ואֵרֶא החיוֹת והִנה אופַן אחד בארץ

125. כתוב, ואֵרֶא החיוֹת והִנה אופַן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו. וארא החיות, הן ישראל סָבָא, כלומר ישסו"ת, ששָׁם החבל, הקו האמצעי, בחקיקותיו בימין ובשמאל.

כי הקו האמצעי, ז"א העולה ומייחד ימין ושמאל, שורשו בישסו"ת. וד' החיות אשר שָׁם, הם ג' קווים ומלכות המקבלת אותם. וימין ושמאל שבהן, אריה שור, י"ה, שהם בישסו"ת עצמם. והקו האמצעי, נשר, ז"א, העולה לישסו"ת, ומייחד אותם זה בזה, והוא ו'. והמלכות, שהיא פני אדם, מקבלת כולם, והיא ה"ת.

126. ג' רשומות קשורות זו עם זו, דרום מזרח צפון, שהם ג' החיות אריה שור נשר, והם ג' הקווים, הימין הוא דרום, האמצעי מזרח, והשמאל צפון, והם יה"ו, שימין ושמאל הם י"ה, והאמצעי הוא ו'. והם פנים סתומים, שהעין אינה שולטת לראות. ויחזקאל אומר, וארא החיות. איך היה יכול לראות אותן?

127. אלא שהיה מסתכל מתוך האור, שאינו מאיר, שהוא המלכות, המקבלת וכוללת בתוכה ג' החיות, אריה שור נשר, והחכמה שבהן מתגלה בתוכה, והוא כמי שרואה בעששית, כלי שדפנותיו עשויים מזכוכית, שמעמידים בו נר להאיר בעיניים סתומות. כשהנרות מתנוצצים בתוך אותה עששית, לוהטת להט לפי שעה, ואינו עומד בקיום, שההארה אינה נמשכת, אלא מאירה ומיד נפסקת.

יחזקאל לא היה מסתכל בג' החיות במקומן בישסו"ת או בז"א, כי בהם הן סתומות, ואינן ניתנות לראייה, חכמה, כי אין החכמה מתגלה אלא במלכות. אלא שהיה מסתכל במקום הגילוי, מלכות, שבה מתגלה החכמה, הראייה.

והיא עצמה פני אדם. אבל כל ג' החיות, אריה שור נשר, כלולות בה ועומדות, כמו ג' נרות בעששית. ויחזקאל היה רואה אותן מתוך העששית, המלכות. ונודע שאפילו במלכות, אין החכמה מתגלה אלא בעת נסיעת הקווים, ומיד היא נעלמת.

128. מתגלגלים ג' הקווים, שהארתם מתגלגלת ובאה בג' מקומות, דרום צפון ומזרח, בזה אחר זה, שזה מכונה נסיעה או גלגול. ונוצצים לפי אותה השעה, רק בשעת הגלגול והנסיעה, ונכנסת ההתנוצצות זו בזו, שנכללים זה מזה.

וסדר נסיעתם, שאחד עולה ויורד, באו"ח ובאו"י, ומתגבר בצד דרום, שהוא קו ימין, חסד, בעניין אות י', שנכנסה לאור ונעשה אויר, שזה עניין המלכות שעלתה לבינה וממעטת אותה לכו"ח דכלים ונ"ר דאורות, שזה קו ימין ופני אריה.

אח"ז התגבר ונכנס בצד צפון, קו שמאל, שבו יורדת הי' מאויר, וחוזרת הארת החכמה להאיר במדרגה, ומתגלגל בקשריו, כלומר, שעושה מחלוקת עם קו הימין, ובא ועולה באות ט', הרומזת, שהטוב שלה גנוז בתוכה, שמחמת המחלוקת, החכמה נגנזה שם. כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, שהאור נוצץ ולוהט בחקיקות שבאות ט', וגנז אותו.

129. אות ט', סתומה בסתימה, יוצאים ממנה כל הניצוצות והזוהר המאיר והנוצץ. אשרי מי שרואה אותה בחלומו, כי היא מסדרון, שממנו נוצצים ניצוצות. פושט ואוסף.

מטרם שהשמאל מתייחד עם הימין, אין החכמה שבו יכולה להאיר, והיא סתומה. ואז נעשה תיקון כלי, שיקבל לתוכו את סתימת אור החכמה, כדי שאח"כ, כשתתייחד החכמה עם החסדים שבימין, תאיר החכמה מתוך סתימתה שבכלי הזה.

וכלי זה הוא האות ט', שראשה הימני כפוף לתוכה, שזה מורה על החכמה הסתומה שבה. ואות ט', סתומה בסתימה, יוצאים ממנה כל הניצוצות והזוהר, שאות ט', החכמה הסתומה שבה, יוצאת ומאירה ומתנוצצת, אחר שהשמאל מתייחד עם הימין. ויש בית. כמ"ש, בחכמה ייבנה בית.

ואות ט', אע"פ שאינה בית, כי רק סתימת החכמה נגנזה בה ולא החכמה עצמה, עכ"ז נבחנת למסדרון אל הבית, שהגילוי שבה הוא במסדרון, שאין יושבים בו בקביעות, כמו בבית, אלא בדרך ארעי. פושט ואוסף, שמתפשט ואוסף האור, וחוזר ונעלם. בזה סיים הזוהר לבאר את קו השמאל, פני שור.

130. וקו אחד עולה ויורד, באו"ח ובאו"י, ומתגבר בצד מזרח, שהוא הקו האמצעי, פני נשר, באות ט' ובאות י', שכולל שמאל וימין ביחד, שהשמאל מרומז באות ט' והימין באות י'.

