תפילותיהם של הצדיקים

[צלותהון דצדיקייא]

43. באנו אל אחיך, אל עשיו. האם איננו יודעים שהוא עשיו, האם היו אחים אחרים ליעקב? אלא, באנו אל עשיו, פירושו, שלא חזר בתשובה, ולא הולך בדרך מתוקנת, אלא עשיו הרשע כמקודם לכן. וכתוב, וגם הולך לקראתך. האם הולך לבדו? לא, אלא כמ"ש, ארבע מאות איש עימו.

44. ולמה אמרו לו כל זאת? משום שהקב"ה רוצה תמיד בתפילת הצדיקים, ומתעטר בתפילתם. שאותו המלאך סנדלפון, הממונה על תפילת ישראל, לוקח כל התפילות ועושה מהן עטרה לחי העולמים. ומכ"ש תפילותיהם של הצדיקים, שהקב"ה רוצה בהן, ונעשות עטרה, שיתעטר הקב"ה באלו התפילות. הלוא מחנות המלאכים הקדושים היו באים עימו, ולמה התיירא? אלא, הצדיקים אינם סומכים על זכותם, אלא על תפילות ובקשות אל ריבונם.

45. תפילה של רבים עולה לפני הקב"ה, והקב"ה מתעטר באותה התפילה. משום שהיא עולה בכמה אופנים, כי אחד שואל חסדים, והשני גבורות, והשלישי רחמים. ונכללת מכמה צדדים, מצד ימין משמאל ומאמצע. כי חסדים נמשכים מצד ימין, וגבורות מצד שמאל, ורחמים מהצד האמצעי. ומשום שנכללת מכמה אופנים וצדדים, נעשית עטרה ומונחת על ראש צדיק חי העולמים, יסוד, המשפיע כל הישועות אל הנוקבא, וממנה לכל הציבור.

אבל תפילת יחיד אינה כלולה מכל הצדדים, והיא אינה אלא באופן אחד, או שמבקש חסדים, או גבורות, או רחמים. וע"כ תפילת יחיד אינה מתוקנת להתקבל כמו תפילת הרבים. כי אינה נכללת בכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים.

יעקב היה כלול מכל ג' הקווים, בהיותו מרכבה לקו האמצעי, הכולל שניהם. ולפיכך חשק הקב"ה בתפילתו, בהיותה בכל השלמות מכל ג' הקווים, כמו תפילת הרבים. וע"כ כתוב, ויִירא יעקב מאוד וייצר לו, כי הקב"ה סיבב לו את זה, כדי שיתפלל, מטעם שחשק בתפילתו.

46. אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה ליבו ייפול ברעה. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם, ונתן להם תורת אמת, כדי לזכות בה לחיי עולם. כי כל מי שעוסק בתורה, הקב"ה מושך עליו חיים עליונים, ומביא אותו לחיי העוה"ב, כמ"ש, כי הוא חייךָ ואורך ימיך. וכתוב, ובדבר הזה תאריכו ימים, כי היא חיים בעוה"ז, חיים בעוה"ב.

47. כל מי שעוסק בתורה לשמה, אין מיתתו ע"י יצה"ר, מלאך המוות, משום שנאחז בעה"ח ולא הרפה ממנו. ומשום זה, צדיקים, העוסקים בתורה, אין גופם טמא לאחר מיתתם, כי אין רוח הטומאה שורה עליהם.

48. יעקב, שהיה עה"ח, למה פחד מפני עשיו, הרי הס"א אינו יכול לשלוט עליו? ועוד שהקב"ה אמר לו, והנה אנוכי עימך, ולמה היה מתיירא? וכתוב, ויפגעו בו מלאכי אלקים. אם מחנות המלאכים הקדושים היו עימו, למה פחד?

49. אלא הכול אמת, שלא היה צריך לפחד, אלא יעקב לא רצה לסמוך על הנס של הקב"ה, שחשב, שאינו ראוי שהקב"ה יעשה לו נס, משום שלא עבד את אביו ואימו כראוי, שלא עסק בתורה ב-22 השנים שהיה עם לבן ולקח שתי אחיות. ואע"פ שהכול התיישב, שיעקב לא חטא כלל בזה. עכ"ז, צריך האדם לפחד תמיד, ולבקש בתפילה לפני הקב"ה, כמ"ש, אשרי אדם מפחד תמיד.

