א' קטנה
[א' זעירא]
612. עוד אמר, כי בקריאה אל משה, א' קטנה היא השכינה, ובכתוב, אדם שֵׁת אֱנוש, אדם עם א' גדולה, רומזת על השלמות של זכר ונוקבא יחד. ושכתוב א' קטנה, רומזת על הנוקבא לבדה, השכינה.
עוד, ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור. ואוהל מועד הוא הנוקבא, הרי שהדיבור היה מנוקבא לבדה, וע"כ כתוב א' קטנה. כי אותיות קטנות רומזות על הנוקבא, ורגילות על ז"א, גדולות על אמא, או על שלמות זכר ונוקבא ביחד, שהוא רק ע"י אמא.
613. עוד, משל למלך שהיה יושב בכיסאו, וכתר מלכות עליו, הוא נקרא מלך עליון. וכשיורד והולך לבית עבדו, מלך קטן נקרא. כך הקב"ה, כל זמן שהוא למעלה על כל, מלך עליון נקרא, כיוון שהוריד בית דירתו למטה, למשכן, הוא מלך אבל אינו עוד עליון כבתחילה. משום זה כתוב א' קטנה.
614. ויקרא, פירושו, שקרא והזמינו להיכלו, מאוהל מועד. אוהל שבו תלויים לִמנות מועד וחג ושבת, כמ"ש, והיו לאותות ולמועדים, בו שורה החשבון לִמנות. והיא הלבנה, הנוקבא, שכל השינויים של חול ומועד וחג ושבת, באים משינויים בשיעור קומה של מוחותיה. הנוקבא נקראת אוהל.
615. וידבר ה' אל משה לאמור. לאמור, פירושו, לגלות מה שהיה סתום בפנים. בכל מקום שכתוב, לאמור, פירושו שניתן רשות לגלות. אבל הגילוי נמסר ללבנה, הנוקבא, ממקום שמשה עומד, מז"א.
616. וידבר ה', למעלה, בינה. אל משה, באמצע, ז"א, שמבינה מושפע אל ז"א. לאמור, האחרונה, הנוקבא, המקבלת מז"א, המקום שיש שם רשות לגלות, עולם הנגלה, ע"ש החכמה שמתגלה בה לבדה ולא בשום ספירה שלמעלה ממנה. וע"כ המילה, לאמור, סובב עליה. פירושו, לגלות מה שהיה סתום בפנים, שמגלה מה שסתום למעלה ממנה, הנבחן לפנימיות כלפי הנוקבא.
וכתוב, ויביאו את המשכן אל משה. אל משה, משום שמשה ראה אותו בהר, שהקב"ה הראה לו למראה העין, כמ"ש, כאשר הֶרְאָה אותך בהר. וכתוב, כמראה אשר הֶראָה ה' את משה. לכן עתה הביאו לו את המשכן, כדי שיראה, אם הוא כמשכן ההוא, שראה.
617. אבל למה, ויביאו את המשכן אל משה, ולמה לא הלך משה אל המשכן? אלא בדומה למלך, שרצה לבנות ארמון למטרוניתא, ציווה אל האומנים, היכל זה במקום פלוני, והיכל זה במקום פלוני, מקום אל המיטה, ומקום למנוחה. כיוון שעשו האומנים אותו, הראו אותו אל המלך. כך, ויביאו את המשכן אל משה, אדון הבית איש האלקים. וע"כ לא הלך משה אל המשכן, אלא הביאו את המשכן אליו.
כיוון שנגמר ההיכל, הזמינה המטרוניתא את המלך אל ההיכל, שהזמינה את בעלה המלך להיות עימה. משום זה, ויקרא אל משה, עם א' קטנה, הנוקבא, קראה אל משה, ז"א בעלה, להיות עימה.
618. ומשום שמשה אדון הבית, ז"א, בעלה דמטרוניתא, כתוב, ומשה ייקח את האוהל, הנוקבא, ונטה לו מחוץ למחנה, מה שאין רשות לאדם אחר לעשות כן.
619. וידבר ה' אליו, מדרגה אחרת עליונה, בינה. כי, ויקרא, הנוקבא. אל משה, ת"ת. וידבר ה', בינה. ואז, כאשר הזדמן משה להיכנס אל הנוקבא, פָּתח הבינה ואמר, אדם כי יקריב מכם קורבן. כי בינה המדַבר. מהו אדם כאן? היה די שיאמר, כי יקריב מכם קורבן, או איש כי יקריב?
אלא כשהתחברו השמש והלבנה, תו"מ, פתח הבינה ואמר להם, אדם. ונקראו אז שניהם אדם, בלשון יחיד, כמ"ש, שמש ירח עמד, ואינו אומר עמדו, בלשון רבים, מפני שהכתוב מדבר בשעה שהם בזיווג.
620. כי יקריב מכם קורבן לה'. כל מי שיעשה עבודה להקריב קורבן תמים, יהיה נמצא זכר ונקבה, שיהיה נשוי אישה. זה משמע שכתוב, מכם, שיהיה נמצא במראה שלכם. כלומר, בינה אמרה לתו"מ, משה, שנקרא אדם, כי יקריב מכם, מי קורבן יהיה מכם, זכר ונקבה, כמותכם. שיקריב להתייחד כאחד למעלה ולמטה. וע"כ אומר תחילה, קורבן לה', להתייחד מלמטה למעלה. ואח"כ אומר, את קורבנכם, להתייחד מלמעלה למטה.
621. מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קורבנכם. מן הבהמה, להראות הייחוד של אדם ובהמה. קורבן לה' הוא אדם, הייחוד מלמטה למעלה. וממנו נמשך למטה, שהוא קורבנכם מן הבהמה. וב' ייחודים אלו מאירים ביחד.
מן הבקר ומן הצאן, אלו המרכבות הטהורות. שאומר, מן הבהמה, יכולים לחשוב שמכל הבהמות, טהורות וטמאות. ע"כ חזר ואמר, מן הבקר ומן הצאן.
622. תקריבו את קורבנכם. הלוא את קורבנו היה צריך לומר? אלא בתחילה צריך להיות קורבן לה', ועתה קורבנכם. קורבן לה', הייחוד שנקרא אדם, שצריכים להעלות הנוקבא לזיווג שמחזה דז"א ולמעלה, הנקרא אדם. קורבנכם מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, להמשיך הארת הזיווג שמחזה ולמעלה, אל התחתונים שמחזה ולמטה, כדי להראות הייחוד מלמטה למעלה, ומלמעלה למטה. מלמטה למעלה קורבן לה', ומלמעלה למטה קורבנכם.
623. בדומה למלך, שיושב בהר גבוה עליון למעלה למעלה, והכיסא נתקן על אותו ההר. והמלך היושב על הכיסא, עליון על כל. אדם המקריב מתנה אל המלך, צריך להעלותה ממדרגה למדרגה, עד שמעלה אותה מלמטה למעלה, אל המקום שהמלך יושב למעלה על כל. ואז יודעים שמעלים מתנה אל המלך, ואותה מתנה היא של המלך. וכאשר יורדת מתנה מלמעלה למטה, יודעים שאותה מתנה של המלך יורדת מלמעלה לאוהבו של המלך למטה.
624. כך בתחילה, אדם עולה במדרגותיו מלמטה למעלה, ואז נקרא, קורבן לה'. מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן, יורד במדרגותיו מלמעלה למטה, ואז נקרא קורבנכם. ובשביל זה כתוב, אכלתי יערי עם דִבשי, שתיתי ייני עם חֲלָבי.
כלומר, אדם וקורבן לה', כי הקב"ה אומר, אכלתי יערי עם דִבשי, שתיתי ייני עם חלבי. אִכלו רֵעים, מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן. ואז, תקריבו את קורבנכם.