וייוותר יעקב לבדו
75. כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה בכל יום ויום המלאכה הראויה לו. ביום רביעי עשה את המאורות, ואז נבראה הלבנה חסרה, שהיא אור שמיעט את עצמו. ומשום שהיא מאׂרׂת חסר ו', ניתן מקום לשליטה לכל הרוחות, והשדים, ולרוחות הסערה, והמזיקים, ולכל רוחות הטומאה.
76. כולם עולים ומשוטטים בעולם להסית בני אדם. והתמנו במקומות שנחרבו מיישוב, ובשדות קשים, שאינם ראויים לזריעה, ובמדבריות חרבים. וכולם מצד רוח הטומאה. כי רוח הטומאה הבא מנחש עקלתון, לילית, הוא רוח הטומאה ממש, והוא התמנה בעולם, להסית אנשים אליו. וע"כ היצה"ר שולט בעולם.
77. והוא התמנה אצל בני אדם ונמצא עימהם. ובעורמה ובעלילות הוא בא אליהם, להסית אותם מדרכי הקב"ה. כמו שהסית את אדה"ר וגרם מוות לכל העולם, כך הוא מסית בני אדם וגורם להם להיטמא.
78. ומי שבא להיטמא, מושך עליו את רוח הטומאה ההוא, ומתדבק עימו. וכמה הם, רוחות הטומאה, הנועדים לטמא אותו, ומטמאים אותו והוא נטמא. ומטמאים אותו בעוה"ז ובעולם ההוא.
79. ובשעה שאדם בא להיטהר, אותו רוח הטומאה נכנע מפניו, ואינו יכול לשלוט עליו. ואז כתוב, לא תאונֶה אליך רעה, זוהי לילית. וכתוב, ונֶגַע לא יקרב באוהלֶך, אלו הם שאר מזיקים.
80. לא ייצא אדם יחידי בלילה, וכש"כ בזמן שהלבנה נבראה, והיא חסרה, שאינה מאירה במילואה. כי אז רוח הטומאה שולט, וזהו רוח רעה, הנחש הרע. ונגע, זהו מי שרוכב על הנחש, ס"מ. רעה ונגע הם כאחד.
81. נִגְעֵי בני אדם, שנולדו מאדם. כי אלו השָׁנים, שלא קרב אדם אל אשתו, רוחות הטומאה היו באות והתחממו ממנו והולידו ממנו, ואלו נקראים נגעי בני אדם. נגעים הם שדים שנולדו מאדם, ונגע הוא ס"מ הרוכב על הנחש, כי שתי בחינות הם.
82. כשהאדם בחלומו, ואינו שולט בגופו, והגוף נדם, רוח הטומאה בא ושורה עליו. ויש לפעמים, שרוחות נקבות טמאות באות וקרבות אליו, ומושכות אותו עימהן, ומתחממות ממנו, ומולידות רוחות ומזיקים, ולפעמים נראים כבני אדם, אלא שאין להם שערות בראש.
83. ומכל וכל יש לו לאדם להישמר מפניהם, כדי ללכת בדרכי התורה, ולא ייטמא עימהם. כי אין לך מי שישן בלילה על מיטתו, שלא יטעם טעם מיתה, ונשמתו יוצאת ממנו. וכיוון שנשאר הגוף בלי הנשמה הקדושה, רוח הטומאה נועד ושורה עליו, והוא נטמא. ואין לו לאדם להעביר ידיו על עיניו בבוקר, משום שרוח הטומאה שורה עליו.
84. יעקב, אע"פ שהיה אהוב לפני הקב"ה, מ"מ, כיוון שנשאר לבדו, רוח אחר היה נועד להתחבר עימו.
85. כתוב באותו רשע בלעם, וילך שֶפי. מהו שפי? יחידי, כמ"ש, שפיפון עלי אורַח. כאותו הנחש ההולך יחידי, ואורב על הדרכים והשבילים, כן בלעם היה הולך יחידי, כדי להמשיך על עצמו רוח הטומאה, שכל מי שהולך יחידי בזמנים ידועים, אפילו במקומות ידועים בעיר, הוא מושך על עצמו את רוח הטומאה.
86. משום זה לא ילך אדם יחידי בדרך, ובעיר. אלא במקום שבני אדם הולכים ושבים ונמצאים שם. וע"כ לא ילך אדם יחידי בלילה. משום שלא נמצאים אז בני אדם. והוא הטעם, כמ"ש, לא תָלין נִבְלתו על העץ, כדי שלא להחזיק בארץ גוף מת בלי רוח, בלילה.