב, כמ"ש, וביקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, ופחדוּ אל ה' ואל טובו באחרית הימים. דוד הוא מלך בעוה"ז, ודוד יהיה מלך לעוה"ב. וע"כ אמר, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.

.234 בשעה שהשמש, ז"א, מחזיר פניו ואינו מאיר אל הלבנה, מלכות, עובר האור מהלבנה, ואינה מאירה. אז היא בעניות מכל הצדדים, ונחשכת, ואין לה אור כלל. וכשהשמש חוזר כנגדה ומאיר לה, אז פניה מאירות ומתקשטת לשמש, כמו נוקבא שמתקשטת לזכר. ואז היא בממשלה בעולם.

.235 דוד היה מעטר את עצמו כמו הלבנה, כי דוד הוא מלכות. לפעמים עני, ולפעמים בעשירות על הכול. ומשום זה היה אומר, צעיר אנוכי ונבזה. ועכ"ז, פיקודיך לא שכחתי. כעין זה יש לאדם להיות נבזה בעיניו, ולהשפיל עצמו בכל, שיהיה כלי, שהקב"ה רוצה בו.

קו המידה וקנה המידה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף עז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף עז.

.236 ויָבֵא אותי שמה והנה איש, מראהו כמראה נחושת ופתיל פשתים בידו, וקנה המידה, והוא עומד בשער. זה ראה יחזקאל בנבואה. והאיש הוא השליח בלבושים, גבריאל.

.237 כאן אומר, איש, ואינו אומר, איש לבוש הבדים. אלא בשעה שעושה שליחות לעשות דין, או להראות דין בחיזיון, נקרא לבוש הבדים. כפי השליחות כך משתנה המראה שלו ומשתנה בלבושים. אמנם הוא תמיד בצד שמאל, שגבריאל וכל אלו הבאים מצידו, הם בשמאל המרכבה.

.238 כאן התלבש בלבוש הרי נחושת, הנוגה שמצד הקדושה. וגבריאל הביא מידה לעשות מדידה.

.239 המידה אינו ניצוץ הקשה הנעלם והגנוז, אלא מניצוץ הקשה יוצא קנה המידה למטה, שהגליד מהאור שנעזב מניצוץ הקדוש בעת שהסתלק למעלה, וגולף שָׁם בתוך הספיריוּת, הנוצץ שאינו נודע, שהוא רדל"א. וע"כ נמצא קנה המידה ההוא במדידות המידה, הנמצאת למטה בעוה"ז.

מידה זה המסך, שמתוך ההכאה שלו בהתפשטות אור העליון, יוצאים כל שיעורי קומה הנמצאים בא"ק ואבי"ע. והמסך הזה נתקן בכלי מלכות. אמנם יש ב' בחינות מלכות: מנעולא ומפתחא. ע"כ יש ג"כ ב' מיני מסכים: מסך דמפתחא ומסך דמנעולא. מסך דמפתחא נקרא קו המידה. מסך דמנעולא נקרא קנה המידה או ניצוץ הקשה.

מסך דמנעולא נגנז ברדל"א, ושימש רק בפרצופי א"ק ולא באבי"ע. ואיך אפשר שהמסך הזה היה ביד גבריאל, וישמשו עימו בעוה"ז לבניין הבית? הלוא הוא נגנז ברדל"א, ואינו אפילו בעולם אצילות? אלא קנה המידה אינו ניצוץ הקשה, אינו המסך דמנעולא עצמו, שגנוז ברדל"א, אלא שמניצוץ הקשה יוצא קנה המידה, שהגליד מהאור, שנעזב מניצוץ הקדוש בעת שהסתלק למעלה.

כי בשעה שהמסך דמנעולא הסתלק למעלה לרדל"א ונגנז, עזב והשאיר למטה במקומו את הארתו. והארה זו שעזב היא הנקראת קנה המידה. וכיוון שמלכות זו ששימשה בפרצופי א"ק, היה מקומה בנקודה דעוה"ז, נמצא שההארה הזו, שהמלכות דמנעולא עזבה, נמצאת בעוה"ז למטה. וע"כ נמצא קנה המידה ההוא במדידות המידה, הנמצאת למטה בעוה"ז, ואפשר למדוד עימה את ביהמ"ק בעוה"ז.

.240 לפעמים משתמשים בקנה המידה, ולפעמים בקו המידה. וע"כ פתיל פשתים, קו המידה. וקנה המידה הוא מידה לעשות מדידה. כל המדידות של יחזקאל היו בקנה המידה, ולא בפתיל פשתים, קו המידה. ובמעשה המשכן הכול היה בקו המידה, מסך דמפתחא.

.241 במשכן, במדידה שלמטה, שהוא קו המידה, פתיל פשתים, כשהתחיל להתפשט, היה בכל אמה קשר אחד, שעד הקשר היה שיעור אמה. ובמידת האמה ההיא היה מודד. וע"כ אפילו כשמודד כמה אמות, נקרא אמה ולא אמות. משום זה כתוב, אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה, והרוחב ארבע באמה. ולא כתוב ארבע אמות, משום שהיה מודד אמה לכל צד. כלומר, שאין כאן אמה חדשה, אלא אותה האמה היה הולך וכופל לכל צד שצריך.

.242 וקו המידה הזו יוצא מהמאור שלמעלה, בינה, שהמדידה שלמטה במלכות נמצאת מהמדידה שלמעלה, בבינה. המדידה שלמטה היא אלף ו-500 בחינות, וכל בחינה 12,000 אמות, וע"כ אמה אחת הולכת בכולם, שכל אמה תופסת שיעור זה. ואותה אמה שבקו המידה, שזה מדד אותה, הולך עוד ומתפשט קו המידה ונגלית בו אמה שנייה, ומודד עוד אמה. וכן בכל אלו המידות.

קנה המידה, מסך דמנעולא, נמשך ממלכות עצמה. קו המידה הוא מסך דמפתחא, שפירושו שהמלכות ממותקת בבינה, וקיבלה צורת בינה. והמדידה הנמצאת למטה במלכות אינה מכוח עצמה, כמו קנה המידה, אלא נמצאת מהמדידה שלמעלה. שמכוח עליית המלכות לבינה, קיבלה ממנה הקטנות והגדלות, וכל המדידות שבמדרגותיה.

כל אמה פירושה שיעור מידת המוחין, שאפשר להמשיך מלמעלה למטה. והנה המוחין באים בג' קווים, שקו ימין חסדים, וקו שמאל חכמה, וקו אמצעי כלול משניהם, מחסדים ומחכמה. היריעות הן שמיים, ז"א, וחכמה מכוסה בו, ורק החסדים לבדם מאירים בו.

המוחין דהארת חכמה ספירותיהם אלפים. המדידה שלמטה, מדידה הנמשכת מלמעלה למטה, היא אלף ו-500 בחינות, קו וחצי קו: קו ימין שלם, אלף, וחצי קו אמצעי מחסדים שבו, חצי אלף, 500. אבל אלף ו-500, שמקו שמאל ומחצי קו האמצעי מחכמה שבו, אינן מתגלות בו.

אמנם אע"פ שרק אלף ו-500 הימנים נמשכים, שהם רק החסדים, אל תטעה שהם חסדים בלבד בלי התכללות מקו שמאל, חכמה, ע"כ נאמר, וכל בחינה 12,000 אמות, כי 12 הוא ד"ס חו"ג תו"מ, שבכל אחת ג' קווים, שכל בחינה מ-אלף ו-500 כלולה מ-12,000 אלו, שיש בהם בהכרח הארת השמאל. אמנם מה שנבחנים לקו וחצי של ימין, משום השליטה לימין, והשמאל רק בהתכללות.

.243 שמונה ועשרים באמה, אורכה של אמה אחת. ורוחבה ארבע באמה, הוא באותה האמה. אין בהם שינוי מאמה לאמה, כי כל אחת מאירה רק בחסדים. וע"כ נבחנים לאמה אחת. נמצא שאמה אחת היא ל"ב (32) שְׁלישים, כמ"ש, וכל בַּשָׁליש עפר הארץ.

שָׁליש פירושו, הארת החכמה שבשמאל. מידת האורך והרוחב היא הארת השמאל המלובש בחסדים. כי אור החכמה מכונה אורך, ואור החסדים מכונה רוחב. ע"כ מכנה אותם ל"ב שלישים, שהם כ"ח (28) וד'. והם ל"ב כנגד ל"ב שבילים של החכמה היוצאים מלמעלה. אבל השליטה היא להארת חסדים בלבד.

.244 וכאשר נעשתה מידת האורך במדידה הזו, הם ארבעה צדדים באותו האורך, כנגד חו"ג תו"מ, וכל צד הוא שבע אמות, שהם חג"ת נהי"מ, וע"כ עולים אלו שבע אמות לארבעה צדדים, בעניין שבע, שהם כ"ח שבאורך, משום ששבע הוא עליון בכל. כי שבע הוא המלכות, חכמה תתאה. וכל ל"ב נתיבות החכמה כלולים בשבע, בשם הקדוש, במלכות הנקראת, שם קדוש.

.245 והרי כתוב, מידה אחת לכל היריעות. הלוא משמע שיש בכל יריעה הרבה אמות, וצריך הכתוב לומר שמידה אחת לכולן? ודאי מידה אחת, אמה אחת. אע"פ שהתפשט קו המידה אמה אחר אמה, וזה אחר זה, אינו מוסיף כלום על האמה הראשונה, כי כולן מאירות רק בחסדים. ונמצא, כי אותה האמה חוזרת ונכפלת. וזה שמשמיענו הכתוב, והכול בא במוחין של המאור שלמעלה, בינה. שיהיה למעלה ולמטה, בבינה ובמלכות, מידה אחת.

.246 והמידה הזו יותר בקדושה. כי יש מידה אחרת, לכסות על עשר היריעות שבפנים, כלומר, המִכְסה של יריעות עיזים. המידה האחרת, המְכַסה, היא עולה בחשבון ד"ל (34). ואלו היריעות שבפנים הן בחשבון ל"ב. ולכן מכסים אלה על אלה, ל"ב בפנים ל"ד בחוץ.

.247 המידה הראשונה קדושה בצבעים קדושים: שֵׁש מוֹשזָר ותכלת וארגמן ותולעת שָׁני. הרומזים על חג"ת ומלכות: שש חסד, תולעת שני גבורה, ארגמן ת"ת, תכלת מלכות. וכל החשבון עולה ל"ב, כ"ח באורך וד' ברוחב.

והמידה השנייה של יריעות עיזים, שבחוץ, המְכַסה על זו, עולה לחשבון ד"ל, שלושים אמה אורך וד' רוחב. כמ"ש, אשרי משכיל אֶל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ביום רעה ממש, עם הדינים בעצמם, ימלטהו ה'. כי יריעות עיזים, שרומזות על דלות ודינים, הן מכסות ומגנות על הקדושה, שהיא יריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, שלא יינקו מהן החיצוניים.

.248 החשבון בפנים, ביריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, הוא ל"ב נתיבות החכמה. ובחשבון שמבחוץ, כתוב, ועשית יריעות עיזים. השם עיזים מורה על דינים עזים וקשים.

הגוון שלו הוא לתת לו שיכסה על הקדושה, ומשום זה צריכים יריעות עיזים. הדינים שבהן שומרים על הקדושה, שלא יוכלו החיצוניים להידבק בקדושה, במשכן יריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני. כמ"ש, אל גינת אגוז ירדתי. אגוז, יש לו קליפה המכסה על המוח שבו. אף כך בכל דבר דקדושה, הקדושה בפנים והס"א בחוץ. כמ"ש, רשע מכתיר את הצדיק. וע"כ נקרא אגוז.

.249 באותו שמבחוץ, ביריעות עיזים, כל המוסיף גורע. כמו פָּרֵי החג, שמתמעטים והולכים, משום שמקריבים אותם על אוה"ע, החיצוניים. אף כאן, במה שבפנים כתוב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות. ובמה שמבחוץ כתוב, עַשְׁתֵי עשרה (11) יריעות, מוסיף אות ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע אחד מחשבון שתי עשרה, מחמת הוספת ע' על שתי עשרה.

מוסיף חשבון, וגורע. מוסיף חשבון, כמ"ש, אורך היריעה האחת שלושים באמה ורוחב ארבע באמה. ויריעות הפנימיות לא היו אלא כ"ח אורך, וכשעולה לחשבון, נגרע, שעולה לחשבון ד"ל. שאין קשה בכל מיני השמות של עניות, כאותו שנקרא דל. ומשום זה, כשעולה יותר בחשבון, הוא עולה בגירעון.

.250 וכשגורע בחשבון, הוא עולה בהתעלות, כי עולה לל"ב נתיבות החכמה, שהוא כל האמונה, המלכות, השם הקדוש. וע"כ הגורע עולה, והמוסיף גורע. זה עולה וגורע, וזה גורע ועולה. זה בפנים, יריעות שש מושזר, שהוא גורע ועולה. וזה מבחוץ, יריעות עיזים, שעולה וגורע.

.251 קו המידה הזה התחיל להתפשט ומדד מידה לקרשים. כמ"ש, ויעש את הקרשים לַמִשכן עצי שיטים עומדים. ואלו הקרשים הם השׂרפים שבעולם הבריאה. כמ"ש, עצי שיטים עומדים. וכתוב, שרפים עומדים.

.252 מדידת מידה זו היא עשר אמות אורך הקרש ואמה וחצי אמה רוחב. כאן כתוב, עשר אמות ולא כתוב עשר באמה, כמו ביריעות. אלו עשר אמה, הן שלוש שלוש שלוש, שהן תשע, חב"ד חג"ת נה"י דשרפים, ואחת השורה עליהן, רוח אחד השורה עליהם, האחוריים של מלכות דאצילות, שליטת החכמה.

וכיוון שיש כאן ב' שליטות, שליטת החסדים ושליטת החכמה, ע"כ נקראות אמות, לשון רבים. משא"כ ביריעות, שלא היה שם אלא שליטה אחת של חסדים בלבד, וע"כ נקראות אמה.

.253 שיעור אמה כוללת כ"ח אורך וד' רוחב, הן ל"ב. וכאן שיעור י"א (11) וחצי, עשר אורך, ואמה וחצי אמה רוחב, שהן ביחד י"א אמה וחצי אמה, שהן עולות לשיעור י"ב (12). ואינן עולות, כי חסר להן חצי, משום שחסרות מאופנים, חסרות המלכות, הנקראת אופנים. כי הן רק ג"פ שלוש, שהן תשע חב"ד חג"ת נה"י, וחסרות המלכות שלהן.

במרכבה הקדושה כ' (20) קרשים, לצד ימין עשרה, ולצד שמאל עשרה, עד שעולים לשרפים עליונים, ב' קווים ימין ושמאל דשרפים, הנבחנים לעליונים, וקו אמצעי נבחן לתחתון. ואח"כ עולה הקדושה עד שמתעוררים כולם בבְּריח התיכון, שמקבלים קו האמצעי. ואלו ג' קווים ברת"ס, חב"ד חג"ת נה"י. אבל חסרה בהם המלכות. וע"כ יש בהם חצי אחד בלי שלמות. והם רק י"א וחצי ולא י"ב שלמים.

המלכות החסרה היא מלכות דמנעולא, כי יש רק מלכות דמפתחא, יסוד, וע"כ נחשבת המלכות שחסרה חצי פרצוף שלה שמחזה ולמטה, מ"ה (45) אורות. י"ב הם ג' קווים, שבכל קו חו"ג תו"מ. וכיוון שהמלכות, פרצוף הי"ב שבהם, היא רק חצי פרצוף עד החזה, נמצא שאין בהם אלא י"א פרצופים וחצי פרצוף.

ומשום שחסרים מבחינת עצם המלכות, אין בהם אלא רק חצי פרצוף המלכות שעד החזה שלה, שעד שם נחשבת לט"ר שבה עד היסוד, וחצי פרצוף שמחזה ולמטה חסר, וע"כ אינם אלא י"א וחצי. וע"כ הקרשים הם ג' קווים, שהם עשרה לימין ועשרה לשמאל, ובריח התיכון. והמלכות לא נזכרת בהם, כי חסרה מהם.

.254 מדידה של י"א וחצי לעשרים קרשים, הם 230, כי עשרים פעמים י"א וחצי הם 230, וכל זה עומד במדידה בחשבון. וכך עולה כל חשבון היוצא ממדידה הזו שבשרפים.

.255 יריעות המשכן, סודות עליונים, השמיים, ז"א, כמ"ש, נוטה שמיים כיריעה. עולים בחשבון ל"ב. ויש יריעות שש מושזר ותכלת וארגמן ותולעת שני. ויש יריעות עיזים. והכול בעניין שלמעלה, שמיים, לדעת חכמה של כל בחינה וכל דבר.

וע"כ מבחין האדם בין טוב לרע, בין יריעות שש מושזר, שהן טוב, ליריעות עיזים, שהן רע. בין החכמה לחסדים: בין יריעות שש מושזר, שהן בשליטת החסדים, ובין הקרשים, שהם גם בשליטת החכמה.

והתבאר עניין המדידה הראשונה, שהייתה באמה, אלף ו-500 בחינות, שבכל בחינה 12,000 אמה.

.256 הארון עומד בחשבון, ממי שלוקח, וממי שמקבל, וממה שיש בו. שמקבל מב' צדדים ימין ושמאל, ולוקח מאותם ב' צדדים. ע"כ הוא אמה מימין ואמה משמאל, וחצי אמה של עצמו. ומשום זה כתוב, אמָתיים וחצי אורכו. אמתיים, מב' צדדים ימין ושמאל. וחצי, של עצמו. זהו באורך. ברוחב ובקומה הם אמה וחצי. אמה אחת מצד שלוקח יותר, כעין שלקח מימין ושמאל. וחצי של עצמו. הארון, המלכות, מקבל מכולם, ונמצא בחשבון של כולם.

מידת האורך רומזת על הארת החכמה. מידת הרוחב רומזת על הארת החסדים. מידת הקומה רומזת על הארת החכמה הנמשכת ע"י קו האמצעי. מידת האורך נבחנת ללקיחה בלי קבלה. כי תחילה לוקח החסדים שבקו ימין, ואח"כ לוקח החכמה שבקו שמאל. ומטרם שהחכמה מתלבשת בחסדים, אין הארת החכמה מתקבלת. וכן החסדים אינם מתקבלים, משום שיש מחלוקת בין ימין ושמאל.

הרי שיש לקיחה, שכבר לקח הארת ב' הקווים. ואין קבלה, כי אין מאירים בו. אלא אח"כ, כשמקבל החסדים ע"י קו האמצעי, באים החסדים לידי קבלה, שזה הרוחב. ואח"כ, כשמקבל הארת החכמה מתוקנת בחסדים ע"י קו האמצעי, באה החכמה לידי קבלה.

וכך יש להבחין בחינתו עצמו של המקבל ג' מידות הללו, שמקבל מב' צדדים ימין ושמאל, הימין שברוחב, והשמאל שבקומה. ולוקח מאותם ב' צדדים, ימין ושמאל שלוקח באורך, ע"כ הוא אמה בצד ימין, חסדים, ואמה בצד שמאל, חכמה, וחצי של עצמו, החצי של המקבל עצמו, מלכות, הנבחנת לחצי מידה. ומשום זה כתוב, אמתיים וחצי אורכו. אמתיים מב' צדדים, מימין ומשמאל שלוקח באורך, והחצי של המקבל עצמו, מלכות, חצי אמה.

ברוחב ובקומה הם אמה וחצי, כלומר, אמה וחצי רוחבו ואמה וחצי קומתו. אשר האמה רומזת, אמה אחת מצד שלוקח יותר, שהרוחב מקבל יותר צד החסדים, ימין, והקומה מקבלת יותר צד השמאל, הארת חכמה. שהם כמו הימין ושמאל שלוקח באורך, כן הרוחב חפץ יותר בימין, והקומה חפצה יותר בשמאל. וע"כ הם כל אחד אמה, וחצי של עצמו, בחינתו של המקבל עצמו, חצי אמה, המצטרף הן ברוחב והן בקומה.

כי אין דבר שורה אלא על דבר. וע"כ צריכים להזכיר בכל אחד גם מידת המקבל עצמו, שעליו שורה הימין, או השמאל, או שניהם יחד. ולפיכך באורך, הכולל ב' קווים בזה אחר זה, הוא אמתיים וחצי. וברוחב, שהוא רק חסדים מקו האמצעי, אמה וחצי. ובקומה, שהיא חכמה שבקו אמצעי, אמה וחצי.

.257 התכללות הארת חכמה נקראת זהב. לכן הארון מצופה בזהב בפנים ובחוץ. זהו שיעור העומד במדידה ראשונה שביריעות, והכול עומד בעניין אחד. השולחן ג"כ כעין שמדד בשיעור הראשון שביריעות.

.258 אבל מדידה שבארון הנמצא בתורה, ובמדידה הראשונה כמו ביריעות, אין לעשות בה שיעור גדול יותר מכפי שנגלה לחכמים העליונים, לדעת בה החכמה, ולהבחין בין טוב לרע, בין חכמה עליונה לחכמה שבמלכות. כל מעשי המשכן האחרים, כולם היו במדידה של אמה במידה כמו ביריעות, חוץ ממידת החושן, שהיא זרת.

.259 הכותונות של אהרון ובניו נעשו בקודש, אע"פ שלא נזכר בהן מידה, כי הכול היה בשֵׁשׁ, בחסד הכולל ו"ק, חג"ת נה"י, ובמעשה של שש, בשישה חוטים חג"ת נה"י דז"א, ועומד ומתקיים בשש. וכל התיקונים שבמשכן היו להתלבש ולהיתקן בהם שש, חג"ת נה"י דז"א, ובשש, שהוא חסד.

.260 כל המדידות שבמשכן היו בקו המידה. וקנה המידה היה במדידה של יחזקאל, מטעם שהוא בית להתקיים במקומו, באלו הכתלים, באלו החומות, באלו הפתחים, באלו הדלתות. כדי שיהיה הכול במידה. אבל לעת"ל, במדידת הבית של יחזקאל, כתוב, ורָחֲבָה ונָסְבה למעלה למעלה. כי בשעה שיתחילו לבנות בקנה המידה, היא עולה למעלה למעלה לאורך ולרוחב, שתהיה התפשטות הבית לכל הצדדים, ולא יסתכלו עליה לרע, שהכול יהיה קדוש.

אע"פ שקנה המידה, הארת המסך דמנעולא, אין עליה זיווג קודם גמה"ת, מחמת הדין שבה. אבל לעתיד, בבית של יחזקאל, כבר לא יהיה דין במנעולא, ולא ייראה בה שום רע, ע"כ תהיה המדידה בקנה המידה. כי לא יהיה דין בעולם, ומשום זה הכול מתקיים על קיומו בקיום שלם. כמ"ש, ולא ירגז עוד, ולא יוסיפו בני עוולה לענותו.

.261 כל המידות וכל המדידות נמצאות בעוה"ז, כדי שיתקיים העוה"ז כעין של מעלה, לקשר עוה"ז בעולם העליון, שיהיה הכול אחד. אבל בזמן שיתעורר הקב"ה לחדש העולם, אז יימצאו כל העולמות בעצמם בעניין אחד, כמו עולם העליון, ויהיה כבוד הקב"ה בכולם. ואז כתוב, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ששמו, מלכות, הוא אחד מצד עצמו, כמו הוי"ה.

שם מ"ב וע"ב

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף פו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף פו.

.262 כתוב, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד העליון, העומד בגניזה, אינו עומד אלא ליראיו. שהם יראים את הקב"ה תמיד, והם ראויים לאלו סודות עליונים, ושיהיו בהם אלו סודות עליונים בגניזה ובסתימה כראוי, משום שהם סודות עליונים. אבל, ובריתו להודיעם, הסוד, שעומד בברית קודש, להודיעם, משום שהוא מקום העומד לגלות ולדעת. כי היסוד מגלה הארת החכמה במלכות. להודיעם, ע"י המלכות.

.263 סוד ה' ליראיו. אלו הסודות עומדים ביראה. ואלו יראי חטא, הם ביראה באלו סודות העליונים, שלא לעסוק בהם. אבל, ובריתו להודיעם, לדעת ולפרש הדברים, משום שהם דברים העומדים לפרש אותם. כי ע"י היסוד מתפרשים הסודות, ואין פחד לעסוק בהם.

.264 במ"ב (42) אותיות נחקק העולם, המלכות, ומתקיים. כיסוי האורות והעלמתם מכונה חקיקה. וגילוי האורות מכונה קיום, המוחין המקיימים המדרגה. וכולן הן עטרה של השם הקדוש. כי שם מ"ב הוא ג"ר כח"ב, שנעשים עטרה למלכות, הנקראת שם.

כאשר מתחברות מ"ב אותיות להיות משפיעות, עולים באותיותיו למעלה, בבינה, ששם מתגלים בראשונה, ויורדים למטה, לז"א, ומתעטרות עטרות בו לד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ עד החזה, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. ויכול להתקיים, כלומר, לקבל המוחין האלו מבינה, שמתקיים על ידיהם.

ג' בחינות בשם מ"ב:

א. עיקר צורתו, המוחין כח"ב שבאו"א עילאין, שהם חכמה. והם ד' אותיות הוי"ה פשוטה, כתר. ועשר אותיות שיש בהוי"ה מלאה, חכמה. וכ"ח (28) אותיות שבמילוי המילוי של שם הוי"ה, בינה. וביחד הם מ"ב אותיות.

ב. צורת מלך החקוק על חותם, ג' הקווים שיצאו בישסו"ת, בינה, שבאלו ג' קווים דבינה נחתמו כל העולמות, שדומים להם. כמו הצורות בנחתם, הדומות אל הצורות שבחותם.

אבל או"א עילאין, אע"פ שהם עיקר המוחין דג"ר, מ"מ אינם נחשבים לחותם את המוחין של העולמות, משום שבהם אין הי' יוצאת מאויר שלהם. ושם מ"ב, הוא ב' שמות אהי"ה, שיש באהי"ה אשר אהי"ה, שהם בגי' מ"ב.

ג. שם מ"ב בצורת חותם של שעווה. והוא ג' הקווים של ז"א, שמורה שיש בו ב' פעולות:

א. שהוא נחתם ע"י החותם המקורי, בינה.

ב. שהוא חותם את צורות המוחין שבמלכות. כמו שעווה, שאחר שנחתמת, יכולה להיות גם חותם לחתום על דבר אחר.

וכאן מתחיל בשם מ"ב שבבינה, שהוא החותם המקורי, ואחריה בשם מ"ב שבז"א. ומבאר, איך האותיות של שם מ"ב שבז"א יוצאות וחותמות את המלכות, ואח"כ מרמז על שם מ"ב שבאו"א.

.265 ואח"כ יוצאות האותיות משם מ"ב שבז"א, עשרה מאמרות ול"ב (32) אלקים שבמעשה בראשית, שביחד מ"ב, המאירים בז"א, ובוראים העולם, המלכות, למעלה ולמטה, שהיא נקודת החולם, החוצה את המלכות לשניים, כו"ח נשארו למעלה, ובינה ותו"מ ירדו למטה, לעולם הבריאה.

כו"ח נשארו בעולם הייחוד, אצילות. בינה ותו"מ ירדו לעולם הבריאה, עולם הפירוד. ואח"ז חזרו ועלו בינה ותו"מ מבריאה לאצילות בנקודת השורוק, ואז נקראים הרי בָתֶר.

כי בינה ותו"מ אחר עלייתם לאצילות נפרדו מהימין, מכו"ח, שנעשתה ביניהם מחלוקת, ודומים כמו שבותרו זה מזה. והם הרי הפירוד המוּשקים, כאשר צד דרום, קו ימין, מתחיל להתקרב לקו השמאל, ואז נוזלים מים, והרי הפירוד, קו השמאל, מוּשקים. ובכוח זה שלמעלה שבז"א נמשכים המים. והכול הוא בשמחה.

.266 כשהמחשבה, החכמה, עולה ברצון החדווה ממכוסה מכל המכוסים, כתר, מגיע ונוזל ממנו אור אחד, בינה, ומתקרבים זה לזה, שהחכמה מתייחדת עם הבינה. וזהו עיקר צורתו של שם מ"ב, המוחין דכח"ב. ד' אותיות הוי"ה פשוטה ועשר אותיות הוי"ה במילוי, וכ"ח (28) אותיות מילוי המילוי, שהם כח"ב, והם ביחד מ"ב אותיות.

.267 ואלו מ"ב אותיות הן סוד עליון, ובהן נברא עולם העליון, ז"א, ועולם התחתון, המלכות. והן קיום כל העולמות, כמ"ש, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד האותיות החקוקות שבשם מ"ב, בחקיקותיו הוא בגילוי.

חקיקה מורה העלם וסוד. ואותיות השם מ"ב חקוקות ושקועות, כי החכמה אינה מתגלה בהן. ע"כ כתוב עליהן, סוד ה' ליראיו. אבל לפי מידת חקיקתן בשם מ"ב, הן מתגלות בשם ע"ב במלכות. סוד ה' ליראיו, בשם מ"ב. ובריתו להודיעם, בשם ע"ב שבמלכות.

.268 כתוב, ונתתָ אל חושן המשפט את האוּרים ואת התוּמים. את האורים, שמאירים, שזהו מראה המאירה, ז"א, חקיקות האותיות של השם הקדוש מ"ב, שבהן נבראו העולמות, והאותיות היו שקועות בו, בהעלם החכמה. ואת התומים, האותיות הכלולות במקום המראה שאינה מאירה, המלכות, שהיא מאירה בע"ב (72) אותיות חקוקות, בשם הקדוש. שהשם ע"ב הוא גילוי אור החכמה שבמלכות. וכולם נקראים יחד אורים ותומים.

.269 כאשר אותיות השם מ"ב שקועות בחושן המשפט, באותו כוח מאירות אותיות אחרות שבשבטים. מאירות או שחושכות, הכול באותיות של השמות הקדושים, השם מ"ב. ואלו אותיות באות על עניין התורה, שמתגלות בז"א, הנקרא תורה. וכל העולמות נבראו באלו האותיות. אלו השמות דמ"ב, היו גנוזים ושקועים בחושן, ואותיותיהם של שמות השבטים היו בולטות למעלה. וע"כ הכול הוא מאלו האותיות.

.270 כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. אות ב' שהתורה מתחילה בה, ב' דבראשית, ב' בראה בכוח העליון, בכוח אלו האותיות שבשם מ"ב. ב' נקבה, מלכות. א' דכורא, ז"א. כמו שהב' בראה, כך א' הוציאה כלל של כ"ב (22) אותיות, שהיא אֵת, הכוללת כ"ב אותיות מא' עד ת'.

.271 אות ה' של השמיים, מורה על זיווג אחד עם שמיים, בינה המשפיעה לשמיים, לז"א, לתת לו חיים ולהשרות עליו המוחין. ו' של ואת הארץ, ז"א, היא לתת מזון למלכות, לארץ, ולתקן לה הספקה הראויה לה. ו' של ואת, מורה על כ"ב אותיות, כי אֵת מורה על כ"ב אותיות מא' עד ת', שמהם ניזונה הארץ, המלכות.

והארץ כוללת אותן לתוכה, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים, שכל צינורות השפע של ז"א הולכים אל המלכות. ואת הארץ, מורה שמלכות מקבצת לתוכה הכול ומקבלת אותם. הארץ לקחה הו' וקיבלה אותה, להיות ניזונה ממנה.

.272 וזהו, שהמשכן לא הוקם אלא ע"י משה, משום שמצד משה, ז"א, התעוררה מדרגה עליונה, בינה, לקיים את המשכן, מלכות, שיהיה קיום הכול. כמ"ש, ויָקֶם משה את המשכן. שהקימה שלו הייתה באלו האותיות שנבראו בהן שמיים וארץ, בשם מ"ב.

.273 משום זה, כל עבודות שבמשכן, בצלאל עשה בחקיקת האותיות שנבראו בהן שמיים וארץ, השם מ"ב. וע"כ נקרא, בצלאל, משום שהיה יודע בצלאל חקיקת האותיות שנבראו בהן שמיים וארץ. ואם לא היה יודע אותן בצלאל, לא היה יכול לעשות אלו עבודות שבמשכן. אלא כמו שמשכן העליון לא היה ולא התקינו כל מעשיו אלא באותיות השם מ"ב, אף המשכן שלמטה לא היה ולא נתקן אלא באלו האותיות.

.274 בצלאל היה מצרף האותיות של השם מ"ב, ובכל צירוף היה עושה המלאכה. ובכל עבודה שבמשכן, בכל צירוף, היה עושה מלאכה אחת, וכל מה שראוי לה. וכך בכל עבודות המשכן. וכל אלו החלקים והתיקונים שבמשכן, הכול היה בצירוף האותיות של השם הקדוש ע"ב.

.275 כשבא בצלאל להקים את המשכן, לא היה יכול להקים אותו, משום שהרצון והכוונה, העולה על אותיות השם מ"ב, נמסרו למשה בלבד, והוא ידע את הרצון העולה לאלו האותיות. וע"כ הוקם המשכן על ידי משה, כמ"ש, ויקם משה, וייתן משה, ויָשֶם משה. ובצלאל לא היה יודע, ולא היה יכול להקים אותו.

חיים שאל ממךָ

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף צ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צ.

.276 ה' בעוזך ישמח מלך ובישועתך מה יגיל מאוד. חיים שאל ממךָ, נתת לו אורך ימים עולם ועד. שירה זו אמר דוד על שבחה של כנ"י, המלכות, שהקב"ה משמח אותה בשמחת התורה, שנקראת עוז, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן. וזהו, ה' בעוזך. ישמח מלך, זהו הקב"ה, שנקרא מלך, כמ"ש, ויהי בישורון מלך.

.277 ובישועתך מה יגיל מאוד. זו ישועת הימין, חסדים, כמ"ש, הושיעה ימינך וענני. ותושיע לו ימינו. מה יגיל מאוד? היה צריך לומר יָגֶל ולא יגיל. אלא י' יתרה היא אות ברית קודש, שמחת כל, היסוד. והכול על מלך נאמר, ז"א.

.278 חיים שאל ממך. דוד המלך לא היה לו חיים כלל, חוץ ממה שאדה"ר נתן לו משלו. דוד המלך חי שבעים שנה, ואלו שבעים שנה נתן לו הקב"ה, מאלו השנים של אדה"ר, שהיה לו לחיות אלף שנים, כמ"ש, ביום אֲכוֹלך ממנו, שהוא יומו של הקב"ה אלף שנים, ולא חי אלא 930 שנה, כלומר חסר 70, שנתן לדוד המלך. ובהם התקיים דוד, וניתנה לו אריכות ימים בעוה"ז ובעוה"ב. ועל זה אומר, חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים.

.279 כתוב, גדול כבודו בישועתֶךָ. משום שהוא גדול, כמ"ש, גדול אדונינו ורב כוח. ז"א נקרא גדול. וכתוב, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. שאפילו המלכות, הלבנה, הייתה ג"כ גדולה כז"א, שמש. ועכ"ז ז"א נקרא גדול, כמ"ש, גדול אדונינו ורב כוח. אבל המלכות לא נקראת גדול, משום שחזרה והתמעטה. והקב"ה לא נקרא גדול, אלא בזה שכתוב, גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קודשו. במה ז"א גדול? רק בעיר אלקינו הר קודשו, במלכות.

ז"א עצמו תמיד בחסדים מכוסים מחכמה. ורק בעת הזיווג עם המלכות, מופיעה בו החכמה, כדי להשפיע אל המלכות. ואין גדול אלא באור החכמה. נמצא, שז"א נבחן לגדול, רק בעיר אלקינו, בעת הזיווג עם המלכות.

.280 כי תשיתהו ברכות לעד. כי תשיתהו ברכות, משום שמלכות ברכה של כל העולם, וכל הברכות שבכל העולם יוצאות מכאן. וזוהי ברכה. כמ"ש, ואעשךָ לגוי גדול ואברכךָ ואֲגַדְלָה שמֶךָ, והיֵה ברכה. כי במלכות שורות כל הברכות שלמעלה, ומכאן יוצאות לכל העולם. וע"כ נקראת ברכה.

ויביאו המשכן אל משה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף צב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צב.

.281 כתוב כאן, תחַדֵהו בשמחה. וכתוב שם, וייחַד יתרו. כמו ששם הייתה השמחה על גאולת ישראל ממצרים, אף כאן היא על גאולה, כי עתיד הקב"ה להקים את כנ"י, המלכות, מעפר, ולהחזיק אותה בימין, ולחדש אותה חידוש הלבנה בשמש.

.282 תחדהו בשמחה את פניך. את פניך, שיהיה לפניך. ויהיה בשמחה מול פניך, באותה השלמות שתשתלם לעתיד. כי בזמן שנחרב ביהמ"ק, התרוקנה המלכות מכל מה שהתמלאה, כמ"ש, אומללה יולדת השׁבעה. וכתוב, אימָלאה החורָבה. ולעתיד תחזור ותתחדש ותתמלא.

.283 בזמן שהקים משה את המשכן, הסתכל בכל אלו המלאכות שעשו, שהיו כראוי, ואז הקים אותו. וכל אלו המלאכות שהיו במשכן, כל אחת ואחת הביאו למשה. כמ"ש, בתולות אחריה רֵעותיה מובאות לךְ. מובאות לך, הוא כמ"ש, ויביאו את המשכן אל משה. שבע הנערות, המביאות המלכות, המשכן, אל משה, ז"א.

.284 הביאו את המשכן, כי היה זיווג דמשה, ז"א. ע"כ, ויביאו את המשכן, מלכות, אל משה, כמו שכלה באה לבית החתן. משום שמתחילה צריכים להביא הכלה אל החתן, כמ"ש, את בתי נתתי לאיש הזה לאישה. ואח"כ הוא בא אליה, שכתוב, ויבוא אליה. וכתוב, ויבוא משה אל אוהל העדות, אל מלכות.

.285 ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. משום שהייתה מתקנת עצמה, כאישה זו המיתקנת והמתקשטת לבעלה. ובשעה שהיא מתקשטת, אינו ראוי לבעלה לבוא אצלה. וע"כ, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. משום זה, ויביאו את המשכן אל משה. עוד כתוב, ויַרְא משה את כל המלאכה.

.286 בכל מלאכות המשכן היה צבע התכלת, משום שתכלת הוא צבע להתעטר בכל הצבעים, שהוא אור שחור שבנר, שבו נאחז אור הלבן. כמ"ש, ויעשו את ציץ נזר הקודש זהב טהור, ויכתבו עליו מכתב פיתוחי חותם קודש לה', וייתנו עליו פתיל תכלת. וכתוב, ועשית ציץ זהב טהור, ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה', ושמת אותו על פתיל תכלת.

מצודות לוכדות נמצאות

[טסקורי קמיטין שכיחין]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף צג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צג.

.287 בסודות עליונים, באורות עליונים, מצודות לוכדות נמצאות, הדינים שבקו שמאל. האורות עולים ויורדים. המצודות נמצאות בעמדה שלהן. האורות, גלגלים סובבים, נמצאים מזמן שהעפר התקבץ, סובבים את העולם בסיבוב.

חו"ג תו"מ דז"א מכונים ד' רגלי הכיסא, הבינה, ומבחינת המרכבה הם מכונים ד' גלגלים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. ומכונים גלגלים סובבים, מטעם שמאירים בגלגולם ובנסיעתם.

והם נשלמו ביום ג' של מעשה בראשית, שאז נתקנה המלכות ממה שהייתה, מטרם ביאת קו אמצעי, בבחינת עפר יבש ומפוררת, בד' שבאח"ד, והתקבץ העפר ונעשה ארץ מוציאה פירות ע"י שקיבלה מקו אמצעי, ואז נשלמו ד' הגלגלים.

ולכן נמצאים מזמן שהעפר התקבץ, משעה שכתוב, תַדשא הארץ דשא. והם מאירים ע"י סיבובם אל המלכות, שנקראת עולם, נוקבא דז"א. ואלו הגלגלים סובבים את העולם בסיבוב, כי אינם מאירים לעולם, נוקבא דז"א, אלא ע"י סיבוב. וע"כ נבחן שסובבים את העולם.

.288 בסיבוב שסובבים המדבריות, שליטת הקליטה של החכמה בתוכם. גלגל אחד יש בהם, שסובב ואינו סובב, עומד ב-12,000 עולמות. נמצא בין הגלגלים, עולה ונוסע בתוכם.

העולם נחלק ליישוב ולמדבריות. קו ימין מיוחס ליישוב, קו שמאל מיוחס למדבריות. בסיבוב שסובבים המדבריות, קו שמאל, שליטת הקליטה, השגת החכמה, בתוכם. כי מסיבובים דקו שמאל נמשכת החכמה.

הגלגל הרביעי, מלכות, אינו נחשב לקו מיוחד, אלא שמקבל מג' הקווים, ויש גם בו ג' קווים, והוא סובב ואינו סובב. כי מבחינת ג' קווים שמקבל נחשב לסובב, אבל מבחינת עצמו אין בו סיבוב, ע"כ נחשב שאינו סובב. עומד ב-12,000 עולמות, כי ג' קווים שבו מאירים בחו"ג תו"מ שבו, וג"פ ד' הם 12, והארת החכמה שבהם מכונה אלפים, וע"כ הם 12,000 עולמות, שגלגל הרביעי עומד עליהם.

משום שנמצא בין ג' קווים, הוא עולה ונוסע בתוכם, וסיבובו בא לו מטעם שמצא בג' קווים, אבל מבחינת מה שהוא 12,000 עולמות ולא 16,000, נחשב שאינו סובב, שהרי בחינתה עצמה חסרה. כי אפילו במלכות אין יותר מג' קווים, ולא בחינת מלכות.

.289 תחת הגלגל הרביעי עומד עמוד אחד, התקוע עד תהום הגדול, שבתהום הגדול מתגלגלים אבנים, בתוך התהומות הם עולים ויורדים. העמוד ההוא עומד עליהם, נוסע ואינו נוסע, תקוע מלמעלה למטה. סובבים ר"כ (220) גלגלים אחרים מסביב העמוד ההוא.

תהום הגדול, מלכות הממותקת בבינה. העמוד התקוע, היסוד דז"א. תחת הגלגל הרביעי, מלכות שמחזה ולמעלה דז"א. כלומר, מחזה ולמטה דז"א, עומד עמוד אחד, יסוד דז"א, התקוע עד תהום הגדול, המלכות הממותקת.

בתהום הגדול מתגלגלים אבנים, מסכים, בתוך התהומות, בתוך המלכויות. הם עולים, שהמסָכים מעלים או"ח, ויורדים, ויורד או"י, כדרך הזיווג של אור העליון על המסך שבכלי מלכות. העמוד ההוא עומד עליהם, שאור העליון נמשך דרך היסוד אל האבנים האלו.

היסוד מקבל כל הבחינות שבפרצוף הז"א, והוא עצמו קו האמצעי שמחזה ולמטה דז"א. ולפי זה גם הוא נחשב בין ג' הקווים הנוסעים. שמצד אחד נחשב לנוסע, להיותו קו האמצעי, וגם מקבל חו"ג תו"מ של מעלה, וא"כ הוא נוסע כמוהם, ומצד אחד נחשב שאינו נוסע. כי במקום שמחזה ולמטה אין נסיעת הקווים, אלא ממה שמאירים עליהם הגלגלים שלמעלה מחזה. העמוד ההוא תקוע מלמעלה למטה, שממשיך כל מה שיש מלמעלה לחזה דז"א, למקום שלמטה מחזה דז"א.

היסוד כלול מחכמה ומחסדים, ונקרא אברך, אותיות אב רך, מחכמה אב, מחסדים רך. אמנם השליטה שבו לחסדים, והחכמה בהתכללות בלבד. וסובבים ר"כ גלגלים אחרים מסביב העמוד ההוא, לא כגלגל הרביעי, שהשליטה שבו לחכמה, אלא הגלגלים הסובבים ומאירים מסביב היסוד, ר"כ גלגלים, הם חסדים בלבד, הנקראים רך. ועוד, ר"כ מורה על הארה כללית של כל כ"ב (22) אותיות, שכל אות יש בה ע"ס ועשר פעמים כ"ב הם ר"כ.

.290 הגלגל האחר שעל העמוד התקוע, הגלגל הרביעי, העומד ב-12,000 עולמות, סובב בתוך המשכן, שהוא נוקבא דז"א, סובב ואינו סובב, ומשכן עומד על 12,000 עולמות. במשכן נמצא כרוז הקורא, הישמרו מהגלגל הסובב.

.291 מי שהוא בעל עיניים בתבונה, יידע ויסתכל בחכמת אדונו, ויידע אלו דברים עליונים, שמפתחות ריבונו נמצאים שם, אשר הם צפוּנים בתוך המשכן הקדוש. אשריהם בעוה"ז, ואשריהם בעוה"ב. עליהם כתוב, אשרי אדם, עוז לו בךְ, מסילות בלבבם. אשרי תבחר ותקָרֵב ישכון חצריך, נשׂבעה בטוּב ביתֶךָ, קְדוש היכלֶךָ.

אותיות דהוי"ה כאותיות דאדנ"י

[אתוון דהוי"ה כאתוון דאדנ"י]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף צה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צה.

.292 במשכן נמצאים סודות עליונים, השם הקדוש אדנ"י. זהו סוד המשכן, כעין סוד העליון, סוד הארון. כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, סוד הקדוש של השם אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. כעין השם הקדוש הוי"ה, כי אותיות של אדנ"י הם כאותיות הוי"ה.

.293 א' דאדנ"י כמו י' דהוי"ה, אבא. יו"ד במילואה, הוא כמו א'. כי צורת א' הוא י' מלמעלה, ו' באמצע, ד' למטה. כלומר יו"ד. ד' דאדנ"י, הוא ה' דהוי"ה, אמא. כי בעת שהמלכות מלבישה קו שמאל דאמא היא נקראת ד'. וזו כעין זו.

נ' דאדנ"י הוא ו' דהוי"ה, ת"ת, קו האמצעי. אע"פ שו' זכר ונ' נוקבא, אבל זו התכללה בזו, ת"ת דאדנ"י, המלכות, נ', התכללה בת"ת דהוי"ה, ז"א, ו'. הרי נו"ן וא"ו הן באמצע. כי נו"ן באמצע אותיות העשיריות: י' כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ'. ו' באמצע אותיות היחידות: א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' יוד. נ', נקבה, במחצית הראשונה. ו', זכר, במחצית השנייה. משום שהן כלל אחד.

ה' דהוי"ה היא י' דאדנ"י, מלכות, משום שהי' שכאן היא חכמה קטנה, הנקראת חכמת שלמה, הארת החכמה המתגלה במלכות.

.294 ונכללו האותיות אלו באלו, ד' אותיות אדנ"י נכללו בד' אותיות הוי"ה. כלולים אלו באלו והכול אחד. משכן שלמטה בארץ, נמצא במשכן העליון, מלכות, הנקראת אדנ"י, ומשכן העליון נמצא במשכן אחר העליון על כל, בינה. והכול הוא כלול זה בזה להיות אחד. וע"כ כתוב, והיה המשכן אחד.

ויָקֶם משה את המשכן

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף צו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צו.

.295 ביום שהוקם המשכן, שלא יכלו להקים אותו, עד שהקים אותו משה. בדומה למלכה, שאין רשות לאדם אחר להקימה חוץ מבעלה. אף כאן, כל האומנים כולם באו להקים את המשכן, ולא יכול להקים על ידיהם, עד שבא משה, שהוא מרכבה לז"א, בעלה של מטרוניתא, והקים אותו, משום שהוא בעל הבית.

.296 כיוון שהקים משה את המשכן למטה, הוקם משכן אחר למעלה. כתוב, הוקם המשכן, ואינו מפרש ע"י מי, כי הוקם מעולם העליון הסתום והגנוז, ע"י משה, ז"א, כדי להיתקן עימו.

.297 כתוב, ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש. אם המדובר במשכן של מעלה, מי הם החכמים, העושים שם מלאכת הקודש? הם ימין ושמאל וכל שאר הקצוות דז"א, שהם אורחות ושבילים להיכנס אל הים, המלכות, המשכן, ולמלא אותו. והם שעשו את המשכן למעלה והתקינו אותו.

.298 כעין זה במשכן של מטה. כתוב, ועשה בצלאל ואהליאב, בצלאל בצד ימין, חסדים, ואהליאב בצד שמאל, חכמה. זה מיהודה, מלכות מימין, וזה מדן, שמאל. שהם כנגד ימין ושמאל דז"א. ואח"כ כתוב, וכל איש חכם לב. ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, שהם כנגד שאר צדדים דז"א. והכול במשכן של מטה כעין המשכן של מעלה.

.299 ביום שהוקם המשכן התבטל המוות מהעולם. אל תאמר התבטל, אלא שהסתלק המוות מהעולם ולא יכול לשלוט. הרי לא יתבטל מהעולם היצה"ר, שהוא מלאך המוות, עד שיבוא מלך המשיח, והקב"ה ישמח במעשיו, ואז כתוב, בילע המוות לנצח.

כאשר הוקם המשכן ע"י משה, אז נפרד כוח היצה"ר, ונכנע, ולא היה יכול לשלוט. בשעה ההיא הפריד ס"מ כוח רוגז השמאל מעל כוחו של נחש הרע, וע"כ לא יכול הנחש הרע לשלוט על העולם, ולא יכול להתחבר בבן אדם ולהסית אותו.

.300 כשעשו ישראל את העגל, כתוב, ומשה ייקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה. משום שראה את יצה"ר, שהיה הולך ביניהם. אמר משה, צד הקדושה לא ישרה בתוך צד הטומאה. כל זמן שצד הקדושה שולט, צד הטומאה אינו יכול לשלוט, ונכנע לפני הקדושה. וע"כ, כל זמן שירושלים תהיה מלאה, צוֹר הרשעה תהיה חרבה.

ותיפול מעל הגמל

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף צח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף צח.

.301 כתוב, ותישא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותיפול מעל הגמל. ותאמר אל העבד, מי האיש הלָזה, ההולך בשדה לקראתנו, ויאמר העבד, הוא אדוני. פסוק זה למה כתוב בתורה? האם משום שראתה יופיו של יצחק נשמטה מעל הגמל?

.302 אלא בשעה שהגיעה רבקה אל יצחק, שעת תפילת המנחה הייתה, שמתעורר הדין בעולם, וראתה אותו ברוגז דין קשה, וראתה שהסיום של דין קשה למטה הוא גמל, המוות. משום זה ירדה והשמיטה את עצמה מהגמל. כי כשהדין הקשה מסתכל, מתחזק הגמל, ומשום זה השמיטה עצמה ממנו, ולא ישבה שם.

.303 גמל זה, הוא כמ"ש, וגמולו ישלם לו. כי גמל לשון גמול, גמול של הרשעים. כמ"ש, אוי לרשע רע כי גמול ידיו ייעשה לו. וזהו גמל, העומד לאכול הכול ולכלות הכול. ומוכן תמיד נגד בני אדם. משום זה, מי שראה בחלומו גמל, הראו לו, שנגזר עליו המוות, וניצל ממנו.

.304 צד הטומאה נקרא גמל, שגרם מוות לכל העולם. וזה שהסית אדם ואשתו לעצה"ד. רכב עליו ס"מ, שבא להטעות את העולם, וגרם מוות לכל. ומשום זה בא ושלט על כל. אדם משך אותו אליו, וכיוון שמשך אותו אליו, אז נמשך אחריהם, עד שהסית אותם. משום זה אמר שלמה, ואל תקרב אל פתח ביתה. כי כל מי שקרב לביתה, היא יוצאת ומתקשרת ונמשכת אחריו.

.305 רבקה, שראתה את יצחק בדין קשה, וראתה שמהצד ההוא יוצא דין אחר חזק מזוהמה של זהב, מיד, ותיפול מעל הגמל, כדי להתרפות מהדין של הזוהמה ההיא. כתוב, קול ה' משלם גמול לאויביו, מאותה זוהמה.

.306 כשעשו ישראל המעשה וגרמו חטא, מה הטעם עגל? הם לא בחרו בעגל, אלא אמרו, קום עשה לנו אלוהים, אשר ילך לפנינו. ואהרון, היה רצונו לעכבם. וא"כ, מי בחר בעגל?

.307 אלא ודאי העבודה נעשתה כראוי. בעת שנִברר הזהב, קו שמאל, יוצאת פסולת ונבדלת לכמה בחינות שמאל. לאלו שיש להן צבע אדום, שהוא מראה הזהב הנמצא בהרים בעת שהשמש בכוחו. כי כוח השמש מראה הזהב ומוליד אותו בארץ, והממונה על כוח השמש, המראה שלו כעגל, ונקרא, קֶטֶב יָשׁוּד צהריים.

