שלהבת העולה

[שלהובא דסלקא]

247. ב' כתובים נאמרו:

הכתוב הראשון, כי ה' אלקיך אש אוֹכְלה הוא. שהמשמעות היא, שאי אפשר להידבק בו, כמו שאי אפשר להידבק באש.

והכתוב השני, ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. הרי שאפשר להידבק בו.

כתוב, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. שיש אש אוכלת אש, שאוכלת אותה ומשמידה אותה. משום שיש אש חזקה יותר מאש רגילה.

248. כל הרוצה לדעת חכמת הייחוד הקדוש, יסתכל בשלהבת העולה מתוך הגחלת או העולה מהנר הדלוק, כי השלהבת אינה עולה, אלא כשנאחזת בדבר עב.

249. בשלהבת העולה, יש ב' אורות. אחד, הוא אור הלבן המאיר. ואחד, הוא האור, שאור הלבן נאחז בו, והוא אור שחור או תכלת. אור הלבן שמאיר, הוא למעלה, האור העולה בדרך יושר, ומתחתיו אור התכלת או השחור, שהוא כיסא לאור הלבן.

250. ואותו אור הלבן המאיר, שורה על אור התכלת. ונאחזים ומתייחדים זה בזה, להיות אחד לגמרי. ואותו אור השחור או מראה התכלת שלמטה ממנו, הוא כיסא הכבוד לאור הלבן, וע"כ מראהו תכלת, להיותו כיסא הכבוד, וכיסא הכבוד דומה לתכלת.

251. וכיסא זה של אור התכלת או השחור, נאחז להידלק בדבר אחר, שהוא תחתיו, המעורר אותו להיאחז באור הלבן.

252. ואור התכלת והשחור, חוזר לפעמים להיות אדום. ואור הלבן שעליו, אינו משתנה לעולם והוא תמיד לבן. אבל התכלת משתנה לצבעים אלו, שלפעמים הוא תכלת או שחור ולפעמים אדום.

253. אור התכלת נאחז בשני צדדים, למעלה באור הלבן ולמטה בדבר הגס שמתחתיו, בפתילה, שמתוקנת בעדו, להאיר ולהיאחז בו. כי הפתילה נותנת לו אחיזה, שע"י זה מתדבק באור הלבן המאיר.

ביאור הדברים. אור הלבן הוא אור החסדים, אור ז"א, יה"ו דהוי"ה. ואור התכלת או השחור, אור הנוקבא, ה"ת דהוי"ה. אור הלבן המאיר, אור נקודת החולם, אור החסדים, קו ימין, אור או"א עילאין. אור תכלת או שחור, אור נקודת השורוק, אור החכמה וקו שמאל, אור ישסו"ת.

ונודע שב' הקווים ימין ושמאל, הנמשכים מב' הנקודות חולם ושורוק, הם במחלוקת. ואינם יכולים להאיר, עד שיוצאת קומת חסדים על המסך דנקודת החיריק, מסך דז"א, דבחינה א', ונעשה לקו אמצעי, המכריע על ב' הקווים ימין ושמאל, ונכללים זה מזה. והשמאל מקבל הארת חסדים מימין, והימין מקבל הארת החכמה משמאל.

וכוח המסך הזה שבנקודת החיריק, נבחן לדבר גס המדליק אור התכלת, קו שמאל, ומחבר אותו עם אור הלבן המאיר, קו ימין. ולולא הדבר הגס הזה, היו ב' הקווים ימין ושמאל נשארים במחלוקת ולא היו מאירים. ואלו ג' הנקודות יוצאים בתחילה בבינה, שלושה יוצאים מאחד. ואח"כ הם יוצאים ג"כ בזו"ן, ואחד זוכה בשלושתם.

ובעת שזו"ן מקבלים המוחין הללו בשלמות, הם מלבישים על או"א וישסו"ת. ואז נעשה ז"א לאור נקודת החולם, כמו או"א, והנוקבא לאור נקודת השורוק, כמו ישסו"ת. ואינם יכולים להזדווג זה בזה, עד שיוצאת קומת חסדים על מסך דבחינה א', המכריע על ב' הנקודות, כמו בבינה.

אמנם כאן נמצא המסך דחיריק בנשמות ישראל. כי כמו שאותיות אל"ה דבינה מעלות אליהן את הזו"ן, והמסך שלהן משמש לקו המכריע שבבינה, כך אותיות אל"ה דזו"ן מעלות אליהן את נשמות ישראל, והמסך שלהן משמש לקו המכריע בזו"ן.

הרי שהדבר הגס, הגורם שהנוקבא, נקודת השורוק ושמאל, תתחבר עם הז"א, החולם, הוא כוח המסך שבנשמות ישראל. ואין התעוררות לאור התכלת הזה, להידלק ולהתחבר באור הלבן, אלא ע"י ישראל, מטעם שהם הנושא למסך דחיריק, שזולתו אין ייחוד בין ז"א ונוקבא.

254. ואור התכלת שבנר, אוכל תמיד ומכלה אותו הדבר הגס שתיקנו לו, הפתילה. כי בכל מה שאור התכלת מתדבק בו מלמטה, ושורה עליו, הוא מכלה אותו ושורף אותו. משום שדרכו הוא לכלות ולאכול, כי בו תלויים הכיליון של הכול והמוות של הכול. כי אור התכלת הוא הנוקבא, עצה"ד, שמוות והשמדה נמשכים ממנה.

255. ואותו אור לבן, השורה על אור תכלת, אינו אוכל ואינו משחית לעולם, ואורו אינו משתנה לשום צבע. כי אור לבן אור החסדים, שאינו משתנה ואינו מתעבה לעולם. גם אין בו שום אחיזה לדינים, וע"כ אינו שורף ואינו מכלה לעולם.

וע"כ אמר משה, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. כי ודאי הוא אש אוכלה, ששורף ומכלה כל מה ששורה תחתיו. וע"כ אמר משה, ה' אלקיך אש אוכלה הוא. ולא אמר, ה' אלקינו. משום שמשה היה מרכבה לאור הלבן שלמעלה, שאינו שורף ואינו מכלה, מטעם שאין בו אחיזה לדינים.

256. אין התעוררות לאור התכלת, להידלק ולהתחבר באור הלבן, כי אם ע"י ישראל, שהם מתדבקים בו מתחתיו, כמו הפתילה, המתדבקת באור התכלת מתחתיו.

257. אע"פ שדרכו של אור תכלת שחור הזה, לכלות כל שמתדבק בו מתחתיו, עכ"ז ישראל נדבקים בו מתחתיו ונמצאים בחיים. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.

כתוב, בה' אלקיכם, כלומר בנוקבא. ולא כתוב, בה' אלקינו, בז"א, שמשה מרכבה אליו. וזה שאמר להם, ואתם הדבקים באותו אור התכלת והשחור, השורף והמכלה כל מה שמתדבק בו מתחתיו. ועכ"ז, אתם דבקים בו ואתם חיים, כמ"ש, חיים כולכם היום. כי אור התכלת לא שרף ולא כילה אתכם.

258. ועל אור הלבן שורה למעלה אור סתום המקיף אותו, ויש כאן סוד עליון, שרומז על אור עליון המקיף על ז"א, שהוא אור הלבן, שבו אין השגה ותפיסה כלל. ותמצא הכול, אור התכלת והלבן, והאור הסתום המקיף, בשלהבת העולה מהנר, וחכמות העליונים מרומזות בו.

259. סוד החכמה בייחוד הקדוש, כי ה"ת של השם הקדוש, הנוקבא, היא אור התכלת והשחור, המתחברת ביה"ו, בז"א, שהוא אור הלבן המאיר.

260. לפעמים אור התכלת הוא האות ד', ולפעמים הוא האות ה'. בעת שישראל אינם דבקים בה למטה, להדליק אותה ולחבר אותה באור הלבן, היא נבחנת לאות ד'. ובעת שישראל מעוררים אותה, שמעלים מ"ן להתחבר עם אור הלבן, אז נקראת ה'.

261. כי יהיה נַעֲרָ בתוּלה. וכתוב במסורה, נער, בלי האות ה', משום שלא התחברה בזכר. ובכל מקום שאין זכר ונקבה, אין שָׁם האות ה'. וע"כ כתוב, נערָ, בלי ה', והה' עלתה משם, ונשארת הנוקבא אז באות ד', המורה על דלות ועניות.

262. כשמתחברת באור הלבן המאיר, היא נקראת ה'. כי אז הכול מחובר כאחד, הנוקבא מתדבקת באור הלבן, וישראל מתדבקים בה, ועומדים מתחתיה להדליק אותה, ע"י המ"ן שמעלים אותיות אל"ה, ואז הכול אחד.

כי ז"א והנוקבא התחברו. וישראל, המעלים מ"ן אל הנוקבא, להדליק אותה ולחבר אותה עם הז"א, שלולא המ"ן שלהם, לא הייתה מתחברת, נמצאים מתחברים גם הם בהם. כי כל השיעור שהתחתון גורם בעליון, זוכה בו גם הוא. ואז נעשו הקב"ה ושכינתו וישראל אחד.

263. וזה עניין הקורבן. העשן העולה מהמערכה, מעורר את אור התכלת להידלק. וכשנדלק, מתחבר באור הלבן. והנר, השכינה, דולק בייחוד אחד, שמתדבקת באור הלבן ובעשן, ונעשו שלושתם אחד.

264. ומשום שדרכו של אור תכלת זה, לכלות ולשרוף כל מה שמתדבק מתחתיו, כאשר נמצאת עת רצון והנר דולק בייחוד אחד, אז כתוב, ותיפול אש ה' ותאכל את העולָה. ואז, כאשר נשרף הכול מתחתיו, נודע שהנר, השכינה, דולק בחיבור אחד ובייחוד אחד. כי אור תכלת מתדבק באור הלבן, והוא אחד.

איך הם אחד? אור התכלת, הנוקבא, מתחבר עם אור הלבן, ז"א, ונעשו שניהם אחד. וכן אור התכלת אוכל ושורף מתחתיו חֲלָבים ועולות, שמשמע, שאינו אוכל ושורף מתחתיו, אלא דווקא כשעולה לאור הלבן. ונמצא שהכול, העשן ואור התכלת, נקשר ומתחבר באור הלבן. ואז נמשך השלום בכל העולמות, והכול נקשר בייחוד אחד.

265. ואחר שאור התכלת גמר לשרוף ולכלות הכול מתחתיו, באים ומתדבקים בו אז הכוהנים והלוויים והישראלים. בחדווה של שירים, הלוויים המשוררים. בכוונת הלב, הכוהנים. בתפילה, ישראל. והנר, השכינה, דולק עליהם ומאיר. ומתדבקים האורות כאחד, והעולמות מאירים, והעליונים והתחתונים מתברכים.

266. אז כתוב על ישראל, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. כתוב, ואתם, עם ו', להוסיף על מעלת החלבים והעולות. כי החלבים והעולות, המתדבקים באור התכלת, נאכלים ונשרפים. ואתם מתדבקים באור התכלת השחור, השורף ואוכל, ואתם חיים. כמ"ש, חיים כולכם היום. והוספה זו מרומזת באות ו' של המילה, ואתם.

267. כל הצבעים הנראים בחלום סימן טוב הם, מלבד צבע התכלת, שאוכל ומכלה תמיד. והוא האילן שבו המוות, הנוקבא, עצה"ד טו"ר, השורה על עולם התחתון, העוה"ז. ומשום שהכול שורה מתחתיו, הוא אוכל ומכלה אותם.

268. הנוקבא דז"א שורה ג"כ בשמיים ממעל, בעולם האצילות, וכמה צבאות בבי"ע מתפשטים מהנוקבא, והם חיים וקיימים. ואיך נאמר, שאור התכלת, הנוקבא דז"א, אוכל ומכלה כל מה שמתחתיה?

כל אותם הצבאות של מעלה, בג' עולמות בי"ע שלמעלה מעוה"ז, נכללים באור התכלת עצמו, ואינם מתחתיו. אבל התחתונים מעוה"ז, אינם נכללים באור התכלת עצמו, כי הם הדבר הגס, שהעולם עומד ושורה עליו, שנאחז בו ומתקיים על ידו, כמו האור בפתילה, וזולתו לא היה העולם מתקיים. וע"כ, אוכל ומכלה אותם. ואין לך דבר למטה, בעולם התחתון, שלא יכַלה אותו, משום שאור התכלת מכלה כל מה שמתחתיו.