אוסרי לגפן עירׂה – ב'
626. פתח אותו הילד ואמר, אוסרי לגפן עירׂה ולשׂורֵקה בנִי אתונו. כתוב, אוסרי עירׂה, הלוא אסר עַיר צריך לומר? אלא שיש לתינוקות של בית רבן להישמר מהחץ של הקליפה עיר, והשם הקדוש י"ה נכלל שם, כדי להכניעו, כלומר, האות י' של אוסרי והאות ה' של עירׂה.
627. וכמו שכאן נרמז השם הקדוש, נרמז בכתוב, ולשורקה בנִי אתונו. ולשורק בן צריך לומר. שורק, כמ"ש, ואנוכי נטעתיך שורק, בלי ה'. בן, כמ"ש, בן אתונות, בלי י'. למה אומר כאן, שורקה, ולמה, בנִי?
628. אלא כמו שיש שֵם הקדוש להכניע לקליפה עיר, יש ג"כ שם הקדוש להכניע כוח קליפה חמור, אתון, שהוא האות י' של בני והאות ה' של ולשורקה. כי לולא השם הקדוש שנרמז כאן, היו ב' הקליפות האלו מחריבות העולם. וע"כ ניתן י"ה בכוח זה וי"ה בכוח זה, לשמור את העולם מהן, ולשמור את האדם, שלא ישלטו עליו בעולם.
629. גפן, זה כנ"י. ונקראת גפן, כמו שגפן אינה מקבלת עליה נטיעה אחרת, כן כנ"י אינה מקבלת עליה אלא את הקב"ה, ובגלל כנ"י נכנעים לפניה כל כוחות אחרים, עיר וחמור, ואינם יכולים להרע ולשלוט בעולם. וע"כ הטיל הכתוב את השם הקדוש י"ה ביניהם, בעיר, ובחמור.
בעיר כתוב י"ה, אוסרי לגפן עירׂה, ובחמור כתוב י"ה, ולשורקה בני אתונו. בני אתונו, שנעקר בגלל שורק הזה, כנ"י. כי אינו אומר כאן, ולשורקה אוסרי בני אתונו, כמ"ש, אוסרי לגפן עירׂה. שבני אתונו נעקר לגמרי מכוח שורקה. ולא רק נאסר, כמו גפן. כי נאסר הוא רק להכנעה, אבל כאן נעקרה הקליפה לגמרי.
630. כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סוּתוֹ. כובֵס צריך לומר, כי כיבס לשון עבר. אלא כיבס, מיום שנברא העולם, זהו מלך המשיח, הנוקבא, שע"י הדין, הנעשה ברשעים, הממשיכים הארת השמאל מלמעלה למטה, הייתה מכבסת את הלבוש שלה, שהם הצדיקים המלבישים את הנוקבא, שרואים הדינים ומטיבים מעשיהם. וזהו מיום שנברא העולם. ע"כ אומר, כיבס, לשון עבר.
ביין, שמאל, גבורה דז"א. ובדם ענבים, שמאל למטה, השמאל דנוקבא. שע"י ב' גבורות הללו, של ז"א ושל הנוקבא, היא מכבסת לבושה. ועתיד מלך המשיח, הנוקבא, לשלוט למעלה על כל כוחות אחרים של העמים עובדי עבודה זרה. ולשבור מעוזם מלמעלה ומלמטה.
631. כיבס ביין לבושו. כמו יין המורה שמחה, כמ"ש, יין המשמח אלקים ואנשים, וכולו דין. כן מלך המשיח, הנוקבא, המראה שמחה לישראל, שממשיכים אותו בשיעור הקדושה, וכולו דין לעמים עכו"ם, הממשיכים יותר מכשיעור. כמ"ש, ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זהו רוחו של מלך המשיח, שמרחפת הנה והנה, לדין ולרחמים. ומיום שנברא העולם מכבס לבושו ביין העליון.
