ושׂמו את שמי
181. ושׂמו את שמי, פירושו, יתקנו. שהכוהנים יתקנו בברכתם, הספירות של ימין לימין, והספירות של שמאל לשמאל. שצריך שלא יטעו בהן, ויתקנו הכול, כדי שיתברכו העליונים והתחתונים.
182. ואם יעשו כן, כתוב, ואני אברכם, את אלו הכוהנים. כמ"ש, ומבָרכיך ברוּך. וכתוב, ואברכה מברכיך. אלו מברכים לעם, ואני אברך אותם המברכים.
183. כוהן שהעם אינו אוהב, לא יישא את כפיו. ומעשה היה בכוהן אחד, שקם ונשא כפיו, ומטרם שהשלים נעשה גל של עצמות, משום שלא בירך באהבה. וקם כוהן אחר ונשא ידיו ובירך ותיקן היום ההוא. כל כוהן שאינו אוהב את העם, או שהעם אינו אוהב אותו, לא יישא ידיו לברך את העם, כמ"ש, טוב עין הוא יבורך. אל תקרא יבורך, אלא יברך.
184. נאמר באותו רשע בּלעם, שבשעה שמסר עצמו לברך את ישראל, היה מסתכל בעין רעה, כדי שלא תתקיים הברכה. והיה תולה דבריו בעין הרעה, כמ"ש, נאום בלעם בנו בְּעוֹר. שבעור היה שונא אותם יותר מכל בני העולם.
185. כתוב, פְּקח עיניך. כדי לברך. והברכה של רב המנונא סבא, היה אומר כך, הקב"ה יפקח עיניו עליך. וברשע כתוב, נאום הגבר שְׁתוּם העין, כדי שלא יתברכו על ידו. משום זה, הכוהן המברך בעין טובה, ברכתו מתקיימת. ושאינו מברך בעין טובה כתוב, אַל תִלְחם את לֶחם רַע עין, ואל תִתְאָו למטעמותיו. כלומר, אל תרצו ממנו ברכה כלל.
186. ולא אָבָה ה' אלקיך לשמוע אֶל בלעם. האם לא, אל בלק, היה צריך לכתוב, שהרי הכול עשה בלק? אלא משום שהיה סותם עיניו, כדי שלא יתברכו ישראל. אמר הקב"ה לבלעם, רשע, אתה סתמת עיניך, כדי שלא יתברכו בניי, אני אפקח עיניי, וכל הדברים שתאמר אהפוך אותם לברכות. כמ"ש, ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כי אֲהֵבך ה' אלקיך.
187. כתוב, טוב עין הוא יבורך, כי נתן מִלַחמו לדל. מלחמו, כמ"ש, לֶחם אלקיו מקודשי הקודשים. משמע שמקודשי הקודשים יוצא לחם אלקיו. ומשום זה, כי נתן מלחמו לדל. כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שהעליונים אינם מתברכים אלא בשביל ישראל.
טוב עין, יסוד. דל, המלכות. בינה, קודשי הקודשים. משמע שקודשי הקודשים, בינה, יוצא ממנה השפע, הנקרא לחם אלקיו. טוב עין, יסוד, נתן מלחמו, משפע הבינה, הנקרא לחם אלקיו, נתן אל הדל, למלכות.
188. נשבע הקב"ה, שלא ייכנס בירושלים של מעלה, לזיווג השלם של י"ה, עד שייכנסו ישראל בירושלים של מטה, עד הגאולה השלמה, כמ"ש, בקִרבּךָ קדוש ולא אבוא בעיר. שכל זמן שהשכינה בגלות, השם שלמעלה אינו שלם. וכל זמן שכל התיקונים לא נתקנו, מטרם גמה"ת, כביכול נשאר השם הקדוש חסר.
כי יש ב' זיווגים באו"א, פנימי וחיצון. נשבע ה' שלא ייכנס בירושלים של מעלה, בזיווג פנימי של י"ה, שהם או"א. אבל זיווג חיצון דאו"א נוהג ב-6000 שנה. על הזיווג הפנימי נאמר, כביכול נשאר השם הקדוש חסר, ולא על הזיווג החיצון.
189. רבי זֵירא אמר לרבי אבא, הרי ראיתי פני השכינה, ומי שרואה פני השכינה, צריך ללכת ולרוץ אחריה. כמ"ש, ונֵדְעה נרדפה לדעת את ה'. וכתוב, והלכו גויים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ואני רוצה ללכת אחריך, וללמוד מאלו הדברים הטובים, שאתם טועמים בכל יום מחדרו הקדוש של רבי שמעון.