עשרה שמות

157. עשרה שמות הם כנגד י' אותיות, כלומר כנגד י', שהיא עשירית שבאותיות א"ב, וע"כ כוללת עשר אותיות. שמונה שמות הם מבינה ולמטה. וב' מדרגות כו"ח כנגד ב' רקיעים, שנעלמים ואינם נקראים בשם. כי שם פירושו גילוי, שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.

ומספר השמות משתנה: עשרה, כשמתחילים לספור מהכתר. תשעה, כשמתחילים מהחכמה. שמונה, כשמתחילים מבינה. שבעה, כשמתחילים מחסד.

158. ומתחיל למנות מהחכמה. השם הראשון הוא י"ה, חכמה, משום שהי' שהיא חכמה, כוללת בתוכה האות ה', שהמילוי של יו"ד הוא ו"ד, שהן צורת האות ה'. והאות ה' של הוי"ה יוצאת מהיו"ד, כי היא אותן ו"ד של המילוי של יו"ד, שיצאה מהיו"ד, חכמה, ונעשתה לבינה. ונמצא, שב' האותיות י"ה כלולות ביו"ד, חכמה, ומשום זה נקראת החכמה י"ה.

159. השם השני הוא הוי"ה, הנקרא אלקים. הוי"ה בניקוד של אלקים, הוא בינה. משום שהנהר, בינה, הוא רחמים, ומשום שדינים מתעוררים ממנה, מחמת עליית המלכות לבינה, ואינם מעצמה. ע"כ כתוב השם שלה באותיות הרחמים, שהן הוי"ה, המנוקדות בניקוד של אלקים, בחטף סגול בחולם ובחיריק. ולא כתוב באותיות אלקים, שהן דין.

160. השם השלישי הוא אל, והוא גדוּלה, כלומר חסד, והוא נקרא האל הגדול.

השם הרביעי הוא אלקים, שבו דינים מתעוררים, והוא דין קשה, ספירת הגבורה.

השם החמישי הוא הוי"ה, כלל כל השלמות של האמונה, וזהו רחמים בשלמות, וזוהי ספירת ת"ת.

השם השישי והשם השביעי, נו"ה, נקראים צבאות.

161. השם השמיני הוא אל חי, וזהו צדיק, יסוד, שכל החיים יוצאים משם. ונקרא הוי"ה. וזוהי ו' קטנה של השם הקדוש, שמשום זה ו"ו של השם הקדוש יש בה ב' אותיות ו'. שהו' הראשונה היא ת"ת, והו' השנייה היא יסוד.

162. השם התשיעי הוא אדנ"י, מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם. וזהו הכתר האחרון, כלומר ספירה אחרונה, של כל השמות.

והשם אהי"ה הוא הכלל, והוא הסתום שבספירה הראשונה. זהו כתר עליון, הראש של כל הראשים. שמו סתום ולא מתגלה. כי אהי"ה פירושו, שאני עתיד להתגלות, ועתה עוד אינני מגולה.

163. עוּרי צפוֹן, ובואי תימן, הפיחי גני. עורי צפון, אלו הן העולות הנשחטות בצפון, משום שבאות על המחשבות, שהן בצפוּני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. רוח צפון מנשב בחצות לילה, כשהאנשים מקיצים משנתם וכינורו של דוד, המלכות, המנגן להקב"ה, מנגן אז מאליו, ומחשבותיהם של בני אדם מתעוררות.

164. ובואי תימן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום, שהוא צד החסד, ימין, משום שהם שלום של העליונים והתחתונים, שהקרבת השלמים ממשיכה שלום ושלמות. ושלמים הוא לשון שלום ושלמות. ואלו הם השלמוּת של רוחות העולם, שלמות של הכול מצד האמונה, המלכות.

והשלמים, משום שהם שלום הכול, הבעלים אוכלים מהם ונהנים מהם. כי שלום הוא לו ולכל העולם במדרגה אחת. חטָאות ואשָׁמות נאכלים לכוהנים בלבד, ולא לבעלים, משום שהכוהנים עומדים לכפר עליהם ולהעביר חטאם. ומכל הקורבנות לא חביבים להקב"ה כמו השלָמים, משום שעושים שלום בעליונים ובתחתונים.

165. ולמעלה מכל הקורבנות היא קטורת, שלמה לגמרי, ואינה באה לא על חטא ולא על אשָׁם ולא על עוון, אלא על שמחה, כמ"ש, שֶׁמֶן וקטורת ישַׂמַח לב.

