ותיפָּעם רוחו

27. ויהי בבוקר ותיפָּעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה, ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה. בפרעה כתוב, ותיפעם, ובנבוכדנצר כתוב, ותתפעם. בפרעה, ותיפעם, משום שהיה יודע החלום ורק הפתרון לא היה יודע. אבל נבוכדנצר ראה החלום וראה הפתרון, והכול נשכח ממנו. ע"כ כתוב, ותתפעם.

28. ותיפעם רוחו. כמ"ש, ותחֶל רוח ה' לפַעמוֹ, שהרוח היה בא והולך, בא והולך, ועוד לא היה מתיישב בו כראוי. וע"כ כתוב, ותחל רוח ה' לפעמו, כי אז עוד היה בהתחלה של השראת הרוח. אף כאן, הרוח העיר בו והלך, ושוב העיר, ולא היה מתיישב בו להבין ולדעת.

כתוב בנבוכדנצר, ותתפעם רוחו, כי התעוררות הרוח הייתה כפולה, משום שלא ידע לא החלום ולא הפתרון, והרוחות הולכים ושבים. כמ"ש, כפעם בפעם, פעם בזה ופעם בזה, ולא התיישבו דעתו ורוחו.

29. וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים. אלו הם המכשפים. ואת כל חכמיה, אלו הם החכמים במזלות. וכולם היו מסתכלים לדעת ולא יכלו להשיג.

30. אין מראים לאדם, אלא לפי המדרגה שלו, אבל למלכים אינו כן, כי מראים להם דברים עליונים ושונים מאשר מראים לאנשים אחרים. כמו שהמלך, מדרגתו עליונה על כל שאר בני אדם, כך מראים לו במדרגה עליונה על כל שאר האחרים, כמ"ש, את אשר אלקים עושה, הראה את פרעה. אבל לשאר בני אדם אין הקב"ה מגלה מה שהוא עושה, חוץ מלנביאים או לחסידים, או לחכמי הדור.

31. כתוב, אותי השיב על כַּני ואותו תלה. מכאן נשמע, שהחלום הולך אחר הפתרון. השיב על כני, השיב אותו יוסף. ואותו תלה, הוא יוסף. בכוח הפתרון ההוא שפתר לו, שהיה מוכרח להתקיים כך. וכתוב, ויהי כאשר פתר לנו כן היה.