מנעולא ומפתחא

41. רבי חייא ורבי יוסי היו הולכים בדרך. כשהגיעו לשדה אחד, אמר רבי חייא לרבי יוסי, מה שאתם אומרים ברא שית, שמרומז בבראשית, ודאי כך הוא, משום שששת ימים עליונים, רק ו"ק דבינה, משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. והאחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים.

ביאור הדברים. תורה, ז"א. ששת ימים עליונים, ו"ק דבינה, העליונים מז"א. ואומר, שע"כ נרמז במילה בראשית בר"א שי"ת, כי בראשית מורה על הבינה, שחזרה להיות חכמה, כדי להשפיע לז"א. ומתוך שז"א אינו מקבל ממנה ג"ר דחכמה, אלא ו"ק דחכמה בלבד, ע"כ מרומזות בחכמה זו שבבראשית, האותיות בר"א שי"ת, להורות שאין לז"א ממנה אלא ו"ק דחכמה בלבד. אבל האחרים, ג"ר דבינה, הם סתומים, כי ג"ר של החכמה נשארות סתומות לז"א, ואינו משיג אותן.

כי נודע, שעתיק נתקן בצ"ב, שהעלה ה"ת לנ"ע שלו, כדי להאציל לפרצוף א"א. ולכן נחלק הכתר לשני חצאים, שגלגלתא ועיניים (גו"ע) נשארו בנוקבא דעתיק, ומחצית הכתר התחתון, אח"פ, נתקן לפרצוף א"א.

ונבחן, שה"ת משמשת בנ"ע בעתיק, ויה"ו באח"פ, שהן א"א. כי ה"ת דהוי"ה חסרה בא"א, וע"כ אין בא"א אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד דא"א משלימה אותו לע"ס. והמלכות נגנזה בנ"ע דעתיק. ומהם נחתמו כל פרצופי האצילות.

וכל הפרצופים נחלקו בעצמם לב' חצאים, שגו"ע לחוד ואח"פ לחוד. כי הבינה נחלקה לב' פרצופים, שגו"ע שבה נתקנו לאו"א עילאין, ואח"פ שבה לישסו"ת. ונמצאת ה"ת בנ"ע דאו"א, ויה"ו בחוסר ה"ת בישסו"ת. והם חסרים מלכות, כי המלכות שלהם נשארה בנ"ע דאו"א עילאין, כמו בעתיק וא"א.

וכן בזו"ן נתקנו גו"ע לזו"ן הגדולים, ואח"פ בזו"ן הקטנים. והמלכות נשארה בנ"ע דזו"ן הגדולים, וזו"ן הקטנים אין להם אלא ט"ר בחוסר מלכות. ורק עטרת יסוד משלימה למלכות שלהם, כמו בעתיק וא"א.

הרי, כמו שנחלק הכתר לב' חצאים, ג"ר וז"ת, כך נחלקה גם הבינה וגם הזו"ן, שה"ת נשארה בג"ר של כל אחד, ובז"ת אין שם אלא רק יה"ו בחוסר ה"ת, רק עטרת יסוד דמלכות המשלימה אותם במקום מלכות.

ולפיכך, נשארה מחציתה העליונה של כל מדרגה בבחינת לא נודע. כמו פרצוף עתיק, שה"ת אינה חוזרת ויורדת מנ"ע שלהם גם בגדלות. כי הגם שבגדלות הם מחזירים אליהם אח"פ דכלים החסרים להם, אמנם אינם ממשיכים ג"ר דאורות, כי ה"ת גנוזה בהם, שעליה היה צ"א, שלא לקבל חכמה. ולכן נשארים תמיד באור חסדים, אוירא דכיא. אלא רק מחציתה התחתונה של כל מדרגה, ממשיכה לעת גדלות את ג"ר דאורות, שזה הי' היוצאת מאויר שלהם וחזרו להיות אור חכמה וג"ר.