50. תפילת האבות קיימה את העולם, וכל באי העולם מתקיימים עליהם וסומכים על זכותם. לעולם ולעולמי עולמים לא נשכחת זכות אבות, משום שזכות אבות היא קיום של מעלה ושל מטה. וקיום של יעקב שלם יותר מכולם. ומשום זה, כשבאה עת צרה לבניו של יעקב, הקב"ה רואה את צורתו של יעקב לפניו ומרחם על העולם, כמ"ש, וזכרתי את בריתי יעקוב. שכתוב יעקוב עם ו', משום שהו' היא צורתו של יעקב, כי יעקב מרכבה לז"א, שהוא הו' של השם הוי"ה.

51. כל מי שראה את יעקב, הוא כמי שהסתכל במראה המאירה, ז"א, שיופיו של יעקב כיופיו של אדה"ר. כל מי שהסתכל בחלומו וראה את יעקב עטוף בלבושיו, חיים התווספו לו.

52. דוד המלך מטרם שבא לעולם, לא היו לו חיים כלל, מלבד שאדה"ר נתן לו משלו שבעים שנים. וכך היו חייו של דוד המלך שבעים שנים. וחייו של אדה"ר, היו אלף שנים חסר שבעים. ונמצאים אדה"ר ודוד באלף השנים הראשונות של בריאת העולם.

53. חיים שָׁאל ממך, נתת לו אורך ימים, עולם ועד. חיים שאל ממך, זהו דוד המלך. כי כשברא הקב"ה את גן העדן, והטיל בו הנשמה של דוד המלך, הסתכל בה וראה, שאין לה חיים משלה כלום, וכך עמדה לפניו כל היום. כיוון שברא את אדה"ר, אמר, זהו ודאי חייו של דוד, ומאדה"ר היו אלו שבעים שנים שדוד המלך חי בעולם.

54. האבות הניחו לו מחייהם, כל אחד ואחד. אברהם הניח לו מחייו, וכן יעקב ויוסף. יצחק לא הניח לו כלום, משום שדוד המלך בא מצידו. כי דוד המלך הוא הנוקבא מצד שמאל, שאז היא חושך ולא אור. וע"כ לא היו לו חיים, כי אין חיים אלא מצד ימין, ז"א, הנקרא עה"ח.

וגם יצחק היה מצד שמאל, אלא שנכלל באברהם, כמ"ש, אברהם הוליד את יצחק. וכן בכוח העקידה, וע"כ היו לו חיים. וכל זה רק לעצמו, אבל לא היה יכול לתת חיים לדוד, מטעם שעיקרו מקו שמאל היה, ולא היו לו חיים מצד עצמו, אלא מכוח התכללות. ונאמר, משום שדוד המלך בא מצידו, כלומר שגם יצחק מקו שמאל כמו דוד, וע"כ לא היה יכול לתת לו חיים משלו.

55. אברהם הניח לו חמש שנים, כי היה לו לחיות 180 שנה, כמו יצחק. והוא חי רק 175 שנים. וחמש שנים חסרות.

יעקב היה לו לחיות בעולם כימי אברהם 175 שנים. ולא חי אלא 147 שנים, חסרות לו 28 שנים. נמצא שאברהם ויעקב הניחו לו מחייהם 33 שנים.

יוסף חי 110 שנים, היה לו לחיות 147 שנה, כימי יעקב. חסרות 37 שנים, ועם 33 של אברהם ויעקב, הם שבעים שנה, שהניחו לדוד המלך להתקיים בהם. ודוד חי בכל אלו השנים, שהניחו לו האבות.

56. ולמה יצחק לא הניח לו כלום מחייו, כמו אברהם, יעקב ויוסף? משום שיצחק היה חושך, מקו שמאל מטרם התכללותו עם הימין. ודוד מצד החושך בא, מצד שמאל.

מי שבחושך, אין לו אור כלל, אין לו חיים. ע"כ לא היו חיים לדוד כלל. אבל אברהם, יעקב ויוסף, היה להם אור, כי מצד ימין הם האירו לדוד המלך. ומהם הוא צריך להאיר, ושיהיה לו חיים. כלומר, שמוכרח להתכלל בימין, כי מצד החושך, משמאל, אין שם חיים כלל. וע"כ לא בא יצחק בחשבון.