וע"כ קטורת נקרבת בזמן ששמן נקרב. כמ"ש, והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר, בהֵטיבוֹ את הנרות יקטירֶנה. וכתוב, ובהַעלוֹת אהרון את הנרות בין הערבַּיים יקטירנה. כדי שיימצאו שמן וקטורת יחד. כי שמן רומז על חכמה וקטורת על בינה, וחו"ב הם תמיד ביחד.

שלָמים עושה שלום בכל, ומחלוקת וקטרוג אינם מתעוררים בעולם. אבל קטורת קושרת קשירת האמונה, שממשיכה מוחין למלכות, הנקראת אמונה.

166. כל עשרת השמות כתובים בתורה, אשר השם הראשון הוא אהי"ה, הסתום העליון. כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. והוא כתר. ואח"כ כתוב, אשר אהי"ה, חכמה, שפירושו, שאני עתיד להתגלות באלו הכתרים האחרים, כי בתחילה, בכתר, הוא סתום. ואח"כ, בחו"ב מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש, בת"ת.

167. וכך כתוב במשה, אהי"ה אשר אהי"ה. ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהי"ה שְׁלָחַני אליכם. אהי"ה תחילה, הוא סתום מכל, כתר, שפירושו, אני הוא מי שאני. אשר אהי"ה, חכמה, שפירושו, אני עתיד להתגלות. אהי"ה האחרון, אהי"ה שְׁלָחַני אליכם, בינה. וזהו כשאמא מתעברת עם זו"ן, ועוד השם סתום. ומתגלה בזמן שכתוב, לֵך ואספתָ את זקני ישראל ואמרת אליהם, הוי"ה אלקי אבותיכם. השם הזה הוא שלמות הכול, וכאן הגילוי והייחוד של השם הקדוש, ת"ת.

168. משום זה השם הראשון של הכול הוא אהי"ה, כתר. השני י"ה, חכמה. משום שהחכמה, שהיא י', הוציאה האות ה', שהיא בינה, והיא סתומה באות י' ואינה נפרדת ממנה לעולם. שזו בינה הנכללת בחכמה, ומכונים או"א עילאין. ע"כ נקראת החכמה י"ה.

כמ"ש, ונהר יוצא מעדן, שבינה, הנקראת נהר, יוצאת מעדן, שהוא חכמה. שבינה היא ישסו"ת, חו"ב תחתונים. והם כאופן הזה, $Hei1$, שקרן הזווית שבימין האות ה' היא י', חכמה, אבא תתאה, ישראל סבא, אשר האות ה', בינה, אמא תתאה, תבונה, מתפשטת ממנו.

169. י' היא חכמה. ואח"כ י"ה, שהחכמה הוציאה בתוכה הבינה, ו"ד דמילוי יו"ד, שהם או"א עילאין, שאינם נפרדים זה מזה לעולם. ואח"כ י' הוציאה האות ה' באופן הזה, $Hei1$. שיש רושם י' בקרן הזווית של האות ה'. הרי יש כאן י', שהיא ישראל סבא, ואותו נהר היוצא ממנו, שהוא תבונה, שהיא עצמוּת הה' המתפשטת מהי' שבקרן הזווית שלה. והם ה"ר שבשם הוי"ה.

170. ונמשכים למטה מהאות ה', שהם ישסו"ת, שני בנים. מצד אבא תתאה, שהוא י' שבקרן הזווית של הה', יוצא בן, ז"א, שנאחז בי', שהיא ישראל סבא, הנקרא אבא, ונאחז בנהר, בתבונה, הנקראת אמא, שהיא עצמוּת הה' המתפשטת מהי'. ומצד אמא, עצמות הה', יוצאת בת, מלכות, שהיא הנהר התחתון.

והבן ז"א נמשך אח"כ ויצא מישסו"ת. והוא ו' דהוי"ה, והוא יורש את או"א, ישסו"ת, שמקבל מוחין שלהם, אע"פ שאינם שלו מעצמו, אלא שיורש אותם. ונקשרה בו האמונה, מלכות. וממנו ניזונה הבת, מאותה ירושה שהוא ירש, מישסו"ת, שמאיר לה מאותם המוחין.

171. וע"כ צריכים לכתוב את השם הקדוש, הי' בתחילה. וצריכים לכתוב קוץ אחד למעלה, מעל הי', וקוץ אחד באמצע הי', וקוץ אחד למטה בתחתית הי'. שהם כח"ב, המרומזים בי'.

אח"כ צריך לכתוב י"ה, שאינם נפרדים, באופן זה, $Hei1$. תחילה לכתוב הי' שבקרן הזווית, ואח"כ למשוך ממנה ב' קווים, אחד למעלה על הגג, ואחד למטה לרגל הימנית. וקו קטוע ברגל השמאלית. כדי שיימצאו שניהם בכל השלמות, אב ואם, הכלולים ביו"ד, שהם או"א עילאין.