ומתפשט מב' צדדים, מימין ומשמאל, ומתגלגל בארבעה צדדים. שניים למעלה, חו"ב, שהם ירושה מאו"א. ויש שניים מב' צדדים, דרום וצפון, שמתיישב ונכלל מכולם. והוא מרכבה עליונה בארבעה צדדים. אופַן אחד בארץ אצל החיות. זוהי המרכבה התחתונה שבמלכות, הכלולה בד' צדדים.

הקו האמצעי בשורשו הוא ז"א, שעלה לבינה וייחד ימין ושמאל דבינה, ויצאו בבינה ג' קווים, חב"ד שבה. הימין חכמה, השמאל בינה, האמצעי ז"א, דעת. וכל האורות שהתחתון גורם בעליון, זוכה בהם התחתון. וע"כ כיוון שג' קווים שבבינה יצאו מז"א, ע"י הכרעתו בב' קווים שבבינה, ע"כ ז"א מקבל ג"כ ג' קווים חב'"ד מבינה.

אמנם הדעת דז"א נחשבת לשלו עצמו, שגם בבינה היא מז"א, וב' קווים ימין ושמאל, חו"ב, באים בו מהתכללות, כי ג' הקווים נכללים זה בזה, ויש ג' קווים בכל אחד מהם. וע"כ מוח הדעת שבו, נחשב שיָרש מאו"א, וב' הקווים חו"ב שבו, מההתכללות.

ומתפשט מב' צדדים, שזה מכוח שייחד ב' צדדים דבינה, ומתגלגל בארבעה צדדים, שהם חו"ב וב' צדדים דדעת. שניים ז"א מקבל למעלה, בירושת או"א, שהם ב' צדדים של ימין ושמאל שבדעת דז"א, שמקבל מבינה. ויש שניים מב' צדדים, דרום וצפון, שהם חו"ב דז"א, שמתיישב ונכלל מכולם, שאינם נחשבים לעצם מוחין דז"א, אלא שבאים בו מטעם ההתכללות. ורק הדעת נחשבת לעצם המוחין דז"א.

131. המרכבה העליונה שבז"א, שהיא ארבעה צדדים, חו"ב וימין ושמאל שבדעת, פושטת אור מג' צדדים. צד אחד הוא שלו עצמו, דעת, שהתחברה בו הירושה דאו"א. שהיו שני צדדים, ימין ושמאל שבדעת, והתחברו לאחד, שהוא דעת, הקו האמצעי. ושניים מב' צדדים, חו"ב.

132. המרכבה דז"א פושטת אור המזרח שבה, שהוא הקו האמצעי. המרכבה התחתונה שבמלכות מגלה פן אחד מד' פנים שבמרכבה שלה, פני נשר, כנגד אותו האור שבקו האמצעי, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכשאותו הפן האיר מאותו האור, אז נקרא הפן ההוא אדנ"י. שפירושו, שליט וריבון בשליטת אור גדול. והפן ההוא, כיוון שמקבל האור שבקו האמצעי, נעשה היכל אליו, וגונז אותו בתוכו, ובשבילו נעשה אדון ריבון ושליט.

133. המרכבה דז"א פושטת האור הדרומי שבה, קו ימין. המרכבה התחתונה במלכות מגלה פן אחד מד' פנים שלה, פני אריה, כנגד אותו האור, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכאשר הפן הזה האיר מאותו האור שבקו ימין, אז הפן נקרא אל, ששולט להטיב לעולם ברחמים, ולתת מזון לכל אחד כראוי.

134. המרכבה דז"א פושטת האור הצפוני שבה, קו השמאל. המרכבה התחתונה שבמלכות מגלה פן אחד מד' פנים שלה, פני שור, כלפי אותו האור, ומקבלת אותו, והאירה ממנו. וכאשר הפן הזה האיר ממנו, מקו שמאל, אז נקרא אותו הפן אלקים, שפירושו, שהוא שליט וריבון לדון העולם בדין, ולתת דין לכל מי שצריך, ולנהוג הכול בדין. כי כל הדינים באים מקו שמאל, כמ"ש, מִצפון תיפתח הרעה.

135. עד כאן הפנים העליונים שבמרכבה דז"א. והפנים התחתונים שבמרכבה דמלכות מתחברים ג' בג', שג' פנים אריה שור נשר, שבמרכבה דז"א, מאירים לג' פנים אריה שור נשר, שבמרכבה דמלכות, ונכללים אלו באלו. פן אחד שנשאר ממרכבה תחתונה, פני אדם, הכול שואלים עליו, איפה הוא פן אחד שנשאר?

136. באיזה מקום הוא? בארץ. כדי שלא יישארו התחתונים בלי השגחה אפילו רגע אחד. כי הפן ההוא, פני אדם, כשנכללו כל ג' האחרים, אריה שור נשר, הפן הזה לוקח מכולם, ונכלל בכולם, והוא לבדו בכל ג' פנים, כדי להשגיח בחסד על כל בני העולם.

137. והפן הזה, פני אדם, משבח תמיד, ומעורר התעוררות לאותם שהם למעלה מהמלכות. ואותם שלמעלה עליה, מתעוררים לאלו העליונים, שהם למעלה מהם, וכן אלו העליונים שלמעלה מהם, מתעוררים למעלה, ומתקשרים זה בזה עד א"ס.

138. וזהו, כשהתעורר בהתעוררות הפנים האלו בנשיקות העליונות, להיות דבקוּת בעליון, ולהשלים ולזון את כל העולמות, שיהיו כל העולמות בשמחה. כמ"ש, יישָׁקֵני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיָין.