שלושה עולמות מחשבה דיבור מעשה

[ג' עלמין מחשבה דבור מעשה]

162. אנשי אמת ניכרים בצורת הפנים, בחוטם, בקווי המצח, בזקן שעל הפנים, בשערות שמעל לעיניים.

163. שלושה שותפים הם: אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה. אדם דבריאה, הנשמה, שאדם חושב בה, ונקראת עולם המחשבה. הרוח, אדם דיצירה, עולם הדיבור. כשהמחשבה מתלבשת בדיבור, הדיבור חושב בה, ומצייר ציורים של קווים וצורות. ואע"פ שחושב בהם, אין כוח לדיבור להוציא אותם מהכוח אל הפועל, עד שהנשמה והרוח מתלבשים בנפש. ובה מוציאים את הכול לפועל. משום שהנפש היא עולם המעשה.

164. ועם הנפש מכה הרוח במצח ועושה קווים, מכה בעיניים ועושה שערות, מכה בעיניים ועושה צבעים, מכה בפנים ועושה צבעים ותיקונים. יורד למטה ומכה בידיים ועושה קווים, מכה בכל האיברים של הגוף ועושה צורות. ואין כוח למחשבה או לרוח, להוציא הכוח אל הפועל בלי הנפש.

165. ועכ"ז, אע"פ שיש שלושה שותפים אלו באדם, אין מחשבה, נשמה, שיהיה לה כוח לחשוב בלי השכינה העליונה, בינה, ששם החכמה. ואין רוח שיהיה לו רשות לצייר בלי ת"ת, הכולל ו"ק. והנפש, אין לה כוח לעשות מעשה בלי מלכות, שהיא מעשה בראשית. עליה כתוב, תוצֵא הארץ נפש חיה. באופן, שהנשמה של האדם מקבלת מבינה, והרוח של האדם מקבל מת"ת, והנפש של האדם מקבלת ממלכות.

166. אבל בריאה היא בשם אלקים, שהוא בינה. כמ"ש, בראשית ברא אלקים. ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. ויברא אלקים את האדם בצלמו.

הוי"ה ביצירה, כמ"ש, יהי אור ויהי אור. אשר, יהי הוא הוי"ה, ואור הוא יצירה, כמ"ש, יוצר אור. ובכל מקום שכתוב, ויהי כן, זה ת"ת, יצירה, הכולל ו"ק. והת"ת הוא, טוב, הכתוב בכל ימי בראשית. והוא צייר יצה"ט, שכתוב בו, ויִיצֶר הוי"ה אלקים. כי ביצירה תמצא הוי"ה.

167. מי מאלו המלאכים הממונים על קבלת התפילה, הרוצה לפעול עשיה, כלומר לעשות לו כמו שהתפלל, אין לו רשות לעשות מעשה ע"י התפילה התלויה בדיבור, אלא בזכות מע"ט שעשה, התלויים במעשה, שבהם יורדת השכינה עליו, שהיא עולם המעשה, מעשה בראשית, שהיא פועַל, כלומר, שמוציאה מהכוח אל הפועל.

168. בינה היא כׂח, שצריכים להוציא לפועל. היא כ"ח (28) אותיות שבפסוק ראשון שבבראשית, והיא כׂח הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה (45). כח מ"ה הן אותיות חכמ"ה, הנקראת מחשבה, המוחין דז"א.

והיא כ"ח אותיות שבג' שמות, הוי"ה אלקינו הוי"ה, עם ג' שמות, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שהן האותיות השניות להוי"ה אלקינו הוי"ה. כי אחרי י' דהוי"ה היא כ' של כוז"ו, ואחרי ה' היא ו', ואחרי ו' היא ז', ואחרי ה' היא ו'. ועד"ז האותיות אלקינו, שאחרי א' של אלקינו ב' של במוכס"ז, ואחרי ל' מ' וכדומה.

הפעולה של כוח זה, של בינה, היא במעשה, שהוא הפועַל, השם אדנ"י, מלכות, וזוהי היציאה מהכוח אל הפועל. והפועל, אדנ"י, אין לו לפעול בלי דיבור, שהוא הוי"ה, ת"ת, הכולל הכול.

169. כאן אין קיצוץ ופירוד במחשבה בדיבור ובמעשה, שהם בינה ות"ת ומלכות. כי הת"ת כולל הכול, כל השלושה, וכך נכלל הכול בבינה, וכך נכלל הכול במלכות.

170. מחשבה היא מִבינה ולמעלה עד א"ס, וממנה למטה עד אין תכלית, כלומר, שמאירה מחשבה בכל המדרגות שממנה ולמעלה וממנה ולמטה. כי אפילו במדרגות שלמעלה ממנה אין בינה, אלא מהתכללות הבינה בהם. וכן למטה.

וכן הדיבור, שבת"ת, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שכל מקום שתמצא ת"ת, הוא מחמת שנכלל שָׁם ת"ת, בין למעלה ובין למטה.

ועד"ז, עשיה, שבמלכות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, שאין לך מדרגה, הן למעלה והן למטה, שלא תמצא בה מחשבה דיבור ומעשה, בינה ות"ת ומלכות.

171. מחשבה ניתנה לאדם, שיהיה האדם חושב בבורא העולמות, לייחד שמו עד א"ס ועד אין תכלית. והוא ברא הכול בבינה. כמ"ש, ורְאו מי ברא אלה. בינה הנקראת מ"י.

172. הדיבור ניתן לאדם, לעסוק בו בתורה, ולדעת ממנה יוצר הכול. ועליו כתוב, יוצר אור. כי הדיבור הוא יצירה, ת"ת, ואין אור אלא תורה. כמ"ש, כי נר מִצווה ותורה אור. וזהו היוצר, שצייר באדם פנים עיניים אוזניים חוטם ופה, לעסוק בהם בתורה ולדעת אותו ממנה.

173. כעין זה, צייר פֶּה לדבר בתורה, צייר עיניים להסתכל באור התורה, צייר בו אוזניים לשמוע בהן דברי תורה. אלו הם ו"ק שת"ת כולל אותם: ב' עיניים, ב' אוזניים, פה, לשון.

174. צייר את החוטם, ובו כתוב, וייפַּח באפָּיו נשמת חיים, שהאדם יהיה חושב בה בייחוד השם, כמ"ש, אנוכי ה' עושה כל. זו השכינה התחתונה, המלכות, שממנה ניתנה באדם הנפש השכלית. כי הנפש היא ממלכות, לדעת עימה בכל מעשי התורה, במצוות התורה, אותו שנקרא, עושה כל, שהיא המלכות, אשר בה עשיה.

175. והם ג' קשרים שניתנו בבן אדם. הנשמה השכלית, לדעת בה את עושה כל העולמות, שאומר ועושה, מדבֵּר ומקיים, והוא בורא ויוצר ועושה, הכול אחד. הוא, א"ס, מבפנים מוציא הכול, מהכוח אל הפועל, והוא משנה מעשיו, ובו אין שינוי.

176. וא"ס הוא המסדר כל הספירות. ויש בספירות גדולה ובינונית וקטנה, כל אחת על סדרה. ובו אין סדר. והוא ברא הכול בבינה. ואין מי שברא אותו. הוא צייר ויצר הכול בת"ת. ולו אין ציור, ואין צייר שיצייר אותו. הוא עשה הכול במלכות, ואין מי שיעשה אותו.

177. משום שא"ס הוא באלו ע"ס, מבפנים, שבהם ברא וצייר ועשה הכול, שָׂם שָׁם ייחודו, שיכירו אותו שם. וכל מי שמפריד איזו ספירה מחברתה, מאלו ע"ס, הנקראות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, כאילו הפריד בו.

178. וא"ס הוא המייחד, י' בה', ו' בה'. ואינם נקראים הוי"ה אלא בו. וכן אדנ"י, וכן אהי"ה, וכן אלקים. ומיד שמסתלק מע"ס, אין לו שֵׁם ידוע.

והוא הקושר כל מרכבות המלאכים, וקושר אותם יחד. והוא סובל העליונים והתחתונים. ואם הוא מסתלק מהם, אין להם קיום, ואין להם ידיעה, ולא חיים. אין מקום שאינו שם, למעלה עד א"ס, ולמטה עד אין תכלית, ולכל צד אין אלוה חוץ ממנו.

179. אבל עכ"ז שהוא בכל מקום, בי"ע שלו לא נתן, לא בכיסא, עולם הבריאה, ולא במלאכים, עולם היצירה, ולא בשמיים ובארץ ובים, עולם עשיה, ולא בשום ברייה בעולם. שלא נתנו בהם בי"ע שלו כדי שיכירו אותו כל הבריות, אלא שנתן אותם בספירות בבינה ובתו"מ, שמהן מתגלה לבריות, כדי שיכירו אותו.

180. ולא עוד, אלא כל הבריות, מהן ע"י בריאה, מהן ע"י יצירה, ומהן ע"י עשיה. והספירות, אע"פ שברא ויצר ועשה בהן הכול, אינן נקראות בהן בי"ע, כמו ג' עולמות בי"ע התחתונים, שבהם רק האור המתלבש בהם הוא אלקיות, אבל הכלים אינם אלקיות. אלא הספירות בדרך אצילות, שהכול אחד בהן, אפילו הכלים הם אלקיות.

