בְהִבָּראם - באברהם

45. ברא היא מילה סתומה המורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. ובעוד שהמפתח סוגר במילה ברא, לא היה העולם, ולא התקיים, ותוהו היה מחפה על הכול. וכשתוהו זה שלט, לא היה העולם, ולא התקיים.

46. ומתי פָתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולָדות? כשבא אברהם, חסד, כמ"ש, אלה תולְדות השמיים והארץ בְהִבָּראם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם. ואז, מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות, הכלים, לשימוש ונפתחו לשמוע, ויצא העמוד העושה תולדות, אבֶר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו. כי, ברא, אותיות אב"ר.

ומתי פתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולדות? יש בשאלה הזו ג' דברים:

א. פותח את השערים, הוא ירידת ה"ת מנ"ע לפה, שאז נפתחו מ"ט שערים במוחין דחכמה.

ב. והוכן לשימוש, בהתלבשות החכמה באור חסדים, שמטרם התלבשות אור החכמה באור דחסדים, לא יוכלו האח"פ לקבל המוחין דחכמה, אע"פ שכבר התחברו בגו"ע למדרגה אחת. כי בלי לבוש דחסדים, מ"י לא מאיר באל"ה, ואל"ה עוד סתום בשם. ונבחן שעוד המוחין לא הזדמנו לשימוש בתחתון.

ג. ולעשות תולָדות, פירושו הולדת נשמות. כי אחר שז"א מקבל המוחין האלו בשלמות, הוא מזדווג בנוקבא ומוליד נשמות הצדיקים.

ומשיב, כשבא אברהם. מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות לשימוש. אברהם, חסד דז"א דגדלות, שאז נעשה החסד חכמה. ומטרם שבא אברהם, היה הכול סתום במילה ברא, ושלט תוהו על העולם, זו"ן, ולא היה לזו"ן אז לא חסדים ולא חכמה.

וכשבא אברהם, אור החסד המושפע בז"א, הנה אז נפתחו השערים בשפע החכמה. כי ה"ת ירדה מעיניים לפה, וישסו"ת התחברו עם או"א למדרגה אחת, ונמשכו לישסו"ת ג"ר דאורות, אור החכמה.

וכיוון שכבר היה לז"א אור חסדים מאברהם, התלבש אור חכמה באור חסדים. ואז התחברו אותיות אל"ה במ"י, ונשלם שם אלקים, והמוחין התלבשו בז"א. ע"כ נאמר, כשבא אברהם, חזרו האותיות לשימוש, שנמשכו מוחין דחכמה בתוך החסדים, והתלבשו בז"א, ויצא העמוד העושה תולדות.

כי אז ירדה ה"ת מנ"ע דז"א לפה, והשיג גם הוא בינה. וז"א ונוקבא, שהיו חסרים לו, שנקראים אצלו נה"י חדשים, עם יסוד דגדלות, הנקרא אבר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו, כי דרך אבר זה הוא משפיע לנוקבא, הנקראת עולם תחתון, ומוליד נשמות הצדיקים.

47. כשהאב"ר הזה נרשם במילה ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו. וזהו מ"י. וברא אל"ה. וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא ממילה ברא, אב"ר. והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה. הסתום הקדוש אל"ה קיים, ואב"ר קיים. כשנשלם זה, נשלם זה. חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'.

עתה הזוהר מבאר בפרט המוחין דז"א, שהביא מקודם בדרך כלל. ואומר, שבעת שהאב"ר נרשם במילה ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו, שהיא מ"י. כי אב"ר הוא יסוד ועטרה. ובר"א, מורה על הסגירה של ג"ר, מכוח עליית ה"ת לנ"ע. ועטרה של האב"ר נרשם בה"ת שבנ"ע, כמו שהמנעולא, ה"ת, נרשם ברושם של מפתחא, עטרת יסוד.

וזה נבחן שהסתום העליון ההוא, או"א עילאין, הנרשמים בה"ת, עשו עתה רושם אחר במנעולא שלהם, הרושם של המפתחא, שהיא עטרה של האב"ר. ואז נקרא מ"י שעומד לשאלה, הראוי לקבל מ"ן ולהוריד ה"ת מעיניים, ולהעלות להם אותיות אל"ה, אח"פ, שעימהן נמשכות ג"ר דאורות.

משא"כ מטרם שה"ת נרשם ברשימה דאב"ר, לא הייתה שום מציאות להמשכת ג"ר, כי ה"ת עצמה היא שער הנו"ן, שאינו נפתח בג"ר. וע"כ, מטרם שנרשם במפתחא דאב"ר, אינם נקראים מ"י, כי לא עומד לשאלה.

וכשהאב"ר הזה נרשם במילה ברא, בעת שה"ת שבמילה ברא קיבלה הרשימה דאב"ר, שהיא המפתחא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו. וזהו מ"י. הנה אז רושמים או"א את המפתחא בה"ת שבנ"ע שלהם, שתהיה ראויה להיקרא מ"י, שעומד לשאלה, ולהמשיך מוחין דג"ר. כי אין המוחין נמשכים, אלא רק ברשימה של המפתחא.

וברא אל"ה. שאחר שהתרשם המנעולא שבמילה ברא עם הרשימו דמפתחא, האב"ר, ונעשה מ"י, אז מ"י ברא אל"ה, שירדה ה"ת מנ"ע לפה, והעלה אח"פ, אותיות אל"ה, לראש, ונמשכו ג"ר. וברא אל"ה, לשון סתימה, מפני שעדיין אין בהם לבוש החסדים, ונמצאים אותיות אל"ה שעלו, עוד סתומות בשם, ואינן יכולות להתגלות בלי לבוש החסדים.

וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא מהמילה ברא, אב"ר. המלכות שירדה מעיניים לפה, נקראת מ"ה, כי עולם תחתון נקרא מ"ה. וזה המסך, שהיה מקודם בנ"ע, ירד עתה לפה, ונעשה הזיווג עליה, והוציאה קומת חסדים, אור של ברכה. וע"י זה הוציא סתימה של מילה ברא, ועשה אותו לאב"ר, יסוד המשפיע חסדים.

וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא מהמילה ברא, אב"ר, כי היה חסר עוד באותיות אל"ה אור של חסדים להתלבש בהם, וע"כ היו עוד אל"ה סתומים בשם, וע"י אור הברכה של מ"ה, נפתח הסתימה של ברא, ונעשה לאב"ר משפיע.

והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה. עתה נבחנו בהם ב' מדרגות זה כנגד זה. כי אל"ה, אח"פ, עם המוחין דחכמה, שעודם בחוסר חסדים בצד זה. ואב"ר, היסוד, שקיבל קומת חסדים מן המ"ה, עומד כנגדו מצד זה, בחוסר חכמה.

ונאמר, שהסתום הקדוש אל"ה קיים, ואב"ר קיים. כי אל"ה שהשיגו המוחין דחכמה, הנקרא קודש, עומד בסתימה בפרצוף מצד זה, וכנגדו עומד אב"ר בקומת החסדים בפרצוף. וכשנשלם זה, נשלם זה. כי שניהם יצאו ע"י ירידת ה"ת מנ"ע לפה, כי האב"ר יצא מכוח המ"ה שבפה. וכן אל"ה, שהן אח"פ, עלו למעלה מכוח ביאת המלכות מתחתיהם לפה. ונמצא, כשנשלם זה, נשלם זה, כי באים בבת אחת.

חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'. כי ה' מורה על המסך, המוציא רק קומת חסדים בלי חכמה, להיותה מלכות, שאינה ראויה לקבל חכמה אלא רק חסדים. וי' מורה על מסך דזכר, הראוי לקבל חכמה. לכן חקק לאב"ר הזה אות ה', עם המסך מ"ה, הממשיך רק חסדים בלי חכמה. וחקק לאל"ה הזה אות י', עם מסך דזכר, הממשיך חכמה ולא חסדים.

48. כאשר התעוררו האותיות, אב"ר ה' ואותיות אל"ה י', להשלים לצד זה ולצד זה, אז הוציא אות ם'. לקח אחד את הם' לצד זה, לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, לצד האותיות אבר"ה. ונשלם השם הקדוש. ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. ע"כ נאמר, כשנשלם זה, נשלם גם זה.

ויש אומרים, שלקח הקב"ה את האותיות מ"י, ונתן אותן באותיות אל"ה, ונעשה הצירוף אלקים. ולקח הקב"ה אותיות מ"ה, ונתן אותן באב"ר, ונעשה הצירוף אברהם. והמילה מ"י רומזת לחמישים שערי בינה. ויש במילה מ"י אות י', אות ראשונה של השם הקדוש. והמילה מ"ה רומזת למספר השם הקדוש, כי הוי"ה במילוי אותיות א' בגי' מ"ה (45).

ויש במילה מ"ה האות השנייה של השם הקדוש הוי"ה, אות ה'. כמ"ש, אשרי העם שהוי"ה אלקיו. וכתוב, תולה ארץ על בלי-מה. שרומז על מספר הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה. ואז התקיימו ב' עולמות, בי' העוה"ב, ובה' העוה"ז. במ"י ברא את העוה"ב, ובמ"ה ברא את העוה"ז. וזה רומז למעלה ולמטה.

ואז עשה תולדות, ויצא השם שלם, מה שלא היה מקודם לכן. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם, שהוא אותיות באברהם, כי כל התולדות היו תלויות בלי שלמות, עד שנברא שמו של אברהם. כיוון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. כמ"ש, ביום עשׂוֹת הוי"ה אלקים ארץ ושמיים. כי ביום עשות, ביום שנשלמו ע"י השם אברהם. ואז נזכר השם הוי"ה, מה שלא נזכר עד כאן השם הוי"ה בתורה.

שאלו ב' הקומות, אור חכמה שבאל"ה, ואור החסדים שבמ"ה, התעוררו להשלים זה על זה, להתלבש זה בזה. ואז, אחר שהתלבשה החכמה בחסדים, הוציא מ"ם, המלכות המקבלת מאלו ב' הקומות יחדיו.

ולקח אחד את הם' לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד האותיות אבר"ה, ונשלם השם הקדוש, ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. כי יש עתה ד' אותיות אלה"י. וכן שחקק לאב"ר הזה אות ה'. ויש שם ד' אותיות אבר"ה.

ונמצא עתה, אחר שהשלימו אותיות זו על זו, שהתלבשו ב' הקומות חכמה וחסדים זה בזה, והוציא מ"ם, מלכות המקבלת מכולם. הנה אז לקח אחד אותה הם' לצד זה, לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, לצד אותיות אבר"ה. כי אותיות אלה"י, מקבלים את הם' ונשלם השם הקדוש. ונעשה הצירוף אלקים. וכן אותיות אבר"ה, מקבלים את הם' ונשלם ג"כ השם אברהם.

וכיוון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. כי הם ב' קומות חכמה וחסדים, הצריכות זו לזו. וע"כ לא נשלם השם הקדוש מטרם שנשלם השם אברהם.