קן ציפור
98. יום אחד חלשה דעתו, פגש בכפר סיכְנין ברימון ונרדם. שמע קול אחד של תַנָא אחד, שהיה עוסק ברינה של תורה, שאמר, כי ייקרֵא קן ציפור לפניך בדרך. קן, זה תשובה, בינה. בדרך, זה רחל, מלכות, כמ"ש, ואורַח צדיקים כאור נוגַה, הולך וָאור עד נכון היום.
ואורח, מלכות. צדיקים, שני בנים, יוסף ובנימין, ב' יסודות של המלכות. מלכות, הלבנה, הולכת כל הלילה ומאירה להם. עד נכון היום, יעקב, ז"א, יום.
99. כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים. בכל עץ. כל, צדיק חי העולמים, יסוד דז"א. עץ, השכינה, כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. או על הארץ, הארץ התחתונה. אפרוחים, י"ב שבטים שבמלכות. ביצים, ישראל שלמטה, כמלבוש לגוף, לי"ב שבטים שלמעלה.
והאֵם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תיקח האם על הבנים, שַׁלֵחַ תְשַׁלַח את האם. כמ"ש, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם, שהשכינה תישלח לגלות.
100. ואת הבנים תיקח לָך. לא יתקיים הכתוב הזה. מי שמרחם על קן ציפור, עוזב את האם עם הבנים, והולך לו, ואינו משלח את האם מעל הבנים. כשהאם מגורשת מהקן, אומרת, אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בניי לבין האומות. ועל זה ירחם הקב"ה, כי אינו נמצא רחמן אלא בכך.
101. ועל זה צועקת השכינה על בניה. כי כתוב, שלח תשלח, שני שילוחים, שהם בית ראשון ובית שני. שלח תשלח, אפילו מאה פעמים, שאִם חזרה האם על גוזליה, מתוך אהבת הבנים, שלח, אפילו הרבה פעמים, עד שהולך לו ומחריב את הקן שלה, וייקח את הבנים הנסתרים בקן, להטיל אותם על הגג, שיהיו גלויים לכל המזיקים.
הנה הרחמן אינו נמצא אלא בכך. שירחם עליהם. והַאֲרַכְתָ ימים, שיאריך אפו מששת ימים חג"ת נה"י, הנקראים ארך אפיים, כמ"ש, ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים.
102. כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בג' קשרים, חכמה תבונה דעת, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ, כונֵן שמיים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו.
103. כל הקשרים הם באדם. וקשר התבונה, שנמשך מהם, התפשט בשאר הבריות. כי בכולן יש תבונה, כל אחת לפי דרכה.
104. העוף שפורח מעל גוזליו, שנשלח מעל בניו, מצפצף והולך, ואינו יודע לאיזה מקום הוא הולך, הוא נודר לאבד את עצמו. הקב"ה, שכתוב בו, ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו על יתוש קטן שבעולם, שרחמיו על הכול, אותו הממונה שלמעלה, שעל העוף, מתעורר להקב"ה, שירחם על העוף.
105. והקב"ה מתעורר על בניו. אז יוצא קול לפניו ואומר, כציפור נודדת מן קינהּ, כן איש נודד ממקומו. אז הוא מתעורר ברחמים על כל אלו ההולכים נע ונד, ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכוח. והרחמים מתעוררים על כל העולמות, ומרחם עליהם, וסולח עוונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.
106. ע"כ אמר הקב"ה, הַשְׁרה את הציפור בחוץ, והיא תעורר רחמים על כל העולם. מי שגרם לרחם על העולם, ולעורר רחמים עליהם, הוא אותו האדם ששלח את הציפור לצערה בשני אופנים, שאיבדה בניה, ואין לה מקום לנוח בו. כך התעורר הקב"ה והתמלא רחמים על כל בעלי צער, ועל כל הנודדים ממקומם. ומשום זה שכרו של האדם הזה, כתוב בו, למען ייטב לָך והארכת ימים.
108. חזר הקול כמקודם ואמר, מה רבו מעשיך ה', כולם בחכמה עשית. כל העולם אינו בא אלא בחכמה, והאדם התמלא מכל החכמה. ולבריות אחרות מתווספת החכמה שנשארה מהאדם.
109. ואע"פ שכל הבריות הן כך, שנמשכת להן חכמה מהאדם, אין ברייה שתהיה קלה ביותר לרדוף ולהשתוות למעשי האדם, כמו העוף. אדם בונה בניין למִשכנו, גם העוף בונה בניין למשכנו. האדם מביא מזון לבניו, והעוף מביא מזון לבניו. האדם מרפא מחלות בעשב, והעוף מרפא מחלות בעשב. אדם אומן עושה אוניות בים, והעוף לוקח גוזליו ומתקן אותם על חוף הים.
110. האדם משבח ומרומם למלך העליון, והעוף מצפצף ומשבח את אדונו, שהוא אל עליון. ומשום זה כתוב, למען ייטב לך. לא כתוב, אטיב לך, אלא ייטב לך. כי סובב על שילוח הציפור ששולח, שמעורר רחמים על המקום להטיב לך.