ההיתוך האדום הזה של זהב, יוצא מתוך העגל, וכן כל אלו שבאים מצד האדום, מרוח הטומאה, ומתפשטים בעולם. ע"כ נעשה עגל מהיתוך הזהב שהשליך אהרון באש. חו"ב תו"מ שבשמאל, שור פרה עגל עגלה. ת"ת שבשמאל, עגל. משם נמשך הס"א ועגל הזהב.

פסולת הזהב

[סוספיתא דדהבא]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף ק

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף ק.

.308 רוח הטומאה הוא נחש הרע. רוכב עליו ס"מ. והם זכר ונוקבא, ונקראים אל"ה. מזדמנים בעולם בכל הבחינות שלהם. רוח הקודש נקרא זא"ת, שהיא הברית, הרושם הקדוש, הנמצא תמיד עם האדם, עטרת יסוד. וכן נקרא ז"ה, כמ"ש, זה ה'. וכתוב, זה אלי. אבל אלו נקראים אל"ה, כמ"ש, אלה אלוהיך ישראל. וכתוב, גם אלה תשְכחנה, הסובב על מעשה העגל. ואנוכי, שהוא זא"ת, לא אשכחךְ.

כתוב, על אלה אני בוכייה. כי חטא העגל, שנקרא אל"ה, גרם להם לבכות. חטא העגל נקרא אל"ה, כי אותיות אלה הם בינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, שכו"ח שנשארו במדרגה הם מ"י דאלקים, ובינה ותו"מ שנפלו, הם אל"ה דאלקים. אמנם אח"כ חזרו למדרגה ונעשו לקו שמאל. ואח"כ ע"י קו האמצעי, חזרו והתחברו אותיות אל"ה עם אותיות מ"י, ונשלם השם אלקים. אבל חטא העגל היה, שהתדבקו בקו שמאל לבדו, ולא רצו בקו האמצעי.

נמצא, שאותיות אל"ה, שהן שמאל, לא התחברו עם אותיות מ"י שבימין, שיושלם שם אלקים, אלא עשו פירוד בשם אלקים, מחמת שלקחו את קו השמאל לבדו, שהוא אל"ה. הרי שכל חטא העגל היה מחמת שהפרידו אותיות אל"ה מן אלקים ולקחו אותן לעצמם, כמ"ש, אלה אלוהיך ישראל. וזה גם החטא של עצה"ד, שס"מ והנחש פיתו אותה, להפריד אל"ה מן אלקים. וע"כ הם נקראים אל"ה.

.309 על אלה אני בוכייה, משום שניתנה רשות למקום, הנקרא אל"ה, לשלוט על ישראל ולהחריב ביהמ"ק. אני בוכייה, זהו רוח הקודש, המלכות, הנקראת אני.

.310 הלוא כתוב בתוכחה, אלה דברי הברית? ודאי, וגם כאן סובב על הס"א, כי כל אלו הקללות אינן מתקיימות אלא מתוך אלה, ששם כל הקללות. הס"א ארור, כמ"ש, ארור אתה מכל הבהמה. ומשום זה הקדים ואמר, אלה, העומד על מי שעבר על דברי הברית. כמ"ש, אלה המצוות, אשר ציווה ה' את משה. כי מצוות התורה הן לטהר האדם, שלא יסור לדרך הזו של אלה, ויישמר מהם וייפרד מהם. וכתוב, אלה המצוות, שהמצוות באות לטהר אלה.

.311 אלה תולדות נוח. גם שם היה הס"א, כי יצא חם, אבי כנען, וכתוב, ארור כנען. וזהו שכתוב, אלה, שהוא ארור.

.312 וע"כ כל אלו הם היתוך פסולת הזהב. ואהרון הקריב זהב, שהוא הצד שלו, מבחינת מה שהוא כלול בכוח האש. כלומר, שהימין כלול בשמאל. וע"כ אהרון, שהוא ימין, היה כלול בשמאל, כוח האש. וצד השמאל הוא זהב ואש.

העגל

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קב.

.313 רוח הטומאה, הנמצא תמיד במדְבר, מצא מקום באותו הזמן להתחזק בו. ומה שהיו ישראל טהורים מהזוהמה הראשונה, שהטיל הנחש בעולם וגרם מוות לכל, מעת שעמדו על הר סיני, הנה גרם להם עתה חטא העגל, לטמא אותם כמקודם, ולהתחזק עליהם, וגרם שוב המוות להם ולכל העולם, ולדורות אחריהם. כמ"ש, אני אמרתי, אלקים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון. ומשום זה חזר אהרון אח"כ להיטהר באמונה העליונה באלו שבעה ימים קדושים, ימי המילואים, ואח"כ להיטהר בעגל לחטאת.

.314 בעיקר היה צריך אהרון להיטהר, כי לולא הוא לא היה יוצא העגל. משום שאהרון ימין, והוא כוחו של השמש, והזהב הוא מהשמש. כי השמש, ת"ת, כלול מימין ומשמאל, וע"כ משמאל יוצא הזהב. אבל כוחו ושליטתו של השמש הוא ימין. ירד רוח הטומאה ונכלל שם בזהב, שנעשה העגל, ונטמאו ישראל, ונטמא אהרון עד שייטהרו.

.315 נטמא, משום שיצא עגל מצד השמאל, שהוא שור. כי ד' בחינות הם בשמאל, שור פרה עגל עגלה. שהם חו"ב תו"מ דשמאל. ואהרון שהוא ימין, נכלל בו השמאל ויצא על ידו. וע"כ ניתן לו עגל לחטאת, כמו שהוא גרם.

.316 ומשום זה, כשרוח הטומאה התחזק וחזר לשלוט על העולם כבתחילה, כי בזמן שחטאו ישראל בעגל, המשיכו עליהם יצה"ר כמקודם, לכן כשנטהרו ישראל, ורצו להיטהר, צריכים להקריב שׂעיר, משום שהשעיר הוא חלק של יצה"ר, רוח הטומאה.

.317 וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. תבנית שור זהו עגל. שור מצד השמאל, אהרון ימין, נכלל בו השמאל והתחזק בו ויצא על ידו. וימירו את כבודם, זו השכינה, שהלכה לפניהם, והחליפו אותה במקום טומאה, אל אחר. משום זה לא עברה הזוהמה מהעולם, עד שהקב"ה יעביר אותה מהעולם. כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.

.318 כתוב, ויעשהו עגל מַסכה. וכתוב, ואשליכהו באש וייצא העגל הזה. משמע, שלא עשה אותו, אלא שנעשה ע"י אחר. א"כ מהו, ויעשהו? לולא אהרון לא התחזק רוח הטומאה להיכלל בזהב. אבל כל תיקון שצריך, צריכים לבנות אותו. וזה נבנה ע"י המכשפים.

.319 יש מי שעושה כשפים ומצליח בידו, ויש מי שעושה ואינו מצליח בידו. כי לעבודות אלו צריך לאיש מתוקן.

.320 בלעם היה מתוקן לאלו כשפים שלו, להצליח בידו. משום שכתוב, ונאום הגבר שְׁתום העין, שתום העין וסתום העין הכול אחד. כי עין אחת שלו הייתה סתומה תמיד, ומראה עינו לא היה בדרך ישר, מום היה בו בעיניו. וע"כ היה מתוקן לכשפים שלו. וכתוב, ושילַח ביד איש עיתִי, שמזומן לשליחותו, שמראה עיניו לא יהיה בדרך ישר, שיהיה בו מום, כי הס"א דבוק במום ובחיסרון. אבל מי שישתמש ברוח הקודש, כתוב, כל איש אשר בו מום, לא יקְרב איש עיוור או פיסח.

פרה אדומה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קד.

.321 במעשה העגל הכול היה מתוקן לרוח הטומאה, לתת לו מקום לשלוט. כי מצא מדְבר חרוב מכל, כמ"ש, במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב. שמשם השליטה שלו. מצא די זהב כראוי, מצא את אהרון, להתחזק בימין ולהיכלל בו. אז נשלם מקומו של הס"א. ויצא, ונשלמה המלאכה.

.322 ומאין לנו שהיה רוח הטומאה? כי כתוב, אנא חָטא העם הזה חֲטָאָה גדולה. זהו רוח הטומאה, הנחש הקדמוני. ובשעה שרצה אהרון להיטהר, הקריב עגל לחטאת מצד ההוא, לעשות בו דין, ע"י השחיטה והקרבה על המזבח. בתחילה עשה לו לשלוט, ועתה יעשה בו דין להכניע אותו, כי כשנעשה דין בצד הזה, נכנעים כל אלו השולטים מצידו.

.323 במצרים, בצד השׂה, שהמצרים עבדו אליו, כתוב, אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש. כדי שיעלה ריחו נודף. וכתוב, ראשו על כרעיו, כדי לשבור אותו ולהכניע אותו. ואז כל הבאים מצידו לא יוכלו לשלוט. כעין זה פרה אדומה תמימה, כדי להכניע כל אלו צדדי הטומאה שלא ישלטו.

.324 הפרה הקדושה טהורה. ולמה משווה אותה לעגל ולשׂה שהמצרים עבדו אליו? ולמה שריפתה תכניע צדדי הטומאה? הפרה הייתה כלל ד' מלכויות. פרה, כמ"ש, כי כְּפָרה סוררה סרר ישראל. אדומה, מלכות בבל. תמימה, מלכות מָדַי. אשר אין בה מום, מלכות יוון. אשר לא עלה עליה עול, מלכות אֱדום.

.325 כתוב, מי ייתן טהור מטמא? פרה אדומה היא טהור היוצא מטמא. כי מתחילה הייתה טמא, כלל ד' מלכויות. ועתה, שנעשה בה דין, וניתנה לשריפת אש באש בוער, ונעשית עפר, היא טהור שיצא מטמא.

.326 כל אלו שעסקו בה כולם נטמאים, כי היא טמאה. וכיוון שנעשית אפר, אז מטרם שתיאסף ותעלה משם, מטמאה כולם. האפר שהיא צריכה להיעשות, הוא כמ"ש, ועַסותֶם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. וכיוון שניתן על האפר הזה מים, אז הוא טהור מטמא.

.327 כי כתוב, מֵי חטאת, שהוא כמ"ש, לַפֶּתח חטאת רובֵץ. כך הפרה היא לפתח חטאת רובץ. ע"כ כתוב בתחילה, והוציא אותה אל מחוץ למחנה, כי ניתנה עשייתה לסגן ולא לכוהן גדול. וזהו טהור מטמא. מתחילה טמא ועתה טהור. וכל צד רוח הטומאה. כיוון שרואה זה, הוא בורח, ואינו יושב במקום זה. וע"כ מטהרת הטמאים.

.328 ע"כ היא מֵי חטאת ודאי, מי נידה, הכול טומאה. וע"כ, אחר שנעשה בה דין, שולט רוח הקודש, ורוח הטומאה נכנע ואינו שולט כלל. ודין זה שנעשה ברוח הטומאה, הוא מחוץ למחנה, משום שהיא רוח הטומאה. וכתוב, והיה מחנֶיך קדוש.

שׂערה שבתפילין

[שערא שבתפלין]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קו.

.329 אמר רבי שמעון, הקב"ה נותן שליטה לס"א, וצריכים להכניע את רוח הטומאה מכל הצדדים. אומַר לך סוד, ולא ניתן לגלותו חוץ לאלו קדושים העליונים.

.330 לרוח הטומאה נתן הקב"ה שליטה, שישלוט בעולם בכמה אופנים, ויכול להזיק, ואין לנו רשות להתנהג עימו בביזיון, כי צריכים להישמר ממנו, שלא יקטרג עלינו בקדושה שלנו. וע"כ יש לנו סוד אחד, שצריכים לתת לו מקום קטן בתוך הקדושה שלנו, כי מתוך הקדושה יוצאת שליטתו.

.331 צריכים בתוך התפילין להצניע שערה אחת של עגל, שתצא לחוץ ותהיה נראית. כי חוט השערה הזו אינו מטמא, חוץ אם השערה ההיא מתחברת ונעשית כשיעור, אבל פחות מזה אינו מטמא. והשערה ההיא צריכים להכניסה בתוך קדושה העליונה שלנו, ולתת לה מקום, כדי שלא יקטרג עלינו בקדושה שלנו.

.332 ומקצת שערה תצא לחוץ מן התפילין, שתהיה נראית. כי כשהס"א רואה האדם ההוא בקדושה העליונה, והחלק שלו משתתף שם, אז לא יקטרג עליו, ולא יוכל להרע לו למעלה ולמטה, שהרי נתן לו מקום. ואם לא נותנים לו חלק בקדושה הזו, הוא יכול להרע לו למטה, ועולה ומקטרג עליו למעלה. ואומר, פלוני, שהוא מקדש עתה, כך וכך עשה ביום פלוני, וכך הם חטאיו. עד שמגיע הדין על האדם ההוא, ונענש על ידו.

תחילה צריכים להבין, מה שלפעמים אנו אומרים, שגילוי המלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא, הוא תיקון לכל המוחין. ולפעמים אנו אומרים, שגילוי הדינים דמנעולא, מטמא ומפריד הזיווג הקדוש, וכן שמביאה מיתה על האדם. והעניין הוא, כי גילוי המנעולא, המביאה טומאה או מיתת האדם, אין זה נעשה בפעם אחת, אלא ע"י חטאיו של אדם. הוא גורם גילוי המנעולא למעלה הרבה פעמים. ומחיבור כל אלו הגילויים מצטרף שיעור מספיק, עד להוציא רוח החיים מהאדם.

ועם זה תבין, שגילוי המנעולא, שבמסך דחיריק המתקן את המוחין, הוא פחות מכשיעור שיטמא ויבריח האורות. וע"כ אפשר לשמש עימה לצורך תיקון המוחין. ולא עוד שלא יצויר כלל תיקון המוחין בלעדיה.

שׂערות העגל זה גילוי המלכות דמדה"ד. כי העגל רומז על העגל שעשו ישראל בכתוב, אלה אלוהיך ישראל, בהמשכת החכמה מלמעלה למטה, שעליה כתוב, אם לא תיטיב, אלא שתמשיך החכמה מלמעלה למטה, אז, לפתח חטאת רובץ. שתיגלה לבסוף המלכות דמדה"ד. וע"כ נבחנת לשערות העגל, הסערה שבאה עם מעשה העגל.

ואין לנו רשות להתנהג עם רוח הטומאה בביזיון, כי מתוך הקדושה יוצאת שליטתו. כי גילוי המנעולא הוא תיקון הקדושה, שנעשה ע"י קו אמצעי. וע"כ אין אנו יכולים לנהוג ביזיון במקטרג, ללעוג עליו ולא לעשות עסק עימו.

כי מכוח שכבר נמצא גילוי המנעולא בקדושה, הוא יכול תמיד לקטרג, להזכיר עוונותיו של האדם, המספיקים לשיעור כזה, שיבריחו ממנו אורות החיים. וזהו שנאמר שכיוון ששורש הגילוי כבר בקדושה, ע"כ צריכים לפחד מפני קטרוגו.

צריכים בתוך התפילין להצניע שערה אחת של עגל, שתצא לחוץ ותהיה נראית. כי שערת העגל רומזת על גילוי מנעולא. אבל התפילין, שהם ג' קווים המתוקנים למעלה בגילוי הזה, על זה צריכים אנו לתת שערת עגל בתוך התפילין, וצריכים לגלות אותה מחוץ לתפילין, שאז יראה המקטרג, שאנו משתפים את חלק קטרוגו בתוך תיקון הקדושה. וא"כ לא יוכל לעשות ממנו קטרוג להרע לאדם.

וכדי שלא להתמיה, איך אפשר שגילוי מדה"ד דמנעולא יימצא בקדושה, לאחר שנודע שבכל מקום שנגלית היא מטמאה, על זה נאמר, כי חוט השערה הזו אינו מטמא, חוץ אם השערה ההיא מתחברת ונעשית כשיעור. שיש שיעור לטומאה, הנעשית ע"י ריבוי עוונות התחתונים. אבל פחות מזה אינו מטמא. ותיקון שערת העגל הוא פחות מכשיעור הזה, וע"כ אינה מטמאה.

.333 וכך היו עושים ישראל, שהיו יודעים סוד זה. כשהתחילו להתקדש בקדושה עליונה ביוה"כ, היו משגיחים מיד לתת חלקו למקום ההוא, ולתת לו חלק ביניהם, כדי שלא יימצא מקטרג עליהם, ולא יבוא להזכיר עוונותיהם של ישראל. כמה אגודות וכמה מחנות הם, המוכנים לקחת הדבר ממנו כשבא לקטרג. אשרי חלקו של מי שיכול להישמר, שלא יזכרו עוונותיו למעלה, ולא ישגיחו עליו להרע.

.335 ביום רה"ש נידון העולם, והקב"ה יושב ודן כל העולם. וס"א עומד מצד זה, ומשגיח על כל אלו שנידונו למיתה, ונרשמים לפניו. ובשעה שישראל מעוררים רחמים בקול שופר, אז מתערבב לו הכול, שאינו יודע ואינו משגיח באלו שנידונו. עד שלאחר כל אלה אינם חוזרים בתשובה, ונגזר עליהם מיתה, יוצאים כתבים מבית המלך ונמסרים לס"א. כיוון שהכתבים נמסרו לו, אינם חוזרים עד שנעשה הדין.

.336 וישראל כולם צריכים להישמר מהמקטרג, כש"כ אדם לבדו. כי בסוד העליון של מעלה צריכים להישמר, משום שיש לו שורש בקדושה, ולתת לו שעיר אחד בכל חודש, כשהלבנה, המלכות, צריכה להתחדש, כדי שלא יקטרג על ההתחדשות וייקח חלקו מן השעיר. והלבנה הקדושה, המלכות, תינק בקדושה להתחדש כראוי.

.337 וכשמתחדשת בכל חודש, נקראת נער. והס"א, שתמיד בטומאה ואינו יוצא ממנו, נקרא מלך זקן וכסיל. ומשום זה ישראל הקדושים, שהם עם אחד בייחוד קדוש, הקב"ה נותן להם עצה להינצל מהכול. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב, כמ"ש, ועמֵךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ, נצר מטעיי מעשה ידיי להתפאר.

ויביאו את המשכן אל משה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קט.

.338 וממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר דמות כיסא. זהו רקיע העומד על ד' החיות. וכשהן מתעלות ע"י אוויר הבוטש בהן, להעלות את הכיסא, המלכות, אינן זוקפות ראשן למעלה, להסתכל בשכינה, בכיסא, מחמת הרקיע שעליהן.

.339 משום שרוח החיה, המלכות, בטש בחיות ובאופנים, וע"י הרוח מתעלים כל החיות והאופנים שבבי"ע, כמ"ש, ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים לעומתם. וכתוב, כי רוח החיה באופנים. הרי שרוח החיה, המלכות, מעלה את כולם.

.340 כשהאוויר של המלכות מכה על ד' החיות, מעלה אלו ד' החיות שמתחת חיה זו, המלכות, והן מעלות את החיה, עד שמביאים אותה לזוהר העליון, ז"א, לאצילות. כמ"ש, בתולות אחריה רֵעותיה מובאות לךְ.

כי ד' החיות נקראות כך. ואינן זזות לעולם מהחיה, הכיסא, המלכות. ומעלות המלכות מלמטה למעלה לתקן את הכיסא, המלכות, לגבי מעלה, ז"א. כמ"ש, ויישאו את התיבה וַתָרָם מעל הארץ.

וכשהמלכות עולה למעלה, לז"א, ואלו ד' החיות מעלות אותה, אז כתוב, ויביאו את המשכן אל משה. המלכות נקראת משכן, ומשה ז"א, וד' החיות הן המביאות אותה.

ד' חיות הן נהי"מ דנוקבא דז"א, שנפלו לבריאה בעת מיעוטה. וכל עוד שאינן חוזרות אליה, אין הנוקבא ראויה לזיווג עם ז"א, כי כשחסרה נהי"מ של הכלים, שהם ד' החיות, היא חסרה ג"ר דאורות.

ועליית נהי"מ דמלכות נעשית ע"י הורדת המלכות מבינה למקומה. ואז יוצא רוח מנוקבא דז"א ומעלה את ד' הכלים נהי"מ שלה, ד' החיות, ואז היא ראויה לזיווג. ונבחן, שד' החיות נושאות את הכיסא, המלכות, שמשלימות אותה לזיווג עם ז"א.

כשהרוח דנוקבא דז"א בוטשת בד' חיות, היא מעלה את ד' החיות שמתחת החיה, הנוקבא דז"א. שמעלה אותן ומחברת אותן אליה, להשלים ע"ס של הכלים שלה. והן מעלות את החיה, עד שמביאות אותה לזוהר העליון, ז"א, שמכוח שמשלימים ע"ס דכלים שלה, מתלבשים בה ג"ר וראויה לזיווג עם ז"א. ונחשב כאילו החיות העלו את הנוקבא דז"א. וכשהמלכות עולה למעלה, אז כתוב, ויביאו את המשכן אל משה, כי ד' החיות מביאות את המשכן, נוקבא דז"א, אל משה, ז"א.

ואע"פ שהמלכות המסיימת יורדת מבינה למקומה, מ"מ לא מתבטל משום זה הסיום שנעשה על ידה. והסיום הזה שאינו מתבטל, נקרא רקיע. זהו הרקיע העומד על ד' חיות. וכשהן מתעלות, אינן זוקפות ראשן למעלה, כי הרקיע שעליהן, הסיום דצ"ב, שלא התבטל, גורם, שאע"פ שהתעלו והתחברו אל הנוקבא דז"א, מ"מ אינם מתחברים לגמרי, באופן שיתבטל הרקיע שעל ראשם.

.341 ויביאו את המשכן, החיות מביאות את המלכות. כתוב, ויישאו את התיבה, שהחיות נושאות את המלכות. אל משה, כמ"ש, דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שהוא ז"א. משה נקרא אדם, כמ"ש, לא ידון רוחי באדם לעולם בְּשַׁגַם הוא בשׂר, שהוא משה. כי בשגם הוא אותיות משה. ומשום זה על הכיסא, המלכות, עומדת דמות אדם, משה, ז"א.

וע"כ כתוב, וממעל לרקיע אשר על ראשם, של ד' חיות. כמראה אבן ספיר דמות כיסא, המלכות. ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ז"א, הוי"ה דמ"ה, שבגי' אדם (45). כי ד' החיות נושאות ומביאות המלכות לזיווג עם ז"א.

.342 ויביאו את המשכן, אלו ד' חיות המביאות המלכות כשעולות לאצילות. אלו כל איברי הגוף, הספירות דז"א, שכולם בהשתוקקות קדושה, וכולם אוחזים במשכן, המלכות, שיתחבר זכר ונוקבא יחד. ויביאו את המשכן, פירושו להביא את הכלה, המלכות, לחופה, לזיווג דו"ק המכונה חופה. בתחילה הם צריכים להעלותה ולהביאה אליו, ואח"כ הוא יבוא אליה תמיד.

.343 כל הצדיקים, שקושרים קשרי הייחוד, ומייחדים בכל יום הייחוד של האמונה, המלכות, שנקראת משכן, הם מעלים הכיסא, המלכות, עד שמביאים אותה אל משה, ז"א. עליהם כתוב, ויביאו את המשכן אל משה.

וכיוון שהצדיקים מחברים אותה עם משה, הם מרוויחים ברכות ממקור החיים בזכות קשרי הייחוד שקושרים, כשקושרים הייחוד כראוי. כמ"ש, ויַרְא משה את כל המלאכה. כלומר ייחוד הכול, ואז, ויברך אותם משה. שהרוויחו הברכות ממקום שמדרגת משה עומדת בו, ז"א. והם החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, משום שיודעים לסדר מלאכת הקודש, ע"י הייחודים שעושים.

.344 כל מי שמתפלל תפילה וקושר הייחוד, מסתכלים בו. אם התפילה והקשר כראוי, אז הוא מתברך תחילה ממקום שכל הברכות יוצאות. כמ"ש, והנה עשו אותה, כאשר ציווה ה' כן עשו. מיד, ויברך אותם משה.

.345 משום זה כתוב, ויביאו את המשכן אל משה, ז"א, בעל הבית, שיראה בתיקון הבית, המלכות. וצריך לראות התיקונים שלה, שלא ניתנו לאחר להסתכל ולראות בה, באלו הנסתרות והסודות שלה, חוץ ממשה לבדו.

.346 וע"כ, ויביאו את המשכן אל משה, את האוהל ואת כל כליו. וכשהביאו למשה הכול, הביאו לו איברים לתקנם כל אחד ואחד, ולהכניס איבר באיבר, זה בזה. וכשרצו בעצמם לתקן זה בזה ולהכניס זה בזה, לא היה עולה בידם. וכיוון שהביאו אל משה, מיד הכול עלה בידו. וכל איבר היה עולה ונכנס במקומו. כמ"ש, ויָקֶם משה את המשכן.

.347 בשעה שהתחיל משה להקים את המשכן, והתחיל להתקין תיקון האיברים, להכניסם זה בזה, אז נחלשו כל האיברים וכל התיקונים של הס"א הטמא. כשהתחיל להתחזק הצד הקדוש, נחלש הצד הטמא. זה מתחזק וזה נחלש. כל זמן שהקדושה חזקה, נחלשים כל האיברים של צד האחר. זה מלא וזה חרב. וזהו ירושלים וצוֹר הרשעה. כשזו מלאה, נחרבת זו. וע"כ כשמתחזקת הקדושה, נחלש הס"א.

.348 משום זה, ויקם משה את המשכן, כדי להתחזק מלמעלה, מז"א, כי משה מרכבה לז"א, ולא יקבל חיזוק מלמטה. וע"כ משה, שהיה מתוך המראה המאירה, ז"א, היה צריך להקים המשכן, שיאיר ממנו ולא מאחר. שהלבנה, המלכות, צריכה להאיר מהשמש ולא מאחר. כנ"י, המלכות, צריכה לעלות למעלה ולהתדבק בשמש, ז"א.

תורת העולָה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קיג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קיג.

.349 כתוב, זאת תורת העולָה, היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה. בעוה"ב, בינה, יהיה הכול אחד. העולה נקראת קודש קודשים, ע"ש הדבקות בבינה. משום זה נקראת המלכות עולה, שעולה ומתעטרת בז"א ובבינה, להיות הכול אחד בקשר אחד, בשמחה.

.350 משום שעולה למעלה לז"א ולבינה, כתוב, זאת תורת העולה, שהוא זכר ונוקבא יחד. זא"ת, הנוקבא, תורת ז"א, הנקרא תורה. תושב"כ ז"א, תשבע"פ המלכות. העולה, עולה לעוה"ב, בינה, להתקשר בתוכה. כי הבינה נקראת קודש הקודשים, ועולה היא ג"כ קודש הקודשים.

.351 ומשום זה סדר השחיטה שלה לצד צפון, צד שמאל. כי תשבע"פ, המלכות, עולה באהבה רק כשמתעורר צד צפון, קו שמאל, שממנו בניינה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואז היא עולה באהבה ומתעטרת בימין, אור החסד. ומתחברת בקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, והאיר לכל מקודש הקודשים, בינה. וזהו מתוך עניין אדם, ברצון הכוהנים, קו ימין. ובשירת הלוויים, קו שמאל. ובתפילת ישראל, קו האמצעי.

.352 עולה היא קודש הקודשים ברוח עליון שמלבישה, משום שג' רוחות קשורים יחד בעולה:

א. רוח תחתון, הנקרא רוח הקודש, המלכות.

ב. רוח שבפנים באמצע, הנקרא רוח חו"ב, ז"א, שהוא בן לחו"ב. וכן נקרא רוח תחתון, בערך הבינה, העליונה ממנו. אבל ז"א נקרא רוח היוצא מתוך השופר, הכלול מאש וממים.

ג. רוח עליון הסתום בחשאי, בינה, שבו מתקיימים כל הרוחות הקדושים וכל הפנים המאירות. ומשום זה חוזרת העולה לרוח העליון ממש.

.353 ואח"כ מהבהמה שמקריבים, מסתפקים וניזונים החיצוניים, להוציא ע"י זה ולקשור רוח שבתוך הטומאה, להוציא הניצוצין הקדושים שבס"א, ע"י החלבים ושומן שמקריבים. משום זה עולָה היא קודש הקודשים וכולה לגבוה, ואין בה מזון לחיצוניים.

אבל שאר הקורבנות באים לעשות שלום בעולם כולו, מכמה בחינות, ומבעלי הדין שבעולם, להעביר אותם ולהאיר מתוך הרצון, להמתיק אותם ע"י הקורבנות. ונקראים קודשים קלים, משום שאינם מתעטרים למעלה בקודש הקודשים, בינה, וע"כ הם קודשים קלים, ושחיטתם בכל מקום. אבל עולה, שהיא קודש הקודשים, אינה כשאר הקורבנות, שכל מעשיה קודש.

.354 כתוב, ולבש הכוהן מִידוֹ בד, לבושים המיוחדים לקדושה. בד, פירושו יחידי, שמיוחד לקדושה. וכתוב, בגדי קודש הם. ורחץ את בשרו במים, ולבשם. כי העולה היא קודש הקודשים, מפני שעולה כולה ומתעטרת בקודש הקודשים, בינה, בקשר אחד. ואח"כ נפנה ועובר רוח הטומאה המטמא הכול, ואינו שולט, ואינו קרב אל המקדש, ועובר מכל צדדי הקדושה, ונשאר הכול קודש בקדושה בלבד.

.355 כתוב, אדם ובהמה תושיע ה'. וכך עולֶה עניין אדם מצד אדם ע"י תורה ותפילה. בהמה מצד הבהמה ע"י הקרבה למזבח. וע"כ כתוב, אדם כי יקריב מכם קורבן. אדם, שקורבנו מתורה ומתפילה, לקשור למעלה קשר באדם, ז"א, בהוי"ה דמ"ה, שבגי' אדם. ואח"כ כתוב, מן הבהמה, להקרבה על המזבח, שעולה למעלה למלכות, הוי"ה דב"ן, שבגי' בהמה (52). והכול בעניין אדם ובהמה, שצריכים לקורבן אדם ובהמה. כי כשברא הקב"ה את העולם, עשה אדם ובהמה.

.356 הרי כתוב, ועוף יעופף על הארץ. והלוא מהם מקריבים קורבנות ואפילו עולה? אלא מכל העופות מקריבים רק תורים ובני יונה. מה שכשר בזה פסול בזה. שהאדום כשר בתורים ופסול בבני יונה, מטעם שבני יונה הוא ימין ופסול בו אדום, ותורים שמאל, וע"כ כשר בו אדום.

.357 ועוף יעופף על הארץ, הם המרכבה, המלאכים מיכאל וגבריאל, שעליהם רוכבת המלכות, והם מכונים עוף. ובהם מתעלה רוח הקודש, המלכות, לעלות למעלה לז"א. והם שניים, אחד לימין ואחד לשמאל, עוף הוא לימין וזהו מיכאל, יעופף הוא לשמאל, וזהו גבריאל. וע"כ מקריבים ב' עופות אלו תורים ובני יונה, להעלות רוח הקודש, המלכות.

והשמאל דז"א מעטר וזָן למטה לצד שמאל של המלכות. והימין לימין. ומתקשרת אישה, מלכות, בבעלה, ז"א, להיות אחד. והכול מתעלה ומתקשר יחד למעלה ולמטה, והקב"ה מתעלה לבדו ומתחזק.

.358 העני, המקריב תורים ובני יונה, אינו נותן חלק להזין העולמות, אלא לייחד למעלה. אבל למעלה ולמטה מתקשר כל אחד לצד שלו.

.359 הקשר של עולה נקשר בקודש הקודשים, בינה, להאיר. הדבקות של רצון הכוהנים והלוויים והישראלים למעלה, בהקרבת הקורבן, עד לאן היא עולה?

.360 דבקותם עולה עד א"ס. כי כל קשר וייחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו, בא"ס. א"ס אינו עומד להיוודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אַי"ן הראשון, כתר, שהוציא ראש וסוף. ראש, נקודה עליונה, ראש הכול הסתום, העומד בתוך המחשבה, חכמה. כי החכמה יצאה מהכתר, כמ"ש, והחכמה מאַין תימצא. ועשה סוף, הנקרא סוף דבר, המלכות, סוף כל האורות. אבל שם בא"ס, אין סוף.

.361 בא"ס אין רצונות, ואין אורות, ואין נרות, שהם אורות גבורה. כל הנרות והאורות שבאצילות תלויים בא"ס, להתקיים בהם. אבל אינו עומד להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, ששייכת בו ידיעה ואינו ידוע, הוא רצון עליון סתום מכל, הנקרא אין, ספירת כתר. אבל בא"ס לא שייך לומר שום מילה, כי הוא אפס השגה.

.362 וכשהנקודה העליונה, חכמה, ועוה"ב, בינה, מתעלים בהארתם, הם יודעים רק ריח, ו"ק דהארת החכמה, ולא ג"ר, כמי שמריח בריח ומתבשם. ואין זה בחינת נחת, הנקרא ניחוח, שהרי כתוב, ולא אריח בריח ניחוחכם. הרי שריח וניחוח הם שני דברים.

כי ריח ניחוח פירושו ריח של הרצון, כל אלו הרצונות של תפילה, ורצון השירה, ורצון הכוהן, שכולם הם אדם. אז כולם נעשים רצון אחד, הנקרא ניחוח, שפירושו רצון. אז הכול נקשר ומאיר יחד כראוי.

.363 ועל זה ניתן ס"א ביד הכוהן. שכתוב, צו את אהרון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולה. אין צו אלא עכו"ם, ס"א. וכאן ניתנה לו לשרוף המחשבה הרעה, ולהעבירה מן הקדושה, ברצון הזה שעולה למעלה, ובעשן הזה, ובחלבים הנשרפים, כדי שיעברו מן הקודש. והצו ההוא נמצא ברשותם, להפרידו מן הקודש ע"י הקורבן. וכתוב, צו את בני ישראל. אף כאן פירוש המילה צו על ס"א, שהס"א עומד ברשותם. כי כל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, אין הס"א יכול לשלוט עליהם.

.364 הפסוק הזה בא להראות ולעטר רוח הקודש, המלכות, למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה ולהורידה למטה. הישראלים ברצון ובתפילה, הכוהנים במעשה הקרבת הקורבן. כל אחד כראוי לו.

.365 הפסוק הזה מוכיח עליהם. שכתוב, צו את אהרון ואת בניו לאמור. צו, זה עכו"ם, שהיא רוח הטומאה. לאמור, זו אישה, הנקראת יראת ה', המלכות. הכול כדי לעטר את המלכות, ולהוריד הס"א. והכוהן עומד לתקן את הכול באדם ובבהמה. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שהם יודעים דרכי התורה, והולכים בה בדרך אמת. עליהם כתוב, ה' עליהם יחיו. עליהם, הם דרכי התורה. יחיו, שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב.

.366 זאת תורת העולה. זאת תורת, כנ"י, המלכות. העולה, עולה ומתעטרת למעלה למעלה, להתקשר עד המקום שנקרא קודש הקודשים, בינה.

.367 זאת תורת, כנ"י, המלכות. העולה, זו מחשבה רעה, שעולה על רצונו של האדם, להטות אותו מדרך האמת, היא העולה ומשׂטינה על האדם. וצריכים לשרוף אותה באש, כדי שלא לתת לה מקום להתרבות.

.368 משום זה כתוב, על מוקדה על המזבח כל הלילה. לילה, כנ"י, המלכות, הבאה לטהר את האדם מאותו הרצון. על מוקדה, משום שנהר דינור הוא מקום לשרוף כל אלו שאינם נמצאים על קיומם, שפגומים מס"א, כי מביאים אותם באש השורף, ומעבירים ממשלתם מהעולם. וכדי שלא ישלוט צריך, על מוקדה על המזבח כל הלילה, ואז נכנע ואינו שולט.

.369 וע"כ, כשהס"א נכנע, עולה כנ"י, רוח הקודש, המלכות, ומתעטרת למעלה, כי העלייה שלה היא כשנכנע כוח האחר הזה ונפרד ממנה. ומשום זה צריכים בקורבן להפריד את הצד ההוא מרוח הקודש, המלכות, ולתת לו חלק, כדי שרוח הקודש יתעלה למעלה.

ויקם משה את המשכן

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קיט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קיט.

.370 בזמן שנבנה ביהמ"ק ונעשה, נכנע הס"א והסתלק מהעולם. וכשהסתלק מהעולם ונבנה המשכן ע"י משה, אז הוקם למעלה ולמטה. כמ"ש, ויקם משה את המשכן, את המלכות. ויקם, שתתעלה למעלה. הקים את מי שהיה שפל, כמי שמקים את מי שנפל. כמ"ש לעת"ל, אקים את סוכת דוד הנופלת.

.371 כתוב, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. לא תוסיף קום, בזמן אחר קמה, שקמה מעצמה ולא הקים אותה הקב"ה. כי בגלות מצרים הקים אותה הקב"ה, ועשה כמה ניסים כדי להקים אותה. ובגלות בבל הקב"ה לא הקים אותה, כי לא עשה להם ניסים, שגרם החטא, אלא שמלכות קמה מעצמה, ועלו בני הגולה לירושלים, כאילו לא הייתה להם גאולה, ולא הייתה עליהם השתוקקות הקב"ה, משום שגרם החטא של נשים נוכריות.

.372 וע"כ הקב"ה לא הקים את כנ"י ולא עשה לה ניסים וגבורות כראוי בזמן ההוא, שחזרו מבבל. אבל לעת"ל כתוב, ולא תוסיף קום, שלא תוסיף קום מעצמה, כמו אחר גלות בבל, אלא הקב"ה יקים אותה, כמ"ש, אקים את סוכת דוד הנופלת. וכתוב, ואת דוד מלכם אשר אקים להם. ומשום זה כתוב כאן, ויקם משה את המשכן, שהקב"ה הקים את המשכן. כי משה מרכבה לז"א. וכמו שמשה הקים את המשכן למטה, כן הקים הקב"ה את המשכן, המלכות, למעלה.

.373 כשהקים משה את המשכן, הוקם משכן אחר עימו, המלכות, ומשכן העליון, בינה, מקים ותומך הכול. משום שמשכן העליון סתום וגנוז למעלה. ומשכן המלכות, הוקם על המשכן שלמטה, שעשה משה, ועומד עליו בכוח משכן העליון, בינה.

וכמו שהוקם המשכן שלמטה בידי משה, אף כך למעלה, המלכות, הוקם ע"י מדרגת משה, ז"א. כמ"ש, ויקם משה את המשכן. אֶת, להראות ששני משכנות נתקנו במשה. המשכן שלמטה והמשכן שלמעלה, המלכות, שנתקן ג"כ ע"י מדרגת משה, ז"א.

.374 מהו, ויקם משה? הרי עוד לא נתקן הכול, כי אח"כ כתוב, וייתן את אדָניו. ואין קימה אלא אחר שנשלם הכול ונכנס איבר באיבר. א"כ מהו, ויקם? בשלושה צדדים הקים משה את המשכן.

כתוב, ויקם משה את המשכן, קו האמצעי, שנקרא משה. וייתן את אדניו, קו שמאל, שאדניו לשון דין, הנוהג בשמאל. ויָשֶׂם את קרשיו, זהו קו ימין. בשלושה צדדים אלו הקים משה את המשכן, והתעלה המשכן, מלכות, ונכנע הס"א. וע"כ כשהקים משה צד הזה של קדושה, נכנע צד האחר של טומאה. משום זה משה הקים אותו ולא אחר.

.375 וייתן את אדניו. בשעה ההיא הזדעזע ס"מ ממקומו, וארבעים מרכבות שעימו, וברח 400 פרסאות לתוך ההסתר של נקב העפר. הביא משה אלו האדנים, והתחזק הצד הזה, נפלו אז אלו האדנים של הס"א ונחלשו.

אין גילוי חכמה אלא בעת שנגלים הדינים של קו השמאל, שהם הדינים של הרשעים, הנאחזים בקו שמאל בלי ימין, וממשיכים החכמה מלמעלה למטה, כדרך ס"מ וכל צד הטומאה. ותיקון אלו הדינים שיתגלו, הוא האדנים שנתן משה. וע"כ בעת שנתן משה האדנים, ברחו ס"מ וכל הכת שלו מפחד הדינים הללו, שאין להם עוד כוח להסית הבריות להיאחז בקו שמאל לבד, כדרכם, מחמת העונשים והדינים שנגלו לרשעים אלו.

וארבעים המרכבות שעם ס"מ, חו"ג תו"מ שלו, כל אחד כלול עשר, שממשיך מקו שמאל בלי ימין. ו-400 פרסאות, הוא גבול הקדושה, שהם חו"ב תו"מ מבינה, שכל אחת כוללת מאה.

.376 ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ביום ההוא, ביום שהקב"ה יעשה דין בעולם, ויפקוד על רשעי עולם, כמעשיהם. כי אין קימה לכנ"י מעפר, שזה הארת חכמה, בעוד שאלו רשעים יעמדו בעולם.

קודם כתוב, בחרב ימותו כל חַטָאֵי עַמי, האומרים לא תגיש ותקדים בַּעֲדֵינו הרעה. שיתגלו הדינים והעונשים שלהם. ואז כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ע"י הארת החכמה, שנקראת קימה, כי עם גילוי הדינים של הרשעים, מתגלה הארת החכמה.

.377 כתוב, בחרב ימותו כל חטאי עמי. כי אז יתוקן הפרץ שלהם, שעשו בישראל ע"י הארת חכמה. וע"כ כתוב, וגדרתי את פִרציהן והריסותיו אקים. הריסותיו של סוכת דוד. כי כאשר מתחזק המלכות הרשעה בעולם, אז נחלשת המלכות הקדושה, וסוכת דוד הורסת הבניין שלה. ע"כ כתוב, והריסותיו אקים.

.378 כשמתחזקת הטומאה, נחלשת הקדושה. זו מלאה, וזו חרבה. משום זה עד היום ההוא, המלכות הרשעה תתחזק, וביום ההוא תתחזק ויקים אותה הקב"ה למלכות הקדושה. וע"כ כתוב, והריסותיו אקים ובְניתיה כימי עולם, כמ"ש, והיה אור הלבנה כאור החמה.

.379 ויקם משה את המשכן. במה הקים אותו? כתוב, וייתן את אדניו, שנתן האדנים שמתחת הקרשים, שיקים עליהם ויסובב בהם אלו הצירים של הפתחים. כי אלו האדנים שמתחתיהם, הם יסוד וקיום לסבב עליהם. כתוב, וייתן, משום שחיזק ותיקן אותם בכוחו. בשעה ההיא הוסרו האדנים של הס"א.

צירים הם יתדות, כי שתי יתדות לקרש אחד מכנה שני צירים. והקרשים מכנה פתחים, להיותם פתחים להארת חכמה מהמלכות. ונודע, שהארת חכמה מתגלה ע"י סיבוב וגלגול, שהסיבוב נעשה בתוך היתדות, דינים של קו שמאל, שבגילויָם מתגלה החכמה.

.380 כתוב, זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים, האומרים עָרוּ עָרוּ עד היסוד בה. וע"כ, עתיד הקב"ה לבנות את יסודות ירושלים מיסודות אחרים, שישלטו על הכול. והם ספירים, כמ"ש, ויסדתיךְ בספירים.

אלו הם יסודות ואדנים חזקים ועליונים, שאין בהם חולשה, כמו בראשונים, כי באבנים הראשונות שבאלו היסודות, יכלו שאר העמים לשלוט, משום שאין בהן הארה עליונה כראוי. כי הארתן אינה שלהן, אלא נמשכת להן מבינה. אבל אלו יהיו מאירים מהארה עליונה, שיאירו מחמת עצמם, ולא יהיו צריכים לשיתוף הבינה. וההארה שוקעת בתוך תהומות, המסכים, שלא יוכלו העמים לשלוט עליהם. ואלו הם ספירים, שיאירו למעלה ולמטה, משום שבזמן ההוא תתווסף הארה עליונה למעלה ולמטה.

.381 היסודות הראשונים, ששימשו מטרם גמה"ת, לא יתבטלו, כי כתוב, הנה אנוכי מרביץ בַּפּוּךְ אבנייך. מרביץ, לתקן הנשבר. בפוך, כמ"ש, ותָשׂם בפוך עיניה. אבנים יש שנקראות פוך, שצבען שחור, והנשים צובעות בהן עיניהן. וזה ניתן לדעת לקוצרי השדה, אותם שכבר זכו לתקן כל תיקוני השדה, שהוא המלכות, וכבר קוצרים תבואות השדה ונהנים מפירותיה.

.382 האבנים של יסודות ציון וירושלים, לא שלטו עליהן שאר העמים, לא שרפו אותן, ולא נשרפו, אלא כולן נגנזו, וגנז אותן הקב"ה. וכל אלו יסודות של הבית הקדוש, כולם נגנזו ולא נאבד מהם אפילו אחד.

וכשיחזור הקב"ה ויקים את ירושלים על מקומה, היסודות של האבנים הראשונות יחזרו למקומן, ולא תשלוט בהן עין אחר לראותן, חוץ בזמן שיכחיל אדם את עיניו בפוך ההוא, וימלא את עיניו ממנו. ואז יראה כל האבנים וכל היסודות של ירושלים, שהם מתוקנים במקומם, ולא שלטו בהם שאר העמים. וכל אלו האבנים היקרות האחרות, וכל בנייני אבן, כולם עומדים על קיומם.

המסך דמלכות מבחינתה עצמה דין קשה ואינו ראוי להמשיך אורות לישראל, אלא כל תיקונו ע"י התקשרות בבינה. וכיוון שמבחינתה עצמה אינה ראויה לאורות, ע"כ בשעה שישראל קלקלו מעשיהם והתבטל קשר הבינה, יכלו העמים לשלוט על המסך שלה, שבזה נחרב הבית, והשכינה יצאה לגלות. אבל לעתיד, כשתתוקן המלכות גם מבחינתה עצמה, אז יתגלה הדבר למפרע, שגם מקודם התיקון לא היה בה שום דין ואחיזה לחיצוניים כלל, כמ"ש, אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה.

וזוכים לגמה"ת ולראות את זה, ע"י ששׂם פוך בעיניו. כי קו השמאל, ששם מתגלה החכמה, הם העיניים. אבל כל עוד שאין בהם חסדים, אין ראייה בעיניים הללו, כמ"ש, עיניים להם ולא יראו, הכתוב על הדבוקים בשמאל הזה בלי ימין. אלא ע"י המסך דחיריק שבקו אמצעי, המייחד השמאל עם הימין, העיניים דשמאל מתלבשות בחסדים ומשיגות הראייה. מנעולא, הכלולה במסך דחיריק, מכונה פוך, להיותו מתקן ומייפה את העיניים.

וכשיחזור הקב"ה ויקים את ירושלים על מקומה, היסודות של האבנים הראשונות יחזרו למקומן, ולא תשלוט בהן עין אחר לראותן, שאע"פ שחזרו למקומם, ונגלה שאין בהם שום דין, לא תוכל לשלוט העין לראות את זה, חוץ בזמן שיכחיל אדם את עיניו בפוך ההוא. שרק הצדיקים מקבלים הארת המסך דחיריק שבקו אמצעי, שהוא פוך, המתקן ומייפה את העיניים.

וימלא את עיניו ממנו, ישלים כל הזיווגים הראויים לצאת על מסך דחיריק, הנקרא פוך. ואז יזכה לראות המסך שבמלכות שמבחינתה עצמה, וכל המדרגות והבניינים, שיצאו על המסך הזה. ויראה, שלא שלטו בה העמים מעולם, אלא שנגנזה.

.383 אז כתוב, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. מהו, בשוב ה'? כששלטו עליה שאר העמים, הקב"ה העלה אותה למעלה, אבל בזמן ההוא יחזירה למקומה, כמ"ש, בשוב ה' ציון, שישיבה למקומה.

.384 כל מה שנסתם מן העין, ולא ניתנה רשות לעין לשלוט בו, כשהשמאל בלי ימין, אין העין יכולה לשלוט בו. חוץ מהשׂם כָּחָל בעין, כלומר פוך. ומשום זה כתוב, הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך. כל אלו האבנים שמטרם התיקון, יתקיימו במקומן, ויהיו יסודות כבתחילה. ויסודות של ספיר, יתקיימו במקום אחר מסביב לרוחב ולאורך. כמ"ש, וִיסדתיךְ בספירים.

.385 בזמן שיקים הקב"ה את ביתו, המלכות, בזמן ההוא כתוב, בילע המוות לנצח. כמו שמלאך המוות בילע את בני העולם, כן יבולע מלאך המוות.

.386 ולא בילע לזמן קצוב, כמו שישראל היו בגלות זמן קצוב. אלא כמ"ש, לנצח, לדורי דורות.

.387 ואז יקים הקב"ה את כנ"י, המלכות, ויקים האדנים והספִּים וכל תקרות הבית, בתיקונם לעולם, משום שיבולע הס"א ולא יקום עוד לעולם. ואז כתוב, וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר.

.388 ויקם משה את המשכן. בזמן שהאדנים הוקמו וניתנו במקומם, באותו זמן נחלשו ועברו ממקומם האדנים שבמקום ס"א. וע"כ כתוב, וייתן את אדניו.

.389 כשראה משה לפניו את ס"מ הרשע, שהיה הולך אליו לקטרג עליו, אז התקיף אותו משה, וקשר אותו לפניו, והקים את המשכן, ונתן את אדניו. כמ"ש, וייתן את אֲדָנָיו. וייתן, בחוזקה, שלא יכול אדם אחר לשלוט על ס"מ, ולתת האדנים במקומם, כמו משה. כי בכוח גדול הקים אותם משה.

.390 ביום שהתחיל משה להקים המשכן, אחד בניסן היה, כאשר כוח הס"א בעולם. כי בימי ניסן לומדים, שאפילו כשראש השור הוא באבוס, עֲלֵה לעלייה, והשמט הסולם מתחתך, שלא יעלה אחריך להזיקך. ובניסן התחיל משה להקים המשכן. וראה את ס"מ הולך סביבו לבלבל אותו, והתגבר עליו משה. ואז, וייתן את אדניו, התחיל הוא, ונתן למטה את האדנים, והתחיל הקב"ה, ונתן למעלה את האדנים. זה כנגד זה.

.391 ביום שהוקם המשכן שלמטה, הוקם משכן קדוש למעלה, המלכות. ומשכן העליון הנסתר והגנוז, בינה, הוציא אורות לכל צד, והאירו העולמות.

.392 ג' משכנות בכתוב. כתוב, וביום הקים את המשכן, כיסה הענן את המשכן לאוהל העדות, ובערב יהיה על המשכן כמראה אש עד בוקר. ג' משכנות כאן. ולמה נקרא משכן ולא בית?

.393 הקב"ה בחר בישראל לנחלתו ולגורלו, והקריבם אליו. עשה מהם מדרגות ידועות בעוה"ז, האבות, כעין של מעלה, לשכלל כל העולמות כאחד, למעלה ולמטה. כמ"ש, השמיים כיסאי והארץ הדום רגליי, לשכלל למעלה ולמטה להיות אחד.

.394 השמיים כיסאי, זהו הרקיע שיעקב שורה בו, צורה עליונה לכיסא הקדוש העליון, חג"ת דז"א. והארץ הדום רגליי, זהו הרקיע שדוד המלך שורה בו, מלכות, ליהנות מזיו המראה המאירה, ז"א, ומשום שרצה להתפשט יותר למטה מכיסא העליון, אמר, הדום רגליי, המלכות. וכתוב, אֵי זה בית אשר תבנו לי, זהו בניין ביהמ"ק. ואֵי זה מקום מנוחתי, זהו בית קודש הקודשים שלמטה.

.395 כל זמן שהלכו ישראל במדבר, היה להם משכן. עד שבאו לשי_ה, והיה המשכן שם. משכן זה הוא להמשיך זה בזה, ולהכניס זה בזה, לייחד זה בזה, כדי להאיר. אבל לא למנוחה, כי אין מנוחה חוץ מכאשר נבנה ביהמ"ק בימיו של שלמה המלך, כי אז הוא מנוחה למעלה ולמטה, משום ששם כוח המנוחה, ולא לנסוע ממקום למקום, כמו המשכן.

.396 ומשום זה, יש משכן ויש בית. משכן, כמ"ש, ונתתי משכני בתוככם ולא תִגְעל נפשי אֶתכם. משכני, משכנותיו של הקב"ה, שיהיו בתוך ישראל. כי כמ"ש, ולא תגעל נפשי אתכם. הרי שההארה אינה גדולה כל כך, משום שתלה אותה בשיעור שלא תגעל נפשי אתכם.

.397 מה ההפרש בין משכן לביהמ"ק? משכן דומה למלך, שבא אל אוהבו ולא הביא עימו כל המוניו, כי כדי שלא להעמיס עליו יותר מדי, הוא בא אליו בצבאות קטנים. בית, הוא שכל צבאותיו וכל ההמון שלו הביא עימו לדור בבית ההוא. ביהמ"ק דירה למנוחת עולמים, בכל המרכבות הצורות והמעשים, לחבר המעשים שלמטה כעין של מעלה. משכן הוא בצורות קטנות, במעשים מועטים, לנסוע ממקום למקום. והכול הוא בסוד שלמעלה.

