נאום ה' לאדונִי
242. נאום ה' לאדונִי, שֵׁב לימיני עד אָשִׁית אויביךָ, הֲדום לרגליך. המדרגה העליונה, ז"א, אומרת למדרגה התחתונה, הנוקבא, שב לימיני, לייחד מערב, הנוקבא, השמאל, בדרום, חסד, ימין דז"א, כדי לשבור כוחן של האומות עובדי עבודה זרה. כמ"ש, עד אשית אויביך הדום לרגליך. כי נאום ה', זה יעקב, ז"א. לאדוני, זה ארון הברית, אדון כל הארץ, הנוקבא.
הנוקבא, חכמה בעיקרה, שעליה כתוב, ועֶצם מֵעצמיי. וכל עוד שאין לה חסדים, להתלבש בהם, יכולים החיצוניים לאחוז בה. ע"כ אומר אליה ז"א, שֵׁב לימיני, לקבל חסדים מספירת החסד, ימין דז"א, ואז תוכל להכניע כל כוחות הדין.
243. נאום ה', זה יובֵל, בינה. לאדוני, זו שמיטה, הנוקבא, שכתוב בה, אהבְתי את אדונִי. היובל אומר לשמיטה, שב לימיני, כי ימין, חסדים, שורה ביובל, בבינה. ושמיטה, הנוקבא, צריכה להתקשר בימין.
244. שמיטה, הנוקבא, לא נקשרה בקיום שלם בימין ובשמאל, מיום מציאותה. כאשר הנוקבא רוצה להתקשר בימין ובשמאל, פושט ז"א את זרוע השמאל שלו לנגדה, שמשפיע לה תחילה המוחין שבנקודת השורוק, שמאל בלי ימין. ואז ברא העוה"ז, הנוקבא מבחינת השמאל שבה, הנקראת עוה"ז.
ומשום שהיא עתה משמאל בלבד, אין לה קיום, מוחין שלמים. עתה, ב-6000 שנה, עד הזמן של האלף השביעי. כי ביום ההוא לבדו הנוקבא נקשרת בימין, בחסדים. ואז תהיה הנוקבא ממוזגת בין ימין ושמאל בקיום שלם, במוחין שלמים, ויהיו אז שמיים חדשים וארץ חדשה. ואז לא תסור עוד משם לעולם, כי תהיה ממוזגת בימין ובשמאל לנצחיות.
245. אם רק באלף השביעי תתקשר הנוקבא בימין, במה נפָרשׁ הכתוב, שב לימיני, שהמשמעות היא ב-6000 שנה, ולאו דווקא באלף השביעי? אלא, שב לימיני, הוא רק לזמן מסוים. כי כתוב, עד אשית אויביך הדום לרגליך. אבל לא תמיד. אבל באלף השביעי לא תסור עוד משם לעולם, שכתוב עליה אז, כי ימין ושמאל תִפרוֹצי, שתכלול אז את עצמה בקו ימין ובקו שמאל, ויהיו בה הכול אחד.
246. הכתוב, את השמיים, מורה על שכינה עליונה, הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א. הכתוב, ואת הארץ, זוהי שכינה תחתונה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, בהתחברות זכר ונוקבא כאחד, שנוקבא עליונה מחוברת בזכר, ז"א הגדול, וגם נוקבא תחתונה מחוברת בזכר, ז"א הקטן.