עם לבן גרתי

21. כה תאמרון לאדוני לעשיו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי. מיד פתח יעקב, להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשיו לא יסתכל בברכות שבירך אותו אביו. כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים.

22. מה ראה יעקב, ששלח אל עשיו, ואמר, עם לבן גרתי? האם פעל דבר זה בשליחותו של עשיו? אלא לבן הארמי, קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שיינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בְּעוֹר, ובעור היה אביו של בלעם, כמ"ש, בלעם בן בעור הקוסם.

ולבן היה חכם בכשפים ובקסמים יותר מהם, ועכ"ז, לא יכול ליעקב. ורצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמ"ש, ארמי אובד אבי. וע"כ שלח לו ואמר, עם לבן גרתי, להודיע לו את כוחו.

23. כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים. ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו, לא ניצל ממנו. וכל מה שידע בלעם, מלבן היה. ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך. וכש"כ לבן, וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מילה ראשונה ששלח יעקב לעשיו, אמר, עם לבן גרתי, ולא זמן מועט, אלא עשרים שנה התאחרתי עימו.

24. ועוד אמר לו, ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה. שור וחמור, אלו הם שני גזרי דינים, מזיקים, שבשעה ששניהם מתחברים יחד, אינם מתחברים אלא להרע לעולם. כלומר, שאין דרכם להזיק, זולת כשהם מתחברים. ומשום זה כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. כי גורם במעשיו, שאלו שני המזיקים, שור וחמור, יתחברו יחד, ויזיקו לעולם.

25. צאן ועבד ושפחה, אלו הם הכתרים התחתונים של הקליפות, שהרג הקב"ה במצרים, הנקראים בכור בהמה, בכור השבי, בכור השפחה. כמ"ש, צאן ועבד ושפחה. מיד היה מתיירא עשיו, ויצא לקראתו, והיה מתיירא מיעקב, כמו שיעקב היה מתיירא מעשיו.

26. בדומה לאדם שהיה הולך בדרך, ובעוד שהיה הולך, שמע על שודד אחד שהיה אורב בדרך. פגע בו אדם אחר, אמר לו, משֶׁל מי אתה? אמר לו, מגדוד צבא פלוני אני. אמר לו, נְטֵה ממני, כי כל המתקרב אליי, נחש אחד אני מביא והורג אותו. הלך אותו האדם לשר הגדוד, ואמר לו, אדם אחד בא, וכל מי שמתקרב אליו, מביא עליו נחש אחד, שנושך אותו ומת.

27. שמע שר הגדוד, ופחד. אמר, מוטב ללכת לקראתו ולהתרצות עימו. כשראה האדם ההוא את השר, פחד. אמר, אוי לי, השר יהרוג אותי עתה, התחיל להשתחוות ולכרוע לפניו. אמר השר, אם בידו היה נחש שיכול להרוג, לא היה משתחווה לפניי כל כך. התחיל השר להתגאות. אמר, כיוון שהוא כרע לפניי כל כך, לא אהרוג אותו.

28. כך אמר יעקב, עם לבן גרתי, ועשרים שנה התמהמהתי עימו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשיו, אמר אוי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרוג אותי יעקב בפיו. כי חשב, מכיוון שניצח את לבן, זקֵנו של בלעם, כוחו ודאי גדול ככוחו של בלעם, שכתוב עליו, אשר תברך מבורך ואשר תָאוֹר יוּאָר, ויכול להרוג בפיו. התחיל לצאת לקראתו להתרצות עימו.

29. וכשראה אותו יעקב, כתוב, ויִירא יעקב מאוד, ויֵיצֶר לו, וכשקרב אליו, התחיל יעקב לכרוע ולהשתחוות לפניו. כמ"ש, וישתַחוּ ארצה שבע פעמים. אמר עשיו, אם היה לו כל כך הרבה כוח, לא היה משתחווה לפניי, התחיל להתגאות.

30. כתוב בבלעם, ויבוא אלקים אל בלעם לילה. בלבן כתוב, ויבוא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה. הרי שלבן היה גדול כמו בלעם. כתוב, ויאמר לו הישמר לך פן תדבר עם יעקב. לבן לא רדף אחר יעקב בכוח אנשים לעשות עימו מלחמה, כי כוחם של יעקב ובניו היה גדול מהם. אלא רדף אחריו להרוג אותו בפיו ולכלות הכול, כמ"ש, ארמי אובד אבי. ומשום זה כתוב, פן תדבר, ולא כתוב, פן תעשה.

31. וזוהי העדות שציווה הקב"ה להעיד. שכתוב, וענית ואמרת לפני ה' אלקיך, ארמי אובד אבי. וענית, פירושו, כמ"ש, לא תענה ברעך עֵד שקר. וכן ענה באחיו.

32. כתוב בבלעם, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, כי כך היא דרכו. כי היה מְנחש. וכן בלבן כתוב, ניחשתי, שהסתכל בכשפיו ובקסמיו, כדי לדעת את עסקיו של יעקב, וכשרצה לאבד את יעקב בנחשים ובכשפים, הקב"ה לא עזב את יעקב, כי אמר לו, פן תדבר.

33. כמו שאמר בלעם בן בנו של לבן, כי לא נחש ביעקב. כלומר, מי יכול להם, כי זְקֵני רצה לאבד את אביהם בנחשים ובקסמים שלו ולא עלה בידו, שהקב"ה לא הרשה לו לקלל. וזהו כמ"ש, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.

34. ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים, עשה לבן כנגד יעקב, ולא יכול לו. כי כולם עשה לבן לנגדו. ולא עלה בידו להרע לו, כמ"ש, וַתַחֲלֵף את משכורתי עשרת מונים ולא נְתָנוֹ אלקים להרע עימדי. וכתוב, לשעירים אשר הם זונים אחריהם. מונים, הם מינים, ועשרה מינים הם של הכשפים והקסמים בכתרים התחתונים דקליפות, וכולם עשה לבן לנגדו.

35. עשרה מינים הם, כמ"ש: קוסם, קסמים, מעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חָבר, ושואל אוב, ויידעוני, ודורש אל המתים. הרי עשרה. ונראה שהמילה, קסמים, הזוהר מחשיב לשני מינים, להיותה בלשון רבים.

36. נחש וקסם שני מינים הם, ובמדרגה אחת עולים. וכשבא בלעם כנגד ישראל, עשה בקסם, כמ"ש, וקסמים בידם. וכנגד יעקב בא לבן בנחש, ולא עלה בידיהם. כמ"ש, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.

37. אמר בלעם לבלק, מי יוכל להם, כי כל הקסמים והכשפים שבכתרים שלנו, מהארת המלכות של מעלה מתעטרים, והוא, ז"א, התקשר בהם, בישראל, כמ"ש, ה' אלקיו עימו ותרועת מלך בו. וע"כ לא נוכל להם בכשפים שלנו.

38. בלעם לא היה יודע משהו בקדושה שלמעלה. כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו, אלא הבנים הקדושים שלו לבדם, ישראל.

39. ואותם שהם טמאים, טומאה נועדה להם להיטמא. עליהם כתוב, טמא הוא בדד יישב מחוץ למחנה מושבו, מחוץ לקדושה. והטמא קורא אל הטמא, כמ"ש, וטמא טמא יִקְרא. שמי שהוא טמא קורא לטמא, כל דבר הולך אל מינו.

40. האם נאה ליעקב, קדוש, שיאמר, שנטמא בלבן ובכשפיו? האם אפשר שלשבח ייחשב לו זה שאמר, עם לבן גרתי? כתוב, אנוכי עשיו בכוֹרך, והאם נאה הוא לצדיק כיעקב, שיחליף שמו בשם של טמא? אלא, באנוכי טעם מפסיק, כי תחת אנוכי כתוב, פַּשְׁטָא, ותחת עשיו בכוֹרך כתוב זָקֵף קטון, שניגונם מפריד את המילה אנוכי, מעשיו בכורך. ופירושו, שאמר, אנוכי, מי שאני, אבל עשיו הוא בכורך.

41. ויהי לי שור וחמור. כלומר, אל תשים ליבך ורצונך לברכה ההיא שבירך אותי אבי, לחשוב שהתקיימה בי. הוא בירך אותי, כמ"ש, הֱוֵה גְביר לאחֶיךָ וישתחוו לך בני אימך. משום זה אומר לך, עבדך יעקב, לאדונִי לעשיו.

הוא בירך אותי, ברוב דגן ותירוש, הרי לא התקיים בי, כי לא אצרתי אותם. אלא, כמ"ש, ויהי לי שור וחמור צאן ועבד, רועה צאן בשדה. הוא בירך אותי, מטל השמיים ומשמני הארץ. הרי לא התקיים בי, רק עם לבן גרתי, כגֵר, שלא היה לי שום בית. כש"כ, משמני הארץ, שלא התקיימה בי, שלא הייתה לי שום ארץ, רק עם לבן גרתי. וכל זה נאמר, כדי שלא יסתכל ביעקב לקנא בו על הברכות, ולא יקטרג עליו.

שע"כ אמר לו, עם לבן גרתי, ולא מטעם שהשתבח בזה לפני עשיו. ואדרבה, שהזכיר אותו לגנאי, כדי להוכיח לו שהיה גר, בלי ארץ ובלי בית. ומה שמביא ראָיה מהכתוב, אנוכי עשיו בכורך, הוא להוכיח לו, כי הכול הולך אחר הכוונה, ואינו נחשב לו לעבירה, שקרא עצמו בשם של טמא. אף כאן, לא התכוון אלא לביזיון. ואינו נחשב לו לעבירה, מה שנראה מהדברים, שהיה מתפאר מחיבורו עם איש טמא.

42. כתוב ביעקב, איש תם יושב אוהלים. ונקרא איש תם, משום שהוא יושב בשני משכנות עליונים, בינה ומלכות, אוהל רחל ואוהל לאה. והוא משלים לצד זה ולצד זה, שמכריע בין הקווים ימין ושמאל ומשלים אותם.

וכשאמר, עם לבן גרתי, הוא לא אמר שנטמא בכשפיו של לבן. אלא, עם לבן גרתי, להראות שליבו שלם, בהודאה על החסד והאמת שעשה לו הקב"ה. שכל העולם היו יודעים מעשיו של לבן, ואין מי שיכול להינצל מקטרוגו, שרצה לאבד אותי, והקב"ה הציל אותי מידו. ולכוונה זו אמר, עם לבן גרתי.

הכול היה כדי שלא יקנא בו עשיו על הברכות, שלא יחשוב שהתקיימו בו, ולא יהיה נוטר לו שנאה. ועל זה כתוב, כי ישרים דרכי ה'. וכתוב, תמים תהיה עם ה' אלקיך.