.398 כשציווה הקב"ה את משה על המשכן, לא היה יכול לעמוד עליו, עד שהקב"ה הראה לו הכול בצורתו, כל דבר ודבר. הראה לו באש לבנה, שחורה, אדומה, ירוקה. כנגד חו"ג תו"מ. כמ"ש, וראֵה ועשֵה בתבניתם, אשר אתה מוֹרְאֶה בהר. עכ"ז, היה קשה למשה לעמוד עליהם.

.399 אע"פ שהראה לו עין בעין, לא רצה משה לעשות אותם. הייתכן שלא היה יודע לעשות או שהחכמה לא הייתה עימו? בצלאל ואהליאב וכל אלו שאר האחרים, אע"פ שלא ראו הצורות כמו משה, כתוב, וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה. אם אלו שלא ראו עשו כך, משה, שראה כל הצורות בהר, על אחת כמה וכמה שהיה יודע לעשותם? אלא משה, אע"פ שהסתלק מעבודת המשכן, הכול היה בידו, ועל ידו נעשה הכול, והוא נקרא על שמו. וע"כ כתוב, וראֵה ועשֵה.

.400 משה הסתלק מעבודת המשכן, ונתן מקומו לאחר, שרצה לזַכות לאחרים. עד שאמר לו הקב"ה, ראה, קראתי בשם בצלאל, ואיתו אהליאב. וכתוב, ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב. ואם הכבוד הזה היה של משה, שהוא יעשה המשכן, יתקיים בו תמיד. ולמה ציווה הקב"ה אח"כ, ועשה בצלאל ואהליאב? אלא מכאן, שמשה בעצמו הסתלק מהמלאכה, שרצה לזכות לאחרים.

.401 ועכ"ז, כיוון שהוא ציווה ובמצוותו נעשה, נחשב כאילו הוא עשה הכול. כל המלאכה אינה עומדת אלא בגמר המלאכה, ונקראת על מי שגמר אותה. ע"כ, ויקם משה את המשכן. שרצו להקים אותו כל אלו חכמי לב, ולא היה עומד, משום כבודו של משה, עד שבא משה והקימו. וכיוון שהוא גמר המלאכה, ע"כ נקראת על שמו.

כי נפלתי קמתי

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קכט

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קכט.

.402 כתוב, אל תשמחי אויַבתי לי, כי נפלתי קמתי. אויבתי לי, מלכות הרשעה, שהיא אויבת מלכות הקדושה. ופסוק זה, כנ"י, המלכות הקדושה, אמרה אותו. אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי. משא"כ למלכות האחרת הרשעה, כיוון שתיפול לא תקום עוד לעולם. אבל כנ"י, אע"פ שנפלה תקום. וקמה הרבה פעמים. כמ"ש, כי נפלתי קמתי.

.403 כמה פעמים נפלה כנ"י בגלות, וישבה בין האויבים האלו, ושאר העמים עכו"ם, קמו על ישראל לכלותם מן העולם. כמ"ש, על עמְךָ יערימו סוד. וכתוב, כי נועצו לב יחדיו, אמרו לכו ונכחידֵם מגוי. ועכ"ז, אע"פ ששאר העמים עמדו עליהם, הקב"ה לא עזב אותם בידיהם, ואם נפלו קמו. כמ"ש, כי נפלתי קמתי. כי הקב"ה מקימה תמיד.

.404 וכנ"י, המלכות, בזמן שהקב"ה יקים אותה מעפר הגלות, ותסתלק ממנו, תאמר, אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי. כי נפלתי בגלות, והשתעבדו בניי, קמתי, בזמן הזה. ומשום זה, בזמן שהוציא משה את ישראל ממצרים, כשעשה להם הקב"ה אלו הניסים והגבורות, אז, ויקם משה את המשכן. כי ע"י משה, ז"א, הוקם המשכן, המלכות, בכל פעם.

בלכתם יֵלֵכו

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קל

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קל.

.405 בלכתם יֵלֵכו ובעומדם יעמודו. בלכתם של חיות, כשהחיות הולכות, האופנים ילכו. וע"כ, בלכתם ילכו ובעומדם יעמודו, משום שכל מסעיהם של האופנים הם במסעיהם של החיות. והקיום שלהם אינו במקומם עצמם אלא הכול תלוי בחיות. והחיות והאופנים הולכים ביחד.

.406 כ"ד (24) משקופים, חללי הפתחים של המשמרות העליונות, נמצאים בתוך משקוף אחד שבצד מזרח. לפתח שומרים כ"ד המשמרות הנסתרות בתוך כוח השלהבת, המקיפה וסובבת בתוך המשקוף שמצד מזרח. משקוף, פירושו חלל.

.407 וכ"ד אדנים תחתיהם, ועל האדנים עומדים כ"ד עמודים. אלו הם העומדים תמיד ואינם פורחים באוויר, כאלו האחרים. והם הנקראים עומדים, כמ"ש, ונתתי לךָ מהלכים בין העומדים האלה. ואלו העמודים עומדים על אלו האדנים, וסובבים בהם, כדי להתקיים במקומם.

ד' החיות שמחזה ולמעלה דז"א, יש בהם י"ב (12) פנים. כי אע"פ שיש שם פני אדם בכל אחת, עכ"ז כל בחינות המלכות שמחזה ולמעלה שלה, נחשבות לחג"ת דמלכות, אריה שור נשר. ובחינת המלכות עצמה, מחזה ולמטה, חסרה שם. באופן שנבחן שיש ד' חיות, אריה שור נשר אדם, שאין בכל אחת אלא רק חג"ת שמחזה ולמעלה, אריה שור נשר, שהם י"ב פנים. אמנם גם מחזה ולמטה, יש ג"כ אותן י"ב בחינות, אבל הן רק שנא"ן, שיש שם רק כללות של פני אדם, שהוא ן' של שנא"ן, ולא פני אדם ממש. והם הי"ב שבמלכות. והם מכונים אופנים.

ואלו פעמיים י"ב, שבז"א ובמלכות, נכללות זו מזו ונעשות כ"ד. וע"כ יש כ"ד בחינות בז"א וכ"ד בחינות במלכות, חיות ואופנים שבז"א, וחיות ואופנים שבמלכות. וכן החיות לבדן שבז"א כלולות מכ"ד, והאופנים לבדם כלולים מכ"ד. ועד"ז חיות ואופנים שבמלכות.

ואלו החיות והאופנים מכונים ג"כ עמודים ואדנים, שעמודים הם חיות והאדנים אופנים. וכן מכונים משקופים ומשמרות, שמשקופים הם אדנים ואופנים ומשמרות הם עמודים וחיות. כי המשקופים חללים, שהמשמרות נמצאות בתוכם, כמו יתדות העמודים בתוך חללי האדנים.

וכ"ד משקופים, חללי הפתחים, של המשמרות העליונות, נמצאים בתוך משקוף אחד שבצד מזרח, בז"א, שהוא מזרח. כי המשקוף כלול מחו"ג תו"מ, שבכל אחד חג"ת, והם י"ב, וכשנכללות עם י"ב שבמלכות הם כ"ד. לפתח שומרים כ"ד המשמרות הנסתרות בתוך כוח השלהבת המקיפה וסובבת בתוך המשקוף שמצד מזרח.

המשקוף הוא אדנים, כוחות הדין המתגלים בקו שמאל. וע"כ מכנה אותו כאן כוח השלהבת, שהמשמרות, העמודים, נסתרות בשלהבת שמצד מזרח, מז"א. וע"כ ביאר כ"ד עמודים וכ"ד אדנים דז"א. ועתה מבאר כ"ד עמודים וכ"ד אדנים דמלכות.

תחת העמודים והאדנים דז"א נמצאים ג"כ כ"ד אדנים, ועל האדנים עומדים כ"ד עמודים, ממש כמו בז"א, כי כלולים זה מזה. אלא ההפרש הוא, כי העמודים ואדנים דז"א, שהם המשקופים והמשמרות, פורחים באוויר, שפורחים ונוסעים בסדר ג' קווים בג' מקומות, בכניסת י' באור במקום החולם, ונעשה אויר. ויציאת הי' מהאויר במקום השורוק. אבל עמודים ואדנים של המלכות, אינם פורחים באוויר, מטעם שהמלכות אינה עושה שום פעולה, אלא מקבלת ג' הקווים שבז"א. וע"כ הם נמצאים בה במנוחה, עומדים.

אמנם אין הפירוש, שהעמודים והאדנים, החיות והאופנים שבמלכות, הם תמיד עומדים בה. אלא יש ב' מצבים במלכות:

א. המלכות בו"ק, מאירים בה חג"ת נה"י דז"א, ואז נבחנים החיות והאופנים שלה, שהם חיות ואופנים דז"א, שפורחים באוויר כמו בז"א.

ב. מלכות במצב יום השביעי, שמשיגה נה"י דכלים וג"ר דאורות, עד שמלבישה לאמא עילאה. ואז מאירה בעצמה מאמא עילאה, ואז העמודים והאדנים שלה במנוחה, שאינם פורחים באוויר כעמודים וכאדנים דז"א. וכאן מדבר ממצב הב' דז"א.

בהבחן בין משקופים ומשמרות מבואר ההפרש בין המשכן שעשה משה, ז"א, ובין ביהמ"ק שבנה שלמה, המלכות. המשכן, ו"ק דמלכות, ובנה אותו משה בו"ק שלו, חג"ת נה"י דז"א. ע"כ אין העמודים והאדנים שבמשכן במנוחה, אלא שנפרקים בכל מסע ומתוקנים בחזרה בכל חנייה, כדרך החיות והאופנים דז"א, שהם נוסעים ממקום למקום.

אבל ביהמ"ק שבנה שלמה היה בג"ר, כמו בשבת, אשר העמודים והאדנים שלה הם עומדים במנוחת עולמים. משום שאז האירה בחינתה עצמה בלבוש לאמא עילאה. ואז נקרא שלמה, המלכות, איש מנוחה.

.408 כשאלו העמודים עומדים על מעמדם, כל השליטים העומדים עליהם, המשמרות שבז"א, מעופפים ופורחים בכל העולם ומשגיחים בעיניים. ואלו המקשיבים לקולות, מעלים דברים למעלה, כמ"ש, כי עוף השמיים יוליך את הקול. ומשום זה אלו האדנים נמצאים בקיום תמיד, שמתחלקים לבחינת ראייה, חכמה, ולבחינת שמיעת קול, חסדים. שיש מהם שהם בשליטת החסדים, ויש מהם שהם בשליטת החכמה.

.409 כתוב, בלכתם יֵלֵכו, בלכתם של החיות. ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים לעומתם. כמו שהחיות נוסעות ועולות, כך האופנים. כי רוח החיה באופנים, רוח הקודש, המלכות, הנושב ומכה בכל האופנים, שילכו. נמצא, שכל מי שבמדרגה עליונה, הוא נושא מי שנושא אותו. הארון היה נושא את מי שנושא אותו. אף כאן החיות היו נושאות את האופנים.

.410 למה כתוב, רוח החיה באופנים, ולא, רוח החיות? ומהיכן משמע, שהחיות נושאות לאופנים? גם חיה פירושה ד' חיות, כי היא בצד ימין ובצד שמאל ובצד פנים ובצד אחור. כלומר ד"ס חו"ג תו"מ שבחיה, שהן ימין ושמאל ופנים ואחור, נבחנות לד' חיות. וע"כ, זוהי חיה וזוהי ד' חיות, שהן אותו הדבר.

.411 כתוב, היא החיה, אשר ראיתי תחת אלקי ישראל בנהר כְּבָר. זו היא חיה המרובעת לד' צדדי העולם חו"ג תו"מ, והיא הכיסא, מלכות, לצורת אדם, ז"א, שהוא הוי"ה במילוי אותיות א'. כמ"ש, ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. והכול למדרגה העליונה הקדושה הסתומה, שנקראת אלקי ישראל, בינה. היא החיה אשר ראיתי, המלכות, שעליה רוכב ז"א, אדם, שניהם תחת אלקי ישראל, בינה.

.412 זו החיה, חיה שלמטה, המלכות, העומדת תחת כל החיות העליונות הקדושות, חגת"ם דז"א, אדם. משום שיש חיות עליונות אלו על אלו, שעל החיות דמלכות יש חיות עליונות דז"א. הכיסא שתחת אלקי ישראל הוא צורת יעקב, ז"א, כיסא לבינה, הנקראת אלקי ישראל. וכיסא התחתון, תחת ז"א, הוא צורת דוד, מלכות, המרובעת לד' צדדי העולם.

משום זה רוח יוצא מלמעלה, מבינה, ויוצא ונמשך ממדרגה למדרגה, מבינה לז"א ומז"א למלכות, עד שמכה באלו התחתונים שלמטה, בבי"ע. והרוח ההוא מנהיג הכול, ומתקן התיקונים של הכול להיתקן.

.413 באופן ההוא ממש נתקן למטה במשכן. כתוב למעלה, כי רוח החיה באופנים. וכתוב, אֶל אשר יהיה שָׁמה הרוח ללכת יֵלֵכו. ולמטה כתוב, ויקם משה את המשכן. שנעשה רוח למדרגה שלמטה, המשכן, בצורה של הרוח העליון. עליו כתוב, היא החיה אשר ראיתי תחת אלקי ישראל, שמהחיה הזו יוצא רוח לתקן הכול. משה הוא החיה שנותנת רוח למטה במשכן לתקן הכול. משום זה כתוב, ויקם, וייתן, וישם, שבכולם רוח לתקן את הכול.

משכן וביהמ"ק

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קלד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קלד.

.414 בתחילה, במשכן שעשה משה, הוא התקין אותו במדרגה העליונה שעומד בו, במדרגת ז"א. במקדש שעשה שלמה, תיקן אותו בנהר היוצא מעדן, שהוא שלום בית, יסוד, והוא הנחת של הבית, מלכות. ע"כ במשכן קירבה של חביבות בגוף, ת"ת, המדרגה של משה, שנמצאת בה קירבה של חביבות ולא של מנוחה. שע"כ היה המשכן מטולטל בנסיעות. כשבא שלמה והתקין ביהמ"ק, נתקן בחביבות המנוחה. וע"כ כתוב בשלמה, הוא יהיה איש מנוחה.

משה תיקן את המשכן בו"ק, חג"ת נה"י דאורות וחב"ד חג"ת דכלים. ע"כ נבחן שהתיקון מז"א, מת"ת שלו, ולא מיסוד שלו, כי המלכות, המשכן, חסרה נה"י דכלים. וע"כ היה המשכן בנסיעה ובטלטול, כמו החיות והאופנים דז"א. אבל בימי שלמה כבר נתקנו נה"י דכלים של המלכות, וע"כ קיבלה מיסוד דז"א, מנהר היוצא מעדן, ואז נגלה בחינתה עצמה, שהחיות והאופנים שלה במנוחה.

.415 משום זה משה התקין במדרגת ת"ת, ושלמה התקין במדרגת יסוד, וצורתו של זה בזה, שצורת ת"ת ביסוד. כמ"ש, אלה תולדות יעקב יוסף. שצורתו של יעקב, ת"ת, דומה לצורתו של יוסף, יסוד.

.416 התחלה, שהתחיל משה לתקן במקום הקדושה, שהקים קימת הנקודה העומדת באמצע, המלכות, שהייתה חשוכה ושקועה במקומה, ולא נראית, ולא מאירה כלל. ותחילת הכול הקים אותה הנקודה ששקעה במקומה, ואח"כ תיקן כל האחרים, שהם בניינה של הנקודה הזו.

.417 ואם נקודה זו, המלכות, לא הייתה מיתקנת תחילה, כל מה שהתפשט ממנה לא היה יכול להיתקן. וכיוון שנקודה זו הוקמה והאירה, אז כל שאר התיקונים האחרים נתקנו, והתיישבה במקומה. וע"כ כתוב תחילה, ויקם משה את המשכן, שזו הנקודה שהייתה חשוכה ושקועה במקומה. ואח"כ, וייתן את אדניו, שהם האדנים, שהם מכאן ומכאן, מכל צדדי המשכן, וכולם היו בחשבון מאה, וכולם נחלקו למקומם לצדדי המשכן, כמ"ש, מְאַת אדנים למאת הכיכר כיכר לָאָדֶן.

.418 לא כתוב באדנים האלו קימה, אלא, וייתן, מפני שהיא נתינה, לשים עליהם הקרשים. משום שיש תחתונים ועליונים רוכבים זה על זה. וע"כ כתוב בהם נתינה.

.419 בשעה שהנקודה הזו הוקמה, שקע הצד האחר. אבל לא נמחה כלל, אלא לזמן שעתיד לבוא, שאז נמחה מן העולם. וכאן הוקם זה, ושקעה זו, הס"א.

.420 אז התחיל להתחזק צד הקדושה, וכשניתנו האדנים האלו, שקעו כל האדנים דס"א, ונכנסו בנקב התהום הגדול. כי משום שהתעלה צד הקדושה העליונה, וחלקה הגיע להתעלות, אז הצד האחר שקע ונכנס בנקב של התהום. כי כשהוקם זה, שקע זה.

.421 ואם לא חטאו ישראל, לא היה הס"א יכול יותר לשלוט בעולם. ואח"כ חטאו, וג"כ המשיכו עליהם הס"א כבתחילה. ומהיום ההוא לא הייתה עצה כנגד הס"א, אלא לתת לה חלק מכל, מהקורבנות ומהנסָכים ומהעולות. משום זה העולה נשרפת כולה באש, כדי להכניע הצד ההוא, ולהעלות צד הקדושה. ומשום שמשה הקים מקום הקדושה, שקע מקום הטומאה.

.422 ויקם משה את צד הקדושה, שקע צד האחר של הטומאה. וייתן האדנים לצד הקדושה, ונחלש צד הטומאה. וישם הקרשים לצד הקדושה, ונכנע צד האחר של הטומאה. ואח"כ, וייתן את בריחיו.

.423 ואח"כ כתוב שוב, ויקם, משום שיהיה ההתחלה והסוף בקימה. וע"כ התחיל בקימה וסיים בקימה. כי בשניהם צריכים קימה, בהתחלה ובסוף. כי הקימה שבתחילה היא שהס"א תיחלש. ובסוף היא קימה לצד הקדושה, כדי להתקיים ולהתעלות למעלה, להיות קשר אחד כראוי. כי בכל פעם שהקדושה שולטת ועולה, הטומאה שפלה ויורדת למטה.

קימה פירושו ג"ר. ויש ב' מיני קימה למלכות:

א. כשהייתה בב' המאורות הגדולים,

ב. אחר שהתמעטה ונבנתה מחדש מבחינת מחזה ולמטה.

ועל זה כתוב פעמיים, ויקם: קימה א' נבחנת לג"ר דו"ק. וקימה ב' עוד לא הייתה במשכן בג"ר ממש, אלא ו"ק דג"ר.

קימה שבתחילה, קימה בב' המאורות הגדולים, באה להחליש הס"א, כי לא תוכל להתקיים במצב הזה. וקימה לצד הקדושה, כדי להתקיים ולהתעלות למעלה, שהיא הקימה הב', שחזרה ונבנית, כדי לעלות למעלה לז"א, ולהידבק בו, כי אז תוכל להתקיים.

שש מדרגות דס"א

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קלו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קלו.

.424 התחלת הנקודה, הנמצאת תחת המדרגות דס"א, שהיא המלכות דס"א, התחלתה בראש המדרגות דס"א, שמחוץ לקדושה, ראש של הזכר דס"א, הנמצא רוכב על גמל אחד, ס"מ הרוכב על גמל. והוא ראש מחוץ לקדושה, מערבוב אחד שבחושך להתפשט, שהתערב עשן בחושך והתפשטו יחד.

הדינים אינם נשלמים בפעם אחת, תכף בראשית גילוי שלהם, אלא צריכים להתגלות הרבה פעמים, עד שמשיגים כוח לפעול ולהעניש. תחילת גילוי הדינים, הנמצאים במלכות דס"א, היא בראש הזכר דס"א, והם נשלמים במלכות דס"א, שבסוף המדרגות.

.425 כי כאשר העשן יוצא מרוגז חזק, מתפשט העשן והולך רוגז אחר רוגז, זה על זה, וזה רוכב ושולט על זה, במראה של זכר ונקבה, כדי להיות הכול רוגז חזק.

כל העונשים והדינים נמשכים מקו שמאל דקדושה, מטרם שהתחבר עם הימין. ואותם הנאחזים בו, נענשים תחילה בחושך, שהאורות שלהם נהפכו לחושך. ואח"ז מתגלה עליהם מלכות דמידת הדין הקשה, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ.

העונש הראשון מכונה דינים דדכורא, והשני מכונה דינים דנוקבא. וכששני עונשים אלו מעורבים יחד, הם מכונים עשן. כי האש, דינים דנוקבא, מעורב עם החושך, כמו העשן, שהוא אש ומחשיך, כי החושך מעורב בו.

מפרש מהו רוגז חזק. שנאמר, מתפשט העשן והולך רוגז אחר רוגז. הרוגז הראשון, על הדבוקים בשמאל, מביא עליהם החושך. והרוגז השני, מביא עליהם גילוי המלכות דמדה"ד. זה על זה, שקרובים זה אל זה, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. וזה רוכב ושולט על זה, החושך שולט על דינים דמלכות דמדה"ד, להיותם במראה של זכר ונקבה, שהחושך הוא בחינת דינים דדכורא, ומדה"ד שבמלכות היא דינים דנוקבא.

וע"כ הזכר שולט על הנקבה, כדי להיות הכול רוגז חזק. כלומר, שב' הרוגזים מתחברים יחד, ונעשים דין אחד חזק, הנקרא עשן.

.426 וכשמתחיל העשן להתפשט, לוחץ מתוך הרוגז, להתפשט בלחיצת נקודה אחת. ואח"כ מתפשט עשן הרוגז, באלכסון, כמו נחש ערום להזיק.

יש ב' בחינות דינים דנוקבא:

א. מלכות דמדה"ד, שאינה נמתקת בבינה.

ב. מלכות הנמתקת בבינה.

בתחילת התפשטות העשן בב' העונשים, דינים דדכורא ודינים דנוקבא, היו הדינים דנוקבא מבחינת נקודת המלכות דמדה"ד. ואח"כ התפשט בדינים, הנמשכים ממלכות הממותקת בבינה, שהיא מכונה אלכסון. וכן הנחש נאחז בדינים אלו דמלכות הממותקת בבינה, כדי שיוכל לעלות ולהיאחז בבינה. כמו נחש ערום להזיק, כי כן דרך הנחש הערום.

.427 ראש היוצא להתפשט, הוא ראש הזכר דס"א, מדרגת חשכה, דינים דדכורא, עולה ויורד הולך ומשוטט ונח במקומו. שאינו מוצא מקום להתיישב בו, עד שעמדה המדרגה להתיישב, מהתחברותה עם העשן, היוצא מתוך הרוגז. ואז הוא נקרא צל, ערבוב של חושך.

והוא צל על מקום אחר, שנקרא מוות, שבו עצמו עוד הדינים אינם מגולים כלל, אלא הוא התחלה להם. והם מתגלים כנוקבא שלו, הנקראת מוות. וכשמתחברים שניהם יחד, נקראים צַלמוות. שהם ב' מדרגות, המתחברות יחד.

.428 צל הוא התחלה לנקודה תחתונה דס"א שמבחוץ, התחלה לנוקבא שלו. צל הוא חשכה המרוחקת מנקודה הקדושה העומדת באמצע, המלכות דקדושה, מחמת הדינים שקיבל מהעשן, הדינים דנוקבא שבצל. הוא נקודה שאינה עומדת ואינה נראית, ולא נרשמה בגוונים. רק התחלה, ושום דין אין ניכר בה, וממנה התפשטה התפשטות לחוץ ולמטה, והנקודה עצמה שקעה ואינה נראית ואינה נרשמת.

.429 נקודה זו התפשטה למטה לימין ולשמאל, והתפשטה באמצעה בתוך החושך, חג"ת דס"א, כנגד אלף ומאה. ב' עמודים נחקקים לצד זה ולצד זה, כנגד נו"ה. והחושך התפשט בתוך צבע שחור ואינו שחור. הדינים דנוקבא שבו, המעורבים בחושך, נקראים צבע שחור. אבל עוד אינו שחור, שהרי אין לו שום צבע שיתקיים בו.

ובהתפשטות של החושך נמצאים החשכוֹת ששימשו במצרים. כמ"ש, לא ראו איש את אחיו, ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים. וכתוב, ויָמֵש חושך.

בחושך מצרים היה עירוב של דינים דדכורא ודינים דנוקבא. שמצד דינים דדכורא, שיש שם ג"ר, כתוב, לא ראו איש את אחיו, כי מחמת הדינים של חושך לא יכלו לראות. ומצד דינים דנוקבא, הממעטים הג"ר, כתוב, לא קמו איש מתחתיו, כי קימה פירושו ג"ר. וכן כתוב, וימש חושך, שפירושו, שיש ממשות בחושך, הדינים דנוקבא שבו. וכל אלו הם התפשטות הבאה מצל.

ונאמר, כנגד אלף ומאה, שרומז לעניין עַשְׁתי עשרה (11), שהס"א חסר מפרצוף י"ב (12), שהוא זכר דכתר. כי כל המוסיף גורע, שמוסיף ע' על שתי עשרה, ונעשים אחד עשר. וזהו שכתוב, עשתי עשרה יריעות עיזים. וכל אחת כלולה ממאה, הם אלף ומאה.

.430 התפשטות זו מתפשטת בכמה מינים השונים זה מזה. בתוך ההתפשטות יוצא אור שנצבע בזהב אדום. התפשט האור הזה, וכיסה החושך שבראש שלו, שהתערב בחושך. וע"כ, הוא זהב שנכלל בו חושך.

מבואר כאן סדר אחר של חג"ת נה"י דזכר דס"א, שתחילה יצא בו הזהב, גבורה, שמאל, היונק הארת חכמה משמאל דנוקבא. ואח"כ נכלל הזהב בחושך והתערב בו. והסתיים הגבורה שלו. וזה הכלל, שכל ספירות שלו בבחינת חושך.

.431 החושך הזה שבגבורה, התפשט לימין ולשמאל. שמתוך ב' צדדים אלו יצא גוון אחד של כסף, חסד שבו, שאינו מאיר. התפשט גוון הכסף הזה וכיסה החושך, שהתערב בו, ונכללו החושך והכסף זה בזה, וירד למטה, להיתקן לחסד שלו.

חסד דס"א שונה מספירת החסד דקדושה, הנקרא כסף. כי ספירת חסד דקדושה כולה ימין, אבל החסד דס"א כלול גם משמאל, מטעם שעיקרו של הס"א הוא שמאל.

החושך התפשט תחילה לימין ולשמאל, ומהתכללות שניהם יצא הכסף, חסד דס"א. וע"כ הוא כסף שאינו מאיר, שאין בו הארת חסדים, כי כלול בשמאל, ואין בו מהארת חכמה, כי כלול בימין. ואחר שנכלל והתערב בחושך, נתקן להיות חסד דס"א.

.432 התפשט החושך מחסד, גוון כסף, ונעשו שתי חשכות בימין ובשמאל, העומדות בתחילת השחור. ומשם התפשט ויצא גוון של נחושת, ת"ת דס"א.

ת"ת דס"א יצא מימין ומשמאל, כמו הת"ת דקדושה. ונעשו שתי חשכות בימין ובשמאל, העומדות בתחילת השחור. ומשם התפשט ויצא גוון של נחושת. כי מב' חשכות ימין ושמאל, נעשה הת"ת דס"א. והדינים דמלכות דמדה"ד, הנכללים בזכר דס"א, עומדים בת"ת הזה. כי הת"ת כולל כל הפרצוף.

ועוד, שחו"ג נחשבים להתכללות מעליונים, שבהם עוד לא נגלו דינים אלו. בפעם הראשונה שנגלו דינים אלו, היו רק התחלה, צל, ועוד לא היו ניכרים בו. ונעשו שתי חשכות בימין ובשמאל, העומדות בתחילת הצבע השחור. כי צבע המלכות דמדה"ד, שחור. אבל כאן הוא תחילת צבע השחור הזה, ועוד אינו ניכר בו.

.433 מהת"ת מתפשט החושך למטה, למלכות, ועומד בקיום, ויוצא גוון אחד שחור במראֶה הברזל, שהוא גמר גילוי מלכות דמדה"ד, שבס"א, שנקראת מוות. והכול הוא בחושך, שעיקר בניין דס"א בחושך.

.434 מבין ב' עמודים, נו"ה דס"א, יוצא עמוד אחד, חושך בחשכה, שיש בו ב' מיני חושך של מצרים. והגוונים זהב וכסף ונחושת נראים בו, כי הוא יסוד, הכולל חמש ספירות חג"ת נ"ה. וזהו עורלה, כי היסוד דס"א הוא עורלה, שהזכר מנהיג הנקבה להזדווג ולהיות אחד.

.435 אלו שבע מדרגות נמצאות בשבע מדרגות גדולות ידועות. המדרגה הראשונה היא המדרגה העומדת בחושך, וחושך עולה בתוך סִתרו של עשן האש, כלול בגוון עשן, בגוון אש, ובגוון שחור. אלו שלושה גוונים נבדלים בכמה בחינות, להתעקם בעיקומי העולם, להענישם.

עצם הס"א הוא החושך. אבל החושך, כשפועל עונשים לבני אדם למטה, מסתתר בג' הגוונים, ופועל הדין לפי עניינם, אשר עשן הם דינים דדכורא מעורבים בדינים דנוקבא. ואש הם דינים דנוקבא הנאחזים בבינה, בסוד מיתוק המלכות בבינה. ושחור הם הדינים דנוקבא מבחינתה עצמה, שהיא מידת הדין הקשה, והמדרגה הראשונה הזו היא הראש דס"א.

.436 גוון עשן זה יורד לעולם ובא בכמה בחינות. וזה מתפשט בעולם, ומסית רוחות בני אדם ומביאם לכעס, להטות דרכם שיתחזקו בכעסם. וע"כ כתוב, לא יהיה בךָ אל זר, ולא תשתחווה לאל נכר. לא יהיה בך אל זר, זהו הזכר דס"א. ולא תשתחווה לאל נכר, זוהי הנוקבא דס"א. עשן זה, הוא הכעס השולט ומתחזק בעולם, ונכנס בתוך בני אדם, ומתקיף אותם להזיקם.

.437 גוון האש יורד לעולם ובא בכמה בחינות, להזיק, להרוג, ולשפוך דם, ולהאביד בני אדם. ועל זה כתוב, לְכָה איתנו נֶאֶרְבָה לְדָם, נִצְפְּנה לְנָקי חינם. כי יש שופכי דם בחינם והורגים בחינם. ויש ששופכים דם והורגים במלחמה. וזה מצד הזכר דס"א, וזה מצד הנקבה דס"א. צד הזכר שופך דם בחינם. צד הנקבה בלעשות מלחמות, ושיהרגו אלו באלו. וכל המלחמות וההריגות באים מצד הנקבה ההיא.

.438 גוון שחור, יורד לעולם, להתמנות על כל הפצועים והמתים ועל תפיסת הגופים לבית האסורים, ועל הנתלים והנחנקים, להרע תמיד לבני אדם. ג' גוונים, עשן, אש ושחור, מתפרשׂים לכמה בחינות בעולם, ומתפשטים תוך בני העולם.

.439 גוון עשן היורד בעולם, הוא הגוון הראשון, היוצא מהנקודה השקועה בצל, הדינים דנוקבא שבו, ס"מ הרוכב על גמל. גוון עשן זה נקרא קַצְפיאל הגדול. מזה הכעס של בני אדם, המחזקים את ליבם בכעס. ע"כ נקרא קצפיאל, הקצף של אל.

.440 תחת קצפיאל ממונים 1600 גדודים של מלאכי חבלה, שהם הכעס המתגלה בגופיהם של בני אדם. כי יש כעס השולט בעולם לעשות דין, ששולט ונכנס בתוך גופות בני אדם, שנכעסים בכעס הזה. והוא היסוד לכל שאר הגוונים המזיקים, שנעשה על ידו בניין להזיק, משום שהעשן הזה יוצא מתוך הרוגז של האש העליונה הלוהטת. וזהו הראשון לאש הזה.

.441 ארבעה רוגזים מתחלקים מהרוגז ההוא. הראשון נקרא הרוגז המרגיז לבבותיהם של בני אדם, היורד והולך ומסית לבני אדם, ונרגזים בכעסם. וזה הוא שממשיך המחבל על העולם.

.442 הרוגז השני, היורד לעולם, ומשוטט ומתפשט לכל הצדדים, נקרא שנאה. כיוון שנכנס באדם, נקרא מחבל שותק, רוגז השותק. משתתף במקום של הנקבה. רוגז השתיקה, העומד באלכסון. קשה מכולם, משום שהוא כמו הנחש, השותק תמיד ולבסוף הורג.

.443 הרוגז השלישי. ההפוך מהרוגז הראשון, כי הולך ומתחזק ואינו שותק, אלא מתגלה. וכל כמה שמתגלה כך הוא נשבר, ונקרא רוגז שבור.

.444 הרוגז הרביעי, בהתחלה חזק ובסוף שבור. וע"כ הוא הפוך מהרוגז הקודם, והוא שבור מכולם. וע"כ הכול הוא במדרגה הראשונה.

העשן הוא ב' דינים המתחברים. דינים דדכורא, חושך, עם דינים דנוקבא, הגילוי של המלכות דמידת הדין הקשה. ב' מיני הדינים סותרים אלו לאלו, כי החושך נמשך מקו שמאל מטרם חיבורו עם הימין, חכמה בלי חסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, ע"כ נמשך משם החושך. ונבחנים הדינים הללו שנמשכים מכוח השלמות, מגילוי הארת חכמה. וע"כ נקראים דינים דדכורא. כי זכר מורה על השלמות.

אמנם הדינים של גילוי המלכות דמדה"ד בפרצוף, ששם כוח הצמצום, ונגלה שאין הפרצוף ראוי לקבל הארת חכמה, מחמת כוח הצמצום, דינים אלו נמצאים שוברים את הפרצוף מג"ר ומביאים אותו לו"ק. וע"כ נקראים דינים דנוקבא. הרי ששני מיני הדינים הכלולים בעשן, סותרים זה את זה.

לכן נאמר, גוון עשן היורד בעולם, הוא הגוון הראשון, היוצא מהנקודה השקועה בצל. כי כשמתערב בתוך החושך הדינים של נקודה דמדה"ד, נקרא החושך צל, שמתחילה אין דינים של נקודה דמדה"ד ניכרים בו, והם רק צל בו. עד שחוזרים ומתגלים הרבה פעמים, ואז מתגלה צורת הדין בשלמות, עד להבריח האורות מהפרצוף, ואז נקראת מוות.

וגוון עשן יוצא מהצל, ומנקודה השקועה בו. ומכוח שב' מיני דינים הללו סותרים זה את זה, מתגלה רוגז בפרצוף, כי מתרוצצים אלו עם אלו. כי דינים דנוקבא רוצים להעביר ממנו השלמות דג"ר, ודינים דדכורא מתקוממים עליהם בגלל זה, ורוצים לבטל אותם מהפרצוף.

ומחמת ההתרוצצות והקצף הגדול המתגלה בגוון עשן, הוא נקרא קצפיאל, מלשון קצף. ומזה הכעס של בני אדם, כי אותם הדבוקים בס"א, יורד לתוכם הכעס והרוגז הזה מגוון העשן, והם תמיד בכעס ובקצף.

ארבעה רוגזים מתחלקים מהרוגז ההוא, מעת גילוי המלכות דמדה"ד בפעם הראשונה בבחינת צל. עד שמתגלה לגמרי בבחינת מוות, עוברות עליהם ארבע בחינות. הרוגז הראשון, גוון עשן בעת שהוא צל, שהדינים דנוקבא מתגלים בפעם הראשונה. שאז נקרא רוגז, שמתגלה הרוגז והכעס מדינים דדכורא על הדינים דנוקבא. ומכ"ש בגילוי דינים דנוקבא בפעם ראשונה, שעוד אין בהם שום רושם, היו הדינים דדכורא נרגזים בכעס גדול על העירוב של דינים הללו דנוקבא.

הרוגז השני, כיוון שנכנס באדם, נקרא מחבל שותק, כי אחר שנגלו הדינים דנוקבא בפעם הראשונה לחבל בדינים דדכורא, ולא יכלו, באו במצב הב', ששתקו ולא התרוצצו עוד אלו עם אלו. אמנם הורגשה ביניהם שנאה. וזהו רוגז השתיקה, העומד באלכסון. שמהרוגז שבשנאה לבד בלי התרוצצות, הייתה נעשית מציאות לעליית הדינים לבינה למיתוק באלכסון.

הרוגז השלישי אינו שותק, אלא מתגלה. שהתעוררו שוב הדינים דדכורא עם הדינים דנוקבא, להתרוצץ אלו על אלו. וכל כמה שמתגלה כך הוא נשבר. כי מתוך ההתרוצצות חזרו הדינים של מלכות דמדה"ד להתגלות, עד שהשיגו שיעור מספיק לשבור את הדינים דדכורא, להבריח האורות דחכמה שבהם. ועוד לא לגמרי, כי בכל פעם חזרו הדינים דדכורא והתחזקו. ונקרא רוגז שבור, שהרוגז גרם בכל פעם לשבירה.

הרוגז הרביעי בהתחלה חזק ובסוף שבור. שבתחילה נעשתה התרוצצות קשה בין ב' מיני הדינים, אבל לבסוף מתגברים הדינים דנוקבא ושוברים את הפרצוף, כלומר, שנגמרת צורת המלכות דמידת הדין הקשה, הנקראת מוות. ואין שם עוד התרוצצות. ונשארו בה ב' מיני דינים: הדינים דנוקבא, שנגמרו בה, וגם הדינים של חושך, שאיבדו שלמותם מחמת התגברות דינים דנוקבא.

ולכן הרוגז הזה הוא שבור מכולם, כי בג' המצבים הראשונים היה החושך בשלמות דהארת חכמה מקו שמאל, אבל במצב הד' לא די שנגמרו בו הדינים דנוקבא, אלא גם שהתבטלה שלמות החושך, ונשבר מב' הצדדים. וכיוון שהעשן כולל ד' מצבי רוגז הללו, נמצא שהכול הוא במדרגה הראשונה, העשן.

.445 אחר שביאר הראש דס"א, המדרגה הראשונה, מבאר עתה מדרגה שנייה, חסד דס"א, היוצאת מחושך דראש, והיא גוון חושך, אע"פ שהיא חסד ומדרגת ימין, היא ג"כ חושך, משום שכל הספירות דס"א נמצאות מחושך.

.446 במדרגה זו נמצאות 300 בחינות מתחלקות זו מזו, שהיא יד ימין. ויש בה ג' קשרים, וכל קשר כלול ממאה, הרי ג' מאות. ואע"פ שהן משונות זו מזו, ומתגברות זו מזו, כלולות כולן זו בזו. ומשום זה כל המדרגות שבצד הזה ידועות להזיק.

.447 מכאן יוצאים כל אלו המחבלים המשוטטים בעולם ועושים דין בגלוי, על מעשים נסתרים שנעשו בחושך בסתר. והם משוטטים בעולם, ועושים בהם דין בגלוי. ומשום זה, כל המשוטטים בעולם והעושים דין בגלוי, נמצאים כולם נגד בני אדם, להזדמן תמיד להיפרע מאלו החטאים הנסתרים. ואלו הנקראים אף וחֵמה, מתחברים עימהם ועושים דין בבני אדם. זה נעשה בעולם מאלו בעלי הדין, ממדרגה ב'.

.448 מדרגה זו עומדת בחושך ובאש, שהם אחד. ממדרגה זו מתחלקים כמה מדרגות חזקות העומדות תחת רקיע אחד, הנקרא גוון שחור, דינים דמלכות דמדה"ד. המדרגה השלישית, גבורה דס"א, רקיע המתפשט על כל אלו המדרגות האדומות, שהם דינים ממלכות הממותקת בבינה.

ב' המדרגות, השנייה והשלישית, נקראות זרועות: המדרגה השנייה זרוע ימין, חסד, והמדרגה השלישית זרוע שמאל, גבורה.

.449 תחת אלו ב' זרועות, מתפשטות למטה מדרגות עד שמגיעים אל הרקיע השחור. אפילו המדרגות של זרוע השמאל, האדומות, מתפשטות ג"כ לרקיע השחור, משום שאלו שבמדרגה השנייה, זרוע ימין, יוצאות מתוך הרקיע השחור ומשוטטות בעולם. ע"כ הן לוקחות עימהן גם המדרגות של המדרגה השלישית, שהיא זרוע השמאל.

.450 אלו שבימין, המדרגה השנייה, מתחלקות לג' בחינות, שלושה קשרים שבזרוע הימין. אלו שבשמאל, המדרגה השלישית, מתחלקות לג' בחינות, שלושה קשרים אחרים שבזרוע השמאל.

.451 הקשר הראשון של זרוע הימין עומד למעלה, בפרק המחובר לכתף. ועשן חשוך ברוגז נקשר בו. בקשר זה יש ג' גוונים חשוכים ומשונים זה מזה, ונכללים זה מזה. והקשר הזה כפוף ואינו מתפשט, חוץ מבזמנים ידועים. זה נקרא עֶבְרָה.

.452 הקשר הזה עומד ברוגזו ואינו שוכך, חוץ מזמן שישראל מקריבים קורבנות למַטָה. כי בעת ההיא שכך הרוגז ונכנע למטה, ונחלש רוגזו, ואינו יכול לשלוט ולהתחזק. וכשנחלש זה, אז גם הקשר השני, שבאמצע הזרוע, אינו יכול לנסוע ולהנהיג.

.453 הקשר השני של יד ימין, נקרא זעם. הוא נוסע ממקום למקום ומנהיג כל שאר הקשרים, המתחזקים כולם בקשר הזה. הוא מביא כל צער שבעולם, כשמתחבר לחבק את הנוקבא. שאז יורדים לעולם כל צער, וכל דוחק, וכל צרה, כי הזכר והנוקבא אינם יכולים לשלוט זה בלי זה. וכל המדרגות ניתנות אל הנוקבא דס"א, שתשלוט ותדיח העולם. ואם לא היו רוכבים זה על זה, ומתחברים זה בזה, לא יכלו לשלוט.

.454 כשהיה אדה"ר בגן עדן לעסוק בעבודת ריבונו, ירד ס"מ וכל המדרגות שבו, והיה רוכב על נחש הרע, הנוקבא שלו, כדי להדיח אותם. משום שהנחש, שהיה עומד תחת ס"מ, היה ערום להסית בני אדם ולפתותם, ע"כ הזכר נותן כוח, והנקבה עושה אומנות בעולם, לפתות ולהדיח, וזה בלי זה לא יכלו לשלוט.

.455 משום זה כשהקשר האמצעי של הזרוע מתחבר בנוקבא, יורדים דינים וכל דוחק לעולם. וכשזה אינו מתחזק ואינו נוסע, הכול נשבר ונכנע, שאינם יכולים לשלוט. וע"כ הכול נשבר ונכנע בקורבנות שלמטה, ועולה מלכות דקדושה להתעטר למעלה ולהתברך מעומק העליון, בינה, המאיר לכל פנים.

.456 הקשר השלישי של זרוע ימין חזק יותר מכולם. ונקרא צרה, משום שממנו יוצאת השליטה, להשרות דוחק ולעשות צרות לבני אדם. ג' קשרים: עֶבְרָה זעם צרה, בזרוע ימין, המדרגה השנייה.

.457 שלושת הקשרים שביד שמאל, המדרגה השלישית, כשמתחזקים יחד, אז נקרא שמאל, משלחת מלאכי רָעים. משום שמשמאל נשלחים למטה ולוקחים כוח כל המלאכים הרעים, היוצאים מהצד שלמטה. כל זה יוצא ממדרגות ב' וג', כי מדרגה ב' יד ימין ומדרגה ג' יד שמאל.

.458 המדרגה הרביעית של הס"א עומדת מתוך התעקמות הרוגז, גוון אש, ונקראת אמצעית, שהוא הגוף, ת"ת, העומד באמצע בין שתי זרועות, חו"ג. כאן יש אש לוהטת, הלוהטת בגוון אדום, כמו ורד. מכאן יוצא כוח שיורד למטה להתקיף ולשפוך דם, משום שמדרגה זו נותנת רשות ושליטה למטה בעולם, להתקיף ולשפוך דם.

מדרגה זו היא מעיין בשביל הנוקבא. כי הנוקבא צריכה לזכר, כמו גוף הצריך לנפש. והנפש אינה עושה אומנות אלא בגוף. וע"כ כל הכוח וכל הגבורה יוצאים ממדרגה זו, הזכר, להתקיף ולעשות אומנות בעולם להזיק, כמו נקבה המקבלת תמיד מהזכר.

.459 בכל מדרגה ובכל קשר יש ממונים, וגדודי מחבלים המונהגים על ידיהם, כולם למטה, בעולם, צבאות נוקבא דס"א. לכולם יש מדרגה למעלה, ומונהגים על ידה.

.460 כמו שיש בצד העליון של הקדושה היכלות של הנוקבא, כלפי המדרגות העליונות של הזכר, להיכלל אלו באלו, אף כן למטה בס"א שלעומת הקדושה, יש מדרגות בזכר כלפי היכלות של הנוקבא, להיכלל אלו באלו.

.461 במדרגה הרביעית נמצאים דינים רעים לרדת למטה, להימסר לאלו המחבלים, העושים דין רע וחזק ברשעים. מכאן הם יונקים הכוח שלהם, להתקיף ולהשלים הדין שעושים. ומשום זה כל אלו המדרגות כלולות בהם, בכל אלו ההיכלות התחתונים, שלצד הנוקבא למטה. אשרי חלקם של הצדיקים, שמטים דרכם מהדרך הזו, והולכים אחרי יראת הקב"ה, להתקדש בקדושת אדונם. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.

.462 המדרגה החמישית נחלקת לשתי מדרגות, לימין ולשמאל, ונקראות שוקיים, נו"ה. הן משיגות לרדוף ולהזיק, משום שכאן כוח הרדיפה של כל המחלות, וכל הרע, הרודפים אחר הרשעים. וכשהדין הזה מתקרב, אז, כמ"ש, הרצים יצאו דחופים. ואלו הרצים למטה, לרוץ ולהזיק, נקראים רודפים. על זה כתוב, קלים היו רודפינו מנשרי שמיים.

.463 מדרגה זו נחלקת לימין ולשמאל. שלושה קשרים הם לימין, ושלושה קשרים הם לשמאל. כי בכל רגל ג' קשרים, כמו בידיים. ואלו הקשרים שברגליים, ואלו הקשרים שבידיים, כולם מסתכלים לאחור. כי אלו הקשרים העליונים הקדושים כולם מסתכלים לפנים אל הגוף, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיתה. ואלו שבס"א מסתכלים לאחור, מן הגוף ולחוץ.

.464 מה ההפרש בין הקשרים דקדושה לקשרים דס"א? הקשרים העליונים הקדושים הם בצד אדם, וכל אחוריהם ביתה. הקשרים דס"א באמצעם, קשר השני שבכל אחד, מסתכלים כולם לאחור, בצד בהמה. ומשום זה כל אחוריהם לאחור. כמ"ש, אדם ובהמה תושיע ה'. זה בצד אדם, וזה בצד בהמה. והקורבן עולה בבחינת אדם ובהמה.

.465 הקשר הראשון מרגליים דס"א. בו עומד גוון חושך בתוך ערפל. כמו הצומח בקללה מתחת אבן, העומד עליו, שאינו צומח, כך הקשר עומד להזיק את הזכאי, שיש בו זכויות, ואין לו זכות אבות שיתחזק בהם ויגנו עליו. שדומה לצמח הצומח מתחת אבן, שאינו צומח, שהצמח הזה צומח בקללה.

.466 והקשרים האחרים מרגליים דס"א, רודפים אחר הרשעים שהיטו דרכיהם מקודם לכן, ורודפים אחריהם ואחר אלו שנראה בהם רושם להיות מוכרים.

משום שכל אלו הראויים להיענש, מלאך, שליח קדוש מצד הגבורה, יורד ורושם בהם רשימה, שניכרת למעלה לבעלי הדין. וכשהרשימה נודעת להם, מי שראוי למחלות, מכים אותו במחלות, ומי שראוי למכאובים ולשאר עונשים, עושים לו כך. הכול הם רואים ברשימה ההיא.

.467 ומשום זה אלו הקשרים עומדים כולם לאחור, ובועטים באלו הבועטים באדונם, ובכל אלו שראוי לבעוט בהם. חוץ מצדיקים ומחסידים, שיש להם זכות אבות, ומחלות רודפות אחריהם, אשר אלו הקשרים אינם שולטים עליהם, ואין המחלות באות עליהם מצד זה.

.468 ומאיזה מקום באות עליהם המחלות? כתוב, וה' חפץ דַכּאוֹ הֶחֱלי. שחפץ להכות אותו ולתת לו מחלות, כדי לזכות אותו לעוה"ב. אבל אינן באות מס"א. ואלו נקראים ייסורים של אהבה. והכול עולה במשקל קודש אחד.

.469 המדרגה השישית היא יסוד דס"א, נקראת עורלה, משום שיונקת מצד זה. וזה נחש בָּרִיח, הזכר, מניק לנחש עקלתון, הנקבה שלו. כל המדרגות הנאחזות בצד הזה, נקראות בוסר של עורלה.

.470 כל האילנות שניטעו בארץ, כל עוד שלא השתרשו, שורה עליהם רוח מצד העורלה הזו. וע"כ כתוב, וערַלתֶם עורלתו את פִּריו, שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא ייאכל. משום שהקב"ה, אהבת ישראל היא תמיד אצלו, והרחיק אותם מכל הדרכים הרעים והצדדים הרעים והמטמאים, כדי להתדבק בצד הקדושה. אשריהם בעוה"ז ואשריהם בעוה"ב.

היכלות דקדושה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קנ

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קנ.

.471 אלו היכלות עומדים לסדר סידור השבח של הקב"ה, בין סדר העומד במילים, ובין סדר העומד ברצון. משום שיש סדר הנוהג במילים, ויש סדר הנוהג ברצון ובכוונת הלב, לדעת ולהסתכל עד א"ס, ששם נתקעים כל הרצונות והמחשבות, ואינו עומד כלל במילה, אלא כמו שהוא סתום, כך כל דברים הם בסתום.

.472 בהיכלות כולם, כל הסדרים כלל אחד, לכלול ההיכלות התחתונים בהיכלות עליונים.

.473 משה, כשסידר תפילתו בשביל ישראל, האריך בתפילה זו, משום שהיא תפילה העומדת למעלה, בז"א. וכשסידר תפילתו בקצרה, שהתפלל על אחותו, לא האריך בתפילה זו, משום שעומדת למטה במלכות. כמ"ש, אֵל נא רְפָא נא לה. ולא האריך יותר, משום שהוא אדון הבית, המלכות הנקרא בית, ומשה מרכבה לז"א, שהוא אדונה של המלכות, ע"כ פקד ביתו כראוי. משום זה לא האריך יותר בתפילתו, וכל הסידורים שבהיכלות, הם להשרות השכינה בעולם.

אריכות התפילה, תורה, שהמשיך השפע מלמעלה למטה, נוהגת רק בז"א. וקצרות התפילה, תורה, שממשיך רק מלמטה למעלה, נוהגת בשפע הארת החכמה מן המלכות. משום זה צריכים לכלול היכלות התחתונים בהיכלות עליונים, ואין להמשיך השפע ישר מההיכלות העליונים למטה אל התחתונים. ובעיקרם הם ג' מיני התכללות. וכל הסידורים הם להשרות השכינה בעולם, כי אי אפשר להמשיכה אלא רק בדרך התכללות התחתונים בעליונים, מלמטה למעלה.

.474 אשרי חלקך אדה"ר, בחיר כל הנבראים הנמצאים בעולם, שהגדיל אותך הקב"ה על הכול, והכניסך בגן עדן, והתקין לך שבע חופות, להשתעשע בו בעונג נועם העליון. כמ"ש, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. לחזות בנועם ה', למעלה, בז"א. ולבקר בהיכלו, למטה, במלכות. לחזות בנועם ה', באלו שבעה רקיעים שלמעלה, של ז"א. ולבקר בהיכלו, באלו שבעה רקיעים שלמטה, של המלכות. ואלו עומדים כנגד אלו.

.475 ובכולם, בשבעה רקיעים דז"א ובשעה דמלכות, עמדתָ בגן עדן. שבע החופות העליונות הקדושות, שבעה רקיעים דז"א, עמדו עליך למעלה להתעטר בהם, שהם חסדים. ואלו שבעה רקיעים תחתונים דמלכות, עמדת בהם להשתעשע בהם, שהם הארת חכמה, המכונה שעשועים. ובכולם השלים אותך אדונך, להיות שלם בכל, בין בחסדים ובין בחכמה.