ואח"כ הוציאה יו"ד מתוכה את המילוי ו"ד, ונעשית ממנה אות ה' בציור $Hei1$, שהם בן ובת של י'. כי ו"ד דמילוי יו"ד הם ז"א ומלכות, הכלולים בחכמה, הנקראים בן ובת. כעין זה צריכים לכתוב י"ה. הרי לך כל השלמות של האמונה, שהיא בינה.

172. אח"כ התפשטה האמונה, הבינה, ויוצאים ממנה ב' בנים מכלל אחד, ומתחלקים לדרכיהם. הבן, ז"א, יוצא משניהם, מישסו"ת, והוא ו' של השם הקדוש הוי"ה. הבת, המלכות, יוצאת מצד אמא, תבונה, והיא ה"ת של השם הקדוש הוי"ה. ואינה נשלמת אלא עם ו', משום שממנה ניזונה.

וע"כ צריך לכתוב צורת ה', שתהיה בה ו' תחילה ואח"כ ה', כעין זה $Hei2$, שהם ז"א ומלכות הכלולים במלכות. הרי ו' עם ההתפשטות היוצאת ממנה, המשלימה צורת האות ה', דומים כמו נהר, תבונה, היוצא מי', שהוא ישראל סבא, כמו בצורת ה"ר דהוי"ה, משום שמהאות י' ניזונה האות ה', בינה.

אף כאן בה"ת צריכים לכתוב תחילה ו' ואח"כ למשוך ממנה צורת האות ה', כי ה' ניזונה מו'. ו' שבתחילת צורת ה' הוא בן, היוצא מו' דהוי"ה למטה, בתוך ה"ת, שהוא ז"א שבמלכות.

173. וכך צריך האדם להיזהר בשם הקדוש, שיכתוב השם הקדוש באופן זה. וזהו כראוי. ואם לא באופן זה, לא נקרא שם קדוש, ונקרא פגום. ומי שפוגם את השם הקדוש, טוב לו שלא נברא.

174. ב' השמות הראשונים, הם אהי"ה י"ה, כו"ח. השם השלישי, הוא הוי"ה שנקרא אלקים, בינה, שבינה היא רחמים, אלא שיוצא ממנה דין. וע"כ הכתב הוא הוי"ה, רחמים. והקריאה היא אלקים, דין, להיותה מנוקדת בניקוד אלקים. וזהו נהר היוצא מעדן, בינה.

השם הרביעי, אל גדול, גדוּלה, ספירת החסד.

השם החמישי אלקים, גבורה.

השם השישי הוי"ה, רחמים, שלמות הכול, עיקר הכול, הקשר של האמונה, אוחז לכל הקצוות, שכולל כל ו"ק חג"ת נה"י, והוא תפארת ישראל.

175. השם השביעי והשם השמיני נקראים יחד צבאות, נו"ה.

ע"כ השם הוי"ה, ת"ת, מתקרב לכל, אחוז בכל הקצוות. כי לפעמים כתוב, הוי"ה אלקים, שמורה שת"ת מתקרב לגבורה. ולפעמים כתוב, הוי"ה צבאות, שמורה שת"ת מתקרב לנו"ה, הנקראים צבאות. ונודעים דברי הנביאים הנאמנים מפיהם, שאמרו, כה אמר הוי"ה אלקים, וכשאמרו, כה אמר הוי"ה צבאות, שהיו יודעים מאיזה מקום באים דברי הנבואה.

176. השם התשיעי הוא שד"י, כלומר יסוד, שאמר לעולם די, כי די פירושו סיפוק כל מה שצריך, וסיפוק בא לעולם מִצדיק, יסוד עולם, שאמר לעולם די, שמספק לו צורכו.

השם העשירי הוא אדנ"י, שהוא מלכות, אדנ"י אותיות דין, לערוך מלחמות המלך, ז"א, בעולם. ונקראת גבורה תחתונה, ונקראת צדק.

177. ואלו הם עשרה שמות שהקב"ה נקרא בהם, המקושרים זה בזה בייחוד השלם. ואלו עשרת השמות הם הספירות הקדושות של המלך, כח"ב חג"ת נהי"מ, שהוא נודע בהן, והן שמו, והוא הן. וכשמתקשרות כולן כאחת ע"י הריח של הקטורת, אז נקרא קטורת, שפירושו קֶשר, בלשון ארמי, קשר המדרגות שמתקשרות יחד. אשרי חלקם של הצדיקים שיודעים דרכי התורה, ויודעים להכיר כבוד אדונם. עליהם כתוב, ובאו וראו את כבודי.