ומכוח זה נבחן, שכל פרצופי ג"ר, הנמשכים בחמישה פרצופי אצילות, הם רק בחינת ו"ק דחכמה, ונשארים חסרים ג"ר דחכמה. והוא משום, שג"ר של כל פרצוף אינן מקבלות חכמה, אלא ו"ק של כל פרצוף. ולכן אין באלו המוחין אלא ו"ק דחכמה.

ונאמר, שששת ימים עליונים משפיעים לתורה, ז"א, ולא יותר. שאין לז"א ממוחין עילאין, אלא ששת ימים, ו"ק דמוחין. אבל האחרים, הג"ר דבינה, הם סתומים. ג"ר דמוחין הן נעלמות, שאפילו בפרצופים העליונים ממנו הן נעלמות, כי אין מוחין, אלא לו"ק של הפרצופים העליונים.

42. אבל במאמר בראשית נאמר, שאותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה במֵעיו, בבינה, של נסתר אחד, נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה, נקודת המלכות דצ"א, שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א מחוץ לראש שלו. אותה החקיקה שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מַפתח אחד. ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח.

ביאור הדברים. הסתום הקדוש, א"א, הנקרא חו"ס קדישא, חקק חקיקה של חיסרון אח"פ דכלים. במעיו, בבינה, של נסתר אחד, בפנימיות הנוקבא דעתיק. נקוד, פירושו, תיקון המסך לזיווג. בנקודה הנעוצה, בעיגול, במלכות דצ"א, הנקודה האמצעית, שעליה היה צ"א.

וזהו להבדיל מהמסך המתוקן עם עטרת יסוד, כנהוג בו"ק של כל הפרצופים. כי מסך של עטרת יסוד נקרא נקודת היישוב, ולא בשם נקודה אמצעית. כי א"א נחקק ונחסר מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו, נוקבא דעתיק, שמתוקנת בה"ת בנ"ע שלה.

ואותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. מפתחא, מפתח, מלכות של עטרת יסוד, המתוקנת בכל ו"ק של פרצופי אצילות. כי בפרצופי ו"ק יוצאת י' מאויר שלהם ונעשים אור, שהמסך יורד מנ"ע שלהם לפֶה, ומחזירים אח"פ למדרגה.

ואז, אחר שיש להם אח"פ דכלים, קונים גם ג"ר דאורות. וע"כ נבחן המסך שבנ"ע בשם מפתחא, כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר, בעת שהוא בנ"ע. ופותח אותו בחזרה עם אורות דג"ר, בעת ירידתו בחזרה למקומו לפה. ומטעם זה מכונה פתח עיניים.

ונאמר, שנסתרה בה, כמי שגונז הכול תחת מפתח אחד. כי אע"פ שעתיק עצמו נחקק בה"ת, מ"מ החקיקה שנחקקה בא"א מכוח עתיק, אינה דומה לחקיקה דעתיק עצמו. כי א"א נחקק ע"י מפתחא, עטרת יסוד, חסר מלכות.

ונמצא, שבנ"ע דא"א שולטת רק עטרת יסוד ולא ה"ת. ולפיכך אוירא דא"א נודַע, להיותו מתוקן במפתחא. משא"כ אוירא דעתיק לא נודע, כי המלכות דנקודה אמצעית בו, שאינה ממשיכה בו ג"ר. ולא קשה, שאומרים כאן, שיש בא"א גו"ע, ולעיל נאמר שיש בו רק אח"פ, מחצית הכתר התחתון. כי כלפי עתיק יש לו רק אח"פ, אמנם כלפי עצמו הוא גו"ע וחסר אח"פ.

ונאמר, שאותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. כי א"א האציל לאו"א עילאין, וחקק גם לאו"א בחיסרון ג"ר דאורות ואח"פ דכלים. והם ההיכל, שבו נגנזו כל האורות דג"ר, ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. וא"א המשיך גם ה"ת דעתיק להיכל זה, וגם בחינת עצמו, שהוא המפתחא.

ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, עיקר הכול באותו המפתח. היכל, בינה, שהיא היכל לחכמה, שבה ג"ר וו"ק. שבג"ר שלה שולטת ה"ת, ובו"ק שלה שולט המפתחא, עטרת היסוד. ואע"פ שהכול גנוז באותו ההיכל, גם ה"ת מעתיק, מ"מ עיקר הכול באותו המפתח, בעטרת יסוד. כי ו"ק דבינה, ישסו"ת, רק בהם נבחן ההסתר, ו"ק מחוסרי ראש דג"ר. משא"כ בג"ר דבינה, או"א, ששם ה"ת בנ"ע, שם אינו חסר ג"ר, כי החסדים של או"א עילאין חשובים כמו חכמה וג"ר.

ואע"פ שהסגירה והפתיחה נעשים ע"י ה"ת שבנ"ע, שבהיותה עולה לנ"ע היא סוגרת המוחין דג"ר, כי אז נשאר הפרצוף בחיסרון של אח"פ דכלים וג"ר דאורות. ובהיותה יורדת מנ"ע לפה, פותחת המוחין דג"ר, שיאירו בפרצוף. כי אז מחזירה האח"פ דכלים וג"ר דאורות לפרצוף. הרי שרק ה"ת עצמה היא הפותחת והסוגרת.

עכ"ז כיוון שפתיחת מוחין אינם בג"ר אלא רק בז"ת, שבהן אינה שולטת ה"ת אלא עטרת היסוד, המפתחא, וג"ר של כל מדרגה, שבהן שולטת ה"ת, נשארות תמיד באוויר שלא נודע. לפיכך מיוחסות הסגירה והפתיחה למפתחא, ולא לה"ת.

43. באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים, כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום.

פירוש. כי יש ג' מיני ג"ר: ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, ג"ר דיחידה. ובכל אחת מאלו ג' מיני ג"ר, יש פרטים לאין קץ. ע"כ נאמר, אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. ובעת שה"ת שוכנת בנ"ע, נמצאות כל אלו המדרגות בהסתר ובלתי נודעות.

ויש שערים עשויים לסתימה, שנעשו כדי לסתום את האורות. והם חמישים. שערים הם בית קיבול לאורות. ויש בהם ב' בחינות:

א. כשהם עוד בסתימה, שסגורים, סתומים ואינם מקבלים כלום,

ב. כשהם פתוחים ומקבלים האורות מהעליון.

בעת ששערי ההיכל הם בסתימה, הם במספר חמישים. אבל מבחינת פתיחת השערים, אינם אלא ארבעים ותשע. מספר חמישים הוא, כי ע"ס בעיקר רק חמש ספירות, כח"ב תו"מ, אלא הת"ת כוללת ו"ק, והן עשר. ולפיכך כשכל אחת בחמש ספירות כוללת עשר, הן חמישים.

ונחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט (49) שערים. כי הסגירה והפתיחה אינן נעשות בה"ת, אלא רק במפתחא, עטרת יסוד. ונמצא, שחקיקה, כלומר, החקיקות הראויות לקבלה, לא נעשו בכל חמש ספירות כח"ב תו"מ, אלא רק בד"ס כח"ב ת"ת, ולא במלכות. וד"פ עשר הם ארבעים. אמנם גם המלכות כוללת ע"ס כח"ב תו"מ. ונמצא, שגם היא יכולה לקבל מהמפתחא לט"ר שלה, עד עטרת יסוד שלה. לכן יש כאן חקיקה לארבעים ותשע ספירות: ארבעים מד"ס כח"ב ת"ת, שכל אחת מהן כלולה מעשר. וט"ר מהמלכות, שכוללת עשר. ונמצא, שאינו חסר, אלא המלכות דמלכות.

לכן נאמר, שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. המלכות דמלכות, שער הנו"ן (50), עצם ה"ת, היורדת מעיניים לפה בעת גדלות. ואע"פ שה"ת יורדת מנ"ע דאו"א עילאין לפה, ואח"פ שלהם עם ישסו"ת, המלבישים עליהם, מתחברים למדרגת או"א לפרצוף אחד, שאז נמשכים בהם ג"ר דאורות, עכ"ז אין או"א מקבלים כלום מהאורות דג"ר, ונשארים באוירא דכיא, ודומים כמו שה"ת עוד לא ירדה כלל מנ"ע שלהם.