.476 עד שנדחו רגליך אחר עצת הנחש הרע, וגורשת מגן עדן, וגרמת מוות לך ולכל העולם. כי עזבת אלו העידונים שלמעלה ושלמטה, ונמשכת אחרי אלו ההשתוקקויות הטמאות, הנקראות ראש פְּתָנים, אשר הגוף נמשך אחריהן ולא הרוח, כמ"ש, וראש פְּתָנים אכזר, שהוא אכזר על הרוח. עד שבא אברהם החסיד, והתחיל לתקן העולם, ונכנס באמונה הקדושה, התקין למעלה ולמטה, באלו הרקיעים העליונים ובאלו הרקיעים התחתונים.

.477 הרקיעים התחתונים דמלכות הם היכלות לרקיעים העליונים דז"א, להתאחד ולהתקשר זה בזה. כאן יש לפרט הדברים ולתקן הייחוד כראוי, כדי שלא יטעו החברים, וילכו בדרך הישר. כמ"ש, כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם.

היכל לִבְנת הספיר יסוד

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קנג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קנג.

.478 ההיכל הראשון, יסוד ומלכות, הראשון מלמטה למעלה. הוא התחלה באמונה, מלכות דהיכלות, הנקראת אמונה. התחלה לאמונה, התחלה למלכות דאצילות, במדרגת הראייה שבאמונה, כלומר במדרגות הארת החכמה שבה, שנקראת ראייה.

נביאי האמת היו רואים מתוך המראה שאינה מאירה הזו, המלכות. ומשום שהיכל זה הוא התחלה לאמונה, התחלה למלכות דאצילות, כתוב, תחילת דיבר ה' בהושֵעַ. שראה מתוך המדרגה הזו, ההיכל הראשון, שהיא התחלה לכל המדרגות לעלות למעלה, וסוף לכל המדרגות לרדת למטה לס"א.

.479 ויאמר ה' אל הושע, לך קח לך אשת זנונים. משום שהושע ראה מתוך ההתחלה הזו, מתוך היכלות הטומאה, את הסוף של כל המדרגות, היה צריך לקחת אשת זנונים הזו. משום שישראל נדחו ונמשכו מההיכל הראשון הזה למטה, למקום שנקרא אשת זנונים, המלכות דטומאה, כי עזבו ולא התדבקו באשת חיל, המלכות דקדושה. וראה משם כל אלו היכלות שהם בצד הטומאה.

.480 היכלות הטומאה מטמאים את מי שדבוק בהם. כיוון שהושע היה צריך להסתכל בהיכלות הטומאה, כתוב, קח לך אשת זנונים. והאם נביא אמת צריך לזה? אלא משום שאסור לאדם להיכנס באלו היכלות הטומאה, מפחַד שלא יימשך אחריהם. כמו שעשה נוח, כמ"ש, ויישְת מן היין ויִשכָּר ויִתגל, שהתדבק בס"א, יין המשכר.

כי יין הוא הארת חכמה. וכששותה כמידת התורה, שממשיך החכמה רק מלמטה למעלה, אז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. וכששותה יותר מהמידה, שממשיך החכמה מלמעלה למטה, אז הוא יין המשכר.

.481 והושע ירא להסתכל באלו היכלות, שנטמאו בהם ישראל והתדבקו בהם, מפחד שיימשך אחריהם, כמ"ש בנוח, ויישת מן היין וישכר ויתגל. עד שאמר לו, קח לך אשת זנונים וילדי זנונים. אשת זנונים, המלכות דס"א. ילדי זנונים, המדרגות שלה.

וכתוב, וילך וייקח את גומֶר בת דִבְלָיים. כדי לדעת במה שישראל התדבקו, ונטמאו, ועזבו האמונה, המלכות דקדושה, בשביל אל נכר, מלכות דטומאה. ע"כ ראה את זה מתוך ההיכל הראשון, שהוא התחלה לכל המדרגות. וע"כ כתוב עליה, לפתח חטאת רובץ. שבפתחו של ההיכל הזה, נמצא תכף הס"א, אשת זנונים. והממונה של הס"א עומד על הפתח.

.482 ההיכל הזה הוא התחלת הכול לעלות במדרגות, הוא מדור העומד באור, להתעטר במדרגותיו, להסתכל באלו המדרגות העליונות, כמ"ש, ויראו את אלקי ישראל. כי היות שההיכל הזה הוא בחינת מלכות, ע"כ שייך בה ראייה. כי אין ראייה אלא במלכות.

.483 בהיכל הזה יש ממונה משמש, טָהֲריאל. עומד על פתח ההיכל. וכל הנשמות, לאחר פטירתן מעוה"ז, עולות ורוצות לבוא להיכל הראשון. עומד הממונה הזה בפתח, וכמה ממונים אחרים עימו, כולם אש לוהט, ושרביטי אש בידיהם, וכולם בעלי עיניים. משום שבהיכל הזה נוהג ראייה, החכמה, ומשום שהחכמה נגלית רק בגילוי דינים, ע"כ כולם אש לוהט. אם הנשמה, אחר שנפטרה מעוה"ז, זוכה להיכנס, הממונה הזה פותח הפתח, והנשמה נכנסת.

.484 ואם הנשמה אינה זכאית, שחטאה בעוה"ז, מזומן ממונה האחר מס"א, העומד בצד האחר, וכמה אלפים ורבבות מעוררי דין ומשפט עימו. הדינים דמפתחא מכונים אלף, ודמנעולא מכונים רבבות, כמ"ש, ייפול מצידךָ אלף, ורבבה מימינֶךָ אליך לא ייגש. שהם מצויים כאן בכתוב, לפתח חטאת רובץ.

דוחה אותה הממונה הקדוש ומקבל אותה האחר שבצד הטומאה, ומכניס אותה בתוך היכלות הטומאה. וכל אלו מעוררי דין ומשפט אוחזים בה, עד שמורידים אותה לגיהינום, ונידונה 12 חודש, שהוא תיקון ס"א, ב"ד לדון בו הרשעים.

.485 הממונה הקדוש עומד על הפתח, לכל התפילות שבוקעות אווירים ורקיעים לבוא לפני המלך. אם היא תפילת רבים, הוא פותח הפתח ומכניס אותה ומתעכבת שם, עד שנעשו שם כל תפילות העולם עטרה בראש צדיק חי העולמים, יסוד.

.486 ואם היא תפילת יחיד, היא עולה עד שמגיעה לפתח ההיכל, שהממונה הזה עומד בו. אם יפה התפילה להיכנס למלך הקדוש, מיד הוא פותח פתח ומכניס אותה. ואם אינה יפה, דוחה אותה לחוץ, ויורדת ומשוטטת בעולם, ועומדת ברקיע התחתון, מאלו הרקיעים שלמטה המנהיגים בעולם. ברקיע ההוא עומד ממונה סָהֲדיאל, לוקח אלו התפילות הנדחות, הנקראות תפילות פסולות, וגונז אותן, עד שהאדם ההוא חוזר בתשובה.

.487 אם חוזר בתשובה לפני אדונו כראוי, ומתפלל תפילה אחרת טובה, כשהתפילה עולה, לוקח הממונה סהדיאל את התפילה הזו הפסולה, ומעלה אותה למעלה עד שנפגשת בתפילה הטובה, ועולות ומתערבות יחד ונכנסות לפני המלך הקדוש.

.488 ולפעמים נדחית תפילה, משום שאותו האדם נמשך אחר ס"א והוא נטמא, והממונה שבס"א לוקח התפילה. ואז עומד ס"א ומזכיר עוונותיו של האדם לפני הקב"ה, ומשׂטין עליו למעלה. לכן כל התפילות וכל הנשמות, כשעולות, כולן עולות ועומדות לפני ההיכל הראשון הזה, והממונה הזה עומד על פתח ההיכל, להכניס הנשמות והתפילות או לדחותן לחוץ.

.489 למעלה מפתח ההיכל, יש פתח אחר שהקב"ה חפר אותו מדינים דמפתחא, כמ"ש, באר חפרוהָ שׂרים. ונפתח ג"פ ביום, שמאירים בו ג' קווים, ואינו נסגר, ועומד פתוח לאלו בעלי תשובה, ששפכו דמעות בתפילתם לפני אדונם. וכל השערים והפתחים נסגרים, עד שנכנסים ברשות, חוץ משערים אלו, הנקראים שערי דמעות, שפתוחים ואינם צריכים רשות.

כי הפתח הראשון, הוא כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, ושם נמצאת המלכות דמנעולא, רבבה. ומבחינה זו תשובה אינה מועילה, להיותה מידת הדין הקשה. אבל הקב"ה חפר למעלה ממנו פתח שני, המפתחא, מלכות הממותקת בבינה. ומשם מועילה תשובה.

.490 וכשתפילה זו שבדמעות עולה למעלה באלו השערים, מזדמן האופַן ההוא, מלאך מהמלכות, הנקרא אופן, העומד על 600 חיות גדולות, ושמו ירחמיאל. לוקח תפילה שבדמעות, התפילה נכנסת ומתקשרת למעלה, והדמעות נשארו כאן. ורשומות בפתח, שהקב"ה חפר אותו.

התפילה בדמעות מעלה מ"ן לתיקון המפתחא, להעלות המלכות לבינה. וע"כ התפילה מתקבלת, והדמעות נשארו חרותות על הפתח, הגורמות שם מיתוק המלכות בבינה.

.491 יש דמעות שרשומות תמיד על המרכבות העליונות, ואינן נמחות. אלו דמעות נשפכו למעלה ולמטה כשנחרב ביהמ"ק, שבהן מעורבת מנעולא, שעליהן אינו מועיל תשובה. וע"כ אינן נמחות. ואלו דמעות, הנשפכות על צדיקים וזכאים, כשמסתלקים מהעולם, לוקחות אותן כולן אלו המרכבות, ומערבות אותן באלו הדמעות שנשפכו על חורבן ביהמ"ק. וע"כ כתוב לעת"ל, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. הפנים הם המרכבות העליונות הקדושות. ואח"כ, וחרפת עמו יסיר, בגמה"ת.

.492 בהיכל הזה יש רוח הנקרא סִטוּטְריה, והוא מראה ספיר המתנוצץ לכל צד. עומד לב' צדדים, שמאיר לימין ולשמאל. נקרא סטוטריה מלשון סִטְרין, צדדים. ומתפשטת התנוצצות כהתנוצצות הנר, שמאיר לד' צדדים.

.493 כשהרקיע העליון, נהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד דז"א, מוציא נשמות להביאם בהיכל השביעי למעלה, הבינה דהיכלות, ההיכל השביעי מקבל אותן. וכשהנשמות הקדושות יוצאות מההיכל השביעי, הן יורדות, עד שמגיעות להיכל הראשון. ולוקח אותן רוח הקדוש סטוטריה, שהוא לימין. וכל אלו נשמות הזכרים, שעתידים לפרוח ולהתלבש בצדיקים זכרים, שהם ימין, כולן לוקח הרוח הזה, ומתעכבות שם עד שנכללות בנשמות נקבות.

.494 מרוח סטוטריה יוצא רוח לצד שמאל הנקרא אַדירִיה סָנוּגְיא, שנראה תחילה בפני עצמו ואח"כ נגנז, ונכלל ברוח הראשון, ונעשים אחד, כלולים זה בזה. ורוח זה עומד לקבל נשמות נקבות, כשההשתוקקות של ההיכל השביעי היא להתדבק בנהר הנמשך ויוצא, יסוד דז"א דאצילות, אז הרצון ההוא העולה מלמטה למעלה, עושה נשמות ברצון שלו, והן נקבות. והיות שהרוח הזה בגבורה וקו שמאל, ע"כ נקרא אדיריה, מלשון אדיר ועצום.

.495 וכשהרצון של הנהר, יסוד דז"א, יורד ומתדבק מלמעלה למטה, הוא עושה נשמות זכרים. הרצון שלמעלה, של יסוד, עושה נשמות זכרים. ושלמטה, המלכות שבה נכלל ההיכל השביעי, עושה נשמות נקבות.

.496 כשהנשמות הנקבות יוצאות מההיכל השביעי, יורדות משם עד שמגיעות לרוח השמאל, שנקרא אדיריה. ונקרא לִבנת הספיר. הרוח הראשון, סטוטריה, נקרא ספיר. והרוח השמאלי נקרא לְבנה של ספיר. כמ"ש, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר.

.497 כיוון שהנשמות הנקבות הגיעו לרוח אדיריה, לוקח אותן הרוח, ועומדות בו. ואח"כ נכלל רוח של שמאל ברוח הימין, אז נעשו אלו הנשמות כללות של זכר ונקבה יחד, ואז פורחות מההיכל ומתחלקות שוב בבני אדם, ובאו להתלבש בכל אחד לפי דרכו, שבזכר מתלבשת נשמה זכר, ובנקבה נשמה נקבה. ואח"כ מחזיקים זה לזה ומזדווגים יחד.

.498 כשבא להתכלל רוח שמאל ברוח ימין, בוטשים זה בזה להתכלל. ואז יוצאים ניצוצים המתפשטים לכל צד, ונעשו אופנים מאלו הניצוצים, היוצאים מרוח השמאל. ואלו הם האופנים הלוהטים באש. ועומדים בשירה.

.499 כיוון שהתבשמו רוח ברוח, השמאל בימין, ונכללו יחד, אז יוצא ונולד מהם אור אחד, העולה ויורד ומתיישב על ארבע שורות האופנים. והוא חיה אחת השולטת עליהם, שעליה כתוב, ורוח החיה באופנים. ונקרא בָזק. מאיר באור נוצץ בשלהבת, ושולט על כל האופנים.

.500 מבזק מתפשט רקיע אחד, העומד על ב' עמודים. אלו ב' עמודים הם ב' כרובים, מט"ט וסנדלפון, זה מצד אחד וזה מצד אחד, ורקיע על ראשם. כמ"ש, ואראה, והנה אֶל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר, כמראֵה דמות כיסא נראה עליהם. והבזק הזה ממונה על הרקיע. ורוח העליון, סטוטריה, שנכלל באדיריה, ממונה על הכול.

.501 כל התפילות המוקדמות, מטרם שגמרו ישראל כל התפילות, הן מתעכבות ברקיע הזה, ובזק השולט על הרקיע מתקן אותן. עד שבא סנדלפון, הממונה הגדול, הרוח העליון השולט על הכול, וכשגמרו ישראל כל התפילות, לוקח אותן מהרקיע הזה, ועולה וקושר אותן קשרים לאדונם.

.502 הבזק הזה עומד לספור כל התפילות העולות, וכל דברי תורה המתעטרים בלילה, כשמתעורר רוח צפון והלילה נחלק. כל מי שעומד בשעה ההיא ועוסק בתורה, כל אלו הדברים עולים, ובזק לוקח אותן ומניח אותן ברקיע עד שהאיר היום.

.503 אחר שהאיר היום, עולות המילים ושורות במקום הרקיע, שבו תלויים כוכבים ומזלות שמש ולבנה, והוא יסוד דז"א, שהמדרגות שבו מכונות כך. וזה נקרא ספר הזיכרון. כמ"ש, וייכתב ספר זיכרון לפניו. ספר, מלכות. זיכרון, יסוד. לפניו, משום שספר וזיכרון כתב בקשר אחד, כלומר בזיווג הפנים.

.504 ארבעה גלגלים נוסעים על 12 עמודים, כי לכל אופן ד' גלגלים ולכל גלגל ג' עמודים. אלו ארבעה גלגלים הם: אַהֲניאל, קדוּמיאל, מלכיאל, יְהֲדוֹנִיה. המפתחות של השם הקדוש בידיהם.

ד' גלגלים הם חו"ג תו"מ, שהם ד' מלאכים אהניאל קדומיאל מלכיאל יהדוניה. אהניאל, אהני אל. אהני לשון תועלת והנאה, להיותו בצד החסד, ימין. קדומיאל, קדומי אל, כי הקודם לגבורה הוא החסד, ולהיותו מצד הגבורה נרשם בשמו התכללות החסד. קו ימין שולט על הגבורה בכוח קדמותו. וע"כ נקרא קדמיאל. מלכיאל, מלכי אל, ת"ת, שנקרא מלך. יהדוניה, הוי"ה דין בשילובם יחד. והוא המלכות, שבה דין של אדנ"י ונמתק בשם הוי"ה. א' של אדנ"י חסרה במלאך הזה, כי א' מורה על שם אהי"ה, שמאיר במלכות דאצילות.

.505 אלו ארבעה כלולים באותיות השם אדנ"י. סנדלפון בעל המרכבות משתמש בהן. אלו ארבע האותיות פורחות באוויר, הכלול באותיות השם הקדוש הוי"ה במילוי אותיות א': יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ואוויר כולל ד' אותיות אדנ"י, ונכללו אדנ"י בהוי"ה. ד' אותיות הוי"ה לוקחות ד' אותיות אדנ"י, בבזק.

בזק, חיה השולטת על האופנים, ונמשך מהתכללות המלכות ביסוד. ע"כ נמשך מכוחו ד' אותיות הוי"ה על ד' אותיות אדנ"י שבאופנים.

.506 ד' אותיות אדנ"י נכנסים בד' אותיות הוי"ה, כמ"ש, מקבילות הלולאות אחת אל אחת. לכלול ולשלב, אלו באלו, ברוח בזק שכלול בשם הקדוש משניהם, כי הוא תולדה מרוח אדיריה, אדנ"י, המחובר ברוח סִטוטריה, הוי"ה. וע"כ הוא כולל שם אדנ"י בשם הוי"ה.

.507 והכול בהיכל הזה מתנהג ונוסע ברוח ההוא, בסוד שם הקדוש השולט על הכול. בהיכל הזה השם הקדוש יאהדונה"י, כולל ב' שמות אדנ"י הוי"ה, המשולבים זה בזה, מתוך שהוא רוח ברוח, מתוך ששולטים ב' רוחות, סטוטריה, זכר, והרוח אדיריה, נקבה. הוי"ה מצד רוח הזכר, אדנ"י מצד רוח הנקבה.

וכשהשם יאהדונה"י, הכלול מב' הרוחות רוח ברוח, מאיר זה בזה, אז מאיר הכול, והאור עולה ויורד כאור השמש תוך מים. כמו שאור השמש מתפשט בפנימיות המים עד סופו, ומאחדים זה בזה כאחד, כן אור הרוח של שם הוי"ה, מתפשט בהארתו בתוך הרוח של השם אדנ"י, והם מיוחדים זה בזה כאחד.

.508 ואז כשנוסע הרוח הזה, סטוטריה הכלול באדיריה, הכול נוסעים בזכותו. וכשהרוח הזה מאיר מהשם יאהדונה"י, אז מתקשרים כולם כאחד, לעלות למעלה בשם הקדוש הזה.

.509 באמצע ההיכל עומד עמוד אחד, תקוע מהיכל זה להיכל השני העליון. בעמוד הזה עולה הרוח שלמטה אל הרוח שלמעלה בהיכל השני, להתאחד רוח ברוח. וכן עולה בעמוד הזה עד הרוח שלמעלה מכולם, הנמצא בהיכל השביעי, כי בכל היכל נמצא העמוד הזה באמצעו, שיהיו כולם רוח אחד. כמ"ש, ורוח אחד לכל.

.510 עמוד זה העומד באמצע, שמו אַדְרָהָניאל. המפתחות של השם הקדוש בידו. כשהתפילות עולות ומגיעות לעמוד הזה, אז נוסעים כולם שבהיכל הזה אל ההיכל השני, להתאחד זה בזה, להיות כולם אחד, להתייחד למעלה ולמטה ביחד, שיהיה השם הקדוש שלם כראוי. אדרהניאל, פירושו נושא הנה. כי אדר, פירושו נושא, והני הוא כמו הנה. כי המלאך הזה שהוא העמוד, נושא התחתונים ומביאם להיכל העליון.

היכל עצם השמיים הוד

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קסב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קסב.

.511 ההיכל השני עומד באמונה, להתאחד למעלה. נסתר יותר מהראשון. יש בו שלושה פתחים. וממונה עליהם אורְפָנִיאל, שפירושו אור הפנים, מפני שעומד בפתח לצד מזרח, הנקרא פנים. הממונה שולט על ג' רוחות העולם, דרום צפון מזרח. דרום, ימין, חסד. צפון, שמאל, גבורה. מזרח, באמצע, ת"ת, קו המכריע.

.512 ג' פתחים לג' צדדים. ב' פתחים סתומים, והפתח שבאמצע פתוח, כמ"ש, וכעצם השמיים לטוהר, שהוא הפתח הפתוח שבאמצע, ת"ת, שנקרא שמיים, הממונה אורפניאל התמנה, ועומד בפתח הפתוח במזרח. ותחת ידו ב' ממונים אחרים, הממונים על ב' פתחים האחרים, בדרום ובצפון, שהם סתומים.

.513 כל הנשמות הרוגי ב"ד או הרוגי שאר העמים, נפקדו תחת ידיהם של ג' הממונים. והממונה שעליהם חוקק את צורתם בלבושיו, שהם אש דולק, ומעלה אותם למעלה, ומראה אותם לאדונו. ואז לוקח אותם הקב"ה, וחוקק הרוגי שאר העמים בלבושיו.

.514 והרוגי ב"ד, הממונה מוריד אותם ומכניסם אחר אלו ב' פתחים הסתומים, ששם עומדים ב' ממונים אחרים, ומשם רואות הנשמות כבוד כל אלו שקיימו התורה ושמרו מצוותיו. והן מתביישות בעצמן ונכוות מהחופה שלהם. עד שהממונה שעומד עליהן, פותח להן שער המזרח, ומאיר להן, ונותן להן חיים הנפתחים בשער ההוא. וביד הממונה כוס של חיים מלא אורות, הנקרא כוס תנחומים, כוס של חיים. כי משום ששתו תחילה כוס של מוות, שנהרגו, זכו לזה.

הרוגי ב"ד מחמת חטאם שתו כוס התַרְעֵלה, שנהרגו בד' מיתות ב"ד, ומיתתם כפרתם. וע"כ הממונה אורפניאל מכניסם תחילה אחר ב' הפתחים הסתומים, שבדרום ובצפון, שהם ב' קווים ימין ושמאל, שמשם הם רואים את הצדיקים הגמורים, הדבקים בקו ימין ועוסקים בתורה, ואת שכרם הטוב. והם מקנאים אותם ונכווים בחופתם. ואז פותח להם שער המזרח, קו האמצעי, המייחד ב' הקווים, ונותן לנשמות כוס חיים תחת כוס התרעלה, ששתו מהקליפות.

.515 כעין זה יש בס"א, בהיכל הטומאה, ממונה אחר, ובידו כוס התרעלה, כוס חמתו. כמו שיש יין ויש יין, גם כאן, יש כוס ויש כוס, זה לטוב וזה לרע. יין לטוב, כמ"ש, ויין יְשַׂמַח לבב אנוש. יין לרע, כמ"ש, ויין חָמַר מלא מֶסך. כוס לטוב, כמ"ש, כוס ישועות אשׂא. כוס לרע, כמ"ש, כוס חמתו, כוס התרעלה.

.516 כמו שבצד הקדושה היכלות וממונים, כולם לטוב, ורוחות קדושים ובחינות קדושות, כן יש בצד הטומאה היכלות וממונים, כולם לרע, רוחות הטומאה הממונים, וכל בחינות הטומאה. זה כנגד זה, כמו יצה"ט ויצה"ר, והכול אחד.

.517 היכל זה נקרא היכל זוהר, משום שיש בו רוח אורפניאל, זוהר שאינו משתנה, מאיר תמיד רק בלבן שבו, חסד. ועומד באור סתום המאיר מלמעלה, מהיכל השלישי, ובאור המאיר מלמטה, מרוח שבהיכל ראשון, שעלה לכאן. וכשהאור שלמטה, מההיכל הראשון, מכה באור העליון שכאן, מאיר הרוח הזה כראייה שבעין, כאשר מתגלגל, אז מוציא אור הנוצץ והזוהר. אף כך הרוח הזה. ע"כ נקרא ההיכל הזה זוהר.

.518 רוח אורפניאל מאיר להיכל הזה ולהיכל ראשון, משום שהרוח שבהיכל הראשון מאיר בגלוי, מהרוח הסתום שכאן. וע"כ הרוח הזה נוסע למעלה ונוסע למטה, כמ"ש, חמוקי ירכייך כמו חֲלָאים. כי כאן היכל הוד. ונו"ה נקראים ירכיים. ולהיותו אור סתום, נקרא חמוקי, לשון העלם, כמ"ש, דודי חמק עָבר.

ומה שכתוב, חמוקי ירכייך, בלשון רבים, משום שיש כאן עוד רוח, שיצא מאורפניאל לצד שמאל ומתקשר עימו. רוח שמאלי, הדרניאל, פירושו הוד והדר. ונכללו זה בזה כלולים יחד. והם עצם השמיים, כי כלול מאש ומים, מב' רוחות, ימין ושמאל. שימין מים ושמאל אש.

.519 כתוב, כמראה הקשת, אשר יהיה בענן ביום הגשם. הרוח הראשון, אורפניאל, סתום בין למעלה ולמטה, ומאיר כעין חשמל. ולא חשמל ממש, שהוא חיות אש ממללות, כי אין בו דיבור, הארת החכמה. ולפעמים הוא חשמל ממש, בעת שנכלל בהדרניאל, שממנו נמצאים כל אלו השׂרפים. כי חשמל הוא אותיות, חיות אש ממללות. וכן חיות נמצאות ואינן נמצאות. חיות שלעיתים חשות ולעיתים ממללות. וע"כ הוא חשמל.

.520 אורפניאל, בו נודעים חיים לעולם. כשהעולם נידון לטוב, אז מאיר הרוח הזה, וכל החיים והשמחה נמצאים, כי כיוון שיוצא הזכות, והדינים נמחקים ומאירים, אז מאיר הרוח הזה. כמ"ש, באור פני מלך חיים. שכן אותיותיו של אורפניאל.

.521 וכשנידון העולם בדין, אז ס"א שולט ומתקיף, והרוח אורפניאל נגנז ונחשך. ואז עומד כל העולם בדין, ונידון. והכול תלוי ברוח הזה. והסימן, שפחד הדינים מורגש בברכיים, נו"ה. וההיכל הזה הוא היכל הוד.

.522 פה נמצאים כל המלבושים של נשמות הצדיקים, העולות להיראות לפני אדונן, ולעמוד לפניו. כשהנשמה עולה ומגיעה להיכל הזה, מזדמן הממונה על הלבושים, צִדקיאל, שפירושו צדק. כי בזמן שהאדם עושה מצוות התורה בעוה"ז, כפי שהשתדל בעצמו, והתייגע בקיומם, כך נעשה לו בהיכל הזה למעלה מלבוש, להתלבש בו בעולם ההוא.

.523 כשהנשמה עולה, הממונה לוקח הלבוש שלה, ומגיע לנהר דינור, שהנשמה צריכה להתרחץ ולהתלבן שם. ולפעמים טובעת שם הנשמה ונשרפת, ואינה עולה משם כל היום עד הבוקר. שאז מתעורר הרוח מצד דרום, ואז עומדות הנשמות, ומתחדשות, ומזמרות, כמו המלאכים, שעוברת ממשלתם, ונשרפים ועומדים ומתחדשים כבתחילה.

.524 אם הנשמה זוכה ועולה, הממונה צדקיאל לוקח את הנשמה, ומלבישה בלבוש, ומיתקנת בו, ועולה לקורבן ע"י המלאך מיכאל הכוהן, לעמוד תמיד כל הימים לפני עתיק יומין. אשרי חלקה של הנשמה הזו, העומדת וזוכה לזה.

.525 ועל הכול התמנה הרוח אורפניאל, השולט על ההיכל הזה. כשנכלל רוח ברוח, אורפניאל בהדרניאל, ומכים זה בזה להיכלל יחד, נבראו השליטים האחרים שהתמנו על העולם. הם השרפים של שש כנפיים, המקדשים לאדונם ג"פ ביום. והם המדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה, ועומדים להעניש בעוה"ז ובעוה"ב. ולאלו, המזלזלים באדם, שלמדו ממנו אפילו דבר אחד בתורה, ואינם נוהגים בו כבוד. ולכל אלו המשמשים עם מי שלמד שישה סדרי משנה, לייחד הייחוד של אדונם.

.526 כשמתיישבים רוח ברוח, אורפניאל בהדרניאל, ומאירים ביחד, יוצא מהאור ההוא חיה, יופיאל, השולטת על השרפים, וארבע חיות תחתיה, שפניהם פני נשר. יופיאל עומד בכל סודות החכמה, וכל אלו מפתחות החכמה נמצאות בו.

.527 חיה זו עומדת לתבוע שכר מהקב"ה, לתת לכל אלו הרודפים אחר כל בעלי חכמה. ואפילו אחר כל אדם, ללמוד חכמה לדעת את אדונם, ולתת שכר לבני אדם, הרודפים אחר חכמה, לדעת את ריבונם.

.528 כשאדם נפטר מהעוה"ז, חיה זו יוצאת על ד' שרפים מעופפים, ומעופפים לפניו, ואינה עוזבת כל אלו מעוררי דין ומשפט להתקרב אליו. וכמה הם שליחי השלום מסביב לו. ואלו השרפים, כשנוסעים ונראים, נכנעים אלו הנחשים השרפים, היוצאים מהנחש, שגרם מוות לכל העולם.

.529 החיה הקדושה הזו עומדת, וכשהנשמה עולה ומגיעה אליה, היא שואלת הנשמה בחכמת אדונה. וכפי החכמה שרדפה אחריה והשיגה, כך נותנים לה שכרה. ואם האדם היה יכול להשיג חכמה ולא השיג, דוחים הנשמה לחוץ ואינה נכנסת, ועומדת תחת ההיכל בבושה. וכשמרימים כנפיהם השרפים שמתחת החיה, אז כולם מכים בכנפיהם ושורפים הנשמה. ונשרפת ואינה נשרפת, ועומדת ואינה עומדת, ומאירה ואינה מאירה. וכך דנים אותה בכל יום.

.530 ואע"פ שיש לה מע"ט, דוחים אותה לחוץ, משום שאין שכר בעולם ההוא, כמו לאלו שמשתדלים בחכמה, להסתכל בכבוד אדונם. ואין שיעור לשכר היודעים חכמה להסתכל בכבוד אדונם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב. כמ"ש, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה.

.531 הרוח אורפניאל שולט על הכול, הכול כלולים בו, הכול מסתכלים אליו. החיה הזו, יופיאל, שולטת על ארבע חיות אחרות, וארבעה גלגלים מסתכלים לכל צד: למזרח, לצפון, לדרום, למערב.

לכל גלגל שלושה עמודים. הגלגל שלצד מזרח, ת"ת, חניאל, מלשון חן. הגלגל שלצד צפון, גבורה, קַרשיאל, מלשון קרישה, שמצד שמאל האורות נקרשים, קופאים. הגלגל שלצד דרום, חסד, עזריאל, מלשון עזרה. הגלגל שלצד מערב, מלכות, עניאל, מלשון עני, כי המלכות אין לה מעצמה כלום, והיא ענייה. אלו ג' עמודים שבכל גלגל מסתכלים לאמצע, ת"ת, משום שהאמצעי נושא אותם וכולם נוסעים בזכותו. כי לולא קו האמצעי, היו חשוכים בלי אור.

.532 העומדים באמצע, ת"ת, כולם ממונים לומר שירה. אלו שבימין, חסד, אומרים שירה, ועולה הרצון למעלה, ואומרים קדוש. אלו שבשמאל, גבורה, אומרים שירה, ועולה הרצון למעלה, ואומרים, ברוך, כי קדוש הוא למעלה, בחג"ת, וברוך הוא למטה, במלכות.

וע"כ העומדים למעלה לצד ימין, לוקחים קדושה, ומתחברים בקדושה, בכל אלו היודעים לקדש לאדונם בייחוד החכמה. ואלו העומדים בשמאל, לוקחים קדושה, ומתחברים באלו, שאינם יודעים לקדש לאדונם כראוי. וכולם כלולים בייחוד, ומתקשרים זה בזה, עד שכולם נעשים קשר אחד ורוח אחד.

.533 ממקום זה יונקים כל בעלי החכמה, העומדים לדעת במראֶה או בחלום. משום שהנביאים יונקים מלמעלה, מנו"ה דז"א דאצילות. ובעלי החלום או המראה יונקים מכאן, מהיכל הוד. וכשמתחבר היכל הוד במקום שלמעלה, בנו"ה דז"א, אז יונקים הנביאים מלמעלה ומלמטה בקשר אחד.

.534 ומשום זה יש משל בדברי הנביאים, שאין נבואתם מצוחצחת כראוי, כמו שהיה במשה, שהיה צחצוח בנבואתו לגמרי, משום שהאור יצא מלמעלה, מבינה, מהמקום שכל האורות יוצאים משם, ומגיע למדרגתו, ת"ת דאצילות. ומשם ינק משה נבואתו, והאיר. מה שלא היה כזה לשום אדם, ולכל שאר הנביאים. ואלו בעלי החלום ובעלי המראה יונקים מלמטה, מהיכל הוד, בלי החיבור דנו"ה דז"א שלמעלה, וע"י מדרגה תחתונה, המלכות, שהיא מבחוץ, בהיכל הראשון.

.535 כמו במדרגת הנביאים שלמעלה, המקבלים מנו"ה דז"א, אין הנביאים רואים אותו, מנו"ה דז"א, אלא ע"י מדרגה תחתונה, המלכות דאצילות. אף כאן, בעלי החלום והמראה, שיניקתם למעלה בהיכל הוד, אבל אינה מתגלה להם, אלא ע"י מדרגה שמבחוץ להיכל, שהיא המלכות שבהיכל הראשון, התחתונה ממנו.

משום שהדבר יוצא מהיכל הוד, והדבר מגיע עד הממונה, העומד על שער ההיכל הזה, ומשם לממונה אחר שתחת ידיו, וכן עד שמגיע אל המלכות שבהיכל הראשון. וכשמגיע הדבר אל האדם, כמה התערבו בדבר, וע"כ אין הדבר מצוחצח כראוי.

.536 כשמתחברים ארבעה גלגלים בארבעה עמודים שבאמצע, שלכל גלגל ג' עמודים, ימין שמאל ואמצע, אז נקראים כולם חמודות, והם בעלי המראה. כי הארת החכמה היא החמדה, אינה מגולה בגלגלים שמחזה ולמעלה, אלא רק בעמודים שמחזה ולמטה. ועיקר הגילוי באמצעי שבהם.

וע"כ אין הגלגלים משפיעים לבעלי המראה, זולת בהתכללות עם העמודים האמצעים. משום זה בָזק שולטת עליהם ונקרא דניאל איש חמודות. אשריהם היודעים סודות אדונם, ללכת בדרך אמת בעוה"ז ובעוה"ב.

היכל נוגה נצח

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קעא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קעא.

.537 היכל נצח עומד באור עליון יותר על כל הראשונים. בהיכל זה עומדים ד' פתחים: לדרום למזרח לצפון למערב, כנגד חו"ב תו"מ. בכל פתח ממונה אחד.

.538 בפתח הראשון עומד הממונה מלכיאל, ושולט על כל הכתבים של פסקי הדינים, היוצאים מב"ד של המלך לדון העולם. שני סופרים תחת ידו, מימין ומשמאל. קבלת אחוריים דמוחין, מכונה חקיקה או כתיבה. המלאך מלכיאל מתקן אותם, שיהיו ראויים למוחין הפנים. ואם אינו מתקן אותם, אז המקבל אותם נופל לגיהינום, מחמת הדינים שבהם.

.539 למלכיאל ניתנים הכתבים, לתקן אותם, מטרם שיוצאים מהשער הזה לחוץ, ויהיו נמסרים בידי ממונה שבהיכל הראשון. כי מעת שנמסרו בידי ממונה שבהיכל הראשון, הרי יצאו משם, ואין רשות להחזיר אותם לתקן אותם.

.540 כי מיד מזדמן ממונה של הס"א, בעל דין הקשה החזק שאינו מרחם, סַנְגָדיאל, על שער שבהיכל אחר של הס"א, שהוא גיהינום. וכמה מעוררי דין ומשפט ממונים לשוט בעולם ומוכנים לעשות דין.

.541 משום זה עומד מלכיאל לעיין בפסקי דין, וב' סופרים, שַׁמָשׁיאל וקָמוּאל, סופרים לתקן את הכתבים. כי באלו ההיכלות שבס"א, התמנו ממונים ידועים, בהיפוך מאלו הממונים שבהיכלות שבקדושה. וכל הרוחות והממונים שבס"א, כולם להרע.

.542 סנגדיאל, כשלוקח הכתב מצד ממונה העומד בפתח הראשון, פותח פתח אחד לצד החושך, שנקרא בור שחת, שהם ב' היכלות הראשונים דס"א, ושם אלף ורבבה ממונים מוכנים לקחת אלו הכתבים. והממונה הזה סנגדיאל עליהם. ואז הכרוזים יוצאים. וכמה מעוררי דין משוטטים בעולם, והדין הזה נשלם. וע"כ הממונה מלכיאל עומד לעיין בכתבים ולתקן משפטי הכתבים מטרם שהם יוצאים מהפתח הזה. ופתח זה הוא בצד דרום.

אלף ורבבה, כמ"ש, ייפול מצידךָ אלף ורבבה מימינֶךָ, אליך לא ייגש. שמצד הדינים דמלכות הממותקת, הוא אלף, שאפשר להפילם לגמרי, אם זוכים. ומצד הדינים דמלכות דמידת הדין הקשה, הוא רבבה, שאותם אי אפשר להפיל, אלא להרחיקם, שלא ייגשו להזיק.

.543 הפתח השני, החיים והמוות תלויים בו, משום שבפתח הזה חותמים חתימות בכל הכתבים, היוצאים מב"ד. כאן, שהכתבים נתקנו כראוי, משמש גַזריאל שלוקח הכתבים וחותם.

.544 הממונה העומד על הפתח הזה, עזריאל. וכל פתח נקרא ע"ש הממונה שהתמנה עליו. תחת שליטת עזריאל ב' משמשים, סָנוּריא ועָדיאל, מימין ומשמאל. בזה שבימין תלויים חיים, ובזה שבשמאל תלוי מוות.

שני חותמות בידיהם, חותם חיים וחותם מוות. אם מקבל תיקון קו האמצעי, שהחכמה תאיר מלמטה למעלה, נחתם לחיים. ואם לא, מתעורר עליו מדה"ד דמנעולא ונחתם למוות.

.545 הפתח הזה סתום כל ששת הימים, ובשבת וביום החודש נפתח, להראות חיים בחותם, שתלויים בו חיים. משום שבשבת ובחודש, החותם של חיים מתקיים בהם.

.546 ביוה"כ, שישראל עומדים בתפילות ובבקשות, ומשתדלים בעבודת אדונם, הפתח הזה סתום עד תפילת המנחה. כיוון שתפילת המנחה עוברת מב"ד שבהיכל הזְכות, יוצא אוויר אחד, והפתח נפתח. והממונה שבהיכל הזה עומד, ואלו ב' המשמשים, מימין ומשמאל, חותמות החיים והמוות בידיהם, וכל כתבי ב"ד שבעולם לפניהם. ואז הם חותמים, הן לחיים והן למוות. וזהו פתח שבמזרח, קו האמצעי.

.547 פתח שלישי, פתח העומד לדעת אלו שדין יעבור אליהם, למחלות למכאובים לעניות, שהוא דין שאינו עומד למוות. כשהשער של הפתח הזה סגור. אז נרשם הדין על האדם, שאין מחזירים אותו, חוץ מאשר בכוח תפילה חזקה, ותשובה שלמה. כמ"ש, יסגור על איש ולא ייפָּתֵחַ. פתח זה הוא קו שמאל, שנמשכים ממנו דינים. אבל נבחנים למחלות ולמכאובים, ואין בהם מיתה. והרפואה שלהם היא בפתח רביעי, ששם המלכות, המתוקנת לקבל מלמטה ולמעלה.

.548 הממונה העומד על הפתח הזה, קַפְציאל, כדי לסגור הפתח על האדם הראוי לעונש, שלא יתקבל בתפילה, עד שישוב בתשובה לפני אדונו.

.549 בזמן שנגזר דין על בניו שלא חטאו, שהם הילדים הקטנים, הממונה עיריאל, המשמש תחת קפציאל, יוצא ומכריז לצד שמאל, עד שמתעורר רוח אחד פגום, אַסְכָּרה, שנברא במיעוט הירח, העומד על המדרגה הרביעית שבהיכל השלישי שבצד הטומאה. והוא ממונה על המיתה של התינוקות, ומתראה להם כאישה המגדלת ילדים, ואוחזת בהם והורגת אותם.

.550 הנשמה של התינוק עולה, והממונה מעלה אותה לממונה העומד על ההיכל הרביעי, שמגדל הנשמות ומשתעשע בהן, ומעלה אותן להיראות לפני המלך הקדוש בכל שבת ובכל ר"ח, ונראות לפניו, ומתברכות ממנו. ובשעה שהרוגז שולט, מסתכל בהן הקב"ה ומרחם על העולם.

.551 וכל הילדים, שלא השלימו שנותיהם עד 13 ויום אחד, כולם נמסרים לממונה עיריאל. מ-13 שנים עד 20 שנים נמסרים לרוח אָגיריסון, היוצא מהנחש הערום, יצה"ר, שגרם מוות לעולם. מ-20 שנים ולמעלה נידון האדם מב"ד של המקום, שנקרא זכות, ההיכל הרביעי, והוא בעצמו בא לב"ד, ובעוונותיו עצמו נידון, ונמסר בידי נחש, מלאך המוות.

.552 משום שמ-20 שנים ולמטה, עד 13 שנים, רוח אגיריסון הנמצא בו, כנחש הולך אחריו, משום שלא נשמר כראוי מחטא בהיותו ילד קטן, וראה בו סימן שיתקלקל אח"כ, זה נלקח בלי רשות. ועל זה כתוב, ויש נִספה בלא משפט. וכתוב, והנה טוב מאוד, שזה מלאך המוות, משום שהקדים אותו ליטול נשמתו, מטרם שיתקלקל אח"כ. והממונה קפציאל העומד על הפתח הזה, מכניס נשמתו ומעלה אותה למעלה.

.553 מ-13 שנה ולמטה, נידון על חטאיו של אביו, ונמסר בידי אסכרה. והיכל דקדושה לעומת היכל דס"א, זה בהיפוך מזה, והפתח הזה בצד צפון.

.554 הפתח הרביעי עומד לרפואה, עומד בו הממונה פְּדיאל, מלשון פדיון, שהתמנה על כל הרפואות שבעולם, ולהכניס התפילות של בעלי מכאובים, מחלות וצער, שעולה עם תפילות אלו, ומכניס אותן לפני הקב"ה.

.555 וזהו מלאך מליץ אחד מני אָלֶף. משום שהם אֶלף, העומדים על הפתח הזה, ופדיאל הוא אחד מהם. וכתוב, ויחננו ויאמר, פדָעֵהו מֵרֶדֶת שָׁחת מצאתי כופר. כי עולה בתפילה ונעשה מליץ טוב על האדם, ומזכיר זכותו, שעשה לפני המלך הקדוש. זהו העומד תמיד לטוב. ע"כ כל הרפואות נמצאים בפתח הזה, אשר פדיאל ממונה עליו. פתח זה הוא לצד מערב. ומשום זה אלו ד' פתחים נמצאים בהיכל הזה, כי לכל אחד תפקיד מיוחד.

.556 בהיכל הזה עומד ושולט רוח שנקרא נוגה. כל זיו וכל השתוקקות נמצאים בו. רוח זה עומד לכל אלו, שיש להם חלק לעוה"ב. הוא מעטר אלו הנשמות בזיו כבוד, כדי שיידעו כל אלו הרוחות שבהיכלות אחרים, שזהו בן עוה"ב, ויעבור בכל ההיכלות, ולא יהיה מי שימחה בידו.

.557 רוח זה טהור וברור יותר מתחתונים ממנו. שמו זָהֲריאל, כי נמשך בו משמן משחת קודש, שנמשך מעוה"ב, בינה, ומשמן זה גדל וצמח. וזהו נר. כמ"ש, ערכתי נר למשיחי. משום שזו המערכה להדליק הנרות מלמטה למעלה, כששורה עליו האור הנמשך מלמעלה, מבינה. כי זהו ערוך בעת שנכללו בו כל אלו התחתונים שלמטה, כשההיכלות התחתונים עולים אליו. ואז כתוב, ערכתי נר.

.558 וכשהרוח הזה ערוך ומסודר בכל אלו התחתונים שעלו אליו, ומאיר, אז מוציא ממנו אור אחד אַהֲדיאל, הכלול ברוח זהריאל. אהדיאל עומד תחת הרוח זהריאל, למשוח לכל הנשמות העולות, שיש להן חלק בעוה"ב, וראויות לעלות למעלה.

.559 כי כשהנשמה עולה, נכנסת תחילה בהיכלות התחתונים, בהיכל לבנת הספיר, ובהיכל עצם השמיים, היא רשומה בכ"ב (22) אותיות התורה, שנרשמו בנשמה זו. וכשהנשמה זוכה לעלות להיכל זה, ועומדת לפני רוח זהריאל, הממונה אהדיאל מושח אותה, ועולה ונכנסת בנהר דינור, ועולה משם ונקרבת לקורבן, לעמוד תמיד לפני עתיק יומין.

.560 האור אהדיאל כלול מג' אורות, משום ששמן המשחה, שהוא אור הבינה שמשם יצא, נכלל בג' גוונים, שהם ג' קווים. וכשאור זה נוצץ, מתנוצצים ממנו כ"ב אורות, כנגד כ"ב אותיות התורה, הרשומות בנשמה זו. ואלו כ"ב אורות ממונים ומשמשים, העומדים עם אהדיאל, וכולם נקראים ע"ש האור אהדיאל, וכולם נכללים בו. האור אהדיאל עם כל כ"ב האורות נכללים ברוח זהריאל, והרוח הזה כלול באהדיאל. ומסתכל להתיישב בהיכל הרביעי.

.561 הרוח זהריאל, כשנכלל מהאור אהדיאל ומכ"ב אורות, כשדוחקים בזיווג דהכאה, להתנוצץ, יוצאת מהם חיה אחת קדושה, כלולה בשני גוונים אריה ונשר, שהתמזגו לצורה אחת אֲהיאל.

.562 מהתנוצצות החיה הקדושה הזו, כשמגיע בה האור מרוח העליון זהריאל, יוצאים ארבעה אופנים כלולים בכל הגוונים, שנא"ן, הנקראים, הַדְריאל יְהֲדְריאל אַהֲדוֹרִיָא אָסימון. כל אלו בשמונה כנפיים, והם הממונים על כל צבאות השמיים עורכי מלחמה. כי לא נמצאת מלחמה בעולם, או שתיעקר מלכות ממקומה, עד שצבאות השמיים והכוכבים של שאר רקיעים, מראים כולם המלחמות והמריבות אלו באלו. ואלו ארבעה אופנים עומדים עליהם לד' רוחות העולם.

.563 אלו ארבעה אופנים, כשנוסעים לערוך מלחמות, נוסעים מהיכל של מעלה, הרביעי, ששם ב"ד, הנקרא זכות. מהזיעה שלהם מוציאים כמה צבאות ומחנות מלאכים, שאין להם מספר. וכולם עומדים תחת אלו האופנים.

.564 מהם עומדים על אמירת שירה, ומהם שליחים לעולם. כנגד אלו השליחים שלצד הטומאה, שיוצאים מההיכל השלישי שלה, ומקטרגים על העולם להרע. ואלו השליחים שבהיכל הזה, נמצאים כנגדם, שלא ישלטו על העוסקים בתורה. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לךְ לשמורךָ. וכתוב, על כפיים יישָׂאונךָ פן תיגוף באבן רגלךָ. זהו אבן נגף, צוּר מכשול. דטומאה נקרא: אבן נגף, צור מכשול. דקדושה נקרא: אבן בוחן, פינת יִקרַת, צוּר ישראל. והכול עומד זה כנגד זה.

.565 מההיכל השלישי שבס"א יוצאים ב' רוחות אף וחֵמה. משני אלו יוצאים כל השליחים ההולכים להטות בני אדם מדרך האמת. ואלו הם העומדים ומקדימים על בן אדם, ההולך לדרך מצווה, כדי להפריע לו. ואלו האופנים עומדים כנגדם, כדי להגן על האדם, שלא יינזק מהם. מאלו ב' רוחות ירא משה, כשירד מההר. כמ"ש, כי יגורתי מפני האף והחֵמה.

.566 באמצע ההיכל הזה יש מקום אחר, העומד למעלה למעלה, בד' פתחים לד' רוחות העולם. עשרה ממונים על כל פתח, וממונה אחד עליהם. והממונה הזה כלול באור אהדיאל. ואלו הם אופן בתוך האופן, משולבים זה בזה.

.567 ארבעים ממונים אלו מקבלים דין מהיכל הזכות, להכות לנשמה הזו שחטאה, וצריכים להכותה. ואלו עומדים בלהבות אש אל אלו הנשמות, ופורחים לחוץ מההיכל הזה, ומכים הנשמה הזו. והנשמה עומדת בנזיפה בחוץ כל אלו הימים שנגזרו עליה, ואינה נכנסת אל הפרגוד, למחיצת ההיכל.

.568 ארבעים ממונים אלו עומדים ונוזפים ומטילים חרם על כל אלו שהוציאו מפיהם דבר שאינו צריך. ותכף הוציאו מפיהם מילה קדושה של תורה, ומטנפים פיהם בה. ואלו עומדים ומחרימים אותם, ועומדים בחרם הזה ארבעים יום, שתפילתם אינה מתקבלת.

.569 וכן לכל אלו שחטאו חטאים כאלו שצריכים לנזוף בהם. יוצאים עשרה כרוזים בכל יום, ומכריזים בכל הרקיעים ובכל הצבאות ובכל מחנות המלאכים, היזהרו מפלוני שהוא נזוף על חטא פלוני שעשה. עד שחוזר בתשובה לפני אדונו.

.570 כששב בתשובה על אותו חטא, מתאספים אלו ארבעים ממונים ומתירים אותו מהנזיפה. ואז מכריזים עליו, הוּתר הנזיפה מפלוני. מכאן והלאה התפילה נכנסת. וכל עוד שלא שב, הוא נזוף למעלה ולמטה, והשמירה מאדונו הוסרה ממנו. ואפילו בלילה, כשנשמתו מסתלקת ממנו ורוצה לעלות למעלה, נשמתו נזופה, שסותמים מפניה כל שערי השמיים, ואינה עולה, ודוחים אותה לחוץ.

.571 האופן הזה, הממונה על אלו ארבעים הממונים, כשהוא נוסע, מגיע למקום שנקרא תא הרָצים. וכשנכנס, נכנסים עימו ארבעים הממונים שעל ד' פתחים, ומעלים כל אלו מגני הזהב. ואלו הם מלאכים, הנקראים חשמלים. והם מגנים וחרבות ורמחים, הרצים להגן על ישראל משאר האומות, ולעשות בהם מלחמה, ולנקום בהם לפי שעה, בלי אריכות זמן.

.572 ומשום זה נקרא תא הרצים, מקום שהם רצים, כי רצים וממהרים ללחום ולנקום נקמות. והם כנגד רצים אחרים, הרצים להרע ולהחליש המזלות של האדם, כדי לשלוט עליהם. כמ"ש, הרצים יצאו דחופים.

כי יש רצים מצד הקדושה, ויש רצים מצד הס"א. ובגללם, או, והעיר שושן צהלה ושָׂמֵחָה, או, והעיר שושן נבוכה. אם מקדימים הרצים דקדושה שכאן, העיר שושן שמחה. ואם מקדימים הרצים דס"א, העיר שושן נבוכה.

.573 בהיכל עומדים אלו כנגד אלו, קדושה כנגד ס"א. משום זה הרצים שכאן מגנים על הכול. כשעולים ונכללים אלו באלו, יוצא אוויר אחד מלמעלה, ונעשו כולם מגן אחד. כמ"ש, אנוכי מגן לךְ.

.574 י"ב (12) גלגלים סובבים בהיכל הזה, נקראים שרפים, בשני גוונים לבן ואדום, רחמים ודין. הם העומדים להשגיח תמיד על בעלי הצער, ששאר העמים מצערים אותם ומֵצרים להם. ונקראים חלונות. כמ"ש, משגיח מן החלונות.

.575 ואלו עומדים להסתכל על אלו שמתפללים תפילתם, ומקדימים לבית הכנסת, להיספר מאלו עשרה ראשונים. אז עולים השרפים וכותבים אותם למעלה, משום שעשרה ראשונים נקראים חברים אליהם. כמ"ש, חברים מקשיבים לקולךְ השמיעיני.