57. למה יוסף הניח לו חיים יותר מכולם, כלומר, 37 שנים, והם רק 33 שנים? אלא יוסף לבדו שקול ככולם, משום שנקרא צדיק, יסוד, הכולל את כל הספירות. וזהו שמאיר ללבנה, לנוקבא, יותר מכולם, ומשום זה, הוא הניח לדוד המלך חיים יותר מכולם.

כמ"ש, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים להאיר על הארץ. הרקיע הוא בחינת יסוד צדיק, יוסף. והארץ היא הנוקבא, דוד המלך. הרי שמאיר לנוקבא יסוד, יוסף, וע"כ נתן לו חיים יותר מכולם.

58. תפילתו של יעקב הגנה עליו מפני עשיו, ולא זכותו, משום שרצה להניח את זכותו לבניו אחריו, ולא להוציא אותה לצורך עצמו, עתה מפני עשיו. וע"כ התפלל תפילתו אל הקב"ה, ולא סמך עצמו על זכותו, שיינצל בשבילה.

59. וַיַחַץ את העם אשר איתו, ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. למה חצה אותם לשני מחנות? כמ"ש, אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והיכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה. האם לא יכול להיות שעשיו יכה את שני המחנות?

60. השכינה לא סרה מאוהל לאה ומאוהל רחל. אמר יעקב, יודע אני, שיש להם שמירה מהקב"ה. וע"כ, וישֶׂם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, שאם יכה עשיו, יכה את אלו. אבל בעד בני הגבירות איני מפחד, משום שהשכינה עימהם. ולפי זה יהיה הפירוש של ראשונה, ראשון לסכנה. וע"כ כתוב, והיה המחנה הנשאר לפליטה, משום שהשכינה עימהם. כיוון שעשה זאת, ערך תפילתו על השפחות ועל ילדיהן.

61. תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שׂיחו. את זה אמר דוד המלך, כאשר הסתכל וראה בהליכות העני. והסתכל בו, בשעה שהיה הולך ובורח מפני חָמִיו, שאול המלך. זוהי תפילה, שהעני מתפלל לפני הקב"ה, המקדימה להתקבל לפני כל תפילות העולם.

62. כתוב, תפילה לעני. וכתוב, תפילה למשה איש האלקים. תפילה לעני היא תפילה של יד, הנוקבא, שנקראת עני, משום שאין לה מעצמה כלום והכול צריכה לקבל מז"א. התפילה למשה היא תפילה של ראש, ז"א. ואין להפריד בין תפילה לעני ובין תפילה למשה, בין הנוקבא לז"א. כי צריכים להיות תמיד בזיווג. ושניהם שקולים כאחד.

63. וע"כ תפילת העני מקדימה להתקבל לפני הקב"ה מכל תפילות העולם. תפילה לעני הדבוק בעוניו, כמי שאין לו מעצמו מאומה.

64. תפילה, רומז על משה, ז"א. לעני, על דוד, הנוקבא. כי יעטוף, בשעה שמתכסה הלבנה, הנוקבא, נעלם ממנה השמש, ז"א. ולפני ה', ז"א, ישפוך שׂיחו, כדי להתחבר עם השמש.

65. תפילת כל אדם היא תפילה. אבל תפילת העני, היא תפילה העומדת לפני הקב"ה, שהיא שוברת שערים ופתחים, ונכנסת להתקבל לפניו. כמ"ש, ולפני ה' שיחו, כמי שמתרעם על דיניו של הקב"ה.

66. תפילת הצדיקים היא שמחה לכנ"י, הנוקבא, להתעטר עם התפילה לפני הקב"ה. ומשום זה היא אהובה יותר על הקב"ה מתפילת העני. ומשום זה הקב"ה משתוקק לתפילת הצדיקים, בשעה שצריכים להתפלל, משום שיודעים איך לרצות את ריבונם.