לפי זה נמצא, כי ביחס ג"ר דבינה, שהן או"א עילאין, לא ידוע אם ה"ת עוד עומדת בנ"ע שלהם למעלה. שהרי עדיין נמצאים באור חסדים לבד, כמקודם לכן. או שה"ת ירדה מנ"ע אל מקום הפה, שהרי העלו לכלים דאח"פ שלהם עם ישסו"ת ומשפיעים המוחין דג"ר דאורות אל ישסו"ת, נמצא בהכרח שה"ת ירדה למטה לפה. באופן, שאם אנו מסתכלים ביחס או"א עילאין, נדמה לנו שה"ת בנ"ע. ואם אנו מסתכלים ביחס ישסו"ת, רואים אנו אותה למטה בפה.

ונאמר, שער אחד אין לו צד, שהוא מלכות דמלכות, עצם ה"ת. אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה. כי ביחס או"א היא למעלה, וביחס ישסו"ת היא למטה. ומשום זה נשאר שער ההוא סתום.

ונמצא משום זה, שמלכות דמלכות לא נפתחה כלל, והיא סתומה כמזמן הקטנות, כמטרם ירידתה לפה. כי פתיחת השערים נעשתה רק בישסו"ת, שבהם חסרה ה"ת, ועטרת היסוד משמשת בהם במקומה. אבל באו"א עילאין, שבהם משמשת ה"ת, הם נשארו סתומים מג"ר, כמקודם לכן.

ומשום זה נשאר השער ההוא סתום. ותשכיל אמנם, כי אע"פ ששער הנו"ן הוא המלכות דמלכות, הנה זהו רק ביחס לכלים. אמנם ביחס לאורות, הוא נבחן לג"ר של המוחין, שהרי מחמתו נשארו או"א עילאין באור חסדים בלי ג"ר. וכן כל העליונים.

הרי שסתימת שער הנו"ן, גורמת חיסרון של ג"ר דמוחין מכל המדרגות, ואין בהן אלא רק ו"ק דמוחין. ולומדים, שחמישים שערי בינה כולם ניתנו למשה, חסר אחד. והוא חיסרון של ג"ר דמוחין. כי ג"ר דמוחין אלו לא יאירו בעולמות, אלא רק בגמה"ת.

44. בתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד, להכניס בו אותו המפתח, ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ועל זה כתוב, בראשית ברא אלקים.

בראשית, זהו המפתח, שהכול סתום בו, והוא הסוגר והפותח. ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כשסוגר אותם השערים, וכולל אותם בתוכו, אז ודאי כתוב בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום היא מילה סתומה, שמוֹרה, שהמפתח סוגר ואינו פותח.

ביאור הדברים. ה"ת שבנ"ע נקראת מנעולא, בהיותה נועלת את האורות דג"ר, שאינם יכולים להאיר בפרצוף, כל עוד שהיא עומדת למעלה בנ"ע.

ובתוך אותם השערים יש מנעול אחד, ומקום צר אחד. היסוד שבה"ת, בשער המ"ט דכלים. כי עצם ה"ת, מלכות דמלכות, הוא שער הנו"ן, ויסוד דמלכות הוא שער מ"ט, להכניס בו אותו המפתח. כי ביסוד של ה"ת נכנס המפתחא, עטרת היסוד של המוחין, המוריד ה"ת מנ"ע לפה, ונפתח הפרצוף באורות דג"ר. וע"כ נקרא עטרת היסוד בשם מפתחא.

ואינו נרשם וניכר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. המפתחא הוא עטרת היסוד של המוחין, והוא נכנס בבחינה שכנגדו שבה"ת, ביסוד דמלכות, המנעולא, שהיא ה"ת, אינו נרשם לגנוז ולנעול את ג"ר, אלא רק לפי הרשימה של המפתח, השולט בז"ת דבינה, ישסו"ת. אבל לא בעצמו, בה"ת השולטת בג"ר דבינה, או"א עילאין, הנחשבים תמיד לג"ר גמורות. וכמו כן המנעולא, אינו נרשם להיפתח, אלא ביסוד דמוחין.