.576 אשרי הצדיקים שיודעים לערוך תפילתם כראוי, משום שכאשר תפילה זו מתחילה לעלות, אלו המלאכים עולים עם תפילה זו, ונכנסים ברקיעים ובהיכלות, עד השער של פתח העליון, ונכנסת תפילה להתעטר לפני המלך.

.577 כל אלו המתפללים תפילות, ומקדשים לאדונם ברצון שלם, תפילה זו צריכים להוציאה מן המחשבה וברצון הדיבור והרוח. אז מתקדש שמו של הקב"ה. וכשהתפילה מגיעה למלאכים, שהם חברים, כולם לוקחים תפילה והולכים עימה עד ההיכל הרביעי, בפתח אשר שם. ואלו המלאכים משבחים להקב"ה, בזמן שישראל מתפללים תפילות ומקדישים להקב"ה. ביום, אלו הם הממונים שביום שהתמנו לשבח יחד עם ישראל, להיות עימהם חברים. ובלילה הם חברים באלו האחרים, האומרים שירה בלילה.

.578 כתוב, גוזֵל אביו ואימו, ואומר אין פָּשע, חבֵר הוא לאיש משחית. משום שמונע ברכות מהקב"ה, שהוא אביו. כמ"ש, שאל אביך ויגֵדך. וכתוב, ישמח אביך.

.579 חבר הוא לאיש משחית. איש משחית זה שפגם את הלבנה, מלכות. הס"א, שנקרא איש תהפוכות, איש לשון, איש יודע ציד, איש שדה. וזהו איש משחית, כי זה מונע ברכות מהעולם. אף כאן, מי שמונע ברכות מהעולם, חבר הוא לאיש המשחית. משום שאדם צריך לברך להקב"ה, ולהתפלל תפילה כראוי, כדי שיתברך שמו הקדוש, ויתחבר באלו החברים הקדושים, המלאכים, ולא יפגום תפילתו, משום שאם יפגום תפילתו, ימנע ברכות מהעולם, ויתחבר בחבר, שהוא איש משחית, שמנע ברכות מהעולם וגרם לכולם מוות.

.580 כתוב, וחובֵר חבֶר. החבר ההוא, מי שהולך אחר הס"א, ועושה כשפים, מושך על עצמו רוח טמא, ומתחבר בהתחברות של החבר הרע, ושורה בהתחברות עימו החבר ההוא, איש משחית. ונקרא חבר, משום שבשעה שאדם נולד, מתחבר עימו הס"א, יצה"ר, והוא נמצא חבר עימו תמיד. ואח"כ, נהפך אליו החבר, לאיש משחית.

.581 וכך יש חבר טוב בצד הקדושה בצד הימין, שעושה טוב עם האדם בעוה"ז ובעוה"ב. ואלו מלאכים חברים עומדים תמיד על האדם בהתחברות אחת, להצילו ולהגן עליו, ולהיות עימו חברים לקדש שמו של אדונם, ולזמר ולשבח לפניו תמיד.

.582 מאלו י"ב השרפים בב' גוונים, יוצאים ארבעה עמודים אחרים הסומכים לאלו י"ב השרפים, בב' גוונים, שהם חברים. ואלו ד' עמודים, עומדים כנגד אלו, המייעצים עצה להרע לצדיקים, אע"פ שעוד אינם עושים, ועולים ומודיעים הדבר למעלה, ומבטלים העצה ההיא. ונקראים אֶרְאֶלים. ואע"פ שכולם התמנו לזה, מ"מ כל אחד התמנה ונפקד על דברים ידועים מיוחדים. ותחת אלו יש מלאכים שאין להם חשבון.

.583 אלו ארבעה אראלים עומדים לד' רוחות העולם, וכל אחד עומד להשגיח על ישראל. ונקראים חֲרַכִּים. כמ"ש, מציץ מן החרכים. וי"ב השרפים נקראים חלונות. השמות של החרכים הם עיגָאל עיריה עָריאל יהירָאל. עיגאל עומד לצד מזרח, להשגיח על אלו שעושים מע"ט. ועל כל אלו החושבים מחשבת מצווה, אע"פ שאינם יכולים לעשות.

.584 עיריה עומד לצד דרום, להשגיח למנחמים את העני, או שליבם מצטער עליו, אע"פ שאינם יכולים לתת לו, ולאלו שהולכים בדרך מצווה, ולאלו שעושים חסד עם המתים. והוא מקיים חסד של אמת. וזה התמנה להזכיר אותו למעלה, ולחקוק צורתו למעלה, להביאו לעוה"ב.

.585 עָריאל עומד לצד צפון, להשגיח לאלו שחשבו לעשות רע ולא עשו, או רצו לחטוא ובאו לעשות העבירה, והתגברו על יצרם ולא עשו.

.586 יהירָאל עומד לצד מערב, להשגיח לעוסקים בתורה, ומביאים בניהם לעסוק בתורה לבית רבם. ולכל אלו שמסתכלים על החולה בבית חוליו. ומשגיחים עליו ומודיעים אותו שיסתכל בחטאיו ובמעשיו וישוב עליהם לאדונו. משום שכל מי שמסתכל בחולה, שיסתכל במעשיו וישוב בתשובה לפני הקב"ה, הוא גרם לו להינצל, ולהשיב רוחו אליו.

.587 על זה כתוב, אשרי משכיל אֶל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ביום רעה, ביום ששולטת רעה, לקחת נשמתו. אשרי משכיל אל דל, זה חולה, כמ"ש, מדוע אתה ככה דל בן המלך. ומשום זה, ביום רעה ימלטהו ה'. ואלו הם שמסתכלים בחולה להחזירו בתשובה מעוונותיו אל הקב"ה.

בהיכל זה עומד המלאך יהיראל, להשגיח עליו. וביום שדין שורה על העולם, יימלט ממנו. כמ"ש, ביום רעה ימלטהו ה'. ביום שנמסר הדין לאותה הרעה, מלאך המוות, לשלוט עליו, ימלטהו ה'. וכל אלו ד' אראלים עומדים להשגיח, וע"כ נקראים חרכים.

.588 ברה"ש, כשהקב"ה עומד בדין על העולם, וס"א בא להשׂטין, מתאספים כל י"ב השרפים וד' האראלים, ועומדים לפני הקב"ה, מתעטרים ועומדים לפני הקב"ה. בעת ההיא כתוב, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים. מציץ, שמביט דרך מקום דק, שרואה ואינו רואה כל מה שצריך. משגיח מן החלונות, מקום השגחה, שפותח פתחים לרחם על הכול. וכשהקב"ה משגיח על העולם, הסתכל באלו החלונות ובאלו החרכים, ומרחם על הכול.

.589 ואז כשישראל תוקעים בשופר, ומתעורר מלמטה קול, היוצא משופר, הכלול מאש מים ורוח, ונעשה מהכול קול, כדי לעורר קול עליון, ז"א, היוצא מתוך השופר, בינה, שהוא כעין זה כלול באש ובמים וברוח, ג' קווים, אז יוצא הכרוז ומכריז בכל הרקיעים, ואומר, קול דודי, הנה זה בא. ואומר, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים.

.590 ואז יודעים הכול, כי הקב"ה מרחם על ישראל, ואומרים, אשריהם ישראל, שיש להם עצה בארץ, לתקוע בשופר, כדי לעורר רחמים למעלה. אז כתוב, אשרי העם יודעי תרועה. יודעי תרועה, ששוברים התרועה, דין קשה, שהכול נידונים בה. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב, משום שיודעים דרכיו של הקב"ה, ויודעים ללכת בדרכיו, ולייחד הייחוד כראוי.

.591 אלו החלונות, השרפים, ואלו החרכים, האראלים, עומדים כולם לייחד כל התפילות העולות מלמטה למעלה, ולהשגיח בהן להביאן לפני הקב"ה. וע"כ כל בית כנסת שאין בו חלונות, אינו מקום להתפלל בו כראוי.

.592 כי בית הכנסת למטה כנגד בית הכנסת שלמעלה. בית הכנסת למעלה יש בו חלונות. אף כך למטה, כי למעלה, בבית הכנסת הגדול, ההיכל, יש בו י"ב חלונות עליונים, י"ב שרפים, אף כך בית הכנסת התחתון. והכול עומד זה כנגד זה. משום שהעולמות עומדים אלו כנגד אלו, שנחתמים זה מזה, וכל מה שבחותם, יש בנחתם ממנו. והקב"ה, מתעלה כבודו בכל. וע"כ, ביום רעה ימלטהו ה', שפירושו, כששולט צד הרע, ע"י החלונות והחרכים ימלטהו ה'.

.593 כעין זה הממונה יהיראל, עומד על המרחמים על העני. כמ"ש, אשרי משכיל אל דל. דל הוא עני. ומשום זה הכול נמצא בהיכל זה. והיכל זה נכלל בהיכל הרביעי, ששם הגזרות והדינים לכל. אשרי חלקו של מי שיודע גנזיו של אדונו, לייחדו ולקדש שמו של אדונו תמיד, לזכותו בעוה"ז ובעוה"ב.

היכל הזכות גבורה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קפו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קפו.

.594 ההיכל הרביעי נקרא זְכות, שהקב"ה נודע ממשלתו בארץ על ידו, והוא העומד לשמור דרכי התורה. בו נידונים כל דיני העולם, ובו כל הזכויות, וכל החובות, וכל העונשים, וכל השכר הטוב לאלו השומרים מצוות התורה.

.595 היכל זכות שונה מכל שאר היכלות. כלולים בו ארבעה היכלות השונים זה מזה, וכולם כאחד. בהיכל זה יש רוח, זכות אל. וההיכל נקרא על שמו, זכות. וזהו, אל, שכאן נידונים כל דיני העולם. כמ"ש, ואל זועם בכל יום.

.596 ארבעה היכלות שכלולים בהיכל זכות, יש להם פתחים. ממונה עליון, סַנְסָניה, עומד בחוץ לפתח הראשון של היכל זה. ועליו יש ממונה אחר שבשמאל, שלוקח דינים מסנסניה אל היכל שלו, להתעורר ולעשות דינים בעולם. ומשום שלוקח ממנו, נקרא גם הוא סנסניה. והוא שולט על רוח אַסְכָּרה של תינוקות.

.597 והממונה העליון, סנסניה, העומד מחוץ לפתח הראשון שבהיכל זה, כשמקבל דין, מכריז לאלו הממונים, העומדים בי"ב פתחים של היכל זה. והם הכרוזים שמכריזים על כל אלו הדינים, שנידונים בהיכל הזכות הזה.

.598 הרוח שלוקח הכול, שנקרא זכות אל, הכול כלול בו. וממנו יוצאים שבעים אורות מתנוצצים. כולם עומדים בעיגול, כדי שיראו זה את זה, ושלא יתכסו זה מזה. כל הזכויות וכל העונשים וכל הדינים, עומדים לפני כל האורות האלו.

.599 משבעים האורות יוצאים ב' אורות, שעומדים לפני שבעים האורות תמיד. שבעים האורות, וב' אורות העומדים לפניהם, הם בפנים באמצע ההיכל. בהיכל הזה מתמזגים החובות והזכויות.

.600 כנגד ע"ב (72) אורות אלו יוצאים ע"ב אחרים מצד ימין, וע"ב אחרים מצד שמאל. ע"ב הראשונים פנימיים, בפנים באמצע ההיכל. לפני האורות הפנימיים באים כל הזכויות וכל החובות להיטהר. כל המעשים שבעולם יוצאים מאלו ע"ב אורות הפנימיים. נמצא, שכל האורות היוצאים מהרוח העליון, זכות אל, הם רי"ו (216) אורות, שג"פ ע"ב הם רי"ו, וכולם כלולים ברוח הזה.

.601 ב' אורות העומדים לפני השבעים, תמיד מעידים עדות, וכותבים כתבי דין של זכות או של חוב. אלו השבעים גוזרים גזרות ודנים דינים. וכל הדינים שבעולם, הן לטוב והן לרע, כאן הם.

.602 רוח זכות אל, רשומות בו ג' אותיות יה"ו, המתדבקות בו מלמעלה. כאשר אלו האותיות מתדבקות במקום הזה של הדבקות של זכר בנוקבא, כי יה"ו הם חג"ת והם זכר, וזכות אל הוא נוקבא, אז נרשמו ברוח זכות אל אלו האותיות. וכאן אמר דוד, ואלׂהַי לְצוּר מַחְסִי. ואלהי אותיות אל יה"ו, שהוא הרוח אל, והאותיות הרשומות בו נקראות יה"ו. אלו הם ג' צדדים של האורות, ג"פ ע"ב שבימין ובשמאל ובאמצע, שימין ושמאל הם י"ה, והאמצעי הפנימי הוא ו'.

.603 אח"כ יוצא אור אחד המאיר לד' צדדים. אור זה מוציא ג' אורות אחרים, שהם ג' בתי דין. ע"ב אורות ראשונים הם לדיני נפשות, וג' בתי דין הם לדברים אחרים, שאינם דיני נפשות. ולפי זה נמצא, שג' בתי דין אלו הם ב' ע"ב החיצוניים, שלימין ולשמאל. אלו ג' בתי דין מתחלקים מע"ב פנימיים, לדון בדברי העולם, בעושר בעניות במחלות בבריאות בשלמות.

כי אלו ארבעה היכלות מתוקנים גם לכל אלו דינים אחרים. ב' היכלות הם לב' צדדי האור האחרים, כלומר ב' ע"ב שלצד ימין ולצד שמאל, שהם ג' בתי דין, הדנים דינים אחרים. והיכל אחד לכל אלו בעלי עיניים, שעושים חשבון מכל מעשי העולם, אפילו דיני נפשות, שהוא ע"ב האמצעי הפנימי. והיכל אחד לסופרים אחרים, שהם תחת אלו הראשונים הפנימיים. אלו ארבעה היכלות כלולים בהיכל זכות.

.604 בכל פתח שבאלו היכלות יש ממונה אחד. בפתח הראשון ממונה גַזריאל, ממונה על הדינים שנידונו ונגזרו, לגלות אותם לממונה הראשון סנסניה, העומד בחוץ לפתח הזה, שממנו לוקח ממונה האחר, העומד על היכל הס"א, ועומד על מחלת אסכרה שבילדים.

.605 הממונה גזריאל לוקח הדבר, שב"ד הפנימי גזר, ומודיע לממונה סנסניה, שמחוץ לפתח. וכל אלו הכרוזים מכריזים ואומרים בכל הרקיעים, כך וכך נגזר מבית המלך. עד שלוקחים הדבר בהיכל השלישי, שלמטה, ומשם יוצאים ומכריזים הדבר, עד שנשמע בכל הרקיעים התחתונים, ויורדים ומודיעים הדבר לכולם שלמטה.

.606 ולוקחים הדבר כל התחתונים ממדרגה למדרגה, אפילו עוף השמיים ועוף הארץ לוקחים הדבר ומודיעים בעולם. עד שלוקחים הדבר כל אלו מעוררי דין ומשפט, ונראים לבני אדם בחלום. והדבר בא לזמן קרוב.

.607 ולפעמים, שהדבר נצרך לדעת למלכי הארץ, הממונים לזון ולהנהיג עמים, מודיעים הדבר עד הרקיע שבו השמש שלמטה, והדבר עומד שם, עד שממוני השמש, שהתמנו על השמש, לוקחים הדבר ומודיעים אל הממונים העליונים שבס"א, והם מודיעים הדבר למלכי ארץ, שהם בצד שלהם.

.608 וכשהיו נביאים בישראל, היו לוקחים הנבואה שלהם מב' העמודים העליונים, נו"ה, אשר התורה, ז"א, סמוכה עליהם. ואחר שהסתלקו הנביאים מהעולם, ובאו בעלי מראה ובעלי החלום, היו לוקחים הדבר ממקומו. וכשהיו מלכים בישראל, והנביאים הסתלקו, ובעלי החלום והמראה לא נמצאו, מודיעים הדבר לאלו המלכים, מהפתח הראשון שבהיכל הזה.

.609 ואיך מלכי ישראל לוקחים הדבר מהמקום הגבוה ההוא? כל מדרגה וכל פתח יש להם בחוץ ממונים ידועים, שהתמנו בכל אלו הרקיעים, עד שיורדים למטה ברקיעים התחתונים, ומודיעים הדבר לאלו שצריכים. כי משום שמאלו היכלות, שהם בצד הקדושה והאמונה, נפרדות מדרגות למטה, כולן באמונה, ויורדות מדרגות עד שפורחות בעוה"ז, והתמנו בו.

.610 חלק מהממונים הם לשמור בני אדם מהס"א, מנזקי העולם, ובדרכים שהולכים, לעזור לבני אדם, כשבאים להיטהר, לעשות אותות וניסים בעולם. וחלק מהם עומדים להביט במעשי בני אדם, להעיד עדות למעלה. וכן נפרדות כמה מדרגות לבחינותיהן, והכול באמונה העליונה, בקדושה העליונה.

.611 כעין זה בס"א, צד הטומאה, מתפרדות מהיכלות הטומאה, מדרגות למטה. כולן מדרגות להרע ולהדיח העולם, להטות בני אדם מדרך טוב לדרך רע, לטמא לאותם בני אדם שבאו להיטמא. בן אדם שבא להיטמא, מטמאים אותו בעוה"ז, ומטמאים אותו בעולם ההוא. והן הנקראות צואה רותחת. כמ"ש, צא תאמר לו. ואלו המדרגות עומדות לטמא ביותר. ומשום זה הן תמיד כנגד אלו הבאים להיטמא.

.612 בפתח השני לצד ימין ממונה דַהריאל, להכניס כל הזכויות שזכו בהם בני אדם, כדי שהאדם יהיה נידון עליהם לטוב. כשהזכויות מרובות על עוונות, אז הממונה דהריאל, ממונה על השכר והחלק של אלו זכויות ושכרן הטוב.

.613 ומוציא הדין לטוב, וממנה הממונה פדיאל, שבהיכל השלישי, ואומר לו, פְּדָעֵהוּ מרדת שחת. משום שכאשר האדם נמצא בערשׂ דווי, ונתפס בבית האסורים של המלך, אז נידון האדם. וכל הזכויות וכל החוב שעשה בעוה"ז, הכול נכנס בהיכל הזה להישפט שם.

.614 וכשנידון לטוב, בפתח הזה יוצא דינו לטוב, לימינו של ממונה דהריאל, העומד בפתח הזה, ומודיעים דינו לטוב, עד שניצל ונרפא מחוליו. ויורד הדין דרך כל הממונים, שהם מדרגות, שנודעו לטוב למטה, מדרגות אחר מדרגות, עד שמגיע לאדם בעוה"ז. והכול, בין לטוב ובין לרע, נידון האדם ההוא מבית המלך.

.615 בפתח השלישי לצד שמאל ממונה גָדיאל, להכניס כל העבירות וכל הרעות שהאדם סר אחריהן בעוה"ז, ומוריד אותן למאזניים לשקול אותן, באלו הזכויות שנכנסו בידי הממונה דהריאל.

.616 המאזניים האלו עומדים בפתח הרביעי, ושם נשקלים זכויות ועבירות יחד. מי שמנצח מהם, יש לו ממונים באותו הצד. אם הזכויות מנצחות, כמה ממונים בצד ימין לוקחים הדין ומעבירים רעות ומחלות מאותו האדם, עד שניצל. ואם העבירות מנצחות, יש לו כמה ממונים בצד שמאל, עד שהס"א לוקח הדבר, וכל אלו מעוררי דין וחוק, עד שנחלש מזלו. ואז יורד הצד ההוא ולוקח את נשמתו. אשרי חלקם של צדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.

.617 בפתח הרביעי עומד הממונה מׂאזְניה, המאזניים שלוקח זכויות וחובות. ונשקלים בו כולם יחד, ונקרא מׂאזני צדק, בזה נשקלים כולם להישפט.

.618 תחת הממונה מאזניה ב' ממונים, לימין הֲריאל ולשמאל גדוּדיאל. וכשנשקלים זכויות וחובות, זה שבימין מכריע לימין, וזה שבשמאל מכריע לשמאל. וכולם נכללים ברוח שנקרא זכות אל.

.619 וכשנכללו כולם בזכות אל, הוא מוציא חיה אחת לוהטת תוּמיאל, העומדת להשגיח בעולם בתוך עיני ה', ההולכים ומשוטטים בעולם. עיני ה' לוקחות השגחה ממע"ט שנעשו בסתר, ולהשגיח באלו המעשים שבשלמות הלב, אע"פ שלא נעשו כראוי.

.620 חיה זו עומדת להשגיח על התפילות, משום שכל הבקשות שבני אדם שואלים בתפילתם, עומדות בידיה, והיא מניחה אותן בהיכל הזה, ועומדות עד ארבעים יום להשגיח בהן.

.621 בכל ארבעים יום יוצאת חיה זו, ולוקחת כל התפילות, ומניחה אותן לפני ע"ב אורות, ודנים אותן. ואז הרוח זכות אל מעיֵין בהן. אם האדם זכה או לא זכה. אם זכה, יוצאת התפילה הזו, ומתגלגלת הבקשה הזו, ויוצאים עימה י"ב ממונים, וכל אחד תובע מהרוח שתתקבל תפילה, ומתקבלת על ידיהם.

.622 מתחת החיה לוהטים ארבעה שרפים, שְׂרַפְאל, בַּרְקיאל, קְרִישׁיאל קְדוּמְיה, לד' רוחות העולם, הממונים להשגיח בשומרים יום השבת, והמענגים את השבת כראוי.

.623 כשארבעה שרפים אלו נוסעים, יוצאים מהם ניצוצי אש, ומאלו הניצוצין נעשו ע"ב גלגלים לוהטים באש. מכאן נעשה נהר דינור. אלף אלפים ישמשו לנהר הזה. ארבעת השרפים הממונים משגיחים בכל אלו המענגים את השבת, והחיה תומיאל עומדת עליהם, ונוסעים על ידה תחתיה.

.624 בכל יום נמשך נהר דינור ושורף רוחות ושליטים. וכשבאה השבת, יוצא כרוז, ונהר דינור שקט, והסערות והזיקים והשביבים שקטו. והחיה ההיא הולכת ועולה על אלו ארבעה שרפים, ונכנסת באמצע ההיכל, במקום שנקרא עונג.

.625 משום שבמקום עונג, כשנכנסת השבת, ערוכים שם כל השולחנות של בני העולם, הנקראים בני היכל המלך. ואלף אלפים וריבּוא רבבות ממונים עומדים על השולחנות האלו. וחיה זו העליונה על ארבעת השרפים, נכנסת במקום ההוא ורואה כל אלו השולחנות, ומסתכלת בכל שולחן, ואיך מענגים לכל שולחן, והיא עומדת ומברכת את השולחן ההוא. וכל אלו אלף אלפים וריבוא רבבות, כולם פותחים ואומרים, אמן.

.626 ומברכת על השולחן הערוך ומעונָג כראוי, כמ"ש, אז תתענג על ה', כי פי ה' דיבר. וכולם אומרים, אז תקרא וה' יענה. וכששולחן מעונג בכל ג' הסעודות, רוח העליון, הנקרא זכות אל, מסיים בסעודה האחרונה, ואומר על הראשונים, אז ייבקע כשחר אורךָ, כבוד ה' יאספךָ. כל אלו שבעים אורות אחרים, בכל ג' הצדדים, פותחים ואומרים, הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'.

.627 כשהשולחן של האדם אינו נמצא באותו מקום, הנקרא עונג, בעריכה של תענוג כראוי, אז החיה הזו ואלו ארבעה שרפים שמתחתיה, וכל אלו אלף אלפים וריבוא רבבות כולם דוחים אותו לחוץ, לס"א, וכמה מעוררי דין וחוק לוקחים ומכניסים אותו למקום שהוא בהיפוך מאותיות עׂנג. ונקרא נגע. וכשמכניסים אותו שם, אומרים, ויאהב קללה ותְבואֵהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ינַקש נושֶׁה לכל אשר לו, ויבוזו זרים יְגיעוֹ, אַל יהי לו מושך חסד.

.628 משום שעונג שבת היא אמונת הקב"ה, שהיא תענוג השכינה, שנקראת אמונה, וע"כ אלו ארבעה שרפים, העומדים תחת החיה, נמצאים כנגד נהר דינור, ואינם עוזבים להישרף בו, כל אלו שמענגים עונג שבת, וזמנים ומועדים כראוי.

.629 תחת אלו ארבעת השרפים יש ממונים אחרים העומדים לחוץ, הנועדים מצד ההיכל הזה, ומכריזים על כל הדינים, וכל הגזרות, שנגזרו בהיכל הזה.

.630 הכול נידון כאן, חוץ משלושה דברים, שלא ניתנה רשות לדון בהיכל זכות. והם בנים, חיים ומזון. כי אלו שלושה אינם נמצאים כאן, משום שתלויים במזל. כי נהר הנמשך ויוצא, הוא יסוד דז"א, ששורשו מדיקנא דא"א, ושם תלויים החיים שלמעלה, ושם תלוי מזון, ושם תלויים בנים. כי אלו השלושה יוצאים משם ונוזלים ונמשכים למטה. ומשום זה הכול נמצא בהיכל הזה חוץ מאלו השלושה.

.631 כשאדם על ערש דווי, הוא נידון כאן, וכן כל שאר דינים שבעולם. והרי אדם שעל ערש דווי, אם נידון לחיים, נותנים לו. ואיך נאמר, שבנים חיים ומזון אינם תלויים כאן? אלא אין הפירוש, שחיים תלויים כאן, אלא כשנידון כאן לחיים, אז נמשכים חיים מלמעלה, מהמזל, ונותנים לו. אשרי חלקם של צדיקים, היודעים דרכי התורה, וזוכים בה לחיי עולם. עליהם כתוב, ועמֵךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.

היכל האהבה חסד

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף קצו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף קצו.

.632 ההיכל החמישי עומד להאיר לתחתונים באמונה. פתח אחד נמצא בו. והממונה עליו סָנֵגוריה, עומד על הפתח, כדי ללמד סנגוריה, שהיא המלצה טובה על ישראל לפני אדונם, ולא ישלוט עליהם הס"א.

.633 בהיכל עומד רוח אחד, הכלול בארבעה גוונים, לבן שחור ירוק אדום, חו"ג תו"מ, רוח הכלול בכולם. ונקרא סוּריה, שׂר על כל צבאות התחתונים כולם עומדים תחתיו, ומתמנים תחת ידו.

.634 הרוח הזה הסוגר והפותח, כל מפתחות עליונים נמסרו בידו, כל צבאות תחתונים נכללים ועומדים תחתיו, וניזונים ממנו. עומד בכל סודות אדונו, כולם נמסרו בידו.

.635 הרוח הזה נקרא אהבה, ומשום זה נקרא ההיכל הזה היכל אהבה. משום שכאן נגנז כל סוד הסודות למי שצריך להשיג אותו. וכאן הוא סוד, כמ"ש, שָם אֶתן את דודיי לָך.

.636 הרוח הזה שומר כל השמירה שלמעלה. וזה נקרא שומר ישראל, שומר הברית. משום שכאן השמירה של כל האוצרות העליונים. ע"כ צפוּנות אדונו צפונים בו. מזה יוצאים שבילים ודרכים לאלו שלמטה, כדי לעורר בהם רוח האהבה.

.637 ד' גוונים שבו נכללו זה בזה. וכשרוצים להיכלל, מכים זה בזה, ויוצא מכולם חיה אחת קדושה, שנקראת זוהר. ועליה כתוב, היא החיה אשר ראיתי על נהר כְּבָר.

.638 מההיכל הזה יוצאים כל הרוחות הקדושים, שמתקיימים מקיום הנשיקין העליונים, כי מאלו הנשיקין יוצא אוויר הרוח, לקיום הנפש לכל אלו הנשמות העליונות, שניתנו בבני אדם. כמ"ש, כי על כל מוצָא פי ה' יחיה האדם. כי בהיכל זה נמצאות כל הנשמות וכל הרוחות, העתידים לרדת לבני אדם, מיום שנברא העולם. וע"כ ההיכל הזה מחזיק כל אלו הנשמות, הנולדות מהנהר ההוא, הנמשך ויוצא, יסוד דז"א. ומשום זה היכל זה אינו עומד ריק לעולם.

.639 ומיום שנחרב ביהמ"ק, לא נכנסו כאן נשמות אחרות. וכשייגָמרו אלו, שכל הנשמות שבהיכל תרדנה להתלבש בבני אדם, ההיכל נמצא ריק, ויהיה נפקד מלמעלה. ואז יבוא מלך המשיח, ויתעורר היכל זה שלמעלה, המלכות, ויתעורר ההיכל למטה, לגלות מלכותו בעוה"ז.

.640 בהיכל הזה יש רוח אהבה, וחיה זוהר, ומהתכללותם יחד, הוציא ב' אורות כלולים זה בזה, ומתקשרים זה בזה, ונקראים אֵל שד"י. אלו ב' אורות, הנקראים שד"י ואל, מהיכל שלמטה, שנקרא זכות אל, מתחברים זה בזה ונכנסים זה בזה, ונקרא אל שד"י. משום שיצא מכלל השדיים.

.641 השם אל מצד ימין, ולוקח מהמקום הזה כל הרחמים, העומדים להזין היכל שלמטה, שנקרא זכות, ע"ש הרוח שבו. השם שד"י מניק לכל התחתונים ולהיכלות ולאלו שמבחוץ, העומדים מהצד הזה, הנקראים יתדות המשכן. וע"כ נקרא שד"י, משום שמשפיע מזונות לכל התחתונים, כמו שמקבל מצד ימין.

.642 מכאן יוצאים האורות, שנקראים להט החרב המתהפכת, משום שמתהפכים לכמה גוונים, ומתעוררים בשליחות שלמעלה. והם בעולם מצד שמאל. כשמתפשט רוח אהבה זה, ובוטש להוציא אורות לכל הצדדים, לימין ולשמאל, כאלו שדיים הזורמים חלב לכל צד, כך מהרוח הזה יוצאים אורות לכל צד, ומוציאים חיה אחרת, הממונה על אלו הנקראים להט החרב המתהפכת.

.643 וזהו הממונה על העולם, בזמן שרעב מתמנה על העולם. אז החיה הזו מוציאה רוח של מזון לכל בני האמונה, שלא ימותו ברעב, משום שבזמן ששולט רעב בעולם, יוצא מס"א ב' רוחות הטומאה, הנקראים שוד וכָפָן, העומדים בעולם ועושים קטרוג על בני אדם. אחד, שוד, שולח להם רעב, ומתים. ואחד, כָּפן, שבני אדם אוכלים ואינם שבעים, משום שרוח רעה שולט בעולם.

.644 חיה זו הוציאה ניצוץ, היוצא מהתנוצצות ב' ניצוצין, שמתהפכים לכמה גוונים, לפעמים נוקבא, לפעמים דכורא. והניצוץ הזה נקרא שרפים. הוא אוחז בהם ומלהט אותם.

.645 בהיכל הזה יש ב' ממונים, שהם אורות העומדים על אלף וריבוא רבבות, שנקראים גפנים, ואלף וריבוא רבבות, שנקראים רימונים. וכולם עומדים באהבה. ואלו הם שמביאים אהבה בין ישראל למטה והקב"ה למעלה. וכולם מעוררים אהבה ועומדים באהבה.

וכשהתעוררה האהבה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, אז מתמלא ההיכל מכמה טוב, מכמה חסדים, מכמה רחמים. ואז האהבה שלמטה ואהבה שלמעלה מתדבקות זו בזו. אותיות ב"ה שלמטה מתדבקות באותיות א"ה שלמעלה.

.646 מכאן יוצאים ב' ממונים, הנקראים אהבה, ע"ש ההיכל. ועומדים להשגיח על אלו שמייחדים ייחוד אדונם באהבה, ומוסרים נפשם עליו באהבה, ועולים ומעידים למעלה. וכל אלו שעושים חסד בעולם, אלו החסדים עולים ונכנסים בהיכל הזה, ומתעטרים שם, ועולים להתעטר באהבה העליונה. ועל זה כתוב, כי גדול מעל שמיים חסדך. בהיכל הזה כתוב, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.

היכל הרצון ת"ת

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רא

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רא.

.647 ההיכל השישי, נקרא היכל הרצון, רצון הנקרא מוצָא פי ה', שמחה של דבקות הכול. רצון של כל הרצונות, כמ"ש, כחוט השָׁני שפתותייך, רצון של כל הנשמות, היוצאות ממוצא פי ה'.

.648 בהיכל הרצון מתמלאות כל השאלות וכל הבקשות שבעולם, משום שהוא רצון כל הרצונות, כשנמצאות נשיקין, כמ"ש, ויישק יעקב לרחל. ואז כשנושקים זה לזה, אז נקרא עת רצון. כי אז נמצאת השלמות וכל הפנים מאירים. וכשהתפילות עולות, אז עת רצון הוא להימצא. ועל זה כתוב, ואני תפילתי לךָ ה' עת רצון. שהוא חיבור בנשיקין.

.649 בהיכל זה נמצאים שישה פתחים, ד' פתחים לד' רוחות העולם חו"ג תו"מ, ואחד למעלה ואחד למטה, נו"ה. באלו הפתחים התמנה רזיאל, רוח אחד גדול, על כל הממונים בכל הפתחים, התמנה ונפקד על כל סודות עליונים, שמדברים פה אל פה, הנושקים זה לזה באהבת האהבה.

.650 סודות אלו אינם עומדים לגלות, אבל כשהשערים נפתחים, אז יודעים כל ההיכלות, וכל הרוחות, וכל המחנות, אשר שערי הרצון נפתחו. ובאלו השערים אין נכנסים אלא רצונות של התפילות, רצונות של התשבחות, רצונות של הנשמות הקדושות העליונות.

.651 זהו היכל של משה. בהיכל זה נאסף משה באהבה ונשק נשיקות, במיתת נשיקה. בהיכל הזה, משה ידבר והאלקים יעננו בקול.

.652 כאשר התדבקו הנושקים נשיקין בנשיקין זה עם זה, על זה כתוב, יישָקני מנשיקות פּיהו. אין נשיקין של שמחה ואהבה, אלא כשמתדבקים זה בזה, פה בפה, רוח ברוח, ומרווים זה עם זה בתפנוקי כל ובשמחה מההארה העליונה.

.653 משה ידבר, כמ"ש, הנָך יפה רעייתי. וכתוב, כחוט השני שפתותייך. אלו דברי ז"א אל השכינה. והאלקים יעננו בקול, כמ"ש, הנךָ יפה דודי אף נעים. וכתוב, שפתותיו שושנים נוטפות מור עובֵר. אלו הם דברי השכינה אל ז"א.

.654 הרוח רזיאל, נמסרו בידיו כל הסודות של הנשמות העליונות, המעוררות השתוקקות של אהבה למעלה ולמטה יחד, בזו"ן, שמעלות מ"ן. אלו הן נשמות עליונות, כגון רבי עקיבא וחבריו, הרוגי מלכות, שלא קרבו להתרחץ בנהר דינור, כמו שאר הנשמות, שמתרחצות שם ועוברות בו. כי מרוב קדושתן לא היו צריכות לזה.

.655 הרוח רזיאל הוציא י"ב אורות, כולם עומדים תחת הרוח הזה. בד' רוחות העולם, עומדים ארבעה אורות עליונים, השולטים על ד' רוחות. בצד דרום עומד אור אחד עליון, ימין של כל העולם, שממנו מתחילים ישראל להתאחד באמונה. והוא מיכאל, שר הכוח של אורות עליונים, היורדים מצד דרום, חסד, ששם עומד האור בכוחו.

.656 מיכאל, אור הימין, האפוטרופוס הגדול, משגיח של ישראל. כאשר הס"א עומד להשׂטין על ישראל, אז מיכאל טוען עימו, ונעשה סנגור, מליץ טוב על ישראל, וניצלים מקטרוג של ראש אויבי ישראל.

.657 חוץ מבזמן שנחרב ירושלים, כי אז התגברו העוונות, ומיכאל לא יכול לס"א, כי טענות מיכאל על ישראל היו שבורות. ואז כתוב, השיב אחור ימִינו מפני אויב.

.658 בצד צפון עומד אור, לבטל הדין מההיכל הרביעי, ונותן ביטול גזר הדין לממונה שעל הפתח. בפתח עומדים ממונים בצד הטומאה, המחכים לממונה לקחת הדין. לפעמים אור שבצד צפון עושה הדין בעצמו, ואינו נמסר ביד הס"א. כי כל הדינים שנעשו על ידו עצמו, יש להם רפואה. והקב"ה עושה חסד באלו המקומות, אע"פ שהם בשמאל.

.659 אור שבצד צפון, גבריאל. ובכל מקום שהוא מכה, שורה בו חסד, משום שגבריאל הוא בשני צדדים, הכלול בגבורה ובחסד, ע"כ מכה ורפואה בו. כמ"ש, כי כאשר יְיַסר איש את בנו, ה' אלקיך מייסרך. ואלו הם ייסורים של אהבה, הכלולים מגבורה ומחסד.

.660 בצד מזרח עומד האור רפאל, שנמצא בכל הרפואה, להכניס לפני הקב"ה אלו שנשכחו בבית חוליָים, מלהבריא בזמנם, ולקרב הזמן והקץ מאלו מחלות שנשלמו באמונתם, שהמחלות שומרות בזמן שניתן להן באמונה, ואינן רוצות להסתלק מקודם הזמן. והוא מבקש, שילכו לפני זמנן. וסובב העולם בכל יום ויום, כדי להשלים רפואה במצוות אדונו.

ורפאל הוא גם לצד מערב. ואוחז בצד מיכאל ובצד גבריאל, כי הוא קו האמצעי, ת"ת, הכולל ב' הקווים ימין ושמאל, מיכאל וגבריאל.

.661 והוא ממונה, כשהאדם נידון בהיכל הרביעי לחיים, אז הוא מקדים ברפואה. והרפואה הזו יוצאת מתוך המצוקה, המחלה. שאם לא היה חולה, לא היה צריך לרפואה, משום שיוצאת מב' צדדים, חסד ודין. והמצוקה, המחלה, באה מצד שמאל, והרפואה מצד ימין. וע"כ החולה, שבאה לו הרפואה, מתוך מצוקה גדולה באה לו.

.662 וכך הוא מצד מערב, שהרפואה באה ג"כ מצד מערב, כי המערב, שהוא מלכות, כלול מכל האורות שבג' קווים. ואע"פ שרפאל בצד מזרח, וג"כ בצד מערב, עכ"ז רפואה וחיים באים מצד מזרח, משם נמשכים החיים למטה למלכות, שהיא צד מערב.

.663 ובצד מערב יש אור נוּריאל, והוא אוּריאל, והוא כלול מכולם. ועומד להיות שליח בכל דבר. שהמערב הוא המלכות, הכלולה מג' קווים. ויש לו ג' צדדים, ג' קווים. אבל הם שניים, משום שכל אחד כלול בחברו, שעיקרם קו ימין ושמאל, אבל קו האמצעי רק התכללות מב' קווים, ואינו מוסיף עליהם.

נמצא, שאין יותר מב' קווים. והם ארבע יסודות תחתונים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, מארבעת יסודות העולם שבבינה, שהם עליונים על כולם. ומשום שכולם מתקשרים זה בזה, מרמז הכתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באיבֵּי הנחל. כי המוח של אגוז מפוצל לד' חלקים, הקשורים יחד.

.664 י"ב אורות עומדים ברוח רזיאל, שהוא בשלמות עליהם. אלו ארבעה אורות עליונים, העומדים בד' רוחות העולם, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל, יש תחתיהם שמונה אורות אחרים, כדי להיות בשלמות, שבכולם שלמות אחת. וכשמתפשטים כולם, הם ג' לכל צד. כי ארבעת האורות בד' רוחות, חו"ג תו"מ, כשנכללים זה מזה לשלמות אחד, יש בכל אחד מהם רק חג"ת, שהם ג' קווים המאירים בחו"ג תו"מ. וד"פ ג' הוא י"ב.

.665 אלו ארבעה עמודים, ארבעה אורות, עומדים לעלות ולאַחֵד ההיכל הזה במקום שנקרא שמיים, ת"ת דאצילות, לחבר הנשיקין אלו באלו ביחד. תחת אלו, כמה מדרגות, כולן יוצאות מאלו ארבעה יסודות התחתונים, מארבעה אורות, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. מהן יוצאות מצד המים, חסד, מיכאל. ומהן מצד האש, גבורה, גבריאל. ומהן מצד הרוח, ת"ת, רפאל. ומהן מצד העפר, מלכות, אוריאל.

.666 כעין זה, ארבעה שנכנסו לפרדס, וכולם נבררו למקום הזה, לאלו ארבעה יסודות, וכל אחד נקשר במקומו: זה בצד האש, וזה בצד המים, זה בצד הרוח, וזה בצד העפר. וכולם טבעו, כל אחד ביסוד שלו, כמו שנכנסו, חוץ מהשלם והחסיד, שבא מצד ימין, מחסד, והתדבק בימין ועלה למעלה, שהוא רבי עקיבא.

.667 וכשהגיע למקום שנקרא היכל אהבה, התדבק בו ברצון הלב. אמר, היכל זה צריכים להדביקו בהיכל שלמעלה באהבה רבה, בחסד דאצילות. אז נשלם באמונה, ועלה והשלים האהבה הקטנה, מלכות, באהבה הגדולה, חסד, כראוי. וע"כ מת באהבה, ויצאה נשמתו בפסוק הזה, ואהבת את ה' אלקיך. אשרי חלקו.

.668 כל אלו האחרים ירדו למטה, ונענשו באותו יסוד שירד למטה. אלישע ירד למטה בצד שמאל, יסוד האש, גבורה. ירד בו ולא עלה, ופגש בס"א, הנקרא אל אחר. ונמנעה ממנו תשובה, וגורש משום שנדבק בו. וע"כ נקרא אחר.

.669 בן עזאי ירד ביסוד העפר, שהוא כנגד המלכות. ומטרם שהגיע לשריפת אש שבעפר, בדינים שבו, המגיע לס"א, טבע בעפר ההוא, ומת. ועל זה כתוב, יקר בעיני ה' המָוְותָה לחסידיו. שמת כשהוא חסיד, ולא נגע בדינים.

.670 בן זומא ירד ליסוד הרוח, שהוא כנגד ת"ת, ופגש ברוח אחר, המגיע לצד הטומאה, שנקרא פגע רע. ומשום זה פגע בו ולא התיישב בו, כלומר שנפגע. וכולם לא ניצלו מעונש. ועל זה אמר שלמה, יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים, שמגיע אליהם כמעשה רשעים. כי משום שאלו ירדו במדרגות, אלו נענשו. שהמשיכו הארת החכמה מלמעלה למטה, שנקרא ירידה.

.671 משום שרבי עקיבא עלה למעלה, שהמשיך הארת החכמה מלמטה למעלה, ע"כ נכנס בשלום ויצא בשלום. דוד שאל שאלה, ולא נפתרה לו. כמ"ש, מִמתים ידך ה', ממתים מֵחֶלד, חלקם בחיים. ששאל, על מה זה נהרגו אלו הצדיקים בין הרוגי עולם, שהיו זכאים, שלא עברו עבירה, שייענשו עליה?

ממתים ידך ה', ממתים מחלד, חלקם בחיים. כאן יש ב' בחינות מיתה: ידך ה' וחלד. ידך ה', זהו הקב"ה, שהנשמה נאספת אליו. ממתים מחלד, הוא הס"א, השולט על הגוף. כמ"ש, לא אביט אדם עוד עִם יושבי חָדֶל, אותיות חלד, היושבים תחת הס"א, שנקרא חדל.

.672 הנשמות של עשרה הרוגי מלכות, להשלמת הרוח הקדוש, ז"א דאצילות, שלהם עשרה רוחות מלמטה כנגד ע"ס דז"א, והגוף שלהם נמסר למלכות הרשעה. כל אחד לוקח חלקו, כמו בקורבנות.

.673 הראש של התחלת האמונה, שהוא הכתר, בתוך המחשבה, שהיא חכמה, בטש ניצוץ החזק, מבינה, ועלה בתוך המחשבה. בינה עלה לחכמה והזדווגו יחד, והוציאו ניצוצין, הארת החכמה מתוך המחשבה. וזרק הניצוצין לש"כ (320) צדדים וברר הפסולת מתוך המחשבה, ונבררה.

אחר שיצאו ג"ר דנקודים, כח"ב, הזדווגו חו"ב והולידו הדעת וז"ת דנקודים, דעת חג"ת נהי"מ. ועליהם נאמר, ועלה בתוך המחשבה והוציאו ניצוצין, שהם שמונה המלכים. מתוך שנמשכו מלמעלה למטה, מאצילות לבי"ע, נשברו ומתו, שהאורות חזרו למאציל, והכלים נפלו לס"א.

ונאמר, וזרק הניצוצין לש"כ צדדים, שנשברו לש"כ בחינות. כי שמונה מלכים נשברו, שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, הם ל"ב (32) בחינות, ובכל בחינה מהם ע"ס הם ש"כ. ואח"כ ברר הפסולת מתוך המחשבה, שהרחיב אותו הגורם, שהמשיך החכמה מלמעלה למטה, שהוא גרם השבירה, ונבררה, וחזרו ונתקנו.

.674 כעין זה, בהרוגי מלכות הייתה שבירת הכלים, וע"כ הנשמות, שהן האורות, עלו לז"א, והכלים, שהם הגוף, נמסרו לס"א, המלכות הרשעה. ונבררו אלו, שבהם נשלם מי שצריך, שנבררו הנשמות לבחינת מ"ן לז"א, שנשלם על ידיהן.

ועלה למחשבה, כלומר, שהמשיכו הארת החכמה מהמחשבה, חכמה. והכול כמו שצריך, שמחה מצד עליית הנשמות, ועצבות מצד שנמסרו הגופים לס"א.

.675 כתוב, ושיבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם תחת השמש, כי אם לאכול ולשתות ולשמוח, והוא יִלְוֶונו בעמָלו ימי חייו אשר נתן לו האלקים תחת השמש. האם שלמה המלך משבח לשמוח ולאכול ולשתות? אלא, ושיבחתי אני את השמחה, זוהי שמחת המלך הקדוש, בזמן שהוא שולט, בשבת ובימים טובים, שמכל מע"ט שעושה האדם, אין טוב לאדם תחת השמש, כי אם לאכול ולשתות ולהראות שמחה בצד הקדושה, כדי שיהיה לו חלק לעוה"ב.

.676 והוא יִלְוֶונו בעמלו. מי יִלְוֶונו? זה הקב"ה, ילוונו וילך עימו להכניסו לעוה"ב.

פירוש אחר. אדם, שאכל ושתה ושמח, וכל מה שהוציא הוצאות, הוא, האדם, ילוונו, בהלוואה להקב"ה. והקב"ה נותן לו כפלי כפליים על מה שהוציא לצורכי שבת ויו"ט. בשניים אלו מַלווה האדם אל הקב"ה:

א. כשמרחם על העני,

ב. כשמוציא הוצאות על שבת ויו"ט. כי הכול מלווה להקב"ה, כמ"ש, מַלווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו.

.677 ומשום כך, זה הקדושה, שמחה. וזה הס"א, עצבות. זה טוב. וזה רע. זה גן עדן. וזה גיהינום. והקדושה היא בהיפוך מס"א. וע"כ הגוף של הרוגי מלכות בעצבות, כי נהרג. והנשמה בשמחה, שעלתה והתדבקה בהקב"ה. וכשאלו עשרה, הנקראים הרוגי מלכות, היו הרוגים, היו הרוגים מס"א, והשלימו מקום אחר דקדושה. ומשום זה, הכול גלוי לפני הקב"ה, ונעשה כראוי.

.678 בהיכל זה עומדים אלו י"ב אורות, ארבעה למעלה. ושמונה עימהם, משום שכל אחד מארבעה, לוקח עימו שניים, כמו שהיה סדר הדגלים. וכן בסדר שלמטה עד סוף כל המדרגות. נבחן, שיש ג' בחינות לכל אחד מד"ס חו"ג תו"מ.

.679 בהיכל זה נכנסים כל אלו התפילות, וכל אלו הרצונות שבתשבחות, שנעשו באהבה. וכאשר נכנסים בהיכל הזה, כולם מתדבקים בו. ובכל יום, ובכל זמן שהנשיקות מתחברות, אז הוא זמן שהקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים. השעשוע, הוא שמתעוררות אלו הנשיקות לצדיקים, והן קודמות לעונג. שעל זה כתוב, אז תתענג על ה'.

.680 היכל זה, הוא כלל של כל אלו ההיכלות התחתונים, שכולם כלולים בהיכל זה. ההיכל הראשון, לבנת הספיר, ששם עומד הרוח סִטוטריה וכל אלו החיות. הוא נסמך בשני עמודים לצד מזרח, בשניים לצד דרום, בשניים לצד מערב, ובשניים לצד צפון. והם שמונה עמודים. ואלו נקראים יתדות המשכן, ועומדים לחוץ.

.681 כשמלך העליון בא, נוסעים אלו יתדות, ונעקרו ממקומם המיתרים הקשורים בהם, שהם שמונה אחרים, חוץ מהיתדות שאמרנו. וסטוטריה, הרוח הראשון שבהיכל, מקדים עצמו ונכנס ונכלל בתוך אדיריה, רוח השני שבהיכל.

.682 ב' העמודים שלצד מזרח נקראים קַרְעיאל, שהתמנה לחוץ על 12,000 ממונים, שכולם נקראים יתדות המשכן. וזה לימין. ולשמאל נקרא שַׁמְעיאל, והתמנה על 12,000 ממונים אחרים, וכולם יתדות. העמודים שהתמנו לצד דרום, אחד סעדיאל ואחד סְטָריאל. כל אחד התמנה על 12,000 ממונים אחרים. אלו אינם עוברים משליטתם לעולם.

.683 אלו כולם ממונים על קיום העולם. ואלו הם השוקלים במאזניים, זכרים ונקבות, שיינשאו זה לזה. ואלו נקראים מאזניים. ועל זה כתוב, במאזניים לעלות. ולא אותם, שכתוב בהם מאזני צדק. כל אלו השקולים זה עם זה, וזה אינו שוקל יותר מזה, עולים ומתחברים יחד. והם החיבור של זכר ונוקבא יחד. ועל זה כתוב, במאזניים לעלות. ואע"פ שלפעמים יקרה דבר, שזה שוקל יותר מזה, עולים ג"כ ומתחברים יחד.

זכר ונקבה הם קו ימין וקו שמאל. ומטרם הכרעת קו האמצעי, הממעט ג"ר דשמאל, ומשווה אותו אל הימין, יש מחלוקת בין ימין ושמאל. כי השמאל מחשיב את עצמו על קו ימין ורוצה לבטלו. לכן כל אלו השקולים זה עם זה, והשמאל אינו גדול מהימין, ראויים להתחבר זה עם זה.

אמנם אם השמאל עוד לא מיעט הג"ר שלו, יש ביניהם מחלוקת ואינם ראויים לחיבור. אמנם אם הימין גדול מהשמאל, אין בהם מחלוקת ואפשר שיתחברו. לכן נאמר, שאע"פ שלפעמים יקרה דבר, שזה שוקל יותר מזה, כשהימין גדול יותר מהשמאל, עולים ג"כ ומתחברים יחד. כי העיקר הוא שהשמאל לא יהיה גדול מהימין, כמו שלומדים, נחת ממדרגתך ושא אישה.

.684 ב' עמודים שבצד צפון נקראים פַּתְחִיאל עֲטָריאל. וכל אחד ממונה על 12,000 ממונים אחרים. והם יתדות המשכן. הממונים, שהם ב' העמודים האחרים שלצד מערב, נקראים פְּדָתיאל תוֹמִיהָאל, התמנה כל אחד על 12,000 ממונים אחרים, וכולם יתדות המשכן.

.685 אלו הם שופכי דמעות על כל אלו שמגרשים נשותיהם הראשונות, משום שאלו שבע ברכות, שמברכים תחת החופה, שנמסרו לה, הוסרו ולא התקיימו, כי גורשה ולא נדבקו בעל ואישה יחד. ועל זה כולם שופכים דמעות, שהגירושים מראה, שאלו שבע הברכות הן כמו שהסתלקו ממקום אחר, המלכות העליונה, שהאישה שלמטה היא כנגדה. אז באותה שעה קול יוצא ואומר, אֵי זה ספר כריתוּת אימכם אשר שילחתיה.

.686 ההיכל השני, עצם השמיים, כולל ההיכל הראשון, לבנת הספיר, להתייחד בו, וכל החיות אשר שם. יש לו ג"כ שמונה יתדות, כראשונים שבהיכל הראשון. וכולם ממונים, כל אחד על 12,000 ממונים אחרים, כאֵלו הראשונים: ב' יתדות לצד מזרח, ב' יתדות לצד דרום, וב' יתדות לצד צפון, וב' יתדות לצד מערב.

.687 ב' יתדות שלצד מזרח נקראים יְהָדָניאל גְזוּרִיָה. יש להם 12,000 ממונים לכל אחד. וכולם יתדות. ב' יתדות שלצד דרום אָהֲריאל בָּרְהִיאל, כל אחד על 12,000 כראשונים.

