וישלח יעקב מלאכים

1. בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצה"ר בא עימו, ומקטרג עליו תמיד, כמ"ש, לפֶּתח חטָאת רובץ. חטאת רובץ, הוא היצה"ר. לפתח, לפתח בית הרחם, כלומר, תכף עם היוולדו של האדם.

2. דוד קרא את היצה"ר בשם חטאת. כמ"ש, וחַטאתי נגדי תמיד. משום שבכל יום עושה את האדם להחטיא לפני ריבונו. והיצה"ר הזה, אינו סר מהאדם מיום היוולדו עד עולם. והיצה"ט בא אל האדם מיום שבא להיטהר.

3. ומתי האדם בא להיטהר? כשהוא בן 13 שנה. אז מתחבר האדם בשניהם, היצה"ט בימין והיצה"ר בשמאל. ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש, והם נמצאים עם האדם תמיד.

4. בא האדם להיטהר, נכנע היצה"ר לפניו, והימין שולט על השמאל, ושניהם, היצה"ט והיצה"ר, מתחברים לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא הולך. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורךָ בכל דרכיך.

5. הקב"ה הזמין עם יעקב מלאכים מחנות ממונים, משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים, שהיו כולם שלמים כראוי. כמ"ש, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. ואחר שניצל מלבן, ונפרד ממנו, התחברה עימו השכינה, ומחנות מלאכים קדושים באו לסובב אותו. ומאלו המלאכים שלח לעשיו. כמ"ש, וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש בוודאי היו.

6. כתוב, חונה מלאך ה' סביב ליראיו וַיְחַלְצֵם, וכתוב, כי מלאכיו יצווה לך, כלומר הרבה מלאכים. אלא, כי מלאכיו יצווה לך, הם מלאכים כרגיל, ומלאך ה' סביב, זו השכינה. כמ"ש, ויֵירא מלאך ה' אליו בלבַּת אש מתוך הסנה, שפירושו השכינה. וע"כ, חונה מלאך ה' סביב ליראיו, לסובב אותם מכל הצדדים, כדי להציל אותם. וכשהשכינה שורה בתוך האדם, כל הצבאות הקדושים מזדמנים שם.

7. בשעה שדוד המלך ניצל מאָכישׁ מלך גת, אז כתוב, חונה מלאך ה', משום שהשכינה הקיפה אותו וניצל מאכיש, ומעמו, ומכל אלו שהתקיפו אותו. כמ"ש, ויתהולֵל בידם. למה כתוב, ויתהולל, הלוא היה צריך לומר, וישתגע בידם?

8. אלא זה סובב על הכתוב, כי קינאתי בהוללים. אמר לו הקב"ה, עדיין תהיה צריך לזה. כיוון שבא לבית אכיש, והתקיפו אותו, כתוב, ויתהולל בידם, ואז באה השכינה ושרתה מסביב לדוד.

9. הרי השכינה אינה שורה אלא בנחלתה, ארץ הקדושה. ולמה השכינה שרתה עליו בגת, שבחוץ לארץ? ודאי שאינה שורה בחוץ לארץ, שלא יוכלו לינוק ממנה שפע, אבל להציל היא שורה גם בחוץ לארץ. וכאן כשבא יעקב מבית לבן, כל המחנות הקדושים סבבו אותו, ולא נשאר לבדו.

10. א"כ, למה כתוב, וייוותר יעקב לבדו וייאבק איש עימו? ואיפה היו כל מחנות המלאכים שסבבו אותו ובאו עימו? משום שהביא את עצמו לסכנה, שנשאר יחידי בלילה, והיה רואה בעין את הסכנה, ולפי שלא באו לשמור אותו, אלא מסַכָּנה שאינה נראית לעין, לכן נפרדו ממנו.

ואז, מטרם שהכניס עצמו לסכנה, אמר, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, אשר עשית עם עבדך, אשר אלו הם מחנות המלאכים הקדושים שסבבו אותו. ועתה נפרדו ממנו, מטעם שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין.

11. לכן נפרדו ממנו המלאכים, כדי לעזוב אותו לבדו עם הממונה של עשיו, שברשות העליון בא אליו. ואלו המלאכים הלכו לומר שירה, שבאותה שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה.

