מהאוכֵל יצא מאכל
640. מהאוכֵל יצא מאכל ומעַז יצא מתוק. מהאוכל, מצדיק, כמ"ש, צדיק אוכל לשובע נפשו. צדיק, יסוד, אוכל, השפע מכל ספירות דז"א. לשובע נפשו, לתת שובע לאותו מקום שנקרא נפשו של דוד, הנוקבא. מהאוכל יצא מאכל, כי לולא אותו צדיק, לא היה יוצא מזונות לעולם. והעולם, הנוקבא, לא היה יכול להתקיים. ומעז יצא מתוק, יצחק שבירך את יעקב, כמ"ש, מטל השמיים ומשמני הארץ.
641. אע"פ שכל הספירות הן אחד, לולא דין הקשה שבשמאל דז"א, לא היה יוצא דבש, שפע הארת השמאל שבנוקבא, המקובל משמאל דז"א. דבש זה תשבע"פ, הנוקבא, שכתוב עליה, ומתוקים מדבש ונופת צופים. לפי זה, מעַז, זהו תושב"כ, כמ"ש, ה' עוז לעמו ייתן, ז"א. יצא מתוק, זהו תשבע"פ, הנוקבא, שבה הדבש.
642. הקב"ה הוא עם ההולכים אחר התורה. יורשים אותה, הם ובניהם לעולם, כמ"ש, ואני זאת בריתי.
643. זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אוניות ויַרְכָתו על צידון. כמ"ש, חגוֹר חרבךָ על יָרך, גיבור הוֹדך והדָרך. האם זהו הוד והדר לחגור כלי זין ולהתאזר בזה? הלוא מי שעוסק בתורה, ועורך מלחמתה של תורה, ומתאזר בה, זהו שבח?
644. אלא עיקר אות ברית קודש נתן הקב"ה ורשם אותו בבני אדם, כדי שישמרו אותו, ולא יפגמו את הרושם של המלך. ומי שפוגם אותו, עומדת לנגדו חרב נקמת נקם ברית, לנקום נקמת ברית קודש, שנרשם בו, והוא פגם אותו.
645. ומי שרוצה לשמור ברית קודש, יתאזר ויתקן עצמו ויָשֵׂם כנגדו, שהיצה"ר יתקיף אותו, את החרב הזו הנמצאת על ירך, להיפרע ממי שפוגם מקום המכונה ירך. וזהו, חגור חרבך על ירך גיבור. גיבור, שמנצח את יצה"ר, הודך והדרך.
646. חגור חרבך על ירך גיבור. מי שיוצא לדרך יתקן את עצמו בתפילה לאדונו, ויתאזר בצדק, מלכות, חרב עליונה, בתפילות ובבקשות, מטרם שיוצא לדרך, ככתוב, צדק לפניו יהלך וישֵׂם לדרך פעמיו.
647. זבולון יצא תמיד לשבילים, למנעולא, ולאורחות, מפתחא. וערך מלחמות, והתאזר בחרב העליונה, הנוקבא מבחינת הדינים שבהארת השמאל שלה. בתפילות ובבקשות, מטרם שיצא לדרך. ואז ניצח העמים והתגבר עליהם. הרי יהודה נתקן בחרב הזו, לערוך מלחמות ותיקונים, כי הוא מלכות, ולמה זבולון? י"ב שבטים כולם תיקון מלכות, שגם זבולון בחינת מלכות.