"בנים אתם להוי' אלקיכם" (דברים יד א). ועי' בזהר (ויחי הסולם אות רעו, ועוד) כי בזמן שלמה שהיתה סיהרא באשלמותא, כמו בן שכל מה שחסר לו מיד הולך לאביו, וממלא לו, כן כל אחד ואחד מישראל בהרגישו איזה חסרון, מיד הולך לבית המקדש ומקריב קרבן והשי"ת עונה לו מיד. ואין לך התגלות אהבה גדולה מזו, וחביבה יתירה מודעת להם, שנקראים בנים למקום.
וכן מי שזוכה שיבנה בית המקדש בימיו, ובעל תשובה בשעת טהרתו עונה לו השי"ת, באותה הטהרה שזכה מכל צרותיו, שהתפלל עליהם מעודו עד אותו יום, אף תפילה אחת לא נשארה ריקנית. וכן מאותו יום הטהרה והלאה כל המחסור שירגיש מיד הולך לאותו מקום, והשי"ת ממלא לו כל משאלותיו, בסו"ה (דברים ד ז) "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי' אלקינו בכל קראנו אליו".
אשרי עין ראתה כל אלה ליכ"י.