.688 אלו ממונים על לידה, ולוקחים הקולות של הנשים, ומניחים אותם לפני ההיכל ההוא. וכשהס"א בא לקטרג בשעת סכנה, עומדים אלו ומכניסים הקולות אל הממונה שעל הפתח, והס"א אינו יכול לקטרג. ולפעמים, בעוונות האישה, מקדים עצמו הס"א ונכנס ומקטרג ויכול להזיק.

.689 ב' יתדות שבצד צפון חַלְחָליאל קַרְסָפִיהָאל, הממונים כל אחד על 12,000 אחרים. ושבצד מערב סוּגַדְיָה גְדַרְיָה, הממונים על 12,000 אחרים.

.690 ואלו ממונים על דם הברית, כשנימול הוולד לשמונת ימים. ואלו לוקחים הדם ומניחים אותו לפני ההיכל הזה. וכשמתעורר רוגז בעולם, מביט הקב"ה על הדם ההוא, ולא ניתנה לס"א רשות להיכנס שם.

.691 בזמן שהאדם נימול לשמונת ימים, וכבר שרתה עליו השבת, שבתוך שמונה ימים, מלכות הקדושה, אז עורלה זו שחותכים ומשליכים אותה לחוץ, רואה אותה אז הס"א, שהיא חלקו מהקורבן הזה, אז נשבר הס"א ואינו יכול לשלוט ולקטרג עליו, ונעשה מליץ טוב על ישראל לפני הקב"ה.

.692 ההיכל השלישי, היכל נוגה, העומד לכלול ולייחד בו ההיכל השני, עצם השמיים, והרוח וכל החיות שבו, כולם כלולים ומתייחדים זה בזה, והם רוח אחד, שכלול זה בזה. יש לו גם שמונה יתדות לד' רוחות העולם, וכולם נקראים יתדות המשכן. ב' יתדות שלצד דרום שַׁכְנִיאל עֲזוּזְיה. ב' יתדות שלצד מזרח יְהוֹדִיָה עַזְרִיאל. ואלו עומדים כל אחד על 12,000 ממונים אחרים וכולם יתדות המשכן.

.693 ואלו התמנו על הבל פיהם של התינוקות, שעוסקים בתורה לקיים העולם. ואלו לוקחים ההבל ההוא, ומעלים אותו למעלה, ומכל הבל של אלו התינוקות, שעוסקים בתורה לקיים העולם, נעשה ממנו רוח אחד, ועולה הרוח למעלה, ומתעטר בעטרה קדושה, ומתמנה לשומר העולם. וכן כולם.

.694 ב' יתדות שלצד צפון עַזְפִּיאל קְטָטָרִיהָאל, הממונים על 12,000 ממונים כל אחד. ב' יתדות שבצד מערב עֲסִסְנִיָה, אַדִירִירִיָה, הממונים על 12,000 ממונים אחרים כל אחד.

.695 אלו התמנו להכריז בכל הרקיעים על כל אלו שמעבירים בניהם מלעסוק בתורה, ועושים להם שלא יעסקו בה. אז יוצאים כל אלו הממונים, ומכריזים ואומרים, אוי לפלוני, שהעביר בנוֹ מלימוד התורה. אוי לו, כי נאבד מהעוה"ז ומהעוה"ב.

.696 היכל רביעי הוא היכל העומד ביותר באור. סובבים אותו ל"ב (32) יתדות עליונים, ו-500,000 אחרים הממונים תחת אלו. וארבעה אחרים, שהם עליונים על כולם. וכולם הם יתדות של ההיכל הזה. אלו ארבעה הם חַסְדִיהָאל קָסִירִיָה קְדוּמְיָה דַהֲרִיאל. אלו ארבעה ממונים על כולם, וכל האחרים, ממונים כולם תחתיהם.

.697 וע"י אלו הדין נודע להיעשות בעולם. לאלו הארבעה באים כל הצבאות הממונים על הדין, לשאול, איך נגזר הדין על העולם. כי כל אלו הדינים לא ניתנו בכתבים לקיום העולם, ומשום זה אינם יודעים, וע"כ כולם באים לשאול אותם. ומשום זה, כולם ממונים על זה.

.698 ל"ב האחרים, ממונים על כל אלו העוסקים בתורה תמיד, ואינם מפסיקים ביום ובלילה. וכל האחרים שמתחתיהם, ממונים על כל אלו, שקבעו עיתים ידועים לתורה. ועל זה הם ממונים כולם, ומענישים כל אלו שיכלו לעסוק בתורה ולא עסקו.

.699 היכל חמישי, היכל אהבה. עומדים בו שס"ה (365) ממונים, כמספר ימות השנה. ולמעלה מהם ארבעה יתדות, עליונים על כולם, קְרָשִׁיהָאל סַרְטִיהָאל עֲסִירִיָה קַדְמִיאל. ואלו נקראים יתדות של ההיכל הזה.

.700 אלו התמנו לשמח העולם. כשהנשמה מתווספת מערב שבת לערב שבת, והיא יוצאת, יוצאים אלו עימה, ומעבירים מישראל כל עצבות וכל יגיעה וכל מרירות הנפש, וכל רוגז שבעולם. ואלו הם משמחי העולם.

.701 כל אלו שלמטה מאלו ארבעה, כולם התמנו להעביר הדין מבעלי הדין, ומאלו שמענישים אותם בגיהינום להעביר הדין מהם. וע"כ כל אלו יתדות עומדים בשמחה והם יוצאים משמחה. וכל ההיכלות עומדים לעלות ולהתעטר למעלה.

.702 ההיכל השישי עומד על כל ההיכלות התחתונים. בהיכל זה יש מאה אחרים, העומדים מחוץ להיכל, הנקראים יתדות, כמו אלו האחרים. והם מאה לצד ימין, ומאה אחרים לצד שמאל.

.703 ב' ממונים עליונים יש בצד ימין, וב' ממונים אחרים לצד שמאל. בימין מלכיאל שְׁמַעְיָהאל. בשמאל מִסַרְסָנִיה צַפְצָפִיָה. אלו הם יתדות עליונים מימין ומשמאל.

.704 הם עומדים ומזומנים בעולם. בזמן שמגיע זמנו של הצדיק להסתלק מהעולם, וניתנה רשות לס"א, אז אלו הארבעה עומדים להזדמן שם, כדי שתצא נשמתו בנשיקה, ולא תצטער בשליטת הס"א. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, שריבונם מקדים עליהם שליטתם של הארבעה, שיהיו נשמרים בעוה"ז ובעוה"ב.

.705 מההיכל הזה מתחילים כל הסודות וכל המדרגות העליונות והתחתונות להתחבר. כדי שיימצא הכול, למעלה ולמטה, בשלמות, שיהיה הכול אחד וחיבור אחד, לייחד השם הקדוש כראוי ולהשתלם, שתאיר שפע העליון בתחתון, והארות הנרות יאירו כאחד, שלא יסורו זה מזה. ואז מושפע ונמשך מי שנמשך, שלא נודע ולא נגלה, כדי שיתקרב ויתייחד זה עם זה, להיות הכול בייחוד השלם כראוי.

.706 אשרי חלקו של מי שיודע בסודות ריבונו, לדעת אותו כראוי, שהם אוכלים החלק שלהם בעוה"ז ובעוה"ב. על זה כתוב, הנה עבדיי יאכֵלו. אשריהם הצדיקים, שעוסקים בתורה יום ולילה, משום שהם יודעים דרכי הקב"ה, ויודעים לייחד ייחוד הקדוש כראוי. כי כל היודע לייחד השם הקדוש בשלמות כראוי, אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב.

.707 הקשר של כל ההיכלות מתקשר בהיכל הזה, להתדבק רוח ברוח, שזה נשיקין, רוח התחתון ברוח העליון. ובאלו הנשיקין עולה הרוח שלמטה להתדבק ברוח של מעלה. וכשמתדבקים רוח ברוח, אז רוח העליון הסתום, בינה, שורה על הרוח הזה שבאמצע, ת"ת, יעקב, וכל עוד שלא התעורר להתדבק רוח ברוח, רוח העליון, בינה, אינו שורה על רוח האמצעי, ת"ת, יעקב.

.708 כי כאשר התאחד רוח ברוח, אז שורות נשיקות להתחבר, ומתעוררים שאר האיברים, שאר הבחינות שבהיכל, בהשתוקקות. והרוח הזה מתדבק בזה. ואז כל האיברים מתעוררים להתקשר אלו באלו, להתקשר איבר באיבר.

.709 ומי מעורר את האיברים התחתונים או האיברים העליונים להתקשר אלו באלו? האיברים התחתונים מתעוררים תמיד אל העליונים. מי שבחושך, חושק תמיד להיות באור. שלהבת שחורה שלמטה, מתעוררת תמיד לשלהבת הלבנה שלמעלה, כדי להתדבק בה ולשרות תחתיה. כמ"ש, אלקים, אַל דוֹמי לָך אל תֶחֱרש ואל תשקוט אֵל.

.710 כשלקח יעקב, ת"ת, את ההיכל השישי, אז נקרא בשם הקדוש השלם, והוי"ה. ואין הוא שלמות הכול. אלא כשנשלמו כל ההיכלות להתייחד אלו באלו, אז נקרא הכול הוי"ה אלקים. וזהו שם שלם לגמרי. וכל עוד שלא התחברו היכלות בהיכלות, לא נקרא בשם השלם. וכשמתחברים יחד אלו באלו, אז נשלם הכול מלמעלה ומלמטה. והאור של מעלה, בינה, יורד ושורה על הכול, ומתקשר הכול כאחד, להיות הכול אחד.

.711 יעקב לקח ארבע נשים וכלל אותן בתוכו. והוא עומד בין ב' עולמות שבאצילות, המכונים רחל ולאה. כשיעקב לקח ההיכל השישי, לקח וכלל בתוכו כל אלו ארבע נשים, שהם ארבעה מלאכים, וכולם דבקים בהיכל הזה. אלו הם ארבעה ראשי הנהרות, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. אלו ארבעה ראשים, הם ארבע נשים שלקח אותן יעקב, שלקח ההיכל הזה.

.712 ואז נקרא ההיכל הזה, והוי"ה, כשהוא לטוב. כמ"ש, והוי"ה הולך לפניהם יומם. והוי"ה אמר, המכַסה אני מאברהם. וכשהתחבר יצחק בהיכל של ב"ד, שנקרא היכל זכות, אז נקרא הכול, והוי"ה, להעניש לרשעים. כמ"ש, והוי"ה המטיר על סדום.

.713 וכשלקח יעקב ההיכל הזה, אז נקרא הכול רצון שלם. וזהו עת רצון. ומכאן והלאה, מתחילים ההיכלות להתחבר ולהתקשר אלו באלו. ואע"פ שסדר הייחוד הוא דרומית מזרחית, שממשיכים מדרום, חסד, למזרח, ת"ת, הרי שהדרום העיקר. וכאן נאמר, שת"ת עיקר וקודם לחסד, ההיכל השישי. הכול הוא אחד.

כי כאן רוח ברוח בדבקות אחת, הנשיקין, שבהם ת"ת עיקר, שהוא למעלה מחסד, ושם הוא חיבוק, וע"כ החסד עיקר. כמ"ש, ברכות אביךָ גברו על ברכות הוריי. ברכות אביך, ת"ת, גברו על ברכות הוריי, חו"ג. כי מרוב ברכות ונשיקין, נעשה חשוב יותר מחו"ג, ונבחן למעלה מהם.

.714 מכאן מתחיל אברהם, ימין, חסד דז"א, שנקרא אהבה רבה, ולקח ההיכל החמישי, שנקרא אהבה. אז כתוב, שדיים נכונוּ, כלומר, השם שד"י. והתמלאו מכל טוב לכלכל ולזון הכול מכאן. וכשהשדיים נכונו והתמלאו מתוך אהבה עליונה, אז נקרא ההיכל הזה אל שד"י.

ובזה מצא כל העולם סיפוק כשנברא. כי כשנברא העולם, לא היה יכול להתקיים, ולא היה עומד, עד שהתגלה ההיכל הזה, שלקח אברהם. וכשהתגלה אברהם בהיכל זה, אז אמר לעולם די, כי יש סיפוק המספיק לעולם להיזון ממנו ולהתקיים. ומשום זה נקרא אל שד"י. אל, שדי בו לכל.

.715 ועתיד הקב"ה למלאו, ולתקן אותו לעת"ל, כמ"ש, למען תינְקו ושְׂבַעתם משׁוד תנחומיה, למען תָמוֹצוּ והתענגתם מִזיז כבודה. שוד תנחומיה וזיז כבודה, הכול הוא בהיכל הזה. ואז בעת ההוא כתוב, מי מִילל לאברהם, הניקה בנים שרה. כי היניקה תלויה באברהם, חסד.

.716 יצחק, שמאלו של הקב"ה, שממנו מתעוררים כל הדינים שבעולם, הוא זרוע שמאל, התחלת כל הדינים, וכל הדינים מתעוררים משם. יצחק לוקח ואוחז הדין שנקרא זכות, ההיכל הרביעי, להתחבר דין בדין, ולהיות הכול קשר אחד, משום שיצחק דין שלמעלה, דז"א, ורשומות הדין עומדים בו.

.717 וכאן נרשם השם הקדוש אלקים. כי יש אלקים חיים למעלה, סתום מכל, בינה. ויש אלקים ב"ד שלמעלה, גבורה דז"א. ויש אלקים, ב"ד שלמטה, מלכות. כמ"ש, אך יש אלקים שופטים בארץ. אלקים למעלה, אלקים חיים, בינה, כולל לאלו שלמטה, והכול אחד.

.718 בהיכל הזה התעורר יצחק, גבורה דז"א, וכל ע"ב (72) אורות הכלולים בו, שממנו נגזרו כל הדינים שבעולם למטה. הגזרות והדינים נקראים עירין, משום שכולם נמצאים בעיר הזו, כמ"ש, בעיר ה' צבאות, עיר אלקינו. כל אלו היכלות שלמעלה, כל אחד נקרא עיר. ואלו הם עירין, העומדים בפנים בתוך ההיכל, שנקרא עיר, ומשום שעומדים בעיר, נקראים עירין.

.719 ההיכל הזה כולל יצחק, והכול בהיכל אברהם, ההיכל החמישי. משום שהימין, חסד, כולל שמאל, גבורה. כל אחד כלול בחברו. משום זה עקד אברהם את יצחק, כדי לכלול בעצמו את הדין, יצחק, ושיימצא השמאל כלול בימין. ולהשליט הימין על השמאל.

.720 וע"כ ציווה הקב"ה את אברהם, להקריב בנו לדין ולהתחזק עליו. ולא ציווה את יצחק להיקרב, אלא את אברהם, כדי שאברהם, חסד, יכלול את יצחק, דין. וע"כ נמצא זה בדין וזה בחסד. והכול אחד, שהרי נכללו זה בזה. וכך נכללו היכלות התחתונים בעליונים.

.721 כשלקח יצחק ההיכל הזה, אז נידון הכול לטוב, דין בזכות. וע"כ צריך האדם, הדן דין, לדון הדין בזכות. משום שזו שלמות הדין, כי אין שלמות הדין אלא בזכות. זה בלא זה אינה שלמות, דין בזכות זו שלמות האמונה, כעין של מעלה.

.722 ביום רה"ש, כשהדין מתעורר בעולם, צריכים ישראל למטה לעורר רחמים מתוך השופר, כעין העליון. וצריכים לחבר הדין כנגד זכות, חסד. כי כשנמצא הדין בזכות, הכול הוא בייחוד אחד, למעלה ולמטה בשלמות. אז כתוב, ועוֹלָתָה קָפְצָה פיה. שאין לה רשות להשׂטין ולקטרג בעולם. ואז הכול בייחוד אחד כראוי. ודין בלא זכות אינו דין.

.723 וזהו בישראל, שיש להם דין בזכות. אבל שאר העמים, אין להם דין של זכות. וע"כ אסור לנו לערוך הדינים שלנו בערכאות של עמים, כי אין להם חלק בצד האמונה שלנו, כמ"ש, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל יְדָעום. ומצד ישראל, כל מי שדן דין ולא כלל בו זכות, זהו חוטא, כי גרע האמונה, והיטה את עצמו לצד, שיש בו דין בלא זכות, שהוא הס"א.

.724 כשעמדו הסנהדרין למטה לדון דיני נפשות, היו צריכים לפתוח בזכות, כדי לכלול הזכות בדין. ועוד שהם נקראים לדון מבית הזכות. הסנהדרין הוא בהיכל הזכות, ע"כ הייתה ההשתדלות שלהם לפתוח בזכות. ומתחילים בזכות מן הקטן שבסנהדרין, ואח"כ נשלם הדין בעליון שבסנהדרין, שתהיה הזכות כלול בדין, זה למעלה וזה למטה.

דין בזכות הוא שלמות הדין, זה בלא זה אינו שלמות. ומשום זה יצחק ורבקה הם כאחד, שזה דין וזו זכות. שתהיה שלמות אחד, שיצחק דין ורבקה זכות. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה נתן להם תורה שלמה, ללכת בדרך האמת, כעין האורות שלמעלה.

.725 והם לא היו דנים דין אלא בזכות, ומעיינים בזכות בתחילה, שיהיו כלולים זה בזה. והסנהדרין היו מהפכים בזכות, בדין, לכלול הכול כאחד, כדי שלא ישלוט הס"א. כי כשלא נמצאת זכות, נמצאת שם הס"א, שנקראת חובה, ומתחברת הס"א בדין, ומתחזקת, וזהו דין בחוב.

.726 וע"כ ביום רה"ש, צריכים לחבר זכות בדין, שלא תתגבר החובה, ומשום זה צריכים זכות ודין להיות יחד, כדי שיהיו שלם. כי כששולטת הס"א, שהיא חובה, אינו שלם אלא קטרוג. כמו שהוא קטרוג, הנמשך ממנו ארבע מיתות. וכשהצד זכות שולט, הכול שלם. שלום ואמת, חסד ורחמים.

.727 כשמתחברת הס"א בדין, היא שולטת בקטרוג, באלו ארבע מיתות ב"ד, סקילה שריפה הרג וחנק. כולם שליטת הקטרוג הרע. סקילה, משום שהס"א אבן נֶגף. שריפה, משום שהיא צוּר מכשול, אש חזק. הרג, משום ששולטת בבשר, כמ"ש, חרבי תאכל בשר, שהס"א נקרא קץ כל בשר.

חנק, משום שהיא קללת אלקים, אותו השולט על חנק, על התלוי, כמ"ש, קללת אלקים תלוי, משום שלא נשאר מן התלוי, אלא בשר לבד, כי הנשמה פרחה ממנו, וקללת אלקים זו שולטת בבשר, שהוא מרה חשוכה. משום זה הקדושה לטוב, והס"א לרע.

.728 וצריכים ישראל, שיש בהם האמונה, להישמר, כדי שתשלוט האמונה, ולא ייתנו מקום לס"א לשלוט. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ועמֵךְ כולם צדיקים.

.729 הנביאים, הצדדים העליונים, שני ירכיים נו"ה, הסומכים לתורה הקדושה, שהיא ת"ת, לוקחים ההיכלות, ששני רוחות בהם, נוגה וזוהר, שהם ההיכל השלישי, נוגה, וההיכל השני, עצם השמיים. והם ב' ירכיים למטה בבריאה, לסמוך אלו היכלות שלמעלה, שנקראים תשבע"פ, מלכות דאצילות.

כמו שיש סומכים לתושב"כ, כך יש עמודים סומכים לתשבע"פ, המלכות. ונכללים זה בזה. אז אלו ב' סומכים שלמטה, נוגה וזוהר, כשמתחברים באלו היכלות עליונים שבמלכות דאצילות, נרשם בהם נבואה, שהיא מראֶה.

.730 וכל אלו בעלי המראֶה יונקים מהיכלות נוגה וזוהר, הכלולים בהיכלות דמלכות. למעלה, בנו"ה דז"א, יונקים נבואה. וכאן, במלכות, יונקים מראֶה. וע"כ הנבואה כעין מראה, והמראה כעין נבואה. וכשמתחברים זה עם זה, הנצח עם ההוד, נוגה וזוהר, אז שולט על המקום הזה השם הקדוש צבאות, משום שכל אלו הצבאות הקדושים עומדים כאן כולם, וכולם נקראים מצד הנבואה, כי מראה וחלום הם מצד הנבואה.

.731 ואע"פ שאנו אומרים, שבתוך אות ברית קדוש, יסוד, שורה שֵם צבאות, משום שכל הצבאות יוצאים מאות זו, יסוד, עכ"ז הירכיים העומדים מחוץ לגוף, נקראים ג"כ על השם הזה, צבאות. ואלו הם הנקראים ברייתות, שפירושו, חיצוניים, כי הברייתא היא מחוץ למִשנה. המשנה עומדת על הברייתא, שהברייתא מפרשת את המשנה, והברייתות נקראות ירכיים אל המשנה, בתים חיצוניים, כעין נו"ה שלמעלה מחוץ לגוף הפרצוף.

.732 המשנה היא סוד שעומד בפנים, כי עיקר הכול לומדים משם. וכך התַנָאים שבמשנה, הם מפנימיות. וכתוב, אנהגךָ אביאך אל בית אימי, תלמדני. אל בית אימי, זה קודש הקודשים, יסוד המלכות דאצילות, המתוקן ביסוד דאמא. ע"כ נקרא בית אימי, שהוא פנימיות המלכות. תלמדני, זה סוד המשנה. כשנכנס נהר הנמשך ויוצא, יסוד דז"א, בבית קודש הקודשים, אז כתוב תלמדני, שפירושו, שתשפיע לי. וזהו שהמלכות נקראת משנה, להיותה מִשנֵה לז"א בזיווג.

.733 כשנמשכת לחוץ נקראת ברייתא, שפירושו חיצוני. ב' ירכיים הם ברייתות, חיצוניים. וזה סוד הסודות שלא ניתן לגלות. כי לא נמסר הסוד אלא רק לחכמים העליונים. אוי אם נגלה, כי ישמשו בזה הרשעים. אוי אם לא נגלה, כי יאבד הדבר מצדיקים. משום שהוא סוד מסודות עליונים, שהקב"ה מנהיג עימו את העולם.

.734 בית ראשון עמד בימי שלמה כנגד עולם העליון, בינה, ובינה נקראת בית ראשון. והשתמש הכול בבית קודש הקודשים, מקום שמשמש בו השמש בלבנה, ז"א במלכות. וסודות עליונים כולם בשלמות, ועמד העולם בשלמות. ואח"כ גרמו ישראל החטאים, ונמשכו הסודות, ונדחו מבית קודש הקודשים לחוץ, לירכיים, נו"ה, אז הם עומדים בחוץ, שנקראים בתים חיצוניים, ואז נצרכו ישראל לברייתות, כי לא יכלו לינוק מן המשנה.

.735 בבית שני עמדו ישראל בבתים חיצוניים, בירכיים. ומהם חזרו ושרו בבית קודש הקודשים. והוא בית שני, מלכות, כי בית ראשון בינה. ואלו אחרים נשארו בברייתא בחוץ בין הירכיים. ואלו שחזרו לבית קודש הקודשים, היו לומדים ממשנה, והיו נוהגים לפי הלימוד שבמשנה, כמ"ש, כי מציון תצא תורה. כי ציון הוא פנימיות המלכות, שנקרא משנה.

.736 ואח"כ, כשגרמו העוונות, הוסרה הממשלה של בית שני. ואע"פ שממשלתו לא הייתה כבית ראשון, שהיה בו שלום תמיד, משום שהמלך שהשלום שלו, ז"א, היה בו תמיד בזיווג שאינו נפסק, וע"כ היה בשלום. ובית שני לא היה שלום כזה, משום שהעורלה קטרגה בו תמיד, וע"כ היו הכוהנים מוכנים בתוכו לקטרג, להרשיע את עורלה זו, והיו צריכים לדבָר, שירשיעו עימו את הס"א ולהגן על בית שני.

.737 אח"כ גרמו העוונות, והעורלה שלטה, ונדחו ישראל מבית שני לחוץ, וירדו משם לחמוקי ירכיים, נו"ה, למטה, בבריאה. עד שיִשרו למטה ברגליים, בעשיה. וכשישבו ברגליים, שיתקנו אותם, אז כתוב, ועמדו רגליו ביום ההוא. והעולם ינהגו בכל דבר בסוד עליון כראוי. ואע"פ שנדחו מפנימיות, לא נעזבו ממנו ולעולם ייאחזו בו.

.738 ומי שיודע ומודד בשיעור של קו המידה, אורך ההמשך של הירכיים עד הרגליים, יכול לדעת מידת הגלות שנמשכת. ומשום זה כל הברייתות וכל התַנאים וכל האמוראים עומדים במקומם כראוי, אלו בפנים ואלו בחוץ, בחמוקי הירכיים, נו"ה, ולמטה מהירכיים, ובכולם נקראת המלכות תשבע"פ. ובכולם ירדו ישראל וגלו בין העמים.

.739 וכשתיגמר הגלות בהמשכת הרגליים, שיקבלו תיקונם, אז כמ"ש, ועמדו רגליו ביום ההוא. ועובר רוח הטומאה, העורלה, מן העולם. ויחזרו ישראל לבדם לשלוט כראוי, משום שהעורלה הורידה אותם למטה עד עתה. ומכאן והלאה, אחר שהעורלה נקצצת ועוברת מן העולם, אז כתוב, וישכון ישראל בֶּטח בדד עֵין יעקב. כלומר בעין יעקב, מלכות, ששם חכמה, הנקראת עיניים. ולא נמצא מקטרג עליהם. אשרי חלקם של ישראל בעוה"ז ובעוה"ב.

.740 יוסף הצדיק עמוד העולם, יסוד, לקח ברשות היכל צפוּן וגנוז. ברשותו עומד ההיכל השביעי. וגם היכל לבנת הספיר עומד ברשותו, ובו מיתקן. אבל נביאים, שמתחברים למטה, נפרדות מהם ב' מדרגות, מראֶה וחלום, העומדים בירכיים נו"ה.

בחמוקי הירכיים עומדים מראה, ונבואה קטנה. מירכיים ולמטה עומד חלום, שהוא בברכיים, שלמטה מירכיים. עד שיגיעו רגליים ברגליים, כלומר רגלי אצילות תשתווינה עם רגלי בי"ע, כי בי"ע יחזור להיות אצילות, שאז יתעלו לנבואה ולמראה. ושם, למטה מירכיים, עומד ההיכל התחתון לבנת הספיר.

.741 כל התכללות ירכיים היא שישלימו אחד בחברו. וכולם מדרגות הנבואה, כי משם יוצאים ושורים, ונעשה מהם מראה, ושורים על מקום לבנת הספיר, ונעשה מהם חלום. יוסף הצדיק, יסוד, שלמות הכול, לוקח הכול, משום שהכול נתקן על ידו, הכול משתוקקים בהשתוקקות על ידו.

.742 בשעה שיוסף הצדיק, יסוד, עומד לתקן את הכול, אז הוא לוקח הכול. וכשמתחבר בהיכלו, אז מתעוררים כולם לקחת חשק ורצון, העליונים והתחתונים, והכול ברצון אחד ובשלמות אחת, לשמח העליונים והתחתונים ברצון אחד כראוי. וכל התחתונים עומדים על קיומם על ידו. וע"כ כתוב, וצדיק יסוד עולם. כי על היסוד הזה עומד העולם.

.743 היכל לבנת הספיר אינו נמצא בקיומו, עד שיוסף הצדיק, יסוד דז"א, נתקן. וכשהוא נתקן, הכול מיתקנים, שזהו הסוד של כל הבניין של המלכות. ועל זה כתוב, וייבֶן ה' אלקים את הצלע. ולא כתוב, וייצר, ולא כתוב, ויברא, אלא, וייבן, משום שזה עומד על יסוד, שאחר שהיסוד נתקן, הכול נבנה עליו. וע"כ כתוב, וייבן. ומשום זה כולם עומדים בזה היסוד.

.744 כתוב, וייבן ה' אלקים את הצלע. כלומר, שהייתה המלכות מאחור דז"א, והתקין אותה שתחזור פב"פ עם ז"א. אבל, וייבן, פירושו, שהסתכל להעלותה באותה המדרגה, שעולם העליון שורה בה, בינה, שיהיה זה כמו זה.

.745 ועוד, וייבן, שהמאציל הסתכל בצדדיו, והתקין וכיוון כל הצדדים של המלכות, לזרוע, ולהשקות, ולהוליד, ולעשות לה כל צרכיה. ואח"כ כתוב, ויביאהָ, שהביא את הצלע בצדיק, ביסוד, כמ"ש, ובזה הנערה באה אל המלך. ובזה, כלומר היסוד, שנקרא ז"ה. כי הוא ממשיך הכול, להעלות ולעטר בשלמות. כאן כוח מניעת העוונות. כאן כוח מניעת כל התאוות הרעות.

.746 משא"כ בהיכל השישי בס"א, ששם כל התענוגים הרעים, וכל מיני תאוות של תענוגי עוה"ז. וכשעוה"ז מתנהג בהם, נכשלים בהם בני אדם מלזכות לעוה"ב. כי רואים כמה תענוגים ותאוות, שהגוף נהנה ומתענג מהם, וזונים אחריהם. כמ"ש, ותֵרא האישה כי טוב העץ למאכל. כי כל התאוות ותענוגי עולם היו תלויים בו.

.747 יש דברים, שהגוף נהנה מהם, ונכנסים לגוף ולא לנשמה. ויש דברים, שהנשמה נהנית מהם ולא הגוף. וע"כ המדרגות נבדלות זו מזו. אשריהם הצדיקים, שלוקחים דרך ישרה, ומונעים עצמם מהצד ההוא, ומתדבקים בצד הקדושה.

.748 בהיכל הזה כלולים כל שאר הנשמות של כל ההיכלות שלמטה. שני שמות הם, שכוללים שאר שמות האחרים. אחד, כשהתחבר העליון בתחתון, ויעקב לקח היכלו באלו הנשיקין בסוד העליון, אז כולל שאר השמות, ונקרא הוי"ה אלקים. וזה נקרא שם מלא. ואחד, כשמתחבר יסוד העולם, יוסף, בהיכלו, וכולם מתעוררים באהבה ובהשתוקקות אליו, וכולם כלולים בו. אז הוא כולל כל שאר השמות, ונקרא הוי"ה צבאות. וזה נקרא השם הקדוש השלם. אבל אינו שלם כמו הוי"ה אלקים.

.749 מה ההפרש בין יעקב ליוסף? יעקב, ת"ת, גוף, שולט עליון בתחתון, גוף בגוף, שת"ת דאצילות שולט בת"ת דהיכלות, ששניהם נבחנים לגוף למחזה ולמעלה, בחינת יעקב. יוסף, יסוד שבאצילות, שולט ממקום סיום הגוף ולמטה שבאלו היכלות, ביסוד שלהם, שהוא היכל לבנת הספיר, ובכל אלו שלמטה.

וזהו בית ראשון ובית שני, שבית ראשון זיווג ת"ת ומלכות מחזה ולמעלה, ובית שני זיווג ת"ת ומלכות מחזה ולמטה, בחינת יסוד ומלכות. ומשום זה היכל זה כולל כל שאר השמות שלמטה. וע"כ שמות אלו, זה עולה וזה יורד. שהתחתון עולה לעליון, והעליון יורד לתחתון. אשריהם הצדיקים, שיודעים דרכי התורה.

.750 יסוד זה נתקן בב' צדדים: אחד בהיכל הראשון, כדי לתקן כל מה שלמטה, ואחד לתקן ההיכל השביעי, ולהיתקן זה בזה, שיהיה הכול רצון אחד כראוי. עד כאן הייחוד של שני צדדים, שלמעלה ושלמטה, להתייחד כאחד בשלמות, ללכת בדרך הישר.

.751 אשרי חלקו מי שיודע לייחד הייחוד, ולסדר סדר האמונה ללכת בדרך הישר. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. ועל זה כתוב, חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו. ואז כתוב, אמת מארץ תצמח, וצדק משמיים נשקף. גם ה' ייתן הטוב וארצנו תיתן יבולה.

אמת, ת"ת, דבוק במלכות, ארץ. וכן מלכות, צדק, דבוקה בת"ת, שמיים. ואז, גם ה', ת"ת, ייתן הטוב, וארצנו, המלכות, תיתן יבולה.

היכל קודש קודשים

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רל

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רל.

.752 ההיכל השביעי זהו היכל פנימי מכל ההיכלות, סתום, אין בו צורה ממש, ואין כאן גוף כלל, אלא ראש בלבד. כאן הסתום של סוד הסודות, מקום להיכנס בתוך הצינורות של מעלה, של האצילות. כאן רוח, הכולל כל הרוחות שבכל ההיכלות. כאן רצון, הכולל כל הרצונות, להתחבר כל ההיכלות כאחד. רוח החיים מבינה בהיכל זה, שיהיה הכול תיקון אחד.

.753 היכל זה נקרא בית קודש הקודשים, מקום לקבל הנשמה העליונה, בינה, הנקראת כך, לעורר אצלו עוה"ב, בינה.

.754 עוה"ז, מלכות, נקראת עולם. עולם פירושו עלייה, שעולה עולם התחתון, מלכות, לעולם העליון, בינה, ומסתתרת בו ונעלמת בו, ומתגלה בסתר. שהמלכות עולה עם כל ההיכלות שקרבו אליה, ומסתתרות בתוך הסֵתר העליון, בינה. עולם העליון, הבינה, פירושו, שהבינה עולה ומסתתרת בתוך רצון העליון, בתוך המכוסה מכל המכוסים, שלא נודע כלל, ולא נגלה ואין מי שיודע בו, שהוא א"א.

.755 הפרוכת, שהיא פרסא, שבין ההיכל השישי, קודש, לבין ההיכל השביעי, קודש הקודשים, נפרשה, ומכסה להסתיר הסתום, ההיכל השביעי. כַּפּורת נפרשה בסתרים עליונים, על ארון העדות שבקודש הקודשים, יסוד המלכות דאצילות, המלובש בהיכל השביעי, לִסתום הסתומים, שבפנימיות ארון העדות, כי הם נסתרים וסתומים.

.756 לִפְנים מהכפורת, שהוא הארון, יש מקום סתום ונסתר וגנוז, לאסוף בתוכו שמן המשחה העליון, רוח החיים, ע"י נהר הנמשך ויוצא מעדן, יסוד דז"א דאצילות. הנהר נקרא מעיין של הבאר, מלכות, שמימיו אינם נפסקים לעולם. וכשיסוד מכניס וממשיך כל משחת קודש מלמעלה, ממקום קודש הקודשים, בינה דאצילות, ההארה וההמשכה יורדת ובאה בתוך אלו הצינורות של יסוד המלכות דאצילות, והמלכות דאצילות מתמלאת משם, כמו נוקבא המתעברת ומתמלאת מזכר.

אף ההיכל השביעי מיתקן לקבל האורות של היסוד דז"א דאצילות דרך המלכות דאצילות, המלובשת בה, כמו נוקבא המקבלת מהזכר. הקבלה שמקבלת, היא כל אלו הרוחות והנשמות הקדושות היורדות לעולם, להתלבש בבני אדם, ומתעכבות שם כל זמן שנצרך, עד שיורדות ומתלבשות בבני אדם. ואחר פטירתן מעוה"ז, חוזרות להיכל השביעי.

.757 ותתעכבנה בהיכל השביעי, עד שיבוא מלך המשיח, ותקבלנה סיפוקן כל אלו הנשמות, ותבואנה לאצילות למקומן. וישמח העולם כמלפנים, כמטרם מיעוט הירח וחטא עצה"ד, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו.

כי הנשמות לאחר פטירתן מעוה"ז, אינן יכולות לעלות למעלה מההיכל השביעי, כי שם הפרסא המבדילה בין אצילות לבי"ע. וע"כ הן מתעכבות בהיכל השביעי עד גמה"ת, שאז יתבטל גבול הפרסא, ואז תוכלנה לעלות לאצילות לשורשן, לבינה דאצילות. כי אור הבינה נקרא נשמה. וע"כ כתוב אז, ישמח ה' במעשיו.

.758 בהיכל הזה נמצאים תענוגים ומעדני הרוחות והשעשועים, שהקב"ה משתעשע בגן עדן. כאן תאוות כל ועונג כל, להתחבר בו כל ההיכלות כאחד, ותהיינה כולן אחד. כאן נמצא קשר הכול בייחוד אחד.

.759 כשכל האיברים, כל הבחינות שבהיכלות, מתחברים באיברים העליונים של ההיכל השביעי, כל אחד כראוי לו, אין להם תשוקה ואין להם עונג, חוץ מהייחוד בהיכל הזה. הכול תלוי כאן. כשהתחברות שכאן מתייחדת בייחוד אחד, אז כל ההארות שבאיברים, וכל הארת הפנים, וכל החדוות, כולן מאירות ושמחות.

.760 אשרי חלקו, מי שיודע לערוך סדרים ולתקן תיקוני השלמות כראוי. הוא אהובו של הקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב. ואז כל הדינים וכל גזרות רעות מתבטלות מהעולם.

.761 ההיכל הזה הוא היכל התשוקה, היכל העונג, היכל להשתעשע למעלה ולמטה כאחד. שהקב"ה משתעשע עם הנשמות כאן ובגן עדן התחתון כאחד. והכול מקבלים האור של מאור העליון המאיר לכל, אור הבינה, שיתייחד הכול כראוי בייחוד השלם. וע"כ נמצא ההיכל הזה נסתר מכל, גנוז מכל. אע"פ שכולם נסתרים, זה נסתר וגנוז יותר, מפני שהוא מקום היסוד, כדי שיהיה אות ברית הכול כאחד, זכר ונוקבא, להיות בשלמות.

.762 היכל זה נקרא ארון הברית, שהוא אדון כל הארץ, משום שהוא מקום שיוצאות ממנו כל הנשמות שבעולם, לייחד הייחוד למטה, ולהמשיך ייחוד הקב"ה מלמעלה למטה, לתת לצדיק, להיכל הראשון, יסוד. משום שהנשמות יוצאות מצדיק, יסוד דז"א, ונכנסות בצדיק, היכל היסוד, ואח"כ יוצאות מצדיק, מהיכל היסוד, ומתלבשות בבני אדם. ולאחר פטירתן מעוה"ז, נכנסות במקום שיצאו משם, בהיכל השביעי.

.763 ארון הברית שבהיכל השביעי, מקבל הכול מהצדיק, יסוד דז"א דאצילות. ואח"כ יוצאות הנשמות מארון הברית, ונכנסות בצדיק שלמטה, בהיכל הראשון, יסוד. ואח"כ יוצאות מהצדיק שלמטה ומתלבשות בבני אדם.

ולאחר פטירתן נכנסות לארון הברית שבהיכל השביעי, כדי שתהיינה כל הנשמות כלולות מלמעלה, מבינה, ההיכל השביעי, ומלמטה, מהיסוד דהיכלות, להיות שלם מכל הצדדים. וארון הברית, ההיכל השביעי, מקבל הנשמות מצדיק, ההיכל הראשון, הנכללות מב' צדדים, מזכר ונקבה. כי בהיכל הראשון מתחברות נשמות הזכרים עם נשמות הנקבות.

.764 המעיין של הבאר, יסוד, אינו נפסק מהבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל השביעי. וע"כ המקום הזה שִכלול הכול, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל השביעי, הייחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד, בקשר אחד, שלא ייפרדו האיברים, הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מזה, ושיימצא הכול בזיווג פב"פ.

.765 מי שמשמש מיטתו מאחור, מכחיש התיקון של הסתכלות פב"פ, הנוהג בעליונים, המאיר הכול כאחד, שיימצא הכול פב"פ בדבקות כראוי. כמ"ש, ודבק באשתו, ולא מאחורי אשתו.

.766 שניים הם, יעקב למעלה, מחזה ולמעלה, ת"ת, ויוסף למטה, מחזה ולמטה, יסוד. שתי תשוקות: ההיכל השישי שלקח יעקב, וההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים, שבו משמש יסוד דז"א, יוסף. התשוקה שלמעלה, שמחזה ולמעלה, בנשיקות שלקח יעקב, בהיכל השישי. התשוקה שלמטה, בשימוש שלקח יוסף, בהיכל השביעי, קודש הקודשים.

משתי הבחינות, מיעקב ומיוסף, לקח ארון הברית, שהוא היכל קודש הקודשים:

א. מצד יעקב, לקח רוח החיים. שלקח רוח החיים שלמעלה, שהתדבק בו יעקב ע"י הנשיקות. רוח החיים שלמעלה נכנס בארון הברית, ההיכל השביעי, להיזון ממנו.

ב. מצד יוסף, שהוא למטה בסיום הגוף, יסוד, ההיכל השביעי, לקח ממנו רוחות ונשמות להשפיע למטה לעוה"ז.

.767 ב' הבחינות, יעקב ויוסף, מתחלקות לב' צדדים. בחינת יעקב, ת"ת, מתפשטת ונותנת כוח לנבוע בשדיים, שהם אל שד"י, שהתמלאו מרוח החיים. ומניק בהם למלאכים הקדושים, החיים והקיימים לעולם, שעומדים בו בקיום, שע"י היניקה משיגים שלמותם. ובחינת יוסף, יסוד, נכנס בתשוקה, לארון הברית, ונותן כוח בפנים, ועושה נשמות ורוחות לרדת למטה, ולזון בהם בני העולם.

המלאכים יוצאים מהזיווג העליון דנשיקין. וע"כ ניזונים מרוח החיים, היוצא מהזיווג הזה, שהוא יעקב. ונשמות בני אדם יוצאות מזיווג היסודות, שהוא יוסף, וע"כ הם ניזונים ג"כ משם.

.768 ע"כ נמצאים שני הצדדים יעקב ויוסף, זה למעלה, יעקב, וזה למטה, יוסף. יעקב לזון למעלה, למלאכים. יוסף לזון למטה, לנשמות בני אדם. כל אחד כראוי לו, והכול אחד. שניהם בז"א: יעקב למעלה מחזה, יוסף למטה מחזה.

ועכ"ז יוסף מזין לכל הגוף, שממשיך גם אור החיים מזיווג דנשיקין, שהוא מחזה ולמעלה דגוף, ומשקה אותו. כי מרוח החיים שבדבקות של יעקב, בנשיקין, יורד למטה, ליוסף, שמחזה ולמטה, ובו מתדבק ארון הברית שבהיכל השביעי, ברצון של מעלה, מזיווג דנשיקין. וע"י הדבקות של יוסף בארון הברית, יורד רוח החיים למטה, לנשמות בני אדם. וכשמתחבר הכול כאחד, שיוסף נכלל ג"כ מהארת הזיווג דנשיקין, אז התמלאו השדיים, להניק אפילו לנשמות בני אדם. ומשום זה הכול הוא אחד.

אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי.

.769 כשהרוחות הקדושים וכל ההיכלות והמרכבות, מתייחדים בהיכל הזה כולם כאחד ונמצאים בקשר אחד, אז רוח העליון על כולם שבהיכל הזה, נקודה אחת, יסוד, נסתם בהם ואינו מתגלה, ונעשה רוח סתום כעין העליון שבאצילות. והסימן על זה הוא אגוז, שהתוך שבו דומה למוח המפוצל לד' פיצולים, נגד חו"ב חו"ג, ובאמצעם מחוברים כאחד. אף כאן ייחוד אחד מקשר כולם, שיתקשרו זה בזה ויהיו כולם שלמים בשלמות כאחד.

.770 הקורבן עולה לייחד הייחוד ולתת סיפוק, לכל אחד כראוי לו, מאותו עשן שהכוהן, שהוא ימין, מעלה בקשר הייחוד ברצון, והלוויים, שהם שמאל, בשירה. כך כלולים זה בזה היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים במקומם, בזו"ן דאצילות, איבר באיבר, שיהיו הכול כלולים כאחד כראוי.

.771 כשנשלמו הכול ביחד, שכל ההיכלות נכללו בהיכל השביעי, ואיברים עליונים, זו"ן דאצילות, מאירים לתחתונים, להיכלות, אז מתעוררת נשמה עליונה, בינה דאצילות, ונכנסת בכולם, ומאירה לכל. וכולם מתברכים, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, כל ההיכלות ומה שבתוכם. וההוא שלא נודע ולא נכנס בחשבון הרצון, שאינו נתפס לעולם, עתיק, מתלבש בפנימיותם. אז הכול עולה עד א"ס ומתקשר הכול בקשר אחד ומתמתק הרצון שאינו נתפס לעולם, עתיק, לִפְנַי ולִפְנים, בהעלם.

.772 אור הנשמה העליונה, שהיא בינה, עולה לפני ולפנים ומאיר לכל. בתוך אור זה של הנשמה, נכנסת ומתלבשת המחשבה הסתומה, שכוללת הכול, או"א עילאין, אור החיה. ובפנימי פנימיות בתוך הרצון של המחשבה, שהוא או"א, מאיר ומתבשם ותופס ואינו תופס, א"א. ועולה רצון המחשבה לתפוס בא"א. וכשאו"א עולה ומלביש לא"א, האור שלמטה, ישסו"ת, תופס בא"א.

או"א עילאין, אע"פ שעולים לראש א"א, אינם תופסים בו, שאינם מקבלים ממנו חכמה, כי האות י' אינה יוצאת מהאויר שלהם לעולם. אלא ישסו"ת, ז"ת דאו"א, תופסים בא"א, שמקבלים ממנו חכמה, והי' יוצאת מהאויר שלהם. כשאו"א עולים לראש א"א, האור שלמטה, הז"ת דאו"א, שהם ישסו"ת, תופסים בא"א, שמקבלים ממנו חכמה. ולא או"א עצמם.

.773 וכן כולם, צריכים לייחדם זה בזה, להתקשר ולהתמלא ולהתברך הכול כאחד כראוי. ואז נקשר זה בזה, היכלות בהיכלות, תחתונים בעליונים, זכר ונוקבא יחד. אור עליון, נשמה, מייחדים באור סתום וגנוז יותר, חיה. ואותו שגנוז יותר, כלול במה שגנוז יותר ממנו, א"א, עד שנמצא הכול כראוי בייחוד אחד.

.774 וע"כ משה היה יודע לסדר סדר אדונו יותר מכל בני העולם. כשהוצרך להאריך, האריך, וכשהוצרך לקצר, קיצר. שאמר, אֵל נא רְפָא נא לה. לומדים, מי שהאריך בתפילתו ומסתכל בה, בא לסוף לידי כאב לב. ולומדים להיפך, מי שמאריך בתפילתו, מאריכים לו ימיו.

.775 מי שמאריך במקום שצריך לקצר, בא לידי כאב לב. לב הוא מלכות, שממשיכה מוחין דחכמה, המכונים משתה, כמ"ש, שְתו ושִכרו דודים. משום שהוא מקום שצריך לקצר ולא להאריך בו. כי הכול נמצא למעלה, וצריך שלא להמשיך אותו למטה, אלא לקושרו בקשר שלמעלה בלי אריכות, עד שיהיו הכול אחד בייחוד אחד. וכיוון שנקשר יחד, אז לא צריכים לאריכות ולבקש תחנונים.

וכשמאריך באריכות במקום שצריך, בז"א, חסדים מכוסים מחכמה, הקב"ה מקבל תפילתו. שזה כבוד הקב"ה, ז"א, שבזכות ייחוד התפילה, מקשר קשרים ומרבה ברכות למעלה ולמטה, שהברכות נמשכות מלמעלה למטה.

להאריך תפילתו, כלומר, להמשיך השפע מלמעלה למטה. לקצר תפילתו, שלא להמשיכה אלא מלמטה למעלה. ולפיכך המלכות, שהיא הארת החכמה, אסור להמשיכה מלמעלה למטה, כי זה היה החטא של עצה"ד. הארת החכמה, שהיא משתה, עומדת כולה למעלה, ואסור להמשיכה למטה. אלא לקצר, לקושרו בקשר שלמעלה בלי אריכות, שימשיך מלמטה למעלה. ועל זה לומדים, המאריך בתפילתו, בא לידי כאב לב.

אבל הארת ז"א, שהוא חסדים מכוסים, להיפך, מצווה להמשיכו למטה. ועל זה לומדים, שהמאריך בתפילתו, מאריכים לו ימיו.

.776 בתוך ההיכל הזה עומדת נקודה חבויה, רוח, שתקבל עליה רוח אחר עליון, זכר. וכששורה רוח ברוח, אז נכנס זה בזה ונעשה אחד. ומורכב זה בזה, להיות אחד כמו האילן הזה שמורכב זה בזה. והוא אחד מין במינו. אוי למי שמרכיב מין בשאינו מינו, כבני אהרון, אלו שרצו להרכיב אילן באחר שאינו מינו.

רוח זכר הוא קו ימין, רוח נקבה קו שמאל. ימין ושמאל במחלוקת, שהשמאל, חכמה, רוצה לבטל את הימין, חסדים, מפני שהם מין בשאינו מינו, שזה חכמה וזה חסדים. ונמשכת המחלוקת עד שהם מתוקנים בקו האמצעי, העושה שלום ביניהם. באופן, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל יאיר מלמטה למעלה. ואז מתייחדים זה בזה.

כי בזה שהשמאל אינו נמשך מלמעלה למטה, נבחן למין אחד עם הימין. והוא אחד מין במינו. כי הנקבה נתקנה להאיר החכמה רק מלמטה למעלה, שע"י זה היא מין במינו עם הזכר. ובני אהרון שמתו, שתו יין המשכר, שפירושו, שהמשיכו החכמה מלמעלה למטה. ע"כ נאמר, כבני אהרון, אלו שרצו להרכיב אילן באחר שאינו מינו, כי אז השמאל והימין הם מין בשאינו מינו.

.777 ומי שמרכיב מין במינו ויודע לקשור קשר בקִשרו, היכל בהיכלו, מדרגה במדרגתו, יש לו חלק בעוה"ב. זהו שלמות הכול. וכשנשלם השמאל בימין, והזכר בנקבה, וכן ההיכלות, ונעשה הכול מעשה אחד מין במינו, אז היוצא מהשלמות הזו, נקרא מעשה מרכבה. שמרכבה היא מלשון מרכיב ומורכב.

.778 ויִיצר ה' אלקים את האדם. כתוב שֵם מלא, הוי"ה אלקים. שאדם הוא מעשה היוצא מהמרכבה הוי"ה אלקים, שהרכיב זה בזה, מין במינו, מעשה של שלמות הכול, שהימין נשלם ע"י השמאל, והשמאל נשלם ע"י הימין. וכן עד"ז זכר ונקבה. וכשנשלמו זה בזה, אז נקראו ז"א ומלכות הוי"ה אלקים, שם מלא. אשרי מי שיודע לקשור קשרי האמונה ולייחד הייחוד כראוי.

.779 כמו שיש שמות קדושים עליונים, כגון שם מ"ב, המתחברים אלו באלו, כך השם הקדוש הוי"ה, מפורש למעלה בבינה, ומפורש למטה במלכות. שם הוי"ה הוא למעלה בג"ר, בייחוד הוי"ה אהי"ה. ושם זה הוא באמצע בחג"ת, בייחוד הוי"ה אלקים. ושם זה למטה בנהי"מ, בייחוד הוי"ה אדנ"י.

הוי"ה הוא השם הקדוש, אחד, סוד הכול, שכולל כל השמות. עולם העליון, בינה, ג"ר, אהי"ה, מתייחד בסתום מסתום שעליו, חכמה הנקרא הוי"ה. וזהו הייחוד הוי"ה אהי"ה, המשתתף עימו והוא אחד. עולם התחתון, מלכות, אדנ"י, מתייחד בסתום, ז"א, הוי"ה. וזהו הייחוד, הוי"ה אדנ"י. וזהו שבאמצע, המלכות שלמעלה מחזה דז"א, אלקים, מתייחדת עם המרכבה הקדושה העליונה שעליה, חג"ת, הוי"ה. וזהו הייחוד, הוי"ה אלקים, שהוא מעשה מרכבה.

.780 מצד הבינה יוצאות ד' מרכבות, ד"ס, חג"ת ומלכות שלמעלה מחזה. ומצד המלכות שמחזה ולמטה דז"א, שנקראת אדנ"י, יוצאות ד' מרכבות, ד' מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. משום שכל אחד מפורש לארבע. כל מרכבה היא ארבע כשמסתכלות המדרגות, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וכן כולן הן ארבע כל אחת, עד שיורדות המדרגות למטה בשם הקדוש אדנ"י, באלו המרכבות, העומדות ונוסעות בשם אדנ"י. והן נקראות הָרֵי נחושת.

יש הרים עליונים, חג"ת דז"א, והרים תחתונים, נה"י דז"א, המאירים במלכות, ועומדים בג' צדדים, ימין שמאל ואמצע, ויוצאים מזהב כסף ונחושת. שנה"י דז"א יוצאים מחג"ת דז"א, הנקראים זהב כסף ונחושת.

