הר"א ז"ל מקוזניץ אמר, אשר עיקר הדעת. ואין דעת אחר, רק לדעת שכל העזר הוא מהשי"ת לבד, פירוש, שיאמר כל נעזר (תהלים קכא ב) "עזרי מאם הוי'.
ובזה נבין איך איש מישראל שב לשורשו ונכלל בשכינה הקדושה, כי אין לך שום דבר מתגלה בעולם הזה זולת על ידי זווג עליון, וכל עזר והנאה שאדם נהנה בעולם הזה, אם יודע שהשי"ת הוא הנותן לו והמשפיע, נמצא שנשמתו נקשרת בשכינה הקדושה, כי היא המקבלת מהשי"ת. ממילא גורם האדם זווג של קוב"ה ושכינתיה.
אבל אם ח"ו אינו יודע האמת בזה, אלא תולה עזרתו במקרה (או בלי הכונה הזו), אז הוא מזמן את הקליפה וכו'. שז"ס (משלי ל כג) "ושפחה כי תירש גברתה".
בזה נבין למה מכונה הזווג בשם ידיעה. עד"ה (בראשית ד כה) "וידע אדם עוד את אשתו", והיינו כנ"ל. כי הכל בידיעה תלוי, שבידיעת מזווג ומיחד אלוף, או ח"ו מפריד אלוף, כנ"ל. וז"ס, מח הדעת האמור בכל מקום, שבו תלוי כח הזווג. אבל בחכמה ובינה אין זווג, (זהר משפטים הסולם אות קסו) ד"אל אחר אסתרס" והבן.
עם האמור נבין את המאמר, (כתובות קה:) "כל המביא דורון לת"ח כאילו מקריב בכורים". שהמשכת מוח הדעת לפרצופים של קדושה לזווג קוב"ה ושכינתיה, הוא על ידי ידיעה שהשי"ת הוא העוזר והמהנהו, ואם ח"ו אינו יודע, הרי הוא ממשיך מוח הדעת לקליפות, ושפחה יורשת גבירתה. כנ"ל.
אבל לא כל מוחא סביל דא, וידיעה זו בכל בהירותה תתכן רק בכהן המשרת במקדש הוי'.
עם האמור נבין פרשת בכורים, שמתחילה אומר המביא, "הגדתי היום להוי' אלקיך" וכו', ואחר כך, "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך וענית ואמרת לפני ה' אלקיך" וכו'.
פירוש, כי בטרם שהבכורים מגיעים לידי הכהן, עדיין אין לו אלו-ה, משום שאינו מרגיש ואינו יודע שהשי"ת הוא העוזר והנותן, על כן מוכרח לומר, "הגדתי היום להוי' אלקיך", לאלקים של הכהן.
אבל לאחר שהגיע לידי הכהן, אז, "והניחו לפני מזבח ה' אלקיך", כלומר, שמשרה שפע קודש על המביא, עד שמשיב על לבו שהשי"ת הוא העוזר לו בכל דבר. ואז, "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך", פירוש, שתוכל להעיד על כל הישועות, הן בכלל ישראל והן בפרטיותך, שהשי"ת הוא העוזר הכל, וז"ס העדות שמעיד המביא, "ארמי אבד אבי" וכו', עד "ויתן לנו את הארץ הזאת", שהיא ישועת הכלל. ואחר כך, "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי הוי'". כי הוא חש ומרגיש ומשיב אל לבו, שהשי"ת נותן לו כל זה. ואז מזווג קוב"ה ושכינתיה כנ"ל.
לפיכך מדייק כאן הכתוב, "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך". והוא משום שטבע בני אדם שלא להאמין בכהן שבימיו, או יחשוב שדבר גדול כזה היו יכולים הכהנים שבדורות שעברו וכו'.
ועל כן מזהיר הכתוב כנ"ל. (רש"י שם בשם ספרי) ואין לך אלא כל כהן שהוא בימיך. והשי"ת מבטיח לנו שיתן לו הכח להשפיע לנו את הדעת הזה.
וזה שאמרו חז"ל, "כל המביא דורון לת"ח" וכו', כי אחר החורבן אין לנו שיור רק התורה הזאת. ועל כן תלמידי החכמים הם במקום הכהנים, ומכיון שכן יש לנו מצות ביכורים גם בזמן הזה, לזכות ולדעת שהשי"ת הוא כל העוזר. ויאמר כל נעזר, "עזרי מעם הוי' ", עד שהמביא דורון זוכה גם כן להעיד, שישועת השי"ת לעמו ישראל בכלל ובפרט, מתחילה מן "ארמי אבד אבי" עד "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי הוי'.