משום זה, כחב"ד של שאר הבריות בבי"ע, אינו דומה להם. כמ"ש, ואֶל מי תְדַמְיוּני ואֶשְׁווה יׂאמר קדוש. כעין התורה, שכתוב בה, יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא יִשְׁוו בה. בורא ויוצר ועושה הכול.

181. אע"פ שנודע לבני אדם בע"ס, הוא חכם, ולא בחכמה ידועה. מֵבִין, ולא בבינה ידועה. חסיד, ולא בחסד ידוע. גיבור, ולא בגבורה ידועה. הוא פאר, ת"ת, בכל מקום, ולא במקום ידוע. הוא הוד והדר, נו"ה, בכל מקום, ולא במקום ידוע. הוא צדיק, יסוד, ולא במקום ידוע. הוא מלך, ולא במלכות ידועה.

182. הוא אחד ולא בחשבון. כמו המילה אחד, שעולה בחשבון י"ג, שהן י"ג מידות הרחמים. ואע"פ שאינו חוץ מהכול, הוא נושא העליונים והתחתונים, ונושא כל העולמות, עד שאין סוף ואין תכלית, ואין מי שיישא אותו.

183. כל המחשבות נלאות מלחשוב בו ואין אחת מהן שתדע להשיג אותו. ואפילו ש_מה, שכתוב בו, ויֶחְכם מכל האדם, רצה להשיג אותו במחשבתו, ולא יכול. ומשום זה אמר, אמרתי אֶחְכָּמה והיא רחוקה ממני.

184. מי שהוא מחַייה בהוי"ה, אין מי שיהרוג אותו. ומי שהוא ממית באדנ"י, אין מי שיחייה אותו. ואלו האותיות שבהוי"ה אדנ"י, אין בהן חיים ומוות, חוץ ממנו. ואע"פ שיש בהן מיתה וחיים, הן ממנו. ואין בהן קרבה וייחוד, חוץ ממנו. השם אינו נקרא שלם, אלא בו. ואינו מוציא פעולה לפועל אלא בו.

185. וצדדים אחרים, שמצד הטומאה, כולם ברשותו לעשות בהם כרצונו. כל יושבי הארץ כאפס נחשבו, וכרצונו עושה בצבאות השמיים. ואין מי שמעכב בידו, ויאמר לו, מה אתה עושה. הוא תופס ויודע כל המחשבות, ואין מחשבה יודעת בו.

186. ואינו צריך לרשום מקום, לחשוב שָׁם בו, או לדעת אותו שם. אבל בשביל הבריות, משום שאין מחשבתן יכולה להשיג אותו בכל מקום, כי יש לו עולמות אפילו למעלה מהספירות, שהן כמו השׂערות, שאין להן חשבון. וכדי שיידעו לקרוא אותו במקום ידוע, רשם להן ספירות, שיכירו אותו בהן. ומשום שהן קשורות בעליונים ובתחתונים, ברא בהן כל הבריות, שיכירו אותו בהן.

187. והוא שצייר את הקווים ואת הכרת הפנים. בעמוד האמצעי, ת"ת, החוטם, צייר שני פנים בשתי אותיות י' מהמילה ויִיצֶר. ואת החוטם, העמוד האמצעי, צייר באות ו' מהמילה וייצר. ועולה בהם חשבון הוי"ה, כ"ו (26). כי ו', החוטם, ושתי האותיות י', שני הפנים, הם בגי' כ"ו. צייר אותם בשם הוי"ה, שיכירו ממנו את יוצר העולמות.

188. הוי"ה, ת"ת, קו האמצעי, מאיר בפָנים. שני צבעי הפנים עשה בהם, לבן ואדום, חו"ג, כמ"ש, ויעבור ה' על פניו ויקרא. כי ויעבור אותיות ע"ב רי"ו, ע"ב בגי' חסד (72), ורי"ו בגי' גבורה (216). והם כמ"ש, על פניו. ועליהם כתוב, ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים, פנים דחסד ופנים דגבורה.

השם הוי"ה, ת"ת, הוא הפועל את ב' הגוונים של הפנים, חו"ג. הפה, הוא מלכות. ב' שפתיים, נו"ה. הלשון יסוד, לשון לימודים. כי נו"ה נקראים לימודי ה', והלשון מייחדת אותם. וע"כ נקראת לשון לימודים. עליו כתוב, פה אל פה אדבר בו.