ובזה נמצא, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. ידיעה, פירושו המשכת מוחין. כי לא נמשכו המוחין, אלא במפתחא, בז"ת דבינה, ששם משמשת המפתחא עטרת יסוד. אבל במקום או"א עילאין, שהם ג"ר דבינה, ששם אינה משמשת המפתחא, אלא ה"ת עצמה, שם נשארו בבחינת לא נודע.

והתבאר, שאע"פ שעצם ה"ת אינו ידוע, אם הוא למעלה או למטה, עכ"ז מספיק להיות ידוע בשביל ישסו"ת. כי נפתח על ידה במוחין דג"ר. כי אין בישסו"ת אלא רק יה"ו בחוסר מלכות. ועטרת יסוד משמשת בו למסך במקום המלכות. וגם המוחין, המורידים את ה"ת מנ"ע לפה, משמשים ג"כ רק במסך דעטרת יסוד. כי בה"ת לא הייתה כלל סגירה וחיסרון של ג"ר, שתהיה צריכה להיפתח. שהרי היא משמשת באו"א, שהם תמיד בבחינת ג"ר.

ולפי שכל ההסתר והסגירה לא היו אלא בעטרת יסוד, המשמשת בישסו"ת, נמצא, שעטרת היסוד דמוחין היא לבדה המפתחא, להוריד ה"ת מהעיניים לפה. כלומר, רק בכלים הדקים, הנעשים בכוח המסך דעטרת יסוד כמוהם. וזה שמסיק, שאינם יודעים במקום הצר, אלא במפתח ההוא בלבד. כלומר, שאין המוחין מגיעים, אלא לכלים דישסו"ת, היוצאים מבחינת המפתחא, עטרת יסוד. ולא לאו"א, בחינת ה"ת, מלכות דמלכות ועצם המנעולא.

המילה בראשית, שהיא החכמה, כוללת בתוכה רק מפתחא, רק עטרת יסוד, שער מ"ט דכלים, ואינה כוללת את שער הנו"ן דכלים, מלכות דמלכות. לכן בראשית, זהו מפתח, שהכול סתום בו. שעימו נעשה הסתימה של הכול בקטנות. והוא סוגר ופותח. סוגר כל המוחין בקטנות בה"ת בעיניים, ופותח אותם בגדלות להוריד ה"ת מנ"ע לפה.

וההבדל הוא, שע"כ אין פתיחת החכמה הרמוזה במילה בראשית, אלא לו"ק של המדרגות, שהן הכלים של אותו המפתח. אבל לג"ר של הפרצופים אין המוחין של בראשית מאירים. כי הכלים שלהן אינם ממפתחא אלא מה"ת.

ושישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. כי ג"ר של המוחין חסרות בו, ואינו פותח אלא ז"ת של המוחין, שכל אחת מז"ת אין בה אלא ו"ק, והן שבע פעמים ו"ק. ונמצא, המפתחא, ספירה השביעית, עטרת יסוד, כולל בתוכו רק שישה שערים. שישה שערים כלולים במפתח ההוא, הסוגר והפותח. ומורה בזה, שאינו ממשיך אלא ו"ק דמוחין.

ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה. ברא, בכל מקום שהוא, היא מילה סתומה, שמורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. כלומר, בראשית מורה על חכמה, שהיא מילה גלויה.

אבל כשנאמר, בראשית ברא, המשמעות היא, שהחכמה נעלמה ונסתמה. ונאמר, בראשית, מילה גלויה בכלל מילה סתומה, משום שכתובה אחריה המילה ברא. ובכל מקום, ברא, מילה סתומה. הרי, שבראשית ברא, פירושו, שהחכמה נסתמה. ונמצא, כי המשמעות היא, סוגר ולא פותח, שהחכמה נסגרה, ועוד לא נפתחה.