67. כתוב בתפילתו של יעקב, אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק, ה' האומר אליי שוב לארצך ולמולדתך, ואֵיטיבה עימָךְ. העטיר, וקָשר קשר בהתקשרות אחת כראוי. שאמר אלקי אבי אברהם, לימין, ואלקי אבי יצחק, לשמאל. האומר אליי, לו עצמו, שהוא קו אמצעי המכריע. שבקו האמצעי, תלוי הדבר, לעטר את מקומו ביניהם, בין אברהם ויצחק, ימין ושמאל. וע"כ אמר לו, שוב לארצך ולמולדתך, ואיטיבה עימך.

68. קטונתי מכל החסדים. אמר יעקב, אתה הבטחת להטיב עימי, ואני יודע שכל מעשיך הם על תנאי, אם יעשו רצונך. ואין בי שום זכות, כי קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, וע"כ אינך צריך לקיים לי הבטחתך.

וכל מה שעשית לי עד היום, לא היה משום זכויותיי, אלא בגלל טובך, שעשית לי. וכל אותו החסד והאמת היה בגלל טובך. כי כאשר עברתי את הירדן בתחילה, בעת שהייתי בורח מפני עשיו, יחידי עברתי את הנהר ההוא, ואתה עשית עימי חסד ואמת. והרי עתה אני עובר את הנהר עם שני מחנות.

69. עד כאן אמר סדר שִׁבחו של ריבונו, מכאן והלאה ביקש מה שצריך לו, להורות לכל בני העולם, שאדם צריך לסדר שבחו של ריבונו בתחילה, ואח"כ יתפלל תפילתו.

70. לאחר שסידר השבח התפלל תפילתו, כמ"ש, הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו. נמצא, שמי שמתפלל תפילתו צריך לפרש דבריו כראוי. שאמר, הצילני נא, שלכאורה היה בזה די, כי אינו צריך יותר מהצלה. עכ"ז אמר יעקב להקב"ה, הרי כבר הצלת אותי מלבן, לכן פירש, מיד אחי. והרי גם קרובים אחרים נקראים אחים, לכן פירש, מיד עשיו. וצריכים לפרש הדבר כראוי. ועוד, אני צריך להצלה, כי ירא אנוכי אותו פן יבוא והיכני. וכל זה כדי להסביר הדבר למעלה.

71. ואתה אמרת, היטב אֵיטיב עימָךְ, ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב. מהו, ואתה? הנוקבא. כמ"ש, ואתה מחייה את כולם.

72. דוד המלך אמר, יהיו לרצון אִמרֵי פי והֶגיון ליבי לפניך. אמרי פי, דברים מפורשים. והֶגיון ליבי, דברים סתומים, שאין אדם יכול לפרש אותם בפיו. היגיון שהוא בלב, שאינו יכול לפרש אותו.

73. וע"כ צריך להיות דבר שמפורש בפה, אִמְרֵי פי. ודבר שהוא תלוי בלב ואינו מפורש בפה, הגיון ליבי, כי הכול סוד. אחד הוא כנגד המדרגה התחתונה, הנוקבא, ואחד כנגד המדרגה העליונה, בינה. דבר המפורש בפה כנגד המדרגה התחתונה, הצריכה להתפרש, שהוא העולם המגולה. הדבר ההוא התלוי בלב, הוא כנגד מדרגה יותר פנימית, בינה, העולם המכוסה. והכול כאחד, ששניהם צריכים. וע"כ אמר, יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך.

74. ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב. יש מוחין דמספר, המפורש בפה, הארת החכמה המתגלה ע"י הנוקבא, הנקראת פה. ויש מוחין בלי מספר, חסדים מכוסים, ונמשכים מבינה, ונקראים הגיון ליבי.

בתחילה אמר יעקב, ואתה אמרת, היטב איטיב עימך, מוחין דמספר. וע"כ הקדים השם, ואתה, העולם המגולה. ואח"כ אמר, אשר לא ייספר, המוחין בלי מספר, הנמשכים מהעולם המכוסה, חסדים מכוסים. ושניהם צריכים.

אשריהם הצדיקים שיודעים לסדר שבחיו של ריבונם כראוי, ואח"כ להתפלל תפילתם. ומשום זה כתוב, ויאמר לי, עַבדי אתה ישראל אשר בךָ אתפָּאָר.