.781 נחושת שלמטה, בבריאה, היא משום שאלו המרכבות, היוצאות מן השם אדנ"י שבהיכל הראשון, שהן ארבע מרכבות, היוצאות מב' רוחות ימין ושמאל מלבנת הספיר, אלו ב' רוחות הנקראים ב' הרי נחושת.

.782 מאלו ב' רוחות, הרי נחושת, יוצאות ארבע מרכבות, ד' אופנים, שמשתמשים בשם אדנ"י, ששקע במלאך סנדלפון שר הפנים. וכל המרכבות הן שליחים בעולם, אלו על אלו, סוסים ומרכבות. כי יש מרכבה על סוסים המסיעים אותה.

.783 והשם הקדוש אדנ"י נכלל בהוי"ה, שהוא יאהדונה"י. השם אלקים אינו נכלל בשם אחר, כמו אדנ"י הנכלל בהוי"ה, ושבחינתו עצמו מתבטלת בהוי"ה, אבל השם אלקים אינו מתבטל ונכלל בשם אחר. משום שיש אלקים חיים בבינה, ומשֵם אלקים שבבינה מתפשט השם לגבורה דז"א ולמלכות, שנקראים אלקים, וכן מתפשט לבי"ע. ואין הארתו נאספת בשום מקום, אלא הולכת ומתפשטת. וע"כ אינה נכללת להתבטל בשם אחר.

.784 השם הכולל כל השמות הוא הוי"ה, שבמילואו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבצירוף האותיות של השם הקדוש, היה יודע הכוהן לצרף בכל צדדיו, עד שהשמות עלו בכמה צדדים במ"ב (42) אופנים, בהתפשטות הניצוץ הקשה שבבינה, הכולל כל השמות.

השם הוי"ה כולל כל השמות, הספירות, בשם מ"ב, שהוא כח"ב. אשר ד' אותיות הוי"ה פשוטה הוא כתר. ועשר אותיות המילוי של הוי"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, חכמה. ועם כ"ח (28) אותיות מילוי המילוי, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם ביחד מ"ב אותיות.

שם הוי"ה כולל ג"ר, כח"ב. וז"א הוא עשר אותיות המילוי יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כמו חכמה. ומלכות היא חשבון של עשר אותיות אלו, שהוא מ"ה (45). הרי ששם הוי"ה כולל כל ע"ס. ולכן נאמר, הכולל כל השמות, שהספירות מכונות שמות.

.785 השם הוי"ה כולל כל השמות בצירוף אהיו"ל דינ"ם. באלו האותיות כלולים השמות האחרים, המתחברים עם השם הוי"ה, שהם ג' שמות, אהי"ה אלקים אדנ"י. ויוצאות אלו ונכנסות אלו. אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, מצטרפות האותיות בתוכה. ונכנסות אותיות ויוצאות אותיות באלו תשע אותיות. ואלו נמסרו לקדושים עליונים, ללכת בדרך צירוף אותיות הייחוד מהאותיות של השמות, כמו שהיה יודע הכוהן לצרף השמות באותיות רשומות.

ד' שמות מרומזים בצירוף אהיו"ל דינ"ם, שהם הוי"ה וג' שמות אהי"ה אלקים אדנ"י, שהוי"ה מתייחד עימהם בג"ר ובחג"ת ובנה"י. וזה הכלל, שאינו מכפיל אות פעמיים. למשל, בהוי"ה אינו מציין ב' אותיות ה' אלא אחת, כלומר יה"ו. וכן באהי"ה חסרה ה"ת ומציין רק אה"י. וכן אותן ה' י', המרמזות על ה"י של יה"ו, מרמזות ג"כ על ה' י' של אה"י, ועל ה' י' של אלקים. חוץ מהי' של אדנ"י שהוכפלה במיוחד, לפי שהיא מדרגה מצוינת, שאינה בכל האותיות, שמרמזת על גילוי חכמה.

בצירוף אהיו"ל דינ"ם, נמצא שם הוי"ה עם כל השמות המתייחדים בו. וכל השמות האחרים שבקומה מתחברים בו עם שם הוי"ה. בייחוד הוי"ה אלקים אנו מבחינים: יה"ו שבו הרומז על הוי"ה, ואותיות א' ל' ה' י' שבצירוף אהיו"ל, עם ם' שבצירוף דינ"ם, הוא אותיות אלקים. ולקחנו לייחוד הזה, מהצירוף הנזכר שש אותיות, שהם חמש אותיות אהיו"ל, עם אות ם' של דינ"ם. והשארנו ג' אותיות די"נ, שלא שימשנו עימהן בייחוד הזה הוי"ה אלקים.

בכל ייחוד נכנסות מספר אותיות הצריכות לייחוד, ויוצאות מספר אותיות שאינן נצרכות לייחוד. שבייחוד הוי"ה אלקים, נכנסו מן הצירוף שש אותיות אהיו"ל ם', ויצאו ג' אותיות די"נ, שלא נצרכו לייחוד הזה. ועד"ז בייחוד הוי"ה אדנ"י, נכנסות שבע אותיות, שהן יה"ו מהצירוף אהיו"ל, שהוא הוי"ה, וא' מן אהיו"ל, ועם די"נ מן דינ"ם. ויוצאות ב' אותיות, שלא שימשנו עימהן, שהן ל' ם'.

אח"כ, כשנטה והתפשט ניצוץ הקשה מבינה, בשם מ"ב, שהוא ג"ר, ששם הייחוד הוי"ה אהי"ה, מצטרפות לייחוד הזה ארבע אותיות, שהן יה"ו של אהיו"ל, שהוא הוי"ה, עם אה"י של אהיו"ל, שהם אהי"ה, ויוצאות חמש אותיות, שאינן נצרכות לייחוד הזה. כלומר, מתשע אותיות אהיו"ל דינ"ם, נכנסות אותיות לייחוד, ויוצאות, כלומר שנשארות מיותרות.

.786 כתוב, וידי אדם מתחת כנפיהם. רוחות וחיות ואופנים כולם בכנפיים. וידיים מתחת כנפיהם, לקבל בהן תפילות, ולקבל בעלי תשובה. ידי אדם, פירושו, מקומות ובתי קיבול, לקבל בני אדם בתפילתם ובבקשתם, ולפתוח פתחים לקבלם, לייחד ולקשור קשרים ולעשות כרצונם.

.787 ואלו המקומות ובתי קיבול, הנקראים ידי אדם, משום שהם עומדים בשביל אדם, אלו הם שמות קדושים השולטים בכל מדרגה, שבהם נכנסים בני אדם, בתפילתם ובבקשתם, בכל השערים העליונים. וע"י זה שולטים התחתונים למעלה.

.788 ויאמר ה' אל משה, נטה את ידך על השמיים. ואיך יכול להרים את ידיו על השמיים? נטה, פירושו, השפל, כמ"ש, ויֵט שמיים ויֵירַד. שימשיך מלמעלה למטה. ידך, פירושו, מקומך, מקום של המדרגה שלך, שאתה שורה בה, ת"ת. וזהו ההמשכה בשם הקדוש. וכל העליונים והתחתונים בשמות נוסעים ומתקיימים, ובהם נכנסים בני אדם להיכלות העליונים, ואין מי שימחה בידיהם. אשריהם היודעים לערוך ייחוד אדונם כראוי, וללכת בדרך האמת, כדי שלא יטעו באמונה.

.789 בהיכלות אלו יש סוד עליון בתוך האמונה, המלכות דאצילות, המלובשת בהם, שנקראת אמונה. וכל החיות והמרכבות כולן שונות זו מזו, כדי לכלול אלו באלו לטוב, לתקן אותן. כמ"ש, ויְשַנֶהָ ואת נערותיה לְטוב. בשבעה היכלות אלו, היא השלמות שלמעלה, כשנכללים ונשלמים זה מזה. ונכנסות בהם תפילות ובקשות, של מי שיודע לסדר אותן, לתקן אותן למעלה, כמ"ש, ואת שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך.

.790 סדר שבעה היכלות בתפילת יוצר עד תפילת שמונה עשרה. ההיכל הראשון, לבנת הספיר. אומרים, יוצר אור ובורא חושך, להיותו הארת אבן הטוב, ספיר, המתנוצצת לב' צדדים, לימין ולשמאל, אור וחושך. כי קו שמאל, מטרם שמתייחד עם הימין, הוא חושך, משום שהחכמה היא בלי חסדים.

והלאה אומרים, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית. סובב על כל האופנים והגלגלים שבהיכל הראשון. ועליהם אומרים, כולם בחכמה עשית, מָלאה הארץ קניינֶך. והלאה, המלך המרומם לבדו מאז, סובב על השם הקדוש יאהדונה"י שבהיכל הראשון, כלל השם הקדוש, השלם בב' שמות הוי"ה אדנ"י. וזהו עולה באוויר. ועל זה אומרים, והמתנשא מימות עולם, כי והמתנשא, הוא באוויר. עד כאן כוונות ההיכל הראשון.

.791 ההיכל השני, עצם השמיים. אומרים, אל ברוך גדול דעה, הכתוב על סדר א"ב, שהוא המלאך אורפניאל, השולט בהיכל השני, שכולל א"ב אותיות קטנות. וסדר א"ב שבברכת, אל ברוך גדול דעה, הן אותיות קטנות. כאן המלאכים הם שאומרים קדוש וברוך, שכאן היא קדושה, שאומרים, קדוש קדוש קדוש, וברוך כבוד ה' ממקומו. ההיכל השלישי אומרים, לאל ברוך נעימות ייתנו.

.792 ההיכל הרביעי, היכל הזכות. אומרים, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. משום שבהיכל הרביעי מתגלגלים האורות והדינים שבעולם. מי שזוכה לחיים מתחדש כמקודם, להתקיים באור הימין, שנקרא אל. וע"כ אומרים, המחדש בטובו.

.793 ההיכל החמישי, היכל האהבה, נקרא, אהבת עולם. זוהי המשכת האהבה מההיכל, שנקרא אהבה. וזהו שאומרים, אהבת עולם אהבְתָנו, ה' אלקינו. ברוך אתה ה', הבוחר בעמו ישראל באהבה. בעניין אל שד"י.

.794 ההיכל השישי, היכל הרצון. אומרים, אמת ויציב ונכון וקיים. וצריכים שלא להפסיק בהיכלות אלו, כי בהמשכת התפילה והרצון מתחברים ההיכלות יחד, ומתקשרים אלו באלו בשמות קדושים, השולטים בכל אחד ואחד.

.795 ההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים. אומרים, אדנ"י שׂפתיי תפתח. סוד הסודות שצריכים לאומרו בלחש, שלא יהיה נשמע הקול. כאן הוא רצון הלב, לכוון ולהעלות הרצון מלמטה למעלה עד א"ס. ולקשור שביעי, היכל קודש הקודשים, בשביעי, בבינה דאצילות, זה בזה, מלמטה למעלה, שכל ההיכלות כלולים בהיכל קודש הקודשים, והמלכות דאצילות עולה עימהם אל הבינה דאצילות.

ואח"כ מלמעלה למטה להמשיך ברכות ממקור החיים, שהוא ההיכל השביעי העליון שבאצילות, שהוא בינה. שבג' ברכות ראשונות ממשיכים מבינה לבינה ולחג"ת דהיכלות. ובג' ברכות אחרונות ממשיכים מבינה לנה"י דהיכלות. ברצון הלב, ובסתימת העיניים, באותיות של שבעה שמות עליונים קדושים, שהם בוּכ"וּ, אֲכַדְטַ"ם, כוּז"וּ, הַשְׁתָפָ"א, בָּ"ם בְּמוּכָ"ן, מצפ"ץ.

.796 ההיכל השביעי העליון, בינה, מקור החיים. זו הברכה הראשונה, שבברכה זו עולה המלכות, וכל אשר נכלל בה, אל הבינה. וזהו היכל ראשון, התחלת הכול מלמעלה למטה, שכל המוחין דזו"ן ודבי"ע מתחילים מבינה.

והוא מקבל ההיכל השביעי מלמטה, היכל קודש הקודשים, שעלה ונכלל במלכות דאצילות, להתחבר זה בזה, שביעי בשביעי. היכל קודש הקודשים, שהוא שביעי להיכלות הבריאה, ובינה, שהוא שביעי לספירות של אצילות, אם מתחילים למנות מהיסוד, אשר המלכות כלולה בו, על דרך היכל הראשון, לבנת הספיר דבריאה. כי מזה שלמטה, מהיכל קודש הקודשים, עולה מי שעולה להיכל העליון, בינה.

.797 וזהו, ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו, שאומרים בברכה ראשונה שבשמונה עשרה. ברוך, פירושו, הריבוי של כל התחתונים, שנכללו בחיות ובשרפים ובאופנים, ובכל ההיכלות בריבוי היכל קודש הקודשים, שכל אלו נכללו ושורים עתה במלכות דאצילות בהסתר. ואז נקראת המלכות דאצילות, ברוך, כי התברכה בכל אלו הריבויים והברכות והסודות שנשלמו בה. כלומר, מאחר שכל התחתונים שבהיכלות וכל ההיכלות נכללו במלכות, נקראת המלכות, ברוך. וזהו שצריכים לכוון כשאומרים המילה, ברוך.

.798 אתה, מורה על העיטור של האותיות הסתומות, המאירות במלכות. אתה, הוא כלל של כל כ"ב (22) אותיות מא' עד ת'. וזה א"ת מן אתה. אות ה' של אתה מורה, שהאות ה', שהיא מלכות, כוללת כ"ב אותיות מלמעלה, מיסוד דז"א, ומאספת אותן בתוכה. וזהו א"ת ה' שבמילה אתה.

וכשהמלכות בשלמות בנהר, יסוד דז"א, האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה, בז"א. כמ"ש, ובזה הנערה באה אל המלך. ובזה, ביסוד, שנקרא ז"ה. הנערה, מלכות. באה אל המלך, ז"א. ואז כתוב, כל אשר תאמר, יינתן לה. וזהו, ברוך אתה. וצריכים לכוון בזה, ולקשור הרצון בזה, כשאומרים, ברוך אתה.

.799 הוי"ה אלקינו. הכוונה לקשר ולייחוד של מלך העליון למעלה, ייחוד חו"ב, כי הוי"ה חכמה, אלקינו בינה. כשהנערה באה אל המלך, ז"א, כל אשר תאמר יינתן לה, שסובב על הארת חו"ב אלו, שיינתן לה.

.800 ואלקי אבותינו. סוד האבות, חג"ת דז"א, לברך את המלכות. שזהו, אלקי אברהם, חסד, אלקי יצחק, גבורה, ואלקי יעקב, ת"ת. כמו שהנערה, המלכות, לא נעזבה מהתחתונים, כי כולם נכללו בה, אף כך לא נעזבה מאבות לעולם, חג"ת דז"א, שהיא נאחזת בהם שיעטרו אותה.

.801 משום שהמלכות התברכה מכל אחד מחג"ת דז"א, צריכים להזכירה על כל אחד. כלומר אומרים, אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב. שמזכירים השם, אלקי, שהוא מלכות, על כל אחד מהאבות. ואח"כ מתאספים כולם בחיבור אחד, ומתעטרים עימה, כשאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא. הרי כולם יחד להעלותה למעלה, לחג"ת. האל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגיבור הוא גבורה, והנורא ת"ת. והשם האל, מלכות, נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד.

בתחילה, באלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב, הייתה מקבלת מהם מלמעלה למטה, מחג"ת אל המלכות. ועתה, בהאל הגדול הגיבור והנורא, היא נכללת בהם מלמטה למעלה, לכלול אותם עימה. כי כיוון שאומרים, האל הגדול הגיבור והנורא, הרי כולם נכללים בה. ואז היא עולה עם החג"ת לבינה.

ואז אומרים, אל עליון גומל חסדים טובים, קונה הכול. אשר אל עליון, קו ימין דבינה, גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה. וקונה הכול, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקווים יחד. שזהו כלל הכול. כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קווים אלו שבבינה.

.802 וזוכר חסדי אבות, שהחג"ת והמלכות התעכבו עם הבינה ונכנסו למעֵיה, שנכללו בפנימיות הבינה, המכונה מעיים, ומתברכים שם. כי, וזוכר, פירושו משפיע, שהבינה משפיע חסדים אל האבות, חג"ת. ואח"כ מתיר אותם הבינה מן ההתכללות, ומוציא אותם מתוכו, כשהם מתברכים. ובהשתחוות ההיא, שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, יוצאים כאן כולם בכלל מן הבינה למקומם. כי מגן אברהם, חסד, בימין, ובימין כולם מתברכים כראוי.

.803 ההיכל השביעי הוא מלך העליון, בינה. האבות, חג"ת, מתעטרים בו, עולים אליו, ונכללו בו. ועד עתה, מטרם שאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, הם נכללים בבינה. וההיכל הזה, בינה, צריך להוציאם מתוכו, וכשמוציא אותם מהברכות, בשביל שישפיעו אותן לנערה, למלכות, אז הנערה נאחזת באבות, בכל הברכות, שקיבלו חג"ת בעודם בבינה.

ואע"פ שכבר נכללו היכלות בהיכלות, וכבר המלכות נכללה בחג"ת ובבינה, עכ"ז עתה, בשעת יציאת חג"ת מהבינה, נאחזים חג"ת והמלכות יחד באלו הברכות. וכשאומרים, מלך עוזר ומושיע ומגן, אז מוציא אותם הבינה מהברכות שלה, והם באים כל אחד למקומו.

.804 ההיכל השביעי, השם הקדוש העליון, בוּכ"וּ, ראשי תיבות, ברכה וחסד כוח ומשפט. כלל הכול. הוא מלכות וחג"ת שבבינה. כי ברכה, מלכות. חסד, קו ימין. כוח, קו שמאל, גבורה. ומשפט, קו אמצעי, ת"ת. זהו אהי"ה, כלל כל המוחין. כי השם בוכ"ו, הוא אותיות השניות לשם אהי"ה. אחר אות א' של אהי"ה, ב' של בוכ"ו. ואחר ה' של אהי"ה, ו' של בוכ"ו. ואחר יו"ד של אהי"ה, כ' של בוכ"ו. ואחר ה"ת של אהי"ה, ו' אחרונה של בוכ"ו.

אלו האותיות הן כלל הכול. משום שהאותיות של השם בוכ"ו, הוציאו את היוצאים מהן, חג"ת ומלכות, כלל האבות, חסד כוח ומשפט, המרומזים בראשי תיבות שלו, וזו המתחברת עימהם, הנקראת ברכה, המרומזת בראשי תיבות שלו.

.805 כיוון שאומרים, ברוך אתה ה' מגן אברהם, והאבות והמלכות יוצאים מהבינה למקומם, הנה המלכות נאחזת בברכות מהאבות. ונמשכות בהיכל החמישי, היכל האהבה, ימין, חסד, שיתקשר באהבה בברכות הימין, הנמשכות במגן אברהם, ימין. וכך צריך להתברך, כשהברכות יורדות מלמעלה למטה, ביציאתן מבינה למקומם. אשר ההיכל החמישי יקבל תחילה הברכות, קודם ההיכל השישי.

בתחילה נכללו היכל בהיכל. ועתה לוקחים ברכות להימצא אלו לפני אלו. ואע"פ שההיכל השישי, היכל הרצון, נוסע תחילה לפני ההיכל החמישי, אבל כיוון שהברכות הן מימין, מחסד, הן צריכות להיאחז בהיכל החמישי, חסד, ולא בהיכל השישי, ת"ת.

.806 ואח"כ בצד שמאל, גבורה, אומרים, אתה גיבור, שזה חיבור של המילים אתה וגיבור, שהם ב' דינים. כי, אתה, המלכות, דין, וגיבור, קו שמאל, דין. וכיוון שנמשכו ברכות, ממה שקיבלו האבות בהיותם בבינה, נכלל הדין ברחמים, ונמצא הרחמים בצד ההוא הכול כאחד. וזהו שאומרים, מחיה מתים, סומך נופלים ורופא חולים, שהם רחמים.

.807 והרחמים, השם הקדוש אֲכַדְטַ"ם, באותיות השם אלקים. כי אותיות אכדט"ם קודמות לאותיות אלקי"ם. חוץ מן הא', שאין לה אות קודם לה. וכן הם', אין לה אות מקודם לה, שהקודם לה מ'. והכ' של אכדט"ם קודמת אל ל' דאלקים. הד' של אכדט"ם קודמת אל ה' דאלקים. הט' של אכדט"ם קודמת אל י' דאלקים. משום שאותיות אלקים, גבורה, קו שמאל, עלו להתעטר למעלה בבינה, והוציאו שם אותיות אכדט"ם, להיקרא בהן.

כי כשעלו אותיות אלקים להתעטר למעלה בבינה, שנקראת אלקים חיים, גרע החסד שבבינה את הדינים שבאותיות אלקים שעלו, להתאחד במיעוט הדין. כי השם אכדט"ם בגי' ע"ד (74). והשם אלקים בגי' פ"ו (86). מבינה התפשט השם אכדט"ם למטה, להיכל הגבורה, לנסוע מתוך אלו אותיות האחרות שבשם אכדט"ם, שהדין התמעט בהן, ולעלות מאלו האותיות, אל השם אלקים, שבהיכל הגבורה, להמתיק הדינים שבו.

.808 כיוון שנמשכו האותיות של בוכ"ו ושל אכדט"ם בהיכל החמישי, חסד, ובהיכל הרביעי, גבורה, מלמעלה, מבינה, שהתחילו להיאחז הברכות מאמצעי של הכול, מקו אמצעי, ת"ת, בהיכל השישי, היכל הרצון, ת"ת, והברכות נאחזות בימין ובשמאל, שהת"ת כלול משניהם. ומשום זה אומרים, אתה קדוש. אתה, המלכות, גבורה, נכללת בקדוש, ת"ת, חסד. ונמצא ת"ת כלול משניהם, מחסד ומגבורה.

.809 ואומרים, ושמך קדוש. כיוון שאומרים, אתה קדוש, למה אומרים עוד, ושמך קדוש? הלוא זהו שֵם וזהו אתה, והלוא המלכות נקראת שֵם ונקראת אתה? אלא בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה, והתוספת היא עיקר יותר מהכול.

ומשום זה בכולם, בברכה הראשונה והשנייה, כתוב אתה, ולא יותר. וכאן, בברכה שלישית, ת"ת, המייחד ומקשר ספירות חו"ג זו בזו, במקום הזה אומרים קדושה ותוספת קדושה. אתה קדוש, קדושה. ושמך קדוש, תוספת קדושה. וקדושים בכל יום, שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה, משום שקדושה ראשונה היא למלכות עצמה, ותוספת קדושה היא להתקדש כל השאר, הקדושות שבכל היכל והיכל.

קו ימין חסדים, ו"ק. קו שמאל, הארת חכמה, ג"ר, אבל אינו יכול להאיר בלי חסדים. כי זה בחולם, וזה בשורוק. וקו האמצעי מייחד אותם זה בזה. ואז יש חכמה וחסדים בשניהם, שהם ו"ק וג"ר. ועכ"ז הו"ק דחסדים נחשבים לעיקר המוחין, והארת החכמה, ג"ר, נחשב לתוספת קדושה.

ולכן בכל מקום שנמצא ייחוד וקשר הספירות זו בזו, צריכים להמשיך קדושה ותוספת קדושה. בכל מקום שקו אמצעי מייחד ומקשר ב' הקווים זה בזה, נמצא קדושה מצד קו ימין, ו"ק, ותוספת קדושה מצד התכללות קו שמאל בימין. והתוספת היא עיקר יותר מהכול, כי התוספת היא בחינת ג"ר, החשוב מחסדים, שהם ו"ק.

למלכות בגדולתה יש רק כלים דחסדים, כי הכלים דאחוריים דמלכות, כלים להארת חכמה, נפלו לבריאה, בשבעה היכלות. וע"כ אין המלכות מקבלת הארת חכמה, זולת בהתכללות שבעה היכלות אלו. כי אין החכמה מתלבשת אלא רק בהם. ונאמר כאן, שקדושה ראשונה, חסדים ובחינת ו"ק, היא למלכות עצמה. ותוספת קדושה היא להתקדש כל שאר קדושות עליונות שבכל היכל, המתקדשים מתוספת קדושה. כי תוספת קדושה, חכמה וג"ר, אינה מאירה אלא בשבעה היכלות אלו, להיותם הכלים דאחוריים שלו.

.810 ואח"כ התקדש הכול מלמעלה, מבינה, ומכל האבות, חג"ת, שהכול נקשר בקשר אחד, במה שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. כאן הכול קשר אחד, משום שאומרים, ברוך אתה ה' האל הקדוש. וע"כ נקרא ת"ת איגוד וקשר הכול בייחוד אחד. אשרי חלקו מי שיודע לסדר שבחיו של אדונו במקום שצריך. עד כאן בג' ברכות הראשונות, דבקות וברכות וקדושה יחד באבות, חג"ת. שהברכה הראשונה חסד, השנייה גבורה, השלישית ת"ת.

.811 מכאן והלאה בתפילת שמונה עשרה שאלות ובקשות. ותחילה, צריך האדם לבקש לדעת בדברי אדונו, כדי להראות תשוקה אליו ולא ייפרד ממנו. וזו התפילה, וחָנֵנו מאיתך חכמה בינה ודעת. משום שהאדם צריך להשתתף בקדושה של השם הקדוש העליון להתעטר בו, והשם של ברכות וקדושות הוא כוּז"וּ, שהוא השם הקדוש הוי"ה, שהוא קדוש בקדושה.

ואותיות הוי"ה, הוציאו מאותיות אחרות כוז"ו. כי הן האותיות השניות להוי"ה, שאחר י' דהוי"ה כ' של כוז"ו, והשנייה לה' דהוי"ה ו' של כוז"ו, והשנייה לאות ו' דהוי"ה ז' של כוז"ו, והשנייה לה"ת דהוי"ה ו' אחרונה של כוז"ו.

והחיבור של השמות הוי"ה וכוז"ו כחיבור זכר בנוקבא, ששֵם הוי"ה, המאיר בז"א, הוא זכר, והשם כוז"ו, המאיר בהיכלות, הוא נוקבא. ואלו השמות הקדושים העליונים הם הקדושה.

.812 האותיות האחרות כוז"ו נקראות טל, טל השמיים, שהוא החשבון של האותיות שלו, שכוז"ו בגי' ט"ל (39), משום שכאן למטה, במלכות, נמצאים כל הדברים בחשבון, בהארת חכמה, הנקראת חשבון ומספר. ואין חשבון אלא ללבנה, מלכות, כי אין החכמה מתגלה בשום ספירה, אלא במלכות. ונמצא שאין חשבון אלא למלכות.

ומשום זה צריכים להתקשר בקדושת אדונו ולא ייפרד ממנו. וכשהוא מבקש, תחילת הבקשות צריך להיות, לדעת את אדונו, להראות שתשוקתו הוא אליו, שהיא בקשה ראשונה, וחננו מאיתך חכמה בינה דעת. מכאן והלאה, ייפרד מעט, וישאל בקשותיו מה שצריך לבקש.

.813 וכל שאלותיו תהיינה לאחר שיסדר סדר. כעין זה כל שאלותיו תהיינה בתחנונים ובבקשות לפני אדונו, ולא ירחיק עצמו ממנו, כלומר שלא יתרעם. אשרי חלקו מי שיודע לסדר סדר זה, ללכת בדרך הישר כראוי.

.814 כמו שהתאחד אש במים ומים באש, דרום בצפון וצפון בדרום, שאש ומים הם פנימיות חו"ג, ודרום וצפון הם חיצוניות חו"ג, מזרח במערב ומערב במזרח, שהם ת"ת ומלכות. אף כך התקשר הכול יחד והייחוד נשלם זה בזה.

.815 וכל אלו היודעים לסדר תפילתם כראוי, לכלול אלו ההיכלות אלו באלו ולקושרם זה בזה, האדם הזה נקשר בהם, ומקרב עצמו לכלול בהם, מבקש בקשה וניתנה לו. אשרי חלקו בעוה"ז ובעוה"ב.

.816 אחר שהשלים בקשותיו, והגוף שלם בכל הצדדים, בשמחת לב, ושאל וסיים הבקשות, יחזור להמשיך ברכות ושמחות למטה בהיכל השלישי, נצח, להמשיך למטה. וזהו ברכת, רְצֵה ה' אלקינו בעמְךָ ישראל. משום שמעמדות, הרגליים, נו"ה, הם סומכי הגוף, ת"ת, והתחלתם למטה מגוף נקראים ב' ירכיים עד שמגיעים לברכיים. כלומר, שב' רגליים נו"ה מתחלקות, שהירכיים עד הברכיים, היא ברכת, רְצֵה. ומן הברכיים והלאה הן ברכת, המחזיר שכינתו לציון, וברכת, מודים.

.817 אלו הם המעמדות העומדים על הקורבן. כנגד ב' ירכיים נו"ה. וכאן, בהיכל השלישי, היא התחלת ב' ירכיים מלמעלה בגוף, עד הברכיים, שהוא החיבור של הנביאים. שמנו"ה דאצילות נמשך הנבואה. ומראות מנו"ה של היכלות. באותיות השם הקדוש הַשְׁתָפָ"א, שהוא השם צבאות, בחילוף אותיות א"ב באותיות א"ת ב"ש ג"ר ד"ק וכו'. שאותיות ראשונות של א"ת ב"ש עולות. ואותיות שניות של א"ת ב"ש יורדות. השם צבאות הוא נביאים. והשם השתפ"א הוא מראות. ונו"ה נקראים צבאות.

.818 בהיכל השלישי הוא סוד העליון, שנקרא ברייתא, כי ברייתא פירושו חיצונית. נו"ה הם מחוץ לגוף, לת"ת. וכשמגיע האדם לברכיים, שבהוד, יכרע, ויאמר, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון. והרי כאן חזרו הברייתות להיות משנה, והתברכו יחד. כי נו"ה דהיכלות נכללו כאן, בהיכל קודש הקודשים, במלכות, שהיא משנה, שכינתו לציון. כי ציון יסוד המלכות.

.819 ההיכל השני למטה, היכל עצם השמיים, שהנשמות נפקדות בו לעלות להיראות במראה החלום, למטה מירכיים, בבחינת ברכיים, כי החלום נמשך למטה מירכיים. אומרים בו, מודים, לכרוע על הברכיים, להודות על הנשמות, ואומרים, על נשמותינו הפקודות. עד שמגיע לברכת, הטוב שמך ולך נאה להודות.

.820 וזה בתוך השם הקדוש בָּ"ם בְּמוּכָ"ן. שהם אותיות שניות לשמות אל אלקים, שהם חו"ג דאצילות. כמ"ש, אל אלקים הוי"ה הוא יודע. וכלל אלו האותיות האחרות ב"ם במוכ"ן, שיוצאות מן אל אלקים ולמטה בהיכל השני, הוא החלום, להכניס במקום הזה נשמות, לראות במראה החלום. וצריכים להמשיך בברכות אלו, כדי למצוא מנוחה בעוה"ז ובעוה"ב.

.821 ההיכל התחתון למטה, היכל לבנת הספיר, הוא יסוד ומלכות, שאומרים, שים שלום טובה וברכה. כאן הכלל של שלום, שלום למעלה ביסוד דז"א, שלום למטה ביסוד דמלכות. שלום בכל הצדדים, בימין ובשמאל. שלום בפמליה של מעלה, ביסוד ומלכות שבהיכלות דאצילות. שלום בפמליה של מטה, שהיכל לבנת הספיר, שבו יסוד ומלכות שבהיכלות דבריאה, הוא פמליה של מטה, בחיבור אחד עם הפמליה של מעלה. ומכאן נמשך השלום לכל התחתונים, שלחוץ מהיכלות דבריאה.

.822 וכאן נכלל ונשלם הכול יחד, למעלה, ז"א, ולמטה, המלכות, בהארה אחת, בזיווג, להשלים שם מלא הוי"ה אלקים. אשר הוי"ה הוא ז"א ואלקים מלכות. שם זה שלם בכל ההיכלות הנכללות במלכות, ובכל האורות העליונים הכלולים בז"א, שיהיו כולם אחד.

.823 האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. כי בשעה שיוצא מלפני המלך, והכול מתייחד בכל אלו הבחינות, בקשר הייחוד, והברכות, והקדושה, ותוספת הקדושה, אז הקב"ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.

.824 חושבי שמו, הם החושבים ומכוונים בשמו, לייחד היכלות בהיכלות, ולקשור קשרים, ולייחד כולם בייחוד אחד. ואלו הם חושבי שמו, כמ"ש, ולחושבי שמו. אז כותבים אותו בין חושבי שמו, ומצטיין ונודע למעלה, והוא נשלם למעלה ולמטה.

.825 וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא. והקב"ה אמר, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר לא יצלח בימיו. וזהו שכתוב, גוזֵל אביו ואימו, שהם הקב"ה ושכינתו.

.826 כאן נשלם הכול למעלה ולמטה, השם הקדוש השולט למעלה מצפ"ץ מצפ"ץ, היוצא מן, הוי"ה הוי"ה אל רחום וחנון. כי הוי"ה הוא מצפ"ץ, בחילוף א"ב באותיות א"ת ב"ש. כאן השם הקדוש הוי"ה הוי"ה, להתקדש באותיותיו בציבור של עשרה, והאותיות האחרות, מצפ"ץ מצפ"ץ, בקדושת היחיד בתפילה. שאין אומרים י"ג (13) מידות, אלא רק בציבור, וביחיד אומרים י"ג מידות בחילוף א"ת ב"ש, שהוא מצפץ מצפץ.

ואחר שסיים אמירת י"ג מידות, עומד על רגליו להתוודות על חטאיו, כדי שלא יהיה פתחון פה לס"א להשׂטין עליו, והוא נכנע לפניו. ויעמוד בקיומו להתברך מבית המלך.

.827 אשרי חלקו מי שמתקדש באופן הזה בתפילה, ויקשור קשרים וייחד ייחודים, ויתכוון בכל כראוי, ולא יסור ימין ושמאל. אז תפילתו לא תשוב ריקם, הקב"ה גוזר והוא מבטל. על זה כתוב, ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ויש לו חלק בעוה"ז ובעוה"ב.

.828 כתוב, ותָקָם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. שהמלכות נותנת מריבוי של ברכות ומקדושה ומתוספת קדושה שהיא מקבלת. כמ"ש, ולעֶרב יחלק שלל, שהמלכות מחלקת חלקים לכל, ואפילו לס"א נותנת חלק לבדו.

.829 עניין זה הוא לבני האמונה. חלק של הס"א הוא כל העוונות והחטאים של אדם, שקשר קשרים של הייחוד, והתוודה עליהם, כולם שורים על הס"א, והם חלק ונחלה של הס"א. ואם לא התוודה עליהם, נמצא המקטרג, שיקטרג עליו, ויכול לו.

.830 ואם התוודה על כל עוונותיו בתפילה, שקשר קשרים של הייחוד, והתברכו עליונים ותחתונים, וחלקו של הס"א, שכל אלו עוונות וחטאים שהתוודה עליהם, הוא לוקח אותם לחלקו. וזהו שׂעיר, שכתוב, והתוודה עליו את כל עוונות. וכתוב, ונשא השׂעיר עליו את כל עוונותם. זה חלקו וגורלו ונחלתו.

ואם האדם חזר לסורו, אוי לו, שכל העוונות לוקח בחזרה מצד זה, בעל כורחו של צד זה, ומשום שלוקח אותם מצד זה בעל כורחו של אותו הצד, אז הוא מזיק לו, ונהפך עליו למקטרג ומקטרג עליו. וכשמתוודה עליהם לוקח אותם אותו צד האחר, והוא חלקו וגורלו.

.831 ועניין הקורבן, שצריכים להתוודות על קורבן על כל עוונותיו וחטאיו, לתת חלק לס"א. כל הקורבן לצד של הקדושה, שהוא חלק הקדושה ורצון הקדושה. ולס"א החלק של העוונות והחטאים שניתנו בווידוי על בשר הקורבן. כמ"ש, אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לךְ. וכתוב, ויבוא המלך והמן אל המשתה. אשרי הוא מי שיודע דרכיו ללכת בדרך אמת.

.832 וכל מי שאינו יודע לסדר שבחו של אדונו, טוב לו שלא נברא. משום שצריכים שהתפילה תהיה שלמה למעלה, מתוך מחשבה, ורצון הלב, וקול, וּדְבר שפתיים. לעשות שלמות וקשר וייחוד למעלה, כמו שהוא למעלה, וכמו שהשלמות יוצאת מלמעלה למטה, כך צריך מלמטה למעלה, לקשור הקשר כראוי.

.833 הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר. מחשבה רצון קול דיבור, הם ארבעה הקושרים קשרים, כנגד חו"ב תו"מ. מחשבה ורצון, חו"ב. קול ודיבור, תו"מ. ואחר שקשרו כולם יחד קשרים, נעשו כולם מרכבה אחת, להשרות עליהם השכינה, הדיבור, וכולם נעשו אח"כ ארבעה עמודים להתעטר בהם, והשכינה נסמכת עליהם בכל אלו הקשרים העליונים.

.834 המחשבה, שהיא חכמה, מוציאה ומולידה את הרצון, בינה. והרצון שיצא מהמחשבה, מוליד ומוציא קול הנשמע, ז"א. והקול הנשמע עולה לקשור קשרים מלמטה למעלה, ההיכלות התחתונים בעליונים. הקול, הקושר קשרים בין ב' הקווים שבבינה, וממשיך ברכות מלמעלה למטה, מבינה, בלחש, נסמך ג"כ על אלו ד' עמודים, מחשבה רצון קול דיבור, חו"ב תו"מ. והסמיכה היא בסיום הקשר, בדיבור, במלכות, המקום שהכול נקשר בו יחד, ונעשו כולם אחד. כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם.

.835 אשרי האדם שקושר קשריו של אדונו ומסמיך סומכים כראוי, ומתכוון בכל אלו הדברים. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. עד כאן השתכללו ההיכלות שבצד הקדושה.

שבעה היכלות דס"א

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רנו

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רנו.

.836 כתוב, והמה כאדם עברו ברית, שם בגדו בי. מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר, שהקב"ה ציווה לך מצווה אחת ולא יכולת לעמוד בה, משום שהתפתית על הדברים הרעים שהסיתך אותו נחש הרע. כמ"ש, והנחש היה ערום. וע"כ התפתית אחריו, והסיבותָ מיתה לך ולכל התולדות היוצאים ממך. כל מי שמתפתה אחריו ויורד אליו, ברגע אחד יאבד אליו, שייפול לרשותו.

.837 דוד, היה קיומו תקוע במקור מים הנובעים, בבינה, כי דוד הוא המלכות שלמעלה מחזה, ששם מקום בינה, שממנה חיותו וקיומו. וכשנדחה לארץ אחר, בבורחו מפני שאול, וציערו אותו, ולפי צערו נדחה מארץ הקדושה, שנפל ממדרגתו, שהיא ארץ הקדושה, ואע"פ שירד ממדרגותיו למדרגה תחתונה, עמד בקיומו, ולא נכנס לס"א ונשמר ממנו. כמ"ש, ואולם חַי ה' וחֵי נפשך, כי כְפֶשַׂע ביני ובין המוות.

כי ירד ממדרגותיו עד שהיה בו השיעור הזה בינו ובין המוות. שהוא הס"א, שנקרא מוות. ואשרי חלקו מי שנשמר מצד הרע הזה, ומכל המדרגות של צד ההוא, הנמצאות בעולם.

.838 כי כמה בחינות ומדרגות יש ליצה"ר, שהן: שטן, מלאך המוות, יצה"ר. שאע"פ שנקרא בשמות אלו, יש לו במיוחד שבעה שמות: שטן, טמא, שונא, אבן מכשול, ערל, רע, צפוֹני. אלו הם שבעה שמות, כנגד שבע מדרגות של היכלות שלו, שכולן מצד הטומאה.

וכנגד אלו, שבעה שמות, שהגיהינום נקרא בהם, שהרשעים נידונים שם: בור, שחת, דוּמה, טיט היָוֵון, שאול, צַלמוות, ארץ תחתית. שבעה מדורים של הגיהינום, כנגד שבעה שמות שיש ליצה"ר. ושבעה היכלות דס"א, נקראים באותם השמות של שבעה מדורי גיהינום.

.839 כמו שיש מדרגות והיכלות בצד הקדושה, יש ג"כ לצד הטומאה. וכולם נמצאים ושולטים בעולם בצד הטומאה. וע"כ יש שבעה היכלות כנגד שבעה שמות הגיהינום, שנקראים באותם השמות של שבעה מדורי גיהינום, וכולם עומדים לדון ולטמא את אלו רשעי עולם שהתדבקו בהם. ולא נשמרו דרכיהם מהם, כשהם בעוה"ז.

.840 כי מי שבא להיטהר בעוה"ז, בצד הטהרה, מטהרים אותו במקום שנקרא האמונה, במלכות דקדושה. וכמה מדרגות וממונים, כולם עומדים לקרב בני אדם לעבודת הקב"ה, ולטהר אותו. ומי שבא להיטמא, מטמאים אותו בצד האחר, הטמא, אשר כמה מדרגות וממונים, שכולם עומדים לטמא בני אדם.

.841 מי שיתקרב אליהם ובא להימשך אחר צד הרע, עליו כתוב, מי גבר יחיה ולא יראה מוות ימלט נפשו. מי הוא האדם שנברא בעולם, ולא יראה את המוות, שכל העולם נמשכים אחריו, את מלאך המוות. כי כשבא לתת חשבון לפני אדונו, כשבא להסתלק מהעולם, מטרם שייפטר מעוה"ז, רואה את מלאך המוות.

.842 ואלו שבעה היכלות, שהם שבעה מדורי גיהינום, נקראים 12 חודש. כמו שיש לצד האמונה, המלכות, 12 חודשים של מדרגות הקדושות, כן יש לס"א 12 חודשים, שהרשעים נידונים בהם, והנשמות של הרשעים נידונות בהם. אשרי חלקם של צדיקים, שנמנעו רגליהם מהם בעוה"ז, ולא קרבו לשעריהם, כדי להינצל מהם בעולם ההוא. שלא יהיו נידונים תחת ידיהם בגיהינום.

היכל ראשון דס"א בור ריק כנגד שטן דיצה"ר

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רנח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רנח.

.843 ההיכל הראשון, התחלת יצה"ר, נקרא בור ריק מכל. מי שבא להיכנס בו, אין מי שיאחז בו, שלא ייפול. כולם דוחים אותו להפילו שלא יקום. אין בו סומך לטוב.

בסיום הקדושה, אחר המלכות דקדושה, מתחיל היצה"ר, הס"א. יש לו שבע שמות. ועליו כתוב, לפֶּתח חטאת רובץ, שבפתח המלכות למטה רובץ הס"א, מלכות שאינה נמתקת בבינה, הנקראת מנעולא, שמשם מתחיל הס"א. וכיוון שהוא נמשך ממידת הדין הקשה, ע"כ כל הבא להיכנס שם, דוחים אותו כולם להפילו, ולא יוכל לקום. כלומר, מפילים ג"ר דנשמה, כי קימה פירושו ג"ר.

.844 בהיכל הזה עומד ממונה דוּמה. עומד למעלה, בהיכל השלישי דס"א, ולמטה, בהיכל הראשון שכאן. הוא שאוחז בנשמה בשעה שנדחית מההיכל הקדוש ע"י הממונה טהריאל. דוּמה עומד בשער של היכל ראשון דקדושה, כדי לאחוז בנשמה להמשיכה להיכלות הטומאה, וכמה מעוררי חוק ומשפט עימו. אם הנשמה אינה בטהרה, אז המלאך טהריאל דוחה אותה מלהיכנס להיכל הראשון דקדושה, ותכף אוחז בה המלאך דוּמה העומד שם, סמוך לקדושה, שבהתחלת הס"א, כי נמשך מזכר דס"א, העומד בהתחלת הס"א.

.845 תחת הממונה דוּמה עומד ממונה פִּתוּ"ת, אלף ורבבות תחתיו. עומד לפתות בני אדם. הוא השורה אצל הנשמה, ומסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך, בכמה זנונים ובכמה ניאופים. וכל אלו המלאכים שעימו, כולם עומדים אצלה, והולכים לפניה, ואונסים אותה, שתסור עיניה להסתכל במה שלא צריך.

.846 פתו"ת מתווך רע המסית לכל הרעות. עומד על הקבר בזמן שנידון הגוף, ושובר את עיניו. משום שהרוויח אותם, בעוד שהגוף היה בעוה"ז, ושלו הם. אלו ב' ממונים, דוּמה ופתו"ת, הם בחינות זכר ונוקבא.

מידת הדין הקשה אינה גומרת להזיק בראשית הגילוי שלה, כל עוד הוא בבחינת הזכר דס"א, אלא שצריכים להתגלות הרבה פעמים עד שמשיגים כוח לפעול ולהעניש. שזוהי בחינת הנוקבא דס"א.

דוּמה זכר, רק תופס את הנשמה, ואין בו כוח להזיקה ולהענישה, עד שפתו"ת אשר תחתיו, הולך ומפתה את הנשמה להסתכל במה שלא צריך, שמפתה אותו להמשיך חכמה מלמעלה למטה, כדרך הס"א, שבכל פעם שעושה את זה, מתגלה מידת הדין הקשה בסופו, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ. ואז נפגעת הנשמה במידת הדין הקשה, ושוברת את עיני הגוף המת.

כל מה שעשה הגוף בעוה"ז, מוכרחה גם הנשמה לעשות בעולם ההוא. וכיוון שהגוף נלכד ברשת הפתו"ת הזה, ע"כ גם הנשמה נופלת לידיו, והיא עושה מה שמפתה ומצווה אותה לעשות. שמסית אותה להסתכל ולעיין במה שלא צריך. מחמת מעשה הגוף בעודו בעוה"ז.

ועומד על הקבר, ושובר את עיניו. משום שהרוויח אותם, בעוד שהגוף היה בעוה"ז. כי מתוך שנדבק בפתו"ת וסיעתו בעודו בעוה"ז, נבנו לו עיניים מצידם. וע"כ הוא שובר אותם, כי שלו הם.

.847 בקבר נידונה הנשמה, עד שמכניסים אותה למקום זה שנקרא בור. וכמה נחשים ועקרבים יש בו, שהם מלאכי חבלה, שכולם עוקצים לנשמה, אוחזים בה ודנים אותה.

.848 לפנים מרוח פתו"ת יש רוח הטומאה העליון על כולם. עומד על כל ההיכל הזה, כולם נוסעים בכוחו, ונקרא גַמְגימָ"א. אדום כמו ורד, עומד להרע תמיד. וכשתפילתו של אדם נדחית, והאדם אינו זוכה בה, עומד הרוח גמגימ"א ועולה ומשתתף ברוח הטומאה העליון על כולם, שהוא השטן, ומשׂטין למעלה, ומזכיר עוונותיו של האדם לפני הקב"ה. כמ"ש, ויבוא גם השטן בתוכם. כתוב, גם השטן, כי הרוח גמגימ"א משתתף עם השטן להשׂטין.

ב' רוחות ראשונים, דוּמה ופתו"ת, היו ממידת הדין הקשה שבמלכות, מנעולא. גמגימ"א נאחז בהארת הבינה, ישסו"ת. כי בחטא התחתונים עולה המלכות לבינה, שע"י זה מתעלות הקליפות ונאחזות במלכות שבמקום בינה. ע"כ נקרא גמגימ"א, משום שמביא גמגום, בלתי בהירות בהארת ישסו"ת. ונאמר עליו, עליון על כולם, כי משום שהולך להיאחז בהארת ישסו"ת, נמצא שהוא למעלה מדוּמה ומפתו"ת, שהם מבחינת הדינים של המלכות עצמה.

.849 מרוח הרע הזה תלויים כמה מעוררי דין אחרים, שהם ממונים לאחוז בדבר רע או בדבר טינוף, שהאדם מוציא מפיו. ואח"כ מוציא מפיו דברים קדושים. אוי להם אוי לחייהם. אלו בני אדם גורמים למעוררי הדין האחרים, לשלוט ולפגום המקום הקדוש. אוי להם בעוה"ז, ואוי להם לעוה"ב.

כי אלו רוחות הטומאה לוקחים דבר טומאה זה שהוציא מפיו, וכשהאדם מוציא אח"כ מפיו דבר קדושה, מקדימים אלו רוחות הטומאה, ולוקחים דבר הטומאה ההוא, ומטמאים את דבר הקדושה ההוא. והאדם אינו זוכה בדבר הקדושה, וכביכול חלש כוח הקדושה.

מפרש, איך הקליפות נאחזות בהארת ישסו"ת בחטא האדם. כיוון שהאדם פגם ונפגם מדינים של המלכות, ונדחה מהיכל המלכות ע"י טהריאל, נבחן שהוציא דבר טומאה מפיו. ומטרם שנטהר מטומאתו, המשיך מהארת ישסו"ת. אז לוקחים החיצוניים הפגם, שהאדם פגם במלכות, ועולים ופוגמים עימה גם הארות ישסו"ת.

לכן נאמר, שלוקחים דבר טומאה זה, הפגם שהאדם פגם בדינים דמלכות, וכשהאדם מוציא אח"כ מפיו דבר קדושה, שהמשיך מהארת ישסו"ת, ואע"פ שבו לא פגם האדם כלום והוא קדוש, לוקחים דבר הטומאה ההוא, ומטמאים את דבר הקדושה ההוא. שלוקחים ומעבירים הפגם, שפגם האדם במלכות, למקום קדוש של ישסו"ת, ונאחזות הקליפות, כביכול, גם בהארת ישסו"ת.

.850 למעלה מאלו יש ממונה סַפְסיריט"א. כמה מעוררי חוק ומשפט עימו, והוא הממונה עליהם, לוקחים אלו הדברים הרעים, שהאדם הוציא מפיו, ושזרק בידיו בשעה שהכעס שרה עליו. אז הממונה הזה אוחז בדבר שזרק האדם בכעסו, עולה ואומר, זהו קורבן של פלוני שהקריב אל הצד שלנו.

.851 משום שכל צד המנוחה מצד ימין ואמונה, וכל צד הרוגז מצד הרע הטמא, ע"כ מי שזורק משהו מידיו בכעסו, כל אלו שמצד הרע, לוקחים אותו דבר שנזרק, ומעלים אותו למעלה, ונקרב. ואומרים, זהו הקורבן של פלוני.

.852 והכרוז קורא בכל הרקיעים האלו, ואומרים, אוי לפלוני שנטה אחר אל זר, ועבד לאל אחר. והכרוז קורא פעם שנייה ואומר, אוי להם, כי נדדו ממני. אשרי האדם הנשמר בדרכיו, ואינו סר לימין או לשמאל, ולא ייפול לתוך בור העמוק, שאינו יכול לעלות ממנו.

היכל שני דס"א שחת כנגד טמא דיצה"ר

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רסב

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רסב.

.853 היכל שני דס"א. היכל חשוך יותר מההיכל הראשון. נקרא שחת, כנגד השם של יצה"ר, שנקרא טמא. כי ההיכל הראשון, נקרא בור, כנגד השם של יצה"ר, שנקרא שטן. וזה נקרא שחת, כנגד השם של יצה"ר, שנקרא טמא. בהיכל הזה יש שלושה פתחים.

.854 הפתח הראשון. בו עומד ממונה אחד עַסְטירי"א. וכמה אלף ורבבות מלאכי חבלה תחתיו. הוא עומד על כל אלו שמשחיתים דרכם לשפוך זרע על הארץ, או שמוציאים זרע שלא כדרכו, או לכל אלו שזונים בידיהם. אלו הם שאינם רואים פני השכינה כלל, אלא הממונה הזה שבצד הטומאה, יוצא בזמן ההוא, וכמה אלף ורבבות שעימו, כולם מתאספים על האדם ההוא, לטמא אותו בעוה"ז. ואח"כ, כשיוצאת נשמתו ממנו מעוה"ז, הממונה הזה, וכל אלו שעימו, מטמאים נשמתו, ואוחזים בה, ומביאים אותה להיות נידונה ביניהם.

.855 ואלו מלאכי חבלה נקראים שִׁכבת זרע רותחת, שכל הרגזנים הטמאים עומדים כולם על זה, כי כולם עומדים ושורים על האדם, בזמן ההוא שמחמם עצמו, והם מחממים אותו לתשוקה זו, ואז לוקחים התשוקה ההיא, והזרע ההוא שנשפך לארץ, ומתחזקים בו ומעלים אותו למעלה, וגורמים שברית זה, שלמעלה, יסוד, ישתעבד בצד הטומאה. ליהנות אותם ולחזקם.

.856 הפתח השני. בו עומד הממונה טַסְקיפָ"ה, ממונה על כל אלו שמשחיתים דרכם, ואינם שופכים זרעם על הארץ, אלא ששופכים זרעם בבהמות, או באיסורים החמורים שבתורה, כגון עריות. הממונה הזה וכמה אלף ורבבות שעימו, כולם עומדים עליו לדון אותו, כמו הנידונים בפתח הראשון.