מב' טעמים נפרדו ממנו המלאכים:

א. כדי לעזוב אותו עם המלאך לבדו שייאבק עימו,

ב. שהגיע אז זמנם לומר שירה, ואח"כ חזרו אליו.

ואמר יעקב, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, ועתה הייתי לשני מחנות. מחנה שכינה וכל ביתו היו מחנה אחד, כמ"ש, מחנה אלקים זה. ולמה אמר, לשני מחנות? להורות שהיה שלם מכל הבחינות, משני החלקים, לבן ואדום, חסדים וחכמה, ימין ושמאל.

12. הלילה ההוא היה שליטתו של צד עשיו, שמאל בלי ימין. באותה שעה, כתוב, יהי מְאׂרׂת, חסר ו', שהוא ליל רביעי, שלא יכול להאיר, מפאת היותו בלי חסדים. ומשום זה כתוב, וייוותר יעקב לבדו. שיעקב, השמש, ז"א, נשאר לבדו בלי הלבנה, הנוקבא, כי התכסתה מהשמש. הגם ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב, כי ע"כ לא יכול לו. שכתוב, ויַרְא כי לא יכול לו.

13. למה לא יכול לו? כי הסתכל המלאך לימין של יעקב, וראה את אברהם, השלמות של קו ימין, הסתכל לשמאלו של יעקב, וראה את יצחק, השלמות מקו שמאל, הסתכל בגוף של יעקב, וראה שנכלל מימין ומשמאל, השלמות של הקו האמצעי, ואין אחיזה לס"א במקום השלמות אלא במקום החיסרון. ע"כ לא יכול לו.

אז כמ"ש, וייגע בכף ירֵכו, עמוד אחד הסמוך לגוף, שהוא מחוץ לגוף. שיש שם בחינת חיסרון. וע"כ נאחז בו המלאך, וכמ"ש, ותֵקַע כף ירך יעקב.

14. חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. הקיף אותו מכל צדדיו, כדי להציל אותו משָׂרו של עשיו. וכשהשכינה שרתה בתוכו, כמה צבאות ומחנות מלאכים באו עימו. ומאלו המלאכים שלח אל עשיו.

15. למה התעורר יעקב לשלוח מלאכים אל עשיו, הלוא מוטב היה לשתוק ממנו? אלא אמר יעקב, יודע אני שעשיו חרֵד על כבוד האב, ולא הרגיז אותו לעולם. ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו. לכן עתה, כל עוד שאבי חי, אני רוצה להתרצות עימו. מיד הזדרז, וישלח יעקב מלאכים לפניו.

16. טוב נִקלֶה ועֶבד לו, ממתכבד וחסר לחם. פסוק זה נאמר על היצה"ר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם. והיצה"ר מגביה ליבו ורצונו של אדם בגאווה. והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שהיצה"ר מתגאה עליו ומושך אותו לגיהינום.

17. מי שאינו הולך אחר היצה"ר, ואינו מתגאה כלל, ומשפיל רוחו וליבו ורצונו אל הקב"ה, אז היצה"ר מתהפך להיות עבד לו. שאינו יכול לשלוט עליו. ולהיפך, אותו האדם שולט עליו, כמ"ש, ואתה תמשול בו.

18. ממתכבד, שמכבד את עצמו, מסלסל בשערו, ומתגאה ברוחו. והוא חסר לחם, חסר אמונה, כמ"ש, לחם אלקיו הוא מקריב, לחם אלקיהם הם מקריבים. שלחם, היא השכינה. אף כאן, חסר לחם, כלומר חסר אמונה, השכינה.

19. טוב נקלה, זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשיו, כדי שאח"כ יהיה עשיו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו הכתוב, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. ועתה עוד לא היה זמנו כלל, שיעקב ישלוט עליו.

ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים, ע"כ היה עתה נקלה. ובאחרית הימים, אותו שהיה מתכבד, יהיה אז עבד לו. אותו שיהיה אז חסר לחם, עשיו, יהיה עבד ליעקב, אותו שנתנו לו, רוב דגן ותירוש.

20. משום שידע יעקב, שצריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה. ועשה בזה יותר חכמה ועורמה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשיו. ואילו הרגיש עשיו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבוא לזה. אבל יעקב עשה את הכול בחכמה.