632. כתוב אח"ז, חַכְלִילִי עיניים מיין ולְבֶן שיניים מחָלָב. חכלילי עיניים מיין, היין העליון, הארת השמאל מבינה, אשר התורה, הנוקבא, כשהיא משכרת, כלומר, משפיעה דינים לאותם הממשיכים אותו מלמעלה למטה, היא שותה ממנו, שמטעם זה נבחנת הבינה שדינים מתעוררים ממנה.
ולבן שיניים מחלב, תושב"כ, ז"א, שמקבל חסדים, חלב. כי התורה נקרא יין וחלב. תושב"כ, ז"א, חלב, ותשבע"פ, הנוקבא, יין. יין מקובל מבינה, חלב מקובל מאבא.
633. כתוב, ויין ישַׂמח לבַב אֶנוש להצהיל פנים משָמֶן. ממקום שנקרא שמן, אבא. ההתחלה של היין הוא שמחה, מקום שכל השמחות יוצאות משם, הבינה. וסופו, כשהוא מתפשט אל הנוקבא, דין, משום שהסוף שלו מקום הקיבוץ של כל הספירות, הנוקבא, שמשום זה היא נקראת כנ"י, מקום כינוס דז"א, דין, ובו נידון העולם. כי הדין שבנוקבא הוא סיבה שיתקבצו בה כל הספירות דז"א, כי מתוך כך היא צמאה לחסדים.
וכיוון שההתחלה של היין הוא שמחה, וסופו דין, משום זה כתוב, להצהיל פנים משמן, ממקום שכל השמחות יוצאות משם. כי כדי להמשיך השמחה ביין, כמו שהיה בבינה, היא ממשיכה חסדים מאבא, הנקרא שמן. וע"י זה מתבטלים כל הדינים שבה, ומשיגה ג"ר, הנקראות פנים. כמ"ש, להצהיל פנים משמן.
634. ולחם לבב אנוש יסעד. לחם שאומר כאן, לחם מסעיד את העולם, החסדים הנמשכים מחג"ת דז"א. ואין לומר, שבו לבדו תלוי סעד העולם, אלא צריכים גם ליין, הארת חכמה, כי לילה בלי יום אינו נמצא, אלא יום, ז"א, ולילה, נוקבא, צריכים להיות מחוברים יחד. וע"כ צריכים ללחם, מז"א, וליין, מנוקבא, ששניהם יחד מסעידים את העולם.
ואינו צריך להפריד אותם, ולהמשיך לחם לבד מז"א בלי הנוקבא. ומי שמפריד אותם, ייפרד מחיים. כמ"ש, למען הודיעך, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, משום שאין צריכים להפריד ביניהם.
635. אבל דוד אומר, ולחם לבב אנוש יסעד. ולחם, ו' נוסף בו, כמו והוי"ה, שתוספות ו' מרבה את הנוקבא, כי כל מקום שכתוב, והוי"ה, פירושו, הוא ובית דינו, הנוקבא. אף כאן, הו' שבמילה, ולחם, מרבה את הנוקבא. וע"כ הכול נמצא ביחד בזיווג.
636. מי שמברך על המזון, לא יברך על שולחן ריק. וצריך הלחם, שפע ז"א, ימין, להימצא על השולחן, הנוקבא, שמאל. וכוס יין, שפע הנוקבא בימין, הרומז על ז"א, כדי לקשר שמאל בימין, שייכללו יחד, והלחם, ימין, יתברך מהם מזיווג עם שמאל, ויתקשר בהם, ויהיה הכול קשר אחד, לברך את השם הקדוש כראוי.
כי לחם, ימין, מז"א, נקשר ביין, משמאל, מנוקבא, ויין, משמאל, יתקשר בימין, ביד ימין הרומז אל ז"א, שבזה נכללה החכמה בחסדים והחסדים בחכמה. ואז הברכות שורות בעולם, והשולחן, הנוקבא, נשלם כראוי.