.857 הממונה הזה בידו כוס התַרְעֵלה, כוס חמתו. וכל אלו הרוגי ב"ד שנהרגו או נענשו על העבירות האלו, כולם נעקרו מאלו צדדי הטומאה, ואין להם חלק בהם, ולא בכוס התרעלה, משום אותו כוס אחר, ששתו תחילה, שב"ד השקה אותם קודם מיתתם. ומיתתו ע"י ב"ד היא כפרתו.

.858 וכל אלו שלא שתו הכוס של ב"ד, שלא הומתו ע"פ ב"ד, שיעקר אותו מכוס התרעלה, אח"כ, כשיוצאת נשמתו מעוה"ז, הממונה הזה וכל אלו שעימו, אוחזים בו, וזהו יום המר, ורוותה הנשמה מכמה דינים שונים אלו מאלו.

.859 בהיכל הזה נמצא הרוח ניאציריא"ל, מהרוח החזק הזה יוצאות שלוש טיפות מרות, הנופלות בכוס התרעלה: חצץ, מר המוות, קוּבַּעת. ואלו ג' טיפות נופלות אח"כ מהכוס לחרב של מלאך המוות הממית בני אדם.

.860 הפתח השלישי. בו ממונה סְנַגְדיא"ל. ממונה על כל אלו שהכניסו ברית הקודש באישה אחרת, שמצד אל נכר, וכל אלו המשחיתים דרכם בזה, ומשקרים באות ברית קודש, הממונה הזה וכל הממונים שעימו, כולם מציירים בתוכם ציורים של אלו הנשים הטמאות, שנטמא בהם ברית הקודש, וכולם נרשמו לפניו, כשהאדם יוצא מעוה"ז, ומטמאים אח"כ לרוח ההוא.

.861 וההיכל הזה, בו תלויים כל סודות הכישוף להמית בני אדם טרם שיגיע זמנם, וכל הכשפים שבני אדם משמשים בהם תלויים כאן. אלו העושים כשפים להיטמא בהם, כמו בלעם, שהיה מכשף בכשפיו, היו נטמאים תחילה בטומאת זרע רותחת ששפכו בבהמה. ומשום זה נידון בלעם בו בשכבת הזרע הרותחת. וע"כ נקרא היכל שחת טמא.

.862 ובהיכל ההוא יש רוח סַרְטַי"א, ממונה תחת הרוח שלמעלה. וכמה אלף ורבבות תחתיו. וכולם עומדים על המילה היוצאת עם רוחו של אדם בחלום מהצד הקדוש. רוח הטומאה הזה, וכל אלו מעוררי דין שעימו, כולם יוצאים ומתחברים במילה ההיא, ויורדים אליה ומתחברים עימה, כדי להכחיש דבר ההוא ממנו, ומודיעים לו במקומה דברים אחרים, דברי שקר עם דבר אמת.

.863 כך דרכו של משקר, שאם אינו לוקח דבר אמת, אינו יכול לתקן את שקריו, שיאמינו לו. אף כאן אלו, כיוון שמתערבים בדברי אמת, שראה בחלומו, ומכחישים אותם ממנו, מודיעים לו אח"כ דברי אמת, כדי לקיים דברי שקר שמודיעים לו. אח"כ מתפשט הדבר באלו הרוחות התחתונים למטה, שאין להם קיום ואינם מתקיימים. ומודיעים הדבר בעולם לכמה צדדים ולכמה מינים.

.864 מההיכל הזה יוצאים שני רוחות, המתהפכים פעם לגברים ופעם לנשים. ואלו הולכות ומשוטטות בעולם באוויר, וצוחקות בבני אדם בחלום, ונראות להם כנשים יפות במראה החלום. ולוקחות את התשוקה של האדם. וכן לנשים הן נראות כגברים. ואלו נקראים רעה ונֶגע, כמ"ש, לא תאונֶה אליך רעה, ונֶגע לא יקרב באוהלֶך.

.865 ואלו, רעה ונגע, נקראים רוחות תחתונים, שיוצאים משלהבת אש. כי כשנוסעים אלו הרוחות שלמעלה בתוך ההיכל, יוצאות שתי שלהבות אש, ומשוטטות בעולם, ונעשה מהן אלו ב' רוחות, רעה ונגע. והכול בצד של הטומאה. אשריהם הצדיקים, שמנעו את עצמם מצדדים אלו, ונשמרו מהם. ועל זה כתוב, לשמורך מאישה זרה.

היכל שלישי דס"א דוּמה כנגד שונא דיצה"ר

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רסה

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רסה.

.866 ההיכל השלישי אפל וחשוך, אין בו אור כלל, חשוך יותר מההיכלות הראשונים, נקרא דוּמה, כנגד השם של יצה"ר, שנקרא שונא. נמצאים בו ארבעה פתחים לארבעה צדדים.

.867 ממונה עומד על הפתח הראשון בכוח הרוגז שעל העולם. כשהדין שורה בעולם, הממונה השורה בפתח, לוקח כלי זין, ומניח אותם בפתחי בית הכנסת. והוא נקרא סָקָפוֹרְטַי"א, כשלון העולם. על זה כתוב, דרך רשעים כאפלה, לא ידעו במה ייכָּשֵלו. בזמן שהוא שולט והדין שורה בעולם, הוא עומד לראות במי שהולך יחידי בשוק, ואם נפגש עימו, יכול להזיקו ולהחליש מזלו.

המלכות נקראת בית הכנסת. בפתח המלכות חטאת רובץ, שהוא מידת הדין הקשה דמנעולא. המלאך סקפורטי"א הוא המניח שם כלי זין, המנעולא, אשר להיותו עומד מול היכל הנצח דקדושה, ע"כ כוחו חזק.

ולכן נאמר, כשהדין שורה בעולם, הממונה השורה בפתח, לוקח כלי זין, ומניח אותם בפתחי בית הכנסת, כלומר לפתח המלכות. וע"כ הרשעים, הדבקים בס"א וממשיכים חכמה מלמעלה למטה, שנכשלים בחטאת, שהוא המנעולא שבפתח המלכות, אובדים על ידו אור החיים.

.868 הפתח השני, בו עומד ממונה סְנַגְדיא"ל, לקבל פסקי הדין, כתבים שבהם נרשמים פסקי הדין, ותחת ידו כמה מעוררי דין ומשפט, ששולטים, העומדים לקבל אלו פסקי הדין. והממונה הזה עומד על הפתח השני.

.869 וכשמקבל פסק הדין מן הממונה מלכיאל, שבפתח הראשון של ההיכל השלישי דקדושה, הוא עומד בפתח הזה ויורד למטה, לאלו פתחים החשוכים שלמטה, אחד לאותו שנקרא שחת, ההיכל השני דס"א, ואחד להיכל הראשון דס"א, שנקרא בור. ושם כמה אלף ורבבות ממונים השולטים בעולם לעשות דין, ונשלם הדין שבפסק דין ההוא.

.870 בפתח השלישי ממונה אַנְגַריו''ן. עומד על כל המחלות והמכאובים והחלחולים ואש העצמות, שאין בהם מיתה, הנמשכים מדינים דשמאל. כי ממנו יוצאים כמה אלפים ורבבות, הממונים עימו על כל אלו מחלות ומכאובים.

.871 הפתח הרביעי, רוח אַסכָּרה, שנברא במיעוט הירח, עומד על מיתת ילדים. נראה לילדים, וצוחק עימהם עד שממית אותם. נדמה להם כאישה, כמו אימו של הילד, ומניקה אותם וצוחקת בהם ואוחזת בהם וממיתה אותם.

.872 באמצע ההיכל הזה עומד רוח אָגיריסו"ן, הממונה על מתים מ-13 עד 20 שנים, המיתה שלהם מיד הממונה ההוא בהתחברותו עם הנחש, שעומד עימו והולך אחריו. ועל זה נקרא מלאך המוות, טוב מאוד, כמ"ש, והנה טוב מאוד.

.873 מכאן מתפשטים ויוצאים ב' רוחות, אף וחֵמה, שהתמנו על כל אלו ששומעים נזיפה ממי שעוסק בתורה, שהעוסק בתורה גוער בהם על שאינם הולכים בדרך הישר, והם בוטחים בטובו ואינם דואגים מזה. וכן על כל אלו הצוחקים והלועגים מדברי תורה או מדברי חכמים.

.874 מאף וחֵמה אלו יוצאים כמה אלפים ורבבות, ושורים על האנשים העוסקים בתורה או במצווה, כדי שיתעצבו ולא יהיו שמחים בתורה ובמצווה שעוסקים. ומשניים אלו פחד משה, כשחטאו ישראל בעגל, וירד מן ההר, כמ"ש, כי יגורתי מפני האף והחמה.

.875 תחת אלו אף וחמה, יש רוח אחד, שעומד על כל בעלי לשון הרע. כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, או אדם אחד שמתעורר בלשון הרע, אז מתעורר רוח הרע הטמא סַכְסיכ"א שלמעלה, השורה על ההתעוררות של לשון הרע שפתחו בני אדם, והוא נכנס למעלה, וגורם, בהתעוררות של לשון הרע, מוות וחרב והרג בעולם. אוי לאלו שמעוררים את הצד הרע הזה, ואינם שומרים פיהם ולשונם, ואינם דואגים על זה. שאינם יודעים, שבהתעוררות של מטה תלויה התעוררות של מעלה, בין לטוב ובין לרע.

.876 כשהתעוררות של לשון הרע מתעוררת למטה, נחש עקלתון מעלה קשׂקשׂותיו ומקים אותן בהעלאה, שיהיו זקופות כלפי מעלה, ומתעורר מראשו עד רגליו. כי כשקשקשותיו עולות ומתעוררות, מתעורר כל גופו. קשקשותיו אלו הם כל עוברי דין וחוק שמבחוץ.

כי הנחש וכל הס"א, אין להם אחיזה, אלא ממלכות דקדושה, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. אלא בעוון לשון הרע, אז עולה המלכות בבינה ונאחז הנחש מן המלכות שבמקום בינה. כי כמו שבעל לשון הרע מטיל פגם באדם שאין בו פגם, כך למעלה, עולה הדין של המלכות, מנעולא בבינה, ונעשה פגם במקום שאין בו פגם, ולכן נאמר, שבהתעוררות של מטה תלויה התעוררות של מעלה.

המלכות של הנחש נעשתה ממידת הדין הקשה, הנמשכת מהמלכות הבלתי נמתקת דקדושה. וקשקשותיו ועורו וזנבו הם המלכות של הנחש. ונאמר, שנחש עקלתון מעלה קשקשותיו ומקים אותן בהעלאה, כלומר שמעלה את המלכות שלו, מידת הדין הקשה, שנקראת קשקשים, אל המקום שכנגד בינה דקדושה, שבגרם עוון לשון הרע עולה המלכות למקום בינה.

ונעשה מקום לנחש, לאחוז בדינים היורדים מבינה. ונבחן, שמעלה שם קשקשותיו, שהם כל עוברי דין וחוק שמבחוץ, המחבלים הנמשכים מחיצוניות המלכות, שהיא מידת הדין הקשה.

.877 וכל עוברי דין וחוק מתעוררים ונאחזים בדבר הרע שאמר האדם, ומתעוררים אל נחש הבָּריח, הזכר של הנחש, ואז כל הגוף הרע של הנחש מתעורר, מראשו ועד רגליו לפגום בכל ההיכלות. וכל הקשקשים שבעורו יורדים למטה, ועורו מתפשט ויורד למטה. והגוף, בלי העור והקשקשים, עולה ומתעורר להיות משׂטין למעלה.

אחר שהעור והקשקשים של הנחש עלו ונאחזו למעלה כנגד בינה, התבטלו וירדו ממנו הדינים של המלכות, שהם בקשקשים ובעור שלו, כי אין צורך בהם. והנחש פושט את עורו, וכל שאר גופו נעשה משׂטין למעלה כנגד הבינה.

.878 אע"פ שיש זמן קבוע לכל הנחשים שבעולם להפשיט את עורם מעצמם אחד לשבע שנה, מ"מ אינם מתפשטים אלא בזמן שמעוררים לשון הרע למטה. ואז מתעורר נחש הרע למעלה, ופושט עורו וקשקשותיו ממנו. זה עולה וזה יורד, הגוף שלו עולה למעלה כנגד הבינה, והעור והקשקשים שלו מתפשטים ממנו ויורדים למטה. וקשה עליו התפשטות עורו וקשקשותיו יותר מכל, משום שנפרד מזיווגו.

שעורו וקשקשותיו הם המלכות של הנחש, בת זוגו של הנחש. ונפרד מהמלכות שלו, כי אם הכול היה בחיבור עם המלכות שלו, העור והקשקשים, שהם מידת הדין הקשה, לא היה העולם יכול לסבול. וע"כ הוא תיקון העולם. והכול בזכות התעוררות לשון הרע שלמטה. שאע"פ שהוא תיקון העולם, אין הדבר נעשה מאליו, אלא בסיבת העוון של לשון הרע.

.879 וכשהנחשים שלמטה מתפשטים מהעור, אז כל אחד נותן קול, המעורר כמה נחשים העומדים בבור, וכולם דוברי רכיל על העולם, לעורר את הנחש הגדול לדבר רכילות על העולם. והכול הוא בגלל התעוררות לשון הרע, כשנמצאת התעוררות שלו למטה.

.880 מי שעוסק בתורה, מלאכים, הנקראים לשון הקודש, מתחברים ומעוררים התעוררות למקום שנקרא לשון הקודש. שהוא לשון מקוֹדש שלמעלה. שהוא קו האמצעי, לשון המאזניים, לייחד הימין והשמאל זה בזה, שאז נגלית עליהם הקדושה. וכמה קדושים מתעוררים מכל הצדדים. אשרי חלקם של הצדיקים, שגורמים שתתעוררנה קדושות למעלה ולמטה, קדושה של מעלה בבינה, קדושה של מטה במלכות.

.881 על זה כתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. והתקדשתם, הם מים ראשונים, שנקראים מים עליונים, קדושה של מעלה, בינה. והייתם קדושים, הם מים תחתונים, מים אחרונים, קדושה של מטה, מלכות.

ומזון באמצע, בין מים ראשונים למים אחרונים. וע"כ מזון אינו במים אחרונים, מלכות, אלא במים ראשונים, בינה, כי מים ראשונים הם מלמעלה מבינה, שהמזון תלוי שם. שכל המוחין הם מבינה. ולא במים אחרונים, מלכות המקבלת מבינה, ואין לה מעצמה ולא כלום. והסוד ניתן לקדושים עליונים. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב.

היכל רביעי דס"א חובה כנגד טיט היָוֵון, וכנגד אבן מכשול

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רע

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רע.

.882 ההיכל הרביעי, נקרא חובה. זהו טיט היָוֵון כנגד שם אחר של יצה"ר, אבן מכשול. והכול אחד. נקרא חובה, משום שנמצאים שם כל עוונות העולם, ההכרעה של עוונות.

.883 כאשר בני אדם חוטאים, כל מעוררי דין וחוק, לוקחים העוונות ומניחים אותם בהיכל חובה. וכל המצוות שבעולם, כל המלאכים הקדושים הממונים על זכויות העולם, כולם לוקחים אלו המצוות ומניחים אותן בהיכל רביעי דקדושה, הנקרא זכות.

ונמצאות שם המצוות של בני אדם, והעוונות נמצאים בהיכל האחר, שנקרא חובה. ונשקלים יחד ברה"ש, כי זה לעומת זה עשה האלקים. ולפי הכרעת המצוות או העוונות, לצד זה או לצד זה, כך מנצח. אם העוונות מרובים, מנצח הס"א. ואם המצוות מרובות, מנצחת הקדושה.

.884 וע"כ ברה"ש, כשמתעוררים אלו ב' צדדים, זכות וחובה, תלויים בהם חיים ומוות. אם הזכויות מכריעות לצד זה, שנקרא זכות, נכתב האדם בצד שנקרא חיים, משום שאלו ב' הצדדים עומדים ביום ההוא, זה בצד זה, וזה בצד זה. אם אדם זוכה והזכויות מנצחות, נכתב לחיים, משום שאוחז בו הצד הקדוש, שנקרא זכות, והחיים אוחז בו, ואומר, זה שלי הוא ושלי היה. ואז נכתב האדם לחיים.

.885 ואם העוונות מנצחים, אז ס"א הטמא, הנקרא חובה ומוות, אוחז בו ואומר, זה שלי הוא ושלי היה. ואז נכתב שהוא שלו. ברה"ש נכתב האדם או לחיים או למיתה. אם נכתב בצד הקדושה, נכתב לחיים, ומתקיים שם ומתדבק בו. ואם נכתב בס"א, מתקיים בצד הטומאה ודבוק בו, שהוא מיתה. וזהו, הן לחיים והן למוות, שנמשך בצד זה או בצד זה.

.886 כל זמן שעומד בצד של הקדושה, כל הקדושות וכל הטהרות מתדבקות בו, יקרא, והקב"ה ישיב וישמע לו. עליו כתוב, יקראֵני ואענהו, עימו אנוכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו. אורך ימים אשׂביעהו ואַראהו בישועתי. וכל זמן שעומד בצד הטמא, כל הטומאה וכל העוון וכל הרעות מתדבקים בו, קורא ואין מי שישמע לו, מרוחק מהקב"ה. עליו כתוב, רחוק מרשעים ישועה. וכתוב, גם כי תרבו תפילה אינני שומע.

.887 היכל זה, הוא מקום של כל אלו הנקראים אלוהים אחרים. משום שמתגלים כאן. וכן נמצאים כאן כל המסיתים בני אדם לתענוגי עוה"ז לזנות, להתענג בתענוגי ניאופי העולם, ומושכים אותם אחר תענוגים וניאופי עוה"ז.

.888 בהיכל הזה רוח אחד חזק שולט על כולם, ונקרא ג"כ אל, כמו הרוח שבהיכל רביעי שמצד הקדושה. זהו אל נכר. שמפתה האדם העוסק בתורה, או שעומד בבית המדרש, והאדם חושב כמה הרהורים. והרוח אומר, שמוטב ללכת בחברה המתגאים על בני אדם, וההולכים אחר נשים יפות, והמתענגים בתענוגי העולם. כיוון שהאדם התפתה אחריו, אז כל הרוחות משוטטים והולכים ונמשכים אחריו.

.889 כמה רוחות אחרים עומדים תחת הרוח, וכולם מטמאים בעוה"ז ובעולם ההוא. ואלו הרוחות נקראים, צואה רותחת, כמ"ש, צא תאמר לו. שהוא מלשון צואה, שמפתים את האדם לצאת מבית המדרש ומהקדושה לתענוגי העולם. הן המדרגות העומדות לטמא תמיד.

.890 באמצע ההיכל יש רוח, שנקרא נֶגע, וממנו יוצא רוח, שנקרא נגע צרעת, העומד תמיד לטמא לכל בעלי לשון הרע, יותר על מה שמטמאים אותו בהיכל השלישי. והנגע העליון ממונה על כל שולחנות השבת, כי כשנכנסת השבת ואין עורכים השולחן, בתענוגי שבת כראוי, שהם מבזים השבת, הנגע הזה לוקח אלו שולחנות, שאין עליהם תענוגי שבת.

.891 וכשנגע לוקח אלו השולחנות, כל מעוררי הדין והחוקים העומדים שם, כולם פותחים ואומרים, ויֶאהב קללה ותבוֹאֵהו, ולא חפֵץ בברכה ותרחק ממנו. וילבש קללה כְּמַדו. ינַקש נושֶׁה לכל אשר לו, ויבוזו זרים יְגיעוֹ, אַל יהי לו מושך חסד.

.892 באותו ליל שבת, כשהשולחנות ניתנו לצד הרע, אז מתחזק צד הרע הטמא, והאדם נמסר לצד האחר. אוי לו שנגרע מצד הקדושה, צד האמונה, וניתן בצד האחר הטמא. כעין זה בכל הסעודות של יו"ט.

.893 בהיכל הזה, בנים, חיים ומזון, הם בהיפוך, שמונעים ג' אלו מבני אדם. ובהיכל הרביעי הקדוש לא נמצאים בנים, חיים ומזון, ותלויים למעלה. וכאן נמצאים לרע. כי כשהאדם מגיע להיכל הזה, נמצאים שָׁם חיים לכלות אותם. ושָׁם, בנים כשהם קטנים, שיוצא מכאן הרוח להתמנות מקטרג עליהם. ושם נמצא מזון, להעבירו מן האדם. הכול לרע. והכול תלוי בחובה, בעוונות. וע"כ נקרא ההיכל הזה חובה.

.894 ומכאן יוצא רוח טמא ארירי"א. וכמה אלף ורבבות עימו, וכולם נקראים אוֹרְרֵי יום. והרוח הזה, וכל אלו שעימו, כולם עומדים לקחת המילה ההיא, שהאדם מקלל עצמו מתוך כעסו. והם מעוררים את הנחש שנקרא, לווייתן נחש עקלתון, כדי להביא ולהעיר קללות על העולם.

.895 ואוררי יום אלו שולטים על הרגעים ועל שעות היום, שע"כ נקראים אוררי יום. ולוקחים אלו המילים, שהאדם קילל את עצמו, בין מתוך כעס בין בדרך שבועה, ובמילה ההיא מעוררים את נחש עקלתון, שנקרא לווייתן, כדי להעמידו שיחבל העולם. וע"כ קילל איוב בצערו את יומו ולא את גופו, כדי שלא יאחזו במילים שלו, שכתוב תחילה, ויקלל את יומו. ואח"כ כתוב, ייקְבוּהו אוררי יום.

היכל חמישי דס"א שְאוֹל כנגד השֵם ערל

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רעד

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רעד.

.896 ההיכל החמישי נקרא שְאוֹל, כנגד השם של היצה"ר, שנקרא ערל, שהוא עניין עורלה. בהיכל זה יש פתח אחד, וממונה אחד עליו, ממונה לעורר תמיד קטרוגים על העולם. הרוח הזה נקרא איבה, משום שהשם של הפתח הזה, איבה שמו. כמ"ש, ואיבה אָשׁית בינך ובין האישה.

.897 בהיכל הזה עומד רוח אחד השולט על הכול, הנקרא שודד, כמ"ש, שוד ושבר. שודד בהרים הרמים בין סלעים והרים. מהיכל זה יונקים כל השודדים והמשחיתים בחורבנות. ומכאן יוצאים כל אלו שהורגים בחרבות וברמחים, והולכים אחר להט החרב המתהפכת לכלות הכול.

.898 מהרוח הזה יוצא הרוח שוד. כששולט רעב על העולם, נמצא רוח שוד ורוח אחר משתתף עימו, שנקרא כָּפן. ואלו הולכים בעולם ונמצאים כנגד בני אדם. כמ"ש, לשוד ולכָפן תשְׂחק. ואלו עושים קטרוג על בני אדם ושודדים הכול. שוד, אחר שהולך בין הרים הרמים, ושודד ומחריב ומכלה הכול, חוזר ושודד בני אדם, ומתים מחולשה שמחליש אותם. וכשאנשים אוכלים אינם שבעים, משום שהוא שולט בעולם.

.899 ובעת ההיא מי שעושה חסד עם בני אדם, ונותן להם לאכול ולשתות, ראוי לדחות אלו ב' רוחות לחוץ, שלא ישלטו בעולם. וכשישראל אינם עושים חסד עם בני אדם, ושאר העמים עושים חסד בעולם, אז אלו ב' רוחות ממתיקים דבריהם על העמים, ומתקיפים את ישראל, כי אז מתחזק הס"א וישראל נכנעים.

.900 וכשישראל עושים חסד, נכנע ס"א ונחלש, וצד הקדושה מתחזק. וכשישראל אינם מתעוררים בחסד, אלו ב' רוחות מתהפכים להכניע את ישראל. ואז אלו הברכות, שיורדות מלמעלה מצד ימין, יונקים אותם שאר העמים. וזה שאמרה השכינה, שָׂמוּני נוטֵרָה את הכרמים, אלו שאר העמים. ואמרה, כרמי שלי לא נטרתי. שהם ישראל הנקראים כרם השכינה. משום ששאר העמים משכו את השכינה, בתוכם, ע"י החסדים שעושים עם בני אדם. וישראל מרחיקים אותם מתוכם, משום שאינם עוסקים בחסדים, כשאר העמים.

.901 ומתחת הרוחות עומדים כל אלו הנקראים עורלה, זְמוֹרי עורלה, ענפי עורלה. ולמעלה מהם ממונה שנקרא גְזַ"ר דינַיָ''א. עומד על אלו שאינם שומרים שנות עורלה של אילנות, ועל כל אלו המעכבים אות ברית מילה מבניהם. שעל זה רצה הנחש להרוג בנו של משה, עד שציפורה מלה אותו. כמ"ש, ותיקח ציפורה צוֹר ותכרות עורלת בנה.

.902 והרוח הזה ממונה על בני אדם המשחיתים דרכם, ואינם דואגים לכבוד אדונם, לשמור אות ברית הקדוש. והרוח הזה מכניסם לגיהינום, לשאול ולאבדון, ונידונים שם.

.903 בהיכל הזה בפנים באמצע, נמצא רוח שעומד ואורב על דרכים ושבילים, לראות כל אלו העוברים על דברי תורה, כדי להביא שנאה בין האנשים שלמטה לבין מעלה, כי כל ההיכל הזה הוא איבה.

.904 כולם דרכם להראות פנים מאירות לבני אדם, ולפתותם, כדי שיסורו מדרך האמת, ולהמשיכם אחריהם, ואח"כ הורגים אותם. וימותו בשני עולמות.

.905 הרוח הזה נקרא אַפריר"א, עפר מאֵפר, שאינו עושה תולדות ופירות לעולם. אינו העפר הקדוש העושה פירות, שנקרא עפרות זהב, אלא כמ"ש, מעפר שריפת הַחַטָאת. שאפר נקרא עפר. וזה עפר שריפת החטאת. והסימן שבפסוק הזה בא בב' אופנים:

א. משום שהרוח ההוא כלול בחטאת, שהוא הנחש החזק.

ב. כשהאדם חוטא, הוא מחזק את העפר הזה, והוא שולט בעולם.

.906 והרוח הזה, שנקרא עפר, כלול במֵי המָרים הַמְאָרְרים. וע"כ האישה שסוטה תחת בעלה, ועשתה מעשה אשת זנונים, צריך להשקותה מים הכלולים בעפר, שהוא מקרקע המשכן. והעפר הזה מהמקום שנקרא קרקע, עולם הבריאה, נקרא קרקע של המשכן, מלכות דאצילות, הנקראת משכן. והעפר הזה, הרוח, הוא מאותו הקרקע. ומשום זה צריך הכוהן להשקות האישה ההיא באופן הזה, לתת עפר מקרקע המשכן בתוך המים.

.907 אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה מטהר אותם במים טהורים עליונים, מימי הבינה, כמ"ש, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתֶם. מים ראשונים מבינה. מים אחרונים ממלכות. והנה נקראים מים ראשונים מצווה, שהיא מלכות, ומים אחרונים נקראים חובה. מים עליונים, קדושה, מצווה. ומים אחרונים, חובה, הס"א שבהיכל הזה. ומשום זה הס"א לוקח חלקו במים ההם. ועל זה כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

היכל שישי רע כנגד השם צַלמוות

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רעח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רעח.

.908 ההיכל השישי עומד על כל שאר היכלות התחתונים. ד' פתחים יש להיכל הזה ונקראים: מוות, רע, צלמוות, אופל. אלו ד' פתחים עומדים תמיד להרע. אלו הם כלל הכול. כי להיותו לעומת היכל ת"ת דקדושה, הכולל כל שישה היכלות חג"ת נה"י, אף היכל הטומאה הזה כולל כל היכלות הטומאה.

.909 כמו שיש בצד הקדושה באמונה, ארבעה פתחים לארבעה צדדים המתקשרים זה בזה. וכולם קדושים. כן גם למטה. וכשאלו מתקשרים ומתחברים זה עם זה כאחד בהיכל, אז נקרא ההיכל, בית חָבֶר. כמ"ש, מאשת מדיינים ובית חבר. והיכל זה עומד תמיד להרע.

.910 על ההיכל הזה כתוב, ונעתרות נשיקות שונא. משום שכאן עומדים כל הנשיקות הרעות, ותאוות רעות, וכל מעדני הגוף שבעוה"ז, אשר באלו המעדנים גורש האדם מעוה"ז ומעוה"ב. על ההיכל הזה כתוב, כי נופֶת תיטופנה שִׂפתֵי זרה. ונשיקות ותענוגים אלו הטמאות שכאן הם כנגד נשיקות ותענוגים שבהיכל שישי דקדושה.

.911 בהיכל הזה עומד רוח אחד, ממונה על כל אלו שלמטה, והוא כולל כל שאר רוחות. ההיכל הזה מתקשט בקישוטי יופי, על כל ההיכלות שלמטה ממנו. בהיכל הזה נלכדות רגליהם של הכסילים. על ההיכל הזה כתוב, אל תחמוד יופייה בלבבך ואל תיקָחֲךָ בעפעפיה.

.912 בהיכל הזה תלויות כל התשוקות שבעולם וכל התענוגים של הכסילים חסרי לב, חסרי דעת. כמ"ש, וארֶא בפְּתָאים אבינה בבנים, נער חסר לב עובר בשוק אצל פינה, בנשף בערב יום. ואז קרבו רגליו להיכל הזה, שהוא הכלל של כל התחתונים ממנו, להיותו היכל ת"ת דטומאה, הכולל כל הו"ק. אז כתוב, והנה אישה לקראתו, שִׁית זונה ונצורַת לב. שית, זה ההיכל השישי לכל שאר היכלות. וכאן עומדת הזונה לפתות הפתאים.

.913 בהיכל הזה, הזונה, עומדת ולא עומדת, כי יורדת ומפתה, ועולה ומשׂטינה. כמ"ש, בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות. פעם בחוץ, כשיורדת לפתות. פעם ברחובות, כשעולה למעלה להשׂטין. ואצל כל פינה תארוב, כשלוקחת ממנו הנשמה, כשתהרוג אותו.

.914 כתוב, והחזיקה בו ונשקה לו. אלו הן נשיקות לטמא ולהטעות בני אדם אחריה, משום שכאן הוא מקום לכל אלו נשיקות הרעות מכל זנונים זרים, שהם מתוקים לפי שעה. אוי לסופם, כמ"ש, וחָלק משמן חִכָּה.

.915 כתוב, ואחריתה מרה כלענה. כשאדם התפתה אחריה בעוה"ז, והגיע זמנו להסתלק מעוה"ז, היא עומדת על האדם, ומתלבשת לפניו בלבוש גוף של אש, וחרב שנונה בידה, וג' טיפות בה.

.916 טיפה אחת מהטיפות שבחרב, מרה, ובשעה שמטילה אותה לפיו של אדם, נכנסת במעיו, ואז הנשמה מתבלבלת, והטיפה משוטטת והולכת בתוך הגוף, ועוקרת את הנשמה ממקומה, ואינה נותנת מקום לנשמה לחזור. והטיפה מרה כלענה, והאדם טועם המרירות במקום המתוק, שטעם בה בעוה"ז, כשנמשך אחריה. ואח"כ זורקת טיפה אחרת, והנשמה יוצאת, והאדם מת. ואח"כ זורקת טיפה אחרת, ופניו נעשים ירוקים, ומסריח. והנשמה יוצאת, משום שהנשמה קדושה, וכששולט עליה ס"א הטמא, היא בורחת מפניו, ואינה מתיישבת עימו יחד.

.917 משום זה, כמו שהתדבק האדם באלו נשיקות רעות בעוה"ז, אף כך הוא בשעה זו. אם האדם נמשך אחריה בעוה"ז, ועזב את הצד הקדוש, אז הנשמה אינה חוזרת למקום הקדוש ההוא, כי כמו שנמשך אחריה בעוה"ז, כך היא שולטת על נשמתו, ואז יוצאת הנשמה מהגוף, בחבלים. וכל זה בגלל אלו נשיקות, שנשקה לו בעוה"ז, שהן מתוקות, ואח"כ הן מרות בשעה ההיא. ועל זה כתוב, והחזיקה בו ונשקה לו. בעוה"ז.

.918 וכתוב, הֵעֵזה פניה ותאמר לו, זִבחי שׁלָמים עליי, היום שילמתי נדריי. משום שבהיכל הזה עומדים כל הקטגורים, מלמדי חוב על האדם, וכל השליחים הרעים, ועושים שייתקן בתיקוניו ויסלסל בשׂערו, ויתרחץ וייתקן, כדי שיסתכלו בו. כאן עומד הרוח סְקָטוּפ"ה, ממונה על כל תיקון וסלסול של בני אדם.

.919 בפנים ההיכל עומד ממונה שמעורר את האדם לעורר את הרוחות, לחזק אותם. כי אחר שמתקן עצמו ומסלסל בשערו, מעורר אותו שייטול בידו מראָה אחת, ושם אותה בידו של האדם, והאדם מסתכל בה ורואה צורתו במראה. ובזה מעורר לרוח כוח עַסירט"א. ומכאן יוצאים כל המראים כזבים לבני אדם בחלומם, וכל אלו שמראים דברים לבני אדם, ואינם מתקיימים בהם, אלא לערבב אותם.

.920 ואח"כ, כשבני אדם נמשכים להסתכל בראייה הזו, הנקראת מראה, אז כולם הם בגבהות רוח שלהם. והרוח עסירט"א מעורר רוח ממונה שתחת ידו, והוא נכנס בנקב התחתון מכל הנקבים, ומעלה משם רוח האסכרה, שזו לילית, אימם של השדים. וכשהאדם, ע"י שמסתכל במראה מעורר רוח עסירט"א, אז הרוח מתחבר עם האדם ונקשר עימו תמיד. ואז בכל ר"ח מתעורר רוח הרע של המראה עם לילית, אסכרה. ולפעמים האדם ניזוק מהם ונופל על הארץ ואינו יכול לקום, או ימות.

וכל זה גורמת הראייה שבמראה שמסתכל בה, כי כמו שנראה גסות הרוח בליבו, בהסתכלו במראה, כן מרבה להמשיך רוח הרע אליו. וע"כ, הכול עומד בהתעוררות שלמטה.

.921 זבחי שלָמים עליי. שלמים באים על שלום. שלמים הוא מב' צדדים, שע"י שלמים לא נמצא מקטרג עליו לא למעלה ולא למטה. צד השמאל ההוא של יצה"ר הוא המקטרג. וע"י השלמים נמצא בשלום בימין. וע"כ כתוב, זבחי שלמים עליי, לשון רבים, ולא זבחי שלום.

.922 זבחי שלמים עליי. אומרת לו הזונה, הרי אני בשלווה אליך, להראות לך שלום. ומשום זה, היום שילמתי נדריי, לפתות בני אדם תמיד. על כן יצאתי לקראתך, שאני יודעת, שאתה חסר לב, חסר טובה. לשחֵר פניך, להתחבר עימך בכל הרעות שבעולם, ויפה לך ליהנות ולסור אחר תאוות עוה"ז. ודוחה אותו מדבר לדבר, מרעה לרעה. ואומרת לו, חזרתי בין הפתאים, ושיחרתי פניך ומצאתיך, כבר מצאתיך להתדבק בך.

.923 לְכה נִרווה דודים עד הבוקר. זהו שכתוב, ועֵין נואף שָׁמרה נשף, כי אז הוא הזמן לשלוט. שהקליפות שולטות רק בלילה. לכה נרווה דודים, נלך ביחד, הרי אני עימך. כי עד עתה אתה נער בכוחך, אם עתה לא תענג עצמך, מתי? כשתהיה זקן תענג עצמך? עתה הוא הזמן.

מהו הטעם? כמ"ש, כי אין האיש בביתו, הלך בדרך מרחוק. זה יצה"ט, שאינו שורה כאן בתוכך, ואין הזמן שלו. כי אין יצה"ט שורה באדם אלא בדרך מרחוק, כשהוא מ-13 שנים והלאה, וגם אז לא בכל אדם. ואני עומד עימך מיום שנולדת, כמ"ש, לפתח חטאת רובץ, כלומר משיצא מפתח בטן אימו. ועתה שאתה פנוי מאישה. עתה הוא הזמן לענג עצמך.

.924 צרור הכסף לקח בידו. האורות המכונים כסף, לקח יצה"ט בידו, להעלות למעלה, להתעכב שם ולהתענג שם. ליום הכֵּסֶא יבוא ביתו, כלומר, יבוא יצה"ט כנגדו, ליום הכסא שהוא יום הדין, כדי להשגיח בדין. כמ"ש, בכֵּסֶה ליום חגנו, שסובב על יום הדין, שהוא רה"ש.

כי בזמן שהאדם צריך להתענג בעולם וליהנות ממנו, מתרחק יצה"ט ממנו, ובזמן ששורה דין בעולם, אז בא אליו לעשות עימו דין. וע"כ כתוב, הִטַתוּ ברוב לִקחהּ, עד יְפַלַח חץ כְּבֵדו. אשריהם הצדיקים שיודעים דרכים הקדושים ללכת בהם, ולא יטו לימין ולשמאל, אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.

היכל שביעי דס"א שמרי היין

[היכל ז' שמרי חמרא]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רפג

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רפג.

.925 היכל שביעי. היכל שמרי היין, להתרוות בו, להשתכר. כמ"ש, ויישְת מן היין וישכר ויתְגל. הסחיטה של כל אלו הענבים, כאן היא הסחיטה של כל הענבים הרעים. וזה יין חָמַר, שבכתוב, ויין חמר מלא מֶסֶך ויַגֵר מזה, אך שמָריה יִמְצו ישתו כל רשעי ארץ. יין חמר, פירושו, שמרים של יין, שאין מי ששותה מהם, שלא יגרום מוות לעצמו. מהיין הזה נתנה חוה לבעלה לטעום, והכניסה אותו בהיכל הזה. סחטה ענבים ונתנה לו, וגרמה מוות לו ולכל העולם אחריו.

הארת החכמה מכונה יין המשמח. וצריכים להמשיכה רק מלמטה למעלה. והמרבה בהמשכת החכמה, שממשיך אותה מלמעלה למטה, נבחן לסחיטת ענבים, שאז מתעוררים השמרים שביין, הקליפות, ונעשה יין המשכר. וזה היה החטא דעצה"ד. ובהיכל השביעי דס"א הזה, הוא מקום הפיתוי לסחיטה זו.

.926 בהיכל זה עומדות כל אלו הנשמות הטמאות, היורדות לכל אלו המתדבקים בצד הטמא הזה. ורוח הטמא היורד לכל אלו, יוצא מכאן. כמו שעיוותו דרכם בעוה"ז ועסקו בזנות, במקום שלא צריך, להתרחק מדרך האמת, אז כמו שהתדבק ביצה"ר, בזנות, כך יוצא מהיכל הזה רוח הטומאה לטמא אותו, ואת הבן היוצא מהזנות.

.927 והבן הזה נקרא ממזר, כי בא מצד אל זר. כמו שהאדם נמצא בצד היצה"ר, בתשוקה ובזנות, כך הוא מושך לבן ההוא רוח אחר טמא המטמא, והכול עדים עליו שהוא ממזר, וכך כל מעשיו וצדדיו הם באופן ההוא ממש.

.928 מההיכל הזה יוצא רוח הממונה על הרוחות, שנקראים צפוֹני, השם השביעי של יצה"ר. כמ"ש, צופנֶיה צפן רוח. והרוח הזה ממונה על הצפוני. וההיכל השביעי הוא כנגד השם של גיהינום, שנקרא ארץ תחתית. ועל הצפוני כתוב, ואת הצפוני ארחיק מעליכם.

.929 נקודה אחת עומדת לִפְנַי ולִפְנים. ומכאן יוצאים כל הרוחות האחרים המשוטטים בעולם, ושולטים בעוה"ז, בכל אלו הדברים והמעשים, הנמסרים בצד שמאל. ומכאן יוצאים כל אלו זיקים, ניצוצים, הכבים מיד, לוהטים ומיד כבים. ומאלו יוצאים רוחות אחרים, המשוטטים בעולם, ומשתתפים עם אלו הרוחות היוצאים מתהום רבָּה. כמ"ש, משפטיךָ תהום רבָּה. והם רוחות שלא נמסרו להתלבש בעולם, במלבוש מעוה"ז, ונראים ואינם נראים.

.930 ויש רוחות המשוטטים בעולם, העומדים לעשות ניסים לבני אדם, משום שאלו אינם עומדים בטינוף הטומאה כל כך כמו האחרים. רוח הממונה עליהם נקרא נסיר"א, כי הוא נוסר ונחלק מהצדדים הטמאים ביותר, ואלו פורחים באוויר, ומחלישים הצד שלהם הטמא, כדי לעשות ניסים לאלו שהם בצד הקדושה.

.931 ומהרוח הזה, שנקרא נסיר"א, שנוסר ונחלק מצד הטמא, ממנו יוצאים כמה צדדים אחרים, הנחלקים למיניהם. וכולם עושים שליחות בעולם, כל אחד כראוי לו, עד שמתמנים למטה מלכים ושרים. ואינם מתקיימים תמיד, כאלו האחרים שלמעלה.

.932 בהיכל הזה דבקות של צד הטומאה, וכל התאוות הטמאות, ומטמאות העולם. הוא עתיד להוציא אש, בכל שעה ורגע, ואין מי שיקום לפניו. מכאן יוצא אש של רוח חזק למטה, לדון בו רשעי העולם. ומכאן יוצא רוח לוהט, שהוא אש ושלג, הנקרא צַלמוֹן.

.933 בהיכל הזה נמצאים ד' פתחים, המתחלקים לד' צדדים לחוץ. מאוחדים ואינם מאוחדים בצד הקדושה, אלא שנראה בפתחים אור המאיר מצד הקדושה. והוא מקום מתוקן בכל פתח לחסידי שאר העמים, שלא הצֵרו לישראל, והשתדלו עימהם בדרך אמת. אלו עומדים באלו הפתחים, ונחים שם.

.934 בפתח ההיכל הזה באמצע, בחוץ, שישה פתחים מתאחדים בהיכל הזה. וכולם נאחזים בו. כאן יש חלונות פתוחים לצד האור הקדוש. ואלו המקומות מיתקנים למלכי שאר העמים, אלו שלא הצרו לישראל והגנו תמיד עליהם. לאלו יש כבוד בזכות ישראל, ונהנים באפלה ההיא שהם יושבים, מהאור המאיר בצד הקדושה. כמ"ש, כל מלכי גויים כולם שכבו בכבוד.

.935 ואם עשו רע לישראל או שהצרו להם, כמה הם שאוחזים בהם, ודנים אותם למטה ג"פ ביום, מכמה דינים שונים זה מזה, לאלו המלכים שהצרו להם, ונידונים בעולם ההוא בכמה דינים. וכל יום ויום מעידים עדות על ישראל ועל האמונה שלהם, ויורדים למטה ונידונים שם. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב.

.936 עד כאן התבארו שבעה היכלות, מדורי צד הטומאה מצד הנחש. אשרי חלקו מי שיינצל ממנו ומלחשיו, שמוסרים לו מלמעלה, שלא יינשך ממנו, ולא יטיל בו ארס שימות ממנו. מכל הצדדים יש להישמר ממנו, מלמעלה ומלמטה, מי שיינצל מראש לא יינצל מזנב, כשמרכין ראשו זוקף זנבו ומכה והורג.

.937 ועכ"ז כמ"ש, אם ינשוך הנחש בלא לחש. שנוטל רשות ומוציא הנשמה. משום זה צריך האדם להישמר, שלא יחטא לפני הקב"ה, כדי שלא ילחשו לנחש ההוא שינשוך וימית.

עפר מן האדמה

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רפז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רפז.

.938 וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. עפר הוא ולא חומר. כמ"ש, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אחר שחטא, כתוב בנחש, ועפר תאכל כל ימי חייך. עפר זהו האדם, שכתוב בו, כי עפר אתה. ע"כ כתוב עפר, ולא כתוב אדמה או חומר. וכתוב, ונחש, עפר לחמו.

.939 עד שיתעורר הקב"ה, ויבער את רוח הטומאה מהעולם. כמ"ש, בילע המוות לנצח. ויקום העפר ההוא לתחייה, ויעורר אותו לשמוח בעולם. שכתוב, הָקיצו ורַננו שוכני עפר.

.940 אבל הצד שרכב על הנחש, נתן לו כוח לשלוט ולפתות ולהסית. הרוכב עליו הוא הזכר של הנחש, כי הזכר שולט על הנקבה ונותן בה כוח. השמש והלבנה, זו"ן, משמשים כאחד ואינם נפרדים, כך חושך ואפלה משמשים כאחד. הזכר של הנחש, חושך. והיא, הנקבה, אפלה. כמ"ש, ויהי חושך אפלה. חושך וערפל. כי יש חושך זכר, ויש חושך נקבה.

קץ כל בשר

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רפז

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רפז.

.941 מי שראה גמל בחלומו, מיתה נגזרה עליו, וניצל ממנה, משום שהוא צד הטומאה. וזהו נקרא קץ כל בשר.

.942 האם קץ כל בשר הזה נהנה מאלו קורבנות שישראל מקריבים על המזבח או לא? הכול היו מקבלים סיפוקם כאחד, למעלה ולמטה.

.943 כוהנים לוויים וישראלים, ג' קווים, ימין שמאל ואמצע, הם נקראים אדם יחד, בחיבור הרצונות הקדושים העולים מהם למ"ן. הכוהנים בעבודתם, והלוויים בשירתם, וישראל במעמדם. והכבשה ההיא או האייל או הבהמה ההיא שמקריבים, מטרם שנקרב על המזבח, צריך להתוודות עליו כל החטאים, וכל העוונות, וכל הרהורים הרעים שהרהר. ואז הקורבן נקרא בהמה בכולה, באלו החטאים והרעות וההרהורים.

היכל סוד הקורבן

[היכל רזא דקרבנא]

מהד' 21 כר'. כרך יב. דף רפח

מהד' 10 כר'. כרך ו. דף רפח.

.944 כמו הקורבן לעזאזל, שכתוב, והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל. כן הוא גם כאן, שנוהג וידוי עוונות. כי כשהקורבן עולה על המזבח, ואינו נשלח אל המדבר כמו העזאזל, מגיע לו וידוי עוונות כפליים. ומשום זה, זה עולה למקומו, וזה עולה למקומו, זה בסוד אדם וזה בסוד בהמה, כמ"ש, אדם ובהמה תושיע ה'.

.945 מנחת חביתים, וכל שאר המנחות, צריכות לעורר רוח הקדוש ברצון של הכוהנים, והשירה של הלוויים, והתפילה של ישראל. ובאותו העשן והשמן והקמח העולה על המזבח, מתרווים ומקבלים סיפוקם כל שאר בעלי הדין, שאינם יכולים לשלוט בדין שנמסר להם. והכול נעשה בזמן אחד. הכול נעשה באמונה, להשפיע זה לזה, שימין ושמאל ישפיעו זה לזה ויושלמו זה מזה, ולהעלות למעלה הארת החכמה, שצריכים להעלותה מלמטה למעלה עד א"ס.

.946 אמר רבי שמעון, הרימותי ידִי למעלה בתפילה. התפלל שגילוי הסודות האלו יהיו לרצון לפני ה'. כשהרצון העליון למעלה למעלה, בכתר דא"א, עומד על אותו הרצון שלא נודע ולא נתפס לעולם, שהוא רדל"א המתקן את כתר דא"א, ראש הסותם יותר למעלה. והראש ההוא האציל מה שהאציל ולא ידוע, שהוא מוחא דאוירא דא"א, והאיר מה שהאיר הכול בסתום, שהוא מו"ס דא"א.

.947 הרצון של מחשבה עליונה, כתר דא"א, לרדוף אחר רדל"א, ולהאיר ממנו. אבל פרסא אחת נפרשה בין רדל"א לכתר א"א. ומתוך הפרסא הזו ברדיפת המחשבה העליונה, ברדיפת כתר דא"א להשגת אור רדל"א, מגיע האור ואינו מגיע לו, כי הפרסא מעכבת עליו. ועד הפרסא מאיר מה שמאיר, ולא מפרסא ולמטה. ואז המחשבה העליונה מאירה בהארה סתומה, שאינה ידועה למו"ס. והמחשבה עצמה, שהיא כתר דא"א, היא בבחינת לא ידע.

.948 אז הארה זו של המחשבה שלא נודעת, היכתה בהארת הפרסא, העומדת והמאירה בג' מיעוטים, שהם ממה שאינו ידוע, מוחא דאוירא, ואינו נודע, כתר, ולא נגלה, מו"ס. וכך, היכה הארת המחשבה שלא נודע, רדל"א, באור הפרסא, ומאירים יחד.

.949 ונעשו תשעה היכלות ברדל"א, כי ג' ראשים נכללים זה מזה ונעשו תשעה היכלות, והיכלות אלו אינם אורות ואינם רוחות, ואינם נשמות, ואין מי שיעמוד בהם. הרצון של כל תשעת האורות העומדים כולם במחשבה דא"א, שהיא אחד מהם בחשבון התשעה.

הנה רצון כולם לרדוף אחרי תשעה היכלות שברדל"א, בשעה שתשעה אורות עומדים במחשבה דא"א. אבל התשעה שברדל"א אינם מושגים ואינם נודעים. כי אלו תשעה היכלות רדל"א אינם עומדים לא ברצון, ולא במחשבה עליונה, שהיא א"א, תופסים בה ואינם תופסים.

באלו תשעה היכלות רדל"א עומדים כל סודות האמונה. וכל אלו האורות מהמחשבה העליונה, א"א ולמטה, כולם נקראים א"ס. כי עד כאן האורות מגיעים ואינם מגיעים ואינם נודעים, אין כאן לא רצון ולא מחשבה.

.950 כשמאירה המחשבה שלא נודעת ממי מאירה, מוחא דאוירא, אז היא התלבשה ונסתמה בתוך הבינה, ומאירה למי שמאירה. ונכנסים זה בזה עד שנכללים כולם כאחד.

.951 כשעולה הקורבן, הכול מתקשר זה בזה ומאיר זה בזה, אז נמצאים כל המדרגות בעלייה, והמחשבה התעטרה בא"ס. כי אותה ההארה שמחשבה עילאה מאירה ממנו, שלא ידע בה כלל, נקרא א"ס, שממנו נמצא עומד ומאיר למי שמאיר. ועל זה עומד הכול.

.952 ס"א שנקרא קץ כל בשר, כמו שהקשר נמצא למעלה בבינה ובא"א בשמחה, כך גם למטה בזו"ן ובבי"ע, נעשה התקשרות זה בזה בשמחה וברצון לתת סיפוק לכל למעלה ולמטה, ואמא עומדת על ישראל כראוי.

.953 בכל ר"ח כשהלבנה מתחדשת, שהמלכות מחדשת זיווגה עם ז"א, נותנים לקץ כל בשר הזה חלק נוסף, שׂעיר ר"ח על הקורבנות הרגילים, להתעסק בו ולהשתמש בחלקו, ויישאר הצד של ישראל להם לבדם, כדי שיתייחדו במלכם.

.954 מקריבים שעיר משום שהוא חלקו של עשיו, כמ"ש, הן עשיו אחי איש שעיר. וע"כ הוא משתמש בחלקו, וישראל משתמשים בחלקם. משום זה כתוב, כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו.

.955 קץ כל בשר, כל רצונו תמיד אינו אלא בבשר, ומשום זה תיקון הבשר תמיד הוא אליו, וע"כ נקרא קץ כל בשר. וכשהוא שולט, שולט על הגוף ולא על הנשמה. הנשמה עולה למקומה, והגוף ניתן לקץ כל בשר. כמו הקורבן, שהרצון עולה לזו"ן והבשר עולה לקץ כל בשר.

.956 ואדם שהוא צדיק, הוא עצמו קורבן לכַפר. ושאינו צדיק אינו כן, משום שיש בו מום, כמ"ש, כל אשר בו מום לא תקריבו, כי לא לרצון יהיה לכם. וע"כ הצדיק הוא כפרה בעולם וקורבן ממש. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.

.957 כתוב, ויכַס הענן את אוהל מועד. כי כשכיסה הענן את המשכן, שרתה השכינה בארץ, ועבר רוח הטומאה מעולם, שהיא קץ כל בשר, ומסתלק ונכנס בנקב של תהום הגדול, ורוח הקדוש שורה על העולם, כמ"ש, ויכס הענן את אוהל מועד.

.958 וכתוב, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. כי רוח הקדוש שרה על העולם. ורוח הטומאה הסתלק, חוץ אם הרשעים ממשיכים אותו כמתחילה על העולם. ואם הם אינם ממשיכים אותו, אינו נמצא.

.959 ולעת"ל, עתיד הקב"ה להעבירו מן העולם, כמ"ש, בילע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